הרב פרופ' נריה גוטל על ספרי הראי"ה בישיבות חרדיות

הרב פרופ' נריה גוטל פרסם מאמר מעניין בגליון שבת של מקור ראשון בשבת לפני שבועיים (פנחס, תשפ"ה). המאמר עסק במכתבים ממספר ישיבות, שברבות הימים הפכו לישיבות המובילות בעולם החרדי, שנשלחו לרב צבי יהודה קוק בהם ביקשו לקבל לספרייתם את ספרי הרב אי"ה קוק.
המאמר הוא מעניין, אך בעיקר מבחינת הדיוק ההיסטורי והאפשרות להסתכל אחורה ולצחוק או לבכות על השינויים שהתרחשו.
לי קשה לראות איך חשיפה כזאת יכולה לשנות משהו במציאות, ובפערים הקיימים בין הציבוריים.

תגובה לתגובת הרב מרדכי נויגרשל לדברי הרב תמיר גרנות

את הרב מרדכי נויגרשל (להלן: רמ"נ) הייתי שומע לפני כשלושים שנה. באותה תקופה הוא גם היה מגיע לדבר מדי פעם בשכונת מגוריי. הוא דבר כל כך יפה, כל כך משכנע, כל כך אינטליגנטי ורציונלי. אחרי ששמעתי אותו הייתי בטוח שאי אפשר בכלל להתווכח עם הטיעונים שלו. 

אינני זוכר מתי התפקחתי מהאשליה הזאת, אבל כשזה קרה התביישתי מאד. שמחתי לראות שבעשרים שנה האחרונות הוא צמצם את הופעותיו לתוך הקהילה החרדית. מאז פרוץ המלחמה הוא אמנם לא לא חזר להופיע בתקשורת, אבל הודות לאינטרנט הסרטונים שלו מוצאים את דרכם אלי. כשמזדמן לי לשמוע אותו, בושה עדיין נשאר הרגש המבטא באופן מדוייק את מה שאני חש. 

בשני שיעורים שנתן לפני כמה שבועות (אני בעיקר מתייחס לזה שכאן, אך הוא חזר על הדברים בראשית השיעור של השבוע שלאחר מכן גם) הוא התייחס לסרטון שהפיץ הרב תמיר גרנות ובו קרא לבני הישיבות החרדיים להתגייס להצלת ישראל מיד צר. כמקובל בציבור החרדי האופן בו מתייחס רמ"נ לרב תמיר גרנות הוא מבזה מפאת עצמו, אך כאן ברצוני להתייחס דווקא לטיעונים. משום מה יש אנשים שכנראה השתכנעו מדבריו, ולכן משתפים אותם (כולל בתגובות שלהם אלי) ולכן החלטתי שראוי להתייחס אליהם.

הדיון נסוב סביב דברי הרמב"ם הללו, שהרב תמיר גרנות הפנה אליהם כמחייבים כל אחד להתגייס למאמץ המלחמתי (רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה כג):

"גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא." 

רמ"נ טוען שמזה שהרמב"ם כותב שרק ה"יכולים" צריכים לצאת, הכוונה באותם "יכולים" הם רק אלה שמוכשרים לזה. אין שום מצווה על סתם אדם ללכת ולהטיס מטוס קרב, גם בשעת פיקוח נפש, הוא הרי לא מוכשר לכך והוא אינו יודע לעשות זאת, לכן אינו בגדר "יכולים". עד כאן נדמה לי שאין חולק. 

אחר כך הוא מרחיב ואומר שאף אין מצווה ללכת ולהכשיר את עצמך, גם במקרה של חולה לפנינו, כי עד שתסתיים ההכשרה החולה כבר ימות. זה החלק הבעייתי שאליו אחזור מיד. 

את דבריו הוא מגבה בשיעור שלאחר מכן בדברים שכתב הרב משה פיינשטיין על כך שאין שום חיוב או מצוה ללמוד לימודי רפואה (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קנא):

"ואני מוסיף דאף אם מצד החששא היה זה חשש שראוי לדחות עליו איסורין נמי לא היה דוחה איסור ניתוח המת, משום דלהתלמד לרפאות אין חיוב על האדם, דלא מצינו שיהיה חיוב על כל אדם שילמוד חכמת רפואה כדי לרפאות החולים שישנם ושיהיו אף שחולים מצויים ויש לחוש להם, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל את חברו במה שיכול, דאם הוא כבר רופא איכא חיוב עליו לרפא את חבריו החולים ואם הוא יכול לשוט בימים מחויב לשוט בנהר ולהציל אדם שטובע בנהרא, אבל אין חיוב על האדם שילמוד איך לשוט ואיך לרפאות חולים כדי שאם יזדמן לו להציל ולרפאות יוכל להצילו ולרפאותו, ודמי זה להא שאין חיוב על האדם לעבוד ולהרויח הרבה כספים כדי שיוכל לקיים מצות צדקה ולהציל נפשות בהם, דהחיוב על האדם הוא רק על האופן כמו שהוא נמצא שיעשה מה שבכחו לעשות" 

כאמור, החלק הבעייתי בדבריו של הרמ"נ הוא הטענה שאין מצווה ללכת ולהכשיר את עצמך, גם במקרה של חולה לפנינו. תיאורטית הטענה היא נכונה, אבל כשמנסים להתאים אותה למציאות ימינו, ולנושא שבו אנחנו עוסקים, הרי שהוא פשוט לא מחזיק מים. 

ראשית, ברור ופשוט שאם מחר יגיע אדם למקום מסוים ויאמר: "יש אויב בדרך לכאן, אני ראיתי אותם ושמעתי את התוכניות שלו, והוא עתיד להגיע לכאן בעוד שבוע בדיוק ואם לא תהיו מוכנים להילחם נגדו הרי שהאויב ישמיד אתכם ואת עירכם. אבל, למזלכם, אני יכול ללמד אתכם כיצד להילחם ולהיערך לאויב. זה ידרוש אימונים והכנות בכל ימות השבוע הקרוב, כמעט ללא הפסקה", הרי שכל מי שמסוגל לעמוד פיזית באותם אימונים הוא בבחינת "יכולים" ועליו להכשיר את עצמו גם בשבת וגם על חשבון תפילות ומצוות אחרות, כדי שיוכל להילחם כנגד האויב. דומני שלא ניתן לחלוק על כך. 

אך רגע, האם זה לא מה שכתב הרב משה פיינשטיין שאין מצווה או חיוב כזה, וממילא גם יהיה אסור להתאמן ולהתכונן בשבת? איך מיישבים בין הדברים?

התשובה היא ממש פשוטה. מה שכותב הרב פיינשטיין הוא במציאות שמן הסתם יהיה מישהו אחר שימלא את התפקיד, ואם לא הרי שניתן לומר שכך גזרה ההשגחה. אדם עלה למטוס וחטף התקף לב, מן הסתם יהיה על המטוס רופא או פרמדיק שיוכל לסייע, ואם לא הרי שכך גזרה ההשגחה, אין עלי שום חיוב ללכת וללמוד איך לטפל בהתקף לב לפני שאני עולה למטוס, שמא מישהו יקבל התקף לב. אבל, במציאות שאני יודע שאין מישהו אחר, ואם אני לא אגן על הבית שלי ועל העיר שלי, אף אחד אחר לא יבוא, ואני יודע שהאויב בדרך (החולה לפנינו), הרי ברור שזה חיוב גמור שעבורו גם מחללים שבת. אלו דברים כה פשוטים שבאמת, שקשה להאמין שיש מי שיחלוק על כך. 

אם כן, היכן המחלוקת? המחלוקת היא מציאותית: האם אנחנו במצב שבו בעוד כמה חודשים, כשתסתיים ההכשרה של מי שמתגייס כעת, עדיין יהיה אויב שיאיים על הקיום שלנו? אם התשובה היא כן, הרי שכבר ראינו שאין חולק על כך שההכשרה היא מצווה שמי שמתחמק ממנה הרי הוא חוטא. רמ"נ טוען שהתשובה היא לא (לחילופין, יתכן והוא סבור שיהיה מישהו אחר שיעשה את העבודה). זו המחלוקת. 

צריך לומר, שהמציאות היא שרבים מאלו שהתגייסו בגיוסי נוב' ומרץ בשנה האחרונה כבר מילאו תפקידי לחימה בשדה הקרב. תלמידי ישיבות הסדר שגויסו אחרי פסח תשפ"ד לשריון, היו בין אלה שנכנסו ללבנון בערב ראש השנה תשפ"ה (עם הכשרה של פחות מחצי שנה!). לכן, זה קצת מגוחך שרמ"נ בא אחרי שנה שיש כאן מלחמה וטוען שהרמב"ם הזה הוא לא רלוונטי, כי בני הישיבות לא מוכשרים ללחימה. אבל נניח והוא לא התפנה לעיין בנושא עד הסרטון של הרב תמיר גרנות, וכעת הוא טוען שעל אף שהדברים היו נכונים ללפני שנה, הרי שעתה הוא סבור שהם כבר לא רלוונטים, כי הנה המלחמה כמעט מסתיימת ולצה"ל כבר יש מספיק חיילים. 

האם התפיסה של רמ"נ זה תיאור נכון של המציאות? להבנתי, לא. אך גם אם הוא יחלוק על ההבנה שלי את המציאות, הוא אמור להסכים שמי שאמור לקבוע אם זה תיאור נכון של המציאות אלו אנשי הצבא ובטחון שיודעים מהם צורכי הצבא לשנים הקרובות, ומהם האיומים הצפויים, ולא רמ"נ עפ"י סיפורים ששמע ממאן דהוא לפני שלושה וארבעה עשורים.

אגב, הדברים נכונים גם בנוגע ללימודי רפואה. אם מערכת הבריאות הייתה זועקת שחסרים מועמדים ללימודי רפואה באופן שמסכן את תפקוד מערכת הבריאות, ברור שהיתה מצווה להתגייס לענין וללכת ללימודי רפואה, ומי שהיה מעדיף להשתמט בתואנה שאין חולה לפנינו, ושאין מצווה להכשיר את עצמך, היה עובר על "לא תעמוד על דם רעך". ואם המצב באמת היה כה קשה, שלא ניתן כלל לדיחוי, הלימודים וההכשרה היו יכולים להתקיים גם תוך חילול שבת וביטול מצוות אחרות. כאמור, אינני חושב שיש מי שחולק על כך, ובודאי שזו לא כוונת הרב משה פיינשטיין הנ"ל. 

כאמור, ההתייחסות של רמ"נ לרב גרנות ולדבריו נעשית בצורה מבזה כמיטב המסורת החרדית ונפתחת בהתקפה אד הומינם. צריך לומר: הפוסל במומו פוסל. אם הרב גרנות, לטענת רמ"נ, לא מסוגל להתייחס עניינית לנושא בגלל המטען הרגשי של נפילת בנו וכד', מה הסיכוי שמי שעשה קריירה מהסברת ה"השקפה" החרדית יוכל להתעלות ולהתבונן על הנושא בצורה ישרה?

וצריך לומר, בעיקר בדבר הזה נופל רמ"נ. הוא מתייחס ל"בני הישיבות" כגוש אחד, מבלי לחלק בין אלו שלומדים ואלו שמתבטלים (שלגביהם גם כל פלפולי הסרק בנוגע לאי גיוס לומדי תורה לא מתקרבים להסביר איך הם לא מתגייסים), כאילו שהחברה החרדית לא השתנתה כלל בשלושים שנה האחרונות. הוא מתייחס לסוגיא כאילו מה שקורה בארץ דומה באיזה שהוא צורה למשהו שקרה בחמישים השנים האחרונות, ואנחנו פשוט יכולים להמשיך להפטיר כדאשתקד. והוא מתייחס לצה"ל כאילו שתנאי השירות לא השתנו בכלל בעשרות השנים האחרונות. כדאי לרמ"נ קצת להתעדכן, או לציבור החרדי למצוא מסבירן חדש שמוכן להתכתב עם המציאות הנוכחית.

(אגב, במהלך השיעור הראשון מביא רמ"נ מעשה שהוא לכאורה מעשה לסתור: שהרב שך אמר לבעלי תשובה שאם קוראים להם לאימונים ביחידות המילואים שלהם, אזי שילכו לאימונים, כי "כשיתצטרכו אותך יקראו לך ואתה לא תהיה מאומן". משום מה, לזה קורא רמ"נ אלה ש"יכולים". הגם שלדבריו אם הם לא יתאמנו, אז הם יהיו בבחינת "לא יכולים", ויהיו פטורים מלהיענות לקריאה להתייצב (ועוד יותר, אולי יהיה אף אסור להם להתייצב, כי הם לא מוכשרים, ולכן "לא יכולים", ולכן אסורים לחלל שבת בלחימתם). אינני יודע כיצד רמ"נ רואה במעשה הזה ראייה לדבריו. נשגב ממני.)

עלמא דשיקרא

 באחד הימים בשבוע האחרון קפץ לי ביוטיוב הסרטון הזה:

מדובר על צילום של פאנל של משגיחים בכירים בעולם החרדי, שנועד לבחורי ישיבות, בחג סוכות האחרון. החלק המרכזי של הדברים נסוב על נושא ההשתמטות מהשירות הצבאי.

הדובר המרכזי, היושב מימין, הוא הרב שלמה ברויאר (למתעניינים, הוא בנו של פרופ' מרדכי ברויאר, שהוא בן דודו של הרב מרדכי ברויאר), בן ה78. לידו הרב יצחק מרדכי רובין, רב קהילת בני-תורה בהר נוף, זו הקהילה ששני מחבלים חדרו אליה לפני עשור ורצחו חמישה מתפללים ושוטר. מצד שמאל (כדאי לראות מתי שהוא נכנס בדקה 6:20) הרב יונתן אבר. 

עבור מי שאינו רוצה לשמוע את ההקלטה, אפשר לקרוא את תמלול של החלק בנושא השירות בצבא כאן (בהקלטה זה מתחיל מדקה 55).

בגדול, את האידיאולוגיה הנאמרת כאן שמענו פעמים רבות בעבר, כך שקשה לומר שיש כאן משהו שהוא חדש. ואעפ"כ אני רואה עניין לשים על זה זרקור, כי הופתעתי מזה שאין שום בדיקה עצמית לאור המלחמה בשנה האחרונה. מבחינתי, דווקא חוסר החידוש, לאחר כל מה שראינו בשנה האחרונה, הוא הוא החידוש.

לאחר הצפייה בדברים הגעתי למסקנה שאחד משניים: או שהדוברים יודעים שהם משקרים לשומעים, או שהם לחלוטין מנותקים מהמציאות. אני חושב שהייתי מעדיף לחשוב שהשני הוא נכון, אבל נדמה לי שהראשון הוא הנכון. 

האמירה המרכזית בנושא השירות הצבאי הוא שמה שקורא בשדה הקרב נשלט ע"י מה שמתרחש בבית המדרש:

"אז בסופו של דבר למה אותו רשע מת? בגלל שאנחנו עסקנו בתורה. ובמה שנוגע למלחמה זה במיוחד תורה, כמו שכתוב בגמרא, הדברים ידועים, ההצלחה מלחמות תלויה בתורה - זה מפורש. למה פלוני הרשע הזה מת? בגלל שאנחנו עסקנו בתורה? איך? זו שאלה מאוד שולית, מאוד משנית. באמת של הדברים זו שאלה מאוד שולית, איך? היה שם 82 טון פצצות, אבל למה, למה הוא מת? בגלל שאנחנו עסקנו בתורה.

"ואם היה עיתון לא חרדי אלא עיתון תורני - שאף פעם לא יהיה עיתון כזה, אז היה כתוב: 'אתמול בישיבות עשו חיזוק ולכן פלוני נהרג'. או לצערנו: 'אתמול היה רפיון, הייתה חתונה של בחור חשוב בישיבה ונסעו הרבה בחורים, ולכן היה רפיון וקרה מה שקרה, איזה מחדל מסוים'."

אם מי מהרבנים באמת היה מאמין שהתוצאות בשדה הקרב תלויים בלימוד התורה בישיבות, אני לא חושב שהם היו מסוגלים לשבת כל כך מדושני עונג אחרי שנה שבה נהרגו מאות חיילים, שלכאורה הם ותלמידיהם אחראים לזה. 

מה שהכי מעיד על חוסר האמונה של הרבנים בדברי עצמם היה בשאלה שהגיעה אחרי השאלה על הצבא: הרבנים נשאלו מה דעתם בנוגע לבחורי ישיבה הנוהגים לצאת מהישיבה כדי לאכול במסעדות. אם הם היו מרגישים שהלימוד של התלמידים שלהם משפיע על שדה הקרב, האם הם היו מסוגלים לשבת ולענות בשאננות על יציאה מהישיבה לאכול שווארמה באמצע מלחמה?

הרב אבר לא הרגיש טוב עם זה שהרב ברויאר אמר שהליכה לחתונה של חבר זה ביטול תורה ולכן פוגע בתוצאות בשדה הקרב כי הרי אותו תלמיד "מקיים מצווה לשמח חתן וכלה":

"מה שהרב ברויאר אמר, רק הוא אמר שהיה רפיון כי הלכו לחתונה, בחורים שהולכים לחתונה מקיימים מצווה לשמח חתן וכלה. אם זה המטרה שלהם, אני לא חושב שזה נקרא רפיון, כי זה עכשיו המצווה שלהם. אם בחורים הולכים בשביל לאכול, סיבה לצאת קצת למוזיקה, אז זה בדיוק הנושא אבל מי שהולך לשמח את החבר שלו בחתונה, על זה הקדוש ברוך הוא לא יתבע אותו."

אם כן, לדבריו, לא רק לימוד תורה אלא גם מצוות שמחת חתן משפיעה על שדה הקרב. אם כך, אז מדוע שתלמידיו לא יקיימו את מצוות עזרת ישראל מיד צר, במקום לימוד תורה? 

מכל מה שנאמר שם, הדברים הכי מעליבים הם הדברים הבאים של הרב ברויאר: 

"הבעיה שלנו, הקושי שלנו הוא שאנחנו מכירים בזה והם הרי לא מכירים בזה, הם אוחזים שאנחנו פרזיטים, אנחנו יודעים שהם הפרזיטים. למה הם הפרזיטים? בוא, יום אחד תהיה בישיבה ותילחם את המלחמה האמיתית. 'מה, עזוב אותי', שווה לו להיכנס לסיכון שמה ולא לשבת יום אחד, מה, מהבוקר לשבת וללמוד. מה אתה משוגע? הם הפרזיטים, אנחנו הלוחמים האמיתיים. 'הוא לבדו בעל מלחמות'."

דבריו של הרב ברויאר כאילו החיילים לא היו רוצים להתחלף עם תלמידי הישיבות הם כל כך מנותקים מהמציאות, שזה פשוט מעליב. יש רבים רבים מבין החיילים כיום, וגם מבין הנופלים במלחמה, שהיו שמחים להתחלף עם תלמידי הישיבות ולשבת בבית המדרש הממוזג ולא לשכב בשדה הקרב המסוכן. אבל הם מבינים שבעת הזאת צריך להציל ישראל מיד צר, ולא לשבת וללמוד.

הדברים הבאים של הרב אבר על אותו גאון שמפתח מערכות נשק, גם הם אינם נכונים:

"ואני מספר להם שהיה לי בצעירותי בחור, חבר, שהוא היה ילד מחונן. הוא גמר בית ספר יסודי הוא היה מאוד צעיר, עשה את התיכון בשנתיים ובן 16 הוא כבר היה באוניברסיטה. היה גאון ממש, הוא למד פיזיקה באוניברסיטה, ואז התחיל הרעיון, המציאו את הרעיון של טילים מונחי לייזר, והוא מאוד פיתח את הנושא הזה. הגיע לגיל 18 וכולם התגייסו, אותו ישר לקחו למערכת של חיל האוויר, הוא לא עבר טירונות אפילו, הוא היה יושב במשרד, אז זה היה ברמת גן, זה נקרא שלישות, ומפתח תוכנות, אז המחשבים היו בהתחלת הדרך, תוכנות ליישם את העניין הזה של טילים מונחי לייזר. היה לו פרופיל 97, הוא יכול היה להיות בסיירת גולני והוא ישב כל היום במשרד ממוזג עם כוס קפה ועבד על טילים מונחי לייזר, שהפיתוח הזה הגיע לאמריקה שמו אותו על המטוסים ועם זה עבדו אז.

"ואחד הדברים שאני תמיד אומר לאנשים, הבחור הזה, יבוא לרמטכ"ל ויגיד לו 'החברים שלי נהרגים', אז היה מלחמת לבנון הראשונה, 'הם נהרגים בצפון, אני רוצה להתגייס, אני רוצה להיות בסיירת מטכ"ל' - מה הרמטכ"ל יגיד לו? שב במשרד! שב במשרד! מה שאתה עושה בפיתוחים שלך מורידים שם גדוד שלם של חיזבאללה, אנחנו לא צריכים אותך שם, אנחנו צריכים אותך במשרד.

"הסכנה היחידה שאמא שלו יכולה לבכות עליו בלילה זה אולי שהיה לו טוסטוס, זה אופנוע מאוד פשוט, שהוא מגיע למגרש החניה בשלישות אולי מישהו ידרוס אותו, חוץ מזה אין לו שום סכנה, וכל החברים של אותו מחזור כולם בצפון, וחלק מהם נהרגים.

"אם הבחור הזה יחליט לא לשמוע לרמטכ"ל ויגיד: 'לא, אני רוצה להתגייס', והוא ילך להתגייס והוא יהיה בסיירת גולני, מה אנחנו נקרא לו? בוגד. הוא בוגד. כי יכולת לעשות תפקיד יותר חשוב, אף אחד לא ידע מזה, היה אסור לו לפרסם, לפעמים הוא הלך אפילו בלי מדים, למה כי התפקיד שהוא עשה היה כל כך חשוב."

אם יש לצבא מחסור חמור בחיילים לוחמים, ועודף גדול בגאונים, ברור שהיו לוקחים את אותם גאונים ושמים אותם בלחימה. יתרה מזאת, אם הגאון עצמו מודיע לצבא שהוא מעוניין ללכת להילחם, במקום לשבת במשרד, זו ממש לא בגידה, ובמקרים רבים הוא יהיה יותר חכם בפיתוח מערכות הנשק בעתיד אם יהיה לו גם ניסיון בשדה הקרב. 

אינני יודע אם התלמידים מבינים שהרבנים שלהם משקרים להם, אבל אני די בטוח שהרבנים עצמם יודעים שהם משקרים. אני חושש שיבוא יום, והוא כנראה לא רחוק, שהחברה החרדית תחטוף מכה שתביא אותה לזעוק: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת". אני מקווה שהם יתעוררו לפני שזה יקרה. 

צנזורת רשב"ם: תגובה ותגובה לתגובה

פורסם באתר כיפה

הקדמת המתרגם: לפני מספר שבועות פרסמנו כאן את התגלית של פרופ' מארק שפירא אודות צנזור פירוש רשב"ם בהוצאת מקראות גדולות של ארטסקרול. עתה ארטסקרול הגיבו לדבריו, ופרופ' שפירא הניף שנית ידו להפריך אחת לאחת את כל טענותיהם. להלן מתורגמים לעברית תגובת ארטסקרול עם חלק מדבריו של פרופ' שפירא. הקורא המתעניין מופנה לקרוא את דבריו בשלמות ברשימה המקורית בספרים-בלוג.

לאחר הטענות כנגד ארטסקרול בנוגע לצנזורת פירוש רשב"ם, ארטסקרול הוציאו את ההודעה הבאה, כתגובה למי שפנה אליהם:

"מראשית הדברים נבהיר כי הוצאת ארטסקרול מכבדת באופן מוחלט וללא פשרות את חז"ל והמפרשים הקלאסיים. איננו מצנזרים אותם. כל אחד ממילותיהם הוא קדוש, ומעולם לא שלחנו ידינו לשנות את כתביהם הקדושים.

על מנת להבין היטב את הנושא הנדון, חשוב להציג את הרקע של הדפסת פירוש רשב"ם על התורה. פירוש רשב"ם נדפס לראשונה ב1705, מתוך כתב-יד יחיד של פירושו המלא על התורה. כתב היד התחיל מפרשת וירא. מהדורות מאוחרות יותר התבססו על מהדורת 1705. ב1882 דוד רוזין הדפיס מהדורה חדשה ומהודרת של פירוש רשב"ם. המהדורה החדשה כלל פירוש על פרשות בראשית, נח ולך-לך שהתבסס על פירושים שאסף רוזין מתוך כתביו האחרים של רשב"ם. בנוסף, במהדורת 1882 נכלל חומר שנלקח מכתב-יד חדש שהתגלה שכלל פירוש מרשב"ם על הפרק הראשון של בראשית, המסתיים באמצע פסוק ל"א של פרק א'.
כתב היד הזה כולל פירוש המופיע מספר פעמים – פירוש שהאבן-עזרא, באגרת השבת המפורסמת שלו, מבקר בחריפות, כשהוא מצהיר שמקורו של פירוש זה הוא מהמינים. בנוסף, פירוש נוסף של רשב"ם באותו כתב-יד על פסוק י"ד סותר לחלוטין את הפירוש האחר.

במקראות גדולות במהדורתנו ביקשנו להעניק לציבור לומדי התורה את פירוש רשב"ם באופן מלא. לכן, במקום להתחיל את פירושו בפרשת וירא, הוספנו את הפירושים שנוספו במהדורת רוזין 1882, מתחילת בראשית. דא עקא, בהינתן ייחוסם של הפירושים האמורים ע"י האבן-עזרא למינים, ובצירוף הפירוש הסותר מפסוק י"ד, עולה הספק אם רשב"ם אכן מציע את הפירוש האמור המיוחס לו. בגלל הנסיבות הללו, הוספנו רק את אותם הכתבים המיוחסים לרשב"ם שאין ספק בנוגע למקוריותם. ההפך המוחלט מ"צנזורה", למעשה הוספנו על פירושו הישן של הרשב"ם המופיע במהדורות הישנות של מקראות גדולות.

עם זאת, לשם הבהירות, היה עלינו לכתוב שהבסיס לפירוש רשב"ם במהדורתנו הינו מהדורת וילנא הסטנדרטית של 1898, עם הוספות ממהדורת רוזין 1882. אמנם, כך כתבנו בפתח של חומש שמות במהדורתנו שזה עתה ראה אור, ושיופיע גם בהדפסות הבאות של חומש בראשית של מהדורתנו. "

בתגובתי אעסוק רק בנושא שלנו, דהיינו צנזורת דברי רשב"ם, ולא בנושא הרחב יותר של האם ארטסקרול באמת "מכבדת באופן מוחלט וללא פשרות את חז"ל והמפרשים הקלאסיים". עסקתי בנושא הרחב בהזדמנויות שונות והבאתי ראיות הסותרות את ההצהרה של ההוצאה.

נתחיל את דברנו בכך שהמילה המתארת בצורה מיטבית את תגובת ארטסקרול היא "חוצפה". הנה יש לפנינו פירוש של רשב"ם שהעסיק ונידון ע"י חלק מגדולי תלמידי החכמים מזה למעלה ממאה שנה, אך ארטסקרול מרגישים כי הם יודעים טוב יותר מכולם ואזי יש להם את הסמכות פשוט למחוק קטעים מתוך הפירוש. אם זו לא חוצפה, אינני יודע מה כן.

אחיו של רשב"ם, רבינו תם, מפורסם בכך שהוא תקף את אלו שמחקו או "תקנו" מילים ומשפטים מהתלמוד כי הם לא התאימו להבנה שלהם. רבנו תם הבין שאם כל אחד יתקן את הטקסט כראות עיניו, לא יארך זמן רב עד שהתלמוד ישתנה לבלתי הכר. מכיוון שכך, לכל מי שיש הצעה לתיקון טעות בגירסת הטקסט, מוזמן לכתוב זאת בצורת הערת שוליים או בתוך פירוש, אבל אסור לו לתקן בעצמו את הטקסט. אם ארטסקרול רצו להיות ישרים, הם היו צריכים להדפיס את החלקים "הבעייתיים" של הפירוש ואז להוסיף הערה בה הם מסבירים מדוע הם מרגישים שפירוש זה אינו מקורי.

העובדה שארטסקרול רואים את הפיסקאות שהם מחקו ככפירה היא לא רלוונטית. גדולי עולם התייחסו לטקסטים של הרמב"ם, של הרב קוק ושל רבים אחרים ככפירה. האם זה אומר שנתחיל למחוק חלקים מכתביהם? ישנם אחרונים, ולפחות ראשון אחד, שהאמינו שיש חלקים מהתלמוד שהוכנסו ע"י אנשים שרצונם היה ללעוג לחז"ל. האם זה אומר שאם ארטסקרול מסכימים עם דעות אלו הם רשאים למחוק את הקטעים אלו גם כן?

כאמור, החוצפה היא בכך שארטסקרול מרגישים שהם יודעים טוב יותר מאנשים גדולים כדוגמת רד"צ הופמן (בראשית עמ' 26-27), ורב יעקב קמינצקי (אמת ליעקב עמ' 17). שניהם עסקו לא רק בלימוד התלמוד, אלא העמיקו גם בלימוד המקרא, ושניהם עוסקים בדעתו של רשב"ם. לא עלה בדעתם למחוק קטעים אלו או לטעון כי הם אינם מקוריים. קאסוטו היה חוקר מקרא דגול גם כן והוא האמין כי הבנתו של רשב"ם הוא ההבנה הנכונה של הפסוק עפ"י הפשט (פירוש לספר בראשית, עמ' 28).

כל תלמיד מתחיל לומד על מעלת הענוה. חשיבותו של הענוה הוא שאם אינך יודע מבין משהו אתה מחפש אחר אדם גדול ממך כדי לקבל פרספקטיבה שונה. מדוע ארטסקרול לא הלכו בדרך זו לפני שהם נקטו בצעד הדרסטי של מחיקת פירושיו של רשב"ם?

במשך למעלה ממאה שנה פירוש רשב"ם נלמד ללא שום בעיה. פירושים שונים ניתנו, כולם מתוך מטרה להבין טוב יותר את דבריו. לפני כחמש עשרה שנה כמה אנשים, אף אחד מהם לא בעל ידע רחב בתחום, התחילו לעורר על כך שיש כפירה בפירוש רשב"ם לבראשית א'. זה הוביל כמה מו"לים חרדים למחוק חלק מאותם פירושים "בעייתיים".

ארטסקרול החליטו ללכת בדרך הקלוקלת הזאת. כשהשיגעון הזה רק החל אצל חרדים בארץ, הגאון הרב יהושע מונדשיין, שנפטר לאחרונה והותיר אחריו חלל גדול, הדפיס את המכתב הבא בקובץ בית אהרון וישראל (כסלו-טבת תש"ס):

ניתן לשער כי הנימה הביקורתית בה הוא כותב במכתב זה, היה מועצם פי כמה אילו הוא היה כותב אודות הצנזורה שביצעו ארטסקרול, כי היה מקום לצפות מארטסקרול ליותר. מצער מאד שארטסקרול לא נשמעו לדברי הסיום שלו כלפי מו"לים הדוגלים בצנזורה:

"יש להתרות במו"לים שלא יהיו נחפזים "לצנזר" את פירוש הרשב"ם מכח סברות תמוהות וקלושות, ויחרדו לנפשם מאזהרות הקדמונים דלייטי ליד המגיה בספרים."

באותו גליון, לאחר מכתבו של הרב מונדשיין מופיע מכתב ארוך מהרב מנחם בן-שמעון המסביר כי פירושו של רשב"ם בתחילת בראשית כלל אינו נתון במחלוקת. הוא מסיים בהשואת הצנזורה לרשב"ם לשריפת המורה-נבוכים לרמב"ם, ומוסיף:

"יש בזה עזות מצח, וביזוי דברי הקדמונים, והתייחסות לדבריהם כאילו חלילה מדובר בתקליטור עם משחקים חינוכיים "בהכשר הרבנים", וכיו"ב, וכבר הזהירונו חז"ל להיזהר בכבוד תלמידי חכמים שכל דבריהם כגחלי אש."

לארטסקרול זכויות רבות. הם גם עשו כמה דברים מאכזבים. אך כפי שנאמר בטור הקודם בנושא, שום דבר לא מתקרב לזה. מחיקת פירושים של אחד מגדולי הראשונים זו פשוט שערורייה. היו שאמרו שמה שארטסקרול עשו הוא בלתי נסלח. אני סבור שאל לנו ללכת רחוק כל כך. אם ארטסקרול יכירו בשגיאתם ויחזירו את אשר הם הסירו, דומני שניתן לשים את כל זה מאחורינו. אחת מהתכונות של בעל נפש היא לדעת להודות בטעות ולתקן אותה. אם ארטסקרול מסוגלים לעשות זאת, זה יוביל להערצה רבה.

מאידך, אם ארטסקרול ימאנו להכיר בטעות המרה שהם עשו, אפילו אחרי שהביאו בפניהם את כל הראיות לכך שטעו, אזי אין לנו אלא להסיק שארטסקרול ביודעין מעוותים את דבריו של אחד מגדולי הראשונים. אפשר רק לקוות שארטסקרול אינם מעוניינים לשאת את אות הקלון הזאת על שמם.



נספח:

ככל הידוע לי הראשון לשער כי יש בין פירושי רשב"ם כאלה שהוכנסו ע"י כופרים, הוא הרב יהודה נחשוני, בספרו הגות בפרשיות התורה (בני-ברק 1981) ח"א עמ' 262, אך לא היתה לכך שום השפעה על העולם החרדי. הנה העמוד מתוך ספרו של נחשוני:

הוא כותב "לדעתו יש לחשוש שמא חלו ידי קראים בדברי הרשב"ם". כלומר, לדבריו האבן-עזרא חשד שמא פירושיו המטאפוריים של רשב"ם את הציווי על התפילין הוכנסו ע"י קראים. זה מופרך לחלוטין, מכיוון שאבן-עזרא אינו כותב שום דבר מהסגנון הזה. נראה שיש כאן טעות דפוס והמילה הראשונה צריכה להיות "לדעתי". זה עדיין מופרך, אך לפחות עכשיו זה ניתן להבנה. לאחר מכן, הרב נחשוני מוסיף עוד אמירה מופרכת על כך שדברי רשב"ם בנושא תחילת היום גם הם הוכנסו ע"י קראים (פרופ' דניאל לסקר אישר לי שכל הקראים התחילו את השבת ביום שישי בערב, ולא בשבת בבוקר).

ועתה מגיעים לאבסורד האמיתי. ארטסקרול תרגמו את ספרו של נחשוני לאנגלית ב1988. מסתבר שארטסקרול התביישו במה שכתב נחשוני, אז הם צנזרו אותו. הנה הגרסא האנגלית של הספר, Studies in the Weekly Parashah, ח"ב עמ' 414-415:

ב1988 ארטסקרול צנזרו את כתביו של נחשוני בגלל שהוא אמר שנכנסו דברי כפירה לתוך פירוש רשב"ם, אבל ב2014 ארטסקרול מקבלים בדיוק את העמדה הזאת מצנזרים בעקבות כך את רשב"ם! האין גבול לשגעון?!

צנזור פירוש רשב"ם

פורסם באתר כיפה (קישור)

הקדמת המתרגם: הדברים הבאים פורסמו ע"י פרופ' מארק (מלך) שפירא בספרים בלוג לפני מספר שבועות. כהקדמה לדבריו יש להזכיר כי רשב"ם, רבי שמואל בן מאיר, היה נכדו של רש"י. אך גורלה של פירושו לתורה לא שפר כמו שזכה פירושו של סבו. פירוש רשב"ם נדפס בשנת 1882 ע"י דוד רוזין מתוך כתב-יד בודד. כתב-יד זה אבד בשנות השואה ומאז כל מהדורות הרשב"ם, כולל המהדורה המדעית שההדיר פרופ' לוקשין בהוצאת חורב, מבוססים על המהדורה של רוזין.

קצת אחרי ראש השנה תשע"ה, הוצאת ארטסקרול הוציאה את הכרך הראשון של חומש מקראות גדולות בהוצאתה. ההוצאה מנוקדת כולה ומסודרת בצורה יפהפייה. תגובת הציבור היתה כה נלהבת שבתוך חודש הכרך הודפס מחדש, וזה לא יהיה מפליא אם הוצאה זו של מקראות גדולות תהיה תוך זמן קצר מצויה ביותר, לפחות בארה"ב.

אחת התכונות של ההוצאה החדשה היא שפירוש רשב"ם לבראשית פרק א' נכלל בתוכו. זאת, על אף שהפירוש לפרק זה אינו מצוי בהוצאות הישנות של מקראות גדולות (הוא כן מצוי בחומש תורת-חיים של מוסד הרב קוק). כפי שניתן לראות בצילום הבא, פירוש הרשב"ם נלקח ממהדורת רוזין (המהדורה בה הפירוש לפרק א' הופיע לראשונה).

בפירושו לפרק א, רשב"ם מסביר שעל פי הפשט היום איננו מתחיל מהערב אלא מהבוקר. זו דוגמא אחת מני רבות בה רשב"ם מעדיף להסביר פסוקים על פי הפשט ובניגוד להבנה החז"לית. במקום אחר הוא מסביר כי על פי הפשט פסוקי הציווי על התפילין מדברים על ענין רעיוני, ולא על קשירה פיזית (רשב"ם שמות פרק יג פס' ט):

"לאות על ידך - לפי עומק פשוטו יהיה לך לזכרון תמיד כאילו כתוב על ידך. כעין שימני כחותם על לבך"

כמובן, שרשב"ם הניח תפילין, אך הוא בכל זאת לא נמנע מלהסביר את פשטי הפסוקים על פי הבנתו. באותו אופן, הוא בודאי קיבל שבת בערב, ולא בבוקרו של היום השביעי, אבל זה לא מנע ממנו לפרש את הפסוקים על פי הפשט, הגם שזה לא תאם את מסורת ההלכה.

משום מה, ארטסקרול אינם חיים בשלום עם זה, ולכן החליטו למחוק את כל דברי רשב"ם ה"בעייתיים" בנוגע לתחילת וסיום היום. אני חוזר, מכיוון שאני יודע שיהיה קשה לאנשים להאמין שכך אכן קרה, ארטסקרול פשוט השמיטו חלקים מפירוש הרשב"ם ממהדורת מקראות גדולות שלהם.

הנה לפניכם פירוש רשב"ם לבראשית א,ד-ה במהדורת רוזין:

עתה ראו את הפירוש לפסוקים אלו במהדורת ארטסקרול. שבו דילגו על חלקים שלמים מתוך הפירוש.

דברי רשב"ם הללו פשוט נעלמו להן:

"ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - שי"ב שעות היה היום ואח"כ הלילה י"ב. האור תחלה ואח"כ החשך. שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר יהי אור. וכל חשך שמקודם לכך דכת' וחשך על פני תהום לא זהו לילה:"

הנה פירוש רשב"ם לבראשית א,ח במהדורת רוזין:

רשב"ם כותב:

"ויהי ערב ויהי בקר יום שני - שנטה היום לערוב ואח"כ ויהי בקר של יום שני. הרי נגמר יום שני מששת הימים שאמר הקדוש ברוך הוא בעשרת הדברות והתחיל עתה יום שלישי בבקר:"

וכך זה מופיע בפירוש לבראשית א,ח במהדורת ארטסקרול:

שוב ניתן לראות שפירוש שלם פשוט הושמט.

הנה פירוש רשב"ם לבראשית א,לא במהדורת רוזין (בו דברי הרשב"ם קטועים בכתב היד: "ויהי ערב ויהי בקר - אז נגמר יום הששי והתחילה..."):

ארטסקרול משמיט את ההערה הקצרה הזו.



דברינו אינם זקוקים לסיכום ארוך ומלומד, שהרי העדויות מדברות בעד עצמן. רק הייתי מוסיף שכשמדפיסים מודרניים מרגישים שהם יכולים להתחיל למחוק פירושים של ראשונים אזי הגענו לשיא שלילי חדש. האם יושבי בית המדרש ואוהבי תורה, אלו שמעריכים את דברי רשב"ם, יסבלו את הבגידה הזו? אני חושב ומקווה שלא. ולכן על הוצאת ארטסקרול לתקן את המעוות ולהשיב את דברי רשב"ם למקומם.

רבני הציונות הדתית והפגנת החרדים

- הרב רונן נויבירט מנכ"ל בית-הלל: "השתתפות בהפגנה היא בגידה בערכי היסוד של הציונות הדתית" [http://www.kipa.co.il/now/55791.html]

- הרב דב ליאור: "ניפחו את הדבר מעבר לכל פרופורציה. אנחנו לא צריכים להיגרר אחרי זה" [http://www.kipa.co.il/now/55794.html]

- רבנים בכירים בציונות הדתית בהם הרב מרדכי שטרנברג, הרב בנציון אלגזי, הרב שמואל אליהו, הרב יהושע שפירא והרב אליקים לבנון קוראים להשתתף בעצרת החרדים [http://www.kipa.co.il/now/55790.html]

- הרב ברוך אפרתי יו"ר דרך-אמונה לא ישתתף (בלחץ חברי קהילתו - מי מארגן פשקויל נגדו על כפיפת התורה לרצון העם?) [http://www.kipa.co.il/now/55793.html]

- תלמידים מהישיבות הציוניות מבקשים במכתב לרבנים שלא לקחת חלק ב"עצרת המיליון" של הציבור החרדי [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/271737]

- הרב חיים דרוקמן קורא לא להשתתף בעצרת [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/271793]

- הנהלת רבני צהר: "הפגנה נגד מצוות הגיוס לצה"ל – חילול השם" [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/271797]

בעוד כחמישים שנה תתקיים, כנראה, השיחה הבאה בין שניים מנכדיי:
א: ידעת שעד לפני חמישים שנה חרדים לא התגייסו לצה"ל?
ב: מה?!?! כאילו, הם ציפו שאנשים אחרים ימסרו את נפשם במלחמות במקומם?
א: כן, ולא רק זה, אלא שכשדובר על כך שגם הם צריכים להתגייס, ראשי העדה שלהם השוו את הגיוס לצה"ל לגיוס הכפוי לצבא הצאר.
ב: ומה, יום אחד החילונים פשוט אמרו: עד כאן?
א: ממש כך. וכשזה קרה החרדים ארגנו הפגנה גדולה על כך שהם לא מוכנים לשנות מהדרך לה הם התרגלו.
ב: ובאיזה צד היו רבני הציונות הדתית בכל הויכוח הזה?

רבנן לא צריכי נטירותא

הגמרא בבבא בתרא מביאה (דף ז עמוד ב):

רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן (רש"י: הטיל יציאת חומת העיר על החכמים כמו על שאר בני אדם), אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא (=חכמים לא צריכים שמירה), דכתיב: (תהלים קל"ט) "אספרם מחול ירבון", אספרם למאן? אילימא לצדיקים דנפישי מחלא, השתא כולהו ישראל כתיב בהו: (בראשית כ"ב) "כחול אשר על שפת הים", צדיקים עצמם מחול ירבון? אלא הכי קאמר: אספרם למעשיהם של צדיקים - מחול ירבון, וק"ו: ומה חול שמועט - מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים - לא כל שכן שמגינים עליהם.

על פי דברי הגמרא הללו פסק הרמב"ם כך: 

כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים, שאין ת"ח צריכין שמירה שהתורה שומרתן, אבל לתקון הדרכים והרחובות אפי' מן החכמים, ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן לא יצאו תלמידי חכמים עמהן שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל לפני עם הארץ.

על סמך דברים אלו נשאל הרדב"ז (ה"א רל"ט (1479) - ה"א של"ג (1573) ) האם יש לפטור תלמידי חכמים מלהשתתף בהוצאות שמירת העיר (שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשנב):

שאלת ממני אודיעך דעתי על מחלוקת אשר נפל בירושלם בין הבעלי בתים ובין החכמים על ענין פריעת שומרי השכונה.
בנ"ד הבעלי בתים אומרים אין אנחנו צריכין שומרים כי עניים אנחנו והחכמים צועקים לאמר תעמידו שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא היש מן הדין או כן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקת /לקתה/ מדת הדין אבל יכולין לכוף אותם שיעמידו שומרים אם דבר צריך הוא ויסייעו כולם כדתנן כופין בני העיר זה את זה וכו' ואף על פי שידעתי שיש חכמים שהם חלוקים על זה לעצמם הם דורשין ואין שומעים להם ומ"מ אל תטעה בדברי שלא אמרתי אלא בזמן שהבעלי בתים טוענין אין אנו צריכין שמירה אם לא יסייעו כולם והחכמים אומרים עכ"פ תעמידו שומרים בכה"ג אני אומר כופין אלו את אלו ואף על פי שיש טעם אחר כי מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור
וכ"ש במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם וכ"ש שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות והנראה לעניות דעתי כתבתי

טענתו המרכזית של הרדב"ז לחייב את תלמידי החכמים לשאת בנטל הוצאות השמירה הוא שתלמידי החכמים הם אלו שטוענים שצריך שמירה, ולכן אין הם יכולים לבוא ולטעון ש"רבנן לא צריכי נטירותא". אך בתוך דבריו מעלה הרדב"ז עוד טענה: "מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא". כלומר, ייתכן וכל דברי הגמרא הללו הם לא מדברים על המציאות שלנו, אלא על איזה מציאות תאורטית שאינה קיימת כיום. הוא אמנם מעלה טענה זו, אך מהר מאד נסוג ממנה מחשש "כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור".

את מה שהרדב"ז הזכיר כמעט ברמז, נכתב כמעט במפורש בחוברת "לשאלת גיוס בני הישיבות" המיוחס לרב שלמה יוסף זוין:

רבש"ע, כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולומר שאין רבנן צריכים שמירה? וחברון של תרפ"ט תוכיח, כלום לא נפלו לפני בני עולה צעירים קדושים וטהורים, כזהר הרקיע מזהירים, מבחירי הישיבה וחכמיה? ...מה זה ענין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצווה?...

טענתו של הרב זוין אינה מובנת. וכי בזמן הגמרא לא היו אסונות ורציחות של בני תורה וחכמי ישראל? ואעפ"כ חז"ל כתבו ש"רבנן לא צריכי נטירותא", והרמב"ם פסק כי "התורה שומרתן". האם בתקופת רב יהודה נשיאה לא הכירו צרות שבאו על חכמי ישראל?
קשה מאד לומר שבתקופת חז"ל (ובתקופת הרמב"ם) ראו בעין איך ש"התורה שומרתן", ורק כיום שלא רואים זאת אז למעשה דברי הגמרא בטלים ומבוטלים. ואם בכל זאת נודה שחז"ל כן הכירו באסונות שפקדו במהלך הדורות גם את חכמי ישראל ואעפ"כ הם קבעו כי "רבנן לא צריכי נטירותא", אז כנראה שצריך לפרש את דברי הגמרא כטענה סוציולוגית, ולא טענה מציאותית. כלומר, חז"ל רצו להעמיד קומה של תלמידי חכמים ורצו שהעם יכבדו אותם ולכן לימדו את העם ש"תלמידי חכמים לא צריכי נטירותא" והם פטורים מתשלום מסים.
כך שמי שירצה להביא מסוגיא זו ראיה שיש לפטור תלמידי חכמים מנשיאה בנטל השירות הצבאי, נראה שאי אפשר להשיב לו כפי שכתב הרב זוין "כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולומר שאין רבנן צריכים שמירה".  אך ניתן להשיב כפי שכתב הרדב"ז, שאם החכמים מודים שהם צריכים שמירה, אז הם לא יכולים לבקש פטור בטענה ש"התורה שומרתן".

מלבד זה יש להביא את דבריו של הרב אהרן ליכטנשטיין במאמרו "זאת תורת ההסדר":

מבחינה הלכתית צרופה התשלום עבור החומה המוזכר בסוגיא אינו קשור עם מצוה כל שהיא. הוא כרוך בחובה להשתתף בהוצאות צבוריות מהן אדם מפיק תועלת . נקודה זו מתחוורת כשמלה מתוך הקשר הדברים, שכן ההיטל מופיע במשנה הפותחת: "כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר" (רש"י - "להיות שומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר"), ושני התשלומים מוזכרים ברמב"ם בהלכות שכנים; והיא משתקפת בעובדה שהתשלומים מתחלקים לפי מידת התועלת, כמבואר בסוגיא ובראשונים על אתר. ממילא, ברור שמי שאינו נהנה במישרין כלל פטור לגמרי. דיירים ללא רכב אינם משתתפים דרך כלל בהוצאות אחזקת מגרש החניה, ומי שאין לו טלוויזיה אינו תורם לרכישת אנטנה מרכזית. אך המצב שונה לחלוטין כשמדובר על חובה שכל כולה מעורה דווקא באחריות כלפי אחרים כאחרים. האם יהא מי שמעלה על דעתו כי חיוב היחיד להשתתף במלחמת מצווה הגנתית - ל"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", כלשון הרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים הלכה א') - נעוצה אך ורק בעובדה שאף הוא, כרגע או פוטנציאלית, בסכנה? אך מנקודת מבט תורנית, אין לאפשרות זו שחר - מה עוד, כשאנו משכילים להבין כי חובת השירות הצבאי מושרשת בחיוב הכללי של גמילות חסדים ולא רק במצות מלחמה.

דרשת ה"אם הבנים שמחה"

לפני מספר ימים התייחסנו להוצאה מחודשת לספר "אם הבנים שמחה". היום הפנה אותי אחד הקוראים לאשכול הזה, בו מתפרסם המכתב הבא על המחבר, הרב טייכטל (יש באשכול עוד אי אלו נושאים די פיקנטיים):

בין היתר הוא מתאר במכתב כיצד הרב טייכטל נאם בבית הכנסת בהונגריה כנגד מי שנחשב למנטור שלו הרבי ממונקאטש:

זכורני איך בשבת בצהרים התאספו אז מסלתה ומשמנה של היהדות שם, ומילאו את בית הכנסת מפה לפה. הוא עלה על מעלות אולם הדוכן, והתחיל להרעים בקולו קול עוז "אבל אשמים אנחנו". ודיבר כשעה וחצי על קדושת הארץ, עבודת הארץ, ועל הטעות שהיתה נחלתנו שעמדנו מנגד, ולא שמענו בקול הקורא אלינו לעלות לארצנו הקדושה, ולכן באה עלינו הצרה הזאת. דבריו שנאמרו בקול חוצב להבות אש, עשו רושם עצום על השומעים שעמדו רתוקים ובלעו בצמא את דבריו. 

אם הבנים שמחה, מהדורת קרן רא"ם

הגיע לידי היום מהדורה חדשה של הספר "אם הבנים שמחה", מהדורת קרן רא"ם, של הרב יששכר טייכטל, שיצא לאור ממש בימים האחרונים. הספר יצא לאור ע"י אליהו מרדכי זוננפלד - נין להגרי"ח זוננפלד, יחד עם נכדי ובני משפחת המחבר. עפ"י המופיע בשאר הספר מדובר במהדורה מחודשת ומבוארת, אך לצערי לא הרחיבו המוציאים לאור מה בדיוק התחדש והתבאר במהדורה זו. מרפרוף בספר, ניתן לראות כי הוספו לספר הערות שוליים מתוך "יומן השואה" של הרב טייכטל, שייתכן והינם חדשים.

למי שאינו מכיר את הספר "אם הבנים שמחה", הנה תיאור הספר מתוך "ויקיפדיה":

אם הבנים שמחה, הוא ספר שכתב הרב שלמה יששכר טייכטל (מחבר שו"ת משנה שכיר), שהיה אחד מחשובי הרבנים בהונגריה, ונרצח בשואה. הספר עוסק בחשיבות העלייה לארץ ישראל, אהבת הארץ ולימוד זכות על החילונים הציונים. את הספר הוציא הרב טייכטל לאור בשנת תש"ד בתנאים קשים בבודפשט.
הרב טייכטל, שהיה עד השואה בעל השקפת עולם חרדית אנטי-ציונית, שינה בשואה את דעותיו מן הקצה אל הקצה. בספר זה הוא פורש את השקפת עולמו כפי שהתחדשה לו, ואת הסיבות שבגינן החל לתמוך ביישוב הארץ, ומבסס את דבריו על אלפי מובאות וציטוטים. בין השאר מובאת בספר ביקורת על הרבנים שעזבו את קהילותיהם בשואה וברחו למקומות מפלט.
הרב טייכטל סובר שהדרך בה עם ישראל ישוב לה' ויגאל היא קיום מצוות ישיבת ארץ ישראל. הוא משווה את הרצון להיגאל בלי לעלות לארץ ישראל לרצון להוליד ילדים בלי לישא אשה. לדעתו השואה באה כעונש על ההתכחשות לארץ ישראל, והיא מהווה קריאת התעוררות לעזוב את הגלות. בספר הוא מרבה ללמד זכות על הציונים המיישבים את ארץ ישראל ומביאים במו ידיהם את הגאולה. עם זאת הוא מדגיש שאין בדבריו כדי להצדיק את העובדה שאינם שומרים תורה ומצוות, וקורא להם לשוב לדת. במקביל, הוא קורא לשומרי המצוות לשוב לארץ ישראל ובכך לשנות את אופיה החילוני.
הרב טייכטל, לאחר שהסיק את מסקנותיו, הגיע לעיירה בהונגריה וסיפר בבית הכנסת סיפור אודות אישה אלמנה שהייתה ממונה להעיר את היהודים לסליחות והדבר היה קשה עליה. אחד היהודים החילוניים בעיירה ניגש אליה, והציע להחליפה בדפיקה על דלתות הבתים בשעת בוקר מוקדמת. האישה הסכימה, וכך זה נעשה. אולם כשעבר אותו "חילוני" בבתים, לא הסכימו היהודים לקום בגלל יהודי שאוכל חזיר. בבוקר תמה רב העיירה על העדרם של תושבי העיירה. וכאן, מסופר על הרב טייכטל, "פרץ הרב טייכטל בדמעות, וצעק: נכון שהציונים מחללים שבת וכדומה, אבל הם עוררו את העם וצעקו: 'צאו מתוך ההפיכה, הגויים שונאים אותנו, אין לנו מקום אלא בארץ ישראל', ואילו אנו לא שמענו". הוא סיים את דבריו במילים הבאות: "הלוואי שנזכה לתקן את העיוות, וה' יקבל אותנו בארץ המובטחת". השומעים ההמומים לא ידעו על קיום הספר 'אם הבנים שמחה', שם פרש הרב טייכטל באריכות ובצורה סדורה את משנתו החדשה. למרות זאת הבינו השומעים שמהפך רציני התחולל בנפשו של הרב הגדול, שמאורעות השואה גרמו לו לחשוב מחדש על השקפת עולמו הקודמת (עיתון "בשבע", גיליון מס' 139).
הספר יצא לאור בבודפשט בשנת תש"ד (1943), חודשים ספורים לפני הפלישה הגרמנית והשמדת יהדות הונגריה. הספר יצא לאור מחדש, במהדורת צילום, בניו-יורק בשנת תשכ"ט (1969), בידי בנו של הרב טייכטל, שמעון, שהיה ציוני. כחלוף השנים, אנשים בעלי השקפת עולם ציונית דתית ביקשו להדפיס מחדש את הספר. הספר הודפס מחדש בשנת תשמ"ג (1983), בהוצאת פרי הארץ בעריכת הרב זאב סולטנוביץ'. לספר צורף מבוא מאת בן המחבר, הרב חיים מנחם, חסיד חב"ד, בו הדגיש את דמותו החרדית של האב.
הספר יצא עד במהדורה נוספת בשנת תשנ"ח, בהוצאת קול מבשר. הוא אף תורגם פעמיים לאנגלית. הוא נחשב לאחד מספרי היסוד של מחשבת הציונות הדתית, אם כי בפועל השפעתו על ההגות הציונית-דתית מבית מדרשם של הראי"ה והרצי"ה קוק איננה גדולה.

הספר כולו נמצא ברשת וניתן לקריאה בקישור הזה.

במהדורה הנוכחית, של קרן רא"ם, ניכר שנעשה נסיון נוסף לנסות ולהפוך את הספר לאטרקטיבי גם עבור הקונה החרדי. על כריכת הספר נכתב "מאמרים ודרשות בשבחה של ארץ ישראל וישיבתה" ועל שער הספר נכתב "מאמרים ודרשות מעוררים הלבבות בשבחה של ארץ ישראל וישיבתה", קצת שונה ממה שהמחבר כתב על שער הספר: "מיוסד על גאולתינו ועל פדות נפשינו מגלות האחרון הזה אחר שנעשה כל מה שהבורא כל עולמים או"א מבקש מאתנו ומצוונו לעשות בענין קרבת הגאולה".
במהדורה זו, מלבד הקדמת בן המחבר שכבר נדפס בעבר, ושנחזור אליו בהמשך, התווספו מכתבי פסאדו-הסכמה ל"ספרי ה'משנה שכיר'" מאת הרב מאיר ברנדסדרפר והרב יצחק וייס, ראשי העדה החרדית, ומאת הגרי"ש אלישיב והרב ואזנר. באף אחד מהם אין זכר לשם "אם הבנים שמחה". כמו כן נדפס מכתב מהרב יוסף חיים זוננפלד שנשלח למחבר על ספרו 'משנה שכיר', וכן הספד המחבר על הרי"ח זוננפלד. בסוף הספר נוספו תולדות המחבר. 

בפרק בתולדות המחבר העוסק בחיבור הספר "אם הבנים שמחה" נכתב כך (הדילוגים הם שלי - ר.צ.): 

צרות ישראל הרחיבו את לבבו לתור ולחקור לסיבת מצבם הנורא של בנ"י בגלות והוא ראה בעליה לא"י פתרון מעשי ורוחני אמונתי כאחד.
תחילתו ויסודו של החיבור, בירור הלכתי אם מצות ישיבת א"י נוהגת בזמן הזה, הוא קורא תגר כנגד אלה שחשבו ודגלו בדעה שאין מצות ישיבת ארץ ישראל בימינו וגם נימקו נימוקים כנגד העליה לארץ ישראל.... כן טען כי אף על פי שארץ ישראל נבנתה ע"י החפשיים מ"מ אין זה פוטר את החרדים מלעלות להשפיע.
הספר נכתב ברובו בהיותו מסתתר ובסכנת מות... לדאבון לב, נסגרו שארי אירופה על יהודיה והצלת הרבים ע"י עליה לארץ ישראל לא היתה מעשית עוד.
וכך הוא כותב לבנו במכתבו האחרון מבודפסט:
"לצערי הרב ולדאבון לבי, יש, שלא ירדו לסוף דעתי בכתיבת ספרי 'אם הבנים שמחה' שהוצאתי, בהיותי ב'עמק הבכא' בבודפסט בשנת תש"ג, וסהדי במרומים כי בכתבי על ישוב א"י ע"י אחינו עיני עיני ירדה מים מין הפוגות על עם ה' הנאנחים והנדכאים מתוקף חבלי הצרות שאין לתאר, וראיתי בא"י קרן אורה ועוגן הצלה, ואם כי ידעתי וחששתי שמא יתלו בי דברים שלא אמרתי ולא התכוונתי אליהם הרי יודע תעלומות יעיד עלי כמה שפכתי שיח פני בוחן לבבות, שדברי לא יהוו להם לפוקה ולמכשול, ובטוחני כי זכותה של אדמת הקודש תעמוד לכל המחוננים את עפרה לבלתי ידח ממנה כל נדח..."

המכתב הנ"ל לבנו מופיע גם בדברי הפתיחה של המו"ל של מהדורה זו, וגם בדברי בן המחבר היוצא מגדרו כדי "להזים ולהפריך את דיעותיהם למיניהם שייחסו למחבר ע"י הוצאת דברים מהקשרם... ". אני לא יכול לומר שאני מבין מתוך המכתב כנגד מה או מי הוא נכתב.

בן המחבר ממשיך בדבריו:

לצערנו נטפלו חוגים שונים לדברים הנ"ל וכיוצא בהם בספרו למצוא בהם קשר לרעיון הציוני החילוני... וברור ומובן לכל בר בי רב שהמחבר... לא התייחס כלל לתנועה הציונית החילונית שחרתה על דגלה 'א"י ללא תורת ישראל'... והתוצאה של הדוקטרינה הזאת הרי ידועה לכל: הרס הנוער והעם... מבחינה רוחנית וגשמית כאחד, המסכן עצם קיומו של העם והארץ והמתבטאת בירידה - תרתי משמע - ירידה מוסרית וירידה מן הארץ ולבסוף התנכרות לא לתורת ישראל בלבד אלא גם לעמם ולארצם, והמחריד ביותר 'ונוספו גם הם על שונאינו'. 

יש לי חשש כבד כי מי שתולה דברים במחבר כנגד דברים מפורשים שכתב הנם דווקא בני משפחתו. הנה דברים שכותב הרב טייכטל, המחבר, לקראת סוף ספרו, ואתם יכולים לשפוט בעצמכם:

הרי לך אחי, שהחיוב לכל בר ישראל לדבר שלום אל עמו ושלא לעשות פירוד בין הדבקים, ובזה תלוי כל ישועתנו, על כן מאד לבי עלי דוי על מה שנמצאים עוד כעת בינינו אנשים שמשמיעים קולם ברבים לעורר קטגוריא ומדון על בוני הארץ והעוסקים ביישובה, ומפטירין בהודע, לבדוק בתועבת אמנו הקדושה, ולעורר שנאה ושטנה על בוניה, באמרם שהמה כופרים ופשעים ומינים ושאסור להתחבר עמהם, וכדומה מן הדברים הגורמים לעשות פירוש בין הדבקים ומעכבים מלדבק את כל האומה בכלל אחד בעסק מצוה זו שעניינה הוא עד גבהי מרומים.

אל תעשה התורה קרדום לחפור בה

לקראת שבת בו לומדים פרק ד' מפרקי אבות בו מופיעה המשנה:

רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם:
עליו כותב הרמב"ם את דבריו הידועים בנוגע לצורך להתפרנס לא מלימוד תורה:

וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא.

דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום - אני אבארם - והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחוייב, לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו, ולא רגל שישען עליה בשום פנים.

וכמובן, לאור הארועים האקטואליים האחרונים, אני עוסק מעט בנושא התפרנסות מלימוד תורה.

הגיע אלי מתלמיד חכם אחד המקור הבא, שנכתב ע"י בן דורו של הגאון מוילנא, רבי פנחס אליהו הורביץ:

ויותר חרה לי על תלמידי חכמים שלא רוצים ללמד לבניהם אומנות רק תורה לבד וסומכים
עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים, ולא רבים יחכמו בתורה עד שיגיעו להיות מורה הוראות
בישראל ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן ונעשים מלמדי תינוקות,
ומשרבו בעלי זאת הדעת רבו המלמדים יותר מן התלמידים ועל כן אינם מגיעים לחצי פרנסתם ובביתם אין לחם ואין שמלה ואינם יכולים לעסוק ע"י זהבמלאכתם מלאכת הקודש באמונה,
ומהם שעוסקים עם זה באיזה מו"מ,
ומהם שהולכים לבעלי בתים ללמוד שיעורים בבתיהם,
ומהם שמרחקים נדוד מנשותיהם בארץ רחוקה ללמוד שם עם תלמידים למען יראו את הלחם ובניהם נעשים בורים ע"י זה כי יגדלו ואין אב ונשיהם לחמם בדאגה יאכלו, ומהם אשר ילכו בארצות רחוקים ולא ימצאו תלמידים ונשיהם וטפם מתים ברעב,
ומהם אשר ישוטטו רבים בארץ מרחקים, זה נעשה איש מוכיח, וזה הכין לבו לדרוש וילך בדרך מרחק וידרש לבית ישראל, וזה הולך על ארץ רחוקה לקבץ על יד ויקבץ מכל ישראל,
וזה מלין יתן בספר ויחקו הדברים בדפוס וגם דמו הנה נדרש, וזה נודד הוא ללחם לכל הערים הרחוקות ואין מוכיח ואין דורש ואין מבקש כ"א טרף לביתו זו אשתו ובניו וחשוקיהם כסף וכלם נצרכים לבריות ומבקשים לחם,
והאשם הזה הוא על אבותם שלא רצו ללמד אותם בקטנותם אומנות.

על זה נאמר "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.

-----------------------------------------------------------

אני מתלבט מעט עד כמה אני רוצה להתייחס לנושא האקטואלי כעת, אז אציג בפניכם כמה קישורים עם הערות קצרות.
- אליעזר היון כמעט מתחנן לתת לצעירי הציבור החרדי לעשות את השינויים הנדרשים בקצב שלהם. לצערי, אין בעיני משמעות לאמירות שלו. אני לא מאמין ש"צעירי הציבור החרדי" יכולים לערוך שינויים מרחיקי לכת. אני כן מאמין שמנהיגי הציבור יכולים לערוך שינויים ולדאוג לכך שהשינויים יהיו יותר מווסתים ותחת בקרה. עד עתה, אני חש שמנהיגי הציבור החרדי בוגדים בשולחיהם. בשנה האחרונה שמעתי שוב ושוב ח"כים חרדיים מתראיינים בתקשורת, ולנוכח אמירת המראיין שמשהו השתנה בציבור הכללי והוא לא מוכן להמשיך בהסדר הזה יותר, התשובה תמיד היתה שלא מעניין אותם והם ימשיכו לחיות את חייהם כפי שהם רואים לנכון. אם במקום להעיר הערות ביניים הם היו מנסים להידבר, אני מאמין שהם היו מצליחים לשנות הרבה (ואולי אני סתם פתי).
- אני כל פעם נדהם מחדש לגלות שיש אנשים, שאני מכיר כאנשים חכמים, שחושבים שהרבנים של הדור הקודם לא למדו כלל לימודי חול. כמעט באותו העניין, אני ממליץ לקוראי האנגלית לקרוא על הסיבה האמיתית לסגירת וולאז'ין (רמז: זה לא קשור ללימודי חול): קישור1, קישור2, קישור3. בקישור השני ישנו תרגום של מסמך שהוגש ע"י ישיבת וולאז'ין לממשלה ובו מפורט תוכנית הלימוד בישיבה, הכולל גם חשבון וגם שפות. אמנם יכול להיות שהישיבה עיגלה כאן פינות כלפי הממשלה, אך הדברים מסתדרים מצוין עם הידוע לנו על המשכילים בתוך וולאז'ין.
- אסיים להפעם בזה שגם אני חושש מהלא-נודע. אני גם מפחד שנגיע למצב גרוע בו הציבור החרדי בהמוניו מתבצר בעמדותיו ומוצא את עצמו רעב ללחם. לע"ע אני לא מפחד מה"פגיעה בעולם התורה". זו שעת מבחן גדולה לכל מי שרואה את עצמו בעמדת מנהיגות בחברה החרדית. לצערי, אינני יכול לומר שהמנהיגים הנוכחיים הוכיחו את עצמם. לעת הזאת טוב יעשו אותם מנהיגים אם הם יגדירו, בראש ובראשונה לעצמם, מה מגדיר את החברה החרדית (רמז: הימנעות מכניסה לשוק העבודה זה לא אחד מהדברים), ועל הדברים הללו יכריזו כקו אדום ועליהם ישמרו מכל משמר. 

הרבנות, ל"ג בעומר והציבור הישראלי

לפני שנתיים חל ל"ג בעומר במוצ"ש והרבנות הראשית ניסתה לעורר על הצורך לדחות את הדלקות המדורה ביממה ליום ראשון בערב, על מנת למנוע חילול שבת. אינני חושב שהיתה להם הצלחה מרובה באותה שנה, והיו שטענו שהדבר נובע מכך שהחופשה מהלימודים נשאר ביום ראשון בשבוע, ולכן אך טבעי הוא שהמדורות ייערכו בלילה שלפני.
לקראת השנה שבו שוב יחול ל"ג בעומר במוצאי שבת, הרבנות נערכה מראש ופנתה למשרד החינוך בבקשה להזיז את יום החופש מיום ראשון בשבוע ליום שני, ובכך לסייע בהזזת המדורות, ובהמעטת חילול שבת שייגרם בעקבותם.
הנה המכתב שיצא בשנה שעברה לקראת השנה:

בעקבות הפניה של הרבנות מישהו במשרד החינוך החליט שבמקום להזיז את החופש, יתוסף יום חופש נוסף ויהיו שני ימי חופש. משרד החינוך מתרצת את תוספת היום בכך שפתיחת שנת הלימודים הוקדם, אך זה לא מסתדר עם דברים אחרים שנכתבו בשעתו על הקדמת פתיחת שנת הלימודים. אני אשמח לראות תחקיר עיתונאי שיבדוק מי קיבל את ההחלטה, השערורייתית בעיני, להוסיף עוד יום חופש (בתקופה שגם כך קשה למצוא שבוע לימודים שאין בו הפרעות וימי חופש). ואם כבר נוגעים בנושא, גם יום אחד של חופש בל"ג בעומר זה יותר מדי לילדי הגנים והיסודי.

השנה, רק ביום ה' השבוע, פחות משבוע וחצי לפני ל"ג בעומר, הרבנות שוב פרסמה את בקשתה לדחות את המדורות ליום א'. הנה נוסח ההודעה לתקשורת שהוציאה הרבנות ביום ה' השבוע:

השנה יחול ל"ג בעומר, י"ח באייר, ביום ראשון. המוני בית ישראל מקיימים מדי שנה את מנהג הדלקת המדורות, שמקורו בהילולת רבי שמעון בר-יוחאי במירון, ובחגיגות הניצחון של מרד בר-כוכבא. עקב החשש מפני חילול שבת, החליטה מועצת הרבנות הראשית לישראל לדחות את קיום מנהגי החג ממוצאי שבת ליום ראשון.
משרד החינוך נענה לבקשת הרבנים הראשיים, ומערכת החינוך תהיה בחופשה גם ביום שני, כדי לאפשר לילדים יום מנוחה לאחר ליל המדורות. גם מערך הכבאות נערך לקיום המנהג ביום ראשון בלילה.

אני תומך לגמרי במהלך של הרבנות לדחות את המדורות ליום א' לפנות ערב במקום בשבת ובמוצ"ש, אך לדעתי הרבנות עשתה לעצמה חיים קלים. 

כבר לפני שנתיים, כשל"ג בעומר היה במוצ"ש פורסם שהדבר גורם לחילול שבת אדיר במירון, מצד חברות התחבורה והאבטחה במקום. חלק ניכר מהתקציב להילולה במירון מגיע ממשרדי ממשלה שונים (בשעתו פורסם שגם ההדלקות של החצרות הכי אנטי-ציוניות במירון ממומנות ברובם מכספי המדינה). בהודעה שפרסמה הרבנות אין שום פניה למשרדי הממשלה להתנות את מתן התקציבים בכך שההילולה תתחיל רק משעות הבוקר ולא בלילה, כדי למנוע חילול שבת. אפילו אין קריאה לציבור להדיר את רגליו מההילולה בלילה ולהשתתף במקום זאת בהדלקה של הראשון-לציון הרב עמאר שהוזז מהלילה (כפי שהדליק בשנה שעברה) ליום ראשון לפנות ערב. 

אז הודעת ובקשת הרבנות לא תשפיע כנראה בשום צורה על מה שמתרחש במירון. על מי היא כן תשפיע? על כל מי ששולח את ילדיו למערכת החינוך הממלכתית. ילדי משפחות הרבנים הראשיים לא יהיו כנראה בחופשה ליומיים בל"ג ובל"ד בעומר כי הם כנראה לומדים במערכת חינוך חרדית. מנגד, כל הציבור החילוני ורוב הציבור הדתי מושפע ישירות מהודעת הרבנות, כי ילדיו כן לומדים במערכת החינוך הממלכתית. זאת, על אף שהציבור החרדי שותף מלא לגרימת חילול השבת שישנה בהיערכות להילולה במירון. 

הרבנות אינה אשמה בכך שמישהו במשרד החינוך החליט לעשות עליהם סיבוב ולהוסיף יום חופש. הרבנות גם נהגה באופן הרצוי, לדעתי, כשניסתה להשפיע על דחיית חגיגות ל"ג בעומר. אך התוצאה היא אבסורדית. 

ואחרי כל זה ישנם הסוברים שאל לחילונים להיות שותפים בבחירת הרב הראשי...

טוב שכן קרוב מאח רחוק

בשבועות האחרונים עם התקדמות או חוסר-התקדמות המשא ומתן הקואליציוני והברית בין הבית-היהודי ליש-עתיד, התמלאו העיתונים והאתרים המגזריים במאמרים על כך שהחרדים הם אחינו ושיש לנו הרבה יותר משותף אתם מאשר עם הציבור החילוני.
אני מבקש להציע את המבט הנגדי.

אין לי ספק שהחרדים הם אחינו, לא רק בשר מבשרנו, אלא גם אחינו בתורה ובמצוות. אנחנו גם נהנים מעמל התורה שלהם, בין אם זה בהוצאה לאור של ספרים תורניים שיקרים לנו, ובין אם בדברים אחרים.
הציבור החילוני, מאידך, איננו אחינו בתורה ובמצוות. הם אולי מקיימים חלק מהמצוות, ואפילו מצוות חשובות. אינני דן אותם כמזידים, אך לכלל שותף בשמירת מצוות הציבור החילוני (בניגוד למסורתי) לא הגיע.
עם זאת, אי אפשר להתכחש לזה שהציבור החרדי, אחינו בתורה ובמצוות, הם "אח רחוק". הרבה מהם אינם רואים בנו כאחים בתורה ובמצוות, וגם אלו שכן לא תמיד מעריכים את התורה שיש בציבור שלנו.

מאידך, הציבור החילוני הוא שכן שלנו. הוא שכן במקום המגורים בערים וביישובים רבים. הוא שכן במקומות העבודה ובחלק ממוסדות הלימוד. והוא שכן בטנק ומתחת לאלונקה. הציבור החרדי איננו שכן באף אחד מהמקומות הללו, ואינני יודע אם יש מקום שבו הוא כן יכול להיחשב לשכן.

[בעניין זה שתי נקודות:
- שח לי פעם אברך בן-תורה שהיה גר בעיר שרובה חרדים, שהוא הגיע למסקנה שאם הוא רוצה להמשיך לאהוב את הציבור החרדי, מוטב שהוא יעשה זאת ממרחק, ובעקבות תובנה זו עבר עם משפחתו להתגורר במקום אחר.
- לפני זמן מה קראתי מאמר שכתב אדם חרדי ובו פנה לציבור החרדי באופן הבא: אם האידיאל שלנו הוא להיות מסוגרים ומנותקים, אל מי אנחנו יכולים לבוא בתלונות כשאנחנו טוענים שלא מכירים אותנו מספיק מקרוב?]

כבר אמר החכם מכל אדם ש"טוב שכן קרוב מאח רחוק".

עמדתי לסיים כאן, אך הארועים הפוליטיים האקטואליים מתחברים כל כך לדברים שכתבתי, שאינני יכול שלא לעשות את הקישור. העובדה היא ש"יש עתיד" הם אלו שבזמנו הציבו בפני נתניהו את הדרישה שהם לא ייכנסו לממשלה בלי הבית-היהודי. מעולם לא שמענו על דרישה כזו מנתניהו מצד אחת המפלגות החרדיות. מי יודע, אם ש"ס היו אומרים לנתניהו שהם לא ייכנסו לממשלה ללא הבית-היהודי, אם לא היתה עכשיו ממשלה עם ש"ס והבית היהודי בפנים ויש-עתיד בחוץ. אבל צדק שלמה המלך, שבשעת משבר יותר קל לסמוך על השכן הקרוב מאשר על האח הרחוק. 

מראהו של המהרי"ל דיסקין

בעקבות ההפניה של הרב שלמה אבינר למראהו של המהרי"ל דיסקין, העיר אחד החכמים באחד הפורומים שבו אני חבר על דבר מעניין.

התמונה של המהרי"ל דיסקין כפי שהיא מופיעה בויקיפדיה, זו התמונה הבאה (קישור):

ועתה ראו את הכריכה של ההגדה של פסח עם דברי תורתו של המהרי"ל שהוציא לאור הרב שלום מאיר ולך:

האם מדובר באותה התמונה?
עפ"י תנוחת הידיים נראה שכן.

ומה השתנה בתמונה?
הדבר הכי בולט הוא שהכובע "גויר". הרי אי אפשר להעלות על הדעת שהרב של הקנאים בירושלים יסתובב עם כובע לבן או אפור, אז נתנו לו כובע שחור במקום.

חוץ מזה, נראה שגם הזקן שלו שופץ קצת...

מכתב פומבי בעניין השתלבות חרדים בצבא ובמעגל העבודה

את המכתב/מאמר הבא קבלתי במייל. הוא נכתב ע"י הרב דוד בלוך, ממקימי הנח"ל החרדי. אני אשאיר לכם להגיב עליו. רק אומר, שככל הידוע לי, הרב בלוך כבר קורא זמן רב לשינוי בחברה החרדית ולא נראה שקריאותיו נופלות על אוזניים קשובות. כך שלא מדובר במישהו שפתאום גילה את האור. 

נוכל להמשיך ולקיים את עולם התורה

רק אם נצליח לשנות את ההתנהלות הציבורית שהורגלנו בה עד היום.

אם לא נשכיל להתנהל נכון, מסתכנים אנו חלילה בקריסתו של עולם מפואר זה.

עדיין ניתן לבצע את השינויים הדרושים מבלי לפגוע כמלוא הנימה בעקרונות המקודשים לנו.

אסור לנו להשליך את יהבינו על ניסים.

הפעם המצב שונה

הלצה עתיקה מספרת על חזן העיר שהגיע לביתו שפוף מעלבון. לרעייתו סיפר: הגבאי עלב בי  וטען שקולי כבר אינו ערב ונוסח התפילה שלי יבש. אל תשים לב לדבריו, ניחמה אותו רעייתו, הוא לא באמת חושב כך, הוא רק אומר את מה שכולם אומרים.

העובדה שכל המפלגות החילוניות מעמידות את "החרדים" [גיוס – תעסוקה] כנושא מרכזי בתעמולת הבחירות שלהן, מלמדת שנושאים אלו עלו על סדר היום הציבורי בעוצמה רבה. הציבור הכללי דורש שינוי!!

לכאורה אין לנו סיבה לדאוג, למדנו לחיות עם גלי השנאה הרוגשים עלינו מעת לעת, גלים הנושאים עמם תביעה לגיוס ולהשתלבות במעגל העבודה. וכגלי הים הם מתפוגגים מבלי להשאיר עקבות. ישנם רבים הסמוכים ובטוחים שכך יקרה גם הפעם. לא נפגע גם הפעם בשום הישג שהישגנו עד היום. נוכל לנצח לסמוך על עובדת היותן של המפלגות החרדיות לשון מאזניים בין הגושים. לכן דוחקים בנו מנהיגי הציבור לפעול במרץ וללא לאות, בכדי להגדיל את כמות המנדטים במפלגות החרדיות, באומרם, כל מנדט חרדי נוסף, יחדד וישחיז את הסכין שנצמיד לאחר הבחירות לצווארי מפלגות השלטון. כך נוכל להמשיך גם הלאה ולצלוח ללא פגע גם את התביעות הציבוריות והפוליטיות לגיוס בני תורה ולכניסה למעגל העבודה, תביעות סוערות ותקיפות ככל שיהיו.

הפעם אנו בסיטואציה שונה לחלוטין מכמה סיבות, הן מסיבות חיצוניות והן מסיבות פנימיות. הדבר מחייב חשיבה מחודשת, והתנהלות שונה לגמרי מזו שהורגלנו בה עד היום. התנהלות שלא תפגע כמלוא הנימה בעקרונות התורניים שהנחילו לנו גדולי הדור!!!

שתי משוכות חיצוניות עומדות בפנינו: משפטית, וציבורית ושתיהן משליכות זו על זו.

המשוכה הראשונה: משוכת בג"ץ

מבחינה משפטית בג"ץ ביטל את "חוק טל"! נזכיר שחוק זה שאושר בזמנו בבג"ץ היה מבוסס על ההנחה, שכבר התחיל  תהליך שונה ומשמעותי בחברה החרדית. תהליך שבסופו יתגייסו חרדים רבים לצבא או לשירות אזרחי, ובסיום השירות רובם יצטרפו למעגל העבודה. בג"ץ קיבל את בקשת המדינה לתת לתהליכים אלו להבשיל, ולא לזרז אותם בחוק ובכפייה. חוק וכפייה יסכנו מגמות אלו. בג"ץ אומנם קיבל טענה זו, אך קבע שלאחר 5 שנים יבדוק שוב האם אכן כך קורה. [אגב, מה ששכנע את בג"ץ על תחילתו של ה"תהליך" ובעקבותיו קיבלנו עשר השנים שקטות מאיומי בג"ץ, הייתה עובדת הקמת ה"נח"ל החרדי" זמן קצר קודם לכן!! לתשומת לב ה'קנאים' שמתגעגעים כיום ל"חוק טל"]  

לאחר 5 שנים, ישב בג"ץ שוב כדי לבדוק את העובדות בשטח, ושוב הצליחו החרדים לשכנע את השופטים שאכן קיים תהליך, אלא שהוא מתקדם לאט מהצפוי, וצריך לתת עוד זמן. בקיץ האחרון ישב שוב בג"ץ לבדוק את מצב הדברים והפעם קבע שאין תהליך משמעותי בהקשר לגיוס. המספרים עדיין קטנים מדי וביטל את החוק! [מבחינה עובדתית צדק בג"ץ, רובם המוחלט של ה"חרדים העובדים" גם אלה שעברו הכשרה מקצועית, לא שרתו ולו יום אחד בצבא או בשירות אזרחי].

שום לחץ קואליציוני לא יעזור אם החוק החדש לא יעמוד במבחן בג"ץ!!!

ברור א"כ, שכדי לשכנע את בג"ץ לאשר חוק חדש שיפטור את לומדי התורה מגיוס, ויאפשר את המשך זרימת התקציבים לישיבות ולמשפחות האברכים, זקוקה המנהיגות החרדית להוכיח שהפעם אכן מתחיל תהליך אמיתי ושחרדים שאינם עונים לקריטריון של "תורתו אומנותו" אכן מתגייסים. הגענו למצב שממנו פחדו גדולי הדור הקודם ולא נותרה לנו ברירה אלא לקיים את מה שהם ציוו אותנו וחזרו על כך פעמים רבות. דהיינו לדאוג לכך שכל האלפים שאינם מוגדרים "בני תורה", יתגייסו לצה"ל [למחנות צבא שיתאימו לקהל חרדי] או ישרתו שירות אזרחי משמעותי.

משוכה שניה: דעת הקהל החילוני.  

שנאת החרדים נובעת בעיקר מסיבה אחת שהיא, אי גיוסם ואי כניסתם המסיבית של החרדים למעגל העבודה! [לא זכינו שגם החילונים יבינו את החשיבות הקריטית לקיומנו כעם ה', בקיום "עולם תורה" גדול ומבוסס] גחלי שנאה אלו רחשו בשקט כל השנים. מתקופה לתקופה, פוליטיקאים ואנשי תקשורת דאגו ללבות את הגחלים ללהבות קטנות ששקעו במהירות. כאמור למדנו לחיות עם זה.

לא עוד! בתקופה האחרונה, משתוללת לה שריפה ציבורית גדולה המאיימת לכלות את כל ההסכמים וההישגים שהישגנו עד היום. כמי שעסק בשנים האחרונות ב"הסברה חרדית" נפגשתי בעשרות מפגשים עם קהל חילוני שביקש לשמוע ולהכיר אותנו מקרוב יותר, ללא הפילטרים המרושעים של התקשורת החילונית.  אנסה להציג בפניכם את תחושותיהם, ללא הפילטרים המטעים של התקשורת החרדית.

פחד ודאגה!

הציבור החרדי גדל מאוד ב"ה, ובשנים הקרובות בעז"ה נגדל הרבה יותר. עובדה זו מדאיגה מאוד את הציבור החילוני. כך ניסח זאת יאיר לפיד בהרצאתו במכללה החרדית בקריית אונו. "חרדים ניצחתם! אתם כבר לא מגזר קטן ושולי, אתם מהווים נתח מספרי גדול מאזרחי המדינה. לא נוכל יותר גם אם נרצה בכך, לשאת יותר את נטל הביטחון ועול הכלכלה לבדנו. אם לא תטו כתף במאמץ קיומי זה, כבר בעתיד הלא רחוק, נקרוס כולנו". האם לא הגיע הזמן שדוברינו הרהוטים יתייחסו לכך? האם אין צורך בהסברה מושכלת ומשכנעת, שתפיג חשש קיומי זה? הדאגה לא ריאלית? האם היא מונעת רק מ"שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים"?

עד היום לא קם שום מנהיג או בעל דעה מהמגזר החרדי שהתייחס לכך. האם אנו סומכים על נס? האם הובטח לנו בנבואה שאם יהיו יותר לומדי תורה כשהמגזר יגדל, האויבים ייכנעו מיד ויפוצו לכל עבר? האם רוה"ק התגלתה למי ממנהיגינו בהבטחה נאמנה, שכאשר החרדים יתרבו אי"ה יגיעו לשלטון או קרוב לכך, "רגלי זהב" מגן העדן ימלאו את הקופה הציבורית? האם אנו נוהגים כבנות יענה?

זעם, עלבון, ותחושת אי צדק חריפה.

לצערנו, הציבור הכללי רואה בנו החרדים, קבוצה מתבדלת ומתנשאת. הוא רואה בנו מגזר המתייחס לציבור הכללי כעם אחר, שגורלם לא גורלנו, שמחתם אינה שמחתנו ויגונם לא מעציב גם אותנו. הם לא חשים שעול לימוד התורה שלקחנו על עצמנו נועד גם עבורם, כשייכים לאותה אומה. הם תופסים את החרדים כדואגים ופועלים הן בגשמיות והן ברוחניות רק לעצמם ולא למען "כלל ישראל". לתחושתם, אנו תופסים את המדינה "שלהם" רק ככספומט לתקציבים, ובצבא "שלהם" אנו משתמשים כ"לגיון זרים" להגן על עצמנו מסכנת השמדה.

ההימנעות המוקפדת שלנו מלאזכר את החיילים בבתי הכנסת לברכה והצלחה בשום נוסח שיתאים לנו. העובדה, שגם ב"יזכור" כשמזכירים את נשמות התורמים לישיבה או לכוללים, לא מוסיפים ולו במשפט אחד את נשמות החיילים שתרמו  את נפשם גם למעננו. עובדה שלא נמצא ולו מאמר אחד בעיתונות החרדית של "הכרת טובה" לחיילים העומדים על משמרתם בקור המקפיא ובשמש הלוהטת, כמו גם העובדה שבשיחות מוסר והשקפה בחובת "הכרת הטוב" בישיבות ובכוללים לא יציינו כדוגמא, את חובת "הכרת הטוב" לחיילים המחרפים נפשם. עובדות אלו מעצימות ומקבעות את התחושה החילונית שאנו מתייחסים רגשית לחיילי צה"ל, כאילו היו חיילי צבא ארה"ב.

זאת ועוד! מקוממת ומעליבה אותם ההתנשאות בנאומים ובמאמרי הדעה של דוברי הציבור החרדי בשנים האחרונות. כאילו אנו החרדים רואים עצמנו כחברה ערכית, מושלמת, שאין בה מתום ואילו הם "העם האחר" "עגלה ריקה" מערכים, עם הלום סמים, עם שכולו רווי באלימות ופשע. אין פלא א"כ, מדוע הם לא מוכנים יותר להיות ספקי כלכלה ובטחון, לחברה החרדית שכך מתייחסת אליהם.

נודה על האמת, יש לתחושות עלבון אלו בסיס איתן. אמירות פוגעות, גידופים והטחת אשמות הזויות כלפי הציבור החילוני מתויגות אצלנו "כהסברה חרדית". הן נשמעות חדשות לבקרים מח"כים ועיתונאים המייצגים אותנו. אצטט מספר קטן של דוגמאות: "החילונים דומים לפרעה שעינו הייתה צרה בריבוי ילדי ישראל" / החילונים "מתייוונים" / "עוד יגיעו ימים שהחילונים יקימו מחנות השמדה לחרדים" / "החילונים דומים ל"יוונים" שגזרו גזרות שמד רוחני על היהודים" / "אתם החילונים לא זקוקים לנו באמת בצבא ובמעגלי העבודה, זו רק מזימה שטנית שמטרתה  להפוך אותנו כולנו לחילונים".

אין ספק "הסברה" במיטבה!

תחושה זאת מתעצמת כשהם נוכחים לדעת שלא רק בני תורה אינם מתגייסים, ולא נכנסים למעגל העבודה, אלא גם אלה שלא ראויים לתואר נעלה זה, נוהגים כך.  כאילו יש פטור מגיוס ומעבודה מפרנסת, לכל מי שאמו חרדית. 

[ישנו ח"כ שבעיניו הוא "מסביר דגול" ויש לו "זכות יוצרים" על חלק מהציטוטים הנ"ל. הוא טוען פעם אחר פעם בתקשורת ש"אנו בגלות הכי קשה בהיסטוריה!! גלות אצל יהודים הוא טוען, קשה יותר מכל הגלויות אצל הגויים". לשיטתך ח"כ נכבד, האם כך נוהגים בגלות? הרי אל מול שלטון רשע נהגו כל הדורות באימה, בכפיפת ראש, בהכנעה ובחנופה. רק בשל כך שרדנו אלפי שנים. האם טחו עיניך מראות את הזעם שאתה מגולל עלינו כולנו, באמירותיך המתלהמות? מי כמוך כח"כ יודע, עד כמה אנו תלויים בהם כלכלית עד צוואר.

 הקופה הציבורית הוגדרה ע"י אחד מגדולי הדור "הזבולון של עולם התורה". איזו כפיות טובה קיימת ב"יששכר" המבזה כל העת את ה"זבולון" שמחזיקו בפרנסתו, הגם שנעשה זבולון בע"כ. מי שמך לסכן  את פרנסת האברכים? "הסברה" אינה פריקת תסכולים ועלבון! אנא תתאפק! נהג בזהירות הראויה בתקופה רגישה זו!]

מי שעדיין שבוי בתפיסה שרק הפוליטיקאים מסיתים את דעת הקהל כנגדנו, ולולא הסתה זו, הציבור הכללי היה רגוע ולא היה דורש בתוקף שינוי רדיקאלי במצב הקיים, טועה! מי שנדמה לו שנוכל ע"י לחצים קואליציוניים לכבות את השריפה המשתוללת, אינו מבין דבר וחצי דבר בעוצמתה של מחאה ציבורית. וכשם שבשנה שעברה התפרצה לה "מחאה חברתית" ואילצה את הממשלה לפעול נגד תפיסתה הכלכלית, כך חלילה יקרה אם לא נשכיל לשנות את התנהלותנו אל מול הציבור החילוני. אנו יושבים על חבית חומר נפץ ציבורית והיא תתפוצץ לנו בפרצוף במוקדם או במאוחר, ותמחק באחת את כל ההישגים שהשגנו עד היום. אם לא נשכיל להנמיך את להבות השנאה והעוינות כלפינו, הסכנה קרובה מתמיד.

לכן, בכדי לשמר את ההישגים שהישגנו עד היום, את עיקר המאמץ צריך להפנות להסברה מושכלת ויעילה, אל מול  דעת הקהל שאינה חרדית. "לא בשמים היא"! אפשר ואפשר להסביר, לשכנע, ולהטות את דעת הקהל לראות אותנו באור חיובי.

 עוד לא הכול אבוד! אם נדע להחליף את הטרמינולוגיה המתלהמת והלוחמנית, באמירות פייסניות. אם נדע לתת לציבור הכללי את ההרגשה שאנו "עם אחד". אם נשדר להם שאנו לא מתייחסים אליהם רק כחברה בזויה ונטולת ערכים, אלא בד בבד עם המחלוקות האידאולוגיות החריפות שבינינו, אנו יודעים גם להעריך את הדברים הראויים להערכה, [את אותם אלה המתאימים לערכי התורה] כגון: "הכרת הטוב" והערכה לאותם חיילים קרביים המחרפים נפשם להגן גם עלינו, וכן נדע לשבח את תקציבי הענק של משרד הרווחה המיועדים לטובת עניים ואומללים, וממומנים מכספי המיסים של כלל האזרחים. אם את כל זה נעשה, נכבה את להבות השנאה והכעס, "וכמים הפנים לפנים" נקבל גם אנו הארת פנים ובעיקר אוזן שומעת.

כמו כן, רק אם נישמע להוראות גדולי הדור שעבר, שהזהירו חזור והזהר, שכל מי שמשתמש במעמד "תורתו אומנותו" שלא כדין והוא אינו מתגייס לצבא [במסגרות המתאימות לאורחות חיינו] יש לו דין "רודף" של עולם התורה. כמו כן פסקו גדולי הדור, שמי שאינו ראוי לתואר "בן תורה" ולמרות זאת נהנה מתקציבים המיועדים להחזקת התורה במקום לפרנס את עצמו, יש לו דין "גזלן" ומחלל שם שמיים. רק בהקפדה יתירה בנושאים אלו, נוכל אי"ה להמשיך ו"לקיים בנו חכמי ישראל" בישיבות ובכוללים, שבלעדיהם אין לנו זכות קיום.

הסכנה האמיתית

אם חלילה לא נדע להתנהל נכון, ולא נזכה לנס, אומנם המדינה לא תגייס את המוני החרדים לצבא בכפייה, אך היא תפגע בנו פגיעה ממונית קשה. רבים מיראי ה' ייקלעו למצב המחייב "מסירות נפש". שהרי אמרו חז"ל "עני חשוב כמת". האם אנו בטוחים  שכולם יעמדו בניסיון זה של קידוש ה'? האם לא למדנו מההיסטוריה הלא רחוקה, עד כמה ניסיון העוני גרם לאלפים ורבבות מבני ישראל לצאת לגמרי מקהל ה'יראים', ולהצטרף לחברה השבעה והכופרת? הרי אם חלילה יופסקו התקציבים לאברכים, או יתייגו כ"עריק" כל בחור שיחויב בגיוס ולא יתגייס, וע"י כך ימנעו ממנו בעתיד תקציבי ממשלה כביטוח לאומי, הבטחת הכנסה, משכנתאות ועוד, מאות ואלפים של אברכים חלילה יגיעו ל"פת לחם" ובעיניים כבויות יעמדו אז אל מול משפחותיהם חסרות הכל, וליבם יתכווץ מצער וייסורי נפש. הבנים והבנות ייאנקו בחרפת עוני. האם אין חשש שרבים מהם יחפשו דרכים [מתוך לחץ נפשי בלתי נסבל] להצטרף לחברה חילונית או דתית למחצה, חברה שתציע להם חיי רווחה? מי יתקע לידינו שכולם אכן יעמדו בניסיון קשה זה?

ישנן שתי קבוצות שיחלקו בעוז על הדברים ויבטלו אותם כעפרא דארעא. קבוצה אחת הטוענת: אין לחילונים סיבה הגיונית לפעול לשוויון בנטל, ואין להם סיבה אמתית לדאוג את דאגת המחר. הכול נובע  מאנטישמיות, ושנאת שומרי מצוות, המפעפעת בהם. ולכן לדעתם אין טעם להשקיע מאמץ בכל "הסברה", תהא מוצלחת ככל שתהיה, ואין תועלת בשינוי כלשהו בהתנהלותנו כלפי החילונים! חלקם של הטוענים כך, אכן סוברים זאת בכנות, טבעי לקהל שמכיר את החברה החילונית רק מקריאת עיתונות חרדית. אך אי אפשר להימלט מהתחושה שחלקם של הדוברים המכיר את החילונים מתוך מגע ישיר אתם, לא מאמינים בזה באמת, אלא שטיעונים אלו משמשים להם "כאליבי מצפוני" או כטיעון שאמור להדוף את הטענות כלפיהם, מדוע בתת המגזר שאותם הם מייצגים קיימת קבוצה משמעותית העובדת למחייתה מבלי שעשו שירות כלשהו בצבא או בשירות האזרחי.  עובדה המעמידה  את רוממות ההגנה על "עולם התורה" כסיבה היחידה לפטור מגיוס ומעבודה, כאמירות לא אמינות.

קבוצה נוספת שתדחה בבוז את הדברים לעיל סוברת שאסור לבוא בדברים עם "הציונים הרשעים", ועוברים באיסור "לא תחנם" בכל מילה חיובית כלפיהם. "קנאים" אלו יתפללו לנס, יזעקו זעקות מחאה בעצרות המונים, יכריזו הכרזות מלחמה ב"מרשיעי הברית", ויקראו לכולם למסור את הנפש עד לביטול הגזירה. השבוע קראתי סיפור שמספר בנו של הגה"צ ר' ישראל גרוסמן זצ"ל. אביו עמד בפני משפט על חלקו במאבק נגד שירות לאומי לבנות בשנת תשי"ג. לפני המשפט פנו אליו חוגי ה"קנאים" וביקשו ממנו שלפני תחילת המשפט יכריז "שאינו מכיר בזכות המדינה לשופטו" ולחצו עליו מאוד לעשות כן. כשפנה ושאל את הרב מבריסק, קפץ מרן ממקומו כאחוז נחש ואמר "חלילה וחס!! אם זה מה שהקנאים רוצים, שישבו הם במקומך בבית הסוהר, תגיד להם בשמי שעל חשבונם יכולים הם לשבת בבית סוהר כמה שנים שירצו. אבל אין להם לתבוע ממך לומר בבית המשפט שאינך מכיר בו חלילה. עליך לבקש בלשון תחנונים ופיוס, כמו שמבקשים מגזלנים שיש להינצל מהם". לתשומת לבם של כל הקוראים לאחרים "למסור את הנפש"!!! אגב, משום מה רובם המוחלט של המתלהמים וקוראים לאחרים "למסור את הנפש" הם עצמם לא יזדקקו למסור את הנפש, הם מסודרים היטב בפרנסתם!!

 אדגיש! מאמר זה לא דן בכל הנושאים הנ"ל מבחינת ה"השקפה הטהורה". מניעיו אינטרסים חרדיים בלבד. אסור לנו לסמוך על ניסים, חייבים אנו בחוכמת ה"השתדלות" בכדי לשמר את עולם התורה היפה והמפואר שקם לנו ב"ה. וזאת כאמור, מבלי לפגוע כחוט השערה בשום עיקרון מקודש לנו.

קבורת צדיק עם רשע, מאת: הרב שמואל דוד

בעקבות המקרה המזעזע של הוצאת המת מקברו מטעמים לא ברורים, לפניכם תשובה של הרב שמואל דוד, רב העיר עפולה, בנושא קבורת צדיק עם רשע:

במס' סנהדרין (דף מו ע"א) שנינו על אדם שנתחייב סקילה: "לא היו קוברים אותו בקברות אבותיו, אלא שני בתי קברות היו מתוקנים לבית דין, אחת לנהרגים ולנחנקים, ואחת לנסקלים ולנשרפים". ובגמ' (דף מז ע"א): "לא היו קוברים אותו בקברות אבותיו, וכל כך למה? לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק ... וכשם שאין קוברים רשע אצל צדיק, כך אין קוברים רשע חמור אצל רשע קל (רש"י: לפרושי טעמא דמתניתין מהדר, דלפי כך נתקנו שני בתי קברות, שאין קוברים נסקלים ונשרפים שהם רשעים חמורים, אצל נהרגים ונחנקים שהם רשעים קלים). וליתקון ארבעה קברות (רש"י: דהא נשרפים אצל נסקלים, קלים הם)? שני קברות גמרא גמירי (רש"י: הלכה למשה מסיני)".

צריך עיון מה באה ללמד ההלכה למשה מסיני, האם באה ללמד שיש רק שני בתי קברות להרוגי בית דין, או שמא רוצה לומר שאין קוברים רשע חמור אצל רשע קל, אבל בין שני חמורים אין צורך להפריד.

הרמב"ם לא הביא דין זה להלכה. ויתכן שהוא הבין שרשע קל ורשע חמור היינו נהרגים בבית דין, ומי שלא הוענש במיתה ע"י בית דין, אין לו דין רשע שאין לקוברו עם צדיק[1]. ועוד יתכן שאפילו אם רשע אינו דוקא כזה שהורשע בעונש מוות בבי"ד, אבל כיון שכיום אין לנו בית דין המטיל עונש, איך בכלל נוכל לומר שפלוני רשע, וכי יצא דינו בבית דין כרשע?

אכן הרמב"ן (תורת האדם, ענין הקבורה, הוצאת מוסד הרב קוק עמ' קיח) הביא דין זה והוסיף גם: "וכן צדיק בינוני אין קוברים אותו אצל חסיד גמור ומופלג", ועיין שם בראיה שהביא. וכך נפסק בטור ובשלחן ערוך (סימן שסב סעיף ה)[2]

ברם עיין בב"ח שם שכתב בשם אור זרוע כי: "צדיק היינו שמקיים את התורה כדינה, אבל חסיד היינו שמקדש עצמו במותר לו". ואם כן צריך עיון כלום יש כיום צדיק. ועוד יש לשאול: וכי יש כיום רשע, והלוא אין בינינו מי שיודע להוכיח, וכיצד נוכל להגדיר אדם כרשע, ועוד דמעשה התקופה בידיהם, שפרקו עול התורה מעל צוארם, ועוד דהוי כתינוקות שנשבו, ואם כן, אפילו שלא על פי הרמב"ם, וכי יש בידינו להגדיר צדיק או רשע? וממילא נפלה פיתא בבירא.

ועוד, בספר יוסף דעת (הובא בספר בית מועד פרק י' הלכה ז' בהערה) כתב: "אנחנו לא נדע לשקול מעלת הצדקות והחסידות... ולהעריך מעלת כל איש ואיש... וכבר אמרו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה". ואמנם בשדי חמד (מערכת אבלות אות קסד) השיב על כך: "ופשיטא שצריך לדקדק בזה, ואם אין אתנו יודע... האדם רואה לעינים, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת". ברם מכמה סוגיות עולה שאין אנו יודעים קנה מידה של מעלה, וכגון: "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה". מי מאתנו היה מעלה על דעתו להכניס אורחים בשעה שהשכינה מדברת עמו? וכיון שמעשים בכל יום שקנה המידה שלנו מוטעה, צדקו הסוברים שאין מעלת האנשים בידינו כלל וכלל.

לסיכום:
1.ברמב"ם לא הובא דין מניעת קבורת רשע עם צדיק. ומשמע שאינו סובר כך, ויתכן הוא משום שלדעתו כאשר אין לנו בית דין סמוכים היכולים להרוג, ואין לנו גם בכלל בית דין שיגדיר את פלוני כרשע, אין לנו היכולת להגדירו כך, וממילא אין לאסור לקבור את אותו אדם עם צדיקים.
2.הרמב"ן, טור ושלחן ערוך הביאו הדין שלא לקבור רשע עם צדיק, אלא שגם על פיהם בלתי אפשרי להגדיר רשע, ואין גם צדיקים על פי הגדרת הב"ח. ועוד, שאיננו יודע להבחין מי צדיק ומי רשע.
3.כיון שקיום ההלכה הזאת לוקה בחסר, ומאידך המשמעות הצבורית, הפירוד בעם והכעס שקיום הלכה זו יגרור, על כן יש להמנע מלעשות חלקות נפרדות לשומרי שבת או לדתיים וכיוצא בזה.





הערות שוליים:

[1] בדומה בשו"ת חתם סופר (יורה דעה סימן שמא)–דגזרת הכתוב היא דוקא בהרוגי בית דין. אלא שהוא רצה ללמוד שהוא הדין בכל רשע אצל צדיק, וכתב דלמאן דאמר דלא דרשינן טעמא דקרא, אין לנו אלא גזרת הכתוב. ולפי דברינו אף אם דרשינן טעמא דקרא, רק למי שהורשע בבית דין, יש דין רשע!
[2] וכך סיים החתם סופר שם שהרמב"ם יחיד הוא, וכל הפוסקים חלקו עליו. אבל ראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה, אבן יעקב סימן כו) שאף על פי שהרמב"ם כנראה יחידאה הוא בזה, בכל זאת כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, במקום שישנם עוד כמה צירופים.

שמעון פרס איש החזון וראש עיריית בית שמש

מישהו הפנה את תשומת לבי היום לידיעה באינטרנט מיום י"ט בכסלו. ימים מועטים לפני פיצוץ פרשת בית-שמש. וזה לשון הידיעה (ההדגשה שלי):

לאחר קבלת פרס ניהול תקין 2009 ופרס ניהול תקין 2010, ותעודת "עיר איתנה כלכלית", קיבל ראש העיר הרב משה אבוטבול "אות מגשים ישראל יפה" מידי נשיא המדינה מר שמעון פרס.
האות ניתן לבית שמש על שפיתחה ויצרה את רצועת ההתיישבות הנחוצה לפיזור האוכלוסין ממטרופולין תל אביב מזרחה ודרומה, ומאופיינת באיכות חיים ואיכות סביבה. ועל היותה של בית שמש מכשיר מרכזי לקליטת עלייה ולמיזוג גלויות ישראל, וכן על מימוש הלכה למעשה של התיישבות רב תרבותית בחברה הישראלית: חילוניים, דתיים וחרדים.

ללא ספק אפשר לומר ששמעון פרס רואה למרחוק. 

דת"לים עוסקים בחרדים

אינני זוכר עוד שבוע כמו השבוע החולף מבחינת העיסוק התקשורתי (הלא ממש חיובי) בציבור החרדי. משום מה, כמעט במקרה, הגעתי להרבה חומרים העוסקים בחרדים מבלי שיהיה להם כל קשר לכתבה ששודרה בליל שבת שעברה ושגרמה לפיצוץ התקשורתי השבוע (מי שלא צפה, לדעתי זה חובה. במיוחד לראות ולשמוע את החרדי העצבני במכונית).

העיסוק שלי בחרדים התחילה בקישור ששם כאן בבלוג אחד הקוראים לראיון עם הרב מיכאל אברהם ובו יש קישור למכתב שכתב הרב מיכאל אברהם למחנכי בנו לשעבר בישיבה חרדית.

לאחר מכן התחלתי להאזין להקלטות של ימי העיון שנערכו בישיבת הר-עציון שעסקו במנהיגות. האזנתי בינתיים לשני חלקים ושניהם נגעו בציבור החרדי: רב שיח בנושא מקומם של רבנים בפוליטיקה, והרצאה בנושא דעת-תורה (יתר ההרצאות כאן). זה מצטרף לדבריו של הרב אהרן ליכטנשטיין (המסוכמים כאן) שנוגע גם הוא בנושא דעת התורה והמנהיגות בכלל ובציבור החרדי בפרט.

מקור ראשון הוציאו לפני שבוע גליון מוסף מיוחד הנקרא שבת-הגדול (כן, שבת הגדול. כן, בחנוכה). בינתיים הספקתי לקרוא שני מאמרים מתוכו. שניהם עוסקים בחרדים (אבל לא רק): יואב שורק על דבקות בשקר כדי להצדיק אידאולוגיה. ישראל לבקוביץ' על הדריכה במקום במסגרת לימוד התורה באופן המסורתי. מאמר זה, השני, כתוב כאילו שהוא מפנה אצבע מאשימה לישיבות החרדיות-ליטאיות, אך בפועל הוא מערער על כל לימוד התורה הישיבתי-המסורתי. זה לא אומר ששאלותיו ותמיהותיו אינן במקומן, אלא שיש להתייחס בזהירות. 

כבוד תורתם של רבותינו

לפני כשבוע וחצי פרסם העיתון בשבע ראיון עם עורך העיתון משפחה. בגליון האחרון הופיע באורח יוצא מן הכלל תגובה בעילום שם לראיון הזה. התגובה כתובה בצורה מעולה לטעמי, הוא אינו מופיע באתר של בשבע (חוץ מבPDF). הנה הוא לפניכם (לחץ על התמונה להגדלה):

דברים משונים מהימים האחרונים

1. ביום חמישי האזנתי לרדיו לתוכנית בנושאים הלכתיים. הרב המשיב בתוכנית דיבר על הדלקת נרות בכל מיני מקומות. בין היתר הוא הזכיר גם הדלקת נרות עבור מי שיהיה במטוס והוא ציטט את הדברים הבאים של "בצל החכמה" (הרב בצלאל שטרן 1911-1989, חלק ד סימן קכז):

ויותר נכון עצת מעלת כ"ת שליט"א בקונטרסו הנ"ל שיקח רק נר אחד ולא יותר לקיים עיקר המצוה נר איש וביתו וידליקנה במקום מושבו באוירון על שלחנו וטוב שיניחנה בתוך כלי וכדומה שלא יתראה כ"כ לאחרים שלא יפריעו לו ויכול להשאירם כך דולקים חצי שעה. ואם בכ"ז יפריעו לו ויצוו לו לכבותה, יסביר להם שלו אסור לכבותה ואם הם רוצים לכבותה אינו מוחה בהם, כי אז גם אם יכבוה יצא יד"ח דכבתה אזק"ל [=אין זקוק לה] ובאחרים אפי' כיבו אותה במזיד אזק"ל, זתוכ"ד ונכון הוא.

התאריך על התשובה של "בצל החכמה" היא משנת תשל"ט. אינני יודע כיצד היה כותב כיום המחבר, אך היה מוזר לי מאד מאד לשמוע מישהו היום מצטט דברים אלו כהלכה למעשה. התלבטתי שמא הרב המשיב לא היה מעולם על מטוס...

2. כמה דקות אחרי זה החלפתי תחנה והגעתי לשידור ישיר משיעורו של רב מפורסם שהתחיל את שיעורו בברכה לקהל:

שהקב"ה בעז"ה ישלח לכל אחד ואחד ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו. 

חשבתי שאולי לא שמעתי נכון, והנה הוא שוב אמר את זה:

השיעור מוקדש לרפואת החולה...., שהקב"ה בעז"ה ישלח לו רפואה שלמה. 

הקב"ה בעז"ה?! מה פירוש הביטוי הזה?

3. מסתבר שיש עוד דברים בציבור החרדי שיכולים להפתיע אותי. הפובליציסט ישראל וורצל, הכותב ביתד-נאמן תחת שם העט פ.חובב פרסם את הפנינים הללו בטורו השבועי לפני שבוע (קישור):

גם בתקופה השואה, כשהגרמנים ימח שמם וזכרם הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור - היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ולנשים. אפילו חיות האדם האלה, התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי

אין לי אלא להסכים עם דברים שכתב גונן גינת בטורו בישראל היום, שכנראה גורם זר השתלט על המחשבים של העיתון ופרסם את הדברים האבסורדיים הללו, והשאלה היחידה הפתוחה עדיין היא: מדוע אף אחד במערכת יתד נאמן טרם הגיש תלונה במשטרה על החדירה למחשבי העיתון?