‏הצגת רשומות עם תוויות מורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מורים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

אילו היה תלוי בנו [תגובה ל: מורים יקרים, מה אתם רוצים?]

את הדברים הבאים כתב חבר המשמש כמורה, כתגובה לדבריי: מורים יקרים, מה אתם רוצים?

אני אנסה להיענות לאתגר של הרב הצעיר, ולומר כיצד היתה נראית שנת הלימודים אילו הדבר היה תלוי בי.

ראשית, לא הבנתי את דבריו ביחס לחודש אייר. גם בחודש אייר צריך ללמוד. הילדים צריכים ללמוד גם על יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות לג בעומר ויום ירושלים. לא הבנתי כיצד אתה מציע לפתור את בעיית החופשים. אין חופשים חריגים לתלמידים בימים אלו, מלבד יום אחרי לג בעומר. כשהילדים הולכים לישון מאוחר בגלל המדורות, ממילא אין אפשרות ללמד ביום זה.

מצד שני, ביחס לחודש אלול וחגי תשרי, אין לי אלא להסכים. ברור שתלמידים צריכים ללמוד לפני החגים. מן הראוי ששנת הלימודים תתחיל בא' באלול, ולא יהיה חופש בין יום הכיפורים לסוכות.

לגבי סוף שנת הלימודים - אפשר לתכנן נכון את השבועיים האחרונים של שנת הלימודים כדי שהתלמידים ילמדו בה. לא כ"כ לימודים סדירים, אבל הרבה ענייני חינוך מתרכזים לשבועיים האלו. בנוסף, חלוקת התעודה היא לא כמו באוניברסיטה. היא חלק מהתהליך החינוכי של התלמיד, ולכן היא לא יכולה להיעשות בחופש.


האם צריך חופש גדול?

ראשית, מנקודת מבט חינוכית, החופש הוא מרכיב מאוד חשוב בהתפתחות של הילד. זה הזמן שבו הוא עצמאי, וללא מסגרת, ו'אין הדבר תלוי אלא בו'. אם הוא כל הזמן היה במסגרת, אז הוא לא לומד להיות עצמאי. כמובן, אפשר לקצר את החופש.

עם זאת, צריך לזכור שבימי הקיץ החמים, בקושי אפשר לגרום לתלמידים ללמוד. מצב המיזוג בבתי הספר לא מוצלח, וההפסקת חמות מאוד. התוצאה - יכולת הלמידה יורדת משמעותית. כך שכדאי מאוד לנצל את הזמן הזה כזמן חופש.

ובנוסף, בתי הספר זקוקים לחודש חופש לכל הפחות, כדי להכין את בית הספר לשנת לימודים חדשה.

לכן, חופש גדול באורך של חודש - חודש וחצי הוא מתבקש. בהחלט היה סביר להחליט שהחופש יתחיל ביז בתמוז ויסתיים בא' באלול, אם רק ההורים החילונים יהיו מסוגלים לעמוד בכך ששנת הלימודים תיפתח ותסתיים בתאריכים עבריים.


אפשר להחליף ימי חופש בסוף שנת הלימודים בימי חופש במהלך החורף, שאז קשה לילדים להיות בחוץ, והם יטפסו על הקירות. האם את זה רוצים ההורים? מן הסתם, התשובה שלילית. ההורים רוצים, שהמורים יעבדו יותר. אגב, אני רוצה שהעירייה תעבוד עד 20:00, כפי שאני עובד בתור מורה, והייתי רוצה שכל משרדי הממשלה יענו גם ב21:00, כפי שאני עונה לטלפונים בשאלות כאלו. אני רוצה לראות את ההורה שמפסיד יום עבודה כדי להיפגש איתי, בלי שאני מכריח אותו. מה שיותר סביר, זה שהוא יתקשר אלי בערב, ויפצה שיהיה לי זמן לדבר איתו.

אבל היום אנחנו לא עסוקים בהתבכיינות של מורים, אלא רק בשאלה מה היה אילו הדבר היה תלוי בנו.

ברור, שמה שההורים רוצים, זה שיהיו למורים פחות ימי חופש. מה ש(מרבית) ההורים רוצים, זה לא שבתי הספר ילמדו, אלא שבתי הספר יהיו בייביסיטר שלא בתשלום. הרי היה אפשר לפתור את הדבר בצורה פשוטה - ישלמו ההורים על עוד ימי לימודים, שבהם תתקיים קייטנה, לימוד באווירה חינוכית יותר, בהתאמה של התאריכים הלועזיים לתאריכים העבריים שהוצעו כאן. אבל מה שההורים רוצים זו קייטנה כזו, בחינם.

לכך כמובן, אין שום הצדקה. למורים יש תנאי העסקה, ואם רוצים לשנות אותם, צריך לשלם. מדוע לאנשים שעובדים בהייטק מגיע הרבה כסף? כי אלו הם תנאי השוק. גם תנאי העסקה של המורים הם תנאי שוק.

ע"כ דבריו של חברי.
מפאת קוצר הזמן אסתפק בתגובה קצרה בלבד. 
לדבריו של חברי צריך לחייב תלמידים באילת ובבאר שבע בפחות בחינות בגרות מאשר תלמידים בחספין ובצפת, הרי האקלים ההררי כל כך הרבה נח ללמידה מאשר האקלים בדרום. אם הבעיה היא החום, אך הערך החינוכי מחייב שיתקיימו לימודים, אז צריך למצוא את הדרך, התקציב והאמצעים שבו יוכלו התלמידים ללמוד והמורים ללמד. 
ובגדול, זו טענתי העיקרית. תפסיקו להגיד להורים מה הם רוצים (לפחות במקרה שלי, אני לא שואף לבייביסיטר שלא בתשלום. אם אני אחשוב שצריך בייביסיטר לא יהיה לי שום בעיה לשלם על השירות אותו אקבל). תתחילו להגיד מה צריך להיות לדעתכם. אם צריך ללמד והבעיה היא כסף, אז תגידו שהבעיה היא כסף. זה לגיטימי לגמרי בעיני. אבל לפחות בואו נסתנכרן על הדרישות שלנו מהמערכת. 
בעניין הורים שמתקשרים למורים: אני שומע את הטענה הזאת הרבה, ולא מבין אותה. יש היום אי-מייל. אני ממליץ לכל מורה שהורה מתקשר אליו, לבקש מההורה לשלוח לו אימייל עם פירוט הנושא עליו הוא מעוניין לדבר, והמורה ישיב במייל באיזה שעה נח לו שההורה יתקשר אליו (או לחילופין ייתן בחירה של שתיים או שלוש משבצות זמן, עם צפייה שההורה יבחר אחד. וברור שבכל משבצת זמן יש גם שעת סיום). אני יודע שיש מנהלים שדורשים מהמורים שלהם לענות לטלפונים של הורים בכל שעה - זו פשוט חוצפה! 
בעניין חודש אייר. אין לי הצעה קונקרטית איך לפתור את בעיית החופשים התכופים בחודש זה. אבל הייתי רוצה שנסכים שיש כאן בעיה שמן הסתם אם רוצים ניתן להציע כמה אפשרויות לפתרון. 

יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

מורים יקרים, מה אתם רוצים?

לרוב, מציגים את תלונות ההורים על מערכת החינוך ושנת הלימודים כסוג של מלחמה בין ההורים למורים. דא עקא שרוב המורים שאני מכיר הם גם הורים! יתרה מכך, לכאורה אותם מורים שהם גם הורים הם אלו שיכולים לראות את כלל המערכת, הן את הצרכים של ההורים והן את צרכי המערכת. לכן, הייתי מעוניין, שבמקום לקרוא עוד מאמר ועוד מאמר מהורים שאינם מורים על לקויות מערכת החינוך, שנשמע את קולם של ההורים שהנם מורים. השאלות הבאות אינן באות על מנת לקנטר את המורים, אלא באמת נסיון מצידי לקרוא למורים להביע את קולם כאנשי חינוך בנושאים שמטרידים אותי ועוד הורים לילדים במערכת.

ובכן, מורים יקרים, מה אתם רוצים?
- תחילת שנת הלימודים הוקדמה בכמה ימים על מנת להקל על ההורים ולקצר את החופש הגדול. אך מה סוברים המורים? האם הם היו רוצים להחיל שנת לימודים שלושה ימים בלבד לפני ראש השנה? האם אינכם רואים ערך בכך שילדים ילמדו בבית הספר על חודש אלול וראש השנה?
- וכעת ששנת הלימודים מתחילה שבוע שלם לפני ראש השנה, האם זה בסדר בעיניכם, כאנשי חינוך? האם יש לכם מספיק זמן להכין את התלמידים ליום הדין?
- האם אתם סבורים שזה חלק מתפקידכם ללמד את התלמידים על חג הסוכות? אם כן, מתי בדיוק אתם מתכננים לעשות זאת?
- האם אתם מרוצים מכך שלילדיכם יש חודשיים נתק ממסגרת לימודית? האם הם זקוקים לכל כך הרבה חופש?
- מה דעתכם על כך שבחודש אייר יש כמעט מדי שבוע יום ללא לימודים, דבר שיוצר כמעט רצף, שמתחיל מראש חודש אדר ומסתיים בסיוון, של שבועות לא-מלאים של לימודים? האם זה משרת את מלאכת החינוך שאתם עסוקים בה?
- למה אתם משלימים עם זה שמובן מאליו שבשבועיים האחרונים של שנת הלימודים, הילדים לא לומדים שום דבר? [הצעת פתרון: לחלק תעודות שבוע או שבועיים אחרי תחילת החופש. אבל אז המורים יצטרכו לעבוד במהלך החופש שלהם על מנת להכין את התעודות...]
- מה בדיוק הרציונל החינוכי בסיום הלימודים מוקדם בצום עשרה בטבת? האם יש עניין להפוך את היום לששון ולשמחה אצל ילדינו כבר כעת? (על צום גדליה איני שואל, כי אני אסיר תודה על כך שאין חופש איסרו-חג ראש השנה).

בנוסף, הייתי רוצה לשמוע מהמורים את דעתם בנושא מתן תמריצים כספיים ואחרים למורים טובים במערכת. האם אתם תומכים במתן תמריצים כאלה? אלו יעדים מדידים ניתן לתת על מנת למדוד מורים טובים?

בחינות המיצ"ב: אני לא מבין מה רע במבחן ארצי הבוחן את יכולות התלמיד לענות על השאלות על החומר אותו הוא היה אמור ללמוד. מאידך, אני מבין שקיומו של המבחן הכניס את המערכת לסוג של סחרור. אך מי אשם בסחרור הזה? האם עצם קיומו של המבחן?

מורים יקרים, אנא השמיעו את קולכם.

ולאלה מכם שאינם מורים, אתם מוזמנים להוסיף שאלות בתיבת התגובות.

יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

לקראת תחילת שנת הלימודים

לרגל תחילת שנת הלימודים הממשמשת ובאה אני חורג מהרגלי ומבקש לשתף בשתי סיטואציות שמצאתי את עצמי, או יותר נכון את אחד מילדי, בהם במהלך שנת הלימודים שעברה. זאת, מתוך תקווה שאנשי החינוך הקוראים את הבלוג הזה, וממונים להיות שליחינו לחנך את ילדינו ילמדו מטעויותיהם של אחרים.

הבן שלי זכה בשנה החולפת במחנכת איכותית מאד, חכמה ומבינה עניין. באמת שאין לי שום טענות אליה, ההיפך הוא הנכון יש לי רק שבחים. גם המקרה הבא, שהינו טעות מצערת, הוא מבחינתי בגדר טעות שיכולה לקרות לכל אחד. ומקרה שהיה כך היה.
כאב, אחד מתפקידי העיקריים הוא לחתום על כמעט כל נייר שהילדים שלי מקבלים בבית הספר, ובכלל זה גם מבחנים. קרה שהבן שלי הגיש לי מבחן לחתום עליו, לקחתי את המבחן לידי והתחלתי לעבור על כל השאלות בהן הבן שלי טעה בתשובה. והנה אני רואה שבשתי תשובות הבן שלי כתב את התשובה הנכונה אך כתב ידו לא היה מספיק ברור והמורה הורידה לו נקודות מכיוון שהיא חשבה שהוא כתב תשובה לא נכונה. הראיתי לבן שלי שאם הוא היה כותב יותר ברור הוא היה מקבל ציון גבוה יותר. הבן שלי לא היה מוכן להסתפק בזה, אז אמרתי לו שהוא יכול לקחת את המבחן חזרה למורה שלו ולהראות לה שהיא לא הבינה את מה שהוא כתב, אך מרב הסיכויים הם שהמורה תגיד לו שלא מגיע לו עוד ניקוד מכיוון שהוא היה צריך לכתוב בכתב יותר ברור.
כעבור מספר ימים נזכרתי באותו מבחן ובאותה שיחה עם בני, ושאלתי אותו מה התחדש ואם הוא הראה את המבחן למורה שלו. הבן שלי ענה לי: "היא אמרה שכתבתי את זה אחרי שהיא החזירה את המבחנים". סוף הסיפור הוא לא ממש חשוב (פניתי למורה והיא נסתה למזער נזקים), הנזק נעשה: הבן שלי למד מהמורה שלו שאפשר לרמות ע"י שינוי תשובות המבחן לאחר קבלת הציון. אינני חושב שמדובר בנזק עצום, ובכל זאת עוד רגע של מחשבה היו יכולים למנוע את הנזק הזה.

הסיפור השני הוא על מורה שלמקצוע שאותו היא מלמדת התלמידים נדרשו להביא הרבה ציוד מהבית בכל שבוע, וכהרגלם של תלמידים היא כאלה ששכחו מידי שבוע להביא את הציוד. בשעת מעשה לא היה לי מושג כיצד המורה מתמודדת עם תופעת שכיחת הציוד, למעט פתק להורים על כך שילדם לא הביא את הציוד שלו, שגם אני קיבלתי כמותו כמה פעמים במשך השנה. כשהסתיימה שנת הלימודים וילדי יצאו לחופש, פתאום התחלתי לשמוע את אחד מילדי אומר לאחים שלו שוב ושוב "את הסיפורים שלך תספר לסבתא שלך", "אתה יודע מה? את זה תספר לסבתא שלך" (כך, גם כשהסבתא היתה בבית באותו זמן). התברר לי שמדי שבוע התלמיד שהיה שוכח את ציודו היה מספר למורה כל מיני "סיפורי סבתא", והיא היתה מפטירה כנגדו "את זה תספר לסבתא שלך". כך למדו התלמידים מדי שבוע פרק בהלכות נימוסים. שוב, זה לא נעשה בזדון, פשוט המורה לא היתה ערה לכך שכל דיבור שלה, ובודאי דיבור שחוזר על עצמו, משפיעה על התלמידים שלה. שוב, עוד רגע של מחשבה מצד המורה, היה יכול לשפר בהרבה את הרושם שהשאירה על תלמידיה.

יום ראשון, 20 ביולי 2008

השכלה תורנית גבוהה

בשבת האחרונה צדה את עיני הודעה שהתפרסמה בעלון "שיחת השבוע" של צעירי אגודת חב"ד. זה לשונה:
מל"מ, מכון להכשרה מקצועית, פותח קורסים מיוחדים למעוניינים לקבל תואר רבנות "השכלה תורנית גבוהה". הקורסים נערכים בכל ערי הארץ, ומוכרים על ידי הרבנות הראשית.

כאחד שבעברו למד ונבחן במבחני הרבנות עבור הסמכת "יורה יורה" עניין אותי לדעת אילו קורסים ניתן לעשות על מנת לקבל תואר רבנות. התקשרתי למספר הטלפון המצורף והפקידה הסבירה לי שמדובר בקורס שאורכו שלושה חדשים וכולל שמונה שעות שבועיות (סך הכל 80-100 שעות) ובתום הלימודים ניתן לגשת למבחנים של הרבנות כדי לקבל תואר "השכלה תורנית גבוהה" שהוא אקוויולנטי לתואר אקדמי לעניין תוספת משכורת לעובדי מדינה. הקורס עולה כאלף שקלים (לא כולל המבחנים של הרבנות) ועל מנת להרשם לקורסים ולמבחני הרבנות צריך להיות בוגר של לפחות חמש שנות ישיבה.

מסתבר שישנם עוד מספר "מכונים" כאלו שמכשירים אברכים ואברכים לשעבר לעבור את מבחני הרבנות על מנת לקבל תוספת משכורת מהמדינה. האתר הזה שייך למכון אחר העורך קורסים דומים ובו פירוט של החומר הנלמד ושעליו נבחנים בסוף ברבנות הראשית:
שו"ע יורה דעה:הלכות נידה: בעיון: שו"ע רמ"א ונו"כ, ש"ך, ט"ז, באר היטב, פ"ת
סימנים: קפ"ג, קפ"ד, קפ"ה, קפ"ח, קפ"ט, ק"צ, קצ"אקצ"ד, קצ"ה, קצ"ו, קצ"ז, קצ"ח, קצ"ט, ר'.
שו"ע אורח חיים – שו"ע, רמ"א, באר היטב, משנ"ב:

הלכות תפילה: סימנים: מ"ו, מ"ז, נ', נ"ו, נ"ח, ס', ס"א, ע"ח, פ"ט, צ'צ"ח, ק"ה, ק"ג, קט"ו – קי"ח, קכ"ד, קכ"ה
הלכות שבת: רמ"ח, רמ"ט, ר"נ, ר"ס, רס"ב, רע"א, רע"ג, רע"ד, רפ"ב, רפ"ה, רפ"ט, רצ"א, רצ"ו, ש"ז, ש"ח, של"ז.

מדובר בהסדר שמשרד החינוך הגיע אליו עם הרבנות הראשית שהרבנות הראשית תתן מדד להגדרת "השכלה תורנית גבוהה" (איך משרד החינוך משקלל את זה להטבות שכר ניתן לראות כאן). הרבנות קבעה את המבחנים הללו על דעת שמי שעובר אותם אינו מוסמך לשום דבר מבחינתה אלא רק לקבל תוספת למשכורת שלו. בעבר היו בעיות גדולות עם הסידור הזה והתברר שגורמים ברבנות העניקו את התואר "השכלה תורנית גבוהה" לאנשים שבכלל אינם שומרים תורה ומצוות (לינק). כמי שנבחן בעבר על הלכות נידה אני די נפעם שיש מורי הוראה שמסוגלים ללמד בפחות משלושה חדשים את כל הלכות נידה ברמה שניתן לאחר מכן להבחן על זה ברבנות.

אולי מפני שאינני שייך למערכת החינוך כל העסק הזה נראה לי שיכול להיות שהוא כשר אבל הוא גם די מסריח, ואני בטוח שכמו שכבר ארע בעבר גם כיום הפרצות קיימות והגנבים בסוף יגיעו. מדוע הרבנות הראשית לקחה על עצמה את התפקיד הזה? מה עמד לנגד עיניו של מי שחיבר את המסלול הזה? האם מי שעומד במבחנים הללו הוא באמת בעל "השכלה תורנית גבוהה"? מה היחס של אותם מורים ור"מים למבחנים אחרי שהם עוברים כזה "מסלול מזורז להשגת תעודות" כפי שתארנו כאן?

כמובן שתמיד ניתן לומר שאצל המורים הלא-דתיים זה עובד באותה צורה בדיוק. ראשית, לצערי למדתי בחיי שלא כדאי להאמין לטענה הזאת, ושנית - אז מה? לסמינר חילוני מותר לעשות דברים שלרבנות הראשית אסור לעשות - אין בזה הרבה חידוש מבחינתי.

ואסיים עם מה שלדעתי צריך להיות ברור לראשי הישיבות: אם אתם מעודדים את בוגריכם ללכת לכיוון של הוראה ואינכם רוצים שהם יגיעו לקורסים מהסוג הזה, תאיצו בהם שבעודם בישיבה יבחנו לפחות במבחן אחד אמיתי (!) ברבנות כדי שידעו שיש מתיקות בלימוד הלכה ושניתן להבחן ברבנות מתוך ידיעות רחבות ומתוך דברי תורה שנונים בפיך ולא רק מתוך כל מיני מבחנים וקורסים שאינם מכבדים את עצמם.