עוד על פתיחת דלתות מגנטיות בשבת - שלב התגובות

לפני שלושה חדשים בגליון אמונת עתיך 119 התפרסם מאמר של הרב יהודה הלוי עמיחי אודות פתיחת דלתות מגנטיות בשבת. כתבתי אודות מאמרו כאן.

בגליון הנוכחי, גליון 120, הופיע תגובה של הרב פרופ' דרור פיקסלר ותגובה מנגד של הרב עמיחי.

אני לא חושב שהתחדש משהו בתכתובת הזאת, עבור מי שעקב אחרי הפרקים הקודמים, אך לשם השלמת התמונה אני מביא את התגובות.

עוד על פתיחת דלתות מגנטיות בשבת

לפני קרוב לשנתיים כתב חברי הרב אלי רייף מאמר בכתב העת אמונת עתיך המתיר לחיילים/ות לפתוח בשבת דלתות מגנטיות. המאמר זכה למכתב הסכמה מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ ולתגובות נגדיות מאת הרב ישראל רוזן והרב יעקב אריאל. 

עתה, בגליון החדש של אמונת עתיך (גליון 119) מתפרסם מאמר של הרב יהודה הלוי עמיחי בנושא זה:

המחבר מתחיל את הדיון במשפט הבא:

נדון תחילה בנושא זה מבלי לגעת בשאלת החשמל והאלקטרוניקה, אלא בעצם הפיכת הברזל למגנט בשבת (כדי שיוכלו לפתוח את הדלת). 

אלא, שכדי שיוכלו לפתוח את הדלת, לא הופכים ברזל למגנט, אלא מפסיקים את השדה המגנטי. אף אינני יכול לומר שמדובר כאן בחוסר הבנה של המחבר, שכן פעמיים בעמוד שלפני כן הוא כותב שהכרטיס מיועד לשחרר את המגנט ולאפשר את פתיחת הדלת.  

יש להדגיש שלאורך המאמר דברי המחבר נסובים על כרטיס שצריך להכניס לקורא הכרטיסים ולהוציאו, כאשר להבנת המחבר הכנסת הכרטיס לקורא גורמת לעצירת המתח החשמלי (והשדה המגנטי) והוצאת הכרטיס מהקורא גורמת לחידוש המתח החשמלי (והשדה החשמלי). עד כמה שאני מכיר, לא כך עובד קורא הכרטיסים שיש ברוב המלונות כיום. אלא, שהכנסת והוצאת הכרטיס נועדו לאפשר לקורא לזהות את הכרטיס, ואז המתח נפסק לזמן מוגדר ואחר כך חוזר מעצמו, ללא קשר להוצאת הכרטיס. באופן זה, קורא הכרטיסים שאליו מכניסים את הכרטיס איננו שונה מאלו שיש בבסיסי צה"ל ובמקומות נוספים שיש רק להצמיד את הכרטיס לקורא. 

באופן זה דבריו של המחבר נראים שגויים הלכתית, שכן פעולת הוצאת הכרטיס מהקורא אינו מפעיל מחדש את המתח, ולכן הדיון הארוך שלו כאילו פעולת האדם הישירה גורמת לחידוש המתח בטעות יסודו. 

קחו לדוגמא את הפיסקה הבאה:

לאור הנ"ל יש לדון בנידון דידן שאם מתכוון בעת הוצאת הכרטיס והחזרת המתח לכך שהמגנט שבדלת יחזור לתפקודו, אף על פי שאיננו ניכר מבחינה חיצונית בדבר עצמו, הדבר אסור. ונראה שכך הדין גם להפך: אם מבטלים את פעולת המגנט, כדי שהלשונית תשתחרר ותפתח הדלת - הרי זה 'תיקון כלי' שלא נאסר כאמור מדין תורה אלא מגזרת חכמים. כן ראיתי ב'מערכי לב' שכתב לענין לקיחת ברזל והפיכתו למגנט שיש בכך איסור 'מוליד' כנראה מדברי ה'בית יצחק', אף על פי שאין בכך איסור 'מתקן מנא' מן התורה. 

אלא, שאין שום כוונה לכך שהמגנט שבדלת יחזור לתפקודו, אלא לכך שהדלת יפתח. אם כבר היה עליו לומר שזה סוג של "פסיק רישא", הגם שיש בהחלט מציאות שזה 'לא איכפת ליה' (לדוגמא, במלון שאפשר לנעול מבפנים בצורה ידנית). אך המחבר טוען כאן יותר, שביטול השדה המגנטי גם הוא "מוליד". ולמה זה? משום שעכשיו הוא "הוליד" דלת נפתחת. מהיכא תיתי להגיד דבר כזה? שביטול דבר (השדה המגנטי) זה "מוליד"?! 

אלא, שגם המחבר הרגיש שכל הדיון עד לנקודה זו אין בה תכלית, מכיוון שאנחנו מדברים על פעולה שאינה משנה משהו לאורך זמן, אלא לזמן קצר בלבד, ושלכך הוא עשוי. לכן הוא עובר לדון באיסור מוליד בדבר העומד לפרוק. 

ראו נא בפיסקה הבאה:

בדבריו הוא מנסה ללמוד ממחלוקת הגרש"ז והחזו"א על שימוש ברם קול. הגרש"ז טען שלא ניתן לומר שכל פעם שמישהו מדבר לתוך המיקרופון מתבצעת מלאכה, שכן המערכת פועלת מעצמה. ואלו החזו"א טען שכיוון שיש עליה וירידה של מתח או זרם במערכת, כשהאדם מדבר לתוך המיקרופון, ובסוף "נולד" קול מוגבר הרי שיש כאן מוליד. אז לכאורה המקרה של פתיחת הדלת המגנטית דומה למחלוקת זו ולדעת הגרש"ז אין בזה איסור מוליד. 

אלא שהמחבר ממשיך:

"ה'מנחת שלמה' לא הביא ראיה לדבריו שבדבר העומד להתבצע בתדירות גבוהה אין גדר של דבר חדש ואין זה 'מוליד', אלא הוא משווה דין זה לדין מיטה וכסא של פרקים". 

אינני יודע להבין את המשפט הזה. הגרש"ז בודאי הביא ראיה לדבריו - דין של מיטה וכסא של פרקים! 

אלא, שהמחבר רוצה לדחות את דברי הגרש"ז בזה ש"כבר כתב ה'פרי מגדים' שאין להשוות בין מגנט לכוס של פרקים." 

הפרי מגדים (בן המאה ה18) לא דבר כלל על מגנט אלא על ההבדל בין מתיחת שעון לבין כוס של פרקים (פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן שח):

ואפשר דלא דמי למטה רפויה וכדומה, שזה אין כלי כלל בלא המשכה, והוה כמכה בפטיש, או מדרבנן אסור דהוה כמודד בשבת.  

 ודברי הפרי מגדים הללו הם תואמים לחלוטין את דברי הגרש"ז - שלמתוח קפיץ של שעון אסור, אך למתוח קפיץ של נדנדת ילדים או משחק ילדים זה מותר שכן שעון לא מתוח הוא שעון לא עובד, ואלו נדנדה שאינה מתנדנדת אינה נדנדה מקולקלת. 

ואת העיקר פספס כאן המחבר לחלוטין. שכן הוא חוזר ואומר שהאדם "יוצר מגנט", אלא שהאדם אינו יוצר מגנט, אלא מפסיק את יצירת המגנט. 

כדי להמחיש נקודה זו, בואו נדמיין טכנולוגיה מעט שונה: נניח שבצידו השני של הדלת יש מאוורר מאד חזק המונע את פתיחת הדלת, ועל ידי חוט אפשר להסיט את המאוורר (או לגרום למחיצה לרדת לפניו) שלא יהיה מכוון כלפי הדלת. האם יש מאן דהוא שיסבור שהסטת המאוורר יש בה משום מוליד - שכן כעת אפשר לפתוח את הדלת? ובמחשבה שניה, האם זה לא בדיוק מה שכל אחד מאתנו עושה כשהוא מכניס מפתח לחור המנעול ופותח כך את דלתו?!

בסיום דבריו, חוזר המחבר בפיסקה קצרה להתייחס לדיון ההלכתי סביב החשמל ולדבריו "לדעת ה'חזון איש' יש בכך איסור תורה של בונה". לענ"ד זה משפט שאינו נכון. ככלל, כשמדברים על מעגלים חשמליים מודרניים יש לדון אם דברי החזון איש על בונה וסותר שייכים בהם. אך גם אם נסכים שכן, הרי שהמציאות של דלתות מגנטיות בודאי שאין בונה - שכן האדם מפסיק את המתח החשמלי, ולא יוצר מתח. וגם סותר נראה שאין כאן, שהרי המתח מיד מתחדש לאחר זמן קצר. 

עוד כותב המחבר: "כמו כן, יש תשדורת בין הבסיס של קורא הכרטיסים ובין הכרטיס המגנטי, יש רישום של פעולה זו במחשב ונוצר בו קובץ חדש (איסור בונה קובץ)" - גם משפט זה הוא לחלוטין לא ברור. מה פירוש "יש תשדורת"? מה זה "איסור בונה קובץ" (והאם זה פסיק רישא? האם זה ניחא ליה?)? 

לסיכום, מאמר זה לא רק שאינו מבסס איסור על פתיחת דלתות מגנטיות, הרי שכאשר דנים במציאות כפי שהיא (ולא כפי שתיאר אותה המחבר) הרי שיתכן והוא אף מחזק את ההיתר. 

תולעים וסטרילי - האם תותים נגועים יותר מחסה?

בגליון אמונת עתיך האחרון (גליון 111) הופיע המחקר הבא שפרסם הרב יהודה הלוי עמיחי ממכון התורה והארץ:



מסקנתו, כפי שמופיעה בסוף בטור הנ"ל היא שיש להשרות את התותים שלוש פעמים במי סבון או בסטרילי, ובפחות מכך יש חשש לאכילת שרצים יחד עם התותים.

בספר "אכול בשמחה" (ראו כאן וכאן) של הרב משה ביגל מוזכר מחקר שערך המחבר יחד עם האגרונום שמעון ביטון. הנה עיקרי הדברים:

במחקר נבדקו סוגי ירקות העלים במהלך רוב חודשי השנה ונבחנה היעילות של תהליכי הניקוי שלהם. לשם כך נאספו מראש ירקות שהיו נגועים מאד בחרקים שונים.
במחקר התברר שכל החרקים שטופלו על ידי השרייה בתכשיר שנקרא "סטרילי טבע" למשך 5 דקות ואחר כך נשטפו במים, נמצאו נקיים לחלוטין מכל סוגי החרקים - מלבד סוג אחד של חרק [המצוי רק בעלי סלרי ובזילקום].
לכן את רוב ירקות העלים ניתן פשוט להשרות במי תמיסת "סטרילי" ולשטוף אחר כך. 

דבריו ברורים ביותר: חסה, כוסברה, שמיר ואחרים ניתנים לניקוי ע"י השרייה פעם אחד למשך חמש דקות בסטרילי.

מה יוצא מהשוואת שני המחקרים הללו?
על פניו ישנן שתי אפשרויות: או שתותים נגועים בכמות עצומה של חרקים, הרבה יותר מחסה וכד', או שהחרקים הנמצאים על התותים עמידים יותר מאלו הנמצאים על החסה.

אבל, האם באמת סביר לומר שתותים נגועים יותר מאשר ירקות עלים? [כדאי לחזור ולהעיר כאן שהרבה ניסו למצוא חרקים על גבי התותים ולא עלתה בידם, מה שאין כן בחסה.]
זה כמובן דבר שקשה מאד לאומרו.

אם נרצה להסביר את העולה משני המחקרים באופן שונה, ישנן מספר אפשרויות להסבר:
א. מה שהרב ביגל מגדיר כנקי עדיין מוגדר אצל הרב יהודה עמיחי כנגוע - ראו בטבלה לעיל כיצד בכל הטורים לאחר שטיפה אחת יש מעט מאד נגיעות, ולאחר שתי שטיפות בחלק לא מבוטל מהטורים כבר הנגיעות הגיע לאפס. ואעפ"כ הרב עמיחי דורש שלוש השריות, והוא כלל לא דן באפשרות שאולי יש אפשרות אחרת להסתכל על הנתונים.
ב. ייתכן והחרקים אותם מונה הרב עמיחי, כלל אינם נחשבים לחרקים האסורים עפ"י ההלכה מכיוון שייתכן והם אינם נראים לעין האדם הממוצע. גם בנוגע לנקודה זו, הרב עמיחי לא טרח להציג בפני הקוראים מה המשמעות לא מציאת כניסה או פסוק וכד', ומדוע ברור לו שהם אסורים עפ"י ההלכה.

נסיים את דברינו כאן עם דברים שפרסם לאחרונה הג"ר אשר וייס בנוגע לנקודת נראות החרקים (קישור):

הנה כתבתם בשם אחד הרבנים דגם תולעים זעירים מאד שניכרים רק למיטיבי ראות ואדם בינוני אינו מבחין בהם כלל אסורים, דעד כאן לא כתבו האחרונים להקל אלא ביצורים מיקרוסקופיים שאינם נראים כלל לשום אדם, דכל כה"ג אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת, אבל כל שמישהו בקצה העולם רואה תולעים שוב אין לומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואסור. ומשו"כ פסק דפירות שדרכן להתליע צריך לבודקן ע"י מומחה שראייתו חזקה ואין כל אדם יכול לסמוך על בדיקתו.
אך באמת זו טעות גמורה ואין כל מקום לחומרא זו, דבכל התורה כולה אזלינן בתר אדם בינוני, ולעולם אין אדם צריך לחשוש שמא חרש אילם וסומא הוא ואחרים רואים ושומעים טוב ממנו, אלא אם אדם בינוני הוא סומך על חושיו בכל דבר

פסיקת הלכה - קבועה או מתחדשת

לפני זמן מה כתבתי רשימה קצרה בשם הרב כמורה הלכה - חומר למחשבה, שם הבאתי את הסיפור הבא:
לא מעט שאלות הלכתיות שאלתי את סבא (הרב שלמה מן ההר), לעיתים שאלתי אותה שאלה יותר מפעם אחת בחלוף זמן. בפעמים הראשונות היה זה משום שחשבתי שהנסיבות שונות מעט, או שלא זכרתי את תשובתו מן הפעם הקודמת. אך בהמשך חזרתי על כמה משאלותיי מספר פעמים בהפרשי זמן, רק כדי להיווכח, שתשובתו בפעם זו לא בהכרח זהה לתשובתו בפעם הקודמת. ולא מפני ששכח את מה שאמר בפעם שעברה. הוא כלל לא ניסה לזכור מה אמר בפעם שעברה, כי הוא לא קבע את תשובתו ההלכתית היום, מפני שכך ענה אתמול או שלשום. בכל פעם חשב על השאלה מחדש וקבע את תשובתו מחדש.
(דברי הנכד, בעל נכדת הג"ר שלמה מן-ההר, הרב חיים-יהודה דאום, מתוך "ההר הטוב הזה" עמ' 362)

והנה דברים שכתב הרב יהודה הלוי עמיחי על הג"ר מרדכי אליהו (קישור):
פסיקת ההלכה של הראשון לציון זצ"ל הייתה מיוחדת, במשך כשלושים שנה שהכרתי את הרב תמיד פסקי ההלכה היו זהים ללא שינויים. כל פסקי ההלכה היו ברורים ומוגדרים כך שכל שאלה קיבלה תשובה ברורה. לא רק אותה תשובה הלכתית היינו מקבלים אלא אם לשאלה מסוימת היה מלווה סיפור או עובדות נוספות הן נמסרו באותה הצורה ללא שינוי בין פעם לפעם. היו שינויים שנבעו מכורח המציאות, כגון: פירות שהחלו לאכול יותר קיבלו קדושת שביעית, בדברים הללו היו ההוראות לפי הזמן, אבל מסירת ההלכה הייתה ברורה ללא שינויים.

שו"ת אינטרנט

לפנים בישראל היה ביכלתם של רבנים גדולי ישראל לחדש חידושים חובקי עולם, אך הוצאות הדפוס היו כה יקרות שהם היו צריכים לשקול בפלס את דבריהם ולפרסם רק את המינימום הנצרך לאותה שעה. המליצה אומרת שהמגן אברהם היה כה עני שהוא רשם את חידושיו על פתקים קטנים והוא לא הבחין בכך שחצי ממה שהוא רשם היה על השלחן ולא על הפתק. אחריו היה צריך לבוא המחצית השקל, שהיה בעל ממון, כדי להרחיב את דברי המגן-אברהם ולהשלים את "המחצית" שנשאר על השלחן. כך או כך, ההנחה היא שגם אם ה"שאגת אריה" היה מפרסם עוד שני כרכים של ספרו, או אם ה"אגלי טל" היה מספיק לכתוב על כל ל"ט אבות המלאכה ולא רק על שתים עשרה, דבריהם עדיין היו נלמדים בשקיקה.
כיום המצב השתנה וכל אדם המעוניין בכך יכול לפרסם ככל העולה על רוחו ברשת, וגם מי שבוחר להדפיס את דבריו העלות היא לא גבוהה יחסית. מאידך, הדור ירד. מי שיכתוב היום באריכות יכול להניח מראש שאף אחד לא יטרח לקרוא את דבריו. הדרישה היא לכתוב בקיצור ובתמצית. [בהזדמנות זאת אני שמח להכיר לכם את האתר "חידוש". המגרעת הגדולה של אתר זה היא בדיוק בנקודה הזו של חוסר התמציתיות.]

מה לכל זה ולשו"ת האינטרנט?
שו"ת האינטרנט מאפשר לרב המשיב להרחיב מאד בכל תשובה ותשובה, זאת משום שאין ממש מגבלה של מקום. מאידך, אם הרב המשיב יאריך יותר מדי אף אחד לא יטרח לקרוא או להשתמש במדיום הזה. אדם מן השורה המעוניין לשאול שאלה את הרב לא רוצה לקרוא סימן שלם של יביע אומר כדי לדעת כיצד עליו לנהוג. לכן, הקיצור הוא בהחלט נצרך לטובת השואלים הרבים במדיום הזה. אבל פירושו של "קיצור" איננו להעלים לחלוטין את משמעותה של תשובה הלכתית. רב שמשיב מבלי שהוא מביא נימוקים ומקורות לדבריו, לדעתי איננו ממלא את תפקידו נאמנה. קל וחומר כשהרב משיב באופן שבכלל לא ניתן לדעת בביטחון שהרב הבין את השאלה.

אני מחזיק בבטן את הדברים הללו כבר הרבה זמן ומה שהמריץ אותי לפרסם אותם דווקא היום זו התשובה הבאה שהתפרסמה היום באתר כיפה (קישור):

שלום רב לכבוד הרבנים!
יש לי דיסק וינדוס מקורי של וינדוס 7 שאחי קנה ואני רוצה להשתמש בו גם למחשב שלי כמובן שהדיסק נקנה במחיר מלא רק שאני רוצה להשתמש בו לעוד מחשב בנוסף למחשב שמותקן בו כבר תוכנה זו החברה כנראה שלא נותנת אופציה כזו האם מותר לי לעקוף אותה או לא ?
מיותר לציין שיש בידי אופציה כזו לעקוף ע"י קובץ מיוחד לזה
אני התקנתי אותה ונשאר לי עוד יום להחליפה ובנתים אני משתמש בה על סמך הנסיון שלה שמתרת מספר ימים לשימוש חינם

תוכן התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד´
נראה לי שאסור, אלא א"כ מורידים מהאינטרנט, אבל מדיסקים קנויים אין להפעיל. אפשר להפעיל גם מהדורות ישנות יותר שאינן נמכרות עוד בחנויות.

אחרי שקראתם את דבריו של הרב המשיב, תשאלו את עצמכם:
1. מה כתוב בתשובה, מבחינת הבנת הנקרא – עברית פשוטה?
2. מה הסברא לחלק בין דיסק קנוי לבין הורדה מהאינטרנט?
3. האם הסברא הזו היא סברא נכונה?
4. האם אתם בטוחים שהרב הבין את השאלה?

הרב המשיב לא עזר לפתור אף אחת מהשאלות הללו, לצערי.

אז אם אתם רבנים המשיבים באינטרנט – השיבו באופן שברור מתוך דבריכם כיצד הבנתם את השאלה ומהי קו המחשבה שלכם בתשובה (ההמלצה שלי לרב משיב לדוגמא הוא הרב דרור ברמה המשיב באתר ynet-יהדות). ואם אתם שואלים שאלות באינטרנט – הגישו את שאלותיכם רק לרבנים שמכבדים אתכם במתן תשובה המוכיחה שהם הבינו את שאלותיכם ושתשובותיהם ברורות ומפורטות דיין.

בנושאים הקשורים לנידון כאן, אני מבקש הפעם להמליץ על מספר רשימות:
- שו"ת ס.מ.ס - ועכשיו הספר
- האדם המאמין בעולם המודרני
- ערב עיון - מסיני ללשכת הגזית

התות והשפיות - תגובה לתגובה

ראשית, להווי ידוע שכפי שפורסם כבר עשרות פעמים מעל במה זו: דברים המתפרסמים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה.

כעת ניגש לעניין. מספר הערות שלי על דבריו של הרב יהודה הלוי עמיחי בעניין כשרות תותי השדה.

א. אינני יודע מה ביקש הרב עמיחי להראות מהקישור שהביא לעלון של הרב לאנדאו בני ברק. בעלון זה (שהתפרסם לקראת ט"ו בשבט התשס"ט - שיא עונת התותים) כתוב שמותר לאכול תותים שעברו בדיקה מדגמית. אני הכרתי את העלון הזה בטרם כתבתי את הרשימה בנושא התותים והתלבטתי אם להביא אותו לחיזוק לדבריי. בודאי שאינני רואה כיצד זה מחזק את דבריו של הרב עמיחי.

ב. מכון התורה והארץ פרסמו את עניין התותים לפחות בשלוש במות ברשת. בהתחלה כפי שכתב הרב עמיחי רק בבמות קטנות יחסית. לאחרונה הם התראיינו בנושא גם לאחד מאתרי האינטרנט הפופולאריים ביותר בארץ. כל זאת, מבלי שפורסם כל מחקר מקיף בנושא ומבלי להסביר דברים מינימליים לציבור כדוגמת מה נשתנה בחמש השנים האחרונות וכד'. את כל זה כתב הרב עמיחי בתגובתו וחוץ מהניסוח אין אף תוספת שלי.
אני אמנם רב צעיר, אך לעולם לא יעלה בדעתי, לדוגמא, להוציא הודעה לקהילה שלי, שמהשבת הבאה אנו נשנה את אחד המנהגים בקהילתנו, מבלי לתת אפילו הסבר מינימלי. לרוב אני מקבל ביקורת בנפש חפיצה (וזה גם אחת המטרות המוצהרות של הבלוג הזה - קבלת ביקורת), אך הפעם לדעתי על אנשי המכון לבדוק את עצמם היטב לפני שהם מפנים את הביקורת אלי.

ג. לצערי, הרב עמיחי לא התייחס כלל לפער שיש לכאורה בין הגורמים המקצועיים הטוענים שניתן לראות את התולעים בעיניים לבין הציבור שמעולם לא חזה בתולעים אלו. אני חושב שזה חידוש גדול להגיד שיש חרקים הנראים לעין ולכן הם אסורים, אך הציבור לא יוכל לראותם בעיניו ולבדוק בעצמו את הימצאותם. [לענ"ד אין להשוות את העניין כלל לירקות עלים. כל אחד שגדל בבית שצרכו ירקות עלים לפני עידן חסלט יודע שעקרת הבית הממוצעת היתה מוצאת חרקים על כמעט כל סוגי ירקות העלים (ומי שצורך כמויות גדולות של ירקות חסלט יודע שגם שם לפעמים ניתן למצוא אי אלו יצורים). מה שאין כן בתותים שאינני מכיר אף עקרת בית שמצאה באופן תדיר, או אפילו באופן נדיר, חרקים]. ככלל, מוזר בעיני לטעון שיש כיום על התותים נקודות חומות הנראות לעין שלא היו בעבר, ושרק מעטים מאד בציבור (הדתי והלא-דתי, היהודי והלא יהודי) הבחין בכך.

על עניין "לימוד הזכות" שהזכיר הרב עמיחי, אתייחס במועד אחר.

לסיכום העניין הזה, מבחינתי, אני ממליץ לקוראים לעיין גם בדיון מרתק שפורסם ב"המעיין" טבת ה'תשס"ז - קישור (פורסם כתגובה למאמר הזה מגליון תשרי ה'תשס"ז). זכור הרב "מענה לשון" לטוב, שהפנה אותי למאמרים אלו.

התות והשפיות - תגובה מאת: הרב יהודה עמיחי

אחד מעובדי מכון התורה והארץ ביקש מהרב יהודה עמיחי להגיב לדברים שכתבתי כאן בעניין תולעים בתותי השדה. להלן תגובתו כפי שהועברה אלי. תגובה קצרה שלי לדבריו תתפרסם בעז"ה ביום ראשון בערב.

שלום וברכת ד'
קיבלתי את דברך בעניין המאמר של "הרב הצעיר". אינני יודע מיהו הרב הצעיר, ומהם דעותיו ומחשבותיו. אולם זאת ידעתי שהציניות וחוסר היושר מככבים בדברים, האמירה כאילו מכון התורה והארץ כעת פירסם על התותים שהם אסורים, הם למיטב שגגה, שהרי כבר בניסן תשס"ח (למעלה משנה) בתשובה לשאלה באתר ישיבה (קישור) מופיע כתשובה לשאלה שאין לאכול תותים. לאחר מכן במשך השנה יש עוד תשובות בעניין איסור אכילת התותים. כך שלומר שרק כעת מכון התורה והארץ פרסם לאסור זה במקרה הטוב שגגה ובמקרה הרע ציניות חצופה ולשון הרע.
מאז שהתגלה נושא החרקים בתות השדה (לפני כשנה וחצי) כל גופי הכשרות פרסמו לאסור אכילת תותים, ואפילו הורידו הכשרים ממוצרים מסוימים שהכילו תות שדה. כולל הרב לאנדאו בני ברק וכן העדה החרדית, שארית ישראל, חב"ד, הרב וויא שליט"א, ואפילו הרבנות הראשית לישראל הביאה הודעה זו בשם העדה החרדית.
מכון התורה והארץ לא פירסם את הדבר ולא הפיץ, לא בחוברות "אמונת עתיך" ולא בספרים וכנסים, אומנם כאשר נשאלנו ענינו שלצערנו אין לאכול תותים אלא בדרכים מסוימות (קילוף, חיתוך, ריסוק וכדו') דבר שמוריד מאד את הטעם וההנאה מאכילת התות.
מכון התורה והארץ רואה את עצמו כגוף שבא לעזור לחקלאים ולצרכנים לשמור את מצוות התלויות בארץ. ותפקידו למצוא פתרונות מעשיים ויישומיים. לפני כשנה וחצי כשהתגלה עניין החרקים בתות שדה החלו לעבוד על נסיון לפתור את הבעיה על הדרך ההלכתית הטובה ביותר, ואנשי המחקר והחקלאים החלו לעלות רעיונות כיצד להתמודד אם השאלה החדשה. במשך השנה נעשו נסיונות רבים, והושקעה מחשבה הלכתית וחקלאית כיצד להתגבר על התופעה החדשה.
לשאלת כתב yent שפנה בתחילת מאי, הובהר לו שמכון התורה והארץ אוסר לאכול את התותים הללו, וכמו כן כבר צויין כבר אז בכתבה שיש נסיון לפתרון של הבעיה - קישור.

ב"ה לאחר זמן מה התגלה הפתרון כיעיל, וב"ה מכון התורה והארץ זכה שוב להביא לציבור הרחב אפשרות לאכול תותי שדה כשרים למהדרין.
לגבי השאלה ההלכתית אינני חושב שאינטרנט הוא מקום לברורים הלכתיים. בכל אופן אין חולק וגם מכון התורה והארץ מסכים עם דברי הראשונים והאחרון וכפי שכנסם הראשון לציון הגרע"י שליט"א שחרק שלא רואים בעין אין לאסור, אולם מה נעשה שהחרקים המדוברים נראים בעין כאשר הם עוברים ממקום למקום, אמנם כשהם מוסתרים, אפשר לראות אותם כנקודה חומה, אולם לא להבחין בהם כבעלי חיים בעלי רגלים וידים, אולם בשעה שהם זזים ממקום למקום אפשר לראות אותם, (כאותה כנימה, המכוסה ולא זזה, ורק בתנועה היא ניכרת), ועל כן דינם כדבר שנראה לעין ואין להתיר אותם באכילה. אפשר אולי ללמד זכות על מי שאכל, כדרכו של בעל ערוך השלחן המלמד זכות על כל אחד מישראל, אולם ברור שאם אפשר להגיע למצב שלא צריך ללמד זכות אלא אפשר לאכול לכתחילה ולמהדרין הרי שעדיף טפי. ובכך אפשר לראות את דרכו של מכון התורה והארץ, שרוצה להביא את עם ישראל למצב של לכתחילה ולא ללמד זכות.
השאיפה להתעלות היא הדרך הנכונה ולא להעלים עין ממה שאנו יודעים.
על כן לדעתי צריך להודות לכל מי שעסק ועוסק בשאיפה להתקדמות ולהטהרות ולהביא לעם ישראל מפירות הארץ הקדושה והטהורה.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ

הכנס השנתי למצוות התלויות בארץ

הכנס השנתי של מכון התורה והארץ המתקיים בדרך כלל בט"ו בשבט, יתקיים השנה ביום שני הקרוב, א' בשבט באוניברסיטת בר-אילן.
הכנס יעסוק בחלקו הראשון בסיכום שנת השמיטה ה'תשס"ח והתחלת ההערכות לקראת שמיטה תשע"ה בין הדוברים: הרב זאב ויטמן, הרב אברהם יוסף, הרב יהודה הלוי עמיחי, חקלאים ונציג משרד החקלאות, רב מהציבור החרדי ועוד. בחלקו השני יעסוק הכנס בענייני אקולוגיה וסביבה עפ"י היהדות. בין הדוברים: הרב שלמה דיכובסקי, מו"ר הרב שבתי רפפורט, הרב יעקב אריאל ועוד. ההרצאה האחרונה בכנס יעסוק בנושא ההולך ומתקרב: ברכת החמה.

לתוכנית המלאה ראו כאן.

היו מספר שנים שהשתתפתי בכנסים של מכון התורה והארץ ותמיד נהנתי. לצערי, בשנים האחרונות לא מתאפשר לי להקדיש יום שלם להשתתפות בכנס, אך כרגיל אני מקווה שיעלו את ההרצאות לרשת כדי שנוכל כולנו לשמוע ולהחכים. אם מישהו מבין הקוראים מתכוון להשתתף, אשמח לפרסם סיכום.

יצא לאור: המעיין, טבת תשס"ט

כמה הערות קצרות שלי לכמה מהמאמרים באותיות הנטויות.

בתוכן:
המורשת של רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל \ הרב שמעון שווב זצ"ל [הורדה ב-PDF] - מאמר חשוב ביותר, אולי עוד נתייחס אליו ברשימה עתידית. המשפטים הבאים מכילים את תורף דבריו של הרב שווב זצ"ל:

עלינו אם כן להיזהר מכמה אי-הבנות נפוצות. הדגש אינו בחלק השני של הביטוי 'תורה עם דרך ארץ' אלא בחלק הראשון: תורה - עם דרך ארץ. העיקרון המנחה איננו תורה ודרך ארץ או תורה ומדע כשותפים שווים, ובוודאי שלא דרך ארץ פלוס תורה. אין מדובר בסינתיזה של תורה עם התבוללות, ולא אורתופרקסיה הנבללת עם אמריקנות חומרנית. 'תורה עם דרך ארץ' זו תורה - עם דרך ארץ, כשתורת ה' בכללה משתמשת ב'דרך ארץ' בתור אמצעי כדי לממש את התורה בשלמותה. התורה משמשת כמזון אלוקי, וה'דרך ארץ' האנושית משמשת כתבלין מוסיף טעם וריח, כדי שטעמה של התורה יתקיים בפריחה מושלמת.
קיימים רק שני כיווני מחשבה לגיטימיים: האחד הוא "אין לי אלא תורה" (`Torah only`), והשני הוא 'תורה עם דרך ארץ'.

'תורה עם דרך ארץ' – ריבונות התורה על 'דרך ארץ' \ הרב יוסף שלמה מאיר [הורדה ב-PDF] - אני לא זכיתי להבין מה המאמר הזה מוסיף על קודמו.

ה'מרה' – אמצעי להבחנה בין צבי לאייל \ פרופ' זהר עמר [הורדה ב-PDF]

החרם על רי"מ פינס בירושלים וקשריו עם גיסו רבי דוד פרידמן \ איתם הנקין [הורדה ב-PDF] - הרב איתם הנקין מתגלה בשנים האחרונות ככוכב עולה בשמי כותבי המאמרים מהציבור שלנו, עם מאמר מכובד ביותר על היתר המכירה (לינק), שני מאמרים יפים בתחומין והמאמר הזה המבסס את העמדה (שאמורה להיות פשוטה) שקנאי ירושלים היו מיעוט שאינו מעיד על כלל תושבי ירושלים של לפני מאה וחמישים שנה. ר' איתם ללא ספק ממשיך בדרכו של אביו הדגול ה"בני בנים" וזקנו ה"גר יוסף אליהו הנקין.

תשובה בענין הדין לרבינו יצחק אלפסי? \ הרב יעקב ישראל סטל [הורדה ב-PDF]

'חייב לכעוס עליהם ולהכלימם' - לבירור שורש הדין, היקפו ותוקפו בימינו \ הרב שאול בר אילן [הורדה ב-PDF]

על שובתי שמיטה ואוצרות בתי הדין בשמיטת תשס"ח \ משה אורן [הורדה ב-PDF] - סקירה די אופטימית על ניסיונות החקלאים לשמור שביעית ללא להתלות בהיתר המכירה. היה תמוה בעיני שהכותב כותב כדבר פשוט שסחורה של אוצר בית דין התקבל בחברה החרדית, דבר שאני אתפלא מאד אם הוא נכון (בקרית ספר מוכרים בסופרים יין ומיץ ענבים מ"יבול נכרי"(?!)).

עוד על מרן החזון איש זצ"ל וחלוצי ההתיישבות החרדית \ שמואל עמנואל [הורדה ב-PDF] - מעשה והערה מהחזון איש הקשורים לנוער האגודאי בכפר-סבא מלפני כשבעים שנה. הנה המעשה לפניכם (שהכותב טורח להדגיש שאין להסיק ממנה הלכה למעשה):

"בחורף שנת תרצ"ט, במוצאי שנת השבע, כאשר פרנסת הגרעין הקיבוצי בכפר סבא היתה תלויה כמעט לגמרי בקטיף בפרדסים (שנעבדו בשמיטה ע"פ היתר מכירה) ולא יכלו לקבל עבודה אחרת, קרא לי מרן זלל"ה ואמר לי לאור המצוקה: אם תחסר לילד כוס חלב, אם יחסר לאישה המזון שהיא זקוקה לו, תצאו לקטיף בפרדס, כדי להרוויח שכר יום עבודה ולספק לנצרך את מה שהוא זקוק לו. וכשהגבתי: רבי! מטיל הינו עלי אחריות כבדה מדי להכריע, ושמא אקל יתר על המידה! השיב בפה קדשו: היזהר שלא תחמיר יתר על המידה".

ההערה לקוחה מדברים שכתב החזו"א בפנקס המבקרים (אני מסופק אם החזו"א העלה בדעתו שהדברים יודפסו אי פעם בכתב עת תורני).

תגובות והערות

ההתייחסות למדקדק ר' זלמן הענא - מאמר תגובה \ הרב דויד יצחקי [הורדה ב-PDF]

תגובתי לתגובתו של ר' דוד יצחקי \ הרב יעקב לויפר [הורדה ב-PDF]

עוד בעניין היחס למנדלסון \ יהודה הערשקאוויטש [הורדה ב-PDF] - מה עדיף - לומר שמשה מנדלסון היה ירא שמיים כפי שמעידים ההסכמות שקיבל לכתביו ובניו השתמדו בלי קשר לדעותיו, או שהרבנים שכתבו אליו טעו בקשר מנדלסון ובניו שהכירו את דעותיו האמיתיים של אביהם הלכו בדרכו והשתמדו? לדעת המחבר האפשרות השניה עדיפה.

האם ניתן לסמוך על יצחק סאטאנוב? \ הרב בנימין ש' המבורגר [הורדה ב-PDF]

עשר הערות קצרות למתפלל ולשליח הציבור \ אלי קלרמן [הורדה ב-PDF]

האמנם קיבל הגרש"ז אוירבך את דעת החזו"א בענין ספיחין? \ הרב יהושע בן מאיר [הורדה ב-PDF] - מו"ר הר"י בן-מאיר תוקף שוב את הרב יהודה עמיחי ממכון התורה והארץ שכתב במספר מקומות שלדעת הגרש"ז אויירבך אפשר לסמוך על דעת הר"ש בספיחין בשמיטה. הרב בן-מאיר מראה כי עפ"י סיכום דעתו של הגרש"ז אויירבך שפורסם בגליון הקודם של "המעיין", ר' שלמה זלמן סבר כי אין לסמוך על הר"ש. הפועל היוצא מהויכוח הזה הוא אם יש מקום לבצע אוצר בית דין על ירקות שגדלו בשביעית שלא כתוספת להיתר מכירה.

עוד על 'לשון סורסי' \ הרב אברהם מאיר גלאנצר [הורדה ב-PDF]
נתקבלו במערכת \ י"ק [הורדה ב-PDF] - מעולה כרגיל. תקראו לבד, כל מילה נוספת שלי מיותרת.

יצא לאור: המעיין, תשרי תשס"ט

בתוכן:
"ראה בעוניינו וריבה ריבנו"... [הורדה ב-PDF]

סיכום פגישה לקראת שמיטה עם הגרש"ז אוירבך זצ"ל [הורדה ב-PDF]

על ספר 'אורות התשובה' ומחברו הראי"ה קוק זצ"ל / הרב גדליה אייזמן [הורדה ב-PDF]

הוראתו של השל"ה לתקוע מאה קולות בראש השנה / הרב יוסף אביב"י [הורדה ב-PDF]

המונח 'ודאי' ומשמעו ככינוי לה' / פרופ' נחום מאיר ברונזניק [הורדה ב-PDF]

שבתא דריגלא: ביאור היסטורי מחודש לשתי סוגיות / הרב ד"ר נתן דוד רבינוביץ [הורדה ב-PDF]

זמן אמירתה של תפילת 'ועננו בורא עולם' למניעת עצירת גשמים / הרב אליעזר וייל [הורדה ב-PDF]

שנה לפטירת מורנו הרב אברהם שפירא זצוק"ל / הרב גדעון פרל [הורדה ב-PDF]

בין שמחת יום הכיפורים לשמחת הסוכות / הרב יהודה שביב [הורדה ב-PDF]

תגובות והערות:

שלוש תגובות / הרב אוריאל בנר [הורדה ב-PDF]

מדוע אין מונעים את עיבור שנת השמיטה בזמן הזה? / הרב עמיחי כנרתי [הורדה ב-PDF]

עוד על 'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה' / ד"ר נחום מ' ברונזניק; ראובן קמפניינו [הורדה ב-PDF]

'להקים שם המת על נחלתו'... / ד"ר דוד מרצבך [הורדה ב-PDF]

"אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם?" / הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן [הורדה ב-PDF]

עוד על המדקדק ר' שלמה זלמן הענא / הרב יעקב לויפר [הורדה ב-PDF]

התשובה מיוחסת לר"י קורקוס, לרדב"ז - או אולי לר"ש סיריליאו? / הרב יואל פרידמן [הורדה ב-PDF]

על מספר עניינים בפירוש ר' שלמה סיריליאו לשביעית [תגובה] / פרופ' יעקב שמואל שפיגל [הורדה ב-PDF]

נתקבלו במערכת / י"ק [הורדה ב-PDF]

 

טרם קראתי את כל המאמרים אך אני בהחלט יכול בשלב ראשון להמליץ לקרוא את דברי הרב גדעון פרל על הג"ר אברהם שפירא זצ"ל ואת סיכום הפגישה עם הג"ר שלמה זלמן אוירבך זצ"ל על ההכנות לשמיטה תשמ"ז עם קביעתו "שאולי היה עדיף לומר 'פוקו וזרעו', יותר מאשר להתבסס על היתר כזה של מכירה, אך ברור שלמעשה איש לא יתיר כדבר הזה". אני מניח שרבים מהקוראים ימצאו עניין רב גם במכתבו של הרב גדליה אייזמן לרב צבי יהודה הכהן קוק בנוגע לספר אורות התשובה.

למי שלא מכיר את גליונות "המעיין", יש לדעת שאחד הפנינים הגדולים של גליונות אלו זה הטור הקבוע של הרב יואל קטן "נתקבלו במערכת". בטורים אלו הרב קטן סוקר בקצרה אך ביסודיות ספרים רבים שהגיעו למערכת כתב העת. חבל שלפעמים חלק מהספרים כבר נחשבים לישנים עד שהם מקבלים התייחסות (לדוגמא: בגליון זה יש סקירה של מספר ספרים על השמיטה שראו אור בתחילת השמיטה ועתה ספק אם יעניינו מישהו עד ערב השמיטה הבאה), אך בכל זאת הסקירות יפות ומועילות מאד.

הדברים המתחדשים בכל יום

כמה דברים חדשים שראיתי לאחרונה שחשבתי שיעניינו את הקוראים:
1. למי שבדרך כלל נמנע מלקרוא רשימות מהבלוג המעולה "ספרים בלוג" בגלל שהרשימות בדר"כ באנגלית, השבוע מתפרסמת רשימה חדשה בעברית בנושא שינוי מנהגים באמירת "בריך שמיה" ו"ויהי בנסוע הארון" בעת פתיחת ההיכל - לינק.
2. נחנכה תערוכה חדשה בספריית הרמב"ם בבית-אריאלה בתל-אביב בנושא סמיכת חכמים - לינק. אוצר התערוכה (שאני מניח שמדובר ברב אלבוים, אך אינני בטוח) הכין חוברת נחמדה בעניין שניתן להוריד כאן.
3. בחירת רב חדש ליהדות צרפת, הרב בירנהיים, וסיום כהונתו של הרב סיטרוק לאחר 21 שנים - לינק. כדאי לשים לב, שלפי הכתבה הזו הראשל"צ הרב שלמה עמאר הביע תמיכה פומבית ברב שיטרוק בבחירות.
4. הרב אבי גיסר עונה לתוקפיו בדברים הידועים לכל בר בי רב שלצורך מצוות יישוב הארץ הותרה אמירה לנכרי בשבת - לינק, המאמר המלא יתפרסם בגליון "בשבע" הקרוב.
5. הרב יהודה הלוי עמיחי ממכון התורה והארץ עונה (שוב) למו"ר הרב יהושע בן-מאיר בנושא העדפת אוצר בית דין או היתר מכירה (לצערי לא מצאתי את המאמר המדובר של הרב בן-מאיר שעליו משיב הרב עמיחי) - לינק, לשיטת הרב יהושע בן-מאיר ניתן לראות כאן - בעתיד בעז"ה נתייחס לדבריו של הרב בן-מאיר ביתר הרחבה.