טוענות רבניות בבתי הדין

כבר כתבתי על כך שנהנתי מהראיון שהעניק הרב שלמה דיכובסקי לעיתון "בשבע" (קישור) בשבוע שעבר. אחד הנושאים שעליהם הוא נשאל היה נושא הטוענות הרבניות בבתי הדין ולהלן תשובתו:
כשהרעיון הזה צץ, הרב שפירא היה נשיא ביה"ד הגדול, והוא התנגד לרעיון. ואז אמר: 'אנחנו נציב בפני הנשים אתגר - להיבחן בבחינות שנבחנים טוענים רבניים. בטוח שנשים לא יצליחו בבחינות האלה'. מה לעשות, התוצאות היו שהנשים שנבחנו הצליחו יותר טוב מהגברים. בקיצור, הנושא הזה של טוענות רבניות הפך להיות עובדה קיימת.

מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה? אני מניח שזה תלוי בהשקפת העולם הכללית לגבי מעמד נשים מחד וטעויות של רבנים מאידך. בכל מקרה, כולם צריכים ללמוד מזה שאם יש משהו שאתה מבקש לגונן עליו, אל תסמוך על חולשתו של יריבך.

הרב שלמה דיכובסקי על יום העצמאות

בעיתון בשבע האחרון התקיים ראיון (קישור) עם הרב שלמה דיכובסקי, שפרש לאחרונה משנים רבות בהם כיהן כדיין בבתי הדין. דבריו של הרב דיכובסקי תמיד מאירים ומעניינים, וגם בראיון זה הוא לא מכזיב. בסוף הראיון הוא נשאל על יום העצמאות:

אנחנו עומדים בפתחו של יום העצמאות. מה מנהג הרב ביום זה?
"יום העצמאות בתל אביב זה יום שאומרים בו הלל, יום שיש בו תפילה חגיגית. אני פה רב של בית הכנסת בת"א, אז כך אני נוהג פה. בירושלים, יש מקומות שמתנהגים אחרת, תלוי איפה. אני נוהג כפי שמתנהגים בבית הכנסת, לפי מנהג המקום. כמובן, שאקפיד ללכת לבית כנסת מתאים".
מה היחס ההשקפתי של הרב ליום הזה?
"האם אני רואה במדינה ערך חיובי? כן, בוודאי שכן. הלוואי שהמדינה תדע למלא את תפקידה, ובאמת הערך היהודי שלה יהיה ערך אמיתי ולא ערך חולף. זה תלוי עד כמה המנהיגים ישכילו להוליך את המדינה בדרך כזאת שהמדינה תהיה יהודית. אנחנו מצפים".
מה הרב חושב על הגדרת המדינה כ'ראשית צמיחת גאולתנו'?
"איך אומר הרמב"ם בסוף הלכות מלכים? 'כל אלו הדברים לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו'. בכדי לדעת אם זו ראשית צמיחת גאולתנו צריך לראות את הגאולה כשתהיה, ואז נדע איך זה התחיל. אז איך אני יודע אם זה ראשית צמיחת גאולתנו? בע"ה, כשיגיע משיח - מוצאי שביעית כבר עברנו, פסח עברנו, ברכת החמה עם כל הרמזים מסביב גם זה עברנו - אם כל הרמזים יועילו ותהיה הגאולה, אז נוכל לעשות חיבור ולומר: זה התחיל פה".

זה קצת מאכזב שהאדם שקורא לדיינים לקחת אחריות בפסיקותיהם, פותר את התייחסותו ליום העצמאות ב"מנהג המקום". מאידך, יש בזה משהו מאד אמיתי - שהמנהגים צומחים מלמטה מהעם והרבנים מקבלים את זה כמחייב. בכל מקרה, מצאתי בדבריו עניין ונקודות למחשבה.

דרך השיפוט הראויה בבתי הדין הרבניים

בשבוע שלפני חנוכה התקיים הכנס ה-18 לדיני ממונות של ארגון "הליכות עם ישראל" שבראשו הרב רצון ערוסי, רבה של קרית אונו. חלק גדול מהשיעורים (אולי אפילו כולם) שניתנו בכנס ניתן לשמוע באתר ישיבה וגם באתר הזה, סיכום קצר על הכנס ניתן לקרוא כאן.

התכוונתי לכתוב כאן על דבריו של הרב שלמה דיכובסקי, דיין בבית הדין הגדול בדימוס, שניתן לשומעם באתר ישיבה (לינק), אך אחר כך נודע לי שחלק מהדברים שעליהם רציתי לכתוב הרב דיכובסקי עצמו כבר פירסם בכתובים בתחומין האחרון - כרך כח תחת מאמר בשם "דרך השיפוט הראויה בבתי הדין הרבניים". מכיוון שאני לא הכרתי את הדברים, על אף שחשבתי שעברתי על התחומין האחרון כשהוא יצא לאור, אני מניח שהדברים לא קיבלו את ההד המגיע להם (תעיד על זה גם העובדה שהרב דיכובסקי רואה צורך לחזור עליהם בבמות שונות). על החידושים הנוספים שאמר הרב דיכובסקי בכנס, אני מקווה שנגיע לכתוב בהזדמנות אחרת.

להלן חלק קטן מדבריו בתחומין (המאמר כולו מבוסס על חלקים מאגרת פרידה שכתב הרב דיכובסקי לדיינים לרגל צאתו לגמלאות):

אני עומד לסיים את תפקידי לאחר 32 שנה במערכת בתי הדין, מתוכן 20 שנה בביה"ד הגדול. לעת נעילה ופרידה יש עמדי דברים לחברי הדיינים, שהם תמצית דרכי בבית הדין במשך כל אותן שנים של עבודה משותפת.

...

ה"ר י"ש אלישיב אומר באחד מפסקי הדין: אין סעיף בשו"ע שאין בו מחלוקת, ובכל אופן בכל סעיף נפסקה הלכה, ולא תמיד לחומרא, פעמים רבות לקולא. שו"ע אבן העזר, אינו שונה בזה משו"ע אורח חיים. גם כאן לא צריך לחשוש ממחלוקת, וצריך להכריע, ולא תמיד לחומרא!

דיין אינו יכול ללכת רק על "גלאט", פעמים רבות צריך לפסוק גם בדוחק וגם כהוראת שעה, על מנת שלא לגרום חורבן גדול יותר... "גט מעושה" מפחיד אותי פחות ממצב של "לא גט". עם גט מעושה אפשר להתמודד, ופעמים רבות הגט כשר לפחות בדיעבד. בעוד שעם מצב של לא-גט אין יכולת להתמודד... (הנקודות במקור)

אבקש אפוא מחברי הדיינים לקחת אחריות, והנה כמה נקודות רלבנטיות:

1. ללא התייעצות חיצונית: "לא תגורו מפני איש" - הדבר כולל גם מפני אנשים גדולים. האחריות היא שלכם, וגם הסמכות היא שלכם... יש הבדל גדול בין מי שיושב בדין לבין מי שבאים אליו בשאלה ללא האנשים העומדים [=בעלי הדין]...

2. פסיקה מיידית: חובתו של הדיין היא שלא לענות את הדין, ולהוציא פסק דין סמוך מאד לדיון... דיין צריך לראות את הדחיפות בהוצאת פס"ד, כאילו חלילה בן משפחתו שוכב בבית החולים... גם אם יבקש להתייעץ עם חכמי רפואה או עם גדול בתורה, יעשה את זה בטווח של דקות, לכל היותר שעות... בשום פנים לא ימתין שבועות ולא חדשים, ובוודאי לא שנים. המתדיינים שוכבים על שלחן הניתוחים, ואסור באופן מוחלט לגרור את פסק הדין מעבר למינימום ההכרחי ביותר.

3. לא להתגרות בבתי המשפט: כל השנים הובלתי מאבק ביחס לסמכויות בתי הדין, ולא עשיתי זאת בהתלהמות ובצעקנות... פסקי דין מתלהמים לא רק שמחטיאים את המטרה אלא גורמים לא פעם לעקירה רבתי של סמכויות. לפעמים גם כדאי שלא להכנס לעימות עם בית המשפט בתיק אחד, כדי שלא לגרום חורבן גדול יותר בדברים רבים ועקרוניים.

4. פסקי דין לקויי ניסוח: לא אחת פסקי הדין ניתנים בנוסח 'טלגרפי', ולעתים גם בעברית משובשת. שורות בודדות של חייב או פטור, חורצות גורל משפחות, מבלי שיש יכולת מינימלית להבין מדוע ולמה... אם התיק מגיע לבית משפט... בזים השופטים לפסקי דין אלו, והתוצאה ברורה.

5. אי ציות לביה"ד הגדול: קיימת בעיה נוספת של פסקי דין הניתנים ע"י ביה"ד הגדול שאינם מכובדים ע"י ביה"ד האזורי. נוצר מצב בלתי נסבל של שיבוש מערכות משפט, ושל הוצאות מיותרות לצדדים. נושא זה לא בא על פתרונו, והתרעתי עליו לא אחת.



הדברים נשמעים כל כך הגיוניים ונכונים שקשה להאמין שלחלק גדול מהדיינים הדברים הללו אינם מובנים מעליהם. נקווה שימצאו דיינים בעלי שיעור קומה שיוכלו למלא את החלל הריק שהשאיר אחריו הרב דיכובסקי.