הנה שתי נקודות מעניינות מהספר:
1. דברי הנער הניצב על הקוצרים - מה כוונתו?
בתשובה לשאלתו הקצרה של בועז "למי הנערה הזאת", משיב הנער הניצב על הקוצרים באריכות יחסית:
"נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב. ותאמר אלקטה נא ואספתי בעומרים אחרי הקוצרים. ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט."
מה כוונתו של הנער בסיפור דברים ארוך זה?
הנער פותח את דבריו לא בשמה או בייחוסה, אלא בכינויה, "נערה מואביה". נראה שדבריו מבטאים זלזול שלו ברות ורצון לשוות לה דמות נוכריה בעיני בועז. מעבר לכינוי, הוא גם מגזים את פעולותיה. בפיו, היא לא אוספת שיבולים, אלא עומרים. והיא לא מסתפקת במעט, אלא אוספת "מאז הבוקר ועד עתה".
לתיאורה של רות בפיו של הנער יש שני תפקידים:
א. הנער נותן לנו הקוראים את נקודת מבטם של אנשי בית הלחם ואת האופן בה הם הסתכלו על רות כמישהי לא שייכת שגם מאיימת עליהם בצורה מסוימת.
ב. לנוכח האופן בו היה רווח להסתכל על רות בסביבה, דווקא דמותו של בועז, המתעניין ברות ודואג לה, מזדקר ומתבלט כאיש של חסד ועין טובה.
2. המפגש בגורן - מה אופיו?
פרק ג של מגילת רות עוסק במפגש הלילי בין רות לבועז המתקיים בגורן מחוץ לעיר. מה אופיו של מפגש זה? לכאורה המקרא מרמז בביטויים שונים כי מדובר במפגש שהיה אמור לשאת אופי מיני. גם מועד ומיקום המפגש מחזק הבנה זו.
הפרק מתחיל בהצגת התוכנית על ידי נעמי, הכוללת "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן... ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין". בהחלט נראה שנעמי מכינה את רות ללילה שלא כוללת רק שיחת רעים בגורן באישון לילה.
בפועל, המקרא מתאר שרות עשתה "ככל אשר צותה חמותה". אבל, כאשר בועז מגלה את רות ושואלה "מי את", רות אינה ממתינה שהוא "יגיד לך את אשר תעשין" אלא היא מקדימה ואומרת "ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה". בכך משנה רות את כיוון העלילה.
בניגוד לתוכנית של נעמי, שכללה שידול של בועז לביצוע מעשה מיני, שלאחר מעשה יהווה משקל יתר לטובת לקיחת רות לאשתו, רות נוהגת בדרך אחרת. בצורה חיצונית היא מבצעת את התוכנית של נעמי, אבל משנה לגמרי את הפנימיות של התוכנית.
"רות שינתה את כיוון העלילה שיצרים ותאוות אמורים למשול בה, לכיוון שבו החמלה והחסד ניצבים בתשתית." (עמ' 239)
