יום שישי, 13 בנובמבר 2015

אחר מיטתו של הרב אליעזר הללה ז"ל

השבוע לתדהמתי ולצערי הגדול נתבשרתי על עלייתו לגנזי מרומים בטרם עת של אחד מרבותי בעת לימודי בישיבה, הרב אליעזר הללה ז"ל.


הרב הללה הגיע אלינו לישיבה בתקופה מאד קשה עבורנו. ביום הראשון של זמן קיץ נהרג מורנו הגאון הרב שמואל גרינפלד, שהיה ר"מ בישיבה, בתאונת דרכים מחרידה בעת שנסע עם כל בני המשפחה לרכוש תפילין לבר מצווה של בנו. במהלך זמן קיץ הוזמנו רבנים שונים כמתמודדים למלא את תפקיד הר"מ להעביר שיעורים כלליים בישיבה. בין אלו שהגיעו היו רבנים ותיקים שהיו ידועים כתלמידי חכמים ומחנכים ותיקים. היו אחרים שהיו בתחילת דרכם בעולם הרבנות וההוראה. מצד אחד, אנחנו התלמידים ידענו שלא יימצא מישהו שיוכל להכנס לנעליו של הרב גרינפלד, אך מצד שני זה מה שחפשנו. וכמובן שהתאכזבנו מרוב המועמדים. אינני בוחן כליות ולב, אך יש לי תחושה שתהליך דומה עבר גם על ראשי הישיבה שלא הצליחו להגיע להסכמה על הר"מ החדש. הסתיים זמן קיץ והר"מ החדש לא נמצא.
במהלך חופשת בין הזמנים ראשי הישיבה הסכימו ביניהם על מינויו של הרב אליעזר הללה לתפקיד הר"מ. הרב אליעזר היה בוגר כולל לדיינות בפסגות ושמש כרב קהילת "אדרת אליהו" בשכ' גילה בירושלים. חכמתו הרבה באותה עת היתה שהוא לא ניסה להכנס לנעליו של הרב גרינפלד, אלא להיות מי שהוא ולמלא את תפקיד הר"מ באופן הכי טוב שהוא יכל.
הוא היה ענו מאד, לא החזיק מעצמו יותר מדי, ונהנה לצחוק מבדיחותיו שלו ומבדיחותיהם של אחרים. מלבד היותו מענטש ובעל מידות טובות, הוא גם היה תלמיד חכם. אחרי שהכרנו את הרב גרינפלד כתלמיד חכם בעל יכולות כמעט לא אנושיות, הרב הללה הציג בפנינו דמות של תלמיד חכם שאנחנו התלמידים יכולים לשאוף להיות כמותו.
כשהתחלנו חבריי ואני ללמוד למבחני הרבנות, זה היה הוא שהדריך אותנו ודאג שלא נפספס רבי עקיבא איגר חשוב, התייחסות חשובה של שו"ת כזה או שו"ת אחר וכד'. כרב קהילה גם נתן לנו מבט של עולם המעשה, ולא השאיר את החומר רק בספרים.
אחרי שהתארסתי הוא לימד אותי הלכות טהרת המשפחה לקראת החתונה. בניגוד למדריכי חתנים אחרים, בשיעור הראשון הוא אמר לי: "כדי לקרוא ספר קיצורי הלכות, אתה לא צריך אותי וללא ספק תוכל לעשות זאת בעצמך. אני פה כדי לעבור אתך על השלחן ערוך". וכך במשך השבועות הקרובים מצאתי עצמי עובר על כל סימני הלכות נדה בשלחן ערוך, תוך שהוא מסביר ומעיר שיש קולא כזאת בש"ך פה, והמנהג שם הוא כפי שמופיע בפתחי תשובה, וכדאי לזכור את מה שהרב עובדיה כותב בטהרת הבית בענין הזה וכו' וכו'. וכמובן שהוא לא השאיר את ההלכות כיבשות ותאורטיות, אלא ידע להוסיף את הנדבך של עולם המעשה: כיצד בפועל נוהגים, מתי יש מקום להקל ומתי נכון להחמיר וכד'.
היתה לו אהבה רבה לחושן משפט. בכל הזדמנות שהיתה לו להכניס לשיעור קצות, נתיבות, או ש"ך ארוך במיוחד הוא היה עושה זאת. לאחר שהוא עזב את עבודתו בישיבה, הוא עבד במחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים שם יכל להעמיק ולכתוב בנושאים אותם אהב כל כך.
קבצתי ממה שמצאתי ברשת כמה ממאמריו:
- מאתר מחלקה ראשונה
- מאתר דעת

יום חמישי, 12 בנובמבר 2015

גלאים בשבת - חזרה לדעת הרב ואזנר

עסקנו בעבר בדעת הרב ואזנר בעניין חיישנים בשבת, וכן הזכרנו חלק מדברי הרב ישראל רוזן בנושא.

אני חוזר לנושא זה בעקבות תשובה קצרה של הרב ואזנר שהתפרסמה בגליון "יתד המאיר", חשוון תשע"ו:
הרב ואזנר נשאל בדבר התקנת נורות במעברי חצייה המופעלות כשמתקרבים הולכי רגל לחצות את הכביש, האם ניתן להתקין מערכת כזו שתעבוד גם בשבת. השואל, הרב לוי יצחק הלפרין, בקש למצוא פתרון הלכטכני שיהפוך את הפעלת מערכת התאורה למעין גרמא.
כפי שאני מבין את דבריו, הרב ואזנר כלל לא "מתלהב" מהפתרונות אותם מציע השואל, והוא אינו מאמץ את האפשרות למצוא פתרון הלכטכני. הפתרון שמציע הרב ואזנר הוא להתיר את התקנת המערכת בגלל שהיא מופעלת ע"י חיישנים.
לדעתו, אם האדם מתכוין להפעיל את המערכת ע"י החיישנים הרי שהפעלת המערכת תהיה אסורה מדרבנן. אין כאן איסור תורה, לדבריו, משום שאי אפשר לומר שיש כאן עשיית מלאכה, אם אין כלל מעשה. במקרה שלנו שהאדם אינו מתכוין להפעיל את המערכת (גם אם הוא יודע שהמערכת תפעל, וגם אם הוא מעוניין שהמערכת תפעל, הוא אינו חוצה את הכביש על מנת להפעיל את המערכת) הרי שלכאורה הדבר צריך להיות מותר לחלוטין, ואפילו לא איסור דרבנן. אך בכל זאת הוא בדרך כלל מחמיר לכתחילה במקרים שיש ודאות מוחלטת שהמערכת תופעל, אך מכיוון שבמקרה הזה יש סעיפים נוספים להקל, הרי שהדבר מותר. קרי, מותר להתקין מערכת כזו, ומותר לכתחילה לעבור היכן שמערכת כזו מותקנת.

נדמה שדברים אלו של הרב ואזנר מבהירים יותר את עמדתו.

נעבור עתה לדברים שכתב ראש מכון צומ"ת הרב ישראל רוזן בנושא. ברצוני הפעם להתמקד בשתי נקודות שמעלה הרב רוזן.
א. האם הפעלת מערכת ע"י חיישן זה מלאכה בשבת?
לדעתו של הרב רוזן, אם הדרך לעשות את המלאכה היא ע"י חיישן, הרי שאין שום הבדל בין עשיית המלאכה בידיים לבין עשייתו ע"י הפעלת חיישן. הדבר דומה בעיניו לכך שחורשים שדה בעזרת בהמה, ואעפ"כ חרישה נחשבת אב מלאכה.
הרב רוזן כמובן רשאי לדעתו. אך כדאי להדגיש שהרב ואזנר חלק לחלוטין על דעה זו. לדעת הרב ואזנר מלאכה המופעלת ע"י חיישן אינה יכולה להיות מוגדרת אב מלאכה, גם כשאדם מעוניין בתוצאה.

ב. הבנת דעתו של הרב וואזנר בעניין חיישנים בשבת.
את הדעה של הרב וואזנר על חיישנים בשבת מציגים באתר מכון צומת כך (קישור):
פסק הלכתי זה מתייחס אך ורק כאשר האדם עובר אורח במקום שיש בו חיישנים אשר איננו מעונין בהם, והם אינם פועלים דבר לטובתו. הוא מהלך ברחוב ובפתחי בתים נדלקות נורות שהציבו בעלי הבית, לצורכם. אך אם אדם מסתובב במקום חשוך יחסית, וחיישן מדליק את התאורה שהוא נהנה ממנה, גם אם איננו מתכוון לכך - פעולה זו אסורה בשבת, כאחראי לתוצאה החשמלית שנגרמה על ידו.
 הרב רוזן עצמו מציג את עמדת הרב וואזנר באופן הבא (קישור - הדגשים במקור):
הרב וואזנר (תחומין כג, עמ' 277) חידש חידוש מפליג, שהמהלך לתומו נחשב כ'מתעסק'; ולכן, אם חיישן קלט את תנועת האדם והפעיל זרקור חשמלי - מותר, גם אם מדובר באיסור דאורייתא. דבריו אמורים אך ורק כשהאדם אינו צריך את התוצאה של הפעלת המכשיר החשמלי ואינו מעוניין בה, וכל הדיון הוא מצד 'פסיק רישא'. ואם כן, מכיוון שלא הייתה פעולה אקטיבית ישירה, ואין לאדם צורך בתוצאה – מתיר זאת הרב וואזנר. אין להסיק מדבריו בשום אופן שיש היתר לכתחילה, למשל, להיכנס לחדר מדרגות חשוך עם חיישן תאורה, או למסדרון מלון חשוך שהתאורה בו נדלקת כשאדם עובר בו. אכן, רבנים רבים מתירים (לנוסעים לחו"ל, כעין 'שעת דחק') לעשות כן במקרה שהאדם אינו זקוק ממש לתוצאה. למשל, אם חדר המדרגות או מסדרון המלון אינם חשוכים לחלוטין, וניתן לעבור בהם גם בלי התאורה הנדלקת על ידי חיישן התנועה – שוב אין צורך בה. אין ללמוד מ'היתר' בדיעבד זה שאפשר להתיר לכתחילה התקנת חיישן כזה בחדר המדרגות בבית, במוסד או במלון.
האם הרב רוזן ומכון צומת מציגים נכונה את עמדת הרב וואזנר?
להבנתי, האמירה כי הרב וואזנר מיקל רק במקרה ש"האדם אינו צריך את התוצאה של הפעלת המכשיר החשמלי ואינו מעוניין בה" או במקרה שהאדם "איננו מעוניין בהם [=בחיישנים] והם אינם פועלים דבר לטובתו", איננו נכון. אמנם הרב וואזנר כותב כי הוא "מחמיר בעלמא" גם כשהאדם איננו מעוניין במלאכה, כל עוד המלאכה תתרחש בודאות. אך לאמיתו של דבר הרב וואזנר כותב כאן כמעט בפירוש שאין כאן איסור (אפילו לא איסור דרבנן) כל עוד האדם אינו מתכוין להפעיל את המערכת. בודאי ובודאי, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בתשובה זו של הרב וואזנר, כשיש סניפים נוספים להקל הרב וואזנר יתיר זאת לכתחילה.

עוד רשימות בנושא:

יום שני, 2 בנובמבר 2015

מתורתו של מו"ר הרב יהושע בן-מאיר

הרב יהושע בן-מאיר פרסם, לרגל שמחות משפחתיות, לאחרונה שני חיבורים קצרים. חיבור אחד המכיל דרשות שנשא הרב בן-מאיר והשני עיונים במצוות ציצית.
אני מאחל לרב עוד שמחות רבות במשפחתו, ושיזכה להוציא עוד הרבה מתורתו לאור.

הדרשות על פרשת השבוע סובבות בעיקר סביב מדרשים שונים, באופן שהרב מקשר את דברי המדרש ע"י הסברים מחודשים לשומעיו/תלמידיו. אני ממליץ לפחות לקרוא את הדרשה הראשונה כדי לקבל מעט טעימה מסגנונו של הרב. לא תצטערו.



בעיונים על ציצית, אני מסב את תשומת לבכם לדבריו של הרב על שאלת הצורך להוציא ציציות החוצה. בנוסף, הרב אינו ממחדשי מצוות התכלת בציצית ובקובץ הוא אינו נוגע ישירות בנושא, אך הוא מחדש שאולי הצמר שלנו אינו הצמר המחייב הטלת תכלת. אני לא השתכנעתי, אך נהנתי מהנסיון.