אדם שחי כל ימיו בארץ שיזדמן להתפלל שחרית בתשעה באב בבית כנסת בארצות הברית לא יבין בכלל מה קורה. הנוהג המקובל בארה"ב הוא שלא קוראים קינות, אלא לומדים קינות. השעות הראשונות של תשעה באב מוקדשים לדרשות של רבני הקהילות סביב נושאים הקשורים לקינות. כל עשרים דקות לערך הרב יעצור את דרשתו יודיע על עמוד בספר הקינות ויקרא קינה הקשורה למסר שהוא דבר עליו בקינה. יש רבנים שדבריהם קרובים יותר למילה הכתובה בקינות ויש רבנים שדבריהם קשורים בערך לנושא שעליו הקינה מדברת. מי שעוד לא מבין על מה אני מדבר יכול לשמוע דוגמא מאחד מהמוכשרים ביותר בתחום זה, ההיסטריון הרב ד"ר י.י. שכטר - כאן, ויוכל גם לשמוע השנה את דבריו בשידור חי (בארץ זה יהיה לקראת תפילת מנחה כבר) - כאן.
בנערותי הייתי מתפלל בבית כנסת רגיל בארץ, שבו המנהג היה שאחד המתפללים מוביל את אמירת הקינות. היו משתדלים לבחור את אחד המתפללים המסוגלים לקרוא הכי מהר והוא היה ממלמל את הקינות ומדי דקה-דקותיים הוא היה מודיע כמה עמודים לדלג, ולאחר כמחצית השעה הייתי מגלה שהציבור הגיע ל"אלי ציון ועריה". בשעתו, את הקינות הייתי קורא מספר קינות שלא מחולק לפסקאות או בתים, אלא הקינה מונחת כספר החתום. כל ניסיון להבין יותר מחלק קטן מהקינות היה אז מועד לכשלון.
כשהתבגרתי מעט יותר, גליתי את הקינות של רינת ישראל. פתאום גליתי את יופים של הקינות האשכנזיות. הכל לפי בתים עם פזמונים. חוץ מזה שהתבגרתי מאז הנסיון הראשוני שלי, עצם שינוי הצורה הפך את הקינה בכללותה למובנת. המילים הבודדות שנשארו קשות לי, נתבארו בעזרת פירושי המילים בתחתית העמוד. בשלב זה כבר התפללתי במקום שאת הקינות קרא אחד המתפללים לאט ובקול רם.
לאחר כמה שנים עם קינות רינת ישראל, גם כשנאלצתי לחזור לספר הקינות הישן עוד זכרתי בראשי את מבנה הקינות התקני ואת הבנתם. [לצערי, מעולם לא קניתי ספר קינות יפה, של רינת ישראל או מוסד הרב קוק. אני מקווה שאין בזה מידה של גאווה או טיפשות, אך זה תמיד היה נראה לי כקניית מזכרת מהודרת מהגלות, ולא הצלחתי להביא את עצמי לעשות זאת.]
לאחר שהתמנתי לרב קהילה, הכרתי, לראשונה, בחיי את עולם הקינות הספרדי. הספרדים, כמעט אפשר לומר, שרים את הקינות. לכל קבוצת קינות יש מנגינה בפני עצמה, חלק מהמנגינות אפילו נשמעות שמחות קצת. הקהל כולו אומר יחד את מרבית הקינות בקול רם. הקינות, יחד עם אופן אמירתם, הינם מובנים בדרך כלל.
עלינו להודות לקב"ה שהשפה העברית שגורה בפינו ובפי הציבור שאיתו אנו מתפללים ואין אנחנו נדרשים לפתרונות שמצאו רבני ארצות הברית (עפ"י השמועה, מי שהתחיל את הנוהג בארה"ב הוא לא אחר מהגרי"ד סולובייצ'יק, שהיה רב בבוסטון). עם זאת, בודאי בקהילות אשכנזיות, יש לעשות מאמץ להנגיש את הקינות לציבור - לפעמים זה בצעד כל כך פשוט של קניית מהדורה מעט יותר יקרה של ספרי קינות, או למנות אדם אחד שיקרא את הקינות בקול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה