‏הצגת רשומות עם תוויות קדושה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קדושה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 5 בספטמבר 2011

אמירת קדושה ע"י אחד מהקהל

מזה זמן הציק לי מנהג שראיתי בקהילות ספרדיות רבות שאת הקדושה (תיבות "נקדישך ונעריצך וכו'") לא אומר החזן, שליח הציבור, אלא אחד מהקהל בעל קול נעים מזמר אותם. הדבר הציק לי מפני שלהבנתי הקדושה הוא חלק מחזרת הש"ץ, ועל השליח ציבור לומר אותו בקול רם.
לא מזמן נפל לידי תשובה מהרב עובדיה יוסף ביביע אומר (ח"ז או"ח סי' יד) בו הוא דן ומצדיק מנהג אחר הנהוג בקרב הספרדים (וגם לפעמים אצל אשכנזים):

נשאלתי אודות המנהג שהצבור אומר נקדישך ונעריצך וכו' בניגון יחד עם הש"צ בקול רם בשבתות וימים טובים ובשמחות וגיל, ועונים קדוש קדוש אחר הש"צ, האם מנהג זה נכון על פי ההלכה.

אגב הדיון במנהג הזה הוא מתייחס גם למנהג שציינתי בתחילת דברי ומביא כך:

והרה"ג רבי יצחק פלאג'י בספר יפה ללב (סימן קכה סק"ד) כתב, שהרב חסד לאלפים העיר על המנהג שנוהגים בקצת מקומות, שאחד שיש לו קול ערב עומד ליד הש"צ ומשורר הקדושה ושאר דברים שבתוך העמידה, ובפרט בימים הנוראים, ונמצא שהחזרה נאמרת בין שנים לחצאים, ולא אריך למעבד הכי, אלא הש"צ יאמר הכל. וכתב על זה, ומנהג עירנו איזמיר ואגפיה, שהמשורר מנגן מתחילת נקדישך ונעריצך עד קדוש, והש"צ אמר מקדוש קדוש והלאה, ועושים כן בפני גדולים רבני וגדולי הארץ ואין פוצה פה בדבר. עכת"ד.

יום ראשון, 9 בינואר 2011

יסוד הקדושה

הבאתי בעבר את דברי הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק על כך שקדושה חלה רק מכוח התורה.
כך כתבתי בזמנו משמו של הרב צבי שכטר (קישור):
כתוב בנפש החיים של ר' חיים מוולוזין שכל קדושה יכולה לחול רק מהתורה, וככל שיש יותר "תורה" במשהו הוא יהיה יותר קדוש. לדוגמא תפילין קדושים בגלל שיש בהם פרשיות, תפילין של ראש קדושים יותר מתפילין של יד מפני שיש בו שי"ן יתירה (על הבית). תפילין קדושים ממזוזה, מכיוון שיש בהם שתי פרשיות שאין במזוזה וכך הלאה. בית המקדש קדוש מפני שהיה בו ארון עם לוחות הברית. גם בית המקדש השני קיבל את קדושתו מפני שבהר הבית היו קבורים הלוחות.
מהיכן שואב ארץ ישראל את קדושתו? אז הגמ' אומרת שקדושה ראשונה נעשתה ע"י כיבוש וקדושה שנייה ע"י חזקה, והדעה המקובלת היא שקדושה ראשונה בטלה כשנחרב בית ראשון ואילו קדושה שניה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. מכיוון שכל קדושה צריכה לנבוע מהתורה, הקדושה הראשונה חלה באמצעות הכיבוש, אין הכוונה שהצבא החיל עליה קדושה, אלא כיוון שהכיבוש נעשה יחד עם הארון אז הקדושה חלה. בקדושה שניה הכיבוש חל מתוקף תורה שבעל פה. ולכן קדושה ראשונה בטלה, כי הקדושה היא של תורה שבכתב ותורה שבכתב זה חפץ שניתן ח"ו להעלים אותו. ואילו תורה שבעל פה זה לא חפץ, ולכן גם לא ניתן להחריב אותו.

אמש הפנה אותי אחד הקוראים לדברים הבאים של ה"משך חכמה" לפרשת בא (שמות יב כא) שניתן לראות אותם כחולקים על הגישה שהובאה לעיל. אני מעדיף לראות אותם כמשלימים:
והנה יש להאריך, שכל מקומות המקודשים אין יסודם מן הדת רק מהאומה והשרשים (=הכוונה הוא שרשי האומה, הייחוס שלנו) כמו הר המוריה שמשם נברא אדם ושם הקריב אברהם את יצחק, וכן נבחר עפ"י נביא, ובדת לא כתוב רק מקום אשר יבחר ה'. והר סיני מקום הדת כיון שנסתלקה שכינה ממנו ועלו צאן ובקר, שחלילה ההרגשות לא יתעו לייחס להדת איזו ציור, רק ירושלים וכל ארץ ישראל והר המוריה בנויים על התייחסותם לאבותינו שרשי האומה והתאחדות האומה לשרשה שכל ההרגשות יהיו רק להתאחדות האומה וזה דרוש עמוק, אכמ"ל.

במילים אחרות, כותב ה"משך חכמה", הג"ר מאיר שמחה הכהן מדוינסק, שהתורה מלמדת אותנו לחוש קדושה רק כלפי דברים שיש להם ערך היסטורי כלפינו, ושאי אפשר להצניח קדושה יש מאין.

עדכון מיום ו' בשבט:
דברים אלו של ה"משך חכמה" מזכירים דברים אחרים של ה"משך חכמה" משמות לב ד"ה "ויהי כאשר קרב אל המחנה" (דברים אלו היו שגורים בפיהם של נחמה וישעיהו ליבוביץ' שראו בו מקור לכך שאין דבר כזה "איש קדוש", "מקומות קדושים" וכה"ג):
וע"ז צווח משה ככרוכיא, האם תדמו כי אני ענין ואיזו קדושה בלתי מצות ה'? עד כי בהעדר כבודי עשיתם לכם עגל? חלילה. גם אני איש כמוכם, והתורה אינה תלויה בי, ואף אם לא באתי היתה התורה במציאותה בלי שנוי חלילה... ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים בעצמם, חלילה, השי"ת שורה בתוך בניו ואם המה כאדם עברו ברית, הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול... ויותר מזה הלוחות מכתב אלקים, גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרש ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם. סוף דבר אין שום ענין קדוש בעולם ויוחס לו העבודה והכניעה, רק השי"ת שמו הוא קדוש במציאותו המחוייבת ולו נאוה תהילה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד ציווי שצוה הבורא לבנות משכן לעשות בו זבחים וקרבנות לשם הי"ת בלבד.

יום שבת, 21 בפברואר 2009

פורים, תורה שבעל פה וקדושת הארץ

חזרתי לפני כמה דקות משיעור שמסר הג"ר צבי (הרשל) שכטר, השוהה כעת בארץ. השיעור נסב סביב עניינים הקשורים בפורים. הוא דיבר באריכות על "קיימו וקבלו" ועל קבלת התורה שבעל פה שנעשתה בפורים ולכן פורים נחשב כ"אתחלתא דגאולה" - חג שהביא את בניית בית המקדש השני ושיביא לבניית השלישי לעתיד לבוא ע"י כך שקיבלו מתוך רצון את התורה שבעל פה. גם את זה שבפורים יש עניין של חיוב סעודה, מה שלא מצינו בחנוכה ובאף חג אחר מהימים המוזכרים לימים טובים במגילת תענית, הסביר על דרך זה, שכשם שמצינו שבשבועות לכולי עלמא בעינן לכם, ויש להתענג בהנאות גשמיות לכבוד יום מתן תורה, כך גם בפורים יש להתענג בסעודה לכבוד קבלת תורה שבעל פה.
אני חייב לומר שתמיד היה לי בעיה עם כל התורות הקשורות ל"קיימו וקבלו" בפורים. מתוך המגילה וגם מדברי חז"ל העניין של "קיימו וקבלו" הוא כל כך שולי וכמעט זניח, שקשה לתפוס איך זה פתאום נהיה לדבר הכי מהותי של החג. חוץ מזה שאני עדיין לא מצליח להבין איך פורים, סיפור המגילה וכל מה שהחג מסמל חוץ מה"קיימו וקבלו" מתקשרים לקבלת תורה שבעל פה.

בין היתר, היה דבר נחמד מאד שהרב שכטר אמר בשם הרב סולובייצ'יק זצ"ל בעניין קדושת הארץ:
כתוב בנפש החיים של ר' חיים מוולוזין שכל קדושה יכולה לחול רק מהתורה, וככל שיש יותר "תורה" במשהו הוא יהיה יותר קדוש. לדוגמא תפילין קדושים בגלל שיש בהם פרשיות, תפילין של ראש קדושים יותר מתפילין של יד מפני שיש בו שי"ן יתירה (על הבית). תפילין קדושים ממזוזה, מכיוון שיש בהם שתי פרשיות שאין במזוזה וכך הלאה. בית המקדש קדוש מפני שהיה בו ארון עם לוחות הברית. גם בית המקדש השני קיבל את קדושתו מפני שבהר הבית היו קבורים הלוחות.
מהיכן שואב ארץ ישראל את קדושתו? אז הגמ' אומרת שקדושה ראשונה נעשתה ע"י כיבוש וקדושה שנייה ע"י חזקה, והדעה המקובלת היא שקדושה ראשונה בטלה כשנחרב בית ראשון ואילו קדושה שניה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. מכיוון שכל קדושה צריכה לנבוע מהתורה, הקדושה הראשונה חלה באמצעות הכיבוש, אין הכוונה שהצבא החיל עליה קדושה, אלא כיוון שהכיבוש נעשה יחד עם הארון אז הקדושה חלה. בקדושה שניה הכיבוש חל מתוקף תורה שבעל פה. ולכן קדושה ראשונה בטלה, כי הקדושה היא של תורה שבכתב ותורה שבכתב זה חפץ שניתן ח"ו להעלים אותו. ואילו תורה שבעל פה זה לא חפץ, ולכן גם לא ניתן להחריב אותו.

[אגב, מומלץ לעיין בגאון הרוגוצ'ובי המסביר שקדושה ע"י חזקה זה רק חצי כיבוש, בניגוד לקדושה ע"י כיבוש שזה הדבר האמיתי. ולכן כיוון שחזקה זה רק דבר חלקי גם לא ניתן להסיר אותו. כדרכו, הוא מפנה למקומות אחרים בהם רואים את העקרון שדבר שאינו שלם לא ניתן להפריך.]

יום ראשון, 10 בפברואר 2008

פיסוק הפסוק קדוש קדוש קדוש וכו' - מהרב "מענה לשון"

להיום רק משהו קטן (בכמות) מהרב "מענה לשון":
בפסוק "קדוש קדוש קדוש וכו'" יש כאן פסוק שיש בו רישא וסיפא ובתווך: שם ה"צ.
על כן ייתכנו שלוש אפשרויות:
רישא + ה' ואח"כ צ' + סיפא
רישא + ה"צ ואח"כ סיפא
רישא ואח"כ ה"צ + סיפא
באפ' 1 "מרוויחים" שם לכל חלק, וכ"א יכול לעמוד בפנ"ע.
באפ' 2 בחר בעל הטעמים
באפ' 3 בחרו כמה מדפיסים בפיסוק תיוב"ע
מכיוון שיש הגיון בכל האפשרויות, אינני רואה טעם לפסול את אפש' 1, 3 שאינם כפיסוק טעמי המקרא. ועל כן חתמתי בכך שלענ"ד, המוציא מחברו עליו הראייה, וכל עוד אין ראייה, איש הישר בעיניו יעשה, ובלבד שיכוון ליבו לאב' שבשמים, ובלבד שיהיה הגיון לאמרי פיו.