חידוש עבודת הקרבנות בימינו

אני חושב שיש צורך, במיוחד בציבור הדתי-לאומי, להראות לאנשים שלפעמים דעות שהם חושבים שמובילים אותם בהכרח אל מחוץ למחנה, אינם נמצאים כל כך מחוץ למחנה.  

הרב שמואל נדל, בנו של הרב גדליה נדל, דבר לאחרונה בכנס של מטמוני-ארץ על חידוש התכלת בימינו. לדבריו, פשוט שתכלת ארגמון קהה קוצים זה התכלת האמיתי. ואעפ"כ אין לדבריו צורך להטיל תכלת בציצית, משום "שאין לנו חיבור לזה". את הראיה לדבריו, הוא מנסה להביא מחידוש עבודת הקרבנות. הנה כמה משפטים מדבריו (החל בערך מדקה 19):  

יש דין שמקריבין אע"פ שאין בית, גם כשבית המקדש חרב אפשר להקריב קרבנות. לכאורה לפי זה מוטל עלינו להקריב קרבנות... עכשיו בואו נשאל: נניח שאנחנו נפתור את כל הבעיות ונלמד את כל השיטות ויצא לנו ... שאפשר להקריב קרבן פסח, האם אנחנו הולכים להקריב קרבנות? ודאי שלא! ודאי שלא!
איך אמר לי מישהו: חסד עשה אתנו הקב"ה שאין קרבנות. אין לנו שום התחברות לזה, ושום יחס לזה ולא מבינים מה זה. יש לנו מושג היום מה זה קרבנות? אנחנו מסוגלים להתחבר לזה בכלל?
החזון איש התבטא פעם. דברו על להקריב קרבן פסח, שהיום אפשר. [הוא אמר:] "בית מטבחיים אתם הולכים לעשות שם?" אין ספק, לנו אין שום קשר לעניין הזה. אני לא אומר קבלו דעתי, רק אומר מה שאני חושב.

הנה ההרצאה במלואה:

לאחרונה נחשפתי גם לדברים נוראי ההוד שכתב הרב הנזיר (שיעורי הרב הנזיר על אמונות ודעות, מאמר ח פ"ו):

רואים כאן כמעט מכל מילה את התחבטות הנפש הקשה שיש לרב הנזיר, שמחד שואף בכל ליבו למקדש ולהשראת שכינה, ומאידך אינו יודע כיצד הוא יצליח להתחבר לענין הקרבנות. 

ביקורת ספרים: "ביום קראתי ותענני", מאת: ר' צוריאל לרנר

נתחיל בהתנצלות על הכותרת. זה לא בדיוק ספר.
התגלגל לידי לפני כשבועיים חוברת בשם "ביום קראתי ותענני" שכתב צוריאל לרנר מהיישוב יקיר. תת הכותרת של החוברת היא: "על טעויות ומכשולי קריאה בתורה ובתפילה". צוריאל לרנר פרסם במהלך שנת האבל על אביו טור שבועי בעלון של היישוב יקיר בנושא הנ"ל. בתום שנת האבל הוא קיבץ את הטורים השבועיים, הוסיף מעט נופך, והדפיס חוברת בת 76 עמודים, המכילה כ50 טורים. בכל טור יש נושא מרכזי הקשור, ועוד הערה קצרה שהמחבר קרא לה "בקטנה".
חלק מההערות או הטעויות אליהם מפנה המחבר היו מוכרות לי, חלק קטן מהטעויות מעולם לא שמעתי מי שטעה כך, וחלק היו מחודשים עבורי.

אביא כאן שתי דוגמאות של הערות שהתחדשו לי:
בפרשת פקודי המחבר דן בתופעת האל"ף הנחה. לדוגמא בפסוקים הבאים:

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים.
יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.

בשתי המילים המודגשות על הרי"ש אין שום ניקוד. הניקוד שלהם מופיע לאחר האל"ף. האל"ף כאן נחה, ויש לקרוא את המילים כך: "משפחות הרובני", "ירו את ה'". 

בפרשת תולדות המחבר מביא "בקטנה" את הפסוקים הבאים:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.
וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי

שתי המילים המודגשות נקראות "ואוכלה". אך יש הבדל ביניהם גם במשמעות וגם בהגיה.

הראשונה היא "ואוכ-לה" - הכ"ף בשווא נח, ופירושה: אֱכול!

השניה היא "ואו-כלה" - הכ"ף בשווא נע, ופירושה: אוכַל. 

נהנתי והחכמתי מהחוברת ובכוונתי להעבירה לבעלי הקריאה והחזנים בבית הכנסת לתועלתם. 

ואם לא אבדתי אתכם עד כה, אז אני שמח לבשר שלחוברת שהגיעה אלי צורף פתק בו כתוב: 

חוברת זו מופצת ללא תשלום ולזיכוי הרבים.
לקבלת עותקים נוספים, נא לפנות בדוא"ל לכתובת: beyomkarati בג'ימייל. ולציין שם, כתובת, טלפון/כתובת דוא"ל ליצירת קשר.

ומעניין לעניין באותו ענין:

הכינוס השנתי העשירי של שוחרי לשון הקודש

ביום חמישי, כ"ט בתמוז, תשע"ו, יום פטירת רש"י, 

יוקדש השנה לזכרו של בעל "פרשגן" על תרגום אונקלוס, 

הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן ז"ל 

באודיטוריום של קרית נוער, הרב פרנק 20, בית וגן, ירושלים

מאחת ועד 18:30.   כניסה חופשית (כניסה נפרדת לנשים),

לפרטים: אתר "מענה לשון",  או:  info@maanelashon.org  0587203297

כנס ניצוצות על צריכת בשר תעשייתי

לפני כמה חדשים פגשתי חבר שהוא צמחוני מובהק, והוא סיפר לי שהוא במקרה פגש במו"ר הרב שבתי רפפורט ושאל אותו לדעתו בענין תעשיית הבשר. התפלאתי לשמוע שהרב שבתי השיב לו שזו באמת בעיה לא פשוטה שדורשת התייחסות. עוד יותר התפלאתי כששמעתי כמה זמן לאחר מכן שביוזמת הרב שבתי ייוחד כנס מיוחד הדן בנושאים הקשורים לתעשית הבשר והצמחונות.
הנה המודעה מהכנס:

לאחרונה הועלו ההרצאות לרשת:

רוב הדוברים מחובשי בית המדרש למעשה הצהירו שאין להלכה מה לומר או להוסיף בנושאים המדוברים, ושהדברים צריכים להידון מהפן המוסרי וכד'. היוצא מן הכלל במידת מה היה הרב שבתי רפפורט שסבר שיש קשר מהותי בין דיני צער בעלי חיים לדיני טריפות. לדבריו, צער בעלי חיים אינו הסבל של בעלי החיים, אלא צער בע"ח הוא ניהול הוגן של בעלי חיים ע"י האדם. הגדרת ההוגנות תלויה במוסריות של החברה. איך זה קשור לדיני טריפות? ובכן, חלק גדול מהכשרות של עופות ובהמות מבוסס על כך שמן הסתם רוב העופות והבהמות כשרים. זהו סברא. אך הסברא מבוססת על כך שהעולם נוהג בצורה הוגנת שאכן לא משפיע על תהליך גדילת בעלי החיים. אך אם העולם אינו מתנהג בצורה תקינה והוגנת, אזי כבר לא ניתן להסתמך על הסברא שמן הסתם רוב העופות והבהמות כשרים.
בסוף דבריו הוא אינו מכריע אלא מצהיר שהשינוי לא יגיע מלמעלה, אלא רק מלמטה. אם הציבור יהיה מוכן לשנות מהרגליו כדי למחות כנגד מעשים לא תקינים זה יגרום לשינוי של שוק הבשר בכלל ושל שוק כשרות הבשר בפרט.


מענין לענין, אני ממליץ לצפות בסרטון הבא המראה צד קיצוני (ופסול, לדעתי) בתפיסה הטבעונית/צמחונית:



ואם כבר אנו עוסקים בסרטונים ובכנסים בבר-אילן, הנה כנס נוסף שנערך לאחרונה בבר-אילן. ממליץ על דבריהם של הרב יעקב אריאל והרב אייל ורד:

שני כנסים בנושא גיור

לאחרונה נערכו שני כנסים בנושא גיור

ארגון רבני צוהר בשיתוף עם בית-מורשה ערכו כנס תחת הכותרת "גיור מהלכה למעשה":

הרב נחום רבינוביץ

פאנל דיינים

הרב אמסלם

הרב צפניה דרורי

אפרים הלוי דברי ברכה

פאנל מתגיירים

אלעזר שטרן 

הרב דוד סתיו 

פרופ' זאב חנין
ישיבת הר-עציון הקדישו את ימי העיון בחנוכה לנושא הגיור:

חלק 2- הקשרים אידיאלוגיים והיסטוריים, מאת פרופ' אריה אדרעי, אוניברסיטת תל אביב

חלק 3 - הגיור - אתגר ומבחן לציונות הדתית, מאת פרופ' בנימין איש שלום, נשיא בית מורשהויו"ר המכון ללימודי היהדות

חלק 4 - האם יש מעמד הלכתי למושג "זרע ישראל", מאת הרב משה ליכטנשטיין

חלק 5 - רב שיח: הגיור במדינת ישראל כיום, עם הרב שלמה לוי, הרב יהודה גלעד, הרב עזרא ביק. מנחה: הרב בני להמן. דברי סיום מאת ראש הישיבה הרב ברוך גיגי

חלק 6 - בין "גרים" ל"גרים גרורים" אז והיום, מאת הראש הישיבה הרב יעקב מדן

חלק 7 - מערך הגיור הצבאי, מאת הרב ד"ר דוד בס, אב"ד לגיור

חלק 8 - מעמד הגרים בתקופת בעלי התוספות, מאת פרופ' רמי ריינר, אוניברסיטת בן גוריון

ציוצים מכנס בית הלל בנושא "דמותה של הרבנות בישראל"

אני נמצא בכנס של בית-הלל העוסק בנושא "דמותה של הרבנות בישראל". יש הרבה דוברים מעניינים. אשתדל לצייץ במהלך הכנס. תהנו.
המושב הראשון עוסק במערכת בתי הדין בישראל. הרב יוסף כרמל, ראש ארץ חמדה, הוא הדובר הראשון. להלן מדבריו.
מה הסיבות שהקמנו רשת בתי דין אלטרנטיביים?
ישנם הטוענים כנגד ארץ חמדה שהקמת בתי הדין היתה הדרך הלא-נכונה ללכת בה. במקום, היה אולי צריך להלחם על כך שתהיה אפשרות ממלכתית לדון עפ"י התורה
בשנת 1950 פנו 2000 אזרחים לבתי הדין הרבניים של המדינה כדי לדון דין תורה. כעבור כ50 שנה, המספר הזה ירד ל200.
לירידה הזו גרמו שני שותפים: בית המשפט העליון ובתי הדין הרבניים "שעזרו לבית המשפט העליון לפגוע בסמכויות בתי הדין".
כשבית המשפט העליון קבע שאסור לשופט מטעם המדינה לעסוק בבוררות, משמעות הדבר הוא שאף דיין בבית דין של המדינה לא יכול לעשות דין תורה.
כך יוצא שכיום הדרך היחידה שפתוחה בפני אזרחי המדינה לדון בדיני תורה הוא בבתי הדין הרבניים הפרטיים.
מה שגרם לבית המשפט העליון להוציא את אותה ההלכה היה שבתי הדין הרבניים טענו בפני בג"ץ שהם כפופים רק לתורה ולא לחוקי המדינה.
"אני לא רוצה לחיות במדינה שאין בה בית משפט עליון חזק, לא יותר מדי חזק". כאזרחי המדינה אנחנו כפופים לחוקי המדינה, ואין סתירה לשמירת תו"מ.
אחרי שהחליטו להקים את בתי הדין של גזית, ישנו 10 שנים כדי לראות כיצד הופכים את חושן משפט למשהו שאפשר לדון מתוכו.
איננו רוצים מערכת שאנשים מגיעים אליה כי הם חייבים. רוצים מערכת ששמעה הטוב מושך אליה אנשים. זה העקרון הראשון לבניית מערכת פרטית אלטרנטיבית.
הכלל של user-friendly צריך להיות לנגד עיניו של כל מי שנותן שירות תורני לציבור.
העקרון השני הוא שהמערכת חייבת להיות סופר-מקצועית. פירושו של דבר גם הכרת המציאות לאשורו. בכל הרכב יושב דיין עם תואר אקדמי. זה חלק מהמקצועיות.
לסיום, כל נסיון של הקמת מערכת אלטרנטיבית צריך להיות מתוך כבוד למה שקיים, מתוך ענווה, ומתוך רצון לשפר. לא מתוך ניגוח ומלחמה. ע"כ הרב כרמל.
הדובר השני הוא הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת. להלן דבריו.
יש פלורליזם בהלכה. לא בכל דבר. אבל ברוב הדברים. אין רק דרך אחת וגישה אחת. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
אנחנו לא מאמינים בחוסר האפשרות לטעות של בתי הדין.
שני סיפורים על מעומדים לגיור שלמדו בישיבות שבתי הדין העבירו אותם שבעה מדורי גיהנם ללא שום סיבה.
הכרחי שיהיו בתי דין אלטרנטיביים לגיור שלא יאמינו שמטרתם להקשות על המתגייר. כיום, בגדול, הגישה בנתיב שונה מהקיים בבתי הדין האזרחיים.
בעניין גירושין. הרמב"ם האומר שאל לנשים להיות שבויות אצל בעליהן, צריך להיות לנגד עינינו.
בגיור ובגירושין ישנן כמה גישות בהלכה. בבתי הדין הקיימים כיום יש גישה כמעט אחת ויחידה.
לכן יש צורך רב בבתי דין אלטרנטיביים שייצגו את שלל הדעות בהלכה.
ע"כ הרב ריסקין. כעת הרב ד"ר שאול פרבר ממכון עיתים.
שירותי הדת במדינה ניתנים בשלושה תחומים: א. קבורה. ב. גיטין. ג. נישואין.
בגיטין יש מערכת מאד ריכוזית. המדינה קובעת בדיוק מי רשאי ומי לא רשאי לעסוק בגירושין.
בקבורה, כל מי שרוצה יכול להקים לעצמו חברה קדישא, כל עוד הוא עומד בתנאי סף.
בנישואין, המדינה קבעה מי הם רשמי הנישואין, אך כל מי שעומד בתנאי סף של הרבנות יכול לחתן.
כיום הגיור דומה מאד למצב שמתרחש בגיטין. גם מי שיכול לגייר בחו"ל לא יכול לגייר בארץ.
אם כולנו מתלוננים על האופן בו נבחרים הדיינים, ואנחנו לא מרוצים מהסחורה שהם מספקים, האם עדיין עלינו לומר שבתי דין אלו זה משהו קדוש?
אם יש לנו רצון לשנות - צריך לקבוע עובדות בשטח. אין אלטרנטיבה אם לא יוצרים אלטרנטיבה.
ע"כ דברי הרב שאול פרבר.
שאלה לרב כרמל: מה ההיקף את התיקים הנידונים בגזית? עד כמה בתי הדין באמת דנים דין תורה ולא פשרות למיניהם?
תשובת הרב כרמל: ברירת המחדל אינם פשרות. אנחנו מעוניינים לתת לצדדים צדק.
יש כיום 8 בתי דין של גזית. נידונים בהם מאות תיקים בשנה, כאשר מספר זה נמצא בעליה מתמדת.
יש תוכניות גם בענייני אישות. מעוניינים להציע גם בבתי הדין הרבניים הפרדה בין הדיון על הגט לבין הדיון הממוני (שיוכל להיות בגזית).
המשוב השני עוסק ב"רבנות ראשית ורבנות עיר". הדובר הראשון: עו"ד הראל גולדברג, עובד משרד המשפטים, על מעמדה המשפטי של הרבנות הראשית לישראל.
החוק אינו מכיר בתפקיד הרב הראשי. היא מכירה בגוף "מועצת הרבנות הראשית". הרב הראשי יכול להוביל את המדיניות שלו רק בעזרת המועצת.
150 חברי הגוף הבוחר את הרב הראשי (והמועצת) מורכב מ80 רבנים ו70 נציגי ציבור. יחסית, הגוף הבוחר לא כל כך נתון למניפולציות.
בניגוד לנשיא מועצת הרה"ר שהחוק לא מעניק לו סמכויות. לנשיא בתי הדין הרבניים כן מעניק החוק סמכויות. בגוף הבוחר את המועצת האחרון היו 4 נשים.
כיום אין מינוי של רבני התיישבות מכיוון שלא הגיעו להסכמה למי הרב ייתן דיווח.
עו"ד גולדברג אמר עוד הרבה ממה שלא היה לי כוח לסכם. מאד מעניין.
כעת מדבר הרב דוד סתיו.
צריך לדעת שכמו שיש בעיות ברבנות הראשית וברבנות הממלכתית בכלל, יש גם בעיות כמעט בכל משרד ממשלתי במדינה שלנו. הרבנות לא שונה מהותית.
עם זאת, מוסדות המחזיקים בכח בידיהם, יחד עם מונופול וריכוזיות, יחד עם מגזריות, זה מתכון מאד מסוכן.
ברמה הפרקטית: יש כיום כ40 ח"כים דתים. סביר להניח שההרכב הזה לא ייתן את ידו לשינויים מהותיים הקשורים לנישואין אזרחיים. זה ברמה הפרקטית.
ברמה האידיאולוגית, זה שהרבנות אחראית על נישואין וגירושין, זה כח אדיר - שיכול להיות חיובי ויכול להיות שלילי.
הכוח הזה יכול לאפשר לרבנות לגרום להתבוללות אדירה בא"י ומנגד יכול לגרום לאחדות האומה.
על פי רישומי הרה"ר שליש מהזוגות שנישאו ב2010 לא התחתנו עם בני/בנות זוג שהמדינה מכירה ביהדותם.
הפתרון לזה הוא לעשות בירורי יהדות בצורה מקרבת.
כשמדברים על גיור, הכוונה הוא גם על אלפי ילדים הלומדים במוסדות ממ"ד יסודיים, שמקשים עליהם את תהליך הגיור.
עיכוב הגיור משמעותו שהילדים הללו ילכו לתיכונים לא-דתיים ויתחתנו בסוף כלא-יהודים.
מתנגד למודל הקהילתי בכל מה שקשור לגיור, קידושין וגירושין, שעלול להוביל לנישואין אזרחיים ולהרחיק את עולי בריה"מ מהיהדות.
הליכה לדרך המודל הקהילתי נכונה בכל הקשור לבחירת רבנים, אך אסור לותר על הרבנות הראשית הממלכתית.
תפקיד הרבנות הוא גם להביע עמדות ציבוריות. לפחות בהעלאת התמודדות ערכית בנושאים הציבוריים. (לא צריך להביע עמדה בכל דבר).
אסטרטגית רצינו להפוך את נושא בחירת הרב הראשי, לנושא שמעסיק את הציבור הישראלי. בזה הצלחנו. לפחות 40 שנה לא עוסקים בנושא הזה כמו שעוסקים כיום.
פוגש הרבה אנשים חילוניים שאומרים: הדבר האחרון שחשבתי שיעניין אותי אי פעם הוא בחירת הרב הראשי, וכיום אני מרגיש שהנושא בוער בי.
גם אדם חילוני רוצה זיקה ליהדות. גם הוא רוצה שילדיו יתחתנו עם יהודים כאן בארץ ולא בחו"ל. יש לרה"ר פוטנציאל להשפיע על הרבה דברים במרחב הציבורי
יש הרבה דברים שאפשר להפריט מצד אחד, אך להשאיר מנגנון פיקוח ממלכתי יחד עם קוד אתי שכל העוסקים יהיו מחוייבים לה.
המאבק הקשה ביותר שלי אינו עם החרדים, ובודאי שלא עם החילונים, אלא בתוך הציבור הדתי-לאומי.
לא מבין איך אפשר לומר את המשפט "תפקיד הרבנים הוא לא לתת פתרונות אלא ללמד תורה". (משפט שנאמר ע"י הרב מרדכי שטרנברג בשבוע שעבר).
ע"כ דברי הרב סתו. לענ"ד היה מרתק.
ד"ר הדר ליפשיץ, נאמני תורה ועבודה, מציג את המודל הקהילתי.
יש שני כשלים יסודיים ברבנות: מונופול וריכוזיות. אין תחרות במתן שירותי הדת, ומי שמחליט על מינוי רבנים זה שר הדתות.
שירותי הדת היסודיים הם: רבנות, כשרות, נישואין וגיור.
יש בחו"ל מקומות בהם משלמים מס דת וולנטרי. כך מציעים גם לעשות בארץ. מי שמשלם את מס הדת יירשם לבית כנסת מסוים והוא יקבל תקציב לפי מי שחבר בו.
הרב יהיה עובד של הקהילה. כל קהילה תמנה את הרב שהיא חפצה בו, והרב יצטרך למסור לה דין וחשבון על פעילותו (ולא למדינה).
קהילה יכולה להיות גם חילונית או רפורמית.
הכשרות, הנישואין והגיור יתנהלו על ידי אגד של קהילות.
המודל הקהילתי ימנע מהרפורמים לעתור לבג"ץ כי הם יצטרכו להראות כמה חברים יש להם שמשלמים מס דת.
כל המודל של הרב קוק להוציא סמכויות ותקציב מגורמים מקוריים עבור גורם כלל-ארצי, הוא מודל שהיה מקובל בשלטון לפני שבעים ומאה שנה.
כיום בכל העולם מקובל להוציא סמכויות מגורמים כלל ארציים ולהעניק אותם לגורמים מקומיים.
כיום מקדשים את המודלים שבנה בן-גוריון שהיה הרבה יותר אנטי-דתי מכל ח"כ שיש היום בכנסת. במפלגות הכי חילוניות שומרים הרבה יותר יהדות מאי פעם.
המושב השלישי עוסק ב"מערך הכשרות בישראל". הדובר הראשון הוא הרב אהרן ליבוביץ, רב קהילה בירושלים.
הנחה א: מערך הכשרות בירושלים לא מתפקדת. אי אפשר לסמוך על תעודת כשרות של הרבנות ירושלים.
לא בא לפתור את בעית כלל ישראל. בא לתת מענה לציבור שלו - בני הקהילה שלו בשכ' נחלאות בירושלים.
יוזמה שהתחילה בפייסבוק "כשרים בלי תעודה". יש תחושה שלפעמים התשלום למשגיח שלא עושה כלום חוץ מלגבות את משכרותו זה כתשלום פרוטקשין.
יש ציבור גדול של אנשים שאינם בני-תורה, ואף דתל"שים שרוצים שהמסעדות תהיינה כשרות. לא אכפת להם שרב יהיה זה שיאמר שכשר.
"ההרגשה שלי הוא שחוק אונאה בכשרות בירושלים גורם לאונאה." החוק מסיר את האחריות מהצרכן ומעניק אותו אך ורק לנותן הכשרות.
חושב שצריך לומר שאפשר לסמוך על בעלי עסק שמודיעים שהעסק שלהם כשר.
הבעיות ההלכתית: האם בעל העסק מבין מה זה כשר? האם ניתן לסמוך עליו, הגם שהוא עצמו לא אוכל כשר ויש גם נגיעת ממון?
איך המודל עובד? בעל העסק קשור ל"נאמני כשרות" שמסבירים להם את חומרת הכשרות. בעל העסק מתחייב בפני הקהילה שהוא מבין את המשמעות שסומכים עליו.
גם מודיעים לבעל העסק שאם יתגלה שהוא לא עומד בהתחייבות הדבר יפורסם ברבים והוא כבר לא יהיה נאמן.
"נאמני הכשרות" הינם בחורי ישיבה הלומדים איסור והיתר הבונים מערכת יחסים אישית עם בעלי העסק והעובדים ומבקרים בעסק מדי פעם ומתעניינים בנעשה.
המודל מתאים לבתי קפה שכונתיים, לא ברשתות, אולמות ומקומות גדולים.
ע"כ הרב ליבוביץ. הדובר האחרון (שאמר שהוא יקצר מאד) הוא הרב זאב ויטמן.
המצב הרצוי והנדרש בנושא הכשרות הוא שכל מקום שיש תעודת כשרות יהיה גם כשר. אי אפשר לומר שכיום זה כך בכל מקום.
הרצוי הוא שמצב הכשרות לא יהיה תלוי במי עומד בראש המערכת. ראה כמה רבנים ראשיים שרצו לעשות מהפכות. לצערו, לא תמיד המהפכות נעשו. קל לרצות.
ע"כ דבריו הקצרים. וע"כ מהכנס.

ימי עיון "בין "חושן משפט" למערכת המשפט"

בחנוכה האחרון התקיימו ימי עיון בישיבת הר-עציון שבאלון שבות בנושא "בין "חושן משפט" למערכת המשפט". ההקלטות עלו לרשת באתר קש"ת והנה הקישורים לפניכם:

דברי פתיחה: השופט נעם סולברג, שופט בית המשפט העליון 
"דינא דמלכותא דינא" - פרופ' רון קליינמן, המרכז האקדמי קריית אונו
שילוב המשפט העברי במשפט המדינה - בעד ונגד - ד"ר מיכאל ויגודה, ראש המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים. (לא עלה לרשת)



במקום שאין ...? 
הרהורים על עשיית משפט במדינת ישראל בימינו, חזון ומציאות
ראש הישיבה, הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א


רב שיח: "דין תורה" האמנם?
האם וכיצד מיושם "חושן משפט" בבתי הדין
הרב ברוך גיגי, ראש הישיבה
הרב שלמה לוי, ראש הכולל בישיבה
הרב דוד בס, אב ביה"ד המיוחד לעניני גיור
מנחה: הרב ד"ר יצחק ברנד, הפקולטה למשפטים, בר אילן


"השיבה שופטינו - חידוש הסמיכה" - הרב משה ליכטנשטיין, ראש הישיבה
"צדק וסדר במשפט התורה ובדין ישראל" - הרב עדו רכניץ, מנהל רשת בתי הדין "גזית-ארץ חמדה"


"ושפטו את העם משפט צדק - היחס בין משפט וצדק" - הרב יעקב אריאל שליט"א, רב העיר רמת גן


רב שיח: ה"יש (לנו) שופטים בירושלים" 
הציבור הדתי ומערכת המשפט
הרב יעקב מדן, ראש הישיבה
הרב אבי גיסר, רב עפרה, ראש מכון "משפטי ארץ", יו"ר מועצת חמ"ד
ד"ר אביעד הכהן, דיקאן מכללת "שערי משפט"
מנחה: הרב אמנון בזק

עוד לא הספקתי להאזין לכל ההקלטות, ונסיתי בינתיים להאזין לנושאים שחשבתי שיענינו אותי ביותר. לצערי, יש לי תחושה שלא נגעו בשורש של הבעיות הקיימות כיום ביחס בין בתי המשפט לבתי הדין, ובין הציבור הדתי לשניים הראשונים.  חלק הנושאים שלא מצאתי להם התייחסות מספקת:
- האם נכון להגדיר את בתי המשפט כערכאות של גויים? אם כן, לאיזה רמה? האם גם בג"ץ זה ערכאות?
- אם בתי המשפט הם כערכאות, האם ממונות הנפסקים בערכאות יוגדרו כגזל? 
- האם יש דרך הגיונית לשנות את המערכת הקיימת כך שלא תוגדר כערכאות? 
- האם הגיוני שכל בית דין וכל הרכב יחליט איזה מחוקי המדינה נראים לו ואיזה לא? 
- האם יש צדק בבתי הדין לממונות? מהם המדדים לקבוע זאת? 
- מתי יוגדרו בתי הדין כערכאות? האם בכך שהם כפופים לבג"ץ או לחוק הבוררות הם יוגדרו כערכאות? 

הא ודא מהשבוע האחרון

כפי שבודאי הבחנתם, בשבוע האחרון כמעט ולא היה לי זמן לכתוב בבלוג. גם השבוע אינני מתכנן להקדיש זמן לכתיבה. לכן, בחרתי ברשימה זו לקבץ אי אלו דברים שהיו על שולחני בשבוע האחרון.

א. בימים ראשון ושני בשבוע שעבר נערכו ההתועדויות המרכזיות של תורת חב"ד לבני הישיבות. השתתפתי בהתועדות עם הגה"ח ר' יואל כהן ביום ראשון. היה נחמד מאד (וגם שמחתי לראות אי אלו מקוראי הבלוג). לא פחות מרשים היה יריד ספרי החסידות שנערך באותם יומיים בבנייני האומה. בשעה בה אני הגעתי לשם היה עומס גדול ואנשים קנו כמויות אדירות של ספרים. הקלטה של ההתועדויות נמצא באתר ישיבה (קישור). בעיני, אחד מהדברים הכי מרשימים בהתועדות בה אני השתתפתי הוא שהגיעו להתועדות רבנים מובילים בחב"ד, ואף ישבו בשלחן הכבוד. אך לא ציפו שייתנו להם לדבר. הם הגיעו כדי להשתתף ולכבד את המעמד, ותו לא.
ב. עוד באתר ישיבה - עלו ההקלטות של כנס דיני ממונות (קישור).
ג. בית המדרש ההלכתי של בית הלל הוציא שני פסקי הלכה בשבוע האחרון. הראשון בנושא אכילה אצל אדם שאינו שומר כשרות. השני בנושא יחסי גברים ונשים במקומות עבודה. מסיבה שאינה לגמרי ברורה לי דווקא הראשון עשה הרבה יותר "רעש" מאשר השני. אני יכול להבין שהראשון משפיע על היחסים בין דתיים לשאינם דתיים, ולכן לתקשורת החילונית יש עניין להבליט אותו, אך להבנתי, לפחות בתוך הציבור הדתי, הנושא השני אמור להיות הרבה יותר אקוטי ונוגע לכל אחד ואחת.
בעניין לחיצת יד לאשה, אני מבקש להזכיר סיפור מהרב הרשל שכטר (קישור - דקה 8). הוא מספר שפעם ניגש אליו רב אחד (כנראה חרדי) וסיפר לו שיש לו תמונה של סבא שלו (שהיה רב חשוב וידוע, תלמיד של ר' חיים מבריסק) לוחץ יד לאשה שאינה מבנות המשפחה, ושהדבר הוא פלא גדול בעיניו, שהרי החזו"א אמר שזה יהרג ואל יעבור. הרב שכטר אמר לו: אולי סבא שלך היה תלמיד חכם גדול וידע שהדבר מותר? הלה ענה לו: לא יכול להיות - יש חזו"א!
ד. המלצתי בעבר על מאמריו של הרב יהודה ברנדס המופיעים באתר "השפע". לרגל ימי החנוכה, שימו לב לשלושה שיעורים העוסקים בסוגיות חנוכה (קישור). 

כנסים ועוד

כמה הודעות מעניינות שהגיעו אלי לאחרונה:
- בשבוע הבא, ימים ראשון ושני, יתקיימו התועדויות "תורת חב"ד לבני הישיבות" בבנייני האומה בירושלים. כאן תוכלו למצוא דברים שכתבתי על ההתועדות של שנה שעברה. השנה מתוכננים שתי התועדויות, אחד עם הגה"ח ר' יואל כהן, והשני עם הרב יצחק גינזבורג. לראשונה, יהיה מקום גם לבנות/נשים, אבל רק בהתועדות של יום שני. ראו מודעה אודות ההתועדויות כאן.
- באותו עניין. בימי ההתועדויות יתקיים במקום יריד ספרי חסידות. ספרי חסידות מכל המינים, לא רק ספרי חב"ד. המחירים זולים מאד. ראו כאן לקטלוג.
- יצא קול קורא עבור כנס תורה ומדע המתקיים בכל שנה באזור פסח. השנה הכנס אמור להתקיים לאחר הפסח, בניגוד לשנים קודמות שבהם הוא התקיים ממש בערב פסח. אז אם אתם אנשי תורה ומדע ויש לכם מה להחכים את העולם בנושאים אלו - זה המקום בשבילכם.
שאלה לקוראים: אלו נושאים לדעתכם אמורים לעלות בכנס כזה? כמה נושאים כאלה אתם מצליחים לדלות מראשכם? האם אלו נושאים שיש בהם קונפליקט, או שמא נושאים בהם האחד תורם לשני?
- ידידי הרב "מענה לשון", שאף התחיל לאחרונה לשדר פינה שבועית בענייני לשון ברדיו, מקיים בזאת-חנוכה כנס של "תורה ולשון בצהרי היום". כאן תוכלו לראות המודעה בנושא.

על הוראת מחשבת ישראל בתיכון דתי

לפני שנתיים וחצי התקיים באוניברסיטת בן-גוריון כנס "מחשבת ישראל ואמונת ישראל" (את ההרצאות מהכנס תוכלו לשמוע כאן). בימים אלו הגיע לידי הספר "מחשבת ישראל ואמונת ישראל" בעריכת מו"ח פרופ' דניאל י' לסקר שיצא לאור בעקבות אותו כנס והמכיל בתוכו חלק ניכר מההרצאות שניתנו בו. אני מניח שבעתיד אחזור לעסוק בספר יותר בכלליות, אך הפעם אני מבקש להסב את תשומת לבכם להרצאה ולמאמר של ירמי סטביסקי בספר.

כותרת המאמר היא "על הוראת מחשבת ישראל בתיכון דתי: המתח בין בית חינוך דתי לעולם האקדמיה". המאמר עוסק במטרת לימודי מחשבת ישראל בשנות התיכון. לפני שנגיע לטענותיו - האם לכם ברור מה מטרת לימודי מחשבת ישראל בתיכון? האם מנסים להנחיל ידע, חיבור לאמונה, יראת שמים, משהו אחר?

הכותב שם מראה לנגד עינינו:

מורים רבים חושבים שלימוד כתביהם של חכמי ימי הביניים עשוי לעזור לתלמידים לפתור את השאלות האמוניות שלהם כאן ועכשיו בראשית המאה העשרים ואחת... המורים והתלמידים מצפים שכתביהם של גאוני עולם כמו הרמב"ם, רס"ג וריה"ל יאומצו על ידינו ואל לבנו באופן מלא. אולם, הסיכוי שתלמיד דתי במאה העשרים ואחת יוכל לאמץ באופן מלא את השקפת עולמו של הרמב"ם, לדוגמא, הוא בלתי אפשרי. 

לאחר מכן הוא מציב את המטרה שלדעתו יש לשאוף אליה:

מורה, יכול, ושמא, הוא צריך, לתבוע מתלמידיו לנסות ולבנות עולם רוחני, דתי ופילוסופי משלו. בעולם זה ישזור התלמיד חלק מהשקפת העולם של ההוגים השונים אותם למד. 

הכותב מצביע על שתי נקודות בהם יש ללמוד מהאקדמיה ואותם יש להנחיל לתלמידים הלומדים מחשבת ישראל:
א. פלורליזם דתי - לדבריו, אין באמת דרך הוגנת לשלב בין תורתו של הרמב"ם לבין תורתו של ר' נחמן מברסלב (ציטוט מדבריו: "ספק אם יוכלו שני גאוני עולם אלו לשבת זה לצד זה"), אך בכל זאת לשניהם מקום מכובד בארון הספרים היהודי ובמחשבת-ישראל. תובנה זו אמורה להוביל את הלומד למסקנה ש"בסופו של דבר היהדות מכילה בתוכה אמיתות הסותרות זו את זו".
ב. המחקר האקדמי מצביע על כך שמשברים הם אלו שהובילו ליצירת חלק גדול מהספרים החשובים של מחשבת-ישראל. לדברי הכותב:

כאשר המתבגר יגיע להבנה שהרעיונות הגדולים והספרים החשובים נולדו, כמעט תמיד, מתוך מצוקה, יקל עליו בנסיון האישי שלו ליצור לעצמו השקפת עולם שאתה הוא יכול לחיות. 

מאמר זה, שבשונה ממאמרים רבים בספר, אינו מאמר מחקרי אלא מאמר הגיגי, בהחלט העלה אצלי כמה נקודות למחשבה.

האם להיות משוגע באוניברסיטה?

באסרו חג שבועות התקיים יום העיון השלישי להכנה תורנית ללימודים אקדמיים במכון לנדר בירושלים. יום העיון מאורגן ע"י "בית מדרש ישיבתי", גוף המקיים בתי מדרש בכל רחבי הארץ עבור בעלי-בתים. בעיני, בהחלט גוף מבורך ורב זכויות.

לפני שאגיע לנושא שבו אני מבקש להתמקד, רק הערה קטנה: שתיים מתוך שבע ההרצאות (יותר מרבע!) שהועלו לאתר עוסקים בנושא מדעי הרוח באקדמיה. זה קצת מתמיה. האם יותר מרבע מהמשתתפים ביום עיון כזה מיועדים להגיע למדעי הרוח? קשה לי להאמין. אך יותר מזה, האם יותר מרבע מהתופעות שיום העיון הזה בא להתמודד אתם נובעים, להבנת המארגנים, מתחום מדעי הרוח? זה עוד יותר קשה לי להאמין.

אך בעיקר אני מבקש להסב את תשומת הלב דווקא להרצאה-שיעור של הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת-גן.



הרב שפירא דיבר על הכללים הבלתי-כתובים שעל פיהם כולנו חיים בעבודת ה' שלנו. איננו יכולים פתאום בסתם יום של חול להרים קולנו בצעקה לה' או להתפרץ בבכי תוך כדי התפילה, שכן החברה אינה מאפשרת לנו לעשות זאת. הרב שפירא מוסיף עוד נקודה, שהמעבר מהישיבה לאוניברסיטה, כמו כל מעבר בחיים מאפשר איזה שהוא שינוי של האדם, שכן במקום שאליו הוא מגיע לא מכירים אותו. מכאן מגיע הרב לשתי תובנות, שהוא רואה אותן כקשורות:
א. ביציאה מהישיבה צריך להפוך מעמדת מושפע למשפיע.
ב. צריך להיות משוגע לדבר - לא משנה כל כך למה, העיקר שיהיה משוגע למשהו בעבודת ה'.
לפי מה שאני הבנתי, לדידו של הרב שפירא ישנה תלות בין שתי הנקודות: אם תהיה משוגע למשהו, תוכל גם להשפיע בו.

אני חושב שדבריו של הרב יהושע שפירא נכונים. אכן, אם אדם יהיה "משוגע", יש סיכוי טוב שהוא יצליח לשמור על רמתו הרוחנית ולא ירד ברמת שמירת התורה והמצוות שאליו הוא הורגל לפני כן.

עם זאת, אני חושב שיש כאן פספוס מסוים. ממה שאני ראיתי בעיני בתקופתי באוניברסיטה, ישנה זיקה בין רווקות לבין ירידה ברמת שמירת התו"מ באקדמיה. הדברים נכונים (או לפחות, היו נכונים בתקופתי) הן לזכרים והן לנקבות. אם לקולי ישמעו מארגני הכנס הזה, בשנים הבאות ההבחנה בין סטודנט נשוי לבין רעהו הרווק חייב למצוא את מקומו ביום עיון כזה, וחייבים להציע פתרונות לבעיות הספציפיות אתן מתמודדים אותם רווקים, שחבריהם הנשואים אינם מתמודדים אתן. ועכשיו חייבים לשאול, האם למשוגע יותר קל למצוא את בת זוגתו? ההרגשה שלי היא שלא. אמנם ייתכן ויהיו כאלה שיטענו שדווקא המשוגע התורן יוכל למצוא ביתר קלות את המשוגעת התורנית. אך יתרה מזאת, האם ה"משוגעות" לא יכולה להפריע ללימודים אקדמאיים תקינים? האם זה לא יכול ליצור חיץ בין הסטודנט למרצים שלו? בין הסטודנט למתרגלים שלו? בסופו של דבר הולכים לאקדמיה כדי ללמוד, ולא כדי להיות משוגע. זו הדגשה חשובה לדעתי.

דבר נוסף. האם דבריו של הרב שפירא יכולים להיות דרך לרבים? האם יש מקום לצפות שכל בוגרי ישיבות ההסדר המגיעים לאקדמיה יהיו "משוגעים"? אני חושב שלא. הן בגלל שאני רואה מה מתרחש בפועל, ואני חושב שהפער בין הקיים לבין צפייה שכולם יהיו משוגעים הוא גדול מדי. והן בגלל שהמעבר מהישיבה לאקדמיה מגיע הרבה פעמים מתוך רצון להיות "נורמלי", ולצפות שאותו אחד שרוצה להיות "נורמלי" יהיה "משוגע" זה קצת יותר מדי.

ואחרי כל מה שכתבתי נגד אספקט ה"משוגע", אני כן מסכים לגמרי עם הצורך לעבור מעמדת מושפע למשפיע, רק שאני מנסח זאת קצת אחרת. אדם למד כך וכך שנים במסגרת ישיבתית. הוא כעת יוצא משם לאקדמיה, או לכל מקום אחר. הוא צריך לשאול את עצמו: השקעתי כך וכך בלימוד תורה, מה קבלתי? אחרי שיש לו תשובה ביד, ובתקווה ויש לו לו תשובה ביד, הוא צריך לשאול את עצמו: מה אני עושה עם מה שקבלתי? האם אני עוצר בזה, או שאני רואה במה שקבלתי עד עתה את המפתח להתקדם הלאה? 

תקציר כינוס שוחרי לשון הקודש השישי, מאת: הרב "מענה לשון"

ביום שלישי, י"ח בניסן התשע"ב, התקיים בירושלים (מ13:15 עד 18:30) הכינוס השנתי השישי של "שוחרי לשון הקודש".
לכינוס שכותרתו "וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן" התאגדו יחד כתשעים איש ואשה, הבאים מרחבי הארץ מחלקים שונים ומגוונים בחברה היהודית (בעיקר הדתית והחרדית), מפרופסורים ללשון ועד ליהודים מן השורה שאין להם רקע בלשון. חלק מהמשתתפים הכירו זה את זה מתוך התכתבויות בדוא"ל על לשון הקודש, ולחלקם היה זה המפגש הראשון פנים אל פנים. המשותף לבאי הכינוס: אהבת התורה גם מהצד הלשוני-דקדוקי.

לאחר תפלת מנחה מדויקת שהוביל ר' אליהוא שנון, הושמעו תשע הרצאות במגוון סוגיות לשוניות, בהנחייתו של הרב יואל קטן (ר"מ בישיבת שעלבים וראש מכון שלמה אומן).
את המושב הראשון פתח ר' ליאור יעקובי שהביא כמה הצעות לבאר מדרש הלכה על המילה "מגדף", ודן בחילופים האפשריים בין האותיות ד' ור'.
הרב יצחק פרנק דן בציוויים "שמע ישראל" ו"אהבת" (וההבחנה בין "ציווי דקדוקי" לבין "ציווי אמיתי", בהשוואה ל"שמע קולנו" בתפילת העמידה), ובמשמעותם המתבטאת בתרגומם לאנגלית, וכן בהגייה הנכונה של "ואהבת": גם מבחינת מלרע לעומת מלעיל, וחמור יותר: השיבוש "ואהפת", שנוצר על רקע הידמות קולית.
הרצאתו של פרופ' משה בר אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, עסקה בהרחבה בזיקה של לשון המשנה למקרא. הודגם כיצד נוכחותו של פסוק ברקע משנה מסויימת, יכולה לגרום שימוש במילה מקראית השאולה מהפסוק או להשפיע על סדר המילים במשפט, בהשראת הכתובים. בדרך הילוכו הוא שפע כהנה וכהנה חידושים לשוניים בשפה ברורה באר היטב. למשל: מארגני הכֶנֶס השתכנעו מדבריו שאין להזדקק למילה המיותרת "כֶנֶס" שחידש דוד רמז. המילה "כינוס" טובה וקדומה ממנה, כמו ששנינו בסנהדרין פ"ח מ"ה.

לשמיעת המושב הראשון - לחצו כאן

הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין תאר את פרשת גילויו של ספר התורה המיוחס לרבינו ניסים, והפולמוס שהתעורר באשר לייחוסו, ובאשר לשאלת אופן כתיבת האות צד"י בסת"ם. עלו בהרצאתו הרחבה כמה שאלות עקרוניות חשובות בדרכי העיון והביקורת.
ר' אליהוא שנון, סופר סת"ם מקיבוץ סעד, דן בדרכים שבהן מחולקות רשימות במקרא ע"י טעמי המקרא, כגון רשימת שמות בני בנימין.
הרב דוד כוכב עסק בקצרה במחלוקת לגבי מספר התנועות בלשון הקודש (כולל שיטת הגר"א), ואח"כ הנעים לנוכחים בשירים שחיבר והלחין, בליוויו קלידי האורגנית של מייק מרואני.

לשמיעת המושב השני- לחצו כאן

אח"כ הציג הרב אליהו לוין את הסוגיות הלשוניות שיש בנוסח הקדיש (כולל "על ישראל" בקדיש דרבנן), ואת הנוסחאות שראוי לבכר.
מר אברהם נפח הציג את תפיסתו הייחודית על מבנה הפועל, ועל המשמעות שיש ל"נִפעל" ו"התפעל" בעברית המקראית.
את הכינוס חתם ר' אוריאל פרנק. הוא דן בשלושת פירושי הפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד", והדגים כיצד הדיוק בלשון (כדוגמת "לָכֶם, וְלֹא לוֹ") יכול לתרום לא רק להבנת התורה, אלא גם לכוונה בתפילה ובברכות. שימת הלב ללשון נוכח ונסתר בתפילת העמידה מסייעת לחוות שאנו עומדים לפני "מלך העולם".

לשמיעת המושב השלישי- לחצו כאן

האזנתי השבוע לרוב המושבים ואף גיליתי ששמי הוזכר בתחילת דבריו של ר' אוריאל. ישנם בין ההרצאות כאלו שגם מי שאיננו יודע מה ההבדל בין פועל לנפעל יוכל להפיק מהם תועלת, הרצאות אחרות קשות יותר לקליטה למי שאיננו דקדוקניק. 

ציוצים מכנס היסוד של "בית-הלל"

נוכחתי הערב בכנס היסוד של "בית-הלל" וצייצתי משם. לנוחיותכם אספתי להלן את הציוצים (לא ערכתי אותם, כי אני עייף ורוצה ללכת לישון וגם מחר לא יהיה לי זמן. אם מישהו מהקוראים רוצה לערוך אותם ולשלוח לי אותם בצורה ערוכה - אחליף את הפוסט למה שישלח).

הגעתי, קצת באיחור, לכנס בית הלל. ובעז"ה אנסה לעדכן במה שקורה כאן.

ההתרשמות שלי זה שיש כאן בין מאה למאתיים איש ואשה.

עוברים כעת לדיונים במעין ועדות. אני רשום (לבקשתי) לועדה בנושא חברה ודמוקרטיה.

במחילה מכבודכם, לא הצלחתי להתחבר לרשת במשך הועדות. אצטרך בהזדמנות אחרת להשלים את זה.

בסופו של דבר נכנסתי לועדת בנושא "חברה וחינוך". הדיון נסב יותר סביב חינוך.

רוב הדיון היה סביב נושא מורכבות בחינוך. איך מחנכים לחינוך?

הציבור שנמצא כאן הוא יחסית מגוון. יחסית, כמובן.

יש אמנם הרבה רבנים מגולחים, אך יש גם הרבה זקנים לבנים. מתוכם: הרב דוד מישלוב, הרב אהרן כ"ץ, הרב דניאל שילה, הרב שמואל דוד, הרב יואל בן-נון.

הקול שאני שומע מכאן הוא לא רצון לשבור מוסכמות, ובודאי שלא לפלג את הציבור, אלא להציג נושאים באופן יותר אמיתי.

בועדה בו הייתי, "חברה וחינוך", היה קול ברור האומר שהחינוך למורכבות היא שולית, יחסית לצורך לחינוך לאמונה.

המשמעות היא שאם ניגשים לאמונות ודעות שונות כשיש אמונה אמיתית, אז יכולים להתמודד גם עם דברים מורכבים. אני חושב שיש הרבה אמת בדעה זו.

עכשיו מדבר יו"ר מרכז הבינוי הישראלי, אדם לא דתי, המתגורר ברמת השבים.

הוא מדבר על "ציבור הכיפות השקופות", על החיזוק הרחב שיש בציבור הכללי.

על אף החיזוק הגדול שיש, הציבור הדתי במקום לצאת החוצה מתכנס עוד ועוד לתוך עצמו.

למי שלא ראה, יש סיכום של חלק מהדברים שהיו בכנס בדף הפייסבוק של בית-הלל: ‎https://www.facebook.com/B.Hillel‏

המשך דבריו של ערן רויס, ממרכז הבינוי: אם הציבור שמאמין ברמה האידיאולוגית בחיבור, לא יעשה משהו כדי לצאת מהבועה ולהתחבר קצת, אף אחד לא יעשה

יש כעת סיכום של הועדות.

ועדה שעסק במעמד האשה: לא התמקדנו בנושאים הלכתיים פרטניים, אלא בנושאים העקרוניים יותר.

הנשים מרגישות פיצול אישיות - בעולם החיצוני הן שוות בין שווים, בעולם הדתי - הן לא חלק מהציבור ובודאי שלא שוות.

האם רוצים לגשר על הפער בין העולם החיצוני לעולם הפנימי, או שעדיף לומר שאין מה לעשות - ככה זה ביהדות.

ועוד, האם יש לנו צורך או חובה לזעוק ולמחות על הדרת נשים (בין היתר כמו בכנס פועה)?

עצם המפגש שבו השתתפו נשים וגברים היה בו משהו מאד פורה. אחד הרבנים בועדה: אחרי הרבה דיוני רבנים שישבתי בהם זה הראשון שיושבות בו גם נשים.

מיכל טיקוצ'ינסקי היא המציגה את סיכום הועדה.

מיכל טיקוצ'ינסקי היא ראש בית המדרש לנשים בבית-מורשה.

המשך: לא צריך להתבייש להשמיע את הקול שלנו, שאפשר לנסות להחזיק את החבל משני קצותיו.

היתה הסכמה: שהפתיחות צריכה להיות באיטיות ובהדרגה, מתוך מחויבות הלכתית.

הרב רונן לוביץ' מציג את מסקנות הועדה שעסקה בנושאים הקשורים לדמוקרטיה: סירובי פקודה, יחס לגויים וכד'.

עיקר הדיון בועדה נסוב סביב סוגיית שירת הנשים בצבא.

מה שעלה, די בקוסצנזוס: חשוב שלא תהיה כפיה דתית (או אנטי דתית) על חיילים. אך יחד עם זאת, ערכים שהם נר לרגלנו נזנחו בשיח.

ערכים כמו: אחדות עם ישראל, כבוד הבריות, ויתור על האישי למען הכלל. ערכים אלו צריכים לחזור ולתפוס את מקומם הנכון. כל זה מתוך מחוייבות להלכה.

אנחנו דבקים ברצון לשמור על ההלכה, אך יחד עם זאת לא לזנוח את הערכים העומדים בבסיסה של הציונות הדתית.

בשם אורי אורבך (שהשתתף בדיון): צריך לומר דברים מתונים, אך בתקיפות.

הרב מאיר נהוראי מציג את הנקודות שעלו בועדת החינוך.

היתה הסכמה שצריך חינוך למורכבות. אך עלו הרבה קשיים במימוש.

האם עדיף לחנך ליראת שמים מצומצמת ורק בגיל מבוגר יותר מציגים את המורכבות, או שמחנכים מגיל 0 למורכבות ולדעות שונות.

עלתה זעקה שאסור להתעלם מהחינוך הדתי שאינו חינוך ישיבתי (מקיפים למיניהם). במוסדות רבים אין בכלל שאלת מורכבות.

במוסדות רבים עיקר עבודת הצוות החינוכי הוא לחבר את התלמידים למשהו! לא משנה מה! העיקר שיתחברו!

סיום דבריו: אנחנו עדיין בית שמאי עם תורה בשמיים, צריך להוריד את הרעיונות לארץ.

עכשיו הערות ושאלות מהקהל.

אורי אורבך: מחכים לקול שלכם. התורה מוצגת כקול גס ולא רלוונטי ומחכים לשמוע תורה מחוברת.

חשוב שהציבור יזדהה עם מסרי התורה הנאמרים בציבור. הלל לימד את התורה על רגל אחת - רגל אחת של הלומד, המלמד צריך להיות עם שני רגליים על הארץ.

הרב יואל בן-נון: כבר ברכתי שהחיינו בהתחלה.

כתוב בגמרא על הלל שיושב לפני שמאי כפוף לפני שמאי והיה קשה אותו יום שיום שנעשה בו העגל.

הלל הלך בדרכו של אהרן - מן הסתם הוא הבין שבדרכו של אהרן יכול לצאת עגל. זה מה שחשב שמאי על הלל. עם הקולות שלו יכול לצאת עגל. המדרון החלקלק.

הלל אומר: מכל דבר הם (שמאי) עושים עגל. וזה חורבן עולם. לכן היה קשה כיום שנעשה בו העגל - שני הצדדים מסכימים שיש כאן עגל...

אני קצת כמו בבא בן בוטא - תלמיד של שמאי, שהבין שההלכה צריכה להיות כהלל. בתקיפות של שמאי - טען כהלל.

הרב דניאל שילה: כשדנים בבעיות כואבות זה חשוב מאד, אך שלא יווצר רושם שיש כאן עוד ארגון מיליטנטי. לא צריך לתקוף.

צריך להזמין קולות נוספים לדיון: כדוגמת עלי, קשת וכד'. אם כולם מסכימים עם כולם - זה בעיה.

לא להצטייר כקבוצה לוחמנית - אלא להוסיף אורה. [גם העיר על השם "בית הלל" שהוא עוקצני מדי].

הרב צבי קורן: הגרי"ד הוסיף שיש עיקר 14 - שזאת התורה יכול להתקיים בכל מקום ובכל זמן. זה מטרת הכינוס כאן - להוכיח שהתורה רלוונטית תמיד.

מאד אוהב את השם בית-הלל (הרב דני שילה: מצויין. זה בדיוק מה שרציתי - שתהיה מחלוקת!).

לא צריך לכלול יותר מדי קולות. צריך אמירה ברורה, שלא לכולם יהיה נוח איתה. לאחר מכן, אפשר לנהל דיאולוג עם קבוצות אחרות.

אין סיבה שלא יתקיים שיח עם הרב שלמה אבינר שהתנגד למקומן של נשים בהנהגה. לא צריך לדבר על, אפשר לדבר עם.

דברי סיום של הרב רונן נויברט.

הסקר שהתפרסם לאחרונה על 80% שמאמינים. אסור לעסוק רק בציבור הדתי. הציבור הכללי מעוניין בחיבור לאמונה - ויש שם מקום לרבנים.

צריך לעסוק ב"מה", וגם צריך לעסוק ב"איך". לשנות את השיח הרבני לשיח לא-מתלהם ולא-משמיץ. אנחנו מכבדים גם את אלו שאנחנו לא מסכימים איתם.

אי העמידה על קוצו של יו"ד זה דבר חשוב מאד בהתנהלות שלנו כארגון.

רוצים דמוקרטיה מלאה בארגון. איך בדיוק זה יתנהל - יתגבש בהמשך.

החשיפה התקשורתית: המטרה היא לשקץ לציבור את הדעות של כולם (היושבים כאן). לא רק את דעות המקימים, ולא רק את דעת הדוברים.

החשיפה התקשורתית בימים האחרונים היתה גדולה לאין ערוך ממה שצפינו.

הערה ביחס לצהר: לא מתחרים בצהר, אלא להוסיף על פעולתם. כל המהלכים כאן נעשו בתיאום עם צהר.

לא פיצול ולא מחלוקת, אלא רצון גם להשמיע את הקול שלנו בציבור.

עד כאן מכנס היסוד של בית-הלל במלון בלו-ביי.

בקרוב: הכנס השנתי של שוחרי לשון הקודש תשע"א

הכנס השנתי של שוחרי לשון הקודש

יתקיים בס"ד ביום רביעי, ט"ז בניסן א' בעומר התשע"א בשעה 13:15

בבית הכנסת אהל משה, שכונת סנהדריה המורחבת (מעלות דושינסקי 9), ירושלים.

תוכנית הכנס:

13:15 - התכנסות

13:30 - תפילת מִנחה

מושב ראשון (13:45 - 15:00)

"בדקה לוי במתניתיה", בדק הבית ובדיקת חמץ מר ליאור יעקובי

ענייני דיומא: דגש באות א' הרב דוד כוכב

ניקוי לשוננו מעבודה זרה מר אליהוא שנון

כתר ארם צובא הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין

מושב שני (15:15 - 16:30)

השפעת הארמית על לשון המשנה פרופ' יוחנן ברויאר

החִווי והאִווי מר אברהם נפח

סימן רבים כפול הרב יעקב לויפר

קטנית שהיא חמץ מר יעקב עציון

מַנחה: הרב יואל קטן, ר"מ בישיבת שעלבים, ראש מכון שלמה אומן

הכניסה ללא תשלום עזרת נשים פתוחה

הזמנים משוערים וללא התחייבות...

לפרטים: maanelashon@gmail.com

רצוי לאשר השתתפות.

פסח שמח וכשר

קביעת רגע המוות ועוד

כמה דברים שהיו על שולחני בזמן האחרון.


1. בשבוע האחרון עלתה, סביב פטירת שחקן הכדורגל אבי כהן, סערה תקשורתית בדבר קביעת רגע המוות והשתלת איברים. בארה"ב הנושא עלה לפני כמה שבועות כשגורמים בRCA ניסו להתחיל מהלך לבחינה מחדש של הגישה המקובלת בRCA זה שנות דור המגדירה מוות מוחי כמוות לכל דבר. בזמנו פורסם ב"הרהורים בלוג" פוסט אורח באנגלית (קישור) שהוא לדעתי המאמר הטוב ביותר שקראתי בנושא. אני חושב שזו תהיה זכות גדולה למי שיתרגם את המאמר הזה לעברית.


2. עוד בנושא קביעת רגע המוות והשתלת איברים. יש המון חומר ברשת בנושא הזה שכל אחד מכם בודאי יכול למצוא בעצמו בחיפוש פשוט, ובכל זאת אציין לחומרים שעשיתי בהם שימוש בשבוע האחרון: הרב פרופ' אברהם שטיינברג במאמר מקיף בנושא, ועוד מאמרון שבסופה תיאור הניסויים והדיונים שערך עם הג"ר שלמה זלמן אוירבך. הרב יואל קטן בהרצאה מאד מעניינת ומסכמת בנושא (תורף דבריו: הגישה הדוגלת ב"מוות מוחי נשימתי" היא השיטה המבוססת מבחינת המקורות, השיטה הנגדית היא שיטה המתבססת רק על הספק שאולי בכל זאת יש כאן פגיעה בחיים). הרצאתו של הרב יואל קטן נאמרה במסגרת כנס שהתקיים לא מזמן בישיבת הכותל - ההרצאות נמצאות כאן, טרם הספקתי להאזין להרצאות האחרות אך הנושאים נראים מעניינים.

3. בזמנו פרסמתי את תוכנית הכנס "מחשבת ישראל ואמונת ישראל" שהתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בתחילת הקיץ. ההקלטות של ההרצאות עלו לרשת לא מזמן וניתן למצוא אותם כאן. ההמלצות שלי: המושב החמישי וההרצאה של פרופ' אשר כהן.

4. מאן דהוא העלה לרשת דיון בין חברי הקהילה שהתקיים בקהילת הרמב"ן בירושלים של הרב דר' בני לאו. הדיון הוא מרתק ממספר סיבות - והוא ניתן להורדה כאן (זה קובץ גדול מאד. מומלץ לשמור למחשב ולהאזין/לראות רק אחרי גמר ההורדה.). בכל מקרה, אני כמעט יכול להבטיח שמי שיצליח להוריד ולמצוא זמן להאזין לדברים, בהחלט יקום בסוף ויאמר לעצמו "דבר כזה עוד לא ראיתי בחיי".

משבר האינטרנט ותיקונו

מדי חול המועד סוכות מתקיים כינוס בישיבת עטרת כהנים בנושא "הלכות הקודש והמקדש". משום מה בחג הסוכות האחרון בחרו להקדיש את הכינוס למה שהם מגדירים כ"משבר האינטרנט ותיקונו". הרצאות הכינוס (שכוללות גם שיעור של הרב נבנצאל ב"הלכות הקודש והמקדש" - הועלו לכאן).

האזנתי לרוב ההרצאות ולפניכם כמה הערות שלי:

- לא לחלוטין ברור לי מה מטרתו של יום עיון כזה. האם המטרה להבהיר לציבור התמים מהם הסכנות שישנם באינטרנט? האם המטרה זה להציב פתרונות?
אם זה להבהיר את הסכנות - קשה לי להאמין שמי שמשתמש באינטרנט לא מכיר את הסכנות שדיברו עליהם. אם זה להציב פתרונות - זה לא ממש קרה.
בתחילת דרכי כבלוגר אתר כיפה אירגן כנס בנושא "יהדות ואינטרנט". זה לא היה הכנס הראשון בנושא ועלו בו לדיון נושאים חשובים מאד על השימוש באינטרנט לציבור הדתי. לצערי, אתר כיפה כבר לא מארגן כנס כזה. ההרגשה שלי זה שכנס כזה הוא חשוב מאד ומועיל. לצערי, הכינוס של עטרת כהנים לא התקרבה בכלל לתחום הזה, ואני עדיין מחכה שמישהו ירים את הכפפה.

- הרב שלמה אבינר והרב יהושע שפירא דוגלים עדיין בעידוד אנשים לא להכניס את האינטרנט לביתם ("רימון זה תועבה" אמר והדגיש הרב יהושע שפירא, רק שעדיף מקצת תועבה על ים של תועבה). עם זאת, גם הם מבינים שאין סיכוי שזה יהיה פתרון לרבים.

- השיעור של הרב אלישע אבינר, שהיה בעצם שיעור פתיחה לכל היום, היה לטעמי המוצלח ביותר ומבחינתי היה אפשר להסתפק בו. השיעורים הנוספים, טובים יותר וטובים פחות, לא הוסיפו הרבה על דבריו (בטח לא מספיק ליום שלם).

- הרב יהושע שפירא, כידוע, היה ממקימי אינטרנט רימון. לקראת פרשת נח, מי שגולש עם אינטרנט רימון יכול בהחלט לומר שהוא את נפשו הציל (לפחות חלקית). אבל גם הוא צריך להיות ער לכך שרימון זה פתרון מגזרי. מעט מאד אנשים מהמגזר המסורתי-כללי יהיו מוכנים להצטרף לרימון כל עוד אתרים פופולאריים כדוגמת www.flickr.com חסומים. הפתרון הכללי יותר צריך להיות, לטעמי, על ידי חקיקה בסגנון מה שהציע בקדנציה הקודמת השר אריאל אטיאס. דווקא עכשיו שיש קואליציה ימנית-דתית יש סיכוי להעביר חקיקה כזו, אך כל הח"כים שלנו ישנים כהרגלם.

- בעיני, תקיפת האנונימיות ברשת ותקיפת פייסבוק לא יכולים לדור בכפיפה אחת. מי שמתנגד לאנונימיות, צריך לתמוך בפייסבוק. ומי שמתנגד לפייסבוק צריך להיות שלם עם האנונימיות של הרשת. בעיני, ראיית שניהם כרע טוטאלי זה פשוט תרתי דסתרי.

- ככלל, כמעט כל הדוברים בחרו לתקוף את פייסבוק ולקרוא לציבור השומעים להדיר את רגליהם מהאתר הפופולארי. אני אינני מבין מה הבעיה הגדולה בפייסבוק. האם זה באמת נמצא באותו שורה עם הסכנות הרוחניות הגדולות הקיימות באינטרנט. ואם כבר, האם צ'אטים זה לא משהו הרבה יותר מסוכן מאשר פייסבוק? אני לא יודע מה אתכם, אבל כשאני שומע רב מדבר על פייסבוק, ועוד כשהוא מדבר על זה כאל משהו חדש זה מתורגם אצלי במח לתמונה של מישהו מחזיק שלט גדול ועליו כתוב "אני נלחם את מלחמות האתמול".

- אחד או שניים מהדוברים העלו את נושא האלימות המילולית בטוקבקים, אך לא הציעו שום פתרון לעניין (חוץ מחסימת האפשרות לחלוטין). מדוע שאתרים תורניים לא יאפשרו טוקבקים מתורבתים על תכנים באתר שלהם? כך הם יוכלו להראות דוגמא אישית ואולי אחרים ילמדו מהם. זה לא נכתב בציניות, אני באמת מאמין שמשם תבוא הישועה.

- ככלל, בכל שיעורי הכינוס היה הרבה הרבה "קובלים על החושך" ומעט מאד "מוסיפים אור".

מחלוקות בין רבנים

לפני קצת יותר משבועיים התקיים בירושלים כנס הקיץ של ארגון רבני צהר. מראש תכננתי להשתתף רק במושב אחד, ובסוף יצא שהקפיצו אותי ולא יכלתי להשאר אפילו עד לסופו של אותו מושב. המושב המדובר היה מושב סגור לרבנים שבו התקיים מעין דיון פתוח, בהנחיית הרב אלישע אבינר ראש כולל בישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים ורב קהילה ותיק במקום. הנושא היה המחלוקות בין הרבנים בציבור הציוני-דתי. הרב אלישע אבינר נתן מספר דוגמאות למחלוקות שיש בתוך הציבור שלנו וכיצד מחלוקות הרבנים משתקפים אל הנוער ואל הסביבה. אחת הדוגמאות היתה שישנם רבנים שאינם מוכנים לקחת חלק בצהר, ולעומתם ישנם רבנים החברים בצהר, ולדבריו, משלמים מחיר אישי על השתייכותם לארגון. דוגמא אחרת היתה כינוס ראשי ישיבות ההסדר לאחר פרשת הר-ברכה וחלק מהתגובות שהגיעו מהשטח אחר כך שדברו על כך שראשי הישיבות (כ40 במספר) לא פעלו על פי דעת תורה.
[אני חושב שאפשר להוסיף כדוגמא גם את הכתבה הזאת מהעיתון 'בשבע' שהתפרסמה בשבת האחרונה. בכתבה זו, דומני שהעיתון בשבע שבר שיאים שליליים של חוסר-פתיחות, קבלת דעת האחר וכבוד לרבנים שחושבים מעט אחרת מקו העיתון. וכפי שאמר הרב אלישע אבינר לכתבת: התכנית מיועדת לר"מים וראשי ישיבות, בכירי הרבנים והמחנכים של הציבור הדתי, אם עליהם אנחנו לא סומכים שיש להם ראש על הכתפיים, אז על מי כן נסמוך? אם לא סומכים עליהם, אפשר לסגור את הישיבות עכשיו.]
בכל מקרה, אני חושב שאפשר לחלק את הדעות שעלו לשניים (כאמור, לא הייתי עד הסוף כך שיכול להיות שפספסתי משהו חשוב אך זה הרושם שנשאר בי). היו כאלו שטענו שזה רק טבעי שיהיו מחלוקות, ואולי זה אפילו טוב שיש מחלוקות כי כך מתבררים עניינים חשובים, אמנם הלהבות לפעמים מגיעים לגבהים לא רצויים אבל אין מה לעשות, הציבור הוא כל כך מגוון ויש בתי מדרש שונים וברור שיהיו דעות שונות ואף מנוגדות בתוך הציבור ובקרב רבניו. מנגד, הקבוצה השנייה טענה שמזמן עברנו את גבול הטעם הטוב ואנחנו נמצאים כיום במקום שיש זלזול מוחלט בין הרבנים מהמחנות השונים.
כמה ימים לאחר הכנס נפל לידי אגרת שכתב ה'חפץ-חיים' למרן הרב קוק בעניין מחלוקות הרבנים בארץ ישראל (אינני יודע היכן הוא נדפס, מן הסתם חלק מן הקוראים יוכלו להעיר את עיני):
בעז"ה יום ד' שלח תרפ"ג לפ"ק אל כבוד הרב הגאון הגדול י"א וכו' וכו' כקש"ת מו"ה אכרהם יצחק הכהן קוק נ"י אחד"ש הדר"ג...
והנה יש לי צער גדול אמרתי אשיחה וירוח לי, והוא מענין המחלוקת שנתהוה בא"י, אר"י מקודשת אצל כלל ישראל וכאשר נשמע ששם יש מחלוקת, ובפרט בין גדולי ישראל מתחלל שם שמים עי"ז מאוד, ואין מן הצורך להאריך בדבר העון הגדול הזה, כדאיתא ביומא דף פ"ז. ורבינו אליעזר ממ"ן בספר יראים שלו כשמגיע ללאו זה אומר, מקרא זה נוקב ויורד עד התהום עיי"ש שמאריך בזה מאוד וגם חז"ל אמרו אין מקיפין בחילול השם. ואפי' אנשים קדושי עליון שמתברר אצלם שהדין עמהם וגם הקב"ה תובע עבור עלבונם מהצד שכנגדם אפ"ה לבסוף נתבעים גם מאתם, כמו שמצינו שהיה שאול רודף את דוד בחנם ורדף עמו לחייו, ואפ"ה לבסוף א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה העון הזה טמון בידך על ידך נטרד דואג האדומי, על ידך נהרג שאול ושלשת בניו, והוצרך לקבל עליו יסורין לא עליכם כמו שאמרו חז"ל. וע"כ ידיד נפשי מאז ומקדם התחזקו והתחזקו לרדוף אחרי השלום למען כבוד ד' ותורתו, ולמען כבוד א"י שלא תתבזה בעיני כל העולם. ובוכות זה יאריך הקב"ה ימיכם כדאיתא בר"ה דף י"ח שאמר הקב"ה לפמליא של מעלה אודות רב הונה בריה דרב יהושע הואיל ולא מוקים במיליה לא תוקמו בהדיה.
ותזכו לכל טוב בזה ובבא כחפצכם וכחפץ ידידכם מאז
הצעיר שבכהונה ישראל מאיר הכהן
באיזה קבוצה הייתם שמים את החפץ-חיים?
[גם בעל הבלוג הזה מתחבט מעט מאז הדיון הזה היכן עובר הגבול שבין עמידה איתנה על אמיתתה של תורה לבין חרחור ריב ומחלוקת. אתם מוזמנים לחוות את דעתכם גם בנושא זה.]

בקרוב: כנס מחשבת ישראל ואמונת ישראל

הכנס יתקיים בי"ח-כ' בסיון התש"ע (31 במאי – 2 ביוני 2010), בקריית האוניברסיטה על-שם משפחת מרקוס אולם ברקן(כנסים ב') אוניברסיטת בן-גוריון בנגב באר-שבע.

בתכנית:
יום שני י"ח בסיון התש"ע 31 במאי 2010

18:00
מושב פתיחה
יושב-ראש: יעקב בלידשטיין, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ברכות:
רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
חיים קרייסל, ראש המרכז הבינלאומי למחשבת ישראל על-שם גולדשטיין-גורן

משה הלברטל, האוניברסיטה העברית בירושלים
"בין מדעי היהדות ודת ישראל"
יום שלישי י"ט בסיון התש"ע 1 ביוני 2010

11:30-9:15
מושב שני: מקרא
יושב-ראש: אביגדור הורוויץ, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ברכות:
ג'ימי וינבלט, רקטור אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ברוך שוורץ, האוניברסיטה העברית בירושלים
"מתן תורה: תרומת חקר המקרא להבנת המושג בעבר ובהווה"

טובה גנזל, אוניברסיטת בר-אילן
"'חושך שפתיו משכיל' (משלי י, יט): האמנם?"

יעקב קוגל-כדורי, אוניברסיטת בר-אילן
"ביקורת המקרא ו'עולם התורה': הילכו שניהם יחדיו?"

14:00-12:00
מושב שלישי: חז"ל והלכה
יושב-ראש: אורי ארליך, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

דוד רוזנטל, האוניברסיטה העברית בירושלים
"גרסאות משובשות וטרמינולגיה שגויה שחדרו לספרי ההלכה"

שמחה עמנואל, האוניברסיטה העברית בירושלים
"חידושים פסוידו-מדעיים במאה השלוש-עשרה והשפעתם על פסיקת ההלכה של בעלי התוספות"

דוד שטרן, אוניברסיטת פנסילבניה
"חקר ספרות חז"ל וזהות יהודית: מבט אמריקאי" (א)

17:30-15:30
מושב רביעי: הפילוסופיה של ימי הביניים
יושב-ראש: מנחם קלנר, אוניברסיטת חיפה ומרכז שלם

אסתי אייזנמן, האוניברסיטה הפתוחה
"מגבלות השכל: בין רציונאליזם לארציונאליזם"

חנה כשר, אוניברסיטת בר-אילן
"'הפילוסופים מעולם לא האמינו דבר' (ר' יצחק עראמה): בין פילוסופיה לכפירה בהגות ימי הביניים"

חיים קרייסל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
בין דת למדע:האנציקלופדיות העבריות בימי הביניים

20:00-18:00
מושב חמישי: מחשבת ישראל בחינוך ישראל
יושב-ראש: רמי ריינר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
רב-שיח בהשתתפות:
משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון באלון שבות
עדינה בר שלום, מנהלת המכללה החרדית בירושלים
רות קלדרון, מנהלת מכללת עלמא בתל-אביב
ירמי סטוויסקי, מנהל התיכון ע"ש הימלפרב בירושלים
יום רביעי כ' בסיון התש"ע 2 ביוני 2010

11:30-9:30
מושב שישי: תורות הסוד
יושבת-ראש: ברכה זק, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

יובל הררי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
"בין כישוף לקבלה מעשית: הרהורים ראשונים"

עודד ישראלי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
"למי גנוז 'אור הגנוז'?: המיתוס ומקומו בעולמם של מקובלים"

דוד צרי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
"הגות ומחקר אקדמי ככלי בעבודת ה' - תורת הרב שג"ר והשפעתה"

14:00-12:00
מושב שביעי: הגות מודרנית
יושב-ראש: ניחם רוס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עינת רמון, מכון שכטר למדעי היהדות, ירושלים
"ביקורת המקרא וסמכות התורה: המתח היצירתי בכתביהם של מרדכי קפלן, מקס קדושין, אברהם יהושע השל ויוחנן מופס"

יהוידע עמיר, היברו יוניון קולג', ירושלים
"בין מחקר, הגות וספרות קודש: משנתו של רבי נחנמן קרוכמל"

זאב גריס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
"ציונות, לאומיות ודת בכתבי 'רב צעיר' (חיים טשרנוביץ)"

17:30-15:30
מושב שמיני: זרמים עכשוויים
יושב-ראש: עדיאל קדרי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

חוה תירוש-סמואלסון, אוניברסיטת מדינת אריזונה
"סביבתיות יהודית: לגשר בין מחקר, אמונה ואקטיביזם" (א)

אשר כהן, אוניברסיטת בר-אילן
"האם קדושת הממלכתיות נסדקת? תהליכים ומגמות בציונות הדתית"

בעז הוס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
"התיאולוגיות של חקר המיסטיקה היהודית"

20:00-18:00
מושב תשיעי: מחשבת ישראל ואמונת ישראל (המושב יתנהל באנגלית)
יושב-ראש: דניאל י. לסקר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

מרק שפירא, אוניברסיטת סקרנטון
"סוגיות בעיקרי האמונה בספרות אורתודוכסית אשר ראתה אור לאחרונה" (א)

דוד שץ, ישיבה יוניברסיטי
"הפנים המשתנות של 'תורה ומדע'" (א)

מנחם קלנר, אוניברסיטת חיפה ומרכז שלם
"מידה כנגד מידה: איך הרמב"ם קרא את חז"ל ואיך רבנים קוראים את הרמב"ם" (א)

בקרוב: הכנס הרביעי של שוחרי לשון הקודש תש"ע

הננו שמחים להזמין את הציבור
לכנס השנתי הרביעי של שוחרי לשון הקודש
אשר יתקיים בס"ד בחג המצות
ביום חמישי, י"ז בניסן התש"ע, שני ימים בעומר, בשעה 13:45
בבית הכנסת אהל משה, שכונת סנהדריה המורחבת (מעלות דושינסקי 9), ירושלים.

תוכנית הכנס:
13:45 - תפילת מִנחה
מושב ראשון (14:00 - 15:30)
...............................................
מושב שני (15:45 - 17:30)
מַנחה: הרב יואל קטן, ר"מ בישיבת שעלבים, ראש מכון שלמה אומן


הכניסה ללא תשלום
עזרת נשים פתוחה

הזמנים משוערים וללא התחייבות...

רצוי לאשר השתתפות בדוא"ל: frank@mscc.huji.ac.il
פסח שמח וכשר!

נשמח לראותכם
וכן נשמח אם תודיעו לחבריכם על הכנס או תתלו בלוח מודעות באיזור שלכם!

מה לכהן בבית קברות?

התרשמויות ממושב "חרדים לאינטרנט" בכנס איגוד האינטרנט הישראלי

מאת: אשת רב צעיר

אתמול התקיים הכינוס ה-14 של איגוד האינטרנט הישראלי (www.isoc.org.il). זו כבר שנה שלישית שאני משתתפת בכנס המעניין הזה וזוכה לשמוע דעות על דילמות הנוגעות באינטרנט ועל חידושים בתחום.
השנה הבחנתי בדברים מוזרים כבר מרגע הגעתי לתור הנרשמים בכניסה לכנס. קודם כל, יחד עם אנשי ההיי-טק ואנשי האקדמיה, עמדו בתור חרדים בתלבושת מלאה. וזאת כחודש לאחר שיצא איסור ברור של העדה החרדית על שימוש באינטרנט וגלישה באתרים חרדיים. בנוסף, לצד השלטים המכוונים לאולם המליאה ולשירותים ניצב שלט ענק המכוון לבית הכנסת. בעת ההרשמה נשאלו כל בעלי החזות הדתית/חרדית אם הם מעוניינים בארוחת גלאט לצהריים. בנוסף על כל זאת, אך כנראה ללא קשר, זה הכנס המקצועי הראשון בו השתתפתי אליו הגיעה אישה עם תינוק. מה קורה פה?! שאלתי את עצמי כאשר נכנסתי לאולם ההתכנסות וראיתי עוד חרדים, מה הביא לשינוי כל כך משמעותי בנוף?
כמובן שכבר עברתי על התוכניה מראש וידעתי שיהיה מושב בכנס המוקדש כולו לחרדים ולאינטרנט. גם תהיתי מראש מי ישב בקהל של אותו מושב – האם רק אנשים דתיים או שאחרים ימצאו בזה עניין. אך לא שערתי שיגיעו חרדים במיוחד בכדי לשבת בקהל ובוודאי שלא יגיעו בבוקר כאשר המושב הנזכר מתחיל רק בשעה 15:00. צר לי לאכזב אתכם, אך לא ניגשתי אל אף אחד מהללו ולא שאלתי את השאלות שסיקרנו אותי. שמעתי הרצאות, דיברתי עם קולגות ובשעה שלוש ניגשתי לאולם בו הייתה אמורה להתקיים הישיבה.
במשך כל היום הרמה הטכנולוגית של כל הנלווה להרצאות היתה ראויה לציון. הכל נעשה חלק מבחינת מעבר בין דובר לדובר והצגת המצגת הנכונה עבור כל מציג. היה אולם אחד שהועבר בשידור חי בטלוויזיה (22*) והנוכחים באולם זכו לראות מסך מפוצל מעוצב להפליא של השידור של הדובר בטלוויזיה יחד עם המצגת שאותו הציג. על כן די הופתעתי שהמושב של "חרדים לאינטרנט" התחיל באיחור בגלל בעיה של העלאת החומר של אחד הדוברים למחשב. הצטערתי גם שהמושב התחיל באיחור שכן היה עלי לעזוב לפני הסוף על מנת לאסוף את בני מהמעון.
אז אחרי כל ההקדמה הזו מה היה במושב "חרדים לאינטרנט"?
שלושה דיברו במושב:
אריה פרנקל, מנהל אגף יח"צ המשרד המגזרי גל-גורן BSD (שכונה הגורו של הפרסום החרדי) – יו"ר המושב.
הרב מרדכי בלוי שליט"א (כך בתוכניה), מפקח חינוכי ויו"ר משמרת הקודש והחינוך, שע"י בד"צ בני ברק.
אברהם דיקמן, מנהל אגף הדרכה ואתר האינטרנט פרוג (PROG)
באולם ישבו כ-80 איש, מתוכם כ-20 היו דתיים או חרדים.
ר' פרנקל פתח בכך שעל אף השימוש הנרחב של הציבור החרדי בסלוגן (הגאוני לדבריו) "חדש אסור מהתורה", דווקא בנושא האינטרנט לא השתמשו בו. הוא ציין מספר ספרי הלכה הדנים בשימושים באינטרנט לאור ההלכה, כאשר אין ביניהם איסור גורף להשתמש באינטרנט. הוא אמר שמטרתם בבואם לכנס להציף את בעיית האינטרנט בחברה החרדית ולחפש פתרונות.
הרב בלוי הוא שבלט מבין הדוברים. הוא התחיל את נאומו בשאלה "מה לכהן בבית קברות"? מה הוא עושה בכנס של איגוד האינטרנט הישראלי. המשיך וטען כי לא יתכן חרדי ש"רק גולש באינטרנט ל..." כמו שלא יכול להיות צמחוני שאוכל רק ארוחה אחת בשרית ביום. בשפתו הציורית אמר שמי שגולש באינטרנט הוא לא חרדי – אולי הוא חרדון. וכן שלא ניתן להכניס ילדים למסגרות לימוד חרדיות אם יש להם אינטרנט בבית כמו שלא יכניסו אותם אם יש להם טלוויזיה בבית.
הרב בלוי אמנם שיבח את הטוב שבאינטרנט אך אמר שכל עוד ניתן להגיע לתהום פעורה במרחק של קליק לא ניתן להכניס את האינטרנט הביתה. אמנם ככלי עבודה חייבים את האינטרנט ובעידן הדואר האלקטרוני "לא נחזור ליונת הדואר", אך השימוש צריך להיות רק לצרכי עבודה ולא לצרכי בידור.
על כן קרא הרב למספר שינויים אשר "יכשירו" את האינטרנט: להוסיף חסימות לרשת ברמה התחוקתית (לפי דעתי אין לכך סיכוי); שספקי תוכן כגון בנקים וקופות חולים יספקו אתרים חלופיים לחרדים אשר אינם כוללים פרסומות לא צנועות או מידע על מחלות שלא מדברים עליהם ופרוצדורות ש"אסורות" (דווקא רעיון מוצלח); שיהיה מעין אינטראנט –"אתם יודעים מה זה אינטראנט?" שאלה שאין מקומה בכנס איגוד האינטרנט – לחרדים הכולל רק אתרים שנבחרו כמתאימים לציבור (מי בדיוק יבחר את האתרים המתאימים לציבור החרדי? גוף חרדי שיחשף לכל התועבה באינטרנט על מנת לברור את התבן מהמוץ?!).
בראשית דבריו ציין הרב בלוי את פטירת הרב פרוש ואמר כי הדברים המובאים יהיו לזכרו, עוד שינוי מפרוטוקול ההרצאות המקובל בכנסים מעין אלו.
אברהם דיקמן בתפקידו מכשיר חרדים לעבודות המשתמשות באינטרנט. הוא ציין שעבודה מקוונת מהווה פתרון טוב לחרדים שרוצים לעבוד אך מתקשים במקומות עבודה שלא מתאימים לאורח חייהם. גם ר' דיקמן שיבח את האינטרנט ובעיקר את ארבעת האתרים החרדיים הבאים: אוצר החכמה, מאורות הדף היומי, קול הלשון והאתר שלו אתר פרוג.
לדבריו: "הממסד הרבני בציבור החרדי יודע שלא ניתן להתנהל ללא אינטרנט, אך לא ניתן להשתמש באינטרנט כפי שהוא היום". קצת פרדוקס, לא?
לפי דעתו "ניתן להיות יהודי ירא שמים ולהשתמש באינטרנט שימוש מושכל".
טענתו לבאי הכנס הייתה כי הציבור החרדי הצליח להתארגן ככח רכש בנושא הסלולרי, ולקבל מסלולים כשרים, ועליו לעשות זאת גם בנושא האינטרנט.
לצערי נאלצתי לצאת מוקדם ולא נשארתי לחלק של השאלות ותשובות, מה שבוודאי היה מרתק. כעת נשאר לי רק לתהות כמה חרדים אראה בכנס בשנה הבאה?

בקרוב: כנס הקיץ של צהר בנושא "מחנכים ומחונכים התמודדות ואתגרים"

לפניכם התוכנית. לצערי, השנה אינני יכול להשתתף בכנס. אם מישהו/י מקוראי הבלוג המתכנן להשתתף בכנס מעוניין לכתוב רשמים לפרסום מעל גבי הבלוג - בבקשה שיפנה אלי.