יש סיפור ידוע על האדמו"ר החידושי הרי"מ, שבא אליו חסיד אחד והתלונן על בעיות בפרנסה. החידושי הרי"מ אמר לו שכשהוא אומר הלל הוא יקפיד להתכוון ב"אנא ה'". לאחר זמן מה החסיד חזר ואמר לרבי שהוא אמנם מקפיד לכוון ב"אנא ה'" אך מצבו הכלכלי לא השתפר כלל. הרבי שאל אותו באיזה "אנא ה'" הוא מכוון. החסיד ענה שהוא מכוון ב"אנא ה' הושיעה נא". הרבי אמר לו שהמקום הנכון לכוון בו הוא ב"אנא ה' כי אני עבדך".
בסיפור זה גלום יסוד גדול בעניין ראש השנה והימים הנוראים החזור על עצמו במספר סיפורים ומקורות חסידיים. האדם מגיע לראש השנה, יום המלכתו של הקב"ה בעולם, והדבר העיקרי שהוא שם את ליבו עליו זה ה"אנא ה' הושיעה נא" - הבקשה על הפרנסה. במקום זאת עליו להתרכז ב"אנא ה' כי אני עבדך" - העיקר זה שה' הוא המלך ושאנו עבדיו. הבקשות על הפרנסה זה הטפל, ועל האדם להבחין בין העיקר לטפל.
הנה עוד דוגמא לסיפור חסידי עם אותו נקודה (סיפורי חסידים, רש"י זוין סיפור #19):
ביום ראשון של ראש השנה נכנס פעם הרב הקדוש ר' שמילקא מניקלשבורג לבית הכנסת, קודם תקיעת שופר, כשהוא מתמרמר בבכייה, ואמר:
- "כל עמה נאנחים", כל הקהל בוכה ומתחנן ונאנח, אבל, אוי ואבוי, על מה הם בוכים? "מבקשים לחם"...
ולמחרתו ביםו שני של ראש השנה, נכנס שוב קודם תקיעת שופר בבכייה גדולה, ואמר:
- "מדוע לא בא בן יש"? למה מתמהמה משיח בן דוד לבוא? מפני כי "גם תמול גם היום אל הלחם", גם אתמיל, ביום ראשון של ראש השנה, וגם היום, הם מתפללים רק אל הלחם, ולא על גלות השכינה.
כך דרשתי בשנה שעברה בכניסת ראש השנה, השנה נראה כי יש מקום לעדן קצת את החלוקה שערכתי לעיקר ולטפל. בעז"ה נרחיב בזה קצת מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה