"נחם" בתשעה באב

בירושלמי ברכות (פרק ד הלכה ג) איתא:
אמר רבי אחא בשם רבי חייא, יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע, מהו אומר? רחם ה' אלדינו ברחמיך הרבים עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבלה והחרבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים והרמוסה ביד עריצים, ויבלעוה לגיונות ויירשוה, וכו'. והיכן אומרה? אמר ר' מנא, כל שהוא להבא אומרה בעבודה

דברי הירושלמי הללו הובאו בסידורי הגאונים ובדברי הראשונים. בסדר רב עמרם גאון מובא ש"זו התפלה שמתפללין ערבית, שחרית ומנחה":
רחם ה' אלדינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר הבזויה ואבלה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים. ולעמך ישראל באהבה נתתה ולזרע יעקב ירושה הורשתה. נערה ה' אלדינו מעפרה והקיצה מארץ דויה. נטה עליה סוכת שלומך וכנחל שוטף שלל גוים, כי אתה ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. בא"ה מנחם ציון ובונה ירושלים.

הנוסח המקובל כיום הוא שונה מזה (מלבד מה שאנו אומרים "נחם" ולא "רחם") ובו אומרים בין היתר שהעיר היא בלי בניה והיא יושבת וראשה חפוי ושירשו אותה גוים שהרגו את עם ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים התעוררה השאלה הבאה (כפי שהיא מנוסחת בשו"ת יחוה דעת א' מג):
האם לא הגיעה השעה לשנות את הנוסח שבתפלת נחם הנאמרת בתשעה באב? ובמיוחד מה שאומרים על ירושלים: העיר החרבה והבזויה והאבלה והשוממה, שאינו תואם את המציאות כיום, כי לשמחתינו עינינו הרואות שירושלים הולכת ומתפתחת בקצב מהיר, והולכת ונבנית ומתיישבת עם בניה בוניה לאלפים ולרבבות מישראל, כן ירבו, ואל הכותל המערבי נוהרים מכל קצוי תבל, אלפים ורבבות בקול רנה ותודה המון חוגג.

בלשון אחרת ניתן לנסח שאלה זו, כפי שניסח זאת איתי אליצור בגליון צהר האחרון (גליון לג) [אזהרה: הציטוט מנותק מעט מהקשרו.]:
מצוות התפילה היא לא שיעמוד האדם מול הסידור וידקלם את הטקסט, אלא שיעמוד מול בוראו וישאל את צרכיו. כיוון שהנוסח שלפנינו נתקן בשעה שבה צרכינו היו שייבנו חורבות ירושלים, הנוסח הוא בקשה שייבנו חורבות ירושלים. מכאן נובע שכיוון שזו מציאות של בדיעבד, גם הנוסח הוא בדיעבד. מי שמתעקש לומר אותו גם אחרי שהמלך שמע את תפילתו והחזיר את המציאות של לכתחילה, משמע שתפילתו אינה תפילה אלא דקלום טקסט.

דומני שכולי עלמא מסכימים לטון העולה מדבריו של איתי אליצור: אין טעם לומר תפילה שהיא לא נכונה ושהאדם איננו מבין מה הוא מבקש בה. עוד יותר מזה שיש כאן חשש גדול להיות "דברים שקרים לא יכון נגד עיני".

ישנם שתי גישות בדרך בה התמודדו גדולי ישראל עם בעיה זו (ראה מאמר מקיף מאד של ד"ר יעל לוין כ"ץ, תחומין כא).

הגישה הראשונה אומרת שאכן יש לשנות את נוסח התפילה, לדוג':
א. הרב גורן הכניס ל"סידור תפילות לחייל" שהוציא כרבצ"ר, נוסח נחם מתוקן המבוסס על הנוסח שבסידור רב עמרם גאון:
נחם ה' אלדינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת העיר האבלה החרבה וההרוסה. ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם, ולישראל עמך נתתה נחלה ולזרע ישרון ירשה הורשת. נערה ה' אלדינו מעפרה והקיצה מארץ דויה. נטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים, כי אתה ה' באש הצתה וכו'.

ב. הרב שלוש (רבה של נתניה) המליץ בספרו לשנות את הנוסח כך שהתפילה תדבר על מקום המקדש - הר הבית, ולא על כל העיר ירושלים.

ג. הרב חיים דוד הלוי, רבה של תל-אביב כתב בספרו עשה לך רב, שיש לשנות את הנוסח כך שהיא תדבר על העבר:
שהיתה אבלה, חרבה ושוממה... מבלי בניה היא ישבה וכד'.

הגישה השנייה אומרת שאין לשנות את נוסח התפילה, אלא יש להתאים את משמעותה למציאות הקיימת. הג"ר עובדיה יוסף הולך בדרך זו ודבריו בנויים על שלוש יסודות:
א. התפילה נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה, ובכלל זה גם תפילת נחם ולכן אין לשנותה כלל (יסוד זה לענ"ד צע"ג והגר"ע איננו מביא אף מחבר אחר שכתב אותה למעט ציטוט מעורפל מדברי הגאונים).
ב. ה"עיר" שעליה מדובר בתפילת נחם זה בעיקר "מרכז העיר", דהיינו הר הבית.
ג. עוד ניתן להתבטא על העיר כחרבה משום שמבחינה רוחנית עוד יש הרבה מה לתקן בה.

נראה שהחיזוק הגדול ביותר שהיה לדעה שאין לשנות את נוסח התפילה היה בזה שאלו שדגלו בשינוי לא הצליחו להסכים על מהות השינוי - איך וכיצד יש לשנות.

אסיים בזה, שפעם שאלו את מורנו הרב שמואל גרינפלד זצ"ל על עניין זה, וכמדומני שהוא הביט בשואל ולא הצליח להבין בכלל את השאלה. ר' שמואל, שלא פחד משינויים בהלכה, הפטיר משהו בסגנון: אני לא מבין - ירושלים חרבה, מה לא היית בהר הבית לאחרונה?