למי נצביע בבחירות הבאות? - תגובה לפרופ' בנימין בראון במקור ראשון

 בשבת פרשת שופטים, תשפ"ה, התפרסם מאמר של פרופ' בנימין בראון במוסף שבת של מקור ראשון:

בשבת כי-תצא התפרסמה תגובה שלי, יחד עם שתי תגובות נוספות:

והנה תגובת פרופ' בראון לתגובות:

פרשת הדרכים של הציונות הדתית - תגובה לתהילה פרידמן

כתגובה למאמרה של תהלה פרידמן (הח"כית לשעבר ממפלגות ה"מרכז-שמאל") שהתפרסם בשבת מטות-מסעי במוסף שבת של מקור ראשון שלחתי את התגובה הבאה, שפורסמה השבת (דברים) עם שינויי עריכה קלים, יחד עם תגובות נוספות של רבים וטובים:

אינני יודע אם אני "דתי מהמיינסטרים", אך כשאומרים לי שייתכן ועומדות בפניי ובפני חבריי ארבע הכרעות שעלולות להכריע את גורל כל המדינה, אזרתי כגבר חלצי וניצבתי מוכן להכרעה.

לדבריה של תהלה פרידמן, מה שלמדנו מחודשי המלחמה עד כה זה שעלינו להיות מדינה יהודית-דמוקרטית-ליברלית. כמה מדהים זה שהמלחמה לימדה את הכותבת שהיא צדקה לאורך כל הדרך ושעלינו היום לאמץ את הדעה שהיא מטיפה לה כבר שנים.

יש ארבע הכרעות שלדעת הכותבת יש לקבל כדי להיות חלק מהתיקון ומהצלת המדינה:

1. האם להמשיך בברית הפוליטית עם החרדים או לעשות ברית פוליטית עם אחינו לשירות בצה"ל? לדבריה של הכותבת עלינו לפעול בנחישות "ואפילו באגרסיביות להרחבת מעגל המשרתים". אנשים פשוטים כמוני למדו מהשנה האחרונה שאם אנחנו רוצים לשמור על אחדות העם, כדאי ששינויים גדולים ייעשו בהידברות ובתהליכים ולא באגרסיביות. השנה האחרונה גם לימדה אותי שזה שאני מאד רוצה שמשהו ישתנה, ואפילו אם יש לזה תמיכה מרוב העם, ואפילו אם פועלים באגרסיביות, לא בטוח שזה יקרה.

זאת ועוד, כדאי לשאול את אותה שאלה את המחנה הפוליטי הנגדי, זו שהכותבת בחרה להשתייך אליה. הסיבה שיש לחרדים כח פוליטי כה רב, אינו בגלל הברית עם הציונות הדתית, אלא בגלל החרם שעשו כמעט מחצית מנבחרי העם על מפלגת השלטון ועל העומד בראשה. לולי החרם הזה, כוחם הפוליטי של החרדים, וגם של מפלגות קואליציה אחרות, היה יורד פלאים. האם מפלגותיה לשעבר של הכותבת מוכנים לשבת באותה קואליציה עם נציגי אחיהם לנשק? מה שראינו בזמן המלחמה הוא שנציגי הציונות הדתית הקיצונית, המשיחית והלא-ליברלית, היו מוכנים לוותר על מנת ליצור ברית עם מנהיגי המחנה הנגדי, אך אלו התנו את הצטרפותם בגירושם של הדתיים משולחן קבלת ההחלטות ובהשארת החיילים הדתיים בשדה הקרב ללא נציגים פוליטיים בקבינט המלחמה, ואחרי כל זה עוד עזבו בטריקת דלת באמצע המלחמה וללא הסבר.

2. האם לבחור במשיחיות טהרנית או במשיחיות פרגמטית? בשמחת תורה התקיימו במדוייק תחזיותיהם של המשיחים הטהרנים: אלו שהזהירו את עם ישראל מפני הבריחה והגירוש מגוש קטיף, אלו שהזהירו אותנו מפני רצחנותם של שכנינו הערבים, ואלו שהזהירו אותנו מפני כל מיני יוזמות שלום ושכנות טובה. על ידי הקמת המדינה, המשיחיים הפרגמטיים קנו בזכות את התביעה שנקשיב להם ונתחשב בדעתם. אך מהצד השני, מי שישר יצטרך להודות, שבהתפוצצות כל יוזמה מדינית ובריחה מחבלי מולדת בשלושים השנים האחרונות, גם המשיחיים הטהרנים קנו את אותה זכות. אז במחילה, התביעה להכריע רק כצד אחד, ולא למצוא תמהיל של שני הצדדים, היא לא ראויה.

3. מהו יחסינו למערב? על אף הטרלול הפרוגרסיבי, שאותה עלינו לדחות, עדיין סבורה המחברת שעלינו להיפתח להשפעות מהמערב ולא ללכת "להסתגרות ודחיית כל מה שהומניסטי ומערבי". כאן אני כמעט מוכן לקבל את עמדתה של המחברת. רק דבר אחד חסר לי: שאותה הכרעה תתקבל גם על ידי המחנה הפוליטי ממנה מגיעה הכותבת. ברגע שהמחנה הנגדי גם כן יכריע בעד ליברליות קלאסית ודחיית הווק, הפרוגרסיביות, המלחמה בשפה העברית, ודומיהם, אני מאמין שהדרך לגשר על הפערים בין שתי המחנות יהיה פשוט ביותר. כמובן, שלא מדובר רק במחנה הפוליטי של הכותבת שצריך לאמץ עמדה כזו, אלא גם שופטי בית המשפט העליון. אני מחכה בכליון עיניים לקרוא את מאמרה של הכותבת שיתבע הכרעה כזו מגורמים אלו.

4. ההכרעה הרביעית היא נגד תקציבים מגזריים. אני בעד! כמובן, שזה יכלול גם תקציבים פסאדו-מגזריים, כמו תקציבים לתנועות נוער, מוסדות תרבות וספורט, ותקשורת "ציבורית", שרק מגזרים מסויימים באוכלוסיה נהנים מהם. רבים טוענים שבסופו של יום ממהלך כזה הציבור הדתי יצא הכי נפסד. ייתכן והם צודקים, ואעפ"כ אם הציבור הדתי לאומי וציבורים אחרים יתרגלו לשלם עבור אורחות חייהם, אני מאמין שכחברה נצא כולנו מורווחים.

רפורמת הכשרות - סיכונים וסיכויים

עלי לפתוח בכך שלא כל כך עקבתי אחרי נושא "רפורמת הכשרות" בחודשים האחרונים. אך לאחרונה ניסיתי להבין במה המדובר, ולהבין את ההסתיגויות מהרפורמה. להלן הסיכום שלי.

לרפורמה יש שני שלבים. השלב הראשון נכנס לתוקף לפני חודש, בראשית השנה האזרחית הנוכחית. השלב השני אמור להיכנס לתוקף בעוד כשנה, בתחילת 2023.

השלב הראשון ברפורמה הוא פתיחת אזורי הכשרות. כלומר, עד עתה בית עסק שרצה כשרות יכל על פי חוק לפנות רק לרבנות המקומית, ולבקש ממנה תעודת כשרות. היה עליו לעמוד בדרישות הכשרות של הרבנות המקומית, המבוססות על נהלים כלליים של הרבנות הראשית לישראל, לשלם אגרת כשרות לרבנות המקומית, ואז הוא יקבל תעודת כשרות. 

על פי השלב הראשון של הרפורמה, יוכל עתה בעל עסק לפנות גם לרבנות של עיר אחרת ולבקש ממנה תעודת כשרות. לא כל רבנות תוכל להפעיל מערך כשרות מחוץ לגבולות העיר שלה, אך סביר שיהיו רבנויות שיוכלו להקים ולהפעיל מנגנון כזה, ולרבנויות מהסוג הזה יוכלו בעלי עסקים גם מחוץ לעיר לפנות ולקבל כשרות. במיוחד בגבולות בין רשויות מקומיות, אין סיבה ברורה למה שהחלוקה בין הרבנויות יחזיק מעמד. אם, לדוגמא, יותר קל להתמודד עם רבנות רמת-גן מאשר עם רבנות גבעתיים, יש סבירות טובה להניח שבעלי עסקים בגבול גבעתיים-רמת-גן יתחילו לפנות לרבנות רמת-גן ולבקש ממנה תעודת כשרות. במקרה כזה, תוכל רבנות רמת-גן להחליט שהיא תתחיל לתת תעודות כשרות מחוץ לעיר רמת-גן. 

מאד קל לתאר את החלק הראשון של הרפורמה כסוג של בדיחה: "איך רבנות מטולה תוכל להפעיל מערך כשרות באילת?", אך ברור שלא לזה הכוונה (לפחות לא בשלב ראשון, כך לפחות ברור לי). אלא, רבנויות מקומיות מוצלחות יותר ירחיבו את גבולן ויחדרו לערים שכנות בהם הרבנות פחות מוצלחת. 

מועצת הרבנות הראשית מתנגדת לרפורמת הכשרות, וכדי לתקוע לה מקלות בגלגלים ולעצור גם את החלק הראשון של הרופרמה, הוציאו מכתב לרבנויות המקומיות הקוראת לרבנים לא להעיז "להשיג גבול" ולתת כשרות מחוץ לתחום עירם. 

יש הטוענים שיש בכך אף בעיה הלכתית של השגת גבול ופגיעה במעמד המרא-דאתרא. לענ"ד טענה זו לוקה בבעיה של חוסר יושרה: הרבנים המקומיים נבחרים ופועלים על פי חוק המדינה. הם אינם יכולים, עת משנים את החוק, לבוא ולטעון שפעולה על פי החוק (החדש) הוא מנוגד להלכה. 

עוד טוענים כנגד הרפורמה שיש בהחלת הרפורמה פגיעה ביסודה של הכשרות: במירתת. כלומר, כל עולם הכשרות המאפשר לתת תעודת כשרות גם כשאין משגיח קבוע במקום מבוסס על כך שבעל הבית ועובדיו יודעים שאם המשגיח יפתיע אותם ויגיע ויתפוס אותם עושים מעשה אסור הם יאבדו מיד את תעודת הכשרות. לזה קוראים "מירתת", משורש יר"א. ברגע שיש לבעל המסעדה אפשרות לפנות לגוף אחר שיעניק לו תעודת כשרות, מציאות שעד כה לא היתה קיימת, כבר אין בכלל "מירתת", שכן בעל העסק לא מפחד לאבד את התעודה מרבנות א' כי תמיד יוכל לפנות לרבנות ב'. לענ"ד גם טענה זו אינה מחזיקה מים. בעידן שלנו המידע נגיש מאד. סביר להניח שברגע שעסק יאבד את תעודתו בגלל שזלזל בהנחיות, אם רבנות אחרת תבוא ותתן לו תעודה, אני צופה שהמידע על העסק ימצא את דרכו לרשות הרבים. 

לסיכום, להבנתי, השלב הראשון של הרפורמה שכבר נכנסה לתוקף אינה שינוי גדול ממה שהכרנו עד כה.  

השלב השני של הרפורמה, שכאמור מתוכנן להיכנס לתוקפו בשנה האזרחית הבאה, באמת עושה שינוי גדול בכשרות. על פי השלב השני הרבנויות המקומיות, שעד היום מעסיקות על חשבון משלם המיסים משגיחים ומפקחים במערך הכשרות, יאבדו את התקנים הללו. כמו כן, עד היום אגרות הכשרות, הסכומים אותם משלמים בעלי העסקים, נקבעים על ידי המדינה. במקום זאת, מחיר הכשרות והתקנים יתבססו על עקרונות השוק החופשי. כיוון שכך, הרבנים המקומיים כבר לא יהיו אחראים על מערכי הכשרות, כל רב בתחום מושבו. אלא, יהיו רבנויות מקומיות שיקימו תאגידי כשרות, ובנוסף יהיו תאגידי כשרות פרטיים שיקומו, ותאגידים אלו יוכלו לתת תעודות כשרות. 

התאגידים שיקומו יידרשו לפעול על פי נהלים שיקבעו מועצת הרבנות הראשית, או נהלים שיקבעו "ועדת שלושה". "ועדת שלושה" זהו כינוי לשלושה רבנים מוסמכים יוכלו לקבוע נהלי כשרות, השונים מנהלי הרבנות הראשית, ותאגידי כשרות יוכלו לפרסם שהם פועלים על פי נהלי הכשרות הללו. 

את הדיון בענין נתחיל דווקא במחיר הכשרות. נדמה לי שיש הסכמה רחבה שמחיר הכשרות לא צפוי לרדת, ועשוי אף לעלות. כיוון שהמדינה תוריד את הסבסוד שלה ממערך הכשרות, הרי שכל עלות הכשרות יפול על בעלי העסקים (שעתידים לגלגל את זה אל הצרכנים). 

כיצד מעוניינים מציעי הרפורמה לראות את מערך הכשרות בעוד שנתיים? 

אם אני מבין נכון הם צופים שכמה גופים פרטיים, שכבר פועלים היום בשטח, יקימו תאגידי כשרות. מדובר בבד"צים השונים, וגם בצהר, וכנראה שיהיו גם כמה רבני ערים מוצלחים שיקימו תאגידים. בעלי העסקים יבחרו בין התאגידים השונים על פי הציבור אותו הם ירצו למשוך לעסקיהם. סביר שעסק שגם היום יש לו תעודה של בד"ץ העדה החרדית, ימשיך לשלם ולקבל כשרות מהעדה החרדית. עסקים שאין להם ענין בתעודת כשרות מהדרין יוכלו לפנות לצהר או לתאגידים נוספים שמן הסתם יקומו בהמשך. 

כנגד הרפורמה הזאת יש הרבה יותר טענות, וכנראה שהטענות גם חזקות יותר. 

טענה אחת מזהירה מפני האפשרות שכל אברך ממוצע יקים תאגיד כשרות ויתן כשרות למכולת המקומית. זו בודאי אינה כוונת המחבר (כך להבנתי לפחות), אך כוונה לחוד ומציאות לחוד. בסופו של דבר הציבור יצטרך להחליט אם הוא מעוניין לסמוך על האברך המקומי, ואם כן - אז שיהיה להם לבריאות. הסברה שלי אומרת שמה שיקרה הוא שגופי כשרות שיהיו בראשם דמויות ידועות ומוכרות יצליחו במקומות בהם יש ריכוז גבוה של דתיים, ואלה שיש בראשם דמויות אנונימיות אולי יצליחו פה ושם בפריפריה הדתית. 

האם ההפרטה תגביר את רמת הכשרות? הפועלים בתחום מעריכים שיהיה הצטברות בקצוות. בצד המהדרין יתחיל מרוץ של החמרות, והבד"צים יתחרו ביניהם להראות שהם מקפידים על חומרות של שערום הבד"צים האחרים. מנגד, בצד השני יקומו ועדות-שלושה ותאגידי כשרות שיתחרו ביניהם לתת כשרות לכמה שיותר בעלי עסקים, תוך שהם מורידים את רמת הנהלים שלהם. לדעתי יש הרבה הגיון בהערכה הזאת. 

בנוסף, יש הטוענים שהתייחסות לשוק הכשרות במונחים של שוק חופשי לוקה בחסר. בסופו של דבר בעל העסק צריך לשלם על שעות השגחה של משגיח, ובדרך כלל מדובר על שכר מינימום. קשה לראות איך ייתכן תחרות שתשנה משהו במערך הזה. אפשר להוריד את מספר שעות ההשגחה, אך זה בהכרח יפגע ברמת הכשרות. מנגד, אם אני מבין נכון את כוונת מציעי הרפורמה, הרי שעצם קיומם של תאגידים שונים הפועלים על פי הנחיות שונות במקצת יאפשר לבעלי העסקים לבחור את רמת הכשרות שהוא מעונין בו, וישלם עליו בהתאם. הצרכנים יצטרכו להחליט אם הבחירה של בעלי העסקים מתאימה לדרישות שלהם. 

עוד טוענים שהרפורמה תגרום לכך שיהיו בעלי עסקים שפשוט לא יוכלו לקבל כשרות. בניגוד למציאות היום שבו כשרות זה שירות שמעניקה הרשות המקומית לבעלי העסקים בתחומה, הרי שעם הפרטת המערכת יהיו בעלי עסקים במקומות קצת נידחים שזה לא יהיה כלכלי לתאגידי הכשרות להעניק להם כשרות. גם טענה זו מסתברת בעיני, אבל ייתכן ונופתע ויהיו תאגידים שימצאו פתרונות חדשים (על ידי שימוש במצלמות וכד') גם לעסקים כאלה.

מכאן אנו מגיעים לצרכנים. יש הנחה ברפורמה שבסופו של דבר הציבור הוא זה שבאמת יצטרך להחליט את מי הוא רוצה לראות קובע בתחום הכשרות. אם הציבור יצביע ברגליו ויבהיר לבעלי העסקים שהוא מעוניין בכשרות של הרב פלוני, ושהוא אינו סומך על כשרות של הרב אלמוני, הרי שתאגיד הכשרות של הרב אלמוני כנראה לא יצליח יותר מדי. מנגד, אם הציבור יגלה אדישות לענין, יהיה יותר קל לשרלטנים להיכנס לתחום הכשרות מצד אחד, ומאידך המחמירים מאד יצליחו ביתר קלות להרחיב את גבולם. 

עוד צריך לציין שרפורמת הכשרות כוללת בתוכה סעיף המגדיר את הרבנות הראשית כרגולטור בעל הסמכות לפקח על תאגידי הכשרות, שהם עומדים בכללים שהם הצהירו עליהם. עד כמה שאני ראיתי, לעת עתה לא מוגדר כיצד הפיקוח הזה אמור להתקיים ואילו תקנים יעמדו לרשות הרבנות הראשית כדי לעשות זאת. אמנם הצדק בנקודה זאת עם הטוענים כנגד הרפורמה, אך לתחושתי האישית הסעיף הזה אינו כה קריטי. בסופו של דבר הפרטת המערכת פירושה שמערכת הכשרות בארץ תפעל באותם אופנים בהם פועלת מערכת כשרות בריכוזים יהודיים גדולים בחו"ל. שם אין רגולטור המפקח על המערכת, והמערכת מצליחה לתפקד. אם בסופו של דבר הרבנות הראשית כן תוכל לפקח - מה טוב, אם לא - לענ"ד לא על זה יקום ויפול הענין.

למי שרוצה להרחיב בנושא, אני מצרף כאן שלושה סרטוני יוטיוב העוסקים בביקורת על הרפורמה (ומן הסתם יש עוד הרבה כאלה ברשת) - הרב יצחק דביר (כושרות), הרב מיכה הלוי (רב העיר פתח תקוה), והרב יצחק לוי (רב העיר נשר):

שינוי חוק האימוץ

לפני כחצי שנה הגישה ח"כ עדי קול (יש עתיד) הצעה לשינוי בחוק האימוץ. ההסבר להצעה לשינוי ניתן כאן (קישור):

קול אמרה כי חוק האימוץ הישראלי, בניסוחו כיום, יוצר אפליה קשה כנגד זוגות חילוניים, כיוון שמאפשר בפועל לבני זוג אורותודכסים בלבד לאמץ ילד לא יהודי – בישראל.
באותו אופן נפגעים גם זוגות שאינם בני אותה דת, או שיהודתם אינה מוכרת ע"י הממסד הרבני לאמץ ילדים, אף אם מדובר בילד ביולוגי של אחד מבני הזוג.

במלים פשוטות, עד היום זוג יהודי חילוני שרצה לאמץ ילד מחו"ל נתקל בבעיה, כי בארץ הוא יכול לאמץ רק ילד יהודי. אם הוא דתי הוא יוכל לגייר את הילד ולאמצו, אך אם הזוג חילוני הוא עלול להיתקל בסירוב של בית הדין לגייר את הילד, שכן הילד יגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצות.
ח"כ קול, שעד כמה שידוע לי נתקלה בעצמה במחסום זה, מבקשת להקל על זוגות חילוניים ולאפשר לזוג יהודי חילוני לאמץ ילדים לא-יהודיים. לשם כך היא הציעה ששופט יוכל לאשר לזוג לאמץ ילד שאינו מבן דתו.

השבוע פורסם התייחסות של פורום רבני חותם לחוק. למי שלא מכיר, פורום חותם הינה התאגדות של רבני המכונים התורניים. אינני יודע היכן חוות הדעת של פורום חותם מתפרסמים (לא מצאתי ברשת), אך מדי פעם מדווחים עליהם בתקשורת. השבוע פורסם אודות חוות הדעת בנוגע להצעת התיקון לחוק האימוץ באתר NRG (קישור).
על פי המפורסם שם, החשש של רבני חותם הוא שבהורדת הסעיף הקובע שניתן לאמץ רק בן אותו הדת, אזי יש סכנה שיימסרו תינוקות יהודים להורים לא יהודים.

אז בואו נעשה חשבון קטן. איזה נושאים כבדים יש בחוק הזה:
א. האם אפשר לגייר קטן שיגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות?
ב. גם אם לא רצוי לגייר, האם ראוי לגייר כדי למנוע מילדים לא יהודים לגדול בתוכנו ולגרום להתבוללות?
ג. במידה ולא ניתן לגייר, מה עמדת היהדות באשר לאפלייה הנוצרת כתוצאה מהחוק הנוכחי שהורים דתיים יכולים לאמץ וחילונים אינם יכולים לאמץ?

אינני יכול לומר שיש לי דעה מוצקה באשר לאף אחת מהשאלות הללו, אך רבני פורום חותם כלל לא ראו מקום (עפ"י מה שפורסם בתקשורת) לדון בשאלות הללו. במקום זאת הם בחרו להתייחס לעובדה שמלשון החוק משמע שיש אפשרות שילדים יהודים יימסרו להורים לא יהודים. זה אמנם דבר חמור ביותר. אך כשלוקחים בחשבון שהסיבה שהתיקון לחוק נצרך הוא משום שאין מספיק ילדים יהודים בארץ שנמסרים לאימוץ (ב"ה), ולכן הורים נאלצים לאמץ מחו"ל, התייחסות למקרה האוטופי כמעט שיש סיכוי שיהיה ילד יהודי שהמשפחה שתמצא עבורו הינה משפחה לא יהודית וששופט יאשר זאת, נראה לחלוטין לא ברור.
הייתי מסוגל להבין אם רבני חותם היו מתנגדים כלל לפתיחת פתח בספר החוקים לטענת אפליה מצד הורים לא יהודים המבקשים לאמץ, אך החוק נשאר בקביעתו שדת יהיה קריטריון לאימוץ, אלא שלבית המשפט יש זכות לקבוע שבמקרים מסוימים יהיה ניתן לותר עליו. לא רק זה, אלא (שעפ"י מה שפורסם) רבני פורום חותם מסכימים שעבור הורים חילונים "ניתן לנסח הצעת חוק שתפשיר את הסעיף הדורש שויון-דת", אז על מה בדיוק הויכוח??
וכמובן, שהצעת התיקון לחוק הזה מובא לאחרונה בפי כל מיני דוברים המבקשים להוכיח ולהצביע על המגמה של החקיקה האנטי-דתית בכנסת. אינני טוען שאין ניסיון כזה מצד כל מיני ח"כים (כולל עדי קול), אינני טוען שאני תומך בהצעת התיקון לחוק הזה, אני טוען שיש לדון בו לגופו של עניין. כפי מה שנראה לי אין בהצעה הזו אפילו בדל של אנטי-דתיות. חבל שהדיון עד כה היה כל כך רחוק מלהיות ענייני ומהותי.

לעוד מידע על ההצעה לתיקון חוק האימוץ ראו כאן.

תוצאות הבחירות לרבנות הראשית

הרבה כבר נאמר ונכתב על תוצאות הבחירות לרבנות הראשית, ובכל זאת אוסיף קצת משלי.

ההפסד:
א. הרב סתיו הפסיד ברגע שהבית היהודי החליטו לא להרחיב את הגוף הבוחר. או במילים אחרות, להתנגד לחוק שטרן. היה ועדיין יש עמדה מוסרית בהתנגדות לחוק שטרן. הבית היהודי (כנראה בגלל לחץ מבחוץ, רבנים ורה"מ) קיבל החלטה לנסות ולנצח בדרך הקשה. ההפסד של הרב סתיו זה המחיר על ההחלטה הזו. לא לגמרי ברור לי שזו היתה החלטה שגויה, על אף המחיר הכבד.
ב. בנט נחשב למפסיד מהבחירות הללו. זאת, כאשר לבנט ממש לא אכפת מי הרב הראשי. מבחינתו גם אם זהבה גלאון היתה נבחרת לתפקיד, זה לא היה מזיז במיוחד. מנגד, עמד אריה דרעי שהרגיש שכל הקריירה שלו תלוי בבחירת המועמד שלו. אני לא חושב שזו הפתעה גדולה מי מביניהם הצליח. ואמנם, יש משהו פגום בכך שבנט הכריז בתקופת הבחירות שהוא יפעל למען השינוי ברה"ר, כשלמעשה לא ממש אכפת לו מהנושא. על זה מגיע לו שהוא ייחשב למפסיד. אגב, הסיבה שאין רב ראשי לירושלים זה גם כנראה בגלל שלניר ברקת לא אכפת כהוא זה אם יש או אין רב ראשי לירושלים.
ג. הציונות הדתית כולה צריכה לערוך חשבון נפש על תוצאות הבחירות, גם אלו שהתנגדו נחרצות לבחירתו של הרב סתיו. אני לא חושב שיש כיום רב ציוני דתי שהיה יכול לגבור על הרב לאו. הרב לאו זכה גם בגלל הדיל עם הש"ס, אבל גם בזכות הקשרים שלו עם העולם החילוני והדתי. קשרים שאינם רק מן הפה ולחוץ, אלא ידידות ארוכת שנים, מאור פנים ואכפתיות אמיתית. כמה רבנים יש בציונות הדתית שיכולים להתחרות בזה?
ד. הרב יעקב שפירא, הציוני-דתי הכי חרדי שאפשר למצוא לא הצליח לקבל אפילו בדל של תמיכה מהעולם החרדי או מהעולם הספרדי. איך תומכיו מסבירים את זה?

הרב הספרדי:
א. לקו הגמר הגיעו שלושה מתמודדים: הרב יצחק יוסף, הרב שמואל אליהו והרב ציון בוארון. בעיני, הראוי ביותר גם זכה בסופו של דבר. מי שספריו נמצאים בכל בית כנסת ספרדי בארץ (ואולי בעולם), ואף בחלק מבתי הכנסת האשכנזים, מגיע לו להיות הרב הראשי. זאת ועוד, שדרך הפסיקה של אביו נחשבת כיום לדרך ראויה לחיקוי, והוא ממשיך דרכו של אביו. כאן צריך לשבח את דרעי שהבין שלא מספיק שהמועמד של ש"ס יהיה הבן של הרב עובדיה יוסף, צריך שהוא יהיה בן שגם ראוי לתפקיד.
ב. אני לא יודע כמעט כלום על הרב ציון בוארון. אני יודע שהוא עמד לימין הרב עמאר בכל השנים האחרונות. אך התמודדות על תפקיד הרה"ר רק כדי לנקום בש"ס איננה נראית לי סיבה מספיק טובה כדי לרצות לראות אותו בתפקיד.
ג. אני התנגדתי לבחירתו של הרב שמואל אליהו, בגלל שהוא היה מעורב בכל מחלוקת ציבורית בתוך הציונות הדתית בשנים האחרונות. בעיני, הוא לא איש של שלום ושל אחדות. זאת, בנוסף לעמדות חוזרות ונשנות שלו שמבטלות כל דעה אחרת כאילו שהיא אינה הלכה. ביממה האחרונה התחלתי לשמוע קולות על כך שהרב שמואל אליהו השתנה קצת במהלך המירוץ לרה"ר והוא היום מבין שאם הוא רוצה מעמד רם בציבור הציוני דתי עליו להכיל גם קולות שונים משלו. אני מקווה שזה אכן נכון לטובתו ולטובת כלל הציבור.
ד. אני לא מבין מדוע שמנה וסלתה של הציונות הדתית תמכה במועמדות הרב אליהו על פני מועמדותו של הרב רצון ערוסי. מדוע ראו ברב אליהו יותר ראוי מהרב ערוסי למשרה הרמה? עפ"י איזה מדדים נקבעה התמיכה הזאת?
ה. הרב שמואל אליהו איננו הרב הספרדי היחיד בציונות הדתית. כדאי לזכור זאת גם לעתיד.
ו. ועם כל זה שהרב יצחק יוסף ראוי לתפקיד, בכלל לא ברור לי איך הוא יוכל לייעל את מערך הכשרות של הרבנות הראשית, כאשר למעשה ייעול מערך הכשרות של הרבנות יפגע בבד"צ בית-יוסף המשפחתי? האם הוא ינסה להפריט את מערך הכשרות, כפי שהציע הרב סתיו?

הרב לאו:
א. כמי שמכיר את הרב לאו מזה כשמונה שנים, אני שמח בשמחתו ומאחל לו ולכל עם ישראל הרבה הצלחה בתפקיד.
ב. כתושב מודיעין אני מצטער על עזיבתו של הרב לאו את תפקיד רב העיר. יתרה מזאת, אני דואג להרבה בתי כנסיות בעיר שאין להם רב, והיו פונים לרב לאו בשאלות הלכתיות שהיו עולות מפעם לפעם. קהילות אלו יצטרכו עתה למלא את החלל. מי יודע, אולי זה יוביל לעוד קהילות שימנו רב קהילה?
ג. האם הרב לאו הוא ציוני דתי? לא.  האם הרב לאו הוא חרדי? כן ולא. ילדיו מתחנכים במוסדות חרדיים ודברי התורה שלו הם חרדיים באופן מובהק. אבל גם הוא וגם ילדיו (עד כמה שידוע לי) למדו בישיבות תיכוניות חרדיות, ולא בישיבות קטנות וכד'. לרב לאו ולמשפחתו מאד טוב במודיעין, ואינני חושב שהם היו מרגישים בנח לחיות בתוך קהילה חרדית סגורה.
ד. האם הרב לאו הוא ישראלי? כן. ללא ספק, הרב לאו מעורה במה שקורה ברחוב הישראלי ובחברה הישראלית על כל גווניה. מהבחינה הזאת, הוא לא שונה באופן מובהק מהרב סתיו. גם ביחס שלו למדינת ישראל הוא לא בעל השקפה חרדית טיפוסית, אלא השקפה ישראלית-ציונית.
ה. מאד חרה לי שהרב לאו הצליח להיבחר ללא שהרגיש צורך להתראיין לאף כלי תקשורת רציני. למעשה, אף אחד לא יודע לומר מה מתכנן הרב לאו כרב ראשי.
ו. כאמור, אינני יודע לומר אם הרב לאו יוכל וירצה להוביל שינויים ברבנות הראשית. משפחת לאו לא רואה ברבנות וברבנות הראשית רק מקום עבודה, הם רואים ברבנות שליחות וברה"ר המוסד הרבני הבכיר של מדינת ישראל. אני מקווה שהוא מבין שאם הרבנות תמשיך באותו מסלול בו היא נמצאת אז סופה לאבדון. הרב סתיו הניח אוסף של פתרונות על שלחן החברה הישראלית. אני מקווה שהרב לאו ישכיל להשתמש בעבודה שעשה עבורו הרב סתיו.
ז. מבין הדברים שהרב לאו כן הזכיר זה את "מודל מודיעין". קרי, במודיעין הוא הצליח וצריך רק להעתיק את ההצלחה למישור הארצי. צריך להדגיש שבהרבה בחינות מודיעין היא יוצאת דופן. במודיעין אין מועצה דתית, כל שירותי הדת היו תחת ידיו של רב העיר (כך גם בשהם, אגב). במישור הארצי יש הרבה מאד ביורוקרטיה, איך בדיוק אפשר להחיל את "מודל מודיעין" במישור הארצי?

אני אישית חושב ששני הרבנים שנבחרו ראויים לתפקיד. התקשורת ורוב הציבור הישראלי לא נותנים להם, לצערי, אפילו מאה ימי חסד. אני מוכן לתת את ימי החסד ולבחון על פי המעשים. בעת הזאת מה שנצרך לענ"ד זה לא ייצוגיות אלא הרבה עבודה קשה. אני מאחל לשניהם הרבה הצלחה לטובת כולנו. 

ההתנגדות לרב שמואל אליהו

בימים האחרונים יוצאים רבים נגד מועמדותו של הרב שמואל אליהו למשרת הרב הראשי הספרדי.

הרב ד"ר בני לאו פרסם את הדברים הבאים בעמוד הפייסבוק שלו:

יום ג. ח"כ עליזה לביא משגרת מכתב לנפתלי בנט ומבקשת שיעצור את תמיכת הבית היהודי ברב שמואל אליהו כמועמד לרב הראשי הספרדי. התגובות הרשמיות מהבית היהודי קצת "נמוכות". איך מעיזה ח"כית ממפלגה אחרת להתערב בנעשה ב"בית". ב"ה שאיני מעורב ולא מתערב בשיח המפלגתי אך הנושא כלל אינו שייך לתחום המפלגה. הבחירה למועמד הרב הראשי לא אמורה להיות קשורה לזיקה מפלגתית אלא להתקשרות עם המדינה ועם המפעל הציוני. מדובר על התקשרות לשני ערכים שצריכים להיות קשורים זה לזה:
1. התקשרות למדינה, על מוסדותיה ומערכות השלטון שבה. הרבנות הראשית היא מוסד ממלכתי והבחירה של אדם שאינו מזדהה עם הדמוקרטיה על כל צדדיה לא יוכל לשרת נאמנה את אזרחי המדינה. המועמד צריך לומר בקולו הצלול שהוא מקבל את חוקי המדינה (הכוללים שוויון מלא לאזרחים שאינם יהודים).
2. התקשרות למפעל הציוני, הכולל את חזון שיבת ציון וקיבוץ גלויות. הגשמת החזון הזה כוללת את ההתמודדות עם הצורך למצוא פתרון הולם ונגיש למאות אלפי עולים שחיים במדינה מתוך התקשרות לעם היהודי אך אינם יהודים על פי ההלכה. התנכרות לאוכלוסיה זו כמוה כהתנכרות למפעל הציוני.
וכעת ישאל כל חבר כנסת מכל מפלגות התנועה הציונית (והבית היהודי בכללם) אם הרב שמואל אליהו עונה לפרופיל הזה.
האם בהתבטאויותיו הפומביות לא ערער על יסודות הדמוקרטיה?
האם בעלייתו לרגל עם הרב שרמן והרב שמחה קוק לרב קנייבסקי בבני ברק לא ערער על כל השתדלות הגיור שהתנועה הציונית משתדלת לקדם עבור אחינו החיים כאזרחים יהודים שאינם יהודים על פי ההלכה?
אף אחד לא יקח מהרב אליהו את נועם הליכותיו עם הבריות, את מאור פניו ואת מסירות הנפש ליהודים באשר הם. זה בודאי תנאי הכרחי לבחירתו כרב ראשי. אך האם זה תנאי מספיק?

הרב אמנון בזק פרסם בעמוד שלו את הדברים הבאים:

אני מכבד ומעריך את הרב שמואל אליהו שליט"א על פועליו הרבים למען הפצת התורה בישראל, ואף את אומץ לבו לומר את דעתו גם במקום שלא קל לעשות זאת. אני גם לא מיקל ראש בעוצמת הבעיות שאיתן הוא התמודד בצפת, שבגינן הוא התבטא כנגד השכרת בתים לערבים. למרות שאני תומך בעמדת של רבים מחשובי הפוסקים בדורות האחרונים שפסקו נגד עמדתו, הרי שלא ניתן לומר שעמדותיו אינן מייצגות גישה הלכתית לגיטימית, ומשום כך איני רואה את הצדק שמועמדותו תיפסל עקרונית על ידי היועץ המשפטי בשל כך.
עם כל זה, אני סבור שאין זה ראוי שהרב אליהו ישמש כרב הראשי, בוודאי לא כמייצג הציונות הדתית, וזאת משתי סיבות מרכזיות: ראשית, משום שרב ראשי נמצא בעמדה מאוד רגישה, כשהוא מייצג את תורת ישראל עבור הציבור הדתי, החילוני, ועבור העולם כולו, ועל כן לא ייתכן שבתפקיד זה ישמש מי שמחזיק בנושאים רגישים בעמדות שאף הוא עצמו מגדירן כקיצוניות, כגון ביחסו לערביי ארץ ישראל ("לדעתי צריך לעשות טרנספר לערבים וזה חוקי לחלוטין... למעשה אנחנו שולחים את הערבים הביתה, למדינות ערביות או למדינות אירופיות, שמצהירות כי הן אוהבות אותם... ערבי מאום אל פחם יכול למכור את ביתו, ובתמורה, לרכוש חווה באחת מאותן מדינות ו'עוד ישאר לו עודף'... אני חושב שצריך לומר זאת. אני יודע שהיום זה נשמע קיצוני, אבל, זה הפתרון"), או מי שתומך בסירוב פקודה במקרה של פינוי מאחז לא חוקי על ידי צבא ההגנה לישראל. שנית, משום שהרב אליהו גם נוהג להתבטא בחריפות רבה כלפי רבנים שאין הוא מסכים עם דרכם (לדוגמה, על הרב עובדיה יוסף הוא אמר: "אני לא מחזיק בביתי שום סידור שלו ושום ספר מספריו", ועל ראש ישיבה ציוני דתי חשוב כתב: "אין להתחשב כלל בדעותיו, כיוון שהוא נכשל ומכשיל את הציבור בכמה וכמה עניינים שהוא לא רואה את אחריתם, גם בענייני צניעות וגם בענייני ארץ ישראל... הרבה רבנים מסוג זה קמו לעם ישראל, צברו פופולאריות אצל קהל שטחי ולבסוף נידחו"). דומה, שרב ראשי צריך לבטא תרבות מחלוקת אחרת, המתווכחת לגופו של עניין ואיננה יורדת לפסים אישיים.
דומני, שדי בדברים אלו כדי שהציונות הדתית הממוסדת לא תתמוך במועמדותו של הרב אליהו, מבלי לפגוע בכבוד ובהערכה למפעליו התורניים הרחבים.

ראו גם את דבריו של ד"ר תומר פרסיקו בנושא זה - כאן

שמעתי לא מעט שטוענים כי יש כאן צביעות מסוימת של הצד הליברלי שעמדו על רגליהם האחוריות כשהיו גורמים שטענו שמועמדותו של הרב סתיו אינה לגיטימית, ועתה הם באים ופוסלים את הלגיטימיות של הרב אליהו להיות מועמד. 

אני מודה שאין לי טענה ניצחת כנגד הטענה הזו, אבל אני בכל זאת חושב שאלו שרואים ברב אליהו סדין אדום לפחות נימקו את התנגדותם ולא השתמשו בהכפשות גורפות, מה שאי אפשר לומר על הצד השני. 

ואחרי כל זה, מעניין הדבר שכל הטענות שנשמעו בתחילת הדרך כנגד הרב סתיו אינן נאמרות כלפי הרב אליהו. לדוג': איזה מאמרים הוא כתב, וכד'. 

אני אישית אינני מעוניין לראות את הרב אליהו כרב ראשי, מהסיבות שנכתבו לעיל, אך לא פחות מכך מהסיבות הבאות:

א. הרב אליהו פעל במישרים לפיצול המפד"ל בבחירות הקודמות, תוך שהוא קורא לצד שהוא תמך בה הצד "התורני". 

ב. הרב אליהו הגיש מועמדות, והיה למועמד הצעיר ביותר למשרת הרה"ר אי פעם, בבחירות האחרונות ובכך פגע בסיכויו של הרב אריאל להיבחר. 

ג. יש לפחות שלושה מועמדים למשרת הרב הספרדי הראויים מהרב אליהו.

התייחסות למירוץ לרבנות הראשית בקהילה

בשבוע האחרון התפלאתי כאשר כמה פעמים ניגשו אלי אנשים שבדרך כלל לא פונים אלי בשאלות ושאלו אותי מה יש לי לומר על מה שמתרחש סביב הבחירות לרבנות הראשית. לאחר אותן פניות, התחלתי לחשוב שאולי עלי להתייחס לנושא בפני הקהילה. 

ביום חמישי הצעתי את הרעיון בפני כמה רבני קהילות מהעיר שנפגשתי אתם, והם די הורידו אותי מהרעיון. "מה כבר תוכל להגיד?", "הציבור רק רוצה שהעסק הזה יסתיים כבר", אמרו לי.
הגם שהשתכנעתי בתחילה מדבריהם, עדיין לא הייתי בטוח מה הדבר הנכון לעשות.
לאחר תפילת שחרית ביום שישי אני נותן שיעור קצר (כ10 דקות) על פרשת השבוע. לאחר שסיימתי את דברי פניתי לקהל ואמרתי: "יש לי שאלה לציבור: האם יש רצון שאני אתייחס למה שקורה סביב הרבנות הראשית בשבועיים, שלוש, ארבע האחרונים?". התשובה הגיע עוד לפני שסיימתי את השאלה: "כן!".
לקראת הצהריים ביום שישי שלחתי את המייל הבא לקהילה:

"שלום לכולם,
בשבועות האחרונים התלבטתי קשות אם יש מקום להתייחס בבית הכנסת למה שמתרחש בארץ סביב הרבנות הראשית. אינני יודע עד כמה זה מעניין את הציבור, אינני יודע אם זה כבר יצא לאנשים מהאף, ובאופן כללי אני משתדל להתרחק כמאש מכל דבר שקשור לפוליטיקה.
עם זאת, גם מגיעים אלי קולות הקוראים להתייחסות.
לכן, אעשה השבת ניסיון. לאחר התפילה בבוקר מי שמעוניין לשמוע התייחסות לנושא הזה מוזמן למפגש של כ10-15 דקות באחת מפינות בית הכנסת במקביל לשיעור הילדים.
אני מקווה שנספיק גם להשמיע וגם לשמוע, ואולי נקבל מדד אם יש צורך לפתוח את הנושא הזה לדיון בפלטפורמה יותר רחבה באחת השבתות הבאות.
מיועד לגברים ונשים. "

לא הודעתי על כך שוב עד לסיום התפילה בבוקר, שאז הודעתי שמי שמעוניין לשמוע התייחסות שלי לכל מה שקשור לבחירות לרה"ר מוזמן להישאר.
עשרות אנשים ונשים נשארו והתקבצו כדי לשמוע!
מצד אחד ראיתי בזה הבעת אימון גדולה מצד הקהילה, אך גם פחדתי שלאור ההשתתפות הגדולה לא אוכל לענות על הצפיות וכגודל הציפייה גודל האכזבה.

להלן סיכום הדברים שאמרתי בפני הקהל:
- פתחתי בדברי הגמרא בסוף יומא:

דבי ר' ינאי אמר כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו (היינו חילול השם).
אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקא אמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא
אביי אמר כדתניא (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר
אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו

אמרתי שמה שרואים מהגמרא הזאת היא ש"הבריות", האנשים הפשוטים, אני ואתם, הם אלו שקובעים מתי דבר נחשב לחילול השם. כשמשהו נראה לנו מכוער, אזי זהו חילול השם.
- אחד מהמעומדים לתפקיד הרב הראשי האשכנזי הוא רב העיר שלנו, הרב דוד לאו. הרב לאו הוא תלמיד חכם. אך מעבר לזה הוא רב עיר מצוין. הוא תופס את תפקידו בצורה המקסימלית ומשקיע את כל מרצו בתפקיד. הוא מכיר אלפים מתושבי העיר בצורה פרטית, דואג לבקר בכל קהילה לעתים מזומנות, והוא מעורב בכל הנעשה בעיר. אין ספק שביחס להרבה מאד ערים אחרות זכתה מודיעין לרב עיר מצטיין ואיכותי מאד. כך אני באמת מרגיש.
- בדרך כלל לא מדברים על זה, אך צריך לדעת שיש "ליגות" גם בין רבנים. בעבר כיהנו בתפקיד הרב הראשי כאלה שהיו יחידים בדורם, הם היו מהליגה הגבוהה ביותר. לדוגמא: הרב עובדיה - שמו יצא למרחקים כבר כשהיה בשנות העשרים לחייו. הרב אליהו היה צעיר הדיינים שהתמנה אי פעם. הרב גורן התקבל ללמוד בישיבת חברון כילד קטן עוד לפני בר-מצווה. רבנים אלו באמת היה ביכולתם לא רק לשבת על כס הרב הראשי, אלא להיות ראש הרבנים. כיום בין המועמדים לתפקיד הרה"ר, להבנתי, אין מישהו שנמצא בליגה הזאת.
- אני מתנדב מזה כמה וכמה שנים בארגון רבני צוהר. יו"ר הארגון ובהרבה בחינות מתווה דרכה הוא הרב דוד סתיו. הרב סתיו הוא תלמיד חכם ומכהן כרב של שהם, פחות או יותר אותו מספר שנים שהרב לאו מכהן במודיעין. בשבועות האחרונים ישנו ניסיון לערער בכלל על הלגיטימיות של הרב סתיו כמועמד לתפקיד הרב הראשי. להבנתי, הרב סתיו נמצא באותו ליגה בו נמצא הרב לאו, ולכן נסיתי להבין מפני מה מערערים על הלגיטימיות שלו כמועמד. אני לא בטוח בזה, אך אם הייתי נדרש להצביע על נקודת המחלוקת הייתי אומר שהמקום אליו הכל מתנקז הוא: האם ייתכן רב שמעורה בתרבות החילונית? האם לרב מותר לצרוך ואף למצוא ערך בתרבות החילונית? להבנתי, הרב סתיו נתפס כרב המעורה יותר מדי בתרבות החילונית, ולכן בהכרח איננו מה שרב אמור להיות, בעיניהם של מתנגדיו.
- המצע עמה מתמודד הרב סתיו לתפקיד הוא להפוך את הרבנות הראשית לזמינה לציבור. לודא שהציבור מסוגל לפנות לרבנים המקומיים שלו, ולקבל מענה יעיל ופשוט ממי שאמור לספק לו את שירותי הדת. יש כאלה שמתנגדים למצע הזה כי הם מטבעם יותר שמרניים והם מפחדים מתהפוכות שעלולות לפגוע בקיים. אני יכול להבין את המתנגדים, אך אני מאמין במהפכה שהרב סתיו רוצה לחולל ולכן אני מעוניין שהוא ינצח. אינני בטוח שאם הוא ינצח הוא אכן יצליח לחולל את השינוי. לצערי, הערכה שלי כעת הוא שהרב סתיו לא יזכה ושהרב לאו יהיה הרב הראשי הבא. אני אומר "לצערי" משום שאני מאמין בכל מה שהרב סתיו מעוניין לבצע, וגם משום שאני חושב שתושבי מודיעין יפסידו רב עיר מוצלח ביותר ואני חושש שבמקומו אנו צפויים למלחמות ופוליטיקה רבנית לא פחותים ממה שיש כיום במירוץ לרבנות הראשית.

 עד כאן הדברים שאמרתי. היה לי עוד מה לומר אך הזמן שהקצבתי לעצמי (15 דקות) הסתיים.

לצערי, מעבר להערות ביניים ושאלות פה ושם, לא היה ממש זמן עבורי לשמוע את הציבור. גם עשיתי טעות שלא שאלתי אנשים מראש על מה הם מעוניינים לשמוע התייחסות.
לאחר מעשה, קבלתי פידבק ראשוני כשנגשו אלי כמה אנשים וחזקו את ידי על העלאת הנושא ואף שאלו שאלות על הדברים שאמרתי. כשניסיתי לתחקר אנשים ולברר האם עניתי על צפיותיהם, התברר לי שהיה רצון לשמוע התייחסות ספציפית יותר על דברי הרב עובדיה. 

כמה הפניות על המירוץ ועל הרבנות הראשית

- מהדקות האחרונות: הגר"ע יוסף על הרב סתיו: "איש רשע, מסוכן ליהדות". ומתוך דבריו:

הקב"ה יודע מחשבות, יודע שכל מחשבותינו לשם שמיים. אני לא מכיר את האיש הזה, לא ראיתי אותו. אבל כל חבריו אנשי המפד"ל באם אצלי ואומרים 'תזהרו לכם, האיש הזה מסוכן ליהדות. ואיך אני יחריש?

- הרב אריאל בראלי הגיב למאמרו של הרב רמי ברכיהו במוסף שבת של מקור-ראשון (באותו עמוד, אגב, גם תגובה של הרב חיים אמסלם בענייני גיור), והרב רמי ענה לו.
מתוך דבריו של הרב רמי ברכיהו:

הטענה כי רבני צהר מנסים להתאים את התורה לתרבות המערבית תמוהה בעיני, משום שנשיא צהר הוא הרב יעקב אריאל שליט"א. ובכל הכנסים שמארגנים רבני צהר ושבהם השתתפתי, הרב יעקב אריאל שותף מלא לדיונים, וההחלטות של הנהלת צהר מתקבלות בעצה אחת עם הרב יעקב אריאל. לדברי הרב בראלי אם הרב אריאל היה מעמיד עצמו למשרת הרב הראשי לישראל הוא היה תומך בו, וכאן הציבור שואל, לתמוך בנשיא צהר לגיטימי ולתמוך ביושב ראש צהר לא לגיטימי? אתמהה.
זו גם המטרה שציינתי את עזרתו הרבה של הרב דוד סתיו ובני קהילתו לאנשי טלמון, כיוון שמעשה טהור זה לא קיבל במה תקשורתית כפי שמנסים להדביק לרב סתיו, וכל כולו מבטא צניעות, ענווה, עזרת ישראל מיד צר, וניסיון כן ואמתי לעזור לקהילה הנמצאת במצוקה.
גם בנושא הגיור צריך לרדת לעומק הדברים ולא לנהוג בשטחיות, הרב סתיו פרסם דעתו במקומות רבים שאין גיור ללא קבלת עול מצוות, ולא היה מקרה אחד שבו הוא ישב בדין של גיור והוא וויתר על עול מצוות, כולל הרכבים שבהם היה שותף אביו זצ"ל של הכותב. ומה שאמר הרב סתיו במרכז לדמוקרטיה, הרי מדובר בסקירה הלכתית כידוע בהרצאות מסוג זה, ולא בהכרעה הלכתית של דעתו האישית.


גם על הניסיון להדביק לרב סתיו את הסיבה לכישלון המהלך להריץ את הרב יעקב אריאל ברצוני להעיר, לפני כשלושה חודשים במסגרת יום עיון שערכנו בבית המדרש לשוטרים, שאלתי את הרב יעקב אריאל על המהלך למינויו לרבנות הראשית לישראל, והרב אמר בנוכחות רבנים נוספים "אין לזה כל סיכוי". אז למה להפיל על הרב סתיו ניסיון לחבל במשהו שאפילו הרב יעקב אריאל לא האמין בו?

- ראיון עם הרב דוד לאו התפרסם השבת בעולם עולם קטן (קישור) בעמ' 6-7.

- מאמר של הרב אהרן ליכטנשטיין מלפני כעשרים שנה על הרבנות הראשית (קישור). מתוך דבריו:

חלומו של הרב קוק התייחס להיבט הלאומי המיוחד של הרבנות הראשית - לממד הממלכתיות שהועלה על נס על ידי הציונות הדתית. אולם, ממד זה כורך עמו הנחה בדבר האפשרות להחילו על ספקטרום חברתי רחב ויכולתו לדבר אל ולמען מגזרים שונים ומגוונים, מבחינה תרבותית ואידיאולוגית. באווירה הטעונה של חיי הדת במדינת ישראל, יכולת זו הוכחה כמתעה ומוליכת שולל במידה מרובה, ומסיבות מובנות. מבחינה סוציו-פוליטית, רק מתי מעט מסוגלים להיוותר מעוגנים בעולם התורה והישיבות - שאליו, במידה מסוימת, נושאת הרבנות הראשית את עיניה בבקשה ממנו אימון ולגיטימציה, ובה בעת לפתח יחסי גומלין אמיתיים עם הציבור החילוני הכללי.

- מאמר של שולמית אליאש על יחסי הרבנות הראשית והמזרחי בתקופת המנדט (קישור)

- נסיים בהפניה לרשימה של גלעד סרי לוי על ובר והרבנים הראשיים

הרב שלוש הספרדי והרב שלוש האשכנזי

הכירו את רבנות נתניה:
עד כמה שידוע לי, מאז עזב הרב ישראל מאיר לאו את כהונתו כרב הראשי האשכנזי בנתניה בשנת תשמ"ח, יש בנתניה רק רב ראשי ספרדי: הרב דוד שלוש.
הרב שלוש הוא ללא ספק בעל זכויות רבות, מחבר פורה, ועשה חיל רב ברבנות. עם זאת, הרב שלוש הוא כיום בערך בן 93.

כך מסר לי לאחרונה מישהו שמתמצא בנושא החוקי של הרבנות:

על פי החוק רבני ערים אינם נחשבים עובדים אלא נושאי משרה, ועל כן חל עליהם החוק ולא הסכם קיבוצי. העיקרון שחל עליהם משתנה בהתאם למועד שבו נבחרו לכהן ועל פי התקנות שהיו בתוקף בעת בחירתו.
רב שנבחר לפני שנת 1974, מכהן עד גיל 120.
רב שנבחר משנת 1974, מכהן עד גיל 75, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 80.
רב שנבחר משנת 2007, מכהן עד גיל 70, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 75.

יש לי הרבה מה לומר על נושא הפרישה לפנסיה של רבנים ועוד אגיע לעסוק בזה בעתיד הלא רחוק (במשפט אחד: למה זה נחשב לבושה לרב לפרוש לפנסיה?), אך בסיפור בנתניה יש התפתחות שהיא לעת עתה יותר מעניינת מנושא הפנסיה של הרבנים. 

גורמים שונים בעיר נתניה מנסים לקדם בחירת רב עיר אשכנזי שיתפקד לצידו של הרב דוד שלוש (לפחות ל27 השנים הבאות). 

ובכן, לרב דוד שלוש, רב העיר, יש בן בשם הרב יהודה שלוש, המכהן כרב שכונה בנתניה. הרב יהודה שלוש, רב השכונה, שוקל להתמודד לתפקיד רב העיר האשכנזי (ראו כאן). 

לא טעיתם, הרב יהודה שלוש לא עשה המרה עדתית, והוא ספרדי בדיוק כמו אביו. אך החוק לא מגדיר בשום מקום מי נחשב ספרדי ומי נחשב אשכנזי לעניין מועמדות לתפקיד רב אשכנזי/ספרדי במדינה. 

אם הייתם צריכים עוד סיבה למה לבטל את כפל התפקידים - קבלתם.

כבר שמעתי השבוע הצעה, שבמידה וחוק הרב אריאל יעבור, הרב סתיו יתמודד על תפקיד הראשון לציון...

הדברים המתחדשים בכל יום

כמה הערות על הנעשה בעולמנו בימים האחרונים:

א. ישיבות ההסדר
יש שתי אפשרויות: לסגור את ישיבות ההסדר או לאפשר לתלמידי ישיבות ההסדר שירות מקוצר.
אין אפשרות שלישית של שויון השירות לישיבות ההסדר והמשך קיומם של ישיבות ההסדר. זו פנטזיה.
ועכשיו צריך לשאול: מה הציבור החילוני מעדיף?
אני חושב שתלמידי ישיבות ההסדר, שמוותרים על שירות בהרבה יחידות נחשקות בצה"ל לטובת שירות קרבי ביחידות החי"ר והשריון, מצדיקים את קיום המסלול.

אני לא סבור שאסור בשום אופן לגעת ב'הסדר' או שיש קדושה דווקא ב'הסדר' הנוכחי. בודאי שאפשר לפתוח את ה'הסדר' לדיון ולבדיקה מחדש, אך אם רוצים שישיבות ההסדר ימשיכו להתקיים, אז המסלול חייב להיות אטרקטיבי.
ואם המסלול ימשיך להיות אטרקטיבי, הוא יוכל להיות גם הצעה אפשרית לציבור החרדי.

ב. האם יש בטלנים בישיבות ההסדר?
אני לא התבטלתי בישיבה. שמרתי על כל הסדרים (ויותר מכך) כעל בבת עיני. על זה יכול להעיד כל אחד שהיה אתי בישיבה (זה לא כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת). אני יכול להעיד שלא הייתי היחיד שנהג כך.
האם היו בטלנים בישיבה? כן. אבל הם היו מיעוט קטן.
אני סברתי שעם התפתחות המכינות הקדם-צבאיות, מספר הבטלנים בישיבות ההסדר ירד. אינני יודע לומר אם זה נכון. ברור לי שלעולם יהיו בטלנים. צריך גם לזכור שהגילאים 18-23 הם סוף תקופת ההתבגרות, וגם אם בחור מגיע כעילוי בגיל 18 ועם מוטיבציה בשמים ללימוד, לא בטוח שהוא יישאר כזה אחרי השירות הצבאי וכשהוא צריך להחליט מה הוא עושה אחרי תקופת ה'הסדר'.

ג. מלחמות הרב הראשי והבית היהודי
ח"כ אורי אורבך פרסם הבוקר סטטוס בפייסבוק ובו כתב:

ובלי קשר לזהות הרבנים הנבחרים - כולם מועמדים מצוינים ואהובים - עלינו לשאול את עצמנו כבר עכשיו מי צריך לנהל את המהלכים הפוליטיים של הציונות הדתית: רבנים (ושמשיהם) או פוליטיקאים? ולמי הפוליטיקאים הדתיים מחויבים - רק לרבנים (עם כוחם הפוליטי המשוער), או לציבור הבוחרים הרחב? לי התשובות ברורות מתמיד.

חבל לי שרק עתה מצהיר כך אורי אורבך. כבר בתחילת מעשי המרכבה של הרב דרוקמן זה היה די גלוי שזה מוביל לאסון.
יכול להיות (ואני לא סבור כך) שהיה נכון שהרב דרוקמן יעשה קצת פוליטיקה מלוכלכת, אך היה צריך להיות ברור שהרב דרוקמן משמש במעין יועץ לחברי הכנסת ומדווח להם. אינני יודע אם הרב דרוקמן ממרומי המעמד שלו היה מוכן ומסוגל לתפקד באופן כזה, אך אם לא היה צריך למצוא מי שכן מסוגל. לשלוח את הרב דרוקמן עם ברכת הדרך לפעול בדרך מסוימת כשלא ברור כלל מה ההיררכיה בין פעולותיו לבין הפוליטיקאים היתה טעות עצומה. להבנתי, הבית היהודי יצטרכו לעבוד קשה מאד כדי שהטעות הזאת לא תבוא לידי ביטוי בקלפי.

ד. חוק שטרן והגוף הבוחר
אני לא מתלהב מחוק שטרן. אמנם יש שם הגדלת מספר הנשים בגוף הבוחר, דבר שהוא לא רק מבורך אלא גם כנראה כורח המציאות (ההנחה שלי זה שאם החוק לא יעבור, ארגוני הנשים יגישו בג"ץ שיתקע את הבחירות לחדשים).
עם זאת, החוק נותן יותר מדי כח לשר הדתות ולשר המשפטים. ההנחה שלי היא שלא לעולם חוסן ושיש סיכוי יותר מסביר שבבחירות הבאות לרבנות הראשית, משרד הדתות יחזור לידיים של ש"ס. האם אנחנו מעוניינים לתת את הכח הזה בידי שר מש"ס?
גם רשימת הרבנים שיתווספו לגוף הבוחר, בעקבות חוק שטרן, הוא לא לחלוטין הגיוני. לדוגמא: 10 רבני קיבוצים. כלומר, לקיבוצים יהיה 5% מהקולות של הגוף הבוחר, כמעט 10% מקולות הרבנים בגוף. האם זה הגיוני?
מנגד, אלו שמקדשים את הרכב הגוף הבוחר הנוכחי - על מי בדיוק הם עובדים? גם ההרכב הנוכחי נולד כדי להבטיח את היבחרותו של רב ספציפי, ולמנוע בחירת רב אחר. מה בדיוק הקדושה שבו? זאת ועוד, האם הגוף הבוחר הנוכחי הוכיח את עצמו במערכות הבחירות האחרונות לרבנות הראשית ולמועצת הרה"ר?

דיל הרב עמאר - הרב אריאל

בבלוג Mostly-Kosher הוא מונה את הסיבות שלדעתו לא יצא לפועל הדיל למנות את הרב עמאר והרב אריאל לרבנים הראשיים, הנה שניים מהם שאני ממש מסכים אתם:
א. בבסיס הדיל יש כשל: הבית היהודי אמורים לשנות עתה את החוק, ואלו הצד של ש"ס אמור להתמלאות רק בעוד מספר חדשים, תקופת זמן שללא ספק יוכלו למצוא בו מספיק סיבות מדוע לסגת מהדיל.
ב. הבחירות לרבנות הראשית הינן חשאיות, מי יכול להתחייב על כך שש"ס יכולים ורוצים בכלל לספק את הסחורה. האם אין חשש שש"ס יכריזו בפומבי א' אך יורו לאנשיהם לעשות ב'?

על אלו אוסיף גם מדילי:
כל הדיל הזה יוצא מנקודת הנחה שהחרדים האשכנזיים יישבו בשקט בזמן שש"ס והבית היהודי יסגרו ביניהם מי יהיו הרבנים הראשיים. בפעם האחרונה שניסו למנות את הרב אריאל לרב ראשי, הרב אלישיב הפעיל את כובד משקלו לבחירת הרב מצגר. אתפלא מאד אם גם הפעם לא יקרה דבר כזה. וגם אם יש התחייבות או הבנה שבשתיקה עם הרב ישראל מאיר לאו שהוא לא יתמודד, אם הרב שטיינמן יזמן אותו וילחץ עליו הוא ייאלץ להתמודד, והוא כנראה יזכה בתפקיד.

וחוץ מזה, מעניין כמה מאלה שתומכים בדיל הזה היו מוכנים לקנות רכב משומש מדרעי...

אני ממליץ לקרוא גם את הכתבה הזאת עם הציטוט הבא:

"ל"כיכר השבת" נודע כי בסוף השבוע הוחלט בבית הגר"ע יוסף שלא לקיים את הפגישה וזאת לבקשתו של פוסק הדור. לדברי גורמים המקורבים לבית מרן: "כנראה שהרב עדיין לא מעוניין בדיל עם המפלגה שהחרימה את הציבור החרדי כולו"."

ונסיים במשהו מתוך המחנה שלנו: הרב לבנון, כך אנחנו מדווחים הערב, מאיים בקרע בציבור הדתי-לאומי אם הרב אריאל לא ייבחר. 

אל תעשה התורה קרדום לחפור בה

לקראת שבת בו לומדים פרק ד' מפרקי אבות בו מופיעה המשנה:

רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם:
עליו כותב הרמב"ם את דבריו הידועים בנוגע לצורך להתפרנס לא מלימוד תורה:

וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא.

דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום - אני אבארם - והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחוייב, לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו, ולא רגל שישען עליה בשום פנים.

וכמובן, לאור הארועים האקטואליים האחרונים, אני עוסק מעט בנושא התפרנסות מלימוד תורה.

הגיע אלי מתלמיד חכם אחד המקור הבא, שנכתב ע"י בן דורו של הגאון מוילנא, רבי פנחס אליהו הורביץ:

ויותר חרה לי על תלמידי חכמים שלא רוצים ללמד לבניהם אומנות רק תורה לבד וסומכים
עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים, ולא רבים יחכמו בתורה עד שיגיעו להיות מורה הוראות
בישראל ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן ונעשים מלמדי תינוקות,
ומשרבו בעלי זאת הדעת רבו המלמדים יותר מן התלמידים ועל כן אינם מגיעים לחצי פרנסתם ובביתם אין לחם ואין שמלה ואינם יכולים לעסוק ע"י זהבמלאכתם מלאכת הקודש באמונה,
ומהם שעוסקים עם זה באיזה מו"מ,
ומהם שהולכים לבעלי בתים ללמוד שיעורים בבתיהם,
ומהם שמרחקים נדוד מנשותיהם בארץ רחוקה ללמוד שם עם תלמידים למען יראו את הלחם ובניהם נעשים בורים ע"י זה כי יגדלו ואין אב ונשיהם לחמם בדאגה יאכלו, ומהם אשר ילכו בארצות רחוקים ולא ימצאו תלמידים ונשיהם וטפם מתים ברעב,
ומהם אשר ישוטטו רבים בארץ מרחקים, זה נעשה איש מוכיח, וזה הכין לבו לדרוש וילך בדרך מרחק וידרש לבית ישראל, וזה הולך על ארץ רחוקה לקבץ על יד ויקבץ מכל ישראל,
וזה מלין יתן בספר ויחקו הדברים בדפוס וגם דמו הנה נדרש, וזה נודד הוא ללחם לכל הערים הרחוקות ואין מוכיח ואין דורש ואין מבקש כ"א טרף לביתו זו אשתו ובניו וחשוקיהם כסף וכלם נצרכים לבריות ומבקשים לחם,
והאשם הזה הוא על אבותם שלא רצו ללמד אותם בקטנותם אומנות.

על זה נאמר "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.

-----------------------------------------------------------

אני מתלבט מעט עד כמה אני רוצה להתייחס לנושא האקטואלי כעת, אז אציג בפניכם כמה קישורים עם הערות קצרות.
- אליעזר היון כמעט מתחנן לתת לצעירי הציבור החרדי לעשות את השינויים הנדרשים בקצב שלהם. לצערי, אין בעיני משמעות לאמירות שלו. אני לא מאמין ש"צעירי הציבור החרדי" יכולים לערוך שינויים מרחיקי לכת. אני כן מאמין שמנהיגי הציבור יכולים לערוך שינויים ולדאוג לכך שהשינויים יהיו יותר מווסתים ותחת בקרה. עד עתה, אני חש שמנהיגי הציבור החרדי בוגדים בשולחיהם. בשנה האחרונה שמעתי שוב ושוב ח"כים חרדיים מתראיינים בתקשורת, ולנוכח אמירת המראיין שמשהו השתנה בציבור הכללי והוא לא מוכן להמשיך בהסדר הזה יותר, התשובה תמיד היתה שלא מעניין אותם והם ימשיכו לחיות את חייהם כפי שהם רואים לנכון. אם במקום להעיר הערות ביניים הם היו מנסים להידבר, אני מאמין שהם היו מצליחים לשנות הרבה (ואולי אני סתם פתי).
- אני כל פעם נדהם מחדש לגלות שיש אנשים, שאני מכיר כאנשים חכמים, שחושבים שהרבנים של הדור הקודם לא למדו כלל לימודי חול. כמעט באותו העניין, אני ממליץ לקוראי האנגלית לקרוא על הסיבה האמיתית לסגירת וולאז'ין (רמז: זה לא קשור ללימודי חול): קישור1, קישור2, קישור3. בקישור השני ישנו תרגום של מסמך שהוגש ע"י ישיבת וולאז'ין לממשלה ובו מפורט תוכנית הלימוד בישיבה, הכולל גם חשבון וגם שפות. אמנם יכול להיות שהישיבה עיגלה כאן פינות כלפי הממשלה, אך הדברים מסתדרים מצוין עם הידוע לנו על המשכילים בתוך וולאז'ין.
- אסיים להפעם בזה שגם אני חושש מהלא-נודע. אני גם מפחד שנגיע למצב גרוע בו הציבור החרדי בהמוניו מתבצר בעמדותיו ומוצא את עצמו רעב ללחם. לע"ע אני לא מפחד מה"פגיעה בעולם התורה". זו שעת מבחן גדולה לכל מי שרואה את עצמו בעמדת מנהיגות בחברה החרדית. לצערי, אינני יכול לומר שהמנהיגים הנוכחיים הוכיחו את עצמם. לעת הזאת טוב יעשו אותם מנהיגים אם הם יגדירו, בראש ובראשונה לעצמם, מה מגדיר את החברה החרדית (רמז: הימנעות מכניסה לשוק העבודה זה לא אחד מהדברים), ועל הדברים הללו יכריזו כקו אדום ועליהם ישמרו מכל משמר. 

טוב שכן קרוב מאח רחוק

בשבועות האחרונים עם התקדמות או חוסר-התקדמות המשא ומתן הקואליציוני והברית בין הבית-היהודי ליש-עתיד, התמלאו העיתונים והאתרים המגזריים במאמרים על כך שהחרדים הם אחינו ושיש לנו הרבה יותר משותף אתם מאשר עם הציבור החילוני.
אני מבקש להציע את המבט הנגדי.

אין לי ספק שהחרדים הם אחינו, לא רק בשר מבשרנו, אלא גם אחינו בתורה ובמצוות. אנחנו גם נהנים מעמל התורה שלהם, בין אם זה בהוצאה לאור של ספרים תורניים שיקרים לנו, ובין אם בדברים אחרים.
הציבור החילוני, מאידך, איננו אחינו בתורה ובמצוות. הם אולי מקיימים חלק מהמצוות, ואפילו מצוות חשובות. אינני דן אותם כמזידים, אך לכלל שותף בשמירת מצוות הציבור החילוני (בניגוד למסורתי) לא הגיע.
עם זאת, אי אפשר להתכחש לזה שהציבור החרדי, אחינו בתורה ובמצוות, הם "אח רחוק". הרבה מהם אינם רואים בנו כאחים בתורה ובמצוות, וגם אלו שכן לא תמיד מעריכים את התורה שיש בציבור שלנו.

מאידך, הציבור החילוני הוא שכן שלנו. הוא שכן במקום המגורים בערים וביישובים רבים. הוא שכן במקומות העבודה ובחלק ממוסדות הלימוד. והוא שכן בטנק ומתחת לאלונקה. הציבור החרדי איננו שכן באף אחד מהמקומות הללו, ואינני יודע אם יש מקום שבו הוא כן יכול להיחשב לשכן.

[בעניין זה שתי נקודות:
- שח לי פעם אברך בן-תורה שהיה גר בעיר שרובה חרדים, שהוא הגיע למסקנה שאם הוא רוצה להמשיך לאהוב את הציבור החרדי, מוטב שהוא יעשה זאת ממרחק, ובעקבות תובנה זו עבר עם משפחתו להתגורר במקום אחר.
- לפני זמן מה קראתי מאמר שכתב אדם חרדי ובו פנה לציבור החרדי באופן הבא: אם האידיאל שלנו הוא להיות מסוגרים ומנותקים, אל מי אנחנו יכולים לבוא בתלונות כשאנחנו טוענים שלא מכירים אותנו מספיק מקרוב?]

כבר אמר החכם מכל אדם ש"טוב שכן קרוב מאח רחוק".

עמדתי לסיים כאן, אך הארועים הפוליטיים האקטואליים מתחברים כל כך לדברים שכתבתי, שאינני יכול שלא לעשות את הקישור. העובדה היא ש"יש עתיד" הם אלו שבזמנו הציבו בפני נתניהו את הדרישה שהם לא ייכנסו לממשלה בלי הבית-היהודי. מעולם לא שמענו על דרישה כזו מנתניהו מצד אחת המפלגות החרדיות. מי יודע, אם ש"ס היו אומרים לנתניהו שהם לא ייכנסו לממשלה ללא הבית-היהודי, אם לא היתה עכשיו ממשלה עם ש"ס והבית היהודי בפנים ויש-עתיד בחוץ. אבל צדק שלמה המלך, שבשעת משבר יותר קל לסמוך על השכן הקרוב מאשר על האח הרחוק. 

נגישות ושקיפות בבחירת רב ראשי

מאז הפעם הראשונה שפתחתי את הספר "נעם אלימלך" אני שואל את עצמי איך היו מתייחסים לרבי הקדוש ר' אלימלך מליז'נסק, מחבר הספר, אילו היה חי בינינו היום.

למי שלא מכיר את תכני הספר, הנה שתי דוגמיות (הדוגמאות מכאן):

"על ידי מעשיו הקדושים יכול הצדיק לבטל כל הגזירות מישראל. כאשר יגזור – הקדוש ברוך הוא מקיים דבריו. הצדיק גוזר והקב"ה מקיים".

"הצדיק השלם ההולך תמיד באחדות האמיתי, הוא המשפיע שפע טובה וברכה לכל ישראל. ולזה מרמז אות 'צדיק' נכתב כזה צ, דהיינו נו"ן ויו"ד וראש עליון של הנו"ן הוא קצר, רמז אל האחדות, שהצדיק הולך בו, ורגל התחתון הוא רחב, רמז שהצדיק צריך להשפיע להרחיב ולפשט ההשפעה על כל ישראל. ויו"ד הנכתב מאחורי הנו"ן כמו על הכתף, רמז שהוא מקבל השפעה על שכמו מהיו"ד, שמשם באה עיקר השפעה, וזהו יודוך ה' כל מעשיך, ר"ל כל מעשיך יהיו ע"י היודי"ן"

תמיד שאלתי את עצמי, באם רב בימינו היה כותב כדברים הללו, האם היו מתקשרים אליו מהרדיו או מאתר 'כיפה' ושואלים אותו: "כבוד הרב, תגיד, אתה כותב על עצמך? אתה באמת חושב שאתה יכול לבטל את כל הגזירות מישראל?".

העולם נהיה קטן יותר. כל אחד מאתנו יודע זאת. אנחנו היום יכולים לפנות במייל או דרך הפייסבוק לנציגי הציבור שלנו בכנסת או בממשלה, ואנחנו גם מצפים שהם יגיבו לפניות שלנו, ויעדכנו אותנו במה שהם עושים למענינו.

אך מה לגבי עולם הרבנות?

לרבנים הראשיים לישראל אין עמוד פייסבוק, ואין אפילו כתובת אימייל מסודר שאפשר לקבל ממנו פנייה לשאלות שעליהם מופקדים הרבנים הראשיים (תאמינו לי, נסיתי). אני מכיר גם רבני ערים שאינם נגישים לתושביהם באימייל. ייתכן שכך הם מבינים שהם מקיימים את דברי השלחן ערוך (חושן משפט הלכות דיינים סימן ח):

"שכיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה, כדי שלא יתבזה בפניהם, וקל וחומר שאסור לו לאכול ולשתות (ולהשתכר) בפני רבים."

כלומר, שההלכה דורשת דיסטנס מסוים מהדיין הממונה על הציבור, כדי שלא יזלזלו בו, ובמה שהוא מייצג. ושוב, עלינו לתת את דעתנו לכך שהעולם השתנה בכל הקשור לריחוק ודיסטנס.

אם פעם היה אפשר לכתוב משפט בסגנון הבא (מתוך הבעש"ט על התורה פרשת נח):

"משל לשני בני אדם שרוצין לידע את המלך, ואחד נכנס בחדרי המלך ונהנה מאוצרות והיכלי המלך, ואחר כך לא יוכל לידע את המלך, והשני אמר מאחר שאי אפשר לידע את המלך לא נכנס כלל לחדרי המלך, ולא נודע לו כלום."

כיום, קשה בכלל להבין במה המדובר. בעידן בו מתפרסם בתקשורת דו"ח מצב בריאותו וההכנסות וההוצאות של ראש הממשלה, מה פירוש "לא יוכל לידע את המלך?".

זאת ועוד, באותו סימן בשולחן ערוך חושן משפט, מופיע גם המשפט הבא:

"דרך חכמים הראשונים, בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה, ואף על פי כן לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקינים ומפצירים בם."

בתוך עמי אנכי יושב, וכבר זכיתי לראות מספר מערכות בחירות לרבנות הראשית ולרבנות עיר במספר ערים בארץ. על רוב הרבנים המתמודדים למשרות אלו קשה לומר שהם קיימו בעצמם "בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה".

לכן, בניגוד לקולות אחרים שנשמעו בתקשורת הדתית, לאור המציאות שאנחנו רואים מול העיניים, אני דווקא מעדיף שגם בנושא התעמולה לא יהיה פער שלא ניתן לגישור בין העולם הרבני לעולם החיצוני. אינני זקוק לשלטי ענק ולסיסמאות בומבסטיות, אך כן הייתי רוצה לשמוע מפיו של המתמודד מדוע הוא חושב את עצמו ראוי למשרה הרמה. ואם הוא בכל זאת עומד על כך, שזה לא הוא שרואה את עצמו ראוי, אלא אחרים לחצו עליו להגיש מועמדות, שיואיל בטובו לומר בדיוק מי הם אותם האחרים שלחצו עליו ושהם יעמדו לפני הציבור ויפרטו את הסיבות שהם ראו לנכון להפעיל לחץ על המועמד.

מכתב פומבי בעניין השתלבות חרדים בצבא ובמעגל העבודה

את המכתב/מאמר הבא קבלתי במייל. הוא נכתב ע"י הרב דוד בלוך, ממקימי הנח"ל החרדי. אני אשאיר לכם להגיב עליו. רק אומר, שככל הידוע לי, הרב בלוך כבר קורא זמן רב לשינוי בחברה החרדית ולא נראה שקריאותיו נופלות על אוזניים קשובות. כך שלא מדובר במישהו שפתאום גילה את האור. 

נוכל להמשיך ולקיים את עולם התורה

רק אם נצליח לשנות את ההתנהלות הציבורית שהורגלנו בה עד היום.

אם לא נשכיל להתנהל נכון, מסתכנים אנו חלילה בקריסתו של עולם מפואר זה.

עדיין ניתן לבצע את השינויים הדרושים מבלי לפגוע כמלוא הנימה בעקרונות המקודשים לנו.

אסור לנו להשליך את יהבינו על ניסים.

הפעם המצב שונה

הלצה עתיקה מספרת על חזן העיר שהגיע לביתו שפוף מעלבון. לרעייתו סיפר: הגבאי עלב בי  וטען שקולי כבר אינו ערב ונוסח התפילה שלי יבש. אל תשים לב לדבריו, ניחמה אותו רעייתו, הוא לא באמת חושב כך, הוא רק אומר את מה שכולם אומרים.

העובדה שכל המפלגות החילוניות מעמידות את "החרדים" [גיוס – תעסוקה] כנושא מרכזי בתעמולת הבחירות שלהן, מלמדת שנושאים אלו עלו על סדר היום הציבורי בעוצמה רבה. הציבור הכללי דורש שינוי!!

לכאורה אין לנו סיבה לדאוג, למדנו לחיות עם גלי השנאה הרוגשים עלינו מעת לעת, גלים הנושאים עמם תביעה לגיוס ולהשתלבות במעגל העבודה. וכגלי הים הם מתפוגגים מבלי להשאיר עקבות. ישנם רבים הסמוכים ובטוחים שכך יקרה גם הפעם. לא נפגע גם הפעם בשום הישג שהישגנו עד היום. נוכל לנצח לסמוך על עובדת היותן של המפלגות החרדיות לשון מאזניים בין הגושים. לכן דוחקים בנו מנהיגי הציבור לפעול במרץ וללא לאות, בכדי להגדיל את כמות המנדטים במפלגות החרדיות, באומרם, כל מנדט חרדי נוסף, יחדד וישחיז את הסכין שנצמיד לאחר הבחירות לצווארי מפלגות השלטון. כך נוכל להמשיך גם הלאה ולצלוח ללא פגע גם את התביעות הציבוריות והפוליטיות לגיוס בני תורה ולכניסה למעגל העבודה, תביעות סוערות ותקיפות ככל שיהיו.

הפעם אנו בסיטואציה שונה לחלוטין מכמה סיבות, הן מסיבות חיצוניות והן מסיבות פנימיות. הדבר מחייב חשיבה מחודשת, והתנהלות שונה לגמרי מזו שהורגלנו בה עד היום. התנהלות שלא תפגע כמלוא הנימה בעקרונות התורניים שהנחילו לנו גדולי הדור!!!

שתי משוכות חיצוניות עומדות בפנינו: משפטית, וציבורית ושתיהן משליכות זו על זו.

המשוכה הראשונה: משוכת בג"ץ

מבחינה משפטית בג"ץ ביטל את "חוק טל"! נזכיר שחוק זה שאושר בזמנו בבג"ץ היה מבוסס על ההנחה, שכבר התחיל  תהליך שונה ומשמעותי בחברה החרדית. תהליך שבסופו יתגייסו חרדים רבים לצבא או לשירות אזרחי, ובסיום השירות רובם יצטרפו למעגל העבודה. בג"ץ קיבל את בקשת המדינה לתת לתהליכים אלו להבשיל, ולא לזרז אותם בחוק ובכפייה. חוק וכפייה יסכנו מגמות אלו. בג"ץ אומנם קיבל טענה זו, אך קבע שלאחר 5 שנים יבדוק שוב האם אכן כך קורה. [אגב, מה ששכנע את בג"ץ על תחילתו של ה"תהליך" ובעקבותיו קיבלנו עשר השנים שקטות מאיומי בג"ץ, הייתה עובדת הקמת ה"נח"ל החרדי" זמן קצר קודם לכן!! לתשומת לב ה'קנאים' שמתגעגעים כיום ל"חוק טל"]  

לאחר 5 שנים, ישב בג"ץ שוב כדי לבדוק את העובדות בשטח, ושוב הצליחו החרדים לשכנע את השופטים שאכן קיים תהליך, אלא שהוא מתקדם לאט מהצפוי, וצריך לתת עוד זמן. בקיץ האחרון ישב שוב בג"ץ לבדוק את מצב הדברים והפעם קבע שאין תהליך משמעותי בהקשר לגיוס. המספרים עדיין קטנים מדי וביטל את החוק! [מבחינה עובדתית צדק בג"ץ, רובם המוחלט של ה"חרדים העובדים" גם אלה שעברו הכשרה מקצועית, לא שרתו ולו יום אחד בצבא או בשירות אזרחי].

שום לחץ קואליציוני לא יעזור אם החוק החדש לא יעמוד במבחן בג"ץ!!!

ברור א"כ, שכדי לשכנע את בג"ץ לאשר חוק חדש שיפטור את לומדי התורה מגיוס, ויאפשר את המשך זרימת התקציבים לישיבות ולמשפחות האברכים, זקוקה המנהיגות החרדית להוכיח שהפעם אכן מתחיל תהליך אמיתי ושחרדים שאינם עונים לקריטריון של "תורתו אומנותו" אכן מתגייסים. הגענו למצב שממנו פחדו גדולי הדור הקודם ולא נותרה לנו ברירה אלא לקיים את מה שהם ציוו אותנו וחזרו על כך פעמים רבות. דהיינו לדאוג לכך שכל האלפים שאינם מוגדרים "בני תורה", יתגייסו לצה"ל [למחנות צבא שיתאימו לקהל חרדי] או ישרתו שירות אזרחי משמעותי.

משוכה שניה: דעת הקהל החילוני.  

שנאת החרדים נובעת בעיקר מסיבה אחת שהיא, אי גיוסם ואי כניסתם המסיבית של החרדים למעגל העבודה! [לא זכינו שגם החילונים יבינו את החשיבות הקריטית לקיומנו כעם ה', בקיום "עולם תורה" גדול ומבוסס] גחלי שנאה אלו רחשו בשקט כל השנים. מתקופה לתקופה, פוליטיקאים ואנשי תקשורת דאגו ללבות את הגחלים ללהבות קטנות ששקעו במהירות. כאמור למדנו לחיות עם זה.

לא עוד! בתקופה האחרונה, משתוללת לה שריפה ציבורית גדולה המאיימת לכלות את כל ההסכמים וההישגים שהישגנו עד היום. כמי שעסק בשנים האחרונות ב"הסברה חרדית" נפגשתי בעשרות מפגשים עם קהל חילוני שביקש לשמוע ולהכיר אותנו מקרוב יותר, ללא הפילטרים המרושעים של התקשורת החילונית.  אנסה להציג בפניכם את תחושותיהם, ללא הפילטרים המטעים של התקשורת החרדית.

פחד ודאגה!

הציבור החרדי גדל מאוד ב"ה, ובשנים הקרובות בעז"ה נגדל הרבה יותר. עובדה זו מדאיגה מאוד את הציבור החילוני. כך ניסח זאת יאיר לפיד בהרצאתו במכללה החרדית בקריית אונו. "חרדים ניצחתם! אתם כבר לא מגזר קטן ושולי, אתם מהווים נתח מספרי גדול מאזרחי המדינה. לא נוכל יותר גם אם נרצה בכך, לשאת יותר את נטל הביטחון ועול הכלכלה לבדנו. אם לא תטו כתף במאמץ קיומי זה, כבר בעתיד הלא רחוק, נקרוס כולנו". האם לא הגיע הזמן שדוברינו הרהוטים יתייחסו לכך? האם אין צורך בהסברה מושכלת ומשכנעת, שתפיג חשש קיומי זה? הדאגה לא ריאלית? האם היא מונעת רק מ"שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים"?

עד היום לא קם שום מנהיג או בעל דעה מהמגזר החרדי שהתייחס לכך. האם אנו סומכים על נס? האם הובטח לנו בנבואה שאם יהיו יותר לומדי תורה כשהמגזר יגדל, האויבים ייכנעו מיד ויפוצו לכל עבר? האם רוה"ק התגלתה למי ממנהיגינו בהבטחה נאמנה, שכאשר החרדים יתרבו אי"ה יגיעו לשלטון או קרוב לכך, "רגלי זהב" מגן העדן ימלאו את הקופה הציבורית? האם אנו נוהגים כבנות יענה?

זעם, עלבון, ותחושת אי צדק חריפה.

לצערנו, הציבור הכללי רואה בנו החרדים, קבוצה מתבדלת ומתנשאת. הוא רואה בנו מגזר המתייחס לציבור הכללי כעם אחר, שגורלם לא גורלנו, שמחתם אינה שמחתנו ויגונם לא מעציב גם אותנו. הם לא חשים שעול לימוד התורה שלקחנו על עצמנו נועד גם עבורם, כשייכים לאותה אומה. הם תופסים את החרדים כדואגים ופועלים הן בגשמיות והן ברוחניות רק לעצמם ולא למען "כלל ישראל". לתחושתם, אנו תופסים את המדינה "שלהם" רק ככספומט לתקציבים, ובצבא "שלהם" אנו משתמשים כ"לגיון זרים" להגן על עצמנו מסכנת השמדה.

ההימנעות המוקפדת שלנו מלאזכר את החיילים בבתי הכנסת לברכה והצלחה בשום נוסח שיתאים לנו. העובדה, שגם ב"יזכור" כשמזכירים את נשמות התורמים לישיבה או לכוללים, לא מוסיפים ולו במשפט אחד את נשמות החיילים שתרמו  את נפשם גם למעננו. עובדה שלא נמצא ולו מאמר אחד בעיתונות החרדית של "הכרת טובה" לחיילים העומדים על משמרתם בקור המקפיא ובשמש הלוהטת, כמו גם העובדה שבשיחות מוסר והשקפה בחובת "הכרת הטוב" בישיבות ובכוללים לא יציינו כדוגמא, את חובת "הכרת הטוב" לחיילים המחרפים נפשם. עובדות אלו מעצימות ומקבעות את התחושה החילונית שאנו מתייחסים רגשית לחיילי צה"ל, כאילו היו חיילי צבא ארה"ב.

זאת ועוד! מקוממת ומעליבה אותם ההתנשאות בנאומים ובמאמרי הדעה של דוברי הציבור החרדי בשנים האחרונות. כאילו אנו החרדים רואים עצמנו כחברה ערכית, מושלמת, שאין בה מתום ואילו הם "העם האחר" "עגלה ריקה" מערכים, עם הלום סמים, עם שכולו רווי באלימות ופשע. אין פלא א"כ, מדוע הם לא מוכנים יותר להיות ספקי כלכלה ובטחון, לחברה החרדית שכך מתייחסת אליהם.

נודה על האמת, יש לתחושות עלבון אלו בסיס איתן. אמירות פוגעות, גידופים והטחת אשמות הזויות כלפי הציבור החילוני מתויגות אצלנו "כהסברה חרדית". הן נשמעות חדשות לבקרים מח"כים ועיתונאים המייצגים אותנו. אצטט מספר קטן של דוגמאות: "החילונים דומים לפרעה שעינו הייתה צרה בריבוי ילדי ישראל" / החילונים "מתייוונים" / "עוד יגיעו ימים שהחילונים יקימו מחנות השמדה לחרדים" / "החילונים דומים ל"יוונים" שגזרו גזרות שמד רוחני על היהודים" / "אתם החילונים לא זקוקים לנו באמת בצבא ובמעגלי העבודה, זו רק מזימה שטנית שמטרתה  להפוך אותנו כולנו לחילונים".

אין ספק "הסברה" במיטבה!

תחושה זאת מתעצמת כשהם נוכחים לדעת שלא רק בני תורה אינם מתגייסים, ולא נכנסים למעגל העבודה, אלא גם אלה שלא ראויים לתואר נעלה זה, נוהגים כך.  כאילו יש פטור מגיוס ומעבודה מפרנסת, לכל מי שאמו חרדית. 

[ישנו ח"כ שבעיניו הוא "מסביר דגול" ויש לו "זכות יוצרים" על חלק מהציטוטים הנ"ל. הוא טוען פעם אחר פעם בתקשורת ש"אנו בגלות הכי קשה בהיסטוריה!! גלות אצל יהודים הוא טוען, קשה יותר מכל הגלויות אצל הגויים". לשיטתך ח"כ נכבד, האם כך נוהגים בגלות? הרי אל מול שלטון רשע נהגו כל הדורות באימה, בכפיפת ראש, בהכנעה ובחנופה. רק בשל כך שרדנו אלפי שנים. האם טחו עיניך מראות את הזעם שאתה מגולל עלינו כולנו, באמירותיך המתלהמות? מי כמוך כח"כ יודע, עד כמה אנו תלויים בהם כלכלית עד צוואר.

 הקופה הציבורית הוגדרה ע"י אחד מגדולי הדור "הזבולון של עולם התורה". איזו כפיות טובה קיימת ב"יששכר" המבזה כל העת את ה"זבולון" שמחזיקו בפרנסתו, הגם שנעשה זבולון בע"כ. מי שמך לסכן  את פרנסת האברכים? "הסברה" אינה פריקת תסכולים ועלבון! אנא תתאפק! נהג בזהירות הראויה בתקופה רגישה זו!]

מי שעדיין שבוי בתפיסה שרק הפוליטיקאים מסיתים את דעת הקהל כנגדנו, ולולא הסתה זו, הציבור הכללי היה רגוע ולא היה דורש בתוקף שינוי רדיקאלי במצב הקיים, טועה! מי שנדמה לו שנוכל ע"י לחצים קואליציוניים לכבות את השריפה המשתוללת, אינו מבין דבר וחצי דבר בעוצמתה של מחאה ציבורית. וכשם שבשנה שעברה התפרצה לה "מחאה חברתית" ואילצה את הממשלה לפעול נגד תפיסתה הכלכלית, כך חלילה יקרה אם לא נשכיל לשנות את התנהלותנו אל מול הציבור החילוני. אנו יושבים על חבית חומר נפץ ציבורית והיא תתפוצץ לנו בפרצוף במוקדם או במאוחר, ותמחק באחת את כל ההישגים שהשגנו עד היום. אם לא נשכיל להנמיך את להבות השנאה והעוינות כלפינו, הסכנה קרובה מתמיד.

לכן, בכדי לשמר את ההישגים שהישגנו עד היום, את עיקר המאמץ צריך להפנות להסברה מושכלת ויעילה, אל מול  דעת הקהל שאינה חרדית. "לא בשמים היא"! אפשר ואפשר להסביר, לשכנע, ולהטות את דעת הקהל לראות אותנו באור חיובי.

 עוד לא הכול אבוד! אם נדע להחליף את הטרמינולוגיה המתלהמת והלוחמנית, באמירות פייסניות. אם נדע לתת לציבור הכללי את ההרגשה שאנו "עם אחד". אם נשדר להם שאנו לא מתייחסים אליהם רק כחברה בזויה ונטולת ערכים, אלא בד בבד עם המחלוקות האידאולוגיות החריפות שבינינו, אנו יודעים גם להעריך את הדברים הראויים להערכה, [את אותם אלה המתאימים לערכי התורה] כגון: "הכרת הטוב" והערכה לאותם חיילים קרביים המחרפים נפשם להגן גם עלינו, וכן נדע לשבח את תקציבי הענק של משרד הרווחה המיועדים לטובת עניים ואומללים, וממומנים מכספי המיסים של כלל האזרחים. אם את כל זה נעשה, נכבה את להבות השנאה והכעס, "וכמים הפנים לפנים" נקבל גם אנו הארת פנים ובעיקר אוזן שומעת.

כמו כן, רק אם נישמע להוראות גדולי הדור שעבר, שהזהירו חזור והזהר, שכל מי שמשתמש במעמד "תורתו אומנותו" שלא כדין והוא אינו מתגייס לצבא [במסגרות המתאימות לאורחות חיינו] יש לו דין "רודף" של עולם התורה. כמו כן פסקו גדולי הדור, שמי שאינו ראוי לתואר "בן תורה" ולמרות זאת נהנה מתקציבים המיועדים להחזקת התורה במקום לפרנס את עצמו, יש לו דין "גזלן" ומחלל שם שמיים. רק בהקפדה יתירה בנושאים אלו, נוכל אי"ה להמשיך ו"לקיים בנו חכמי ישראל" בישיבות ובכוללים, שבלעדיהם אין לנו זכות קיום.

הסכנה האמיתית

אם חלילה לא נדע להתנהל נכון, ולא נזכה לנס, אומנם המדינה לא תגייס את המוני החרדים לצבא בכפייה, אך היא תפגע בנו פגיעה ממונית קשה. רבים מיראי ה' ייקלעו למצב המחייב "מסירות נפש". שהרי אמרו חז"ל "עני חשוב כמת". האם אנו בטוחים  שכולם יעמדו בניסיון זה של קידוש ה'? האם לא למדנו מההיסטוריה הלא רחוקה, עד כמה ניסיון העוני גרם לאלפים ורבבות מבני ישראל לצאת לגמרי מקהל ה'יראים', ולהצטרף לחברה השבעה והכופרת? הרי אם חלילה יופסקו התקציבים לאברכים, או יתייגו כ"עריק" כל בחור שיחויב בגיוס ולא יתגייס, וע"י כך ימנעו ממנו בעתיד תקציבי ממשלה כביטוח לאומי, הבטחת הכנסה, משכנתאות ועוד, מאות ואלפים של אברכים חלילה יגיעו ל"פת לחם" ובעיניים כבויות יעמדו אז אל מול משפחותיהם חסרות הכל, וליבם יתכווץ מצער וייסורי נפש. הבנים והבנות ייאנקו בחרפת עוני. האם אין חשש שרבים מהם יחפשו דרכים [מתוך לחץ נפשי בלתי נסבל] להצטרף לחברה חילונית או דתית למחצה, חברה שתציע להם חיי רווחה? מי יתקע לידינו שכולם אכן יעמדו בניסיון קשה זה?

ישנן שתי קבוצות שיחלקו בעוז על הדברים ויבטלו אותם כעפרא דארעא. קבוצה אחת הטוענת: אין לחילונים סיבה הגיונית לפעול לשוויון בנטל, ואין להם סיבה אמתית לדאוג את דאגת המחר. הכול נובע  מאנטישמיות, ושנאת שומרי מצוות, המפעפעת בהם. ולכן לדעתם אין טעם להשקיע מאמץ בכל "הסברה", תהא מוצלחת ככל שתהיה, ואין תועלת בשינוי כלשהו בהתנהלותנו כלפי החילונים! חלקם של הטוענים כך, אכן סוברים זאת בכנות, טבעי לקהל שמכיר את החברה החילונית רק מקריאת עיתונות חרדית. אך אי אפשר להימלט מהתחושה שחלקם של הדוברים המכיר את החילונים מתוך מגע ישיר אתם, לא מאמינים בזה באמת, אלא שטיעונים אלו משמשים להם "כאליבי מצפוני" או כטיעון שאמור להדוף את הטענות כלפיהם, מדוע בתת המגזר שאותם הם מייצגים קיימת קבוצה משמעותית העובדת למחייתה מבלי שעשו שירות כלשהו בצבא או בשירות האזרחי.  עובדה המעמידה  את רוממות ההגנה על "עולם התורה" כסיבה היחידה לפטור מגיוס ומעבודה, כאמירות לא אמינות.

קבוצה נוספת שתדחה בבוז את הדברים לעיל סוברת שאסור לבוא בדברים עם "הציונים הרשעים", ועוברים באיסור "לא תחנם" בכל מילה חיובית כלפיהם. "קנאים" אלו יתפללו לנס, יזעקו זעקות מחאה בעצרות המונים, יכריזו הכרזות מלחמה ב"מרשיעי הברית", ויקראו לכולם למסור את הנפש עד לביטול הגזירה. השבוע קראתי סיפור שמספר בנו של הגה"צ ר' ישראל גרוסמן זצ"ל. אביו עמד בפני משפט על חלקו במאבק נגד שירות לאומי לבנות בשנת תשי"ג. לפני המשפט פנו אליו חוגי ה"קנאים" וביקשו ממנו שלפני תחילת המשפט יכריז "שאינו מכיר בזכות המדינה לשופטו" ולחצו עליו מאוד לעשות כן. כשפנה ושאל את הרב מבריסק, קפץ מרן ממקומו כאחוז נחש ואמר "חלילה וחס!! אם זה מה שהקנאים רוצים, שישבו הם במקומך בבית הסוהר, תגיד להם בשמי שעל חשבונם יכולים הם לשבת בבית סוהר כמה שנים שירצו. אבל אין להם לתבוע ממך לומר בבית המשפט שאינך מכיר בו חלילה. עליך לבקש בלשון תחנונים ופיוס, כמו שמבקשים מגזלנים שיש להינצל מהם". לתשומת לבם של כל הקוראים לאחרים "למסור את הנפש"!!! אגב, משום מה רובם המוחלט של המתלהמים וקוראים לאחרים "למסור את הנפש" הם עצמם לא יזדקקו למסור את הנפש, הם מסודרים היטב בפרנסתם!!

 אדגיש! מאמר זה לא דן בכל הנושאים הנ"ל מבחינת ה"השקפה הטהורה". מניעיו אינטרסים חרדיים בלבד. אסור לנו לסמוך על ניסים, חייבים אנו בחוכמת ה"השתדלות" בכדי לשמר את עולם התורה היפה והמפואר שקם לנו ב"ה. וזאת כאמור, מבלי לפגוע כחוט השערה בשום עיקרון מקודש לנו.

האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?

רפי ג. מבית שמש מביא בבלוגו שבאזור מגוריו חילקו בתיבות הדואר את חומר התעמולה הבא:

על אף שהצבעים מזכירים מאד את התעמולה של מפלגת "התנועה", מדובר בחומר תעמולה של מפלגת "יהדות התורה". הכוונה במילה "הם" שבמודעה, זה לנבחרי הציבור שלהם.

מעניין לחשוב מה עבר בראשם של הוגי המודעה הזו. האם הם אמרו לעצמם: "מה מייחד את הציבור שלנו? אה, כמובן, זה שהם מעדיפים שאחרים יילחמו במקומם. בואו נשתמש בזה לתעמולה שלנו!"?

עוד הסתובב היום במרחבי הרשת התמונה הבאה, גם היא (לפחות זו שבצד שמאל) מודעה של "יהדות התורה":

עוד על בתי דין, דו-פרצופיות וחסינות

בשבת האחרונה התפרסמה המודעה הבאה בעיתון 'בשבע':

המודעה הזו קשורה לאותו גוף המנסה להעמיד לדין תורה את ח"כ משה גפני מיהדות התורה. בזמנו כאשר פרסמו את התביעה כנגד משה גפני, כתבתי כי בעצם כל הנוגעים בדבר משחקים בנדמה לי, ואף אחד לא מוכן להצביע על הפיל שעומד באמצע החדר.
גם מודעה זו שכאילו מוקירה את בתי הדין ומאמינה משום מה ביכולתם להביא צדק, בעצם מוזילה את בתי הדין בעצם זה שהיא צועקת שלבתי הדין אין כח לדון את אריה דרעי כלל וכלל. וגם אם נניח שמליון יהודים יחתמו על העצומה הקוראת לאריה דרעי להסכים לדין תורה, אך אריה דרעי עצמו לא יהיה מוכן לחתום על כתב הבוררות, לא יכול בית הדין לעשות לו כלום.

ולאחר שהובהר שהמודעה רק פוגעת במעמד בתי הדין, יש לשאול: כיצד בדיוק התובעים חושבים שבית הדין ידון את אותו נבחר ציבור?
- האם בית הדין יכיר בחסינות הנדון? אמנם אין בהלכה חסינות לאיש בפני דין התורה, אך אינני רואה סיבה מדוע לא ניתן להגדיר את החסינות כתקנת הקהל.
- האם בית הדין יחייב על גרמא בנזיקין? האם מעשיו של דרעי הם יותר מגרמא?
- על מה בדיוק התביעה? ממון? קנס? דיני נפשות?

אני יודע שאני מייחס אולי יותר מדי חשיבות למודעה די זניחה, אך כואב לי שאת הבזיון הזה עושים על גבה של אם ואשה שכולה. 

הרהורים על רבנים, בחירות ופוליטיקה

לפני שתיים או שלוש מערכות בחירות, בתפילת שחרית של יום הבחירות נגשתי לחזן ואמרתי לו שמהראוי לומר בסוף התפילה פרק תהילים להצלחת עם ישראל ביום הגורלי של הבחירות. בסוף התפילה אמרתי לציבור שהיום הינו יום גורלי לעם ישראל ולכן נאמר פרק תהילים להצלחה. אחרי אמירת פרק התהלים, ניגש אלי אחד המתפללים ואמר לי שהוא לא שמע את מה שאמרתי והוא שאל על מה אמרנו פרק תהלים. חזרתי ואמרתי לו. הוא היה נדהם. "חשבתי שיש איזה חולה, פיגוע, או משהו כזה. על הבחירות?! אתה לא חושב שזה זילות של התפילה?". הפעם היה תורי להיות נדהם, הייתי כל כך בהלם שלא הצלחתי לענות לו והוא יצא החוצה. עד היום אין לי מושג מה בדיוק הפריע לאותו אדם.

עם זאת, לקחתי מאותו אירוע כמה תובנות.

נדמה לי שאותו אדם החזיק בדעה שפוגשים כמותה לעיתים, שתפילה זה טוב רק למקרים בהם אין סיכוי טבעי לרפואה/הצלחה וכד', אך כשיש אפשרות שהדברים ייעשו באופן טבעי הם אינם רואים צורך להתפלל על כך. לענ"ד תובנה כזאת היא רחוקה מאד מאד מדעת התורה.

מהראוי להזכיר בהקשר זה דברים שכתב בעל "יסוד ושורש העבודה" בצוואה לבניו:

"בכל עת שהלכתי... והייתי מוכרח לילך אצל החומה רעועה שעומדת ליפול אצל בית חרב כידוע, הנה קודם שהגעתי אצל החומה התחלתי להתפלל להשם יתברך שיציל אותי שלא תפול החומה עלי ולא על כל אדם שבראת, והייתי מתפלל תפילה זו... בכל עת הליכתי אצל החומה אף כמה פעמים זה אחר זה, ואחר שעברתי משך החומה נתתי הודאה להש"י שהציל אותי מנפילת החומה עלי... וכן בכל עת הצטרכות הליכתי אצל החומה הנ"ל אף כמה פעמים ביום הייתי מתפלל התפלה הנ"ל גם ההודאה הנ"ל."

יש אנשים שמבחינתם בחירות ופוליטיקה זה הדבר הכי רחוק מקדושה שקיים. עד כדי כך שאני לא בטוח שאם הייתי אומר לאותו אדם שהתפללנו לרפואת האפיפיור הוא לא היה מקבל את זה ביותר הבנה. יש קולות רבים בציבוריות הישראלית הסוברים שאין למה להצביע ש"כולם אותו הדבר", "הכל רקוב", "כולם מושחתים", ו"ממילא בסוף כולם עושים אותו דבר". בעיני, לרבנים יש מקום חשוב בהפרכת דעה אלו. המסרים שבעיני ראוי לשדר בתקופה זו הם שלבחור לעסוק בצרכי ציבור אינו מתכון לשחיתות ושיש אנשים מוכשרים מאד ואיכותיים מאד בפוליטיקה. העיסוק בצרכי ציבור הינו כורח נצרך לטובת כולנו.

זאת ועוד, לנוכח אפתיות ואדישות מסוימת שהפכה לנחלתם של חלקים מהציבוריות הישראלית, על הרבנים לעודד למעורבות בנעשה בחיים הציבוריים. וגם אם כל חישוב סטטיסטי מראה שהתרומה של כל קול בודד אינו מעלה או מוריד את תוצאות הבחירות, עדיין על האדם לעשות ככל שהוא יכול כדי להשפיע, גם אם כל מה שהוא יכול זה לשלשל פתק בודד לקלפי. זה חלק מהחינוך שלנו להשתדלות בכל תחומי החיים שלנו, מעבר לבטחון ולאמונה שלנו בהשגחה.

לפני שבוע-שבועיים סיפר לי רב אחד שפנו אליו ובקשו שיחתום על קריאה להצביע למפלגה מסוימת. הרב סירב ואמר להם: "אני לא מכיר אפילו אדם אחד שיצביע למפלגה הזאת בגלל ששמי יופיע על מודעה". כולנו מכירים את המודעות המדוברות. אני בטוח שיש עוד הרבה רבנים ששמם מופיע על המודעות שגם עליהם אפשר לומר את אותה האמירה. מאידך, כנראה שיש כאלה ששמם עשוי להשפיע לפחות על מישהו שמתלבט. וזאת, הגם שאותם רבנים אינם אומרים שאסור להצביע למפלגה אחרת, אלא רק שהם תומכים במפלגה הזאת.

אני הייתי רוצה לראות לקראת הבחירות פעילות רבנית שאינה עוסקת באיזה מפלגה לבחור, אלא בכך שיש לבחור.

נסיים בסיפור על הרב מפוניבז' שאמר פעם לקהל שומעיו שזה מצווה להצביע בבחירות. אחד השומעים שאל אותו: "ממש מצווה? כמו אכילת מצה?". הוא ענה: "כמו אכילת מרור".

שתי אמירותיו של הרב עובדיה

לפני כשבועיים פורסמה בתקשורת אמירה של הג"ר עובדיה יוסף שקרא לאברכים לסגור את הגמרות ולצאת לגייס בוחרים למפלגת ש"ס. בתקשורת לווה הציטוט מהרב עובדיה בגיחוך ובתמיהה על כך שאיך ייתכן שאברכים שלא יכולים לעצור מלימודם לטובת שירות בצה"ל יכולים לעצור מלימודם לטובת פעילות פוליטית של מפלגת ש"ס.
טענה זו היא לדעתי מטופשת. היא משולה בעיני למי שיטען כלפי אדם ההולך לראיון עבודה כדי להתקבל לעבודה עם משכורת גבוהה, שאיך ייתכן שאותו אדם שלא מוכן להפסיד מעבודתו הקבועה לכל מיני צרכים מוכן להפסיד מעבודתו לטובת הליכה לראיון עבודה.
הטענה הבאה היא בעיני טענה חזקה הרבה יותר. אם אדם טוען שהאברכים הלומדים תורה תורמים לבטחון המדינה כמו חיילים, ובלימודם הם מגנים על עם ישראל, מדוע הלימוד אינו מחזק את תנועת ש"ס?! מדוע כדי לעזור לש"ס צריך לסגור את הגמרות ולא מספיק לימוד התורה, אך כדי להציל את ישראל מיד צר לא צריך לסגור את הגמרות ולהתגייס?
המסקנה היא כנראה שאותם דוברים האומרים כי האברכים מגנים על עם ישראל לא פחות מהחיילים, בעצמם לא מאמינים בכך (וכ"כ ר' נתן סליפקין).

השבוע פורסמה עוד אמירה של הרב עובדיה יוסף. על פי הידיעה הוא אמר כך:

נצטרך חס ושלום לעזוב את ארץ ישראל, לסוע לחוץ לארץ, בכדי שישחררו את בני הישיבות, אנחנו בצער גדול, לכן עכשיו הזמן שכל אחד ואחד יפתח את ליבו ללכת ולהצביע בשביל המפלגות שהם בשביל התורה

אינני מסוגל להבין את ההגיון הפנימי שבאמירה הזו.

קצת פוליטיקה: הפריימריז בבית היהודי

אם יש לכם בעיה עם רבנים שעוסקים בפוליטיקה - אתם מוזמנים לדלג על הפוסט הזה.

מתפקדי המפד"ל - הבית היהודי צריכים להחליט השבוע האם הם מסתפקים בשלושת המנדטים שיש למפלגה עד היום או שהם רוצים לנסות להגדיל את כח המפד"ל בכנסת.
אני מסתכל מסביבי - אינני מכיר אף אדם שבבחרות האחרונות לכנסת הצביע למפלגה אחרת ובבחירות הקרובות יצביע עבור המפד"ל בראשות זבולון אורלב. אולי יש אוכלוסיות שאני לא מכיר שברגע שזבולון אורלב יהיה במקום הראשון יעמדו בטור כדי להצביע למפד"ל, וכל עוד הוא היה רק במקום השני לא הצליחו להביא את עצמם לעשות זאת. אבל מהאוכלוסייה שאני כן מכיר יש אנשים, אינני יודע אם מדובר בהמונים אך בהחלט הם מורגשים, שמעולם לא חלמו להצביע למפד"ל אך התפקדו כדי לתמוך בבנט ובודאי שיצביעו עבור מפד"ל בראשות נפתלי בנט.
האם יש אנשים שעד היום הצביעו למפד"ל ויעברו למפלגה אחרת אם בנט יהיה בראש? מן הסתם יש גם כאלה. אך קשה להאמין שמישהו שהצביע עבור אפי איתם בראשות המפד"ל, ועבור הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ', האנונימי יחסית, פתאום יחליט לעזוב בגלל שנפתלי בנט עכשיו בראש.
אז יכול להיות שאורלב הוא אדם קצת יותר רגוע (לאחר העימות השבוע, אני בכלל לא בטוח), ויכול להיות שיש לו יותר ניסיון בכנסת, אבל אתו המפד"ל נשארת עם שלושה מנדטים מקסימום. אם זה טוב לכם - תצביעו עבורו. אם אתם מעדיפים מפד"ל עם סיכוי ליותר כח פוליטי - כדאי לבחור בבנט.

אני אישית גם לא יכול לסלוח לאורלב על כך שהתחושה בציבור בקיץ 2005 היתה שיותר חשוב לו להיאבק באפי איתם מאשר בתוכנית ההתנתקות. מבחינתי, אם אחרי הפריימריז אורלב כבר לא יהיה ח"כ של המפד"ל - דיינו.

המשפט הבא איננו איום, הוא הכרת המציאות. במפלגתו של יאיר לפיד, שאין לי שום דבר טוב להגיד עליו, משובצים שלושה דתיים במקומות שעפ"י הסקרים הינם ריאלים: הרב שי פירון, ד"ר עליזה לביא, והרב דב ליפמן. שלושתם אנשים איכותיים ביותר. אם רשימת המפד"ל לא תהיה אטרקטיבית, אני בטוח שהרבה דתיים-לאומיים ימצאו עניין בשלישיה הזו.

אני רוצה לסיים במילה טובה על ח"כ אורי אורבך. יצא לי בקדנציה האחרונה לתפוס טרמפ עם אורי אורבך לנסיעה של שעתיים (זה היה יכול להיות נסיעה של שעה וחצי אבל הוא טעה בדרך, למרות הGPS, כמה פעמים...). כמו כולם, שמו של אורי אורבך לא היה זר לי ושמעתי אותו מדבר ברדיו ובמקומות אחרים מאות פעמים לפני אותה נסיעה. אך השיחה בת השעתיים שניהלנו באותה נסיעה, למעט כמה פעמים שהוא נאלץ לענות לטלפון, השאירה אותי נפעם. קבלתי תמונה של ח"כ מקצועי מאד, המכיר את כוחו וער למגבלותיו, החורש את השטח, ענו ומדבר בגובה העיניים, אך בהחלט לא חגב, לא בעיני עצמו ולא בעיני אחרים. גם זכיתי לראות בעיני את הפרות של מיזם "תרגישו בבית", להנגשת בתי הכנסת לציבור הרחב, שאורבך הוביל בהצלחה, על אף שכמובן יש עוד לאן להתקדם בתחום הזה.
אני זוכר שלפני הבחירות הקודמות היו אנשים שאמרו לי: מה הוא יעשה בכנסת, יספר בדיחות?! אני חושב שאנשים אלו צריכים לאכול את הכובע, ועל כולנו להתגאות באיש ציבור זה. אני מקווה ומצפה שהוא ייבחר למקום גבוה בבחירות הפנימיות הקרבות.

בהצלחה לכולנו.