ביום א', כ"ז בניסן ה'תשנ"ז, היום הראשון של זמן קיץ, נהרג ר' שמואל גרינפלד בתאונת דרכים בדרך מאפרת לירושלים בשעה שנסע עם משפחתו להזמין תפילין לקראת בר המצוה של בנו. לפני כשנה קיימנו, תלמידיו בוגרי ישיבת "שבות ישראל", כינוס לזכרו. לאחר אותו ערב העליתי על הכתב מעט מזעיר מדברים שאני זוכר מדרכיו ופעולותיו של ר' שמואל. למי שלא זכה להכיר את האיש רק נאמר שהרבה יותר ממה שיש כאן היה בו. יהי רצון שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
היה אומר שקצב לימוד נורמלי הוא: "דף בשש דקות, עשרים עם חברותא" (וכשהיה מעביר בישיבה את השיעור בדף היומי, כשראש הישיבה לא היה נמצא, רק לעיתים רחוקות עבר את העשרים דקות).
היה מקפיד מאד על דין משקה מגולה – לצורך כך היה משאיר שומר ליד השולחן או היה מכסה את הקנקנים.
היה שמח שמחה גדולה אם היה מזדמן פסוק מפרשת השבוע במהלך לימוד קבוע, כגון: דף יומי, סדר הלימוד היומי וכד'. והיה מדגיש שזה אות משמים שהלימוד הוא לרצון (אינני זוכר את הביטוי המדוייק).
ארע שנתתי לו לקרוא מאמר מפרי עטי על נושא תנ"כי, על אף שגישתו בלימוד התנ"ך היתה כל כולה מושתתת על דברי חז"ל והיתה שונה מאד מהגישה בה אני נקטתי במאמריי, הוא היה נזהר מאד לא להעליב אותי או אפילו לסתור את דבריי ורק היה מדגיש שהדבר הכי חשוב זה לשאול תמיד האם החידוש הוא אמיתי ומסתדר עם הדמויות, או שמא החידוש רק נועד להגדיל את חשיבותו של כותב החידוש. הוא אף התבטא פעם שהסיבה שהוא מתעצבן על כותביהם של מאמרים מסויימים בתנ"ך, זה בגלל שהוא מרגיש שאותם מחברים אינם חפצים בהגדלת חשיבותו של גיבור התנ"ך אלא בהגדלת חשיבותם העצמית. נדמה לי שהציטוט היה: "עליך לשאול, האם חידוש זה הופך את דוד המלך או את משה רבינו לאנשים חשובים יותר, או שמא את רב פלוני או את ד"ר אלמוני לחשובים יותר, כך תדע מהו חידוש נכון".
באותו עניין, זכור לי במעורפל שהוא טרח לקרוא את "מגילת בת שבע" של הר"י מדן כדי שיוכל לחוות דעה בעצמו ולא להסתמך על דברים ששמע מאחרים.
פעם התבטא באזני שאין לו ספק שמשה רבינו למד מפי הגבורה את התורה עם פירוש רש"י. עד כדי כך ראה חשיבות בפירוש רש"י. מסיבה זו, מאד לא מצאו חן בעיניו החומשים והתנ"כים שאינם מכילים את פירושי הראשונים.
פעם אמר שבעיית לימוד הגמרא בישיבות התיכוניות תיפתר רק אחרי שתלמיד יוכל לחזור על מסכת שלמה בתוך כמה שעות. הדוגמא שהוא נתן היתה מסכת ראש-השנה. עד שמגיעים למצב כזה, שניתן לחזור על מסכת בכמה שעות, לא ניתן להרגיש אהבת תורה אמיתית.
היה מקפיד, שכשהיה משתמש בזוהר בשביל איזה שיעור, שהכריכה לא הייתה נראית אלא היה מחביא את הספר כדי שלא יהיה ניתן לראות באיזה ספר מדובר.
לפני שידענו שהוא חיבר את "בית השואבה" ניגשתי לשאול אותו על הקשר בין פרשה להפטרתה, הוא נענה מיד שברור שבין הפרשה להפטרה יש קשרים רבים והדגים את דבריו בכדי לענות לשאלתי. לאחר מכן שאל אותי מי "שלח" אותי לשאול אותו שאלה זו, עניתי שאני נוהג לשאול אותו הרבה שאלות וכך עשיתי גם הפעם. לאחר כמה זמן נודע שהוא חיבר את "בית השואבה" והסתבר לי שהוא לא רצה שיידעו על כך ולכן שאל אותי מי הפנה אותי לשאול בענייני הפטרות.
פעם החברותא שלי (ר' דורון יעקב) שאל אותו למקור בגמרא, כהרגלו הוא ענה לנו מיד באיזה מסכת והוא הוסיף "עוד כמה רגעים ואומר לכם באיזה דף", ואז הוא הסב את פניו לצד (כדי שלא נוכל לראות מה הוא עושה) והתחיל לגרוס דפים בע"פ עד שהגיע למאמר שביקשנו ואז הסתובב אלינו ואמר לנו איזה דף.
ר' שמואל שמח מאד כשהסתבר שרואים מהישיבה את הר הבית, ומדי פעם יכולנו לראות אותו יוצא ומסתכל לכיוון ההר.
פעם ביום ראשון בבוקר לאחר "שבת חופשית" נסעתי באוטובוס לעיר העתיקה ופגשתי אותו באוטובוס. הוא התחיל לשאול אותי לאן אני הולך ועניתי ואז ניסיתי לשאול אותו לאן הוא הולך, הוא בעקביות נמנע מלענות לי. כשהאוטובוס עצר ברחבת הכותל ירדתי ופניתי לדרכי והוא פנה לכיוון הכותל, וכשהגעתי למדרגות העולות לכיוון הרובע הסתובבתי לראות לאן ר' שמואל הלך. ראיתי אותו עולה לכיוון שער המוגרבים בכדי לעלות להר הבית. לאחר מכן, שמעתי שבכל יום ראשון שלאחר שבת חופשית ר' שמואל עולה בטהרה להר הבית. כמובן שבתפילת מנחה כבר היה ר' שמואל יושב על כסאו בביהמ"ד בישיבה. [ביום ראשון שלאחר שבת חופשית, ר' שמואל היה מגיע לבית המדרש ללמוד כהרגלו על אף שבית המדרש היה כמעט ריק.]
בבוקר ר' שמואל היה מגיע בסביבות 5:45 לביהמ"ד. כשאני הייתי מגיע הייתי מדליק את כל האורות בביהמ"ד. בפעמים הראשונות שעשיתי כך, הוא ניגש אלי לאחר מכן ושאל ותחקר אותי האם הדלקתי את האורות במיוחד בשבילו או שהייתי מדליק אותם גם בלי קשר אליו. היה חשוב לו שאני לא אדליק את האורות במיוחד בשבילו.
פעם דיבר איתנו בעניין התפילה ואמר שלדעתו בעידן שלנו שקשה לאנשים להתרכז יש עניין שתפילות לא יהיו ארוכות מדי. הוא אמר שבימים שאומרים סליחות הוא מתקשה להתרכז לכל אורך הסליחות והתפילה.
פעם ישב ולמד עם תלמיד בביהמ"ד (הישן) בגבעות ביום שישי בבוקר (בזמן שהם היו היחידים בביהמ"ד). אני נכנסתי לסדר ולנקות מעט את המקום לקראת שבת. מיד הוא קם ואמר "אנחנו מפריעים לך? אנחנו נלך למקום אחר". עניתי מיד שהם לא מפריעים לי בכלל ושימשיכו ללמוד. הוא אמר לי אז בנחרצות: 'יש שאלות שלא עונים עליהם, מכיוון שברור שיהיה יותר נוח לנקות אם לא יהיו כאן אנשים אנחנו נלמד במקום אחר'.
כמעט ולא דיבר על ימיו בישיבת ר' חיים ברלין, אך כן הזכיר את העובדה שתלמיד היה נכנס לר' יצחק הוטנר בדרך כלל רק כדי להודיע על ארוסיו ואז היה נכנס בפחד גדול מאד וכשהיה נפטר ממנו היה הולך לאחוריו עם פניו כלפי ראש הישיבה [היה מוסיף בבדיחות שקרה לא פעם שהתלמיד נפל על הרצפה מכיוון שלא נזהר בעת שהלך אחורה]. כן היה מזכיר שכאשר ראש הישיבה היה נכנס לבית המדרש כל מאות התלמידים היו עוצרים מלימודם ועומדים עד שרה"י הגיע למקומו.
פעם דיברנו בינינו על כך שראשי הישיבה מזכירים רעיונות בשיחותיהם חזור והזכר. הוא הגיב על כך ואמר שלית מאן דפליג שר' יצחק הוטנר היה אחד האנשים הפוריים ביותר בדור האחרון ואעפ"כ הוא חושב שלא ניתן למנות יותר מעשרה רעיונות שונים בכל שיחותיו, כך שאין לצפות מראש ישיבה שתמיד יהיו לו רעיונות ומסרים מחודשים.
שימוש תלמידי חכמים: מלבד מה שראינו בעינינו שמאז שנהיה ר"מ בישיבה, ביטל את דעתו הגדולה מפני דעות ראשי הישיבה לחלוטין ונזהר מאד שלא להביע דעתו נגד דעתם בפני תלמידים כמעט בשום עניין, הוא גם היה מדבר בחשיבות של שימוש תלמידי חכמים. הוא היה מדגיש שלא ניתן להיות תלמיד חכם מבלי לשמש תלמידי חכמים. כיוון שכך סבר, הוא דאג לנסוע ולשהות אצל גדולי הדור. וכך סיפר שהיה אצל הרב אלישיב, ור' חיים קנייבסקי ועוד רבים. והגם שהעביר מדי פעם ביקורת על חלק מגדולי ישראל (על אחד מהם אמר פעם שהוא כל כך מנותק מהנעשה בעולם שהוא אינו מאמין שאותו הרב אפילו יודע לקלף תפוז), עדיין החזיק מהם לגדולים. באותו עניין היה מראה לנו מכתבים שכתב לרבנים שונים על מנת לברר עניין מסוים או כדי להביע את דעתו ההפוכה, אך גם כאשר היה סבור שהרב האחר טועה לחלוטין לא נמנע מלכתוב ולהתייחס בהדרת כבוד גדולה. עניין זה של כיבוד תלמידי חכמים גם כשיש ביקורת או מחלוקת הייתה (כמו דברים רבים אחרים) בנפשו של ר' שמואל.
