‏הצגת רשומות עם תוויות רפורמים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רפורמים. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 13 באפריל 2013

נשות הכותל והקצאת מקום לרפורמים בכותל

אני מודה שמעולם לא התעניינתי בקבוצה הנקראת "נשות הכותל", גם אחרי שקראתי את הכותרת שבו דווח על איום לעצור אותן בשל אמירת קדיש, לא ממש התעניינתי. אבל אחרי שקראתי כי יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, הציע לחלק מחדש את רחבת הכותל, ואחרי שגם רב הכותל הביע את הסכמתו להקצות שליש מהרחבה החדשה לתנועה הרפורמית, התחלתי מעט להתעדכן. 

עד כמה שידוע לי, נשות הכותל מקיימות את פעילותן מזה שנים ארוכות. אני לא בטוח מדוע בשנה האחרונה, או יותר נכון, בחדשים האחרונים, העניין פתאום קיבל הד תקשורתי כזה גדול: האם זה בגלל שהיום קל יותר להפיץ מסרים לתקשורת מאשר פעם, או שמא זה בגלל התגובות הלא-פרופורציונליות של רב הכותל והמשטרה? אינני יודע להכריע.

כך או כך אני יוצא מנקודת הנחה שלגורמי השטח יש יד ורגל בהפעלת לחץ על שני הצדדים (נשות הכותל והמשטרה) להגביר את תקיפותם בנושא. אני מתכוון לכל הנשמות הטובות שבאים "להגן על קדושת הכותל" וכד' ולא שמים לב בכלל שהם רק מאכילים את אמצעי התקשורת המבקשים לצייר את נשות הכותל כחבורה של נשים נרדפות.
את זה אני כותב גם אחרי ששמעתי בשבוע האחרון על קבוצה של בנות ממוסד דתי שהגיע לתפילת שחרית בכותל וכשהבנות התחילו לשיר, בצידי עזרת הנשים, הרחק מהמחיצה, ניגשו אליהן כל מיני נשמות טובות להעיר להן שכך לא מתנהגים בכותל.

אך כאמור, מה שהוביל אותי מעט להתעניין בנושא היתה הצעתו של נתן שרנסקי להרחיב את רחבת הכותל המערבי ולחלק אותו באופן שווה לשלושה חלקים: גברים, נשים ומעורב.

בואו נניח לרגע שיש באמת בעיה חמורה בכך שבעזרת הנשים תתארגנה נשים לקריאה בתורה, או שברחבה העליונה יתקיים מניין רפורמי או שוויוני. כשאני כותב "בעיה חמורה", כוונתי היא שהדבר פוגע בקדושת המקום. אחרי שהנחנו הנחה זו, הבה ונשאל: מה עדיף - שתתקיים הקריאה לנשים בעזרת הנשים והמניין הרפורמי ברחבה העליונה, או שיוכשר שטח מיוחד לשם כך?

הנה דבריו הידועים של ר' יצחק עראמה בעל ה"עקידת יצחק" בפרשת וירא:
ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם, והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר, ושלא לדעת הרבנים, וברשות בית דין, חטאת יחיד הוא, והוא שבעוונו ימות על ידי בית דין של מעלה או מטה, וכל ישראל נקיים, כמו שהיה עוון פילגש בגבעה, אם היו בית דין שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל.
אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים, והדעת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי, וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה, אם לא בפורענות הקהל, כמו שהיה בבני בנימין על השתתפם בעוון. והוא היה עוון סדום, כמו שביררנו, שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון.
לדבריו, הבעיה הקשה יותר היא מיסוד של עבירה, הגם שתהיה עבירה קלה יחסית. זאת, לעומת מצב שבו ישנם יחידים העוברים על עבירה חמורה יותר. בעובר העבירה החמורה יותר מחויבים שלטונות החוק לטפל, אך אין בזה עוון על כל הקהל.


לסיום, השנה בחול המועד פסח, לראשונה מזה מספר שנים, הגעתי עם משפחתי לכותל באמצע היום. אני הופתעתי מאד לטובה לראות את המספר הרב של משפחות לא-דתיות שהגיעו לפקוד את המקום. היה ממש מקסים. 

יום שלישי, 5 במרץ 2013

בעלי מוגבלויות בקהילה

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.
לפני כמה שבועות פורסמו בעיתונים המקומיים בעיר מגורי מודעות של הקהילה הרפורמית ובה הזמנה לילדים בעלי מוגבלויות ולהוריהם לבוא ולהשתתף בתפילה מיוחדת לבעלי מוגבלויות.

הרבה מחשבות עלו בראשי לנוכח קריאת הפרסומת. הקהילה הרפורמית בעיר היא בטילה בשישים ביחס לקהילות האורתודוכסיות, יש יותר מפי ששים קהילות כאלה בעיר, ואעפ"כ זה נדיר ביותר למצוא במקומונים הזמנה לתפילה באחד מבתי הכנסיות הללו. אך זו הערה צדדית.

הסיבה שלשמה אני מפנה לעבר אותה פרסומת-הזמנה, היא האופן המיוחד ויוצא הדופן בו הקהילה הרפורמית מזמינה את משפחות הילדים בעלי המוגבלויות להיות חלק מקהילתם. זה אינו מתבטא רק בפרסומת הזאת, באתר הקהילה מדגישים כי "קהילות היהדות המתקדמת שמחות ללוות ברגעים המרגשים והמיוחדים של חגיגת בר ובת המצווה גם ילדים בעלי קשיי למידה וילדים בעלי צרכים ייחודים. לכל ילד וילדה ולכל משפחה יש אצלנו מקום בבית הכנסת ובלב.".

לא פעם שמעתי התייחסות של הרב יובל שרלו לכך שזו בושה שבתי הכנסת שלנו אינם פתוחים בפני אותם משפחות (קישור):

"במקום בו לא מנגישים את בית הכנסת לבעלי מוגבלויות פיזיות ונועלים את העלייה לתורה בפני בעלי מוגבלויות נפשיות – אנשים בוחרים באלטרנטיבה האחרת, בין אם היא מגדירה את עצמה כיהדות "מתקדמת", ובין אם היא התעלמות מוחלטת מהקשר לאמונתם."

במקום אחר הרב שרלו מפנה למאמר שכתב הרב אלישע אבינר על כך שיש להתיר הלכתית לילד שלוקה בשכלו לעלות לתורה אחר שמלאו לו י"ג (קישור):

"מסתבר שכל נער שעבר את גיל 13 רשאי לעלות לתורה גם אם הוא "קטן" בשכלו. כמו כן, מסתבר שהוא מצטרף לזימון. לענין זימון מבואר ברמ"א (או"ח סי´ קצט י), ששוטה המכוון ומבין מצטרף לזימון. המגן אברהם והמשנה ברורה פירשו שלא מדובר בשוטה גמור (= חולה נפש) אלא במי "שאינו חכם כל כך כשאר אינשי = בני אדם והעם מחזיקין אותו לשוטה". תיאור זה מתאים לתיאור של מי שלוקה בשכלו. אם כן, נפסק במפורש שנער הלוקה בשכלו מצטרף לזימון. מכאן ניתן גם להסיק שהוא מצטרף למנין, כלומר: משלים את המנין לתפילה . "



בסוף דבריו שם כותב גם הרב אלישע אבינר על כך שבמציאות הקיימת היום עלינו להסתגל מציאותית והלכתית לכך שבעלי מוגבלות יהיו חלק אינטגרלי מהקהילה (קישור):

"שערי החכמה הולכים ונפתחים, בתורה, במדע ובטכנולוגיה. גם שערי החכמה האנושית שהיו נעולים הולכים ונפתחים. פוטנציאל אנושי מופלא שהוזנח בעבר הלוא-רחוק הולך ומתגלה. נערים הלוקים בשכלם מגיעים להישגים מיוחדים, המאפשרים את צירופם המלא בתוך הקהילה, כבעלי מעמד שווה, אפילו מבחינה הלכתית. מהפיכה זו איננה מתחוללת מאליה, היא פרי של מאמץ חינוכי אדיר שכולנו צריכים להשתתף בו. "

אמירה זו כלל אינה פשוטה. לאחרונה הפנה אותי מישהו לדיון שנערך בנושא בכנס עבור תלמידים הלומדים לרבנות באחת המוסדות בארה"ב. הנה חלק מהשאלות שנידונו שם (קישור – תרגום שלי מאנגלית):

"שאלה1: בקהילה הקטנה והמצטמקת שלך ישנן עשר מדרגות בכניסה לבניין בית הכנסת. לא ידוע לך על חבר בקהילה שאינו יכול לעלות מדרגות, וכבר הורידו 10% מהמשכרות שלך כרב השנה אחרי שנגרמו לקהילה נזקים רציניים בהוריקן סנדי.

אתה הרב, מה אתה עושה במקרה הזה?

שאלה2: יחזקאל, 24, הוא בוגר ישיבה שגם שירת בצבא ארה"ב באפגניסטאן, ועלה שם עם הג'יפ שלו על מוקש והוא נפצע קשה – כולל איבוד זרועו השמאלית, שעליו היה רגיל להניח תפילין. הוא מבקש להפגש עם קצין הדת ביחידתו ופונה אליו: "רבי, אני רוצה להניח שוב תפילין. מה לעשות?".

אתה הרב, מה אתה עושה במקרה הזה?

שאלה3: חבר קהילה שאיבד לאחרונה את מאור עיניו, פונה אליך בשאלה: "מאז שאיבדתי את חוש הראיה שלי אני מרגיש נורא בודד. כדי להפיג את בדידותי אני מאזין דרך הרדיו או המחשב לספר או לשירה. האם יש אפשרות להאזין גם בשבת?"

אתה הרב, מה אתה עושה במקרה הזה?"

כפי שאפשר לראות, הנגשת בתי הכנסת והקהילות לבעלי מוגבלויות היא לא רק בהנגשה פיזית, אלא גם ע"י בהנגשה רוחנית. זאת, ע"י התייחסות הלכתית לשאלות העולות סביב הנושא, שאלות שלפחות לגבי חלקן זו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית שמתמודדים איתן. וכמובן, בראש ובראשונה צריך הנגשה תודעתית.

[עוד בנושא "הדרת בעלי מום בהלכה ובממסד הדתי" ראו כאן לקישורים רבים בנושא.]

יום שבת, 29 בספטמבר 2012

שיתוף פעולה עם הרפורמים

המכתב הבא התפרסם כמכתב למערכת במקומון הנפוץ ביותר, כאן במודיעין, בערב יום הכיפורים (לחצי להגדלה):




אז מה אתם אומרים: קידוש השם או ההפך?