השתתפתי היום בכנס שארגן ארגון בית-הלל בנושא הסכמי קדם נישואין. אני לא ממש מבין בנושא הזה, ועל המעט שניסיתי ללמוד עליו כתבתי בזמנו כאן. החכמתי מאד מהדברים שנאמרו בכנס ולפניכם הדברים שצייצתי במהלכו. הכנס עוד נמשך אחרי שהלכתי.אני נמצא בכנס בית-הלל בנושא הסכמים קדם נישואין. אשתדל קצת לסכם.
לפני הכנס נשלחו לכלל חברי בית-הלל די הרבה מאמרים בנושא, לצערי לא היה לי פנאי לעבור עליהם ואני מגיע לכנס כמעט ללא ידע קודם בנושא.
מדברת כעת עו"ד טו"ר בת-שבע שרמן-שני מיד-לאשה. מנקודת ראותה, באופן כללי ניתן לומר שגבר המתעלל בילדיו אינו עילה לגירושין בבית הדין.
דוגמא נוספת: בית דין אזורי פסק שחולה נפש אינה עילה לגירושין (בית הדין של הרב עמאר הפך את הפסיקה).
עילה לגירושין הם רק טענה הקשורה לבעיית יחסים בין בני הזוג, ולא עילה הקשורה לבעיה אישית של אחד מבני הזוג או בינו לילדיו.
"עילות מסורתיים" - כדוגמת "אינו זן ואינו מפרנס" אינו נחשב כיום לעילה. כך גם חוסר "כח גברא" אינו בהכרח עילה.
גם אלימות הוא עילה מאד מאד מצומצם.
היו פעמים שבהם בעל שישב בכלא על אלימות כלפי אשתו חוייב בגט בגלל שהוא אינו מסוגל לפרנס את אשתו ולכן הוא בגדר מורד.
עד כאן בנושא עילות לגירושין - תמונת מצב מנקודת ראותה. מכאן על "ביסוס הלכתי לסחטנות גט".
דיינים נתנו גיבוי לדרישה של הבעל להתנות את מתן הגט בהטבות יתר ממוניות.
ישנה תחושה שהיו מקרים הגיבוי של בית הדין לסחטנות כזו גם באה כענישה לאשה שפנתה לבית המשפט לעניני משפחה.
מקרה של זוג ש5 שנים לא הצליחו להגיע לפסק דין. מכיוון שלא היתה עילה לגירושין, ביה"ד פסק שאם הבעל יסכים לגירושין מגיע לו פיצויים מהאשה שהסכים
הדוגמאות שהבאתי אינן מראות כי ארגוני הנשים תומכות אך ורק בגירושין ללא אשמה, אלא שהויכוח הוא כעת מה מוגדר כאשמה.
סיימה בתקוה שהסכמי קדם-נישואין יפתרו את הבעיה הזו. ע"כ דבריה.
עתה הרב שלמה שטסמן, דיין בבית הדין בתל אביב, בנושא "הסכמי קד"נ - זהירות הלכתית והסתייגות ערכית".
הדברים שתוארו ע"י הדוברת הקודמת אינן מוכרות לי. אין אצלנו בבי"ד בת"א מסורבת או מסורב גט. אפילו אחת/ד.
זה לא שאין בעיות. יש דיינים כאלה וכאלה, אם כולם היו כמו שתואר - היה קטסטרופה.
אנחנו מחויבים לתורה. מעדיפים ללכת בדרך המלך ההלכתית ולא להכשל באיסור אשת איש החמור ובבעיית ממזרות.
אנחנו מצליחים לפתור כל בעיה בדרך כלל ללא כפיה (הרבה פעמים אפשר להסתפק באיום בסנקציות).
ע"כ תגובה לדוברת הקודמת. מכאן לגבי הסכמי קדם-נישואין.
כשמציעים פתרונות, צריך קודם לדעת מה הבעיות, אלו פתרונות אפשריים, ואיזה פתרונות נותנים מענה לבעיות.
מאז ומעולם הפוסקים נקטו בזהירות רבה בכל הנוגע לכפיית גט. זה לא התחיל בבתי הדין הרבניים.
בהסכם לכבוד הדדי - צריך לומר שהדברים לא פשוטים.
בסופו של דבר יש כאן כפיה, הגם שהיא כפייה ממונית (הבעל צריך לשלם מזונות אם אין גט תוך 180 יום). ויש בעיה לכפות גט.
ההסכם יוצא מנקודת הנחה שכיוון שהבעל חתם על ההסכם אז זה לא נחשב כפיה. אז אמנם הרבה פוסקים סברו כך, אך יש גם הרבה פוסקים שחולקים על כך.
ה"דבר אברהם" כתב שלא ניתן בענייני גירושין לפסוק באופן שאיננו אחיד בין הציבורים. לכן לא ניתן לומר שאנחנו מסתמכים על פוסקים כאלו ולא על אלו.
בצד הערכי. לא מקבל את ההגדרה "גירושין עם אשמה". תורת ישראל דוגלת ב"גירושין עם עילה".
תורת ישראל מתנגדת לאפשרות להתגרש ללא שום סיבה. הרי חכמי ישראל תקנו תקנות כדי "שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה".
האם זה מוסרי שעצם שליחת מכתב הוא מספק כדי לחייב גט תוך 180 יום? האם זה צודק כלפי הצד החלש, וכלפי הילדים?
ע"כ הרב שטסמן. מכאן הרב דב פרימר בנושא "עמדת ארגונים רבניים בארה"ב בנושא הסכמי קד"נ".
יש מספק כלים בהלכה בידי הדיינים לפתור את כל הבעיות. הכל תלוי ברצון הדיינים. יש הרכבים שאין שום בעיות, ויש הרכבים אחרים. וכל מי שבתחום מכיר.
הדיון בארה"ב התחיל בר' שאול ליברמן שהציע לתנועה הקונסרבטיבית להכניס סעיף בנושא לכתובה. הקונס' הותקפו על כך מצד האורתודוסים.
הסעיף של הרב ליברמן קבע כי יש סמכות לבית הדין להשית תשלום ממוני על אחד מבני הזוג במקרה של סירוב גט.
למרות ההתנגדות האורתו', כשבית המשפט העליון בארה"ב נדרש ל"סעיף ליברמן" הגר"מ פיינשטיין הורה להגן על הסעיף. ביה"מ העליון קיבל את הסעיף.
הוראת הרב פיינשטיין להגן על "סעיף ליברמן" פתח את הפתח לניסוח הסכמי קד"נ בקרב אירגוני הרבנים.
בשנים שאחרי נוסחו הסכמים שונים וגם מגדולי הרבנים בארץ הביעו את הסכמתם למהלך. לפני כ15 שנה הRCA קרא לרבניו לא לערוך חו"ק ללא הסכם קד"נ.
כיום רוב מוחלט של הרבנים עושים שימוש בהסכם. בפועל, עצם הידיעה על קיום ההסכם גורם לבני הזוג להגיע לפתרון בהסכמה.
המצב בארה"ב שונה לגמרי מההסכם בארץ. לכן בארץ לא מומלץ כלל לחתום על ההסכם של הרב ויליג. זאת, מכיוון שבארה"ב יש גירושין אזרחיים לפני הדתיים.
אם הצליחו בארה"ב אין סיבה שלא נצליח בארץ. אנו גם יכולים ללמוד מנסיונם - לטוב ולרע.
ע"כ עיקר דברי הרב פרופ' עו"ד דב פרימר (היו הרבה פרטים היסטוריים שלא סיכמתי. עמכם הסליחה).
כעת הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון מדבר בנושא "המרכיבים החיוניים בהסכם קד"נ הלכתי למניעת סירוב גט".
המרכיב הבסיסי של ההסכת צריך להיות איזה סנקציה שיביא את בן/בת הזוג להסכים לגירושין.
המרכיב הזה צריך להיות קיים ללא הפיכת הגט לגט מעושה, וכן שההתחייבות לא תהיה אסמכתא.
כדי שזה לא יהיה אסמכתא, לשיטת הרמב"ם מספיק שההתחייבות היא "מעכשיו" ולא לאחר זמן. לשיטת התוס' כל עיסקה שתלויה בכל מיני תנאים יש בה בעייתיות.
ההתחייבות בהסכמים המדוברים הן התחייבויות נוקשות ללא תנאים ומבחינת אסמכתא אין כאן בעיה.
לגבי בעית גט מעושה - הרבה מהראשונים סוברים שכיוון שיש כאן רצון של הבעל ולא כפיה אזי אין כאן גט מעושה.
כדי להמנע מבעיית גט מעושה, עדיף לא לקבוע קנס, אלא לקבוע מזונות מוגדלים. זאת, מכיוון שבכל מקרה הבעל מחוייב במזונות.
בהסכם לכבוד הדדי לא מוזכר כלל הגט, אלא רק התחייבות על מזונות. מכיוון שהגט הוא לא חלק מהתמונה, אין כאן בעיית גט מעושה.
הרב נשאל האם לדעתו יש לחייב זוגות לחתום על ההסכם. תשובה: פרקטית לא נראה שיש לנו כח לכפות. אישית ממליץ לזוגות שהוא מחתן לחתום. וכך הוא ממליץ.
בישיבה ובמקומות נוספים שאני מלמד אני מזכיר את ההסכם וממליץ על כך. מקווה שבני הישיבות יאמצו את זה, והציבור הרחב ילמדו מאתנו.
כעת הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין ברבני בנתניה, בנושא "הסכמי קד"נ כפתרון הלכתי".
מכיוון שלא תמיד יש לנו, הדיינים, את האפשרות להביא זוג לגירושין, לפעמים עדיף לדיינים שיהיה הסכם כזה.
יש רק מקרים בודדים בהם ניתן לכוף גט מעילות הלכתיות ברורות. בכל המקרים האחרים, ידי הדיינים קשורים.
הדבר היחיד שמשפיע על בעלים סרבנים הוא פגיעה בכיסו ("צדיקים ממונם חביב עליהם מגופם"). כדי לפגוע לו בכיס - אני צריך שיהיה הסכם קד"נ.
הרב ממשיך בסקירה הלכתית ארוכה על השיטות ש"אונסא דנפשיה אינו אונס" - במקרה שאדם מתחייב למשהו מרצונו אין כאן גט מעושה.
עם כל זאת, ישנה בעיה עם ההסכם. יש אנשים שקמים קצת לא-טוב בבוקר ומגיעים לבית הדין. זוגות כאלה צריך לשלוח הביתה.
לכן ממליץ להוסיף ש"על פי המלצת בית הדין" יחייבו את התשלומים. [בעיה זו הוזכרה גם ע"י הרב שטסמן]
פרקטית הרב ממליץ יותר על קנס ולא על מזונות מוגדלים. בייחוד במקום שבית משפט כבר פסק לה מזונות, בית הדין לא יכול להגדיל את מה שכבר נפסק.
כך יכול לצאת שבית המשפט יעקור את ההסכם.
[הערה אישית: הרב בן-מנחם היה מרשים ביותר. דיין צעיר מאד, לא נראה מבוגר ממני. אם יש לכם אפשרות לשמוע אותו - אני ממליץ]
כעת הרב אלישע אבינר בנושא פתרון שצוהר מנסה ליישם בימים אלה בנושא הסכמי קד"נ.
עוסק בזה כמה שנים. למד שהעניין מורכב, בכל פתרון יש בעיה, על כל נקודה יש מחלוקת, ועל כל הצעה יש הצעה נגדית.
לכן: 1. צריך הרבה רגישות ולא לוחמנות. 2. צריך להאזין לכל הקולות. 3. צריך הרבה ענוה. מדובר על יצירת מסורת חדשה בישראל.
צריך להוציא את ה"פמניזם" מהנושא ומהמסמך. צריך לדעת שאין פתרון לכל הבעיות. התרומה של ההסכם הוא בקיצור הליכים אצל חלק מהזוגות.
קיצור ההליכים הוא דבר חשוב, ואין לזלזל בו.
אם מציגים את זה כך, אין סיבה שמישהו יתנגד אליו. הוא לא "נגד" מישהו (בתי הדין וכד'), אלא "בעד" קיצור תהליך הגירושין.
קיצור הליך הגירושין יכול לעודד זוגות מהציבור הכללי להתחתן כדמו"י וכן למנוע תקלות במקרה של גירושין.
צהר מעוניינים להפיץ את ההסכם לפחות בציבור הכללי. אך לא יעשו זאת כל עוד אין הסכמה על כך מטעם ממסד בתי הדין.
זאת, מטעם אחריות ציבורית. אין טעם להפיץ הסכם לציבור הרחב אם אח"כ יערערו על תוקף ההסכם.
שתי בעיות ישנם בהסכם הקיים: א. זה מודל חדש-מערבי, שאחד מבני הזוג יכול לכוף את השני להתגרש. ב. אין שום התייחסות לאשם.
בעיה נוספת: ישנם עדיין דיינים הסוברים שמזונות מוגדלים זה גט מעושה.
ההסכם של הRCA הוא הסכם שנותן כח לבתי הדין. אך ההסכמים הקיימים בארץ באו לעקוף את בתי הדין. זאת, מתוך חוסר אמון בבתי הדין.
מאידך, בארץ הציבור הכללי לא יקבל הסכם המעניק עוד כח לבתי הדין.
הפתרון היה להוסיף בורר שבסמכותו להחליט אם להפעיל את ההסכם או לא. הבורר גם יחסוך את זמן ההמתנה הארוך לדיון בבית המשפט/הדין.
בורר זה גם מוסד שלא נוגד את ההלכה.
מיהו הבורר? ההצעה כעת הוא שאצל זוגות דתיים יכתבו שהבורר הוא בית הדין לממונות של גזית.
אצל זוגות לא-דתיים יכתב שהזוג יחליט מיהו הבורר, ואם תוך שבוע אין הסכמה על זהות הבורר, צוהר יחליט וימנה בורר.
זה המתווה של ההסכם. עכשיו פועלים לקבל את ההסכמה של מערכת בתי הדין ובעז"ה זה יצא לדרך.
