עוֹד הַיּוֹם
1 בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר
2 [כתיב: בית
3] בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם ס
הִנֵּה הָאָדוֹן יְדֹוָד צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ
וְנִקַּף סִבְכֵי
4 הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל ס
וְיָצָא חֹטֶר
5 מִגֵּזַע
6 יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו
7 יִפְרֶה
וְנָחָה
8 עָלָיו רוּחַ יְדֹוָד רוּחַ
9 חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְדֹוָד
וַהֲרִיחוֹ
10 בְּיִרְאַת יְדֹוָד וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ
וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה
11 אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע
וְהָיָה
12 צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה
13 אֵזוֹר חֲלָצָיו
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ
14 וְעֵגֶל
15 וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן
16 נֹהֵג בָּם
17וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו
18 יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה
19 כַּבָּקָר יֹאכַל
20 תֶּבֶן
21וְשִׁעֲשַׁע
22 יוֹנֵק עַל חֻר
23 פָּתֶן
24 וְעַל מְאוּרַת
25 צִפְעוֹנִי גָּמוּל
26 יָדוֹ הָדָה
27לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה
28 הָאָרֶץ דֵּעָה
29 אֶת יְדֹוָד כַּמַּיִם
30 לַיָּם מְכַסִּים פ
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד פ
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית
31 יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר
32 עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם
וְנָשָׂא
33 נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
וְסָרָה
34 קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר
35 אֶת אֶפְרָיִם
וְעָפוּ
36 בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ
37 אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם
38 וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם
39וְהֶחֱרִים
40 יְדֹוָד אֵת לְשׁוֹן יָם
41 מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם
42 רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים
וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
וְאָמַרְתָּ
43 בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְדֹוָד כִּי אָנַפְתָּ בִּי
44 יָשֹׁב
45 אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי
הִנֵּה אֵל
46 יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי
47 וְזִמְרָת
48 יָהּ יְדֹוָד וַיְהִי
49 לִי לִישׁוּעָה
וּשְׁאַבְתֶּם
50 מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי
51 הַיְשׁוּעָה
וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ
52 לַידֹוָד קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ
זַמְּרוּ יְדֹוָד כִּי גֵאוּת עָשָׂה <כתיב: מידעת> מוּדַעַת
53 זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ
צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל פ
הערות:1 טיפחא!
2 רש"י: הר בת ציון - להר בת ציון (כמו אבן עזרא בראשית יד ד "וטעם ושלש עשרה בשלש עשרה, כמו כי ששת ימים עשה ד' (שמות כ, יא)"; שיטה אחרת ג טו "תשופנו עקב - חסר בי"ת, כמו כי ששת... הנמצא בית יי (מ"ב יח, טו)"; ויקרא כו כא "קרי... ועל שני הפירושים יחסר בי"ת... או יהי: כן תלכו עמי הליכות קרי"; זכריה י ז "והבית חסרה כמו כי ששת ימים"; תהלים מה ה "והדרך - חסר בי"ת כמו כי ששת ימי' עשה"; תהלים סו יז "יחסר בי"ת כמו כי ששת ימים בפי קראתי"; אבן עזרא תהלים קט ג "ודברי - חסר בי"ת ובדברי כמו כי ששת ימים או דרך משל כי הדברים סבבוהו"; איכה א ז "ימי עניה - כמו כי ששת ימי' עשה ה'"; רד"ק שמואל ב טו לא "ודוד הגיד לאמר - חסר למ"ד השמוש, ופי' ולדוד הגיד המגי' וכמוהו בחסרון למ"ד השמוש היו בן שאול כל אלה בני מכיר וכמוהו בחסרון המגי' ויגד ליעקב ויאמר ליוסף"; רד"ק ישעיהו כג י "ובת תרשיש חסר למ"ד השמוש, כמו ויבא ירושלם, וכמוהו רבים"). אך רד"ק מביא גם פירוש אחר: עוד היום בנוב - דרך הדרש כי ביום אחד הלך כל המסעות הנזכרים ודחק עצמו שיהיה באותו היום בנוב כי משם יראה ירושלם, וכיון שראה אותה משם: ינופף ידו - על ירושלם כאדם המבזה הדבר אמר אין זו נחשבת בעיני כי כמה עיירות בצורות ממנה כבשתי, ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק כן: עוד היום שישובו לנוב לעמוד שם אותם שברחו משם מפני סנחריב: ינופף ידו הר בת ציון - אמר על דרך משל כי עוד ינופף ידו הר בת ציון על מחנה אשור במפלתו, וכן גבעת ירושלם, והוא כפל הענין במלות שונות, ובא הפרוק הזה כענין שאמר בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם:
3 צ"ע, האם יש הבדל בין משמעות הכתיב לקרי. יתכן שגם צורת הקרי "בת" היא צורת סמיכות נוספת לשם העצם "ביִת", ואין "בת" זו נקבת ה"בן".
4 סִֽבְכֵי הבית בשוא נח אע"פ שיש געיא לפניה. ולמרות זאת, הכ' רפה.
5 וְיָצָא חֹטֶר הטעם בצד"י. אין הוא נסוג ליו"ד.
6 מִגֵּזַע הגימ"ל בצירי.
7 מִשָּׁרָשָׁיו - יש לקרוא או: SHARASHAV או: SHORASHAV ! בוודאי שלא: SHAROSHAV !
8 וְנָחָה מלרע (לא בגלל וי"ו ההיפוך). אפ"ר: אלא אולי בגלל הגרונית העוקבת, שלא תיבלע.
9 רוחַ חָכְמָה יש לתת רווח בין הדבקים שלא תיבלע חי"ת אחת.
10 וַהֲרִיחוֹ כך נקראת המילה, יש טועים בגלל דרשתה בחז"ל, ללא שבדקו את ניקוד המילה במקרא.
11 מוקף למילה הבאה ובה ההטעמה העיקרית, וכאן העמדה קלה באות ה' עקב הגעיא.
12 נסוג אחור
13 למה וְהָאֱמוּנָה מיודע, ו"וְהָיָה צֶדֶק" לא? אולי גם צדק מיודע, והאות ה' (וְהָיָה) עולה לכאן ולכאן (ע"פ ר"ר מרגליות, "עולה ויורד").
14 ב' בקמץ גדול (BA במבטא ישראלי/ע"מ), ולא "ירבוץ".
15 קדמא (טעם מחבר) ולא פשטא!
16 ט' חלומה ולא קמוצה
17 מה בין "בם" ל"בהם"?
18 טיפחא! האם אדלעיל קאי או אדלהלן? ואולי עולה לכאן ולכאן? והשוה להלן פס' יד.
19 טיפחא!
20 מוקף למילה הבאה ובה ההטעמה העיקרית, וכאן העמדה קלה באות ה' עקב הגעיא (נסוג אחור).
21 יֹאכַל-תֶּֽבֶן׃ המילה 'תבן' אינה משתנה באס"ף (אתנח סוף פסוק) והתי"ו בסגול.
22 וְשִֽׁעֲשַׁע העי"ן בחטף פתח (נהגה כפתח) ולא בשוא (לא נח ולא נע).
23 חֻר פָּתֶן החי"ת בקיבוץ ולא בשוא.
24 הטועה לקרוא צורת הֶקשר "פֶּתֶן" - אין להחזירו.
25 רש"י ועל מאורת צפעוני - יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן, ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים (בראשי' י"א) וכן באורים כבדו את ה' (לקמן ישעיהו כד):
26 ג' בטפחא ומנוקדת בקמץ (רש"י: גמול - תינוק הגמול משדי אמו) ולא בשווא (=שכר)! ויש להחזיר את הטועה!
27 רש"י ידו הדה - ת"י ידוהי יושיט כמו הד הרים (יחזקאל ז) וכמו הידד (לקמן /ישעיהו/ טז) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה"א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה:
28 מָלְאָ֣ה הלמ"ד בשוא נע; האלף צריכה להישמע. לא לקרוא מָלָה.
29 רש"י דעה את ה' - לדעת את ה': למה א"א לפרשו כש"ע?
30 טיפחא!
31 רש"י שנית - כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש:{אפ"ר: האם שנית = פעם שניה, או פעם נוספת, "שוב"? והשוה למש"כ במקו"א על שינויי נוסח בקדושת מוסף שבת} ומאיי הים - הן איי כתיים עכו"ם: {מהו הנוסח הלא מצונזר?}
32 אֶת-שְׁאָָר הקמץ במילה שאר אינו משתנה לפתח (וכן במילה דָת). וכן בפסוק טז.
33 וְנָשָׂא נֵס הטעם לא נסוג לנו"ן. [ולמה? ]
34 מלעיל
35 צ' חלומה ולא שרוקה: יָצוּר
36 הטעם בפ"א מלרע. ומכיון שהטעם הוא מחבר (קדמא ולא פשטא!) לכן המילה הבאה פותחת בב' רפה: בְכָתֵף
37 ב' חלומה ולא שרוקה
38 גלגולי משמעות הצירוף "משל[ו]ח יד"
39 ע' בשווא נח ולא בפתח, הטעמה מלרע. וצ"ע בגלגולי משמעות המילה "משמעת"
40 וְהֶחֱרִים - ם' סופית, ולא ב' סופית, אף שהמשמעות קרובה
כבר תיוב"ע ורש"י (והחרים - ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים) פירשו שעניין הכתוב הוא ייבוש.
E צ"ע אולי (בשונה מרד"ק, ר' להלן, וראב"ע) שבארוהו ע"פ "חרם", שמא והחרים = והחריב, חילופי בומ"פ?
41 דבקים!
42 בַּעְיָם העי"ן בשוא נח, לא בחטף.
43 וְאָֽמַרְתָּ מלרע.
44 רש"י: אודך כי אנפת בי - והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עוני וישב אפך ותנחמני ויונתן תרגם אודך ה' כי חטאתי לך ועל כן אנפת בי ולולי רחמיך לא הייתי כדאי לשוב אפך ולנחמני והנה שב אפך ממני:
45 יָשֹׁב השי"ן בחולם.
46 לפי המסורה אינו "אֶל" = לישועתי אבטח, אלא הניקוד בצירי מורה שהוא שם ה', ו"אֵל יְשׁוּעָתִי" הוא צירוף מלים שמתאר את ה', וצ"ע מהו תחביר המשפט. שים לב שה"דרגא" כאן אינה אלא טעם מחבר על אף אריכות נגינתה!
47 רש"י: עזי וזמרת יה ה' - עז ושבח של הקדוש ברוך הוא הוא היה לי לישועה, ואין לפרש עוזי עוז שלי שלא מצינו במקרא עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק עזי חוץ משלש מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא על כרחך וזמרת דבוק הוא לתיבה של אחריו לכך אני אומר שאין יו"ד של עזי אלא כמו יו"ד של שוכני סנה (דברי' לג) :
יה יהוה - עד הנה היה שמו חלוק ובמפלתו של עמלק נעשה שלם וכן הוא אומר כי יד על כס יה (שמות יז) אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שתהא מלחמה לה' בעמלק:
ויהי לי לישועה - כמו היה לי לישועה ודרך מקראות לדבר כן כמו ואשר לא שם לבו (שם שמות ט') וגו' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו ועוד בדברי הימים (ב י') ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם היה לו לומר מלך עליהם רחבעם:
48 כאן ההפסקה לפי הטעמים, ולא לאחר המילה הבאה (כפי שמנגנים לפעמים בשיר)
49 מוקף למילה הבאה ובה ההטעמה העיקרית, וכאן העמדה קלה באות ו' עקב הגעיא.
וַיְהִי - לשון זכר, כבשירת הים: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (שמות טו ב). בהלל (תהלים קיח) בפסוק יד: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, ובפסוק כא: אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
50 [גם בפסוקי הבדלה:] הבדל והפרד בין הדבקים: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם
51 מִמַּעַיְנֵי העי"ן בפתח והיו"ד בשוא נח.
52 מלרע!
53 ולא: מוֹדעת
