הכותל - לרגל יובל שנים לנצחון מלחמת ששת הימים

היום התקבל בציבור הציוני-דתי קצת לזלזל בקדושת הכותל המערבי. כדאי לחזור ולהתבונן בדברים שנכתבו לפני יובל שנים, עם הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אודות שחרור הכותל המערבי דווקא.

הרב שלום נח ברוזבסקי, האדמו"ר מסלונים בעל ה"נתיבות שלום", בשיחה בעת נצחון מלחמת ששת הימים (קישור):

הרב שלמה גורן, תחקיר ענף היסטוריה של צה"ל, כ"ד תשרי תשכ"ח (קישור):

הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן כו):

ב"ה. ג סיון תשכ"ז, לפ"ק, ירושלים ת"ו.
בהיות כי בימים אלה הפליא השם יתברך חסדיו ונפלאותיו עמנו, גבר עלינו חסדו, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, ויצאנו מאפלה לאורה, ומיגון לשמחה, ברוך הוא ומבורך שמו אשר שם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, וברוב רחמיו וחסדיו זכינו גם לשחרורו של הכותל המערבי שריד בית מקדשינו ותפארתינו, ואף כל שטח הר הבית והמקדש נתונים נתונים המה בחסות שלטון ישראל, לכן עמדתי ואתבונן בדבר מחלוקת רבותינו הראשונים אם מותר להכנס בזמן הזה למקום המקדש, ואם יש לפרסם איסור בדבר, כדי למנוע מכשול מהחרדים לדבר ה'. 

[...]
פשט משמעות דבריהם (בילקוט שמעוני שיר השירים ב', ובזוה"ק פר' שמות דף ה ע"ב) הנה זה עומד אחר כתלינו אחר כותל מערבי של ביהמ"ק שנשבע הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם. ומ"ש לא אוכל לצייר שתהיה שכינה מצויה בזה"ז בין טומאת הגוים, תמיהני שהרי הודה הרב שהשכינה בביהמ"ק לעולם ועד, אף על פי שהוא ביד הישמעאלים הטמאים, ושועלים הלכו בו בעוה"ר. וע' בזוהר חדש (ר"פ ויצא) דר' אלעזר הוה קא בכי, דחמי, דהאי אבנא קדישא דמינה אשתיל עלמא, והיא אבנא דשוי יעקב רישיה עלה, זמינן לשוואה סואבת עממיא ופגרי מיתייא דילון על האי אבנא, ווי לעלמא ווי לההוא דרא, ע"ש. וכתב מהר"מ חאגיז בס' אלה מסעי (דף ט), שעינינו הרואות שנתקיים דבר זה בעוה"ר, שכל מת של הישמעאלים קודם קבורה מכניסין אותו לכיפה במסגד אל אקצא הנקרא היום מדרש שלמה סמוך לאבן השתיה וכו'. והובא בס' חיבת ירושלים (צד רסד - רסה). ע"ש. ושכינתא בגלותא בעוה"ר. וא"כ יש להניח מאמר חז"ל שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, פשוטו כמשמעו, על הכותל המערבי שלנו, ואין צורך להשיאו לדבר אחר. וצ"ע.  

הרב אליעזר ולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן ה):

אבל כבר נמנו וגמרו שכותל זה אינו מכותל העזרה כי אם מהר הבית, וכקטן כגדול נגשים אל הקודש לשפוך שיח. ופוק חזי מאי עמא דבר, ובני ישראל אם אין נביאים הם בני נביאים הן 

מכתב הסתדרות אגודת ישראל העולמית (קישור):

החלטת מועצת הרבנות הראשית, ר"ח סיוון תשכ"ז (קישור):

בישיבה מיוחדת של מועצת הרבנות הראשית לישראל, היום עש״ק פ' נשא תשכ״ז, הובעה השמחה הגדולה האופפת את כל בית ישראל מתשועת ד׳ הגדולה והניסים הגלויים שזכינו לראות בניצחון המכריע של צבא ההגנה לישראל בכל החזיתות, ובהשבת ירושלים עיר הקודש ומקום המקדש לעם ישראל. בשורה זו נתקבלה בעליצות המונית ע״י כל ישראל, ואויבינו יבושו. 

מתבלטת השתוקקות גדולה של כל הצבור לשוב לשפוך שיח לפני ד׳ על יד הכותל המערבי שריד מקדשנו. בעניין זה מועצת הרבנות הראשית רואה לנחוץ להזכיר לצבור כי מפני קדושת המקום שמעולם לא פקעה, אסור לנו לעלות על הר הבית, עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו. גם אלה מהצבא העולים לשם בתוקף תפקידם חייבים להיזהר במורא מקדש ולא לנהוג ח״ו בקלות ראש במקום הקדוש בקדושת עולמים. הגישה לכותל צריכה להיות כפי שהיה מקובל: או דרך שער האשפות או דרך שער יפו.

הרב קלמן כהנא (קישור):

אפשר להסתכל על דברים אלו, מלפני יובל שנים, בשני אופנים:
א. ניתן להעביר ביקורת על כך שטחו עיניהם מלראות את ההזדמנות הגדולה שהביא הקב"ה לפתחם, ודודי חמק עבר...
ב. ניתן לומר שאיננו חכמים יותר מהם, וכנראה שהם הבינו משהו אז שהיום אנחנו מייחסים לו פחות חשיבות, בצדק או שלא בצדק.
באיזה מהאפשרויות אתם בוחרים?

נשות הכותל והקצאת מקום לרפורמים בכותל

אני מודה שמעולם לא התעניינתי בקבוצה הנקראת "נשות הכותל", גם אחרי שקראתי את הכותרת שבו דווח על איום לעצור אותן בשל אמירת קדיש, לא ממש התעניינתי. אבל אחרי שקראתי כי יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, הציע לחלק מחדש את רחבת הכותל, ואחרי שגם רב הכותל הביע את הסכמתו להקצות שליש מהרחבה החדשה לתנועה הרפורמית, התחלתי מעט להתעדכן. 

עד כמה שידוע לי, נשות הכותל מקיימות את פעילותן מזה שנים ארוכות. אני לא בטוח מדוע בשנה האחרונה, או יותר נכון, בחדשים האחרונים, העניין פתאום קיבל הד תקשורתי כזה גדול: האם זה בגלל שהיום קל יותר להפיץ מסרים לתקשורת מאשר פעם, או שמא זה בגלל התגובות הלא-פרופורציונליות של רב הכותל והמשטרה? אינני יודע להכריע.

כך או כך אני יוצא מנקודת הנחה שלגורמי השטח יש יד ורגל בהפעלת לחץ על שני הצדדים (נשות הכותל והמשטרה) להגביר את תקיפותם בנושא. אני מתכוון לכל הנשמות הטובות שבאים "להגן על קדושת הכותל" וכד' ולא שמים לב בכלל שהם רק מאכילים את אמצעי התקשורת המבקשים לצייר את נשות הכותל כחבורה של נשים נרדפות.
את זה אני כותב גם אחרי ששמעתי בשבוע האחרון על קבוצה של בנות ממוסד דתי שהגיע לתפילת שחרית בכותל וכשהבנות התחילו לשיר, בצידי עזרת הנשים, הרחק מהמחיצה, ניגשו אליהן כל מיני נשמות טובות להעיר להן שכך לא מתנהגים בכותל.

אך כאמור, מה שהוביל אותי מעט להתעניין בנושא היתה הצעתו של נתן שרנסקי להרחיב את רחבת הכותל המערבי ולחלק אותו באופן שווה לשלושה חלקים: גברים, נשים ומעורב.

בואו נניח לרגע שיש באמת בעיה חמורה בכך שבעזרת הנשים תתארגנה נשים לקריאה בתורה, או שברחבה העליונה יתקיים מניין רפורמי או שוויוני. כשאני כותב "בעיה חמורה", כוונתי היא שהדבר פוגע בקדושת המקום. אחרי שהנחנו הנחה זו, הבה ונשאל: מה עדיף - שתתקיים הקריאה לנשים בעזרת הנשים והמניין הרפורמי ברחבה העליונה, או שיוכשר שטח מיוחד לשם כך?

הנה דבריו הידועים של ר' יצחק עראמה בעל ה"עקידת יצחק" בפרשת וירא:

ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם, והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר, ושלא לדעת הרבנים, וברשות בית דין, חטאת יחיד הוא, והוא שבעוונו ימות על ידי בית דין של מעלה או מטה, וכל ישראל נקיים, כמו שהיה עוון פילגש בגבעה, אם היו בית דין שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל.
אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים, והדעת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי, וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה, אם לא בפורענות הקהל, כמו שהיה בבני בנימין על השתתפם בעוון. והוא היה עוון סדום, כמו שביררנו, שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון.

לדבריו, הבעיה הקשה יותר היא מיסוד של עבירה, הגם שתהיה עבירה קלה יחסית. זאת, לעומת מצב שבו ישנם יחידים העוברים על עבירה חמורה יותר. בעובר העבירה החמורה יותר מחויבים שלטונות החוק לטפל, אך אין בזה עוון על כל הקהל.


לסיום, השנה בחול המועד פסח, לראשונה מזה מספר שנים, הגעתי עם משפחתי לכותל באמצע היום. אני הופתעתי מאד לטובה לראות את המספר הרב של משפחות לא-דתיות שהגיעו לפקוד את המקום. היה ממש מקסים.