כמה הערות על הנעשה בעולמנו בימים האחרונים:
א. ישיבות ההסדר
יש שתי אפשרויות: לסגור את ישיבות ההסדר או לאפשר לתלמידי ישיבות ההסדר שירות מקוצר.
אין אפשרות שלישית של שויון השירות לישיבות ההסדר והמשך קיומם של ישיבות ההסדר. זו פנטזיה.
ועכשיו צריך לשאול: מה הציבור החילוני מעדיף?
אני חושב שתלמידי ישיבות ההסדר, שמוותרים על שירות בהרבה יחידות נחשקות בצה"ל לטובת שירות קרבי ביחידות החי"ר והשריון, מצדיקים את קיום המסלול.
אני לא סבור שאסור בשום אופן לגעת ב'הסדר' או שיש קדושה דווקא ב'הסדר' הנוכחי. בודאי שאפשר לפתוח את ה'הסדר' לדיון ולבדיקה מחדש, אך אם רוצים שישיבות ההסדר ימשיכו להתקיים, אז המסלול חייב להיות אטרקטיבי.
ואם המסלול ימשיך להיות אטרקטיבי, הוא יוכל להיות גם הצעה אפשרית לציבור החרדי.
ב. האם יש בטלנים בישיבות ההסדר?
אני לא התבטלתי בישיבה. שמרתי על כל הסדרים (ויותר מכך) כעל בבת עיני. על זה יכול להעיד כל אחד שהיה אתי בישיבה (זה לא כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת). אני יכול להעיד שלא הייתי היחיד שנהג כך.
האם היו בטלנים בישיבה? כן. אבל הם היו מיעוט קטן.
אני סברתי שעם התפתחות המכינות הקדם-צבאיות, מספר הבטלנים בישיבות ההסדר ירד. אינני יודע לומר אם זה נכון. ברור לי שלעולם יהיו בטלנים. צריך גם לזכור שהגילאים 18-23 הם סוף תקופת ההתבגרות, וגם אם בחור מגיע כעילוי בגיל 18 ועם מוטיבציה בשמים ללימוד, לא בטוח שהוא יישאר כזה אחרי השירות הצבאי וכשהוא צריך להחליט מה הוא עושה אחרי תקופת ה'הסדר'.
ג. מלחמות הרב הראשי והבית היהודי
ח"כ אורי אורבך פרסם הבוקר סטטוס בפייסבוק ובו כתב:
יכול להיות (ואני לא סבור כך) שהיה נכון שהרב דרוקמן יעשה קצת פוליטיקה מלוכלכת, אך היה צריך להיות ברור שהרב דרוקמן משמש במעין יועץ לחברי הכנסת ומדווח להם. אינני יודע אם הרב דרוקמן ממרומי המעמד שלו היה מוכן ומסוגל לתפקד באופן כזה, אך אם לא היה צריך למצוא מי שכן מסוגל. לשלוח את הרב דרוקמן עם ברכת הדרך לפעול בדרך מסוימת כשלא ברור כלל מה ההיררכיה בין פעולותיו לבין הפוליטיקאים היתה טעות עצומה. להבנתי, הבית היהודי יצטרכו לעבוד קשה מאד כדי שהטעות הזאת לא תבוא לידי ביטוי בקלפי.
ד. חוק שטרן והגוף הבוחר
אני לא מתלהב מחוק שטרן. אמנם יש שם הגדלת מספר הנשים בגוף הבוחר, דבר שהוא לא רק מבורך אלא גם כנראה כורח המציאות (ההנחה שלי זה שאם החוק לא יעבור, ארגוני הנשים יגישו בג"ץ שיתקע את הבחירות לחדשים).
עם זאת, החוק נותן יותר מדי כח לשר הדתות ולשר המשפטים. ההנחה שלי היא שלא לעולם חוסן ושיש סיכוי יותר מסביר שבבחירות הבאות לרבנות הראשית, משרד הדתות יחזור לידיים של ש"ס. האם אנחנו מעוניינים לתת את הכח הזה בידי שר מש"ס?
גם רשימת הרבנים שיתווספו לגוף הבוחר, בעקבות חוק שטרן, הוא לא לחלוטין הגיוני. לדוגמא: 10 רבני קיבוצים. כלומר, לקיבוצים יהיה 5% מהקולות של הגוף הבוחר, כמעט 10% מקולות הרבנים בגוף. האם זה הגיוני?
מנגד, אלו שמקדשים את הרכב הגוף הבוחר הנוכחי - על מי בדיוק הם עובדים? גם ההרכב הנוכחי נולד כדי להבטיח את היבחרותו של רב ספציפי, ולמנוע בחירת רב אחר. מה בדיוק הקדושה שבו? זאת ועוד, האם הגוף הבוחר הנוכחי הוכיח את עצמו במערכות הבחירות האחרונות לרבנות הראשית ולמועצת הרה"ר?
א. ישיבות ההסדר
יש שתי אפשרויות: לסגור את ישיבות ההסדר או לאפשר לתלמידי ישיבות ההסדר שירות מקוצר.
אין אפשרות שלישית של שויון השירות לישיבות ההסדר והמשך קיומם של ישיבות ההסדר. זו פנטזיה.
ועכשיו צריך לשאול: מה הציבור החילוני מעדיף?
אני חושב שתלמידי ישיבות ההסדר, שמוותרים על שירות בהרבה יחידות נחשקות בצה"ל לטובת שירות קרבי ביחידות החי"ר והשריון, מצדיקים את קיום המסלול.
אני לא סבור שאסור בשום אופן לגעת ב'הסדר' או שיש קדושה דווקא ב'הסדר' הנוכחי. בודאי שאפשר לפתוח את ה'הסדר' לדיון ולבדיקה מחדש, אך אם רוצים שישיבות ההסדר ימשיכו להתקיים, אז המסלול חייב להיות אטרקטיבי.
ואם המסלול ימשיך להיות אטרקטיבי, הוא יוכל להיות גם הצעה אפשרית לציבור החרדי.
ב. האם יש בטלנים בישיבות ההסדר?
אני לא התבטלתי בישיבה. שמרתי על כל הסדרים (ויותר מכך) כעל בבת עיני. על זה יכול להעיד כל אחד שהיה אתי בישיבה (זה לא כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת). אני יכול להעיד שלא הייתי היחיד שנהג כך.
האם היו בטלנים בישיבה? כן. אבל הם היו מיעוט קטן.
אני סברתי שעם התפתחות המכינות הקדם-צבאיות, מספר הבטלנים בישיבות ההסדר ירד. אינני יודע לומר אם זה נכון. ברור לי שלעולם יהיו בטלנים. צריך גם לזכור שהגילאים 18-23 הם סוף תקופת ההתבגרות, וגם אם בחור מגיע כעילוי בגיל 18 ועם מוטיבציה בשמים ללימוד, לא בטוח שהוא יישאר כזה אחרי השירות הצבאי וכשהוא צריך להחליט מה הוא עושה אחרי תקופת ה'הסדר'.
ג. מלחמות הרב הראשי והבית היהודי
ח"כ אורי אורבך פרסם הבוקר סטטוס בפייסבוק ובו כתב:
ובלי קשר לזהות הרבנים הנבחרים - כולם מועמדים מצוינים ואהובים - עלינו לשאול את עצמנו כבר עכשיו מי צריך לנהל את המהלכים הפוליטיים של הציונות הדתית: רבנים (ושמשיהם) או פוליטיקאים? ולמי הפוליטיקאים הדתיים מחויבים - רק לרבנים (עם כוחם הפוליטי המשוער), או לציבור הבוחרים הרחב? לי התשובות ברורות מתמיד.חבל לי שרק עתה מצהיר כך אורי אורבך. כבר בתחילת מעשי המרכבה של הרב דרוקמן זה היה די גלוי שזה מוביל לאסון.
יכול להיות (ואני לא סבור כך) שהיה נכון שהרב דרוקמן יעשה קצת פוליטיקה מלוכלכת, אך היה צריך להיות ברור שהרב דרוקמן משמש במעין יועץ לחברי הכנסת ומדווח להם. אינני יודע אם הרב דרוקמן ממרומי המעמד שלו היה מוכן ומסוגל לתפקד באופן כזה, אך אם לא היה צריך למצוא מי שכן מסוגל. לשלוח את הרב דרוקמן עם ברכת הדרך לפעול בדרך מסוימת כשלא ברור כלל מה ההיררכיה בין פעולותיו לבין הפוליטיקאים היתה טעות עצומה. להבנתי, הבית היהודי יצטרכו לעבוד קשה מאד כדי שהטעות הזאת לא תבוא לידי ביטוי בקלפי.
ד. חוק שטרן והגוף הבוחר
אני לא מתלהב מחוק שטרן. אמנם יש שם הגדלת מספר הנשים בגוף הבוחר, דבר שהוא לא רק מבורך אלא גם כנראה כורח המציאות (ההנחה שלי זה שאם החוק לא יעבור, ארגוני הנשים יגישו בג"ץ שיתקע את הבחירות לחדשים).
עם זאת, החוק נותן יותר מדי כח לשר הדתות ולשר המשפטים. ההנחה שלי היא שלא לעולם חוסן ושיש סיכוי יותר מסביר שבבחירות הבאות לרבנות הראשית, משרד הדתות יחזור לידיים של ש"ס. האם אנחנו מעוניינים לתת את הכח הזה בידי שר מש"ס?
גם רשימת הרבנים שיתווספו לגוף הבוחר, בעקבות חוק שטרן, הוא לא לחלוטין הגיוני. לדוגמא: 10 רבני קיבוצים. כלומר, לקיבוצים יהיה 5% מהקולות של הגוף הבוחר, כמעט 10% מקולות הרבנים בגוף. האם זה הגיוני?
מנגד, אלו שמקדשים את הרכב הגוף הבוחר הנוכחי - על מי בדיוק הם עובדים? גם ההרכב הנוכחי נולד כדי להבטיח את היבחרותו של רב ספציפי, ולמנוע בחירת רב אחר. מה בדיוק הקדושה שבו? זאת ועוד, האם הגוף הבוחר הנוכחי הוכיח את עצמו במערכות הבחירות האחרונות לרבנות הראשית ולמועצת הרה"ר?
.jpg)
