כשרות ירקות המוחזקים בחרקים - תגובה

בעקבות הרשימה "כשרות ירקות המוחזקים בחרקים, מאת: הרב זאב וייטמן", שלח לי הרב יואל פרידמן, ממכון התורה והארץ, את התגובה הבאה:

א. השתוממתי כשעה כשקראתי את מה שכתב הרב וייטמן. הבעיה המרכזית בדבריו של הרב וייטמן נעוצה בחיבור שבין ההקדמה וסעי' 1 מחד לשאר הסעיפים. בסעי' 1 מדובר בחרקים שמותרים באכילה, והרוצה לאכול אותם שיערב לו! (וגם בהם הפוסקים חששו מפני בל תשקצו, ואכמ"ל). אך בסעיפים שלאחר מכן מדובר בחרקים שאסורים מדאורייתא אלא שהם מותרים בדיעבד אם התערבו. ומשל למה הדבר דומה, לרוצה לאכול ב'סעודת מסורת' חתיכת חזיר טחון שהתערבה במרק. על כגון דא חוששני מהיות נבל ברשות התורה.
ב. חשוב לציין שכל הדעות המקילות שצויינו נאמרו בדרך של לימוד זכות (בבחינת מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים), ואף האגרות משה שאומר שחרק אינו ברייה מחייב בסלט כרוב בגלל בעיית הטריפסים (עי' אגרות משה, יו"ד סי' לה).
ג. אין זה נכון שבדורות קודמים אכלו את כל ירקות העלים ללא בדיקתם, אלא להיפך לרוב הפוסקים אסרו את אכילתם כי קשה היה לבדוק ופחדו שלא יבדקו כראוי, עי' פרי חדש, יו"ד סי' פד ס"ק לד; כרתי ופלתי, סי' פד ס"ק יט; בן איש חי, פ' צו סעי' כז. ובדורות קודמים רצו לאכול את החסה רק בערב פסח. בדורנו, דור העכשוויזם והאינסטנט רוצים לאכול את כל סוגי ירקות העלים במשך כל השנה ובלא להתאמץ בבדיקתם.

אינני מתכוין להתחיל ולפרסם תגובה לתגובות לתגובות וכו' מכיוון שאני חושב שעמדתו של הרב וייטמן ברורה. עם זאת רק אציין על דבריו של הרב יואל פרידמן שהטענה שדברים נכתבו בדרך של לימוד זכות, בעיני איננה טענה שעומדת בפני עצמה - כתבתי על זה כאן.

לאוהבי הדיונים על חרקים למיניהם אוכל לבשר שמכובדנו ר' איתם הנקין עומד לפרסם ספר/קונטרס בחדשים הקרובים בהוצאת "המכון לרבני יישובים" על נושא "כשרות תות השדה וקלחי התירס".

הנה שתיים מההסכמות לספר (ההסכמה של הרב מזוז פורסם בסוף השבוע ב"ספרים בלוג" יחד עם לינק לספר עצמו, הלינק מאז ירד. למען הסר ספק, את ההסכמות אני מפרסם באישור מפורש של המחבר.):

אני מניח שיהיו מן הקוראים שיראו בדבריו של הרב מזוז מעין תגובה לדבריו של הרב יואל פרידמן לעיל.

התות והשפיות - תגובה לתגובה

ראשית, להווי ידוע שכפי שפורסם כבר עשרות פעמים מעל במה זו: דברים המתפרסמים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה.

כעת ניגש לעניין. מספר הערות שלי על דבריו של הרב יהודה הלוי עמיחי בעניין כשרות תותי השדה.

א. אינני יודע מה ביקש הרב עמיחי להראות מהקישור שהביא לעלון של הרב לאנדאו בני ברק. בעלון זה (שהתפרסם לקראת ט"ו בשבט התשס"ט - שיא עונת התותים) כתוב שמותר לאכול תותים שעברו בדיקה מדגמית. אני הכרתי את העלון הזה בטרם כתבתי את הרשימה בנושא התותים והתלבטתי אם להביא אותו לחיזוק לדבריי. בודאי שאינני רואה כיצד זה מחזק את דבריו של הרב עמיחי.

ב. מכון התורה והארץ פרסמו את עניין התותים לפחות בשלוש במות ברשת. בהתחלה כפי שכתב הרב עמיחי רק בבמות קטנות יחסית. לאחרונה הם התראיינו בנושא גם לאחד מאתרי האינטרנט הפופולאריים ביותר בארץ. כל זאת, מבלי שפורסם כל מחקר מקיף בנושא ומבלי להסביר דברים מינימליים לציבור כדוגמת מה נשתנה בחמש השנים האחרונות וכד'. את כל זה כתב הרב עמיחי בתגובתו וחוץ מהניסוח אין אף תוספת שלי.
אני אמנם רב צעיר, אך לעולם לא יעלה בדעתי, לדוגמא, להוציא הודעה לקהילה שלי, שמהשבת הבאה אנו נשנה את אחד המנהגים בקהילתנו, מבלי לתת אפילו הסבר מינימלי. לרוב אני מקבל ביקורת בנפש חפיצה (וזה גם אחת המטרות המוצהרות של הבלוג הזה - קבלת ביקורת), אך הפעם לדעתי על אנשי המכון לבדוק את עצמם היטב לפני שהם מפנים את הביקורת אלי.

ג. לצערי, הרב עמיחי לא התייחס כלל לפער שיש לכאורה בין הגורמים המקצועיים הטוענים שניתן לראות את התולעים בעיניים לבין הציבור שמעולם לא חזה בתולעים אלו. אני חושב שזה חידוש גדול להגיד שיש חרקים הנראים לעין ולכן הם אסורים, אך הציבור לא יוכל לראותם בעיניו ולבדוק בעצמו את הימצאותם. [לענ"ד אין להשוות את העניין כלל לירקות עלים. כל אחד שגדל בבית שצרכו ירקות עלים לפני עידן חסלט יודע שעקרת הבית הממוצעת היתה מוצאת חרקים על כמעט כל סוגי ירקות העלים (ומי שצורך כמויות גדולות של ירקות חסלט יודע שגם שם לפעמים ניתן למצוא אי אלו יצורים). מה שאין כן בתותים שאינני מכיר אף עקרת בית שמצאה באופן תדיר, או אפילו באופן נדיר, חרקים]. ככלל, מוזר בעיני לטעון שיש כיום על התותים נקודות חומות הנראות לעין שלא היו בעבר, ושרק מעטים מאד בציבור (הדתי והלא-דתי, היהודי והלא יהודי) הבחין בכך.

על עניין "לימוד הזכות" שהזכיר הרב עמיחי, אתייחס במועד אחר.

לסיכום העניין הזה, מבחינתי, אני ממליץ לקוראים לעיין גם בדיון מרתק שפורסם ב"המעיין" טבת ה'תשס"ז - קישור (פורסם כתגובה למאמר הזה מגליון תשרי ה'תשס"ז). זכור הרב "מענה לשון" לטוב, שהפנה אותי למאמרים אלו.

התות והשפיות - תגובה מאת: הרב יהודה עמיחי

אחד מעובדי מכון התורה והארץ ביקש מהרב יהודה עמיחי להגיב לדברים שכתבתי כאן בעניין תולעים בתותי השדה. להלן תגובתו כפי שהועברה אלי. תגובה קצרה שלי לדבריו תתפרסם בעז"ה ביום ראשון בערב.

שלום וברכת ד'
קיבלתי את דברך בעניין המאמר של "הרב הצעיר". אינני יודע מיהו הרב הצעיר, ומהם דעותיו ומחשבותיו. אולם זאת ידעתי שהציניות וחוסר היושר מככבים בדברים, האמירה כאילו מכון התורה והארץ כעת פירסם על התותים שהם אסורים, הם למיטב שגגה, שהרי כבר בניסן תשס"ח (למעלה משנה) בתשובה לשאלה באתר ישיבה (קישור) מופיע כתשובה לשאלה שאין לאכול תותים. לאחר מכן במשך השנה יש עוד תשובות בעניין איסור אכילת התותים. כך שלומר שרק כעת מכון התורה והארץ פרסם לאסור זה במקרה הטוב שגגה ובמקרה הרע ציניות חצופה ולשון הרע.
מאז שהתגלה נושא החרקים בתות השדה (לפני כשנה וחצי) כל גופי הכשרות פרסמו לאסור אכילת תותים, ואפילו הורידו הכשרים ממוצרים מסוימים שהכילו תות שדה. כולל הרב לאנדאו בני ברק וכן העדה החרדית, שארית ישראל, חב"ד, הרב וויא שליט"א, ואפילו הרבנות הראשית לישראל הביאה הודעה זו בשם העדה החרדית.
מכון התורה והארץ לא פירסם את הדבר ולא הפיץ, לא בחוברות "אמונת עתיך" ולא בספרים וכנסים, אומנם כאשר נשאלנו ענינו שלצערנו אין לאכול תותים אלא בדרכים מסוימות (קילוף, חיתוך, ריסוק וכדו') דבר שמוריד מאד את הטעם וההנאה מאכילת התות.
מכון התורה והארץ רואה את עצמו כגוף שבא לעזור לחקלאים ולצרכנים לשמור את מצוות התלויות בארץ. ותפקידו למצוא פתרונות מעשיים ויישומיים. לפני כשנה וחצי כשהתגלה עניין החרקים בתות שדה החלו לעבוד על נסיון לפתור את הבעיה על הדרך ההלכתית הטובה ביותר, ואנשי המחקר והחקלאים החלו לעלות רעיונות כיצד להתמודד אם השאלה החדשה. במשך השנה נעשו נסיונות רבים, והושקעה מחשבה הלכתית וחקלאית כיצד להתגבר על התופעה החדשה.
לשאלת כתב yent שפנה בתחילת מאי, הובהר לו שמכון התורה והארץ אוסר לאכול את התותים הללו, וכמו כן כבר צויין כבר אז בכתבה שיש נסיון לפתרון של הבעיה - קישור.

ב"ה לאחר זמן מה התגלה הפתרון כיעיל, וב"ה מכון התורה והארץ זכה שוב להביא לציבור הרחב אפשרות לאכול תותי שדה כשרים למהדרין.
לגבי השאלה ההלכתית אינני חושב שאינטרנט הוא מקום לברורים הלכתיים. בכל אופן אין חולק וגם מכון התורה והארץ מסכים עם דברי הראשונים והאחרון וכפי שכנסם הראשון לציון הגרע"י שליט"א שחרק שלא רואים בעין אין לאסור, אולם מה נעשה שהחרקים המדוברים נראים בעין כאשר הם עוברים ממקום למקום, אמנם כשהם מוסתרים, אפשר לראות אותם כנקודה חומה, אולם לא להבחין בהם כבעלי חיים בעלי רגלים וידים, אולם בשעה שהם זזים ממקום למקום אפשר לראות אותם, (כאותה כנימה, המכוסה ולא זזה, ורק בתנועה היא ניכרת), ועל כן דינם כדבר שנראה לעין ואין להתיר אותם באכילה. אפשר אולי ללמד זכות על מי שאכל, כדרכו של בעל ערוך השלחן המלמד זכות על כל אחד מישראל, אולם ברור שאם אפשר להגיע למצב שלא צריך ללמד זכות אלא אפשר לאכול לכתחילה ולמהדרין הרי שעדיף טפי. ובכך אפשר לראות את דרכו של מכון התורה והארץ, שרוצה להביא את עם ישראל למצב של לכתחילה ולא ללמד זכות.
השאיפה להתעלות היא הדרך הנכונה ולא להעלים עין ממה שאנו יודעים.
על כן לדעתי צריך להודות לכל מי שעסק ועוסק בשאיפה להתקדמות ולהטהרות ולהביא לעם ישראל מפירות הארץ הקדושה והטהורה.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ

כשרות תות שדה - מחפש מעט שפיות...

לפני שבועיים, ימים אחדים לפני חג הפסח פרסמו מספר גופים שאסור לאכול תותים. לא ראיתי שום דיון הלכתי כלשהוא בנושא מפורסם לאחרונה, אך מכון התורה והארץ העבירו הודעות בנושא לאתר YNET והרב שמואל אליהו הגיב גם כן בנושא - הנה הקישור לידיעה בYNET יהדות.
היום פורסם באותו אתר (קישור) ידיעה האומרת שמכון התורה והארץ נותנת הכשר לתותים שגדלו באופן מיוחד שאין בו תולעים.

מעבר לציניות שבדבר שהגוף שפרסם את האיסור בתזמון מעט מוזר (בימים האחרונים של העונה) מפרסם מיד לאחר מכן שיש לקנות רק מחברה מסחרית מסויימת, הייתי מצפה למעט תוכן הלכתי - על מה מבוססת ההודעה האוסרת? האם לדעת מכון התורה והארץ יש להסיר את תעודות הכשרות ממסעדות המגישות תות שדה?

למי שלא מכיר את הנושא, הנה שתי מקורות שכדאי להכיר (ההדגשות שלי):
א. תשובת הג"ר משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן ב):
שמעתי איזה אנשים אמרו בשמי איזו סברה בעניין התולעים הקטנים שנודע שנמצאים בהרבה ממיני הירקות. והנה ידוע שלא אמרתי בזה שום הכרעה. ולהיפך דעתי נוטה יותר להקל, וכמו שהזכרת בשאלה, שאתה ובני הרה"ג מוהר"ר שלו' ראובן שליט"א כתבתם לי, שאפשר שדבר שלא נראה למעשה להדיא לעינים אינו אסור, ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה שלא תיבטל בתערובת כדאיתא בשו"ע יו"ד סי' ק', וזה נוסף ללימוד הזכות שמוזכר בערוך השולחן סימן ק' סעיפים י"ג - י"ח, או שאפשר לסמוך על דעת הסוברים שבריה בטלה בקרוב לאלף, או שבריה שאינה קיימת לעולם בעין בפני עצמה והיא נדבקת בתערובת וא"א להפרידה משם - בטלה, או משום שרבנן לא גזרו שבריה לא תיבטל בדבר מאוס שנפשו של אדם קצה בו.
וגם כמו שאמרתי לך ולעוד הרבה אנשים שבכלל יש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העולם ולהיכא עמא דבר, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם. ועל כן אמרתי שבלי לעיין היטב בדבר, שזה זה קשה לי כעת, אי אפשר להכריע לחומרא ולפרסם שיש איסור בדבר, וכל שכן שאין רצוני שיזכירו שמי כאחד מהאוסרים.

ב. תשובת הג"ר עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן מז):
האם יש איסור בתולעים הנמצאים במים או בפירות גם כשאינם נראים לעין כלל, אלא רק על ידי מיקרוסקופ?
תשובה: הדבר ברור שכל מה שאסרה תורה בדברים התלויים בבדיקה על ידי ראיה, אינם אלא על ידי ראיה טבעית, כי האדם יראה לעינים, ולמראה עיניו ישפוט, אבל לא על ידי ראיה במיקרוסקופ וזכוכית מגדלת. ולכן תולעים שאינם נראים לעין כלל, אין בהם שום איסור, אע"פ שנראים הם ע"י זכוכית מגדלת ומיקרוסקופ...
בסיכום: תולעים הנמצאים במים ובפירות שאינם נראים לעין כלל, אלא רק על ידי מיקרוסקופ, אין בהם שום איסור כלל, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

גם הג"ר שלמה זלמן אוירבך מסכים לעיקרון שדבר שאינו נראה לעין אינו בכלל איסור תולעים, והוא גם מוסיף (שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן סג):
גם לא מסתבר שהראשונים כמלאכים ח"ו נכשלו בזה, כי לא ברור כל מה שאומרים שזה נתחדש רק בזמננו מפני הריסוס והזיבול הכימי

אם יש ביד מי מהקוראים מאמר הלכתי המסביר את הודעתיהם של מכון התורה והארץ, אשמח לקבל ולפרסם.

רשמים מהכנס השנתי למצוות התלויות בארץ

אחד מילדי היה קצת חולה היום, אז ניצלתי את ההזדמנות שהייתי צריך להשאר איתו ולקחתי אותו לאוניברסיטת "בר-אילן" למושב הראשון של הכנס השנתי של מכון התורה והארץ. המושב עסק בסיכום שנת השמיטה תשס"ח - לבטים, הישגים ויעדים.

מר אהרן צויבל, שהוא מרכז המטע במושב כרמל שבדרום הר חברון, הסביר כיצד הם שמרו שמיטה במטעים שלהם ע"י הצטרפות לאוצר בית דין (של אוצר הארץ, הרב לנדאו והרבנות הראשית). הוא הציג מצגת עם תמונות של כל העבודות שנעשו לקראת ובמהלך שנת השמיטה במטעים ואף הציג גרפים עם השוואות של כמויות ואיכויות הפירות של שנת השמיטה לעומת השנים האחרות. מלבד ההדגמה החיה של איך נראים העבודות החקלאיות השונות, הוא (וגם דוברים אחרים) הדגיש שחלק מהפעולות שנעשות בשנת השמיטה, נעשות אך ורק כדי שהצרכן יקנה את הסחורה. לדוגמא: אם הפרי יצא קטן או תאום (שני פירות דבוקים) הצרכן לא ירצה לקנות ואז הפירות סתם ילכו לאבדון. הפעולות הללו נכללות ב"אוקמי פירא" שהחזו"א (כחלק מהמגמה הכללית שלו להקל בדיני שמיטה) הקל בו והרב קוק זצ"ל החמיר בו (והתיר רק אוקמי אילנא).

מר ירחמיאל גולדין, האחראי מטעם משרד החקלאות על ענייני השמיטה, נתן בהרצאתו רשימה ארוכה של נתונים הקשורים בשמיטה. החל באחוז הצרכנים המעדיף יבול נכרי (14%) וכלה במספר החקלאים המשביתים לחלוטין את שדותיהם בשמיטה (200). ההרצאה היתה מעניינת מאד, אך לא הצלחתי לקלוט את כל הנתונים. מה שכן הצלחתי לקלוט זה שבעקבות הגירוש מגוש קטיף ועלית החמאס לשלטון, לא היתה יבוא מעזה במהלך השמיטה. רוב התוצרת של יבול נכרי הגיעה מערביי ישראל, ערביי יו"ש ויבוא מירדן. חלק מהתקציב המיוחד שהוקצה למשרד החקלאות לקראת השמיטה (שהוא סך הכל למעלה מ100 מיליון ש"ח, יותר מפי שלוש משמיטה תשס"א, אך כנראה שרק כ70 מיליון ינוצל) הולך לעידוד הגברת החקלאות של ערביי ישראל לקראת השמיטה כדי שלא יצטרכו לייבא מחו"ל.

הרב זאב ויטמן והרב אברהם יוסף דיברו (בנפרד כמובן, אך מתוך כבוד הדדי) על היתר המכירה ועל אוצר בית הדין של הרבנות. הרב זאב ויטמן הציג את שיטתו שאם רוצים שתהיה שמיטה ממלכתית ולהפחית את ההסתמכות על היתר המכירה, אין מנוס ויש להקל בכל מה שקשור במכירת/חלוקת תוצרת קדושת שביעית במערך השיווק הרגיל ובשיווק לנוכרים. הרב יוסף (שהתבטא במהלך הרצאתו "לא נביא אנוכי, אולי בן נביא") טען שאי אפשר לבצע קפיצות, ויש להתקדם לאט לאט לקראת שמירת שמיטה כהלכתה. הוא אמר שאם משווים בין כמות החקלאים שומרי השמיטה לפני שלושים וחמש שנה לבין היום, השינוי הוא לא יאומן. לדבריו, ככל שיהיו יותר צרכנים שיעדיפו לא לסמוך על היתר המכירה ירבו יוזמות כמו אוצר הארץ ודומיה המעודדים חקלאים להשקיע ולמצוא פתרונות נוספים. כל עוד אין את העידוד הזה לא ניתן לכפות על החקלאי לא לבצע היתר מכירה (ובכלל זה כפייה לבצע אוצר בית דין של הרבנות). אגב, בתוך דבריו הוא הזכיר ששלושה מבין חברי מועצת הרבנות הראשית דחפו למדיניות הפחתת היתר המכירה: הרב ראוכברגר, הרב שמחה קוק והרב שמואל אליהו. שניים מתוכם, הוא ציין, פעלו על סמך הוראות ברורות מהרב אלישיב שלא מכיר כלל בתוקף היתר המכירה.

מר איקה נס הציג את המערך הלוגיסטי של אוצר הארץ. בקיצור נמרץ הוא אמר שהם פועלים עכשיו להמשיך את שיווק החקלאות היהודית בכל שבע שנות השמיטה, ואם זה יצליח להחזיק מעמד אז כל המערך הלוגסיטי בשנת השמיטה הבאה תהיה הרבה יותר משומנת וטבעית מכפי שהיתה בשמיטה הנוכחית.

הדובר האחרון שאני שמעתי היה הרב חיים מלינוביץ, רב של קהילה חרדית דוברת אנגלית בבית-שמש. הרב מלינוביץ סיפר כי הוא הורה לקהילה שלו להסתמך על אוצר הארץ במהלך שנת השמיטה והוא הזכיר קהילה דומה שפעלה באותו אופן ברחובות. הוא תיאר כיצד ניסה לשכנע רבנים אחרים של קהילות בעלות אופי דומה לקהילה שלו לעשות צעד דומה אך הוא לא הצליח, אם משום שהקהילות האחרות יותר קרובות מנטלית לחרדים הישראלים ואם משום פחד (חרדים, כבר אמרנו) להקל כחזון-איש. הוא גם תיאר כיצד חלק מהרבנים שאיתם דיבר ניסו לגשת לרב אלישיב ולשאול אותו בעניין אך אנשי בית הרב אלישיב מנעו מהם את הגישה לרב. הרב מלינוביץ האריך לדבר על כך שיש הרבה משותף בין החרדים דוברי האנגלית בארץ לבין הציבור הציוני דתי, ושלדבריו יש מקום לשיתוף פעולה פורה בין שתי האוכלוסיות. זאת, בניגוד כמובן לציבור החרדים הישראלים, שהוא לא רואה מקום לשיח בינם לציבור הציוני דתי.

אוניברסיטת בר-אילן מסריטה את כל הכנס החשוב הזה. אני מקווה שיימצא מי שיעלה את זה לרשת, כדי שגם מי שלא היה באולם יוכל להחכים.
עוד דבר אחרון שקשור לעניין הזה. בכנס עודדו חתימה על מנוי לכתב העת "אמונת עתיך". עפ"י מה שפרסמו, כתב העת ניתן בחינם, והמנוי נדרש לשלם רק עבור המשלוח (36 ש"ח ל6 גליונות - ממש גרושים). אני הקטן לא מבין מדוע שלא יעלו את זה פשוט לאינטרנט ויגמרו עניין. אני בכל מקרה מבטיח שכאשר יעלו את זה לאינטרנט בזמן אמת (לא שנתיים אחרי ההוצאה לאור) אני אסקור את זה כאן בבלוג. ועוד בעניין כתב העת, אולי זה יותר מדי להוציא שש גליונות בשנה בעניין מצוות התלויות בארץ, ואולי כדאי לרדת ל4 גליונות לשנה.

הכנס השנתי למצוות התלויות בארץ

הכנס השנתי של מכון התורה והארץ המתקיים בדרך כלל בט"ו בשבט, יתקיים השנה ביום שני הקרוב, א' בשבט באוניברסיטת בר-אילן.
הכנס יעסוק בחלקו הראשון בסיכום שנת השמיטה ה'תשס"ח והתחלת ההערכות לקראת שמיטה תשע"ה בין הדוברים: הרב זאב ויטמן, הרב אברהם יוסף, הרב יהודה הלוי עמיחי, חקלאים ונציג משרד החקלאות, רב מהציבור החרדי ועוד. בחלקו השני יעסוק הכנס בענייני אקולוגיה וסביבה עפ"י היהדות. בין הדוברים: הרב שלמה דיכובסקי, מו"ר הרב שבתי רפפורט, הרב יעקב אריאל ועוד. ההרצאה האחרונה בכנס יעסוק בנושא ההולך ומתקרב: ברכת החמה.

לתוכנית המלאה ראו כאן.

היו מספר שנים שהשתתפתי בכנסים של מכון התורה והארץ ותמיד נהנתי. לצערי, בשנים האחרונות לא מתאפשר לי להקדיש יום שלם להשתתפות בכנס, אך כרגיל אני מקווה שיעלו את ההרצאות לרשת כדי שנוכל כולנו לשמוע ולהחכים. אם מישהו מבין הקוראים מתכוון להשתתף, אשמח לפרסם סיכום.