עדכונים ועוד

1. לפני כשבועיים פרסמתי רשימה בשם "האם יש מגזר תורני? בית המשפט יקבע!" על המאבקים סביב פתיחת כיתת בנים נוספת בכיתה א' של בית הספר התורני בעיר. מספר קוראים ביקשו לדעת מה קרה בסוף הסיפור. ובכן, ההורים החליטו למשוך את העתירה יום לפני שהיה אמור להתקיים הדיון בבית המשפט בעניינים בתמורה להבטחה לפגישה והדברות עם ראש העיר. בסופו של דבר ההורים קיבלו הבטחה לפתיחת כיתה נוספת, כך שאפשר בהחלט לומר שההורים ניצחו במאבקם. עם זאת, גם אחרי פתיחת הכיתה הנוספת, לא כל הילדים שנרשמו יתקבלו. על פי השמועה, לאחר ההחלטה לפתוח כיתה נוספת, העירייה איימה על ההורים שאם ההורים שלא יתקבלו יעשו בעיות היא תקבל את מקסימום הילדים והכיתות תהיינה הכיתות הכי גדולות בעיר עם ארבעים ילד בכל אחת.

2. לפני חודשיים פרסמתי טור ביקורת על ספרו של ידידי הרב חיים נבון יחד עם תגובתו לדברי. אני כבר כמעט הספקתי לשכוח מהטור הזה, אך היום קרה משהו מיוחד. אחד מחברי הטובים המכהן כרב קהילה באזור מכין עבור בני קהילתו עלון שבועי הקשור לפרשת השבוע. השבוע, לכבוד פרשת בנות צלפחד, הוא בחר לפרסם את הטור והתגובה האמורים (תוכלו לראות את העלון כאן, למעוניינים). נשמה טובה, כנראה מבני השכונה, מאד לא אהב את הדברים שאני כתבתי ושיגר את העלון אחר כבוד לרב העיר עם הפניה לדבריי. רב העיר נזף בחברי רב הקהילה על פרסום הפולמוס לציבור הרחב, וכן נזף בי על כתיבת הדברים.

עם או בלי קשר נתקלתי היום בשני דברים מעניינים, האחד שאני מכיר כבר שנים רבות אך במסגרת הארועים האקטואליים עוררו אצלי הרבה מחשבות, והשני שהתחדש לי היום.

הראשון הם דברים שנשא הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק בעקבות פרסום של הרב רקמן בעד הפקעת קידושין. בתוך דבריו כותב הרב סולובייצ'יק (הציטוט מתוך "דברי הרב" עמ' קיד):

לא רק ההלכות, אלא גם החזקות שחז"ל הנהיגו לדון על פיהם בדיני תורה, לא ניתנות לערעור. אל תשלחו יד, לא רק בהלכות אלא גם בחזקות, כי החזקות עליהן דיברו חז"ל אינן נשענות על תבניות התנהגות פסיכולוגיות חולפות, משתנות, אלא על עקרונות אונטולוגיים קבועים, מושרשים בעצם מעמקי האישיות האנושית המטפיזית, שאינה ניתנת להשתנות כשמים מעל.

הדבר השני שנתקלתי בו היום הם דברים של הג"ר יחיאל יעקב ויינברג . הנושא של המאמר הוא הקריאה להוציא את חלקי הקרבנות מתוך סידור התפילה. בתוך הדברים הוא כותב כך (כתבי הגריי"ו, חלק ב' עמ' רנה - הספר נמצא בhebrew books, למי שמעוניין לחפש):

אין דנים כאן על עצם הרעיון היסודי של הקרבנות. לו היתה היום קיימת אצלנו שאלה כזאת והיא דורשת פתרון דחוף - אין מספר מצומצם של יהודים בארץ אחת בני סמכות להכריע בעניין זה, וכל שכן כאשר הם אינם מייצגים את כלל ישראל. שאלה זאת חייבים להביא לפני הבית דין של כלל ישראל. רק לבית דין כזה הרשות לקבוע אם להשאיר טקס מקודש בעם בתוקפו או לבטלו. היום שאין לנו ארץ ולא בית מקדש ולא כהנים הרי זה מגוחך ומצער כאחת להעלות תביעה לבטל עבודת הקרבנות!

3. אני יודע שרוב הקוראים כאן הם דוברי עברית, ובכל זאת המלצה על סרטון קצר באנגלית שנתקלתי בו לאחרונה. הוא לא קשור לעולם התורני, או אפילו היהודי, אלא למערכות חינוך כלליות בעולם כולו. עשר דקות שאני בטוח שיעוררו אתכם למחשבה.

האם יש מגזר תורני? בית המשפט יקבע!

סיפור שמתרחש בימים אלו בעיר מודיעין.

במודיעין ישנם חמשה בתי ספר ממלכתיים-דתיים, ואחד שהוא ממלכתי-דתי-תורני. בעבר פעל בעיר בית ספר תורני פרטי בעל אוריינטציה חרדית, שהעירייה פעלה לסגור תוך שהיא מבטיחה להקים בית ספר תורני שיתן מענה לציבור התורני. העירייה אכן הצליחה לסגור את בית הספר ההוא, או ליתר דיוק לגרום להם לצאת מהעיר, והקימה במקומה בית ספר ממלכתי-תורני. בית הספר התורני מפריד בין בנים לבנות כבר מכיתה א' ומקיים יום לימודים ארוך עם תגבור תורני מורגש (בשיטת ברקאי).

העירייה הקציבה עבור בית הספר התורני שתי כיתות למחזור, דהיינו כיתה אחת של בנים וכיתה אחת של בנות. אלא מאי? שרשימת התלמידים המעוניינים (או ליתר דיוק, שהוריהם מעוניינים) להרשם לבית הספר התורני גדול בהרבה ממה שיכול כיתה אחת להכיל. לפי מספרים לא רשמיים שמסתובבים ישנם כ90-100 בנים נרשמים לכיתה א' לשנה הבאה, מתוכם יש כ25 אחים ממשיכים (שיש להם אחים בוגרים בבית הספר) שהכלל על פיו פועלת העירייה קובעת שיש להם זכות קדימה להתקבל. מה שמשאיר בסופו של דבר כ70 תלמידים רשומים שמתוכם יתקבלו כ7-10.

העירייה אינה מוכנה לפתוח כיתה נוספת משום שהיא טוענת שזה יחליש את בתי הספר הממ"ד האחרים בעיר (טענת ה"יחליש" לדעתי חלשה מאד. אינני מבין מדוע זה אמור לקרות. בני שיחי בויכוח הזה לעולם יטענו "תראה מה קרה ב...", ועל טענה זו אני מודה שאין לי תשובה. עם זאת, מעולם לא הבנתי מדוע תיאורטית זה אמור לגרום להחלשות). בנוסף, סגן ראש העיר האחראי על תיק החינוך מעולם לא גילה אהדה יתרה לציבור שמגדיר את עצמו "תורני" (הוא כמובן דתי), נתון שלא עוזר במקרה הזה.

הורים של תלמידים שנרשמו לכיתה א' שנה הבאה, שסיכוייהם להתקבל הם כאמור קטנים ביותר, הגישו עתירה לבית המשפט. הם דורשים מהעירייה לפתוח שתי כיתות בנים בשנת הלימודים הבאה. טענתם היא שהם תורניים ושהעירייה לא יכולה לא לתת מענה לצרכיהם ולומר להם להסתפק בממ"ד. כפי שהעירייה לא יכולה לומר להורה ממ"ד לשלוח את ילדו לחינוך ממלכתי, גם אין העירייה יכולה לקבוע להורה תורני שעליו לשלוח את ילדו לבית ספר שאינו תורני. או במילים אחרות: הם בעצם מבקשים מבית המשפט לקבוע האם ישנו מגזר "תורני", או שה"תורני" וה"ממלכתי-דתי" זה היינו הך.

עד כמה שידוע לי, הדיון יתקיים ביום ראשון. יהיה מעניין.

האם מגיע לממ"ד מעמד?

פורסם באתר כיפה. רוב הטענות פורסמו על ידי בבלוג בעבר.

אתמול התפרסמה באתר כיפה מאמרה של גלית עולי בעד הממ"ד. בדבריה היא התייחסה לשלושה נושאים שבגללם יש להעדיף את הממ"ד על פני בתי הספר הפרטיים:
א. הממ"ד פתוח לכולם ללא מבחני קבלה.
ב. העלות הגבוהה של בתי הספר הפרטיים.
ג. מעורבות ההורים בחינוך הילדים היא גבוהה יותר בממ"ד.
הויכוח על הממ"ד מול בתי הספר התורניים מתנהל זה זמן ארוך. משום מה, בוחרים הכותבים למיניהם לא להעלות את הבעיה בה"א הידיעה של הממ"ד ומעדיפים להסתובב סחור סחור מבלי להתייחס אל העניין האמיתי.
הבעיה האמיתית היא שמערכת הממ"ד אינה טובה! או ליתר דיוק, יכול להיות שהיא מצויינת, רק שהיא אינה מתאימה כלל לציבור שהיא אמורה לשרת - הציבור הדתי-לאומי. הממ"ד פשוט אינו נותן מענה לצרכים של הציבור.
הציבור הדתי-לאומי הוא יחסית מאד בורגני. ההורים עובדים קשה בשלל המקצועות החופשיים, מרוויחים סכומים גבוהים, יחסית לאוכלוסיה הכללית, ומנהלים אורח חיים יוקרתי (שוב, יחסית). לעומת זאת, מערכת החינוך שאמורה לשרת את הציבור הזה היא בעלת סממנים כמעט הפוכים.
בואו נשים את הדברים על השולחן, מערכת בתי הספר הפרטיים של פתח תקווה לא התפתחה בגלל שיש ריכוז גדול של חרד"לניקים גזעניים בפתח תקווה, כפי שלפעמים רוצים שנחשוב, אלא בגלל שבפתח תקווה יש ציבור בורגני גדול.
הבה נראה כמה דוגמאות:
- בשכונת מגוריי רוב הילדים הנמצאים בגן-חובה הינם במסגרת של יום לימודים ארוך הכולל צהרון. מה בית הספר הממ"ד השכונתי מציע להורים של אותם ילדים המעוניינים ביום לימודים ארוך (שכאמור, הינם הרוב)? גורנישט! אמנם, יש בבית הספר צהרון אך הוא לא מציע הרבה מעבר לשירותי בייביסיטר מתקדמים. בל נשכח שהצהרון מתקיים רק לכיתות הנמוכות, דהיינו בית הספר כנראה מאמין שזה טוב שילד בכיתה ג' יהיה שעתיים לבד בבית כל יום - אחרת איך אפשר להסביר את זה שהוא איננו נותן מענה לצורך כל כך בסיסי של ההורים.

- נמשיך עם עניין יום הלימודים הארוך - הורה שבוחר לשלוח את ילדו לצהרון, ולרובם אין הרבה ברירה, צריך גם לשלם על הצהרון הזה. במקום שהכסף ילך לבית הספר על מנת להאריך את יום הלימודים עם תוכנית לימודים מובנית, הכסף הולך לגוף פרטי שהשקפתו החינוכית לא תמיד ברורה. בסוף החודש אין זה מוזר לגלות שהורי הממ"ד משלמים יותר כסף עבור יום הלימודים הארוך, מאשר ההורים שבחרו מראש בית ספר שבו יום הלימודים הארוך הוא מובנה בתוך בית הספר.

- בשבוע האחרון שלח מנהל בית הספר התורני בעיר מגוריי מכתב להורים שבו נאמר כך: "בהשקפתי החינוכית החופש הגדול הוא ארוך מדי. אנחנו פועלים עתה בכל הדרכים העומדים לרשותנו על מנת להאריך את שנת הלימודים בשלושה שבועות". מנהלי הממ"דים בעיר לא שלחו מכתבים כאלה להורים. האם זה בגלל שלהשקפתם החינוכית החופש הגדול הוא קצר מדי? באם מנהל בית הספר התורני יצליח להאריך את שנת הלימודים (ולא יפגוש בדרך איזה מפקח מהממ"ד שיסביר לו שזה לא מקובל, ולכן הוא לא יכול לעשות זאת), יצא שוב שהורי התלמידים בבית הספר התורני משלמים הרבה פחות מהורי התלמידים בממ"ד שיזדקקו לכל מיני קייטנות יקרות, ועוד ישלחו את ילדיהם למסגרת חינוכית תחת עינם הפקוחה של המורים המסורים והמנהל החרוץ.

- מה לא נאמר על גודל הכיתות בבתי הספר הממלכתיים? עם יד על הלב, כמה כסף הייתם מוכנים לשלם בחודש כדי שיהיו עשרה תלמידים פחות בכיתות של הילדים שלכם?

- אתייחס מעט גם לתכני הלימוד. ניקח לדוגמא מקצוע חביב הנקרא "משנה". מן הסתם לימדו אתכם, בזמנו בממ"ד, למה קוראים למשנה "משנה". אם אתם לא זוכרים זה כנראה בגלל שלא הבנתם איך יכול להיות שמצד אחד מסבירים לכם שקוראים למשנה "משנה" בגלל שמשננים אותה ומצד שני מעולם לא שיננתם משניות בבית הספר. אז כך מתנהל מקצוע המשנה בממ"ד: במהלך שנה שלמה התלמידים ילמדו חוברת דקה של חמישה פרקים של מסכת סוכה או משהו דומה (במקרה הטוב הם יסיימו את החוברת בסוף השנה, במקרה האחר הם ייתקעו איפה שהוא באמצע פרק ג'). בסוף השנה, מה הם קיבלו מהלימוד הזה? לא ידע, לא כלים, פשוט כלום (שיש כל מיני דעות לגבי כל מיני נושאים הקשורים לחג הסוכות). יש סיכוי סביר שהתלמידים יקבלו מהלימוד הזה את התובנה שלימוד משנה זה כנראה לא משהו חשוב.

אני מקווה שהבהרתי את דברי: מערכת הממ"ד אינה נותנת מענה לצרכים הבסיסיים ביותר של הציבור הדתי-לאומי.

האם זה אומר שעל כל אחד מאיתנו להוציא אלפי שקלים בחודש על כל ילד בבית ספר יסודי? לשאלת העלות אין לי פתרונות, אך ברור לי שני דברים. הראשון, שכסף שגם ככה מוציאים על כל מיני צהרון וקייטנות צריך ללכת ישירות לבתי הספר שיובילו מסגרות מפוקחות ואיכותיות. הדבר השני הוא שאם רוצים שהממ"ד יהווה תחלופה יותר זולה למערכת הפרטית צריך להתחיל לחשוב איך משפרים אותה בצורה יסודית.

מעמדו של הממ"ד ישוב ויפרח כשבתי הספר בפרט והמערכת בכלל יעשו ככל יכולתם לענות על צרכי הציבור שאותו הוא מעוניין לשרת.

הציבור התורני איננו מושלם

התבטאות יוצאת דופן, לטעמי, הופיעה השבוע הטורו של הרב אליעזר מלמד בעיתון 'בשבע' (קישור). לגזור ולשמור (ההדגשות שלי):
חשוב להדגיש כי צריך לתת בחירה להורים לשלוח את ילדיהם לחינוך ממ"ד או תורני. אמנם לדעתי היה רצוי שכולם יבחרו בחינוך תורני, אבל אני גם יודע שיש ערכים חשובים שהציבור החרד"לי עדיין אינו מצליח לבטא באופן שלם, וערכים אלו מתקיימים יותר על ידי הציבור הדתי-לאומי הקלאסי, וחס ושלום אסור שערכים אלו ירדו לטמיון. לכן אנסה לשכנע את הציבור החשוב הזה שהקפדה על גדרי הצניעות, למשל, אינה מתנגשת בערכים החשובים להם, אבל גם אם לא ישתכנעו אכבד אותם ואתמוך בהם כדי שיוכלו להנחיל את הערכים התורניים שהם מצטיינים בהם. אלא שיחד עם זאת, גם הם אינם צריכים לכפות את עמדתם על המעוניינים בחינוך תורני.

עוד על בתי ספר תורניים

קצת הרחבה על דברים שכתבנו כאן, ומן הסתם יהיה גם לזה המשך.

בשבועות האחרונים הרב אליעזר מלמד (קישור1, קישור2) הקדיש את פינתו בעיתון "בשבע" לסוגיית בתי הספר התורניים. העמדה העקרונית של הרב מלמד היא שיש לשאוף שכל החינוך הציוני-דתי יהיה תחת קורת גג אחת, אך רק בתנאי שכל קבוצה תקבל את מה שבעיניה חשוב. אם מגיעים למצב שקבוצה אחת דורכת על חברתה ולא מתחשבת בה, אזי עדיף להפריד בין ממ"ד רגיל לתורני, כאשר העדיפות היא שבית הספר התורני יהיה גם כן ממלכתי ולא פרטי.
אך מהם הדרישות העקרוניות שעליהם אסור לקבוצה התורנית לוותר? בטורים האחרונים הרב מלמד לא כתב בפירוש מה הם העקרונות שעליהם אסור לקבוצה התורנית לוותר, אלא רק ברמז. את הדברים הוא כתב בערך לפני שנתיים (קישור):
דוגמאות לנושאים שגרמו לפיצול ופתרונם
הפרדה בין בנים לבנות: עמדת ההלכה שצריך להפריד בין בנים לבנות כבר מכיתה א'. במקומות בהם לא ניתן להפריד, מפני שמספר הילדים והמשאבים הכלכליים אינם מאפשרים זאת, הרי זו שעת הדחק, ואפשר להקל בכיתות הנמוכות שביסודי.
הוספת שיעורי קודש: כאשר ישנה דרישה לתוספת שיעורי קודש שאינה מוסכמת על כל ההורים, אפשר להוסיף שיעורי קודש למעוניינים לאחר שעות הלימוד המשותפות לכולם. כאשר הדרישה עמוקה יותר ולא ניתן להגשימה אחר שעות הלימוד - עדיף לפצל את הכיתות למגמות: באחת יוסיפו לימודי קודש, בשנייה ילמדו כרגיל, ובשלישית יוסיפו לימוד מדעים. מכל מקום, השהייה של כולם יחד במסגרת בית ספר אחד תתרום לכולם.
לבוש צנוע לבנות: העמדה העקרונית צריכה להיות על פי גדרי ההלכה (כדוגמת שרוולים עד אחר המרפק), אותה צריך ללמד ועליה צריכים לחזור. אולם ההקפדה בפועל יכולה להיות מעט פחות דקדקנית.

נחלק את דבריו לשני חלקים:
א. חלק אחד זה הדרישה לגבי הפרדה ולגבי לבוש הבנות - לצערי, אני בהחלט מאמין שדברים אלו היוו עילה לפיצול בתי ספר במקומות מסויימים. לכשעצמי אינני מסכים שגדרי ההלכה מחייבים הפרדה מכיתה א' או שרוולים מתחת למרפק (ראו מאמרו של הרב הנקין בתחומין האחרון, כ"ט, ראוי להדגיש גם שאין בהליכה אחר הרב הנקין "חיפוש אחר קולות", אלא הליכה אחר המנהג שהיה מקובל בדורות האחרונים בקרב נשות ובנות רבנים). בודאי שאינני חושב שראוי להפריד על נושאים אלו בתי ספר. עם זאת, נושאים מעין אלו יכולים למצוא את פתרונם במערכת הממלכתית-ציבורית משום שהן אינן דורשות תקציבים עודפים (על אף שגם זה איננו מדוייק שכן הפרדת כיתות בהרבה מקרים כן מצריך תוספת תקציבית).
ב. החלק השני הוא התגבור התורני. בעיני, זה מה שצריך לעמוד במרכזו של בית ספר תורני. יותר מזה, על זה ראוי לפצל בתי ספר. עם זאת, כדי להוסיף תגבור תורני בהכרח צריך להפוך את בית הספר לחצי פרטי כי אין תקציב מוגדר לשעות תגבור. הפיכת בית הספר לחצי פרטי בהכרח יביא איתו את הבעיות והטענות שבתי הספר התורניים מתמודדים מולם, כדוגמת: סגירות בפני אוכלוסיות מסויימות, אלטיזם וכו'.

כאשר אני התחלתי לחשוב על בית ספר יסודי עבור בני, עשיתי חושבים, לקחתי בחשבון את שעות העבודה שלי ושל רעייתי, ואת העובדה שבני היה רגיל ליום לימודים ארוך בגן. מהר מאד הגעתי למסקנה שהדבר הכי חשוב לי זה שהבן שלי יהיה במסגרת חינוכית עד אחרי הצהריים. בעיני, הערך החינוכי שילד בגיל יסודי נמצא במסגרת מוגדרת ומסודרת עד השעה בה הוא יוצא משטח בית הספר (בשעה 15:30 או 16:00), הוא הרבה יותר חשוב מכל ערך אחר: הנהלה תורנית יותר או תורנית פחות, מורה תורנית יותר או תורנית פחות, לימוד של עוד פרק או פחות פרק. מה יעשו הילדים באותה מסגרת מסודרת, היה פחות חשוב לי, העיקר שבני יהיה במסגרת מסודרת וחינוכית.
תיאורטית אם היה בית ספר דתי עם יום לימודים ארוך שבו יש תגבור במקצוע חשבון, פיסיקה או מחשבים מול בית ספר עם יום לימודים קצר שבו יש תגבור תורני, הייתי מעדיף לשלוח לבית הספר בו יש יום לימודים ארוך. זאת, משום הערך החינוכי שהבן שלי לא ירגיש שלהיות עוד כמה שעות בבית הספר זה עונש. בפועל בית הספר התורני הציע יום לימודים ארוך (יחד עם הפרדת כיתות, מורים תורניים ועוד), בניגוד לבתי הספר הממ"ד האזוריים בהם יום הלימוד הוא קצר.
בבית הספר הממ"ד האזורי הציעו להורים המעוניינים בכך לרשום את ילדיהם לחוגים (תורניים ואחרים) לשעות הצהריים. מיותר לציין שיש הבדל עצום בין חוגים המועברים ע"י גורם חיצוני לבית הספר לבין פעילות שבית הספר מרכז, כמו גם בין מדריך לא מקצועי לבין מורה מקצועי/ת. בנוסף, ממה ששמעתי (ויכול להיות שמאז זה השתנה), חוגים אלו קיימים רק עבור ילדים בכיתות א' עד ג'. ילד בכיתה ד' כבר אמור לחזור לביתו בכוחות עצמו עם מפתח והוא יכול להיות לבד בבית עד שהוריו יחזרו מהעבודה. כך הילד לומד עקרון חינוכי חשוב, שהוא עשוי לפגוש בו גם בקרב הוריו וחבריהם, שככל שמתבגרים צריך ללמוד פחות.
מעולם לא הבנתי כיצד הורים מוכנים לסבול מציאות עקומה כזו. בטח ובטח כשמדובר בהורים המשקיעים תמיד ברכישת הדברים הכי טובים והכי יקרים עבור ילדיהם. לא ערכתי בדיקה מקפת, אך עד כמה שידוע לי בסופו של יום אני גם משלם פחות על יום לימודים ארוך בבית הספר התורני מאשר מה שהורה משלם על חוגים תורניים בצהרון של בית הספר הממ"ד.

מבחינת יום הלימודים הארוך אכן מצאתי בבית הספר התורני את ששאפתי אליו. עם זאת, לי ברור שזהו לא פתרון לכלל המערכת. ברגע שבית ספר משדר להורים (ובייחוד לאמהות, כמובן) שהם נדרשים להתלבש בצורה מסויימת, פירושו של דבר שהם משדרים שהם לא מעוניינים בילדים של הורים המתלבשים אחרת. כל עוד עושים זאת, לא ניתן לטעון מנגד שאנחנו פתוחים לקבל את הציבור המסורתי והדתי הרחב. אם צוות בית הספר יתחיל לשדר במקום זאת, שהוא בעד הפצת תגבור תורני מקסימלי לילדים יחד עם הקפדה רצינית בקיום מצוות, אני חושב שבית הספר יצליח למשוך גם ציבורים לא תורניים אך איכותיים (דתיים ומסורתיים) המעוניינים שילדיהם ילמדו כמה שיותר, אך הם אינם מוכנים להיות תורניים עפ"י ההגדרות המקובלות. כלומר, בית הספר צריך לדאוג לחינוך הילדים ולא להגדרת האוכלוסייה ממנה יבואו הילדים שיתחנכו. זה יותר קשה, אך כל עוד לא יעשו זאת זה יהיה רק בבחינת בריחה מהבעיה (ואני את נפשי הצלתי) במקום הצבת פתרון למערכת החולה.

אנשים תורניים ובתי ספר תורניים

על דברי מהשבוע שעבר שאינני מקבל את ההגדרה הרווחת של "תורניות", אני מרגיש צורך להוסיף שגם אינני יודע כיצד מוגדר ה"תורני". על פי החלוקה אצלי בראש - אדם השולח את ילדיו לבית-ספר חילוני הוא חילוני (על אף שאני יודע שיש הרבה מסורתיים ביניהם, על זה אולי בהזדמנות אחרת), אדם השולח את ילדיו לחינוך חרדי הוא חרדי ואדם השולח את ילדיו לבית ספר דתי הוא דתי.
אני שולח את בני לבית ספר תורני, אבל אני מכיר אנשים שיוגדרו תורניים (על פי המדדים המקובלים) השולחים את ילדיהם לבתי ספר לא-תורניים, ואני מכיר אנשים לא-תורניים השולחים את ילדיהם לבית הספר התורני. כך שהמדד הזה כנראה לא עובד, גם לשיטתו של מי שסובר שיש מקום להגדרת "תורני".

הסיבה שאני חוזר לנושא הזה שוב, הוא בגלל שאני גם רוצה לומר מילה טובה על הקבוצה המוגדרת כ"תורנית". בשנים האחרונות מדברים הרבה על ההפרדה בין בתי הספר הממ"ד הרגילים לבתי הספר התורניים. בכל הויכוח הזה, נדמה לי שחסר האלמנט החשוב ביותר וזה שבית הספר הממ"ד איננו מתאים לאוכלוסייה הדתית-לאומית. הציבור הדתי-לאומי הינו ציבור בורגני מאד ומשכיל מאד, יחסית לכל מגזר אחר בארץ. היה מתבקש שההורה המשכיל והבורגני, שבהרבה מהמקרים גם עובד בעבודה טובענית מאד, ישלח את ילדיו לחינוך ברמה גבוהה מאד (שוב, ביחס לכל אוכלוסיה אחרת). בפועל, בתי הספר הממ"ד אינם מספקים את הסחורה. בראש ובראשונה בגלל יום הלימודים הקצר.
הקבוצה היחידה שקמה והבינה שיש כאן משהו לא הגיוני היא הקבוצה התורנית. הם הבינו שלא יכול להיות שילד יקבל בבית חינוך ברמה מסויימת ובבית הספר הרמה והדרישות הלימודיות יהיו נמוכות בהרבה.

עם זאת, על אף שהמוסדות התורניים (ודברי מכוונים כעת בדווקא לבתי הספר היסודיים) הם דבר כל כך מתבקש והגיוני, אני חושב שהתורניים היו צריכים לעשות עוד חצי צעד. בית הספר התורני מוצג לציבור כמוסד המתעתד להצמיח ילדיים תורניים. לדעתי, כרטיס הביקור הנכון של בתי הספר הללו (לפחות אלו הנמצאים בסביבות עירוניות ולא ביישובים ובריכוזים תורניים) צריך להיות "תגבור תורני". ההבדל הוא במוכנות לקבל אנשים שאינם תורניים לבית הספר. אם כרטיס הביקור הוא "תגבור תורני", אזי בית הספר מעוניין לקבל כל ילד וללמד אותו תורה, וכמה שיותר תורה. אבל באופן בו בתי הספר מוצגים כיום המטרה היא ללמד ילדים שהוריהם רוצים שהם יהיו תורניים.
כלומר, לדעתי האידיאל היה בית ספר עם תקנון וכללים נוקשים לגבי אופן ההתנהגות בבית הספר, אך הפתוח גם לקבל אנשים שלא מתנהגים באופן זה בבתיהם. העיקר הוא שהם מעוניינים שילדיהם ילמדו תורה ברמה גבוהה.

כתבתי כאן הרבה ברמזים. אם תהיה התעניינות בנושא מצד הקוראים, אשמח להרחיב בהזדמנות אחרת.