על דברי מהשבוע שעבר שאינני מקבל את ההגדרה הרווחת של "תורניות", אני מרגיש צורך להוסיף שגם אינני יודע כיצד מוגדר ה"תורני". על פי החלוקה אצלי בראש - אדם השולח את ילדיו לבית-ספר חילוני הוא חילוני (על אף שאני יודע שיש הרבה מסורתיים ביניהם, על זה אולי בהזדמנות אחרת), אדם השולח את ילדיו לחינוך חרדי הוא חרדי ואדם השולח את ילדיו לבית ספר דתי הוא דתי.
אני שולח את בני לבית ספר תורני, אבל אני מכיר אנשים שיוגדרו תורניים (על פי המדדים המקובלים) השולחים את ילדיהם לבתי ספר לא-תורניים, ואני מכיר אנשים לא-תורניים השולחים את ילדיהם לבית הספר התורני. כך שהמדד הזה כנראה לא עובד, גם לשיטתו של מי שסובר שיש מקום להגדרת "תורני".
הסיבה שאני חוזר לנושא הזה שוב, הוא בגלל שאני גם רוצה לומר מילה טובה על הקבוצה המוגדרת כ"תורנית". בשנים האחרונות מדברים הרבה על ההפרדה בין בתי הספר הממ"ד הרגילים לבתי הספר התורניים. בכל הויכוח הזה, נדמה לי שחסר האלמנט החשוב ביותר וזה שבית הספר הממ"ד איננו מתאים לאוכלוסייה הדתית-לאומית. הציבור הדתי-לאומי הינו ציבור בורגני מאד ומשכיל מאד, יחסית לכל מגזר אחר בארץ. היה מתבקש שההורה המשכיל והבורגני, שבהרבה מהמקרים גם עובד בעבודה טובענית מאד, ישלח את ילדיו לחינוך ברמה גבוהה מאד (שוב, ביחס לכל אוכלוסיה אחרת). בפועל, בתי הספר הממ"ד אינם מספקים את הסחורה. בראש ובראשונה בגלל יום הלימודים הקצר.
הקבוצה היחידה שקמה והבינה שיש כאן משהו לא הגיוני היא הקבוצה התורנית. הם הבינו שלא יכול להיות שילד יקבל בבית חינוך ברמה מסויימת ובבית הספר הרמה והדרישות הלימודיות יהיו נמוכות בהרבה.
עם זאת, על אף שהמוסדות התורניים (ודברי מכוונים כעת בדווקא לבתי הספר היסודיים) הם דבר כל כך מתבקש והגיוני, אני חושב שהתורניים היו צריכים לעשות עוד חצי צעד. בית הספר התורני מוצג לציבור כמוסד המתעתד להצמיח ילדיים תורניים. לדעתי, כרטיס הביקור הנכון של בתי הספר הללו (לפחות אלו הנמצאים בסביבות עירוניות ולא ביישובים ובריכוזים תורניים) צריך להיות "תגבור תורני". ההבדל הוא במוכנות לקבל אנשים שאינם תורניים לבית הספר. אם כרטיס הביקור הוא "תגבור תורני", אזי בית הספר מעוניין לקבל כל ילד וללמד אותו תורה, וכמה שיותר תורה. אבל באופן בו בתי הספר מוצגים כיום המטרה היא ללמד ילדים שהוריהם רוצים שהם יהיו תורניים.
כלומר, לדעתי האידיאל היה בית ספר עם תקנון וכללים נוקשים לגבי אופן ההתנהגות בבית הספר, אך הפתוח גם לקבל אנשים שלא מתנהגים באופן זה בבתיהם. העיקר הוא שהם מעוניינים שילדיהם ילמדו תורה ברמה גבוהה.
כתבתי כאן הרבה ברמזים. אם תהיה התעניינות בנושא מצד הקוראים, אשמח להרחיב בהזדמנות אחרת.
תגובה 1:
שם השולח: חגי תאריך: 25/10/09, 08:34:42
הכיוון שלך אולי נכון אבל הוא בעייתי - מדינת ישראל החליטה שחינוך הוא מצרך שוויוני שניתן באמצעות המדינה. בית ספר שנמצא תחת חסות משרד החינוך לא אמור לתת "תגבור" בשום תחום (בעקרון זה אמור להיות תקף גם לגבי בתי ספר פרטיים אבל כאן המציאות חזקה יותר) ואם אתה רוצה לתגבר את הילד תשלח אותו לחוג פרטי אחה"צ לא במסגרת בית הספר.
המדינה כן מכירה ברצון של הורה לחנך את בניו ע"פ דרך החיים שלו עם ילדים מאותו זרם, ולכן יש בתי"ס חילוניים, דתיים, תורניים וחרדים - כשהחלוקה היא ע"פ אוכלוסיה ולא איכות החינוך.
שם השולח: אסף תאריך: 26/10/09, 08:08:15
גם אני שולח ל(מכינה ל)בית ספר תורני++, בכאב רב על כך שכל התלמידים נבררו ומתאימים לסטנדרט, ללא גיוון של ילד שניים שבאים מסביבה קצת שונה, אך עם רצון להצטרף לרעיון בית הספר.
לחגי - אם המדינה מושכת לכיוון מכנה משותף רחב אך נמוך, והציבור לכיוון השני: בית ספר לכל תת זרם ולכל חצי אידאולוגיה, ברור שיהיה פער בלתי ניתן לגישור. הלוואי שמציאות האמצע תחזור להיות דומיננטית - אפשרות ממלכתית/ציבורית להעניק תוספת בהתאם לרצון ההורים (גם שאיפה למצוינות בתחומי החול למעוניינים), שהורים רבים יתפשרו על כבודם, ומתוך שאיפה לאהבת ישראל אמיתית יהיו מוכנים שילדם יתחנך עם "אחרים" (
הוסף רשומת תגובה