חיות מחמד בהלכה

כל מי שלמד פעם משניות בבא-מציעא מכיר את ההלכות הללו של השבת אבידה (שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסז):

סעיף כב  מצא דבר שיש בו רוח חיים, שהרי הוא צריך להאכילו, אם היה דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור, מיטפל בהם י"ב חדש מיום המציאה, ושוכרן ולוקח שכרן ומאכילן. ואם היה שכרו יותר על אכילתם, הרי היתר לבעלים. וכן התרנגולת, מוכר ביציהן ומאכילן כל שנים עשר חדש; מכאן ואילך שם דמיהן עליו והרי הם שלו ושל בעלים בשותפות, כדין כל השם מחבירו.
סעיף כג  מצא עגלים וסייחים של רעי, מיטפל בהם ג' חדשים. ושל פטם, ל' יום.
סעיף כד  אווזים ותרנגולים זכרים (גדולים), מיטפל בהם שלשים יום. קטנים ביותר, וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו, מיטפל בהם ג' ימים. מכאן ואילך מוכרן בב"ד. (וי"א דאין צריך ב"ד, ויכול לשומן ולקחתן באותן הדמים) (טור בשם ר"י והרא"ש). 

עפ"י הדברים הללו, אדם שמצא חתול או כלב, שאינם מגזע מיוחד, אך שניכר שיש להם בעלים, הרי הוא יכול לנסות למכור אותם, ולגלות שלמעשה הם אינם שווים שום דבר (שהרי חתולים וכלבים כאלה אפשר לאמץ בחינם). האם המסקנה היא שאין בכלל דין השבת אבידה בבעלי חיים כאלה?
אולי אפשר להתפלפל על כך שבכל זאת החתול או הכלב שווים לפחות את העלות של החיסון או של הטיפול הרפואי שהבעלים העניק להם. אך דומני שמי שירצה להיות כנה עם עצמו, יצטרך להודות שדין מציאת בעל חי עליו דברו חז"ל איננו כולל את חיות המחמד שאנו מכירים כיום. או במילים אחרות: חיות המחמד שיש לאנשים כיום בבתיהם, אינם אותם בעלי חיים עליהם דברו חז"ל ולכן גם דיניהם יהיו שונים.

דומני שאין מנוס מלומר כך בדיני השבת אבידה. ובאותו האופן גם בדיני מוקצה בשבת.

הרב איתם הנקין הי"ד שלח לפני הירצחו מאמר בנושא טלטול חיות מחמד בשבת לכתב העת "בית אהרן וישראל", ומאמרו פורסם לאחר הרצח בגליון כסלו-טבת תשע"ו. הנה הוא לפניכם:



בדבריו, הוא אכן מביא סברא להתיר טלטול בעלי חיים שנועדו להשתעשעות בגופן. וזה כעין הסברא שכתבנו לעיל. אלא, שהוא מסייג את הדברים עפ"י הבנתו בדברי הרא"ש שבכל זאת יש איסור בדרבנן בשימוש בבעלי החיים, וזה בכלל השימוש בבעלי חיים. לענ"ד יש מקום רב לחלק בין האיסור של חז"ל להשתמש בבעלי חיים בשבת, לבין השתעשעות בחיית מחמד.

בתוך דבריו הוא תמה על המו"ל של שו"ת אגרות משה ח"ח, שכן כך מודפס בספר (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כב):

כא. אם ציפורי שיר הן מוקצה
שאלה: צפורים קטנים שמצפצפין וקטנים משחקין עמהם, האם דינו כמוקצה, דבתוס' שבת דף מ"ה ע"ב ד"ה הכא התיר הר"ר יוסף לטלטל אפרוח חי, דחזי לשחק בו תינוק.
תשובה: כל בעלי חיים הו"ל מוקצה, אפי' באותן שהתינוקות משחקין בהן - אלא א"כ הם מיוחדים לשעשועים (פעטס). 

המילים האחרונות "אלא א"כ הם מיוחדים לשעשועים (פעטס)" הן הוספה של העורכים, ואינן נמצאות בתשובה המקורית. ולכאורה, יש בהוספתן משום היפוך דעתו של הרב פיינשטיין ש"כל בעלי חיים הו"ל מוקצה".

אינני יודע מה ישיבו העורכים, אך בעיני החילוק הוא פשוט: ציפור שיר נועדה לשיר, והאדם נזהר מלטלטל אותה סתם וקל לומר שהוא מקצה אותה מדעתו, אך חיית מחמד (פעטס) האדם אינו מקצה מדעתו כלל. וגם ראייתו של הרב איתם מטלטול אקווריום של דגים אינה ראיה לשום דבר, שהיא והדגים שבתוכה אינם עומדים לטלטול בדרך כלל.

הרב איתם הסיק בסוף המאמר שראוי להחמיר ולא לטלטל חיות מחמד. לענ"ד אין כאן כלל מקום להחמיר, אחר שחיות המחמד, שינו לחלוטין את הסטטוס שלהם מהיותם כלי עבודה או לכל היותר חפץ שמשמיע קולות, להיותם כיום כמעט בגדר בני משפחה וחברים טובים במשפחות רבות. 

רפורמה בספירת העומר

לפני כמה שנים פרסם ידידי ר' אוריאל פרנק מאמר בכתב העת "המעיין" תחת הכותרת "עשרים ואחד - או אחד ועשרים?" (גירסא ראשונית של מאמר זה פורסם כאן), בו הוא דן בשאלה: מהי הדרך הנכונה לספור ספירת העומר: קודם אחדות או קודם עשרות? כלומר, האם סופרים "היום שלושים וחמשה יום לעומר" או "היום חמשה ושלושים יום לעומר"?
הוא מביא שם מקורות שונים כדי להראות שאין מניעה לספור בלשון המקובלת באותו הזמן, ושיש אפילו יתרון לספור באופן הרגיל והמקובל בשפת היום יום. בסיום המאמר הוא מעמיד את הספק כך:

הספק הוא האם לשמֵר את הנוהג הקיים ולהמשיך בספירה בסדר עולה כתמול שלשום, או לספור בסדר יורד, ובכך להחזיר עטרה ליושנה ולקיים הספירה כתִקנה. יש להזכיר סברה נוספת בשבח החריגוּת הלשונית ובעד ספירה בסגנון השונה מלשון הדיבור הרגילה: כך מעניקים לספירת העומר לשון ומעמד מיוחדים, ומעוררים תשומת לב למניין זה.

מאז שפורסם מאמר זה שמעתי מספר פעמים את הג"ר צבי (הרשל) שכטר מתייחס לנושא הזה ולמאמר הזה (בפעם הראשונה כאן, ולאחר מכן פעמים רבות). בעיניו, זו דוגמא לנושא שאין שום סיבה לקדש בו את השמרנות. ההיפך הוא הנכון, השמרנות האמיתית, לדידו, מחייבת את השינוי ושנספור באופן שבו רגילים לדבר. ומכיוון שכיום גם באנגלית וגם בעברית (בניגוד לאידיש, כמדומני) מזכירים קודם את העשרות ואח"כ את העשרות, כך גם יש לספור ספירת העומר.
בשנה האחרונה הרב שכטר אף הזכיר נושא זה יחד עם נושא מציצה בפה כדוגמאות לדברים שבהם מקדשים את המנהג בניגוד למה שהשכל מחייב ומורה.

בימים האחרונים נמסר לי מאת אחד מבני משפחתו של הרב שהוא אכן נוהג כך למעשה וסופר: עשרים ואחד יום לעומר וכו'.

בואו נניח ואתם מחזיקים במשרת רב קהילה, ואתם השתכנעתם מדבריו של הרב שכטר. מדי ערב אתם סופרים את ספירת העומר בקול לפני שהקהל סופר. כך עוברים להם שלושה שבועות, ואז מגיע היום ה-21. האם תספרו "היום עשרים ואחד יום לעומר" ותצפו לשוק רציני מצד הקהל, או שתזרמו עם מה שכתוב בסידור "היום אחד ועשרים יום לעומר"? [למען הסר ספק, לכולי עלמא יוצאים ידי חובה בשתי הצורות.]
ברור לי שרב שרוצה לשנות בדבר זה צריך לנצל את שלושת השבועות שבין פסח ליום ה21 כדי להקדיש לפחות שיעור אחד לנושא ולהסביר מדוע הוא הגיע למסקנה שיש לספור שלא כפי שכתוב בסידור.
אך גם אחרי שהשיעור הועבר והקהל הבין, זה לא פשוט בכלל לשנות ממה שהקהל רגיל אליו. ברגע שהרב משנה ממה שכתוב בסידור, שהוא מבחינת חלק מהקהל קדוש וכאילו כתוב בספר תורה עצמו, הוא לוקח על עצמו אחריות לא פשוטה שפלוני אלמוני יחליט מדעתו לשנות משהו אחר מדעתו. האם זה סיכון שכדאי לקחת?

נשים ועלייה לתורה בשמחת תורה - כמה קישורים

בשבוע האחרון מתנהל דיון ער בכמה בלוגים באנגלית בנושא של עליות נשים לתורה בשמחת תורה.

א. הרב זאב פרבר שואל מדוע המצת לשינוי צריך ליפול על כתפי הנשים. יש קהילות בהן נשים פנו לרב לבקש שינוי מסוים (כפי שקרה לדוגמא בריקודים בשמחת תורה לנשים), והרב נענה להם. מדוע יוזמה לשינוי לא הגיע מלכתחילה מכיוון הרב? האם הוא לא חש שנשות קהילתו רוצות להיות יותר מעורבות? מדוע תמיד כל שינוי צריך להיות כתגובה לפנייה מצד הנשים?
לעצם העניין הוא כותב, שמכיוון שאין שום בעיה הלכתית בנוהג הזה, ומכיוון שלדעתו צריך לעודד שינוי, ומכיוון שזו זכותן של נשים לעלות לתורה - אין שום סיבה בעולם למנוע זאת מהן.

אני אישית חושב שהחוליה החלשה בדבריו זה "זכותן של נשים לעלות לתורה". אני אפילו לא מתחיל להבין מה פשר המשפט הזה (גם אחרי שהמחבר ניסה להסביר לי אותו).

ב. הרב מיכאל ברויד שמתפלל באותו בית כנסת עם הרב זאב פרבר (ואף אחד מהם אינו הרב במקום) ובו מתקיימת קריאת תורה לנשים בשמחת תורה, סבור שאכן יש מקום לשינויים אך השינויים צריכים להיות בכיוון של הוספה במצוות ולא בכיוון של הוספת טקסים תיאטראליים.

אהבתי במיוחד דוגמא שהביא הרב ברויד בהערת שוליים שם:
אני מבקש להביא בפניכם אנלוגיה לא מושלמת. נער בר מצווה מתוכנן לקרוא בתורה בשבת מסוימת. באותה שבת יש סופת שלגים והוא לא יכול ללכת לבית הכנסת, עקב הסכנה בדרך. מסיבת בר המצוה שלו מתוכננת ליום ראשון בערב. האם נתיר לו להוציא ספר תורה ולקרוא בו ביום ראשון (ללא ברכות)? טכנית זה לא "אסור", אבל נראה לי שהנהגה כזו היא לא חכמה ולוקה הלכתית ולכן לא נכון שתיעשה בבית כנסת אורתודוקסי. קריאת נשים בתורה ללא ברכה דומה מאד למקרה זה.

תסלחו לי שאני מלאה אתכם מעט באנגלית, אך זה שווה. אחרי עשרות תגובות ואחרי שאחד המגיבים ביקש שהרב ברויד יגיב לתגובות, הרב ברויד הגיב כולו מתנצל שרק בעוד כמה שעות הוא ימצא את הזמן להגיב לחלק מהמגיבים. ואכן לאחר כמה שעות הוא כתב את הדברים הבאים:

I write replies now to fulfill my promise to Jerry (Oct 16, at 9:04) of earlier today. I will try to reply in the order of the comments. I will not respond to mean spirited comments but for one final note, and I will not respond to comments about Atlanta, either.

1. I agree with Shalom Rosenfeld, and have said this many times. I wish I had used that example, also.

2. Harold W’s comment is nice but his final two sentence are both certainly false.

3. Ruvie’s comment is not correct as a matter of halacha. Women can get reward for positive time bound commandments that they are not obligated in according to almost all rishonim.

4. I can not answer Joseph Kaplans sociological questions as I do not know the answers.

5. Shlomo Pill’s post is correct.

6. I did not understand Chakira’s question.

7. I think Noam Stadlan’s comments are not correct both is methodology and scope. It is obvious to me that we all would oppose any use of a torah as a form of kriah when no minyan is present, and when 7 men want to take a torah out to read torah after the half kaddish on Tuesday morning (no minyan came) and read without a bracha. His other examples to not involve things that are otherwise problematic, although truth be told, I do none of them.

8. There are many other examples of mitzvah activity for women, from arba minim to hoshanot to meshloach manot to kiddish levanah to kiddish to kadish to tallit katan (more on this in a future article) to dozens more. I claim that this one is very bad because of the mimicry issues and lack any mitzvah component.

9. I agree with IH and encourage everyone to go to Rabbi Dr. Sperber’s lecture. He is a huge talmid chacham, whose writings and legacy has and will outshine anything I ever will do. I do not agree with him on a few matters, but I wish I lived in New York so I could hear him lecture.

10. I think Ruvie is wrong at Oct 15 at 7:06, and we would stop a man or woman from taking out a torah on any given Tuesday to read from it, even if he said he was fulfilling the mitzvah of Talmud torah.

11. David Gold of October 16 at 7:10 has the right issue in his first paragraph, but he lost any credibility in my mind with his second paragraph.

12. AJ asks about berov am. Although that is a factor, a person who says I want to fulfill a mitzvah in a way that is not berov am, but important to himself, is within his rights. I, for example, almost never do kiddish levanah with a minyan, but instead do it alone when I see the moon the first time, ala the Gra. I do, I realize sacrifice berov am, but think my conduct is correct nonetheless.

13. Ruth asks a good question, but I think that the answer to her question is also clear in my view. I would not breach minhag yisrael absent a mitzvah enhancement.

14. Emma’s initial comment was impolite in tone, but her comment of 12:29 was correct. I think about this issue all the time, and try to deal with it throughout my writings.

15. Shachar is reasonable, but not my view. I am comfortable with the idea that if a woman wants to fulfill a mitzvah herself and she can, that is to be supported, even if a man can also fulfil her obligation – like kiddish.

16. Rabbi Henkin, שליט”א is a well known posek and my oldest daughter is now a student in his wife’s institution. Truly a gadol; I would consider it an efficient use of my time to stop learning torah to go polish his shoes and drive him from lecture to lectures as his chauffer. He is of the view – almost unique among poskim – that women can receive aliyot on simchat torah when there is a minyan of men present. I did not address that issue as I find such is rarely factually the case, and was not in the case at hand. I have elsewhere expressed my view that I actually do not agree with him on this matter, either, but I only have the temerity to say this as so many others do not agree with him either. I hope he forgives me for saying such in public.

17. I am in agreement with Alyssa’s comment, for those who so want to.

18. Shlomo Pill is correct again.

19. Some of Tal’s comments I agree with and some I do not.

20. Lisa Liel’s comments about emotional attachments’ and being a BT are too complex to consider here, but in my view do not form a basis for violating this minhag.

21. Chana Luntz’s comments are interesting but totally not persuasive to me; indeed, I think they are wrong as a matter of halacha. The invocation of simchat Yom Tov as a basis for overturning long running minhagim or even issurim derabanan strikes me as wrong. Consider many other examples which this could be applied to. Would we let a man – who is overjoyed with wearing tefillin – do so on Yom Tov (with no intent to do a mitzvah)? What about a shul without a minyan layning without brachot? Indeed, I could rattle off dozens of matters where a person can say “my simchat yom tov is enhanced by doing X, and if X is generally prohibited – even as a minhag – simchat yom tov is not enough to permit it. So, I think this analysis is not correct.

That is the last comment I read.

אני מניח שלא את הכל הבנתם, אך למי מכם שלפחות ניסה להתחיל לקרוא, קראו עתה את הדברים הבאים שנכתבו ע"י המגיבים שקראו את דבריו של הרב ברויד:

Did anyone notice Rabbi Broyde’s fascinatingly self deprecating style? 

RMB wrote “Harold W’s comment is nice but his final two sentences are both certainly false.” And Harold’s last two sentences were “I also want to note that Rabbi Broyde is a very brave posek — I live in another neighborhood in Atlanta and when serious questions of halacha come up, my own rabbi turns to him to help. When I asked why, he told me that “Rabbi Broyde just is more learned than anyone I know. But normal.” 

About Rabbi Sperber, he wrote “He is a huge talmid chacham, whose writings and legacy has and will outshine anything I ever will do. I do not agree with him on a few matters, but I wish I lived in New York so I could hear him lecture.”

I wrote in my second paragraph “When I was at YU as a student, someone called him a posek in front of my Rosh Yeshiva and he said “I am not much into these kinds of titles, but if I had to give him a title, it is Gadol, not posek”. I see why” and he stated “David Gold of October 16 at 7:10 has the right issue in his first paragraph, but he lost any credibility in my mind with his second paragraph.

About Rabbi Henkin, RMB wrote “I would consider it an efficient use of my time to stop learning torah to go polish his shoes and drive him from lecture to lectures as his chauffer.”

Is this generally his style?

מדהים!

ג. הרב רפאל דוידוביץ' מבקש להחזיר את הדיון לעקרונותיו ושואל האם בכלל היהדות והתורה מאמינים שמעמד האשה צריך להשתנות. לא ניתן להתעלם מכך שהתורה מתייחסת באופן שונה לחלוטין לגברים ונשים. לכן, מה פתאום שאנחנו נפעל לשינויים ולשאיפה לשוויון הזדמנויות לנשים. 

הערתי בעבר על טענה מעין זו שהיא בכלל לא קוהרנטית. לא ניתן לחבק בשתי הידיים את שויון ההזדמנויות שהחברה המערבית מאפשרת לנו, וכמובן לנשים, ומנגד לטעון שמכיוון שהתורה מתנגדת לשויון הזדמנויות לנשים עלינו לדחות כל שינוי בחיינו הדתיים. אם אתה מאמין שהתורה מתנגדת לשויון הזדמנויות לנשים, מדוע אינך מתנגד לכך שתהיינה נשים רופאות, לדוגמא? 

ביקורת ספרים: הרחבות לפניני הלכה שבת III

לרשימות הקודמות בנושא:

חלק I

חלק II

לפני מספר ימים התייחסתי לדבריו של הרב אליעזר מלמד על חיישנים. בנושא קרוב, הרב מלמד דן גם בשאלה המודרנית הידועה: מה עושים במקרה שאזעקת רכב מתחילה לפעול בשבת ומפריעה את מנוחת השכנים, הדורשים מצדם לכבותה? הרב מלמד מביא את הדעות השונות בנושא ומכריע להקל (עמ' 419): ונלע"ד שגם בזה אפשר להקל בשינוי, כי אין רצונו שהפנסים ידלקו, וגם ביום חול אין לו שום תועלת שיהבהבו כאשר הוא מכבה את האזעקה. ואמנם בעת שהוא מפעיל את האזעקה בימות החול הוא מעוניין שידלקו, כדי שידע שהאזעקה מחוברת, אבל אין שום תועלת שידלקו בעת שהוא מכבה את צפירתה, אלא כל רצונו אז הוא לכבות את האזעקה. וכיון שאין בזה איסור תורה של הדלקה, הרי שלגבי ההדלקה הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה, שלדעת רוב הפוסקים איסורו דרבנן, כמו גם עצם כיבוי האזעקה שהוא איסור דרבנן. ואם יפעיל את השלט בשינוי, הרי זה שבות דשבות שאפשר להקל לצורך מצווה.

נאמר לי שבכל המכוניות החדשות בארץ כבר לא מתקינים אזעקות, כך שהשאלה תהיה בקרוב לא רלוונטית. אך עד אז אני מבקש להעיר על דברי הרב מלמד.

טיעונו של הרב מלמד הוא כזה:

- כיבוי אזעקה הוא דרבנן.

- הגם שאורות המכונית מהבהבים בעת שמכבים את האזעקה, שזה לכאורה איסור תורה, הרי שמדובר בפסיק רישא דלא ניחא ליה (אינני בטוח למה התכוין הרב מלמד כשהוא כתב: "וכיון שאין בזה איסור תורה של הדלקה", אני מקווה שהבנתי נכון את דבריו), ופסיק רישא דלא ניחא ליה לרוב הדעות זה איסור דרבנן (ויש דעות שזה מותר).

- לכן, אם האדם יעשה את האיסור דרבנן בשינוי, הרי יהיה כאן שבות דשבות.

יש בדברים אלו חידוש לא פשוט. הסיבה שאדם העושה מלאכה בשבת בשינוי חייב רק דרבנן, זה מפני שהמלאכה שהוא מבצע בשינוי איננו מלאכת מחשבת, שכן כך לא עושים האומנים. אך הסיבה שפסיק רישא דלא ניחא זה איסור דרבנן (לאותם דעות) זה מאותה סיבה בדיוק. כך שלכאורה אין כאן שבות דשבות, אלא שבות אחת בלבד.

על כגון זה חילק ה"אגלי-טל" בסוף הפתיחה בין שני סוגי שינוי: שינוי בפועל ושינוי בנפעל. שינוי בפועל, שבו אנו דנים כעת, הינו שהאדם עושה את המלאכה באופן "מוזר", כגון עם מרפקו. שינוי זה נחשב לשינוי רק במלאכות שבת, בגלל שנצרך "מלאכת מחשבת" ולא בכל התורה כולה (כגון אדם הכותב גט ביד שמאל – שזה נחשב לכתיבה, מה שאין כן לכותב בשבת). שינוי בנפעל, הנחשב לשינוי בכל התורה כולה, הוא כאשר החפץ שבו מבצעים את הפעולה הוא שונה. הדוגמא שה"אגלי-טל" מביא לשינוי זה הוא בזריעה בעציץ שאינו נקוב, הנחשב אכן לשינוי הן במלאכות שבת והן בכל התורה כולה.