מה בין סוגיית "מציצה בפה" לפולמוס "שירת נשים בצה"ל"?

בשעתו, כאשר התלהטו הרוחות בנוגע לשירת נשים בצה"ל, היו קולות שטענו ש"אין היתרים בשעת כפייה". כלומר, כל עוד אף גורם חיצוני איננו מנסה לכפות את דעתו, אזי ניתן להתנהל תחת חילוקי דעות הלכתיים באשר לנוהג הרצוי. אך כאשר יש גורם חיצוני המנסה להתערב ולכפות את דעתו, אזי יש ליישר שורות ולהתנגד יחד לכפייה.

בשבועות האחרונים הנושא החם בקרב היהדות החרדית בארה"ב הוא נושא "מציצה בפה". מדינת ניו-יורק אישרה חקיקה לפיה על ההורים לחתום על כתב הסכמה ושהם מודעים לסכנות שבביצוע ההליך בטרם המוהל יבצע מציצה בפה (ראו כאן).

ועתה יש לשאול, האם מי שסבר ש"אין היתרים בשעת כפייה", יסבור כך גם היום? האם לדידם על כל יהודי ניו-יורק לעבור למציצה בפה?

והיא תקוה ואחרית לשלח האסירים

מנהג הספרדים לקרוא בחג השבועות את האזהרות של רבי שלמה אבן גבירול. האזהרות הינן שירים ארוכים המכילים את כל תרי"ג המצוות בחרוזים.

מדי שנה בשעה שאני קורא את האזהרות אני שם לב למשפט פה ושם שאיני מבין לאשורו. השנה שמתי לב למשפט המופיע לקראת סוף האזהרות:

ועובר על דם ברית

תהי נפשו להכרית

והיא תקוה ואחרית

לשלח האסירים.

כמובן שהמחצית הראשונה מדברת אודות המבטל את מצוות מילה, ומקור לחרוז הוא מהפסוק (בראשית יז יד):

וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר

מה שלא מובן זה מה משמעות החצי השני:

והיא תקוה ואחרית לשלח האסירים

הרעיון היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה שהאסירים הם עם ישראל בגלות, והערל במקרה הזה אינו אדם שלא נימול אלא הגויים הנחשבים כערלים, כפי שמופיע במשנה:

נדר מן הערלים אסור במולי עכו"ם ומותר בערלי ישראל

לפי זה יהיה הפירוש כך:

אדם שלא נימול, ערל, חייב כרת. וזו התקווה לעם ישראל בגלות, האסירים, שהקב"ה יכרית את הערלים, הגויים.

על אף שזה מסתדר, אני לא לגמרי בטוח שלכך התכוין המשורר.

יש לכם רעיונות אחרים? אשמח להחכים.

ברית מילה, קידוש ושירה על היין

בשבת בבוקר לאחר התפילה נערך בקהילתנו קידוש (בעבר כתבנו על השאלה מתי נכון לערוך את הברית בשבת בבוקר - ראו כאן). הברית נערך לאחר התפילה ותוכנן מיד לאחר הברית שיהיה קידוש לאורחים.
המנהג המקובל במקרה כזה הוא שיוצאים ידי חובת קידוש בברכת הגפן שמברכים לפני שאומרים ברכת "אשר קידש ידיד מבטן". אך נשאלת על כך השאלה, הרי אין עושים מצוות חבילות חבילות, כפי שמביא הרמב"ם להלכה (הלכות שבת פרק כט הלכה יג):
היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה ואחר כך מקדש על כוס שני, ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד, שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה הן.

אז איך עושים על כוס אחד שתי מצוות - גם קידוש וגם מילה?

בשמירת שבת כהלכתה הוא מפנה לט"ז ביורה דעה סימן רסה ס"ק י:
וקשה דהא איתא בא"ח סי' ק"ץ דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו וי"ל דהיינו מה שצריך כוס מדברי הגמ' משא"כ כאן שאינו אלא מצד שאין אומרים שירה אלא על היין כמ"ש ב"י בשם המרדכי ועל כיוצא בזה אמר הרשב"א

תשובתו של הט"ז מתרץ גם את השאלה שלנו. הסיבה שכאן אין חשש למצוות חבילות חבילות זה משום שהכוס שמברכים עליו בברית המילה הוא לא חלק מהמצווה והוא רק תוספת כדי שתהיה שירה על היין, ואם כן ניתן להשתמש באותו הכוס גם לצאת ידי חובת קידוש היום.

מעניין לציין שהשימוש בביטוי "אין אומרים שירה אלא על היין" לעניין זה (דבר שנעשה כאמור על יד הראשונים) הוא שימוש מחודש. בגמרא מובאת ביטוי זה להסביר את הדעה האומרת שדיני רבעי חלים רק על הכרם ולא על שאר הנטיעות. הגמרא לומדת זאת מהמילה "הלולים" וששירה היא רק על היין (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד א):
דבר הטעון שירה - טעון חלול, ושאינו טעון שירה - אין טעון חלול, וכדרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן; דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין - שנאמר (שופטים ט') ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח - אלהים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין!

רש"י שם מסביר שהכוונה היא שאין אומרים "הלוים שיר של קרבן במקדש אלא על היין, כשמנסכין נסכי מזבח.".
גם התוספות שם מסבירים שמדובר בבית המקדש ואפילו מוסיפים שמחוץ למזבח יש שירה בלא יין:
פירוש אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח כגון זריקת דמים ונסוך המים כי אם על היין אבל ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל שבשחיטת פסחים

בעניין זה ראוי להוסיף שבמידה ואין מזונות במקום שעושים בו את הברית יש בעיה של קידוש במקום סעודה, ונשאלת השאלה מי אמור לשתות את היין (שהרי אם אין כאן קידוש, אז גם שתיית יין אסורה). על כך כותב הרמ"א (שולחן ערוך אורח חיים סימן רעג סעיף ה):
ולפי זה היה מותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית, אם שותין כשיעור (ב"י) אבל נהגו ליתן לתינוק (הגמי"י פרק כ"ט).

מתי מקיימים ברית מילה בשבת?

הדברים המתפרסמים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה.

לקראת שבת פנתה משפחה מהשכונה אל גבאי הקהילה שלי בבקשה לערוך את ברית המילה של בנם בבית הכנסת בשבת בבוקר, אך הוסיפו שלמוהל אין אפשרות לבצע את הברית לאחר התפילה והם מעוניינים לקיים אותו במהלך התפילה.
כששאלו את דעתי בנושא, נזכרתי ששמעתי פעם שכך היה המנהג, לערוך בריתות לאחר ההפטרה ולפני תפילת מוסף, ומה שכיום פשט המנהג דווקא לערוך את הברית לאחר מוסף זה רק מטעמי נוחיות המשפחה והציבור. חיפשתי במספר ספרים שהיו נגישים לי אם מנהג זה מופיע, אך לא מצאתי אותו. פניתי למספר תלמידי חכמים וגם הם אמרו לי שיש מנהג כזה - לערוך את הברית לפני מוסף.

לאחר מכן, מצאתי את מאמר קצר (לינק) של הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, רבה של שכונת אחוזה בחיפה, הדן בדיוק בשאלה זו: מתי לקיים את הברית בשבת בבוקר. הוא פותח את המאמר במשפט הבא:

יש החושבים שזמנה של מילה בשבת הוא אחרי קריאת התורה ולפני תפילת מוסף. מקורה של מחשבה זאת הוא, כנראה, בהלכה פסוקה לגבי ברית מילה בראש השנה, כפי שכתב רבי יעקב בן משה מולין בספר מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות של ראש השנה: "דרש מהר"י סג"ל: אין למול אחר כל התפלה כמו בשאר השנה, רק אחר קריאת התורה קודם תקיעת שופר"

טענתו היא שמנהג זה של ברית מילה בראש השנה, שהובא גם בשלחן ערוך, קיים בראש השנה - מה שאין כן בשאר ימות השנה, שאז מלים בדווקא אחרי מוסף. הרב הרשקוביץ ממשיך ומוכיח זאת מארבעה טעמים המובאים בפוסקים להקדמת הברית לתקיעות - טעמים שאינם שייכים לעניין הקדמת הברית לתפילת מוסף בשבת רגילה. [עם זאת, נראה לי שיש מקום לעיון בדבריו, שכן בראש השנה יש חידוש שהמילה מתקיימת לפני מצוות היום, תקיעת השופר, ויתכן והיה מקום לומר שגם אם בכל השנה המנהג היה כן למול לפני מוסף, בראש השנה יידחו את המילה כדי שלא לאחר את התקיעות. בכל מקרה, בודאי שלשון הפוסקים הכותבים כפי שכתב מהר"י סג"ל "כמו בשאר השנה", משמע שהרב הרשקוביץ צודק].

הרב הרשקוביץ מסיים את מאמרו במסקנה:

לכן, במקרה של ברית מילה בשבת בבית הכנסת יש למול את התינוק אחר כל התפילה וקודם עלינו לשבח. כמובן, יש לדאוג לכך שהחזנים לא ימשכו בתפילתם באופן שהברית תתאחר לאחר חצות היום.

לאחר שראיתי את דבריו של הרב הרשקוביץ הגיע לידי ספר "אוצר הברית". בספר זה הוא מביא בשם ראשונים שברית מילה המתקיים בשבת, מלים לאחר תפילת מוסף, אבל הוא מוסיף שם שאם רצו יכולים להקדים את הברית לפני תפילת מוסף ולאחר סיום קריאת התורה.