שיתוף פעולה עם הרפורמים

המכתב הבא התפרסם כמכתב למערכת במקומון הנפוץ ביותר, כאן במודיעין, בערב יום הכיפורים (לחצי להגדלה):

אז מה אתם אומרים: קידוש השם או ההפך?

זבל במקוה הכלים - follow up

כפי שדיווחתי לכם, בערב פסח האחרון נכנסתי להטביל כלים במקווה הכלים השכונתי. התביישתי מכמות הזבל הזרוק במקום. היום עברתי במקרה ליד אותו מקווה כלים וראיתי שמישהו פינה את כל הזבל שהיה זרוק מסביב לבור המקווה. לצערי, הוא פינה אותו לכניסה למתחם המקווה...

יועצת הלכה ומניינים שוויוניים

בשעה שאני כותב את השורות הללו מתקיימים בשכונה שלי שני כינוסים.
הראשון הוא ערב המיועד לנשים שאני הייתי בין יוזמיו ובמרכזו מפגש עם יועצת הלכה. הקשר עם יועצת ההלכה, שגם הביא לארגון הערב, נוצר לאחר שפרסמתי טור בנושא יועצות הלכה, ואני מקווה שזה יהיה פתח לקשר בין הקהילות בשכונה לבין יועצת ההלכה.
השני הוא אסיפה לכינון מה שנקרא מניין שוויוני בשכונה, ברוח מניין שירה-חדשה הירושלמי.

שני האירועים קשורים מאד למושג הנקרא "העצמת נשים", כלומר נתינת יותר מקום לאשה בקהילה שומרת המצות. אך גם ההבדל בין שני הדברים גדול מאד. בעוד שהמושג של יועצת ההלכה זה שינוי ממה שהיה מקובל בדורות עברו, עדיין זהו שינוי של עקב בצד אגודל. לעומת זאת, השינוי שיש בתופעת המניין השוויוני, הוא שינוי גדול ובעצם יש בה פריצה מהמסגרת המסורתית. זאת התפיסה הרווחת, בין אם יודו בכך המארגנים ובין אם לאו.
אם הייתי צריך לשים את כספי ולהמר איזה משני השינויים ישפיע לאורך זמן על ההלכה היהודית ועל עבודת ה' של עם ישראל, אין לי ספק שאני הייתי הולך על יועצת ההלכה.

תשאלו, הרי אני כתבתי על כך שהתורה מפלה נשים לרעה, ושיש מקום לשינויים מרחיקי לכת בכל מה שקשור ליחס ההלכה לנשים, מה יש לי כנגד מניינים שוויוניים?
אנסה לנסח את תחושות לבי, מלבד זה שאני שמרן.
גישת המניין השוויוני אומרת בא נלך עד לקצה הגבול שההלכה היבשה מתירה. לדוגמא: אין שום איסור הלכתי שאשה תהיה חזנית לפסוקי דזמרא, לכן נתיר לאשה לעבור לפני התיבה לפסוקי דזמרא. הרצון מאחורי הגישה הזאת זה הרצון שבאמת יהיה שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים גם בשטח בית הכנסת.הבעיה היא שגם אחרי שנוקטים בגישת "נלך עד הגבול", לא מגשימים את הרצון לשויון הזדמנויות. עדיין נשארים תחומים רבים וחשובים בבית הכנסת שהם סגורים בפני נשים, כדוגמת קריאה בתורה וכד'.
במצב זה, איזה מין מסר העברנו לדור הבא? לטובת הערך החשוב של שויון הזדמנויות אנחנו מוכנים לשבור את המסורת הנהוגה בבית הכנסת כפי שאנחנו גדלנו. מנגד, לטובת שמירה על ההלכה, שאינה מאפשרת לאשה להוציא ידי חובה בקריאה בתורה, אנחנו כפופים להלכה ואיננו מאפשרים שוויון הזדמנויות אמיתי.
אני מכיר בערך החשיבה המורכבת והחינוך לחשיבה מורכבת, אבל אני חושב שתסכימו אתי שזה כבר מוגזם. האם באמת ניתן לצפות מהדור הבא לומר: הורי עשו כל מה שניתן עלינו להשלים עם זה? ואם אנחנו מצפים מהם שיעשו את הצעד הנוסף שההורים שלהם כיום אינם מוכנים לעשות, משמעות הדבר הוא שיש כאן פגיעה לא רק במסורת הנהוגה בבית הכנסת אלא הרבה מעבר לזה.

יש כאלה שיטענו את אותה הטענה גם ביחס ליועצת הלכה: אם אתה משנה ומכניס יועצת הלכה, כדי לתת שוויון הזדמנויות לאשה, בסופו של דבר תגיע שתשנה עוד ועוד עד שתגיע לאותה תקרת זכוכית שהמניין השוויוני כבר נמצא בו היום. אז אולי כדאי לרדת גם מרעיון יועצת ההלכה? אני חושב שכבר בטענה מורגש שזו טענה חלשה בהרבה, אך אנסה גם להסביר מדוע.

אני מודה שאינני יודע לאן יוביל השינוי של יועצות ההלכה (אני יכול להיתמם ולומר שתמיד היו יועצות הלכה בתפקיד נשות הרבנים וכד', אך אני מעדיף להציג את הדברים כהוויתם). אני גם לא חושב שיש מישהו שיודע לאן זה יוביל בדורות הבאים. אבל אני יודע שמדובר בצעד קטן מאד. אמנם צעד לכיוון הנכון וצעד שאינני חושב שיהיה ניתן לחזור ממנה, אך בכל זאת צעד קטן מאד. הצעד הקטן הזה, לא נוצר מתוך רצון לייצר שוויון הזדמנויות, אלא מתוך חשיבה שזה דבר נכון באופן עצמאי. אינני רואה בעייתיות להמשיך ולומר שאיננו יכולים ליצור שוויון הזדמנויות כי אנחנו כפופים להלכה, גם כשיש יועצות הלכה וגם בעוד כמה דורות כשפריצת הדרך של יועצות ההלכה תתרחב גם לתחומים נוספים.

ועוד הערה אחת לסיום: בסופו של דבר אני חייב לציין שכרב של קהילה ספרדית בשכונה, לכינון מניין שוויוני (אם אכן הוא יצליח לקום) אין כמעט שום השפעה עלי. קהל היעד של המניין הזה הוא שונה בתכלית מקהל היעד של בית הכנסת שלי. כאב הראש הפעם הוא בעיקר של האשכנזים באזור. 

בית כנסת לקהילת מיתר - מתחילים לעבוד בשעטו"מ

תרומות לבניית בתי כנסת

העיר מודיעין, בה אני גר, הינה עיר צעירה. דבר זה בא לידי ביטוי בדברים רבים, אחד החשובים ביניהם הוא המחסור החמור בבתי כנסת. משרד השיכון והעירייה מקצים תקציב מסויים לכל שכונה לבנות בית כנסת אך אין הקומץ משביע את הארי ומספר המניינים המתפללים בבתי ספר ובגנים הוא רב. מניינים רבים מעוניינים לבנות משכן קבע, אך המחסור בתקציב הוא בעיה קשה שהרבה לא מצליחים להתגבר עליה.
הקהילה שלי, קהילת "מיתר" שבשכונת קייזר נמצאת בשלבים אחרונים לקראת התחלת בנייה של משכן קבע, אך עדיין חסר לנו סכום של כמאה אלף שקלים על מנת להגיע ליעד התקציבי שלנו להשלמת שלב א' של הבניין. יחד עם קהילת "מיתר" שהינה קהילה ספרדית מתוכנן להיבנות באותו מבנה גם אולם תפילה עבור קהילת "השחר", קהילה אשכנזית. גם לקהילת השחר חסרים כמאה אלף שקלים על מנת להשלים את הבנייה במחצית השטח המוקצה להם. ביום חמישי הקרוב, קהילת "השחר" עורכת ארוע הפנינג לכלל תושבי השכונה, דתיים וחילונים, בתקווה שהמשתתפים בארוע יתרמו לבניית בית הכנסת. הם אף מחלקים לתורמים כרטיסי הגרלה (כל כרטיס תמורת תרומה של 50 ש"ח) לעודד לתרום להם. להשלמת התמונה נראה שצריך להוסיף ששתי הקהילות: "השחר" ו"מיתר" כבר הגישו תוכניות לעירייה וכבר קיבלו את כל האישורים הכרוכים בכך. התוכניות כוללות אך ורק אולמות תפילה, מבואה קטנה, חדרי שירותים ומטבחונים - לזה נועד כל הכסף, ולא מתוכנן כרגע אולם ארועים וכד' (בעיקר בגלל חוסר בתקציב).
בציבור הדתי, וקל וחומר בציבור הלא-דתי, תרומה לבניית בית-כנסת נחשב לצדקה הכי פחותה שיש. לא רק שכשאדם יצטרך לבחור בין תרומה לבית-כנסת לבין תרומה למטרה אחרת, הוא יעדיף את המטרה האחרת, גם כשאין סתירה בין התרומות והתרומה לבית הכנסת לא באה על חשבון תרומה למקום אחר אנשים נרתעים מלתרום לבניין בית כנסת. משום מה, זה נראה להרבה אנשים כמותרות או כאילו שביקשו מהם להשתתף בכיסוי המשכנתא של אדם כזה או אחר שאיננו נצרך בעיניהם. לא מזמן פניתי לרב בעל השפעה ושאלתי אותו מדוע הוא לא קורא לציבור לתרום להשלמת בית כנסת שכבר עומד תקוע, בגלל בעיות תקציב, כבר הרבה שנים. הרב הסתכל עלי כאילו שאיננו מבין בכלל את השאלה שלי ואמר לי בפשטות: מה פירוש? כל קהילה דואגת לעצמה.
כנראה בגלל שאני נוגע בדבר והקהילה שלי צריכה תרומות לבנייה, אני חושב שדרוש שינוי קטן בגישה של הציבור ואני גם חושב שהרבנים הם אלו שצריכים להוביל את השינוי הזה. אני מאמין ומקווה שמשפחה דתית ממוצעת ששני ההורים עובדים תורמת למטרות שונות כמה אלפי שקלים בשנה. אני לא חושב שיקרה אסון לאף גוף אם יהיה מקובל חברתית שכל משפחה דתית תתרום בשנה 50 או 100 שקל לבית כנסת שהם אינם מתפללים בו. לאיזה בית כנסת בדיוק ילך הכסף הזה? כל משפחה תחליט מעצמה. יהיו כאלה שירצו לתרום לבניית בתי כנסת ביו"ש ויהיו כאלה שירצו לתת דוקא בעיר חדשה או כאלה שיתרמו דוקא לגרעין תורני בעיר ותיקה. זה לא משנה, העיקר שכל משפחה תדע שבין יתר התרומות שהם נותנים לצדקה יהיה הסכום הפעוט הזה שהוא מיועד אך ורק לבתי כנסת. אני חושב ששינוי כזה בגישה לתרומה לבית כנסת הוא הכרחי ואני חושב שהיא אינה פוגעת בשום גוף ובשום גורם אחר.
הפוסקים חלקו עד כמה לתרומה לבית כנסת יש דין של צדקה. כיום, החשיבות שיהיו בתי כנסת בשכונות עירוניות עולה יותר מאשר בדורות הקודמים. ברור כיום שיותר אנשים יגיעו מדי פעם (אנשים שונים בתדירויות שונות) לבית הכנסת ככל שיהיה בית כנסת יותר זמין לביתם, והם ימנעו יותר מלהגיע ככל שיהיה בזה טרחה עליהם. לפיכך, נראה לי שהדעות האומרות שיש בזה צדקה מקבלות משנה חשיבות בדורנו. זה, מבלי שהזכרנו ערכים כמו "ואהבת לרעך כמוך", "נושא בעול עם חבירו" ועוד ועוד.
אני מקווה שגם אם שינוי הגישה לא יתרחש עד שקהילתי, קהילת מיתר, יסיימו לגייס את הכספים שהיא צריכה, לפחות עד שילדי יתחילו לגייס כספים עבור בית הכנסת שהם יבנו הגישה הציבורית כבר תשתנה.