לרגל תחילת שנת הלימודים הממשמשת ובאה אני חורג מהרגלי ומבקש לשתף בשתי סיטואציות שמצאתי את עצמי, או יותר נכון את אחד מילדי, בהם במהלך שנת הלימודים שעברה. זאת, מתוך תקווה שאנשי החינוך הקוראים את הבלוג הזה, וממונים להיות שליחינו לחנך את ילדינו ילמדו מטעויותיהם של אחרים.
הבן שלי זכה בשנה החולפת במחנכת איכותית מאד, חכמה ומבינה עניין. באמת שאין לי שום טענות אליה, ההיפך הוא הנכון יש לי רק שבחים. גם המקרה הבא, שהינו טעות מצערת, הוא מבחינתי בגדר טעות שיכולה לקרות לכל אחד. ומקרה שהיה כך היה.
כאב, אחד מתפקידי העיקריים הוא לחתום על כמעט כל נייר שהילדים שלי מקבלים בבית הספר, ובכלל זה גם מבחנים. קרה שהבן שלי הגיש לי מבחן לחתום עליו, לקחתי את המבחן לידי והתחלתי לעבור על כל השאלות בהן הבן שלי טעה בתשובה. והנה אני רואה שבשתי תשובות הבן שלי כתב את התשובה הנכונה אך כתב ידו לא היה מספיק ברור והמורה הורידה לו נקודות מכיוון שהיא חשבה שהוא כתב תשובה לא נכונה. הראיתי לבן שלי שאם הוא היה כותב יותר ברור הוא היה מקבל ציון גבוה יותר. הבן שלי לא היה מוכן להסתפק בזה, אז אמרתי לו שהוא יכול לקחת את המבחן חזרה למורה שלו ולהראות לה שהיא לא הבינה את מה שהוא כתב, אך מרב הסיכויים הם שהמורה תגיד לו שלא מגיע לו עוד ניקוד מכיוון שהוא היה צריך לכתוב בכתב יותר ברור.
כעבור מספר ימים נזכרתי באותו מבחן ובאותה שיחה עם בני, ושאלתי אותו מה התחדש ואם הוא הראה את המבחן למורה שלו. הבן שלי ענה לי: "היא אמרה שכתבתי את זה אחרי שהיא החזירה את המבחנים". סוף הסיפור הוא לא ממש חשוב (פניתי למורה והיא נסתה למזער נזקים), הנזק נעשה: הבן שלי למד מהמורה שלו שאפשר לרמות ע"י שינוי תשובות המבחן לאחר קבלת הציון. אינני חושב שמדובר בנזק עצום, ובכל זאת עוד רגע של מחשבה היו יכולים למנוע את הנזק הזה.
הסיפור השני הוא על מורה שלמקצוע שאותו היא מלמדת התלמידים נדרשו להביא הרבה ציוד מהבית בכל שבוע, וכהרגלם של תלמידים היא כאלה ששכחו מידי שבוע להביא את הציוד. בשעת מעשה לא היה לי מושג כיצד המורה מתמודדת עם תופעת שכיחת הציוד, למעט פתק להורים על כך שילדם לא הביא את הציוד שלו, שגם אני קיבלתי כמותו כמה פעמים במשך השנה. כשהסתיימה שנת הלימודים וילדי יצאו לחופש, פתאום התחלתי לשמוע את אחד מילדי אומר לאחים שלו שוב ושוב "את הסיפורים שלך תספר לסבתא שלך", "אתה יודע מה? את זה תספר לסבתא שלך" (כך, גם כשהסבתא היתה בבית באותו זמן). התברר לי שמדי שבוע התלמיד שהיה שוכח את ציודו היה מספר למורה כל מיני "סיפורי סבתא", והיא היתה מפטירה כנגדו "את זה תספר לסבתא שלך". כך למדו התלמידים מדי שבוע פרק בהלכות נימוסים. שוב, זה לא נעשה בזדון, פשוט המורה לא היתה ערה לכך שכל דיבור שלה, ובודאי דיבור שחוזר על עצמו, משפיעה על התלמידים שלה. שוב, עוד רגע של מחשבה מצד המורה, היה יכול לשפר בהרבה את הרושם שהשאירה על תלמידיה.
