יום ראשון, 3 ביולי 2016

שימוש בדלתות מגנטיות בשבת

נפתח בחידה:
מי כתב את המשפט הבא?
המבט ההלכתי בהלכות שבת (וכן נזיקין ועוד) מתמקד בתוצאה, ולא בהליך או בהתרחשויות האלקטרוניות בשבבים וברכיבים האחרים. השאלה ההלכתית הרלוונטית היא מה אירע ומה הופעל? 
מעניין כמה מכם ניחשתם שאת הדברים הללו כתב לא אחר מאשר ממציא הקלנועית, הגרמאפון והרמקול לשבת, הרב ישראל רוזן.
בהמשך הגליון, אמונת עתיך 112, מפרסם הרב רוזן מאמר כיצד ניתן לדעתו לבנות מערכת ב"גרמא" שיגרוס עלונים בטרם העברתם למיחזור. שם משום מה הוא לא ראה צורך לדון בשאלה ההלכתית הרלוונטית מה אירע ומה הופעל.

חברי הרב אלי רייף כתב מאמר הלכתי מקיף ומפורט בדבר פתיחת דלתות מגנטיות בשבת, ומורו הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ', אף כתב הסכמה וחיזוק לדבריו. כתב העת של המכונים התורניים, אמונת עתיך, שזו לא הפעם הראשונה שהוא מוביל קו של דיקטטורה הלכתית, הסכים לפרסם את המאמר רק בליווי תגובות מהרב ישראל רוזן והרב יעקב אריאל.
על פניו חידושו הגדול של הרב רייף הוא שאם אין שום סיבה לאסור דבר, הרי שהוא מותר. חידוש זה הוא כל כך גדול, עד שעורכי אמונת עתיך לא יכלו לפרסמו ללא תגובה עוד באותו גליון. אולי כדאי לכתבי עת שזו המדיניות שלהם לפרסם מראש רשימה של נושאים שלדעתם אסור לרבנים לכתוב עליהם. מעניין שיש ממנהלי אותם המכונים התורניים היוצאים מדי פעם כנגד רבנים המעזים לפרסם מאמרים הלכתיים שלא במסגרת כתבי עת תורניים, אלא בבמות יותר פופולריות, בטענה שהיה עליהם לפנות לבמה תורנית לפרסם את מאמרם.

אני ממליץ מאד לקרוא את המאמר של הרב אלי רייף, את הסכמת הרב רבינוביץ' ואת התגובות למאמר.
הרב רייף טוען במאמרו שבמציאות המדוברת אין שום הפעלה של מערכת חשמלית, אלא רק חסימה זמנית של הזרם החשמלי שיוצר את השדה המגנטי. בניגוד למכשירי חשמל שונים שאנו משתמשים בהם, בהם יש מעבר ממצב פועל למצב מכובה וההיפך, ואפשר לדבר בהם על הפעלת "מערכת" חשמלית המבצעת משהו (מלאכה, פעולה, וכד'), בדלתות המגנטיות הדבר לא קיים כלל. לכן, הרב רייף מתיר לחיילים ולחיילות לפתוח דלתות מסוג זה בבסיסים צבאיים עם מידור בטחוני בין אזורי הבסיס.
הרב רבינוביץ' מחזק את דבריו ומתיר זאת אף לכתחילה, גם לא במציאות בטחונית נתונה. אך החידוש הגדול בדברי הרב רבינוביץ' הוא בהגדרה שהוא נותן למושג "עובדין דחול". לדבריו, יש לאסור דבר משום עובדין דחול אם (ורק אם) מתקיימים בו אחד משני התנאים הבאים:
א. הפעולה דומה למלאכה.
ב. יש חשש מסוים שעשיית הפעולה תביא את האדם לעבור על איסור תורה.

את תגובתם של הרב רוזן והרב אריאל לא אסכם, מפאת כבודם. אתם מוזמנים לקרוא אותם בעצמכם. אשמח אם מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק ההבדל ההלכתי בין ההיתר של הרב אלי רייף לבין המערכת ההלכטכנית שמציע הרב רוזן למכור לצה"ל ולבתי החולים עבור (מאות!) הדלתות שלהם.


9 תגובות:

יצחק אמר/ה...

1. ההבדל בין המנגנון ה"רגיל" לבין המנגנון של מכון צומת הוא בשיהוי הזמן.
מרבית הפוסקים כתבו שאחד מהתנאים ההכרחיים ל"גרמא" הוא שיהוי של זמן - כלומר, הפעולה לא מתרחשת באופן מיידי, אלא לאחר זמן כלשהו. במנגנון הרגיל, כשמקרבים את הכרטיס לקורא הכרטיסים, הנעילה החשמלית נפתחת באופן מיידי. במנגנון הגרמא, היא לא מתרחשת באופן מיידי, לא מבחינת זמן ההתרחשות ואף לא מבחינה לוגית, שכן קורא הכרטיסים אינו עובד באופן רציף.
זה ההבדל בין להניח כדי מים לצד אש, כך שהאש תשרוף את הכדים ותיכבה, לבין לשפוך את הכדים על האש ישירות.
על העיקרון הזה מבוססים חלק גדול מהמכשירים של 'צומת'. אפשר לחלוק על זה, ולסבור שאין הבדל הלכתי בין קלנועית עם התקן שבת לבין קלנועית בלי התקן שבת. אבל פוסקים רבים - ובראשם הגרש"ז אוירבך, הרב שאול ישראלי והרב יהושע נויבירט - לא סברו כך, וסברו שיש הבדל בין הדברים.


2. לא הבנתי מה בין פרסום תגובה לבין "דיקטטורה הלכתית".
כאשר עורך כתב עת מקבל מאמר, יש לו הזכות לפנות למחברים אחרים ולשאול אותם אם הם רוצים להגיב על המאמר. ואם העורך סבור שנושא המאמר עשוי לעורר עניין, ולפרנס מחלוקת שהיא לשם שמיים - שסופה להתקיים, איני מבין מדוע שלא יפנה לכותבים נוספים, כדי שהקורא יקבל ספקטרום של דעות.

RavTzair אמר/ה...

יצחק,

1. אני אכן חולק על השימוש באלמנט השהייה כיצירת גרמא.
אינני מבין מה מוסיף ומה גורע זה שמבחינה לוגית קורא הכרטיסים אינו עובד באופן רציף. הרי כפי שכתב הרב רוזן (במשפט שאני מסכים אתו לחלוטין): "המבט ההלכתי בהלכות שבת (וכן נזיקין ועוד) מתמקד בתוצאה, ולא בהליך או בהתרחשויות האלקטרוניות בשבבים וברכיבים האחרים".

אני גם חושב שהיה מעניין יותר אלו התייחסת למיקרופון לשבת של צומת מאשר לקלנועית. אני לא מבין מדוע כל מה שכתב הרב רוזן (וגם הרב אריאל) כנגד הרב אלי אינו נכון אחד לאחד גם בנוגע למיקרופון לשבת.

2. בנוגע למאמרי התגובה:
א. מאמרי התגובה שפורסמו על מאמרו של הרב אלי, אינני יודע אם כתב עת כלשהוא היה מסכים לפרסם אותם.
ב. מקובל שאם מפרסמים תגובה לדבריך בכתב עת, אז מאפשרים לכותב להגיב ולהגן על עמדתו. קשה לי להאמין שהציעו לרב אלי להגיב והוא לא נענה...
ג. דבר דומה קרה לפני מספר גליונות כשפרסמו מאמר התקפה כנגד בית הלל מבלי שהציעו לבית הלל להגיב. וגם כשבית הלל הגיבו בגליון שלאחר מכן, זכות המילה האחרונה ניתנה דווקא לכותב מאמר ההתקפה.
ד. אני אשמח לראות דוגמא הפוכה. כלומר, מאמר שנכתב ע"י אחד מחברי המכונים התורניים, והעורך מחליט לבקש מאמרי תגובה מאחרים שיתקפו את המכון התורני, ויעוררו ענין, כדבריך.
ה. ואחרון הכביד. לפני לא הרבה זמן אחד המכונים התורניים פנה למספר רבנים חשובים עם שאלה הלכתית וקבלו תשובות שונות. אחד מחברי המכונים סיכם את התשובות למאמר שפורסם באמונת עתיך, אך משום מה אחת הדעות (במקרה הדעה המקילה) מאחד הרבנים שאותו מכון פנה אליו (!!!) לא מצא את מקומו בסיכום, לא בגוף המאמר ואפילו לא בהערת שוליים. דעתו, מסתבר, כלל לא קיימת. התירוץ להשארת דעתו בחוץ היתה שזה דעת יחיד, ושכותב המאמר לא הבין איך הוא מסוגל להקל כל כך הרבה.

אוהד אמר/ה...

שלום לרב.
עדיין לא קראתי את כל המאמרים הרצ"ב אבל רציתי להגיב על האמירה כי האמירה ש'אם אין סיבה לאסור משהו הרי שהוא מותר' זה חידוש של הרב אלי רייף.
נדמה לי שהרמב"ם קדמו בכך:
"ואלו אסרנו כל דבר שהוא ודאי שהוא מותר בשביל ספק איסורא שאפשר שימצא באותו הסוג הודאי או במינו היינו אוסרים כל המותרות כלם וכבר בארנו בכלל העיקרים שביארנום שהדברים כלם שלא הוזכרו מן התורה כך נראה מהתרגום מותרים מהתורה אלא מה שנתאמת אסור. ושאמרם ז"ל ספקא דאוריתא לחומרא הוא אסור מדבריהם ואיך נחזיק אסור וכל שכן שנביא לדבר שהוא מותר ודאי ונאסור אותו מפני חשש הספק וזה כלו יציאה מן הכללים ההקשיים התלמודיים ושלא נשגיח בעקרי הדינים ושנלך אחרי נצוח המנהגות בלבד לא דבר אחר.
שו"ת הרמב"ם סימן שי (מפרויקט השו"ת)

ובמהדורת הרב קאפח (שבת פכ"ז הע' ה, עמ' תקעו): ואילו אסרנו כל דבר שהוא ודאי מותר מחמת ספק
אסורא שאפשר שימצא בסוג אותו הודאי או
במינו כי אז היינו אוסרים כל המותרות כולן
///וכבר בארנו בכלל העיקרים שבארנום שכל
הדברים מותרים מן התורה זולתי מה שנתברר
אסורו/// ושאמרם ספקא דאורייתא לחומרא אינו
אסור אלא מדבריהם לא מן התורה ובפירוש
אמרו ממזר ודאי אסרה תורה קדושין דף עד
ועיין פט"ו אסורי ביאה הל' כא ופ"י כלאים
ופ"ג ביאת המקדש ופ"ט טומאת מת והוא
הדין בכל אסורי לאוין וכיון שספק אסורא
דאורייתא אסור מדבריהם היאך נחזיק אסור
וכל שכן שנבוא למה שנתברר שהוא מותר
ונאסור אותו מפני חשש הספק וכל זה חריגה
מן הכללים ההקשיים התלמודיים וזניחת יסודי
הדינים ונהייה אחרי נצוח המנהגות בלבד לא
דבר אחר.

חנוך אמר/ה...

1. התיאור הטכני של הרב ריחף לא מדויק בעליל. בכרטיס יש צ'יפ חשמלי. כל צ'יפ חשמלי, ללא יוצא מן הכלל, מופעל על ידי זרם חשמל. גם הצ'יפים של RFID tag כמו בכרטיס. מוזר שמבססים דיון הלכתי על מידע טכני לא נכון.
2. אני לא מבין מה הקושי להבין את דברי הרב רוזן. הוא כותב שמתבוננים בסך הכל האם הופעל מערכת חשמלית או לא. התשובה היא כן, בניגוד למיקרופון קיבולי שבו המערכת מופעלת כל הזמן והדיבור רק משנה את עוצמת הזרם. ובנוסף לכך, בדיבור אין שום מעשה מיוחד וזה אותו דיבור עם מיקרופון או בלי מיקרופון. קריבת כרטיס לקורא כרטיסים או לחיצה על כפתור הינן פעולות אקטיביות המיועדות להפעלת המערכת החשמלית הרלוונטית.

RavTzair אמר/ה...

חנוך,
לגבי 1. - אולי לא הבנתי אותך. אתה סבור שבתג שעונד העובד/החייל המבקש לפתוח את הדלת יש זרם חשמלי?
לגבי 2. - קשה לי להבין על איזה קושי אתה מנסה להשיב.

מיכאל פריד אמר/ה...

שלום רב, לכאורה אפילו אם נתיר שימוש בכרטיס מבחינה טכנית, זה יעזור רק במלון בו נעשה עירוב חצרות. לכן ברוב רובם של המלונות בחו"ל לכאורה אסור לטלטל את הכרטיס במסדרון בגלל חוסר בעירוב חצרות. לכן יהודים שומרי תורה דואגים למשל לעשות עירוב תחומין בבנייני דירות וכו בחו"ל. לא כן?

Michael Reserve אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מיכאל פריד אמר/ה...

הכוונה לעירוב *חצירות

RavTzair אמר/ה...

במלון אין צורך בעירוב חצרות. כל המלון היא בבעלות בעל המלון, ובדרך כלל יש חדר אוכל משותף.