בישול בשבת: בישול ע"י שעון שבת

האם מותר לשים בשבת מרק קר על גבי פלטה קרה העתידה להידלק בעוד זמן מה ע"י שעון שבת (שכוון מערב שבת, כמובן)?

הגמרא במסכת ביצה (דף לד עמוד א) מביאה:
תניא, אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס - כולן חייבין. והתניא: אחרון חייב וכולן פטורין! - לא קשיא: הא - דאייתי אור מעיקרא, הא - דאייתי אור לבסוף.

כלומר, כל עוד פעולות הבישול נעשו בטרם האש הודלקה אין כאן חיוב מבשל. לפי זה אדם שישים קדרה על פלטה שעתידה להידלק, כיוון שהיא כרגע כבויה, אין לחייבו משום מבשל.

אבל, הפוסקים כתבו שבכל זאת יש בזה איסור דרבנן. כך לדוגמא כתב הרמ"א משמו של תרומת הדשן (שולחן ערוך אורח חיים סימן רנג סעיף ה):
לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל ע"י ישראל, אסור בכה"ג [=להניח את הקדרה, כדי שהשפחה תבוא ותדליק את האש].

לפי זה, יש לומר שהמניח תבשיל קר על פלטה שעתידה להידלק עובר על איסור דרבנן.

אבל בזה לא נגמר הסיפור. הגמרא בבא-קמא (דף ס עמוד א) מביאה כך:
ליבה ולבתה הרוח, אם יש בלבויו כדי ללבותה - חייב, ואם לאו - פטור.

על זה שואלת הגמרא:
אמאי? ליהוי כזורה ורוח מסייעתו!
כלומר, במה שונה מי שהתחיל שריפה שהרוח לאחר מכן הגדילה שפטור מנזיקין למי שזורה (מפריד הגרעינים מהקליפות) בעזרת הרוח שחייב בשבת על אב מלאכה זורה?

ולאחר כמה תירוצים מתרץ רב אשי כך:
רב אשי אמר: כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו - ה"מ לענין שבת, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור.
כלומר, בנזיקין אנו מסתכלים מה האדם עשה בפועל, לעומת שבת שחשוב לנו האם נתקיימה מחשבתו של האדם. במקרה של זורה והרוח מסייעתו, האדם התכוין לכך שהרוח תסייע לו.

הבה נבחן עתה את המקרה של הפלטה הכבויה, כאשר האדם שם את התבשיל הקר על הפלטה הקרה מתוך מחשבה שהפלטה תדלק בקרוב ותחמם את התבשיל - הרי זה דומה לזורה ורוח מסייעתו, שהרי התקיימה מחשבתו של האדם שהמעגל החשמלי ייסגר והאוכל יתחמם. לכן, יצא שאנו חוזרים לדין דאורייתא ולהניח תבשיל על גבי פלטה כבויה שתדלק בקרוב יהיה קרוב לאיסור תורה.

את כל המהלך הזה כתב הרב צבי פסח פרנק בספרו הר-צבי (או"ח א סימן קלו). מרבותי למדתי שדבריו של הרב פרנק הם נכונים רק לחלק ממלאכות שבת. מלאכת מבשל היא מיוחדת במובן הזה, שהאיסור לעשותה בשבת איננה על הפעולה, אלא על התהליך של הפיכת דבר לא-מבושל למבושל. האדם המבשל מניח את הקדרה במקום החום והוא מתכוין שלאחר זמן הוא יחזור והתבשיל יהיה מוכן. לכן, במקרה של הפלטה שתדלק בעתיד, זה דומה לאדם שהניח על גבי אש קטנה שפשוט יקח יותר זמן לחמם את התבשיל ובמקום שהתבשיל יהיה מוכן בעוד מחצית השעה, זה יהיה מוכן רק בעוד שעה.

ניתן להביא ראיה לדבריו גם מדברי החתם-סופר המובאים בציץ אליעזר (חלק ז סימן טז):
בראש ובראשונה אציין למה שמצאתי בספר מתא דירושלים על הירושלמי סדר מועד בפ"ק דשבת הלכה ה' שכותב וז"ל: שמעתי מאמ"ו הגאון חתם סופר שמופלגי תורה דק"ק פ"פ דמיין שעמדו ללמוד תורה בליל שבת ורצו לשתות קאווע חם חדשו להם דבר חכמה והעריכו להם ע"ש עצים דקים זה על זה והעמידו עליהם קדירה של קאווע /קפה/ קר ושמו תחת העצים הדקים האלו לונט ושמוה תחת העצים והדליקו אותו בקצה האחרון שלה והלונט היתה מהבהבת עד ב' שלישי הלילה ואז נגעה אל חוט גפרית ונדלק והודלקה העצים ונתחמם הקאווע ואע"ג דאם עושים כן בשבת חייב מ"מ לא חשו משום דקיי"ל כב"ה עכ"ל.

בתיאור הזה, קשה להאמין שמישהו היה מתיר להניח בשבת את הקפה על גבי המקום שהאש יגיע אליו, הגם שכרגע האש לא נמצא שם עדיין. תיאור זה, מחזק לענ"ד את דברי הרב פרנק.

את דעתו של הרב עובדיה יוסף הדן בכוח דהיתרא נראה בעז"ה בעתיד.