‏הצגת רשומות עם תוויות עלוני שבת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עלוני שבת. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 בינואר 2013

הויכוח על העלון


בשבת האחרונה הופיע בעמוד השער של עלון צהר מאמר מפרי עטו של הרב איתי אליצור. זה לא כל יום שאני מסכים עם דברים שכותב הרב אליצור (ראו כאן וכאן), אך עם דבריו אלו הסכמתי בכל לבי:

קורא יקר, אינני יודע היכן אתה קורא מאמר זה, אבל יתכן מאד שאתה קורא אותו בשבתך על כסאך בבית הכנסת, לצלילי קבלת השבת. אולי סביבך יש אפילו אחד או שנים שטורחים אפילו להתפלל. אחרים קוראים את המאמר הזה, או מאמרים אחרים מתוך עלונים, שחלקם עוסקים בדברי תורה וחלקם לאו דוקא.
פוסק השו"ע (או"ח קנא א): "בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם, מדוחק, וי"א דבבה"מ אפי' שלא מדוחק שרי. ואין מחשבים בהם חשבונות, אא"כ הם של מצות, כגון: קופה של צדקה ופדיון שבויים, ואין מספידים בהם אא"כ יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר, שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו".
השו"ע קובע כלל, שבבית הכנסת אך ורק מתפללים. אמנם, השו"ע מכיר בכך שלכלל הזה יש חריגים. חשבונות של מצוה, גביית צדקה וכו'. במקומות אחרים בהלכה נזכר שיש עוד דברים שמכריזים עליהם בבית הכנסת, כגון אבידה, או הכרזות שונות על אנשים שאינם מקיימים את פסק בית הדין ולכן צריך להטיל עליהם סנקציות (לפעמים עד כדי עצירת התפילה), הכרזות על נכסים שבית הדין רוצה למכור כדי לפרוע את חובו של בעליהם, ועוד. כלומר: ההלכה מכירה במציאות שבה המקום המשותף לכל הקהילה הוא בית הכנסת, ואם רוצים לדבר עם כולם – המקום הוא בבית הכנסת.
לכן, אין פסול בכך שאדם רואה בחביריו לבית הכנסת את הקהילה שאליה הוא שייך ואת חוג חבריו הקרוב ביותר. הפעילות החברתית שלו תלויה באופן טבעי בחבריו לבית הכנסת. אך טבעי וטוב הוא  שהקהילה נבנית סביב בית הכנסת. (בהסתייגות קלה: בינתים עוד לא הצלחנו לאחד את בני כל העדות בבית כנסת אחד. אסור לנו לתת לזה להשפיע גם על השאלה מי יהיה חוג חבריו של כל אחד, לפחות בענין זה חשוב שבני כל העדות יחושו קהילה אחת. לגבי הפרדה בבתי הכנסת עוד יש לנו תירוץ. לגבי בניית חוג חברים אין לנו כל תירוץ).
השאלה היא מה המגמה, אם המגמה היא שהאנשים שעמם אני מתפלל בבית הכנסת הם האנשים שעמם אני נפגש ומדבר אח"כ גם מחוץ לבית הכנסת – מצוין. אם המגמה היא שהאנשים שעמם אני מפטפט מחוץ לבית הכנסת הם גם האנשים שעמם אני מפטפט בבית הכנסת – אוי ואבוי.
יש לתת את הדעת לדבר אחד פשוט: בית הכנסת משמש רק לתפילה. נכון שלכלל הזה יש חריגים, אבל לא כל דבר יכול להכנס תחת ההגדרה "חריג". רק עניינים של מצוה, או עניינים שההנהגה הרוחנית של הקהילה מוצאת לנכון, והחשוב מכל: לא בשעה שהצבור מתפללים. הגבאי יודיע הודעות אחרי התפילה, ואפילו הרב ידרוש אחרי התפילה או בהפסקה, אבל לא תוך כדי חזרת הש"ץ. כלל חשוב: עד כמה שזה נשמע מוזר, גם לגבאי אסור לדבר בשעת התפילה, וגם למי שצריך לדבר עם הגבאי. אני מודע לכך שאתה ממש ממש ממש (אבל ממש) חייב לקבל עלייה, עם מי שברך, אז אמור זאת לגבאי לפני שהחזן התחיל פסוקי דזמרה. החזן כבר הוציא מפיו את הפסוק "מזמור שיר חנכת הבית" או "הודו"? אבוד לך. תקבל עליה בע"ה בשנה הבאה! אין חריגים לכלל הזה. נקודה!
כמובן שאין מקומם של עלוני השבת בבית הכנסת (למרות שלפעמים אפשר למצוא בהם גם דברי תורה). בבית הכנסת מתפללים. מעשה בישוב אחד שבו הועלתה הצעה להעביר את עלוני השבת לדואר או למזכירות. אלא שלכך התנגדו נמרצות עובדי הדואר והמזכירות: "מה פתאום? שאצלנו יהיה בלגן? לעולם לא! כאן לא בית כנסת".
אז את העלונים יש לחלק לא בבית הכנסת אלא במקום אחר. (נכון שעל חלק מהם כתוב בפירוש שאין לעיין בהם בשעת התפילה, אבל אני תוהה האם מי שכתב שם את המשפט הזה באמת מאמין שיהיה מישהו שלא יקרא את העלון בבית הכנסת בגלל המשפט הזה).
בכלל, הגיע הזמן שניתן לבית הכנסת ולתפילה את הכבוד הראוי, אז קדימה, סגור את העלון ושיר לכה דודי עם כולם!

רוני מרטן, אחד מקוראי הבלוג, שלח לי תגובה לדברים של הרב איתי אליצור:

הדברים נכתבים בתגובה למתקפה על עלוני פרשת שבוע שהחלה לאחרונה בין השאר בעלון פרשת שבוע של צהר.

אפתח בסיפור של אימא אחת ששאלה לעצתי, בנה הצעיר היה לטענתה מכור למשחק מחשב מסוים, במקום לעשות שיעורי בית ולעזור במטלות הבית הילד בהגיעו מבית הספר היה ניגש ישר למחשב ומשחק באותו משחק עד הערב. האימא שילמה לטכנאי מחשבים כדי לגרום למשחק מחשב לא לעבוד יותר. לאחר מכן הילד התמכר לפייסבוק וכנ"ל במקום לעשות שיעורי בית ולעזור במטלות הבית הילד רק יושב מול הפייסבוק כל היום, האימא שלא עמדה נואש דאגה לחסום את הגישה לפייסבוק. אותה אימא שאלה לעצתי מכיוון שהילד התמכר עכשיו למשחק חדש בפלאפון והתלבטה בין להחליף לו את הפלאפון לפלאפון כשר או לשלוח אותו לטיפול פסיכולוגי. כעסתי קצת על אותה אימא ואמרתי לה, מה את מצפה? הילד שלך משועמם! הוא יושב כל היום במשחק כי אין לו שום דבר אחר לעשות! רוצה שיעזור במטלות הבית? תצטרכי למצוא דרך לעודד אותו להשתתף במטלות, חסימת המשחקים לא תעזור לך, הוא תמיד ימצא משו אחר.

לענייננו איני מתגעגע בכלל לתקופה טרום עלוני פרשת שבוע, אני זוכר את הרעש הנוראי של הדיבורים שלא אפשרו לשמוע את החזן ולהתרכז בתפילה גם למי שרוצה להתפלל. רבנים דיברו כמעט בכל שיחה נגד הדיבורים בתפילה. עד היום אפשר למצוא בהרבה בתי כנסת שלטי ענק בגנות הדיבורים בבית הכנסת, שאריות מאותה תקופה. היום בבתי הכנסת יש שקט, מי שרוצה להתפלל יכול להתפלל. כל אחד יכול לשמוע את החזן, את קריאת התורה ולהתרכז בתפילה באיזה חלק שהוא רוצה.

רב יקר, אני רוצה להגיד לך משהו, אם אתה חושב שחברי קהילתך הצדיקים והתמימים מגיעים לבית הכנסת כדי להתפלל ולא מצליחים לעמוד בפיתוי הבלתי נשלט של עלוני השבת המעולים ולכן במקום להתפלל יושבים וקוראים עלוני שבת, אז בבקשה תתעורר. עלוני השבת אינם מעניינים, התוכן דל ומשעמם ואפילו הפרסומות אינן שוות את הזמן של העיון בו. רוצה הוכחה? תעשה ניסוי, תשיג עלוני שבת מהמיטב של עלוני השבת ותגיש אותם לחברים בקהילתך ביום חמישי כשהם נמצאים בעבודה ותראה כמה מהם יתחילו לעבור עליהם באמצע העבודה או יעכבו את יציאתם הביתה כדי להספיק לקרוא אותם. כמה בני נוער ביושבם מול הפייסבוק יהיו מוכנים להתנתק מהמחשב כדי לקרוא עלוני שבת? אנשים אינם קוראים עלוני שבת כי הם אינם עומדים בפיתוי שלהם, הם קוראים עלוני שבת כי משעמם להם בבית הכנסת.

רוצים שאנשים יתחילו להתפלל בבית הכנסת? תתחילו לחנך לתפילה. במקום לדבר על האסון של עלוני השבת תתחילו לדבר על החשיבות ועומק שבתפילה. איך עושים את זה? צריך להתחיל ללמוד...

תגובתי לרוני:
ראשית, גילוי נאות: ב"ה בקהילתי רק מתי מעט קוראים עלונים, כך שאני לא נצרך להתמודד עם הבעיה הערכית והחינוכית שמציבים העלונים, ואני כותב את הדברים כנקודות למחשבה בעלמא. 
בשונה מהסיפור הנאה אתו פתחת, בני הקהילה אינם ילדים קטנים, ורבני הקהילות אינם ההורים שלהם. אם בית הכנסת והתפילה אינם מהווים מקום שיש בו השראה רוחנית, יש בעיה. הבעיה אינה רק של הרב, הוא כנראה כן רואה בבית הכנסת מקום שהוא מקדש מעט. הבעיה היא של הקהילה. לדעתי, תפקיד הרב במקרה הזה הוא להציב מראה למול עיני הקהילה, ולשאול אותם באופן הברור ביותר אם זה המקום בו הם מעוניינים להיות בו, ולהציע גם אלטרנטיבה. 
לענ"ד זה מה שעשה הרב איתי אליצור, אמנם בתקשורת המונים ולא בשיחה גלויה. 

יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

על ספרדים ונשים ב"עולם קטן"

שני דברים שצדו את עיני ב"עולם קטן" השבת.

א. הציטוט הבא, בתוך כתבה על הישיבות התיכוניות, מפי הרב אבישי מזרחי, ר"מ בתיכון הדתי כפר גנים בפ"ת:
בבית הכנסת בקרית שמונה כולם מתפללים בחולצות צבעוניות ולא בחולצה לבנה. בשבת הראשונה [בישיבה התיכונית בכפר הרא"ה] הסתכלו עלי לבוש ג'ינס וחולצה צבעונית ואמרו לי 'איך אתה מתלבש? זו לא שבת!' הסתכלתי על חולצות הבת הלבנות והדהויות וחשבתי לעצמי עמוק בלב 'אבל אני השקעתי הרבה יותר כסף מהחולצה הלבנה ואני מכבד הרבה יותר מכם'. זה ערער את חווית השבת שאתה באתי ולדעתי המתפללים בקרית שמונה שלובשים חולצות צבעוניות הם צדיקים לא פחות מהחבורה האשכנזית בישיבה. 

ב. שו"ת הס.מ.ס. של הרב אבינר הוקדש השבוע כולו לנושא לימוד גמרא לנשים. אני מקווה שהשואל בסופו של דבר הרגיש שיצא לו משהו מכל השאלות הללו.

יום ראשון, 10 ביולי 2011

הפתרון לכל הבעיות ב"שבת בשבתו"

אני מודה שכשאמרו לי שיש מודעה בעלון "שבת בשבתו" שישאיר אותי פעור פה וללא מילים, לא האמנתי. אבל מסתבר שיש דבר כזה.
עד כמה שזה אולי קשה להאמין המודעה הבאה פורסמה בעלון "שבת בשבתו" בשבת האחרונה, פרשת "בלק":


ולמי שלא מצליח לראות את התמונה, הנה תוכן המודעה:
הבית היהודי השלם
ליהדות יש פיתרון: 1. לנשים הרבות הבודדות. 2. למאבק הדמוגרפי. 3.למניעת איסורים ח"ו
הפסק המפורסם של הרב עובדיה יוסף שליטא להתיר נישואין ל-2 נשים בדורינו
משות יביע אומר חלק ח' אה"ע סימן ב
"בשומעי כי יש בתי דין שפוסקים להחמיר גם על הספרדים ועדות המזרח בעניין זה, ושגגה היא בידם. ונפסק, שבירושלים ובכל המקומות האלה לא נתפשטה גזרת רגמ"ה ונהגו לישא כמה נשים ואין פוצה פה . ע"ש. ובכל המזרח לא קבלו עליהם מעולם תקנת רגמ"ה לא אז ולא היום. ע"ש. ועוד.ואין ספק שהחומרא בזה בזמנינו גורמת לתקלות רבות" !!!
לפרטים נוספים ולפסקים המתירים גם לאשכנזים, חפשו אותנו באינטרנט הבית היהודי השלם http://jewishome.net
המעוניינים (בהסכמת האשה הראשונה!) לנשיאת אשה נוספת ובאישור ב"ד נא לפנות לרב יחזקאל סופר 050-5871546
או בפקס : 0577961651
אין מה לומר: הפתרון לכל הבעיות!

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

הרבנים השקופים

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שנים לא רבות, עת הייתי נער המחפש את דרכו בעולם התורה, היה לי ברור שעלוני בתי הכנסת הינם אחת הרעות הגדולות בעולם. לא הייתי מסוגל להבין את הרבנים המכובדים התורמים מפרי עטם למען מה שנראה בעיני כביזיון בית הכנסת, התפילה וקריאת התורה. אבל, כמו אחד מתלמידיו של הבעל שם טוב שהיה רגיל לנסוע עם רבו בעגלה בלי הסוסים למסעות מרתקים כדי לפקוח את עיניו, כל זה השתנה כשהקב"ה זימן אותי לשבת בקהילה קטנה בארץ שחבריה הינם יהודים פשוטים, תמימים וישרים.

בשבת בצהריים כשהסתיימה תפילת מנחה, באי בית הכנסת התיישבו סביב השולחן שבמבואת בית הכנסת כדי לאכול סעודה שלישית. חיכיתי לראות מה יעשו אותם "בעלי-בתים" בסעודה שלישית. הרי רב לא היה לקהילה ומבין חבריה לא היה מישהו שהיה מסוגל לומר אפילו דבר תורה פשוט. אחרי שהמסובים אכלו מעט ושרו מעט שירי סעודה שלישית, הוציא הגבאי את אחד מעלוני השבת (זה היה "שבת בשבתו", אם זה משנה למישהו), והקריא לנוכחים את מאמר הפתיחה שהיה בו דבר תורה קצר על פרשת השבוע, תוך כדי שהוא מסביר את הדברים לכולם. אז הבנתי, לראשונה בחיי, מדוע הקב"ה יצר עלונים בעולם.

לפני שנעזוב את אותה קהילה נחמדה, נציין שכיום מכהן בקהילה רב תלמיד חכם שאף מצליח לצרף לקהילה חברים חדשים וממלא את המקום באווירה של תורה ואהבה. על חכמתם של בני הקהילה למנות להם רב, אולי נקדיש טור נפרד.

לעת עתה הבאתי את הסיפור הזה כדי להמחיש את המצבים הנגדיים. בחלק מהקהילות בארץ אין רב מכהן, ובכל זאת לא תמצאו את הגבאי מקריא דבר תורה מתוך אחד העלונים, אלא אחד מהחברים שהינו בר אוריין מוסר שיעור לחברים. בדרך כלל ישנו אפילו סבב בין כמה תלמידי חכמים בקהילה, שכל אחד נותן את השיעור בתורו. מבחינת חברי הקהילות הללו, אין תחושה שצריכים רב. הרי לא חסר אף פעם מי שיאמר דבר תורה או מי שימסור שיעור בסעודה שלישית. ההיפך הוא הנכון, לפעמים יש יותר מדי אנשים שמסוגלים לעשות זאת.

לפעמים, אותם רבנים המעבירים את השיעורים ודברי התורה בקהילה ממלאים את כל הפונקציות הרשמיות של רב קהילה: מלבד השיעור מדי פעם בשבת, הם מעבירים שיעורים במשך השבוע לחברי הקהילה במגוון נושאים, מכריעים בשאלות הלכתיות בקהילה, דואגים למכירת חמץ לפני פסח, לאיסוף מתנות לאביונים בפורים, ולהוספת תוכן תורני במסיבת החנוכה של בית הכנסת. ועל אף שהם ממלאים את כל התפקידים הללו, והציבור רואה בהם סמכות רוחנית, אין לקהילה את העוז להעניק לאותו רב את הסמכות הפורמאלית להיות רב הקהילה.

מבחינת אותם רבנים ברור שמדובר בהפסד נטו. הם חיים בקהילה שהם כנראה מרוצים ממנה, יש עליהם את כל החובות של רב קהילה, אך הם נעדרים סמכות רשמית (הן כלפי חברי הקהילה עצמם והן כלפי גורמים מחוץ לקהילה) ועל אף שלא נעים לדבר על זה - הם גם נעדרים משכורת.

מבחינת חברי הקהילה זה נראה לכאורה כמצב מנצח. הם יכולים לנצל את הרב ואת זמנו, אך לא מחוייבים לתת לו בחזרה שום דבר (בחלק מהקהילות הללו יכבדו את אותו הרב במפטיר יונה או משהו דומה, אבל קשה להגיד שזה מספק). יכול להיות שלרב אין שום בעיה עם המצב האמור, ובכל זאת הוא יתקשה להוביל מהלכים המתרחשים לאורך זמן. דבר שהוא הפסד גם לרב וגם לקהילה.

במקרים אחרים, יכול להיות שהרב יצטרך לחפש עבורו עוד דרכים לפרנס את משפחתו וילך למצוא קהילה שתשלם לו עבור הדברים שהוא ממילא עושה. כך יצא שהרב יצטרך לעזוב קהילה שיש לו בה חברים ומוסדות חינוך מוכרים, רק כי הקהילה לא השכילה להבין איזה אוצר יש לה ביד. אמנם, לא אלמן ישראל ובמקום הרב הזה יהיה כמעט תמיד רב אחר שימלא את תפקיד הרב השקוף, אך בכל זאת הקהילה מפסידה משאב אנושי יקר שלחלוטין לא בטוח שתמצא כדוגמתו.

סיפר לי פעם חבר הממלא תפקיד של רב שקוף, שהוא הגיע פעם לישיבת עמותת בית הכנסת, כחבר מן המניין. בישיבה עלתה שאלה פרוצדוראלית וחברי הביע את דעתו בעד או נגד הנושא שעלה. אחד מהחברים בקהילה שכנראה לא הסכים עם דעתו, תקף אותו בקול רם: "יפה מאד שזה דעתך, אבל דעתך אינה שווה יותר מדעתו של כל אחד אחר כאן!". יכול להיות שהסיפור הזה ממחיש שבאמת חברי אינו מתאים להיות הרב באותה קהילה, אך הוא גם ממחיש את המצב האבסורדי שבו נמצא אותו "רב שקוף". מצד אחד הוא לא רב הקהילה, ומצד שני הוא לא יכול לתפקד גם כחבר מן המניין. מי רוצה להיות במצב כזה?

אותו חבר מבין שקהילתו זקוקה לרב, אך מנגד הוא אינו יכול לקדם בפועל את תהליך מינוי הרב לקהילה, משום שזה ברור שהוא יהיה אחד מן המועמדים לתפקיד. פשוט חמר גמל.

ואתם, שקוראים את הטור הזה, אני ממליץ שתשאלו את עצמכם אם יש בקהילתכם רבנים שקופים. אם כן, האם לא הגיעה השעה למסד את היחסים ביניכם? אני יכול להבטיח שתצאו מזה רק מורווחים.

יום שני, 24 בינואר 2011

האם אנו "דתיים" מידי? / הרב נתנאל אריה

המאמר הבא התפרסם בשבת האחרונה בעלון "השבת" של צהר. לדעתי, הוא יוצא מן הכלל, ולכן אני מפרסם אותו כאן. תודה למערכת עלון "השבת" שאפשרו לי לפרסם.
החוץ והלב
זה עתה עברנו את ט"ו בשבט. שנה מעוברת. לא ממש ירדו רוב גשמי שנה, גם לא מרגישים כל כך שנחלש הקור. עדיין לא עולה השרף באילנות, וטרם נמצאו הפירות חונטים. ואף על פי כן, ישנה שאלה שתמיד שואל אני את עצמי ואת חבֵרַי בתקופת מעבר זו שבין תרדמת החורף לפריחת האביב.
אם תפגוש יהודי בר אוריין ותשאלהו מעשה תם: "יאמר לי ר' יהודי, מהו ט"ו בשבט?" מיד יענה לך: "מה השאלה? אפשר אינך יודע? נפקא מינה לתרומות ומעשרות, ואולי גם לערלה ושביעית. שהרי זוהי תקופת המעבר בין שנה לחברתה". אם נמצאתָ בר מזל ועומדים בנו או בתו הקטנים לצדו, מיד ישאלוהו: "אבא, ומה עם ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות?!", אך דומני שברוב הפעמים יַסֵה אותם האב, ספק בבת שחוק ספק בנזיפה, ויפטיר לעברנו: "אַה, זה שוב הגננת מהגן".. באמת מסכנה הגננת, כמה בוקי סריקי בקשו לתלות בה..
והיה אם תתחכם, ותשאל לאותו בר אוריין: כיוון שאין כאן אלא חשבון הלכתי גרידא, אמור לי ידידי: מדוע אין אומרים בו תחנון (או"ח קל"א, ו), מדוע מציינים בו רושם חג בהרבות אכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ (מג"א ומ"ב שם ובספר 'פרי עץ הדר'), ומדוע גם אין מתענים בו תענית בה"ב (או"ח תקע"ב, ג). כאן כבר איני בטוח אם תמצא תשובה..
לא רבים הם תלמידי חכמים של ארץ ישראל שיאמרו לך: "צדקה (הגננת) ממני", המבט האמיתי הפוך הוא! ראש השנה לעולם יום של חג הוא, מה גם ראש השנה של הטבע! מתחדשת שנה. כלום אינך שואף מלוא חזה את ריחות הבריאה בהתחדשה? כלום אינך חש עֵת עולה השרף בשריגי האילנות? כלום אינך מהלך חרש בגַנְךָ או בחורש הסמוך, צופה לקלוט מראה מלבב של פריחה מתעוררת? אם קראת לא שניתָ, ואם שניתָ לא הגידו לך רבותיך, כי יש בו בט"ו בשבט רושם של חגיגה, פרי התעוררות הטבע בארצנו הקדושה (הראי"ה באיגרות ח"ב סא, הגרח"ד הלוי במקור חיים ח"ד). זהו השורש, זהו היום טוב, ממנו יוצאים כל סניפי ופרטי ההלכות המעשיות..

מעשה בשני בחורים ושני אילנות
בבוקר ניסן אחד, לפני למעלה מעשר שנים, אשתי הפנתה את תשומת ליבי, תוך שהיא צוחקת להביט מחלון ביתנו. אני מיטיב את מבטי ורואה שני בני תורה סובבים את עץ ההדר של שכנינו, מבקשים לצוד אי אלו פרחים, בכדי לברך עליהם ברכת האילנות כדין. אישתי אזרה כגבר חלציה, פתחה החלון, וקראה לעלמי החמד, בחמלה מהולה בתימהון ומעט בת שחוק, ואמרה להם: ברכת האילנות לא "דין" היא אלא "שמחה" העולה ופורחת עם פריחת האילן.. עצי "הדר" אלו עדיין לא העטו עליהם את שמלת האביב, מאוחר יותר יבוא עִתם עת דודים. לכו לכם אצל ה"נשירים" היפים מהם בפריחתם עתה, הנה הם שם, עליהם ראוי לברך. שחקו הם בבושה כמי שנתפסו בקלקלתם, והלכו..

לידתו של האדם המודרני
אחרי שהפננו מבטנו אל פני הדתיות הטכנית, זו העולה מפשטי ההלכות, שאלה מעניינת היא לא פחות מתי נולדה אותה דמות מנוגדת, שתהווה לימים אבטיפוס של האדם המודרני, המשוחרר לדעתו מכבלי מוסר ואמת חיצוניים, דמות החפֵצָה להיות העוגן והמקור של עצמה, המבקשת אמת פנימית ומורגשת.
דומני שלא נטעה אם נפליג אל מעט אחרי מות אותו האיש, והתגבשות הנצרות החדשה, זו של פאולוס, אשר העביר את הכל אל מחוזות התודעה הסובייקטיבית של האדם. לא עוד דרישה של מצוות מעשיות שניתנו משמים לצירוף האדם, אפילו לא דרישה לטוהר המעשה וכוונתו, אלא אך ורק תודעה וכוונה. לא ברית מילה אלא מילת הלב לבדה. לא עם ישראל אלא ישראל שברוח. מכאן קצרה הדרך לרפורמציה הנוצרית המעלה על נס גבוה יותר את הכוונה תוך הדגשה מוחלטת של האוטונומיה האנושית, הראיה הסובייקטיבית המשוחררת, דבר שלימים הווה מקפצה אל הפלורליזם המודרני והגישה הרלטיבית אל המציאות כולה. אין אמת ואין שקר. ישנה רק זווית יחסית והרגשה סובייקטיבית. כך אני מרגיש, ולכך אני "מתחבר".

עצות או מצוות
אומרים (שבת דף קד, א) ש"לשקר אין רגליים" אבל רגל אחת יש לו. כשאומרים חז"ל שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם (זוה"ק ח"ב קסא, א) פירושו של דבר כי התורה הינה השורש ממנו צומחים כל המון המעשים. התורה כולה הינה עצות הבאות להדריך את האדם אל חיים טובים וישרים. "וכמה עיטין טבין עלאין אינון בכל מלי דאורייתא, וכלהו קשוט בארח קשוט" (זוהר ח"ב צו, ב), "אורייתא דכל עיטין בה תליין, ויהיבת עיטא טבא לבני נשא" (שם צז, ב). התורה כולה הינה עצות טובות וישרות הניתנות לבני האדם. כמה גדול הוא הדבר וכמה סכנה טמונה בו!!
כמה רחוק הוא האדם ה"דתי" הטכני מריבונו של עולם. כמה יובש וריקנות אמונית יכולים להימצא בחיים המקדשים רק את המחויבות ההלכתית החיצונית. אבל מאידך, כמה מעורטל ורחוק ממבוקשו יכול למצוא את עצמו האדם הצולל אל נבכי נשמתו, ודולה רק משם את משא חייו.
שני הקטבים משולים הם לאַיְקַרוס ודַדַאלוס, אותו צמד מוכר מן המיתולוגיה היוונית, שהדביקו נוצות בשעווה, כדי להימלט מן האי. אך הבן הצעיר שכה התלהב מהתעופה, החל להתרומם מעלה ומעלה, שוכח את הוראות אביו, עד שלאט לאט החל חום השמש להמיס את הדונג של כנפיו, והלה צלל מטה אל תוך הים.
אנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות בין הקטבים; בין התביעה להרגשה פנימית אמיתית, לבין הידיעה כי במתן תורה קיבלנו מצוות ולא רק עצות. אנו מרגישים רצון להתרומם ולחיות את חיינו מתוך שלמות פנימית, אך אנו גם נתבעים לחיים של עול וקבלה, של מחויבות והכרח. אורות וכלים.

הרב נתנאל אריה הוא ר"מ בישיבת "הגולן", ישיבת ההסדר בחיספין

יום ראשון, 23 בינואר 2011

הרב שלמה אבינר והרב שמואל אליהו על מחנות ההשמדה והעמלקים

בהמשך לטורים:
- רכזים למחנות השמדה - "הבהרה והתנצלות"
- דרושים רכזים למחנות השמדה


הופניתי ע"י אחד הקוראים לשו"ת הסלולרי של הרב שלמה אבינר שהתפרסם בעלון "עולם קטן". לפניכם שתי השאלות הראשונות ותשובותיו:
שאלה: האם יש לרכז את העמלקים במחנות השמדה?
תשובה: "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו לשלום" (רמב"ם מלכים ו א). "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק... שאין לנו להיסחף בזרם של שנאה גם על האויב היותר נורא" אורות הקודש ג שכו.

שאלה: האם הרבנים שחלקו על "מכתב הרבנים" הם "רבני קריירה" ו"פקידים"?
תשובה: לא. הם תלמידי חכמים גדולים אך פעמים רבות יש מחלוקות.

עדכון:
הבוקר בעיתון "הארץ" (קישור) היתה גם התייחסות של הרב שמואל אליהו לעניין הזה, הנה דבריו:
אני הבנתי שזו אמירה כלפי אותם רבנים, מה הם יעשו כשיקראו להשמיד את עמלק? 'האם גם אז תשבו בחיבוק ידיים?' אבל מכיוון שזה הובן לא נכון, שבוע לאחר מכן פורסמה התנצלות. אבל קצת פרופורציה. מחנות השמדה זה לא חלום רטוב של אף אחד מאתנו.

יום שבת, 1 בינואר 2011

רכזים למחנות השמדה - "הבהרה והתנצלות"

כזכור, בשבת שעברה ש"ק פר' "שמות" נכתבו במאמר המערכת של עלון "מעייני הישועה" הדברים הבאים:
רבני קריירה
נכון יש גם כאלה. פקידים. שלא רוצים להפריע. שמסבירים ש'זו לא בדיוק ההלכה' וגם שזה 'רק פן אחד' וגם ש'יש עוד הרבה רבנים שלא חושבים כך' ושבקיצור הפוליטקלי קורקט הוא לחם חוקם. ספק אם בזמנו הם הזדהו עם הקריאה הלא אסטטית: 'מי לה' אליי". ספק אם לקחו חלק בהסטוריית מאבקי התרבות שלנו. ספק אם יקחו אי פעם.
מעניין אם את ריכוז העמלקים במחנות ההשמדה הם ישאירו לאחרים או אולי יכריעו שמחיית עמלק כבר לא רלוונטית. ימים יגידו.

השבת, כפי שכבר העירו חלק מהמגיבים לפוסט הקודם בנושא, פורסמה בעלון "מעייני הישועה" הודעת "הבהרה והתנצלות":
בעקבות פניית רבים ודברים שנאמרו בפורומים שונים, ביחס למאמר המערכת שפורסם בגיליון פרשת "שמות", הרינו מתנצלים בפני מי שנפגע מהדברים וכן מבהירים כי אין ולא הייתה חלילה, כל כוונה לפגוע באדם ספיציפי וודאי שלא הייתה כל כוונה לפגוע בתלמידי חכמים או ברב מסוים. תנועת מעייני הישועה ואנשיה פעלו ופועלים להגדלת אמונת-חכמים וכבוד הרבנות והרבנים בדורנו בכל כוחם. כך היה בעבר, כך גם בהווה וכך יהיה גם בעתיד. ומתוך כך תוקף הדברים שנכתבו הוא בבחינת כמיהה למנהיגות רבנית שתוביל אותנו ואת כולו לחוף מבטחים.

האמת, שה"התנצלות" הזאת היא יותר ממה שצפיתי. כפי שכתבתי בפעם הקודמת, המאמר הראשון מעיד על טיפשות ובורות יותר מכל דבר אחר. היכולת להתנצל ולהודות ברבים על טעות היא כח שניתן לאנשים רמי מעלה, ואני לא מתפלא שהוא לא ניתן לאנשים שכתבו את מאמר המערכת של שבוע שעבר.

יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

דרושים רכזים למחנות השמדה

אינני מבין קוראי העלונים המתפרסמים בבתי הכנסת (ולשמחתי, אני יכול לומר שכך גם רוב חברי הקהילה שלי). היום בצהריים פנה אלי אחד מקוראי הבלוג ושאל: "ראית את מאמר המערכת של עלון 'מעייני הישועה' של השבת האחרונה?"

ובכן, את מאמר המערכת של 'מעייני הישועה' הקדישו השבת, תחת הכותרת "אנשי אמונה אבדו?", לרבנים שתקפו את הרבנים שחתמו על המכתב נגד השכרת ומכירת דירות לערבים. ותחת כותרת משנה "רבני קריירה" כתבו כך:
נכון יש גם כאלה. פקידים. שלא רוצים להפריע. שמסבירים ש'זו לא בדיוק ההלכה' וגם שזה 'רק פן אחד' וגם ש'יש עוד הרבה רבנים שלא חושבים כך' ושבקיצור הפוליטקלי קורקט הוא לחם חוקם. ספק אם בזמנו הם הזדהו עם הקריאה הלא אסטטית: 'מי לה' אליי" (כך במקור - ר.צ.). ספק אם לקחו חלק בהסטוריית מאבקי התרבות שלנו. ספק אם יקחו אי פעם.
וכאן מגיע משפט המחץ (ותימה על המעלעל שנמנע מלהתייחס למשפט זה) המסיים את המאמר:
מעניין אם את ריכוז העמלקים במחנות ההשמדה הם ישאירו לאחרים או אולי יכריעו שמחיית עמלק כבר לא רלוונטית. ימים יגידו.

על מאמר מערכת זה אין חותם. מנהל המערכת של העלון הוא עזרא ניאזוף ועורך המשנה הוא נריה רוזנברג.

ידידי הרב חיים נבון כתב השבת מאמר ב"בשבע" על כך ש"מורכבות אינה פשרנות". ההשלמה של דבריו היא שהרבה פעמים נכון לומר ש"פשטנות היא בעצם בורות". קשה להאמין שמישהו שהיה מכיר את דברי האור-החיים (והוא לא היחיד) על הפסוק "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" היה כותב שטות כזאת. הנה דבריו (דברים יג יח):
כוונת מאמר זה כאן, לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך, כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת, לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים, הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש, לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה.

[אגב, באותו מאמר מערכת גם תוכלו למצוא את הביטוי: "שמא תעשה מלאכתו קפנדריה". מישהו יכול לתת לי את המקור לביטוי הזה?]

בכל מקרה, בפעם הבאה שתשמעו מישהו משווה את הימין לנאצים, תזכרו שעורכי "מעייני הישועה" סללו להם את הדרך.

יום ראשון, 21 במרץ 2010

עובדים עלינו בעינים - המשך

אם לא ראיתם את המודעה המשופצת בעלון השבת של צהר, הנה היא לפניכם.


קצת יצא לא ברור בסריקה, במודעה המשופצת כתוב שבמוצאי שבת ובמוצאי חג פתוח 20:00-22:00. כנראה שחזרו בתשובה...

יום ראשון, 14 במרץ 2010

עובדים עלינו בעיניים

המודעה הבאה התפרסמה בעלון "השבת" של צהר (תסלחו לי על האיכות, אין לי סורק בצבע):

התירוץ לסתירה שיש בין שני הריבועים האדומים הוא כנראה שהכניסו את הידיעה אודות פתיחה אחרי מוצ"ש כדי שזה ידבר לציבור הדתי, אבל אבוי שכחו להוריד את שבת משעות הפתיחה בגוף המודעה.

יום ראשון, 19 באפריל 2009

שבת כדור הארץ

בדרך כלל הציבור הדתי מפגר מעט אחרי הציבור החילוני בכל מה שקשור למודעות לנושאים האקולוגיים. אך השבת נפל דבר בישראל - בכל בתי הכנסת עברו למצב ירוק: לא היו עלונים!
בבית הכנסת שלי כמעט ואף אחד לא קורא עלונים בכל שבתות השנה, כך שלא הרגשתי שום שינוי. מה היה אצלכם? האם התפילה היתה רועשת יותר? או שמא, שקטה יותר? האם בכלל שמו לב לחסרון?
אני ממליץ שבכל שנה שנופל חול המועד וחג בסמיכות לשבת, באופן שהמו"לים של העלונים לא מצליחים להדפיס את מרכולתם, יפרסמו בריש גלי שהציבור הדתי מקיים "שבת ירוקה" להגברת המודעת לסביבה. אפשר אפילו שחברות התיירות הפונים לציבור הדתי יוציאו כמה שבועות קודם לכן עלון יפה ומושקע המסביר על החשיבות של המיזם.
בכל מקרה, אני מחכה לראות אם המעלעל ימצא על מה לכתוב השבוע...