‏הצגת רשומות עם תוויות הרב מרדכי אלון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הרב מרדכי אלון. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

מישהו מטפל בך?

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני כשבועיים היינו כולנו דבוקים למסכים והאזנו לדבריו של הרב מוטי אלון כנגד ההתנהלות של פורום תקנה וכנגד האישומים של המשטרה והפרקליטות נגדו. בדבריו, הסביר הרב אלון שאותו בחור שסיפורו מופיע בכתב האישום, בא אליו עם מצוקה אישית קשה והוא העניק לו טיפול של חום ואהבה.
הרבה כבר נאמר על פרשת הרב אלון, ואני מבקש לדון בנקודה אחת שכמדומני טרם קיבלה את ההתייחסות הציבורית הנדרשת. הבחור, שלדבריו נפגע מהרב אלון, בא לרב אלון לטיפול. ונשאלת השאלה: למה?
רבנים הינם אנשי רוח. נתאר לעצמנו ששכננו החילוני היה מספר לנו שהוא נמצא במצוקה אישית קשה והוא החליט לפנות לדוד גרוסמן או לאסא כשר שיעזור לו ויעניק לו טיפול למצוקתו. איך היינו מסתכלים על אדם כזה?
כנראה שלאותו בחור היו שתי סיבות לפנות לרב אלון. יכול להיות שהוא לא ידע למי אפשר לפנות לקבל עזרה אז הוא פנה למי שמבחינתו היה זמין. הזמינות יכולה להיות מבחינה כלכלית, שירות הניתן בחינם, ויכולה להיות מבחינה גיאוגרפית, או כל זמינות אחרת. אפשרות אחרת היא שאותו בחור שמע את שמועתו הטובה של הרב אלון בפתרון מצוקות של אנשים אחרים, ולכן החליט לנסות גם את מזלו. בפועל, אני מניח ששתי הסיבות תופסות מקום אצל מטופליהם של רבנים, אצל חלק הסיבה הראשונה דומיננטית יותר, ואצל אחרים השניה דומיננטית יותר.
כל זה נכון ביחס לג', י', א' או ב', אותם אנשים פרטיים שפונים אל רבנים לטובת טיפול. אך מה ביחס לרבנים עצמם? מדוע הם מעניקים טיפול לפונים אליהם?
אני מניח שאם מישהו היה פונה לרב ומבקש ממנו להנחות אותו בבניית דק במרפסת ביתו, הרב היה עונה לו: "תשמע, אני רואה שאתה במצוקה ואני מוכן להקדיש לך שעה מזמני כדי לסייע לך, אבל דע לך: אני לא יודע כיצד לבנות דק. אם באמת ברצונך בדק, מומלץ לך לפנות לאיש מקצוע בתחום".
אפשר להציע אפשרויות שונות בכדי לענות על השאלה למה רב כזה או אחר מוכן להציע את עצמו בכדי לטפל במצוקות הנפשיות של בני קהילתו, תלמידיו או סתם אנשים שנקרו בדרכו. חלק מהתשובות הללו טובות יותר ומבוססות על כך שאין חכם כבעל הנסיון, וחלקן פחות טובות.
אותי מעניינת דווקא השאלה הבסיסית, האם זה נכון שהרב אמור לפתור את מצוקותיהם של כל הפונים אליו?
לפני כמה חדשים השתתפתי בכנס של רבנים בנושא "הרב והמטפל". לקראת סוף הכנס עמד מהקהל אחד הרבנים מבעלי הזקנים הלבנים ופנה אלינו, הרבנים הצעירים, ואמר בערך כך: "אחרי שנים לא מעטות ברבנות אני יכול לומר לכם שהדבר הכי חשוב במקצוע זה ענוה. על הרב לדעת לאלו נושאים הוא מוכשר, לאלו נושאים הוא יכול לפנות זמן לטפל, ולאלו נושאים עליו לכוון את השואל למישהו יותר מוכשר ממנו".
במהלך הכנס הוצגו ע"י אנשי מקצוע דיסציפלינות שונות לטיפול בסכסוכים: הדיין – זה שתפקידו לחתוך את הדין, להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע. המטפל/הפסיכולוג – שתפקידו לנסות למצוא את השורש של המצוקה ולטפל בה. והמגשר – שתפקידו לעזור לצדדים המסוכסכים לנהל משא ומתן על מנת לפתור את הסכסוך. לאחר מכן נשאלה השאלה: לנוכח מגוון אנשי המקצוע הללו, אשר למדו והתמקצעו שנים רבות במקצועם, מה תפקידו של הרב?
הדוקטרינה שהוצגה בכנס היא, שעל הרב להוות צומת הכרעה, להכיר את האפשרויות השונות ולדעת להפנות וללוות את הפונים אליו, הנצרכים לטיפול מקצועי, אל עבר איש המקצוע המתאים. גם תפקיד מצומצם זה שיועד לרב, איננו דבר של מה בכך. פעמים יהיה על הרב לומר לאדם הנמצא במצוקה שמצוקתו היא תופעה נורמלית לחלוטין שכל אחד מתמודד איתה, ולפעמים יהיה על הרב לעבוד קשה על מנת לשכנע את הפונה שהכתובת הנכונה לפנייתו היא איש מקצוע בעל ידע ונסיון מתאימים, על אף שלא תמיד נעים ונוח לפנות לאיש מהסוג הזה.
אחת הנקודות בכנס שממש האירו את עיני היתה, שדווקא נציג בתי הדין הרבניים בכנס קבל בדבריו על רבנים שאינם מצויים מספיק בתחום חושן-משפט, אך בכל זאת מנסים את כוחם מול בעלי דין. התוצאות של ניסיונות אלו מגיעות בסופו של דבר לבית הדין, ואז קשה מאד לתקן את הנזק שכבר עשה אותו רב לא בקי. בעיני, ברור שהדברים נכונים פי כמה בתחומים של טיפול במצוקות נפשיות. וכפי שאמרו זאת לפני: “A man’s got to know his limitations” – על האדם להכיר במגבלותיו. 

יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

על כתב האישום נגד הרב מוטי אלון ותגובתו של הרב אלון

לאחר שאתמול הפרקליטות הודיעה על הגשת כתב אישום נגד הרב אלון, הרב אלון החליט לשבור את שתיקתו והוא הגיב היום בנאום ששודר בשידור ישיר בYNET (כל הכבוד להם על השידור. עד כמה שידוע לי הם כלי התקשורת היחיד ששידר את הדברים). ראיתי את עשרים הדקות הראשונות של דבריו. לעת עתה לא מצאתי ברשת מקום בו ניתן לצפות בכל דבריו ולהשלים את מה שפספסתי, או לקרוא את תמליל דבריו, כך שבהתייחסותי את מסתמך רק על זכרוני.

יש להודות שהקטעים מכתב האישום שהתפרסמו בתקשורת לא נראים חמורים בכלל, וקשה לי להאמין שמישהו יצליח להוכיח את אשמתו של הרב אלון בהם. וכפי שהגדיר זאת חברי חיים ולדומירסקי (כן, מעולם קטן) בסטטוס בפייסבוק: "ברצינות??? אלה האישומים???".

בדבריו הרב אלון תקף את התנהלות פורום תקנה, ואף האשים את אחד מחבריה ואת הרבנית יהודית שילת בעידוד המתלוננים שעליהם הפרקליטות מבססת את כתב האישום. מלבד רמז מאד עבה לרבנית שילת, שמאד קשה לפספס במי המדובר, הרב אלון האשים גם אחרים בפורום ואף נתן רמזים במי המדובר (אני לא הבנתי את מרבית הרמזים, כולל ראש ישיבה שהשווה אותו לד"ר ג'ייקל ומר הייד), אך הוא נמנע מנקיטה בשמות. אני חייב לומר שאינני מבין את הטקטיקה הזאת. אם ההאשמות נכונות בעיניו, שחבר הפורום רודף אותו ותפר לו תיק והצליח לרמות את שאר חברי הפורום, מה לא מוצדק בנקיטת השם באופן מפורש ולא ברמיזות? לא רק זה, כל עוד אותו תופר התיקים המצליח עדיין חופשי לפעול מבלי שהקרבנות הקודמים שלו אפילו הפנו אליו אצבע, מה ימנע ממנו לתפור תיקים לעוד רבנים מצליחים ומשפיעים בציבור?

הרב אלון הזכיר בדבריו שבמהלך השנתיים האחרונות הוא גזר על עצמו שתיקה. אני לא שמעתי ממנו הסבר לגזירה הזאת. מדוע לשבור את השתיקה עכשיו ולא לפני שנתיים או בעוד חצי שנה?

השאלה הגדולה ביותר שעלה מדברי הרב אלון הוא מה היה המניע של פורום תקנה לתפור לו תיק, וכיצד יכול להיות שהוא הסכים לקבל על עצמו את הדין (חוץ מזה שהוא אמר שהוא טעה בזה, כנגד דעתו של הג"ר מרדכי אליהו).

מבחינה ציבורית פנים-מגזרית, אינני יודע מה כתב האישום והמשפט יעלו או יורידו. אלו שדבקים ברב אלון ימשיכו לדבוק בו גם אם יצא אשם במשפט, ואלו שמאמינים לפורום תקנה על אף ההאשמות של הרב אלון ומקורביו כנגד חברי הפורום מן הסתם ימשיכו להאמין שלפורום הגיעו נתונים אודות מעשים חמורים בהרבה מאלו הנמצאים בכתב האישום.

בכל אופן, אחרי ששמעתי את דבריו של הרב אלון חזרתי לקרוא את דבריו של הרב אהרן ליכטנשטיין. אלו הדברים שלאחר קריאתם בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שהרב אלון לא יוכל יותר להיות דמות ציבורית. אינני יכול לומר היום, אחרי שמיעת חלק גדול מדברי ההגנה של הרב אלון, שמשהו השתנה בתובנה הזאת.

ואתם, חברים, מוזמנים לפרוק את אשר על לבכם בפרשה הכואבת הזאת בתיבת התגובות. 

יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

הדברים המתחדשים בכל יום

- לפני כמה ימים הצצתי באתר כיפה וראיתי מאמר של ד"ר אביעד הכהן שבו הוא תוקף את:
ניסיונם של כמה רבנים, שהדי דבריהם נשמעו באחרונה ברמה, לתלות את כל חוליי החברה הדתית בלימודים האקדמיים
אינני חושב שאני מבין האנשים שלא יודעים מה קורה מסביבם, אך לא היה לי מושג כנגד מי מתבטא ד"ר הכהן. כנראה שההדים שנשמעו ברמה לא הגיעו לאזור מגורי. כך או כך לא רציתי להשאר בבורותי ושאלתי ידיד אם הוא יודע במה המדובר והוא הפנה אותי לראיון שהתפרסם באתר הארץ עם הרב אברהם וסרמן, ר"מ בישיבת רמת-גן ורב קהילה בגבעתיים, על מאמר שהוא כתב בעלון "עולם קטן" כנגד יתר האקדמיזציה הפושה בציבור.

- עם או בלי קשר לידיעה הקודמת, היום התפרסם באתר YNET ראיון עם מו"ר הרב שבתי רפפורט, העומד כיום בראש המכון הגבוה לתורה (הידוע בכינויו "הכולל") של אוניברסיטת בר-אילן. אני בטוח שלא מעט מתלמידיו יתקשו להאמין שהוא אמר את המשפט הבא:
זו אוניברסיטה שמנסה לחנך. היא לא פונה רק אל השכל, אלא גם אל הלב ואל ההכרה וזה האופי המיוחד שלה. המסר שעובר כל הזמן הוא חשיבותה של המורשת היהודית. וכל הזמן , תוך כדי, לא דוחים אף אחד. לא אומרים לאף אחד בגלל זה אתה לא יכול ללמוד כאן, אלא אומרים אנחנו אוניברסיטה שהתורה עניין מרכזי בה, בוא ותראה. בבר אילן את התפיסה הזו נושמים באויר.
(לשם ההגינות אבהיר שאני לא זוכר אי פעם שהרב שבתי התבטא כנגד לימודים בבר-אילן או בכל מוסד אקדמאי אחר)
הראיון מסתיים במשפט שהוא מאד מאד משקף את האיש:
אני חושב שהחיסרון הגדול של דורנו זו הבורות שנובעת מחוסר חשיפה לתורה. זו אינה בורות של חוסר ידיעה, אלא מתוך הכרה שזה יהיה לי קשה. אני חושב ששונאי ישראל האשימו אותנו בהרבה דברים, אבל אף פעם לא בטיפשות. עם ישראל הוא עם חכם. אני חושב שצריך לפתח את תחום התורה והאמונה והמורשת ולא רק ללמוד אותם. יש לנו מחויבות להוריש לדור הבא משהו עשיר יותר ממה שקיבלנו. העובדה שיש כאן תחומי ידע שונים מאפשרת לנו להעשיר את מה שיש לנו ואסור לנו להתחמק מעבודה זו.

- כבר שנים שאני מתחבט בשאלה: האם זו היתה התמימות של ילדותי שציירה במוחי את החברה החרדית כחברה קדושה וטהורה או שזה יתר החשיפה התקשורתית שכיום מציירת את החברה החרדית בפני בצבעים של סיאוב ושחיתות? האם החברה החרדית השתנתה או שאני השתניתי? והנה אני מגלה היום שעוד אדם מהילדים של שנות השמונים, מהצד החרדי של המפה, שואל את אותן השאלות.

- אתמול פורסם שפורום תקנה עומדת לפרסם פרטים נוספים על פרשת הרב מרדכי אלון. זאת כנראה כתגובה לפירסום מכתבו של יוסי גרינפלד, מתלמידי הרב אלון, כנגד פורום תקנה. מאז, מתפרסמות מאמרים בעד ונגד פרסום פרטי הפרשה [גם אני אחווה דעה: אני מתנגד לפרסום עוד פרטים מהפרשה. הציבור שמע ומאמין לפורום תקנה. אני מרגיש כאילו יש אנשים בפורום תקנה שהפרסומים האחרונים נורא מטרידים והם בטוחים שכל העולם רועש וגועש על הפרסומים הללו. בפועל, זה לא משפיע כמעט על אף אדם. הפורום ביצע את משימתו בהצלחה, דבריו של הרב ליכטנשטיין שנאמרו עם פיצוץ הפרשה אינם נתונים לפרשנות, ומי שירצה לשמוע ישמע ומי שלא לא]. במסגרת המאמרים שהתפרסמו אני ממליץ בייחוד על מאמרו של הרב אמנון בזק.

יום רביעי, 24 בפברואר 2010

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו"

מאת: שמעון לרנר

(מורי ורבי מבקש אני מראש מחילה אם הדברים שאכתוב יפגעו בכבודכם. "עת לעשות לד'...")

קשה מאוד לתאר את עומק השבר והזעזוע הממלאים אותי מאז יום רביעי שעבר. (כן, אני יודע, הפרשייה התפרסמה כבר ביום שלישי אבל בשעות הראשונות הייתי בהכחשה גמורה ולא הסכמתי להקשיב בכלל לחדשות).
ספק אם אני בכלל צריך. ודאי רבים בציבור מסוחררים כמוני ויכולים לדמיין ולתאר לעצמם מה עובר עלי.
הלב נקרע לרסיסים, כואב לי פיזית ונפשית, ואינני מוצא מרגוע לנפשי.

רבים וטובים ממני כבר שיתפו את הציבור בהרבה כיווני חשיבה מועילים, ובכל זאת נדמה שהשאירו לי מקום קטן להתגדר בו.

מאז שהתחלתי את חטיבת הביניים בישיבת חורב ועד סיום הישיבה התיכונית (ואף מעבר), נדמה בעיני הרב כמלאך ד' צבקות.
אהבתי (ואני עדיין אוהב) את הרב אלון כמו שתלמיד נאמן יודע לאהוב את רבותיו. למדתי ממנו תורה הרבה ועוד יותר מידות ומעשים טובים. הוא תמיד ידע לקרוא את מצב הרוח שלי במבט חטוף, וידע יותר טוב מרבים אחרים לעודד בזמנים קשים.
האם הוא חיבק יותר מדי? אינני יודע. זכורים לי היטב שני חיבוקים שזכיתי לקבל ממנו.
אחד ליד קברו הטרי של נחשון וקסמן הי"ד, כשראש הישיבה בכה יחד איתנו.
השני בחתונה שלי, כשראש הישיבה הגיע בשעה מאוחרת לריקודים [היו לו עוד כמה אירועים באותו ערב].
משניהם אני שואב כוחות עד עצם היום הזה וגם עכשיו לא הייתי מוותר עליהם בשום אופן.

קל מדי לתלות את הבעיה בהערצה מופרזת לרבנים. זה נכון שצריך להזהר אבל זה לא כל הסיפור. אין בי (ומעולם לא הייתה לי), הערצה עיוורת לרב כלשהו. חבריי ואנוכי לא נמשכנו כלל וכלל לצד הכריזמאטי.
במישור העקרוני, דמותו של הרב אמורה להצטייר בעיני תלמידיו כמלאך ד' צבקות. יש בזה סיכון מסוים אבל בחיים הרבה פעמים הרווח תלוי בסיכון. רק כך אפשר לגדל דור שבאמת שואף לגדלות בתורה.

רבים אומרים למיחש מיבעי.אבל למיחש למה?למיחש שמא היסודות שעליהם נבניתי וחונכתי רעועים ומטים ליפול? למיחש שתחילת דרכי בקודש נשענת על אשליה ומצג שווא?
למיחש שהכלי שממנו קיבלתי כל כך היה ח"ו פגום?

והזעקה בוקעת ועולה מעומק הנשמה.

מורי ורבי הלא אתה לימדת אותי מה היא יראת שמים אמיתית. את מימיך שתיתי ואתה הכנסת אותי תחת כנפי השכינה.שלי ושל ביתי - שלך.רבים אומרים שזכויותיו של אדם אינן נמחקות סתם כך.
שאין מלאכים, ושכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
זה מסביר אולי איך יתכן שיקרה כזה דבר אבל לא איך אני צריך להתייחס למה שכבר היה.
הרי בודאי שאם צריך לחשוש כבר אי אפשר לראות בו דוגמא אישית שלאורו אלך.
קשה לי לקבל את העובדה שאולי כל עולמי הרוחני איננו מיוסד על אדני הקדושה והטהרה.

ובשעות קשות אלה מתנגנים באוזני שוב ושוב דבריו של אדמו"ר הזקן מחב"ד בספר התניא.
רק הסתכלות מיוחדת זו עזרה לי באמת לעבור את הימים האחרונים.

"דלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות"

ראייה פשוטה אך כל כך חודרת את המציאות ומאפשרת לפשר בין מה שהמוח יודע למה שהלב מרגיש.

"נפש אחת מצד הקליפה...וממנה באות כל המידות רעות...
דהיינו כעס וגאוה...ותאות התענוגים... והוללות וליצנות"

שתי נפשות נפרדות לחלוטין שאינן נוגעות אחת בחברתה ונלחמות זו עם זו באופן מתמיד.

"ונפש השנית בישראל היא חלק א-לוק ממעל ממש"
אין לי ספק שמה שזכיתי לראות אצל הרב היה הצד הא-לקי והקדוש.

אין לי ספק שכל הדברים השמורים בזכרוני מגיעים ממקום קדוש וטהור.
אמנם נכון, ברגע שלמיחש מיבעי נפגמת דמות מלאך הא-לוקים.
כשאני מסתכל עכשיו קשה לי לאבחן ולהפריד בין הצדדים השונים.

אינני יודע אם אצליח אני להגיע למדריגה בה אוכל להמשיך ולבקש תורה מפיו.

החשש המקנן בלב פנימה מטשטש את הראייה.
אבל דבר אחד אני יודע בוודאות גמורה:
דמות נשמתו הא-לקית של מורי ורבי צרובה על לוח ליבי לעד.

הדברים נכתבו בדמע

יום שבת, 20 בפברואר 2010

עוד על ההאשמות כנגד הרב אלון

הקדשתי הערב את זמן השיעור שלי בזמן סעודה שלישית לדיון בנושא פרשת הרב מרדכי אלון. לא הייתי בטוח איך הציבור "יאכל" את זה, ואם הנושא בכלל מעניין את חברי הקהילה שלי. אני שמח שבסופו של דבר זה עבר בהצלחה.

לאחר שהתנצלתי על כך שאני מרגיש צורך לשנות מפורמט השיעור הקבוע, פתחתי בהצגת הנתונים שהתפרסמו:
השבוע נפל דבר בישראל ורב חשוב שאלפים היו נוהרים לשיעוריו הואשם שהוא ניצל את מרותו וקיים מערכת יחסים מינית עם אנשים שפנו אליו לעזרה.
הצגתי בפני הציבור גם את המקרה של הרב מרדכי טנדלר.
המשכתי וסיפרתי שאחד החברים אצלנו אמר לי הבוקר בבדיחותא:
מזל שהספר שקנינו כדי לחלק לנערי הבר-מצווה הוא של הרב לאו ולא של הרב אלון, אחרת מה היינו עושים עם כל הספרים שקנינו...

השאלות שהצגתי בפתח הדיון היו: האם הרב נשאר רב אחרי שעולים חשדות כל כך חמורים? איך מתייחסים לתורה שלמדנו ממנו? לספרים שלו?

הבאתי את המקורות הבאים:
א. תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א:
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה (רש"י: שיוצאין עליו שמועות רעות). אמר רב יהודה: היכי ליעביד? לשמתיה - צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה - קא מיתחיל שמא דשמיא. אמר ליה לרבה בר בר חנה: מידי שמיע לך בהא: אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו (רש"י: הואיל וסנו שומעניה, הא דצריכי ליה רבנן לאו כלום הוא, דמוטב דלא ילפי מיניה). שמתיה רב יהודה.

ב. תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א:
אמר רב הונא: באושא התקינו: אב בית דין שסרח - אין מנדין אותו, אלא אומר לו: (מלכים ב' י"ד) הכבד ושב בביתך. חזר וסרח - מנדין אותו, מפני חילול השם. ופליגא דריש לקיש. דאמר ריש לקיש: תלמיד חכם שסרח - אין מנדין אותו בפרהסיא, שנאמר (הושע ד') וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה - כסהו כלילה.

ג. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב:
ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש (משלי כ"ב) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי. רב חנינא אמר מהכא: (תהלים מ"ה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו'. קשו קראי אהדדי! - לא קשיא, הא - בגדול, הא - בקטן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. דרש רבא: מאי דכתיב (שיר השירים ו') אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת.

נעלתי את הדיון בפשט שלי בדברי חז"ל (מסכת שבת דף קיב עמוד ב):
אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים
הסברתי כך: מי שמחפש מלאכים יוכל למצוא אותם רק בקרב מי שכבר נפטר לבית עולמו. אנשים החיים בינינו תמיד תוכל לראות ולמצוא את הפגמים שלהם. בקרב החיים לא ניתן למצוא מלאכים, רק אנשים או חמורים.

[אגב, יש להזהר מהמגמה האומרת: כולנו בני אדם, לכל אדם יש נפילות. ההאשמות בשני המקרים, הן בזה הנוכחי והן במקרה השני שהוזכר בפתח הדברי, הינם חמורים מאד שאדם רגיל לא נופל בדברים כאלו.]

יום שלישי, 16 בפברואר 2010

הרב אלון, פורום תקנה ואני

מישהו ניגש אלי היום ושאל אותי אם יש לי מידע פנימי על פרשת הרב אלון. אז כמובן שאין לי.

אבל בכל זאת אני מרגיש שיש לי קשר לעניין, או לכל הפחות קשר עקיף.

במהלך השנתיים פלוס שהבלוג הזה קיים ולמעלה משש מאות רשימות שהתפרסמו יש רשימות מעטות מאד שהתלבטתי אם לפרסם אותם מראש, יש מספר זעום של רשימות שהתלבטתי גם לאחר פרסומם אם היה זה צעד נכון לפרסמם.
את הרשימה רצוי לרוב אחיו פרסמתי לפני קצת פחות משנתיים בלב כבד, אבל מתוך תחושה שהנושא שהעלתי שם ראוי לדיון רציני בתוך הציבור שלנו. קיבלתי לא מעט ביקורת על פרסום הדברים, ביקורת שלא שכנעה אותי להוריד את הרשימה אבל בכל פעם שראיתי שמישהו הגיע לבלוג לעמוד ההוא רק בגלל שחיפש את הצמד "הרב מרדכי אלון" בגוגל, התלבטתי אם באמת היה נכון לפרסם את הרשימה ההיא ואם נכון להשאיר אותה.

אתמול, מתוך ההלם והזעזוע, חזרתי וקראתי את הרשימה ההיא ואמרתי לעצמי שאם רק המצב שתיארתי שם היה בלתי סביר בעיני הציבור שלנו, לא היינו מגיעים ליום הזה. אם אדם שמודיע שהוא פורש מהחיים הציבוריים ללא שום הסברים, היה נעזב לנפשו כל עוד הוא מתפקד כאדם פרטי אך אם ירצה לחזור לחיים הציבוריים יצטרך לספק הסברים למהלכיו, לא היינו מגיעים ליום הזה.

יום שלישי, 1 באפריל 2008

רצוי לרוב אחיו

הרב מרדכי אלון זכה עד לפני מספר שנים לפופולאריות שמעטים הרבנים שזכו לשכמותה. את הפופולאריות הרבה הוא הרויח בזכות שיעוריו המצויינים בבית כנסת ישורון בירושלים ובמכון הגבוה לתורה באונ' בר-אילן ששודרו ברדיו בשידור חי ולאחר מכן גם בתכנית השבועית בערוץ הראשון בטלויזיה בימי שישי בצהריים. הרב אלון נודע לאחד הדרשנים המוכשרים ביותר והציבור צרך את דברי התורה בשמחה ובחשק רב.
לפני מספר שנים הרב אלון קרא נכון את הצורך בציבור והקים את "מבראשית", מפעל פרשת שבוע המופנה לילדים החל מגילאי הגן ועד לכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי. בשיחה ששמעתי ממנו לפני שהוא השיק את מבראשית הרב אלון הסביר שהציבור כבר מאס בעוד ועוד מסגרות והוא מחפש תכנים, לכן צריך להשתמש במסגרות הקיימות על מנת להפיץ תכנים חדשים שיתקבלו ברצון על ידי הציבור. אין צורך להרחיב עד כמה צדק הרב אלון בהבחנה זו.

כשהרב אלון היה ראש ישיבת הכותל הזדמן לי להכנס להיכל הישיבה בסוף תפילת ערבית של יום הכיפורים עת אמרו את שיר הייחוד. בשלב זה התחילו התלמידים הצעירים יותר בישיבה לעמוד בתור על מנת לאחל ולקבל ברכת גמר חתימה טובה לראש הישיבה, הרב אלון. את המחזה שראיתי קשה לתאר במילים. כל תלמיד שניגש לרב התקבל אצלו בחיבוקים ונשיקות, שספק בעיני אם תלמידים אלו זכו לחמימות כה רבה מאבותיהם מאז הגיעו לגיל בגרות. עד היום אינני יודע כיצד לשפוט את המחזה הזה - לחיוב או לשלילה? בכל מקרה, אז הבנתי שבנוסף להערצה הגדולה שקיימת לרב אלון מציבור המבוגרים ששותים בצמא את דבריו בשיעורים ברדיו ובטלויזיה, ישנה הערצה אולי אפילו יותר גדולה בקרב הצעירים.

ואז קרה השינוי. כך הוא מתואר בויקיפדיה:
במהלך שנת תשס"ו הודיע הרב אלון על יציאה לחופשה. הרב אלון הודיע על הפסקת שיעוריו בפרשת שבוע (בבית הכנסת ישורון, באוניברסיטת בר-אילן ובטלוויזיה); דברים אשר הקנו לו את פרסומו הרב בקרב הציבור. כמו כן, מזמן זה, הרב אלון מיעט בעריכת חתונות ובהגעה ללוויות. על אף יציאתו לחופשה המשיך הרב אלון לשמור על קשר עם "מבראשית" ועם "ישיבת הכותל". ב-28 בינואר 2007 נפצע קשה בנו של הרב אלון, רפאל, בתאונת דרכים בהתהפכות רכב אך הבריא עם הזמן. ב-31 בדצמבר 2007 הרב הודיע רשמית על פרישתו מראשות ישיבת הכותל ועל מעבר מרב "דורש" לרב "כותב" והחל לכתוב את פירושו על חמישה חומשי תורה.

הרב אלון עבר להתגורר במגדל שבצפון ודי נעלם מהתודעה הציבורית. לפני כמה חדשים, אבא שלי סיפר לי שהרב אלון התחיל לערוך "משמר" בימי חמישי בלילה ושחברים שלו נסעו כמה פעמים כדי להשתתף במשמרים הללו, ושגם הוא חושב אולי לנסוע פעם אחת. כמה שבועות לפני פורים הושק אתר אינטרנט חדש ובו שיעורים שהרב אלון מסר במשמרים הללו. כותרות התקשורת דווחו שהרב אלון מתחיל לחזור לציבור שכה מתגעגע אליו (לינק). בדיווחים אלו נאמר שהרב אלון אף הקים לעצמו מעין חצר חסידית במגדל. מקטעי הוידיאו שבאתר החדש, אכן נראה שיש דמיון מסויים לטיש החסידי.

הקוראים הנאמנים של בלוג זה יודעים שאני אהיה הראשון שאברך על העלאת תכנים לאינטרנט, במיוחד תכנים שהציבור הרחב צמא להם והם אינם נגישים לו. אבל במקרה הזה אני חושב שחסר משהו.

הרב אלון עזב לפני שנתיים, כמעט מבלי לתת שום הסברים, והשאיר אחריו מעריצים רבים. אין לי ספק שמעריצים אלו, ובכללם אבא שלי שהוזכר לעיל, יקבלו את הרב אלון בחזרה בכל צורה שהוא יבחר לחזור בו, ובכלל זה גם אתר אינטרנט. אבל אני חושב שחסר איזה שהוא שקיפות. אחרי העזיבה הלא מוסברת, כמדומני שמגיע לציבור איזה שהוא הסבר על ההווה ואולי אף על העתיד. האם הרב אלון באמת מתכוון להקים חצר חסידית? האם הוא רואה את עצמו כאדמו"ר? האם הוא באמת מתמקד בכתיבה, ולשם כך עבר לצפון, או שיש לו כרגע אידיאולוגיה שבשמה הוא גר בצפון? זה לגבי ההווה. ולגבי העתיד, מהם כוונותיו? האם הוא מתכוון לחזור ולשמש ראש ישיבה? האם יש כוונות לחזור למסור שיעורים המוניים, שיעורים בטלויזיה?

ייתכן והתשובה של הרב אלון לחלק מהשאלות הללו הוא: אני לא יודע או עוד לא החלטתי. גם אמירה כזאת עדיפה בעיני על פני שתיקה. אינני מבקש שום הסבר על העזיבה אך אם הרב אלון מתכוין לחזור, לענ"ד ראוי שהוא לפחות יתייחס במשהו לכוונותיו כעת.
אני יודע שמרוב הפופולאריות שיש לרב אלון, הדברים שאני כותב הינם ממש לא פופולאריים - ובכל זאת נראה לי שראוי שמישהו יעלה אותם לדיון בתוך הציבור שלנו.