דברים שפורסמו בעירי מודיעין לקראת יום העצמאות
בשיאו של ליל הסדר הכניסו בעלי ההגדה אמירה שעל פניה נראית קצת שלא במקומה. כך אנו אומרים: "עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ", ואז אנו מונים את כל הטובות שהקב"ה עשה עמנו מאז יציאת מצרים ועד לבניית בית הבחירה. ולכאורה, מה הטעם לומר ולהרחיב בכל הטובות הללו שעשה ה' עם אבותינו? האם אין מספיק דברים להודות עליהם ביציאת מצרים בלבד, שאנו צריכים להזכיר עוד שנתן לנו השבת, העמידנו לפני הר סיני, ועוד ועוד?
יציאת מצרים, כמו גם אירועים חשובים אחרים בהיסטוריה האנושית, יש השפעה במעגלים שונים. ליציאה ממצרים יש השפעה ישירה על אלו שהיו וחוו על בשרם את שעבוד מצרים. אך יש לזה גם השפעה עלינו, כפי שאנו אומרים בהגדה: "וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם". וכן, יש לה השפעה על אוכלוסיות שונות לאורך ההיסטוריה שנאבקו להשגת חירותם, כפי שנאבקו לשחרור יהודי בריה"מ תחת הסיסמא: "שלח את עמי". לא ניתן לראות את ההשפעה הגדולה של יציאת מצרים כשמתמקדים רק בסיפור יציאת מצרים עצמו. יש צורך להתרחק מעט ולהביט מעט ממרחק כדי להבין עד לאן מגיעה ההשפעה ולהפנים את החסד הגדול שעשה הקב"ה עם עמנו ביציאת מצרים.
משל למה הדבר דומה? לאדם העומד קרוב מאד לתמונה. האדם יכול להתרשם מאיכות הצבע, ומאיכות הבד, ואף משילובם של צבעים שונים. אך כדי להתרשם מהתמונה כולה ולהפנים את יופיה, יש צורך לקחת כמה צעדים לאחור ולהביט בה ממרחק מה, ואז לזוז מעט ולהביט בה שוב מזוית שונה וכך הלאה.
זו המשמעות של הזכרת החסדים העוקבים את יציאת מצרים. כשלוקחים מעט מרחק ורואים לאן הגיעו הדברים רואים את כל הענין בהסתכלות מחודשת.
עמים רבים חוגגים את יום עצמאותם. כעובדי ה', ברור הוא שהשמחה שלנו על עצמאות המדינה שלנו מקבלת ביטוי, לא רק של שמחת הכרס, אלא גם של הודאה לה'. כך מצאנו בהרבה מהתחנות במעגל השנה ובמעגל החיים, שהשמחה בהן היא טבעית, והתורה באה והוסיפה להן נופך של שמחה בקרבה לה'. לדוגמא: חג האסיף במעגל השנה – חג חקלאי טבעי, שהתורה הדריכה אותנו לנצל להודאה לה' על היבול החקלאי. ובמעגל החיים - כשנולד לאיש ילד/ה, הוא עולה לתורה ונותן שבח לה' בפני קהל ועדה.
כך ברמה הבסיסית ביותר, דבר פשוט הוא שעובדי ה' השמחים על עצמאות מדינית מוסיפים שבח והודיה על כך לקב"ה.
אך כשמתרחקים מעט יותר מבינים שלא רק עצמאות יש כאן. המדינה נולדה וקמה מתוך החורבן הנורא של שואת יהודי אירופה הי"ד. ובזכות קום המדינה נקבצו אליה יהודים מארבע כנפות הארץ ויצרו כאן מדינת לאום לעם היהודי. הרי שיש כאן עוד נופך שיש להודות עליה.
ומזוית אחרת, לא רק שיש כאן מדינה יהודית, הרי שהמדינה הזאת נוסדה וקיימת בארץ ישראל, ארץ אבותינו, ומתקיימים בה מדי יום ביומו דברי הנביאים: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ" ו"עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים".
ואם מתרחקים מעט יותר, רואים את ההישגים העצומים אליהם הגיעה המדינה בשנות קיומה.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו!
נסיים בסיפור שמביא הרב ישכר תמר בספרו עלי תמר על התלמוד הירושלמי (שביעית פרק ד) שדומני ממחיש בצורה טובה את דברנו:
שנזכה לחזות בעינינו בעוד ועוד זויות והשלכות של הטובות שעושה עמנו הקב"ה ויתקיים בנו "אין אנחנו מספיקים להודות לך ה'"!
בשיאו של ליל הסדר הכניסו בעלי ההגדה אמירה שעל פניה נראית קצת שלא במקומה. כך אנו אומרים: "עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ", ואז אנו מונים את כל הטובות שהקב"ה עשה עמנו מאז יציאת מצרים ועד לבניית בית הבחירה. ולכאורה, מה הטעם לומר ולהרחיב בכל הטובות הללו שעשה ה' עם אבותינו? האם אין מספיק דברים להודות עליהם ביציאת מצרים בלבד, שאנו צריכים להזכיר עוד שנתן לנו השבת, העמידנו לפני הר סיני, ועוד ועוד?
יציאת מצרים, כמו גם אירועים חשובים אחרים בהיסטוריה האנושית, יש השפעה במעגלים שונים. ליציאה ממצרים יש השפעה ישירה על אלו שהיו וחוו על בשרם את שעבוד מצרים. אך יש לזה גם השפעה עלינו, כפי שאנו אומרים בהגדה: "וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם". וכן, יש לה השפעה על אוכלוסיות שונות לאורך ההיסטוריה שנאבקו להשגת חירותם, כפי שנאבקו לשחרור יהודי בריה"מ תחת הסיסמא: "שלח את עמי". לא ניתן לראות את ההשפעה הגדולה של יציאת מצרים כשמתמקדים רק בסיפור יציאת מצרים עצמו. יש צורך להתרחק מעט ולהביט מעט ממרחק כדי להבין עד לאן מגיעה ההשפעה ולהפנים את החסד הגדול שעשה הקב"ה עם עמנו ביציאת מצרים.
משל למה הדבר דומה? לאדם העומד קרוב מאד לתמונה. האדם יכול להתרשם מאיכות הצבע, ומאיכות הבד, ואף משילובם של צבעים שונים. אך כדי להתרשם מהתמונה כולה ולהפנים את יופיה, יש צורך לקחת כמה צעדים לאחור ולהביט בה ממרחק מה, ואז לזוז מעט ולהביט בה שוב מזוית שונה וכך הלאה.
זו המשמעות של הזכרת החסדים העוקבים את יציאת מצרים. כשלוקחים מעט מרחק ורואים לאן הגיעו הדברים רואים את כל הענין בהסתכלות מחודשת.
עמים רבים חוגגים את יום עצמאותם. כעובדי ה', ברור הוא שהשמחה שלנו על עצמאות המדינה שלנו מקבלת ביטוי, לא רק של שמחת הכרס, אלא גם של הודאה לה'. כך מצאנו בהרבה מהתחנות במעגל השנה ובמעגל החיים, שהשמחה בהן היא טבעית, והתורה באה והוסיפה להן נופך של שמחה בקרבה לה'. לדוגמא: חג האסיף במעגל השנה – חג חקלאי טבעי, שהתורה הדריכה אותנו לנצל להודאה לה' על היבול החקלאי. ובמעגל החיים - כשנולד לאיש ילד/ה, הוא עולה לתורה ונותן שבח לה' בפני קהל ועדה.
כך ברמה הבסיסית ביותר, דבר פשוט הוא שעובדי ה' השמחים על עצמאות מדינית מוסיפים שבח והודיה על כך לקב"ה.
אך כשמתרחקים מעט יותר מבינים שלא רק עצמאות יש כאן. המדינה נולדה וקמה מתוך החורבן הנורא של שואת יהודי אירופה הי"ד. ובזכות קום המדינה נקבצו אליה יהודים מארבע כנפות הארץ ויצרו כאן מדינת לאום לעם היהודי. הרי שיש כאן עוד נופך שיש להודות עליה.
ומזוית אחרת, לא רק שיש כאן מדינה יהודית, הרי שהמדינה הזאת נוסדה וקיימת בארץ ישראל, ארץ אבותינו, ומתקיימים בה מדי יום ביומו דברי הנביאים: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ" ו"עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים".
ואם מתרחקים מעט יותר, רואים את ההישגים העצומים אליהם הגיעה המדינה בשנות קיומה.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו!
נסיים בסיפור שמביא הרב ישכר תמר בספרו עלי תמר על התלמוד הירושלמי (שביעית פרק ד) שדומני ממחיש בצורה טובה את דברנו:
"ברצוני לציין כאן מה שסיפרו לי שכבוד הרה"צ רא"י מסאדיגורא זצ"ל מפה תל - אביב היה מנהגו לבוא לביהכ"נ הגדול ביום חג העצמאות של המדינה ולומר הלל בציבור, וכשהמתפללים רקדו לפני רחבת ביהכ"נ השתלב במעגל ורקד בהתלהבות והיתה ההרגשה שיש לו להרבי שמחה מיוחדת בהיום, וכשאחד מחסידיו נכנס אתו בשיחה סיפר לו שכשהיה מתגורר בוינא נכנסו הנאצים ימ"ש לשם וראשית מלאכתם היה להתעלל ביהודים ובתור רבן של היהודים בחרו בו להיות מטאטא רחובות העיר נתנו לו מטאטא גדול לטאטא ובתוך העבודה אמר רבש"ע אזכה עוד לטאטא רחובות ארץ ישראל. ושוב תחבו לו דגל נאצי ביד וכפו אותו לקבוע הדגל הנאצי בבנין גבוה. ושוב תוך כדי המעשה אמר רבש"ע אזכה עוד להניף דגל ישראל במקום גבוה בא"י. כשזכה לעלות לא"י רצה לקיים דבריו, ברם לא יתכן שיעמוד ברחוב ויטאטא הרחוב לעיני כל, מה עשה ביום העצמאות קם בשעה שלש לפנות בוקר ולקח מטאטא גדול וטאטא ברחובות שלו. ושוב לקח דגל ישראל ביום העצמאות וקבעו על הגג בשמחה והתלהבות שקבל ה' תפלתו. ומכאן נובעת השמחה וההתלהבות שלו ביום תקומת מדינת ישראל, ישמע חובב ארצו ונבון דבר ויוסיף לקח."
שנזכה לחזות בעינינו בעוד ועוד זויות והשלכות של הטובות שעושה עמנו הקב"ה ויתקיים בנו "אין אנחנו מספיקים להודות לך ה'"!
