ובכן, לאחר שבשבוע שעבר (ברשימה: הרהורים על רשתות חברתיות - חלק א', מאת: סגן-צעיר) נכנסנו לעולם המושגים של הרשתות החברתיות וראינו ש:
1. הן באות לענות על צורך מוחשי ואמיתי,
2. הן מאמצות את תרבות הקיצור כפי שהיא משתקפת מהעולם המודרני,
יכולים אנו עכשיו לגשת לשאלה המרכזית והיא אכן מביאה איתה סכנה גדולה ויחד עם זאת מקופלת בתוכה גם הזדמנות אדירה.
האם יש כאן התפרקות תרבותית?
התפתחותן של הרשתות החברתיות מאפשרת לכל אחד ואחד לבנות לעצמו רשת ייחודית המתאימה לאמונותיו ותחומי ההתעניינות הפרטיים שלו. מבחינה גיאוגרפית זו אמנם יכולה להיות רשת חובקת עולם, אבל מצד שני - מבחינת תחומי עניין, האדם נחשף רק לקומץ דעות והשקפות הגורמות לו להרגיש בנוח. כל תחום אזוטרי ככל שיהיה יכול למצוא את מקומו ואת חבורת האנשים שתתעניין בו. מאידך, תחומים ותרבויות שאינן תואמות את השקפת עולמו של בעל הרשת, פשוט נמצאים מעבר לגדר והוא אינו צריך להתעמת איתם כלל וכלל. נוצרת למעשה מציאות וירטואלית נוחה שבה האדם לא צריך לבחון בדקדקנות את אמונותיו, והוא לעולם אינו צריך לשאול שאלות מעמיקות באשר לצדקת דרכו.
מבחינה תרבותית אין כבר משמעות ללאום, ואפילו מקומה של הדת הולך ופוחת. אין יותר מקור סמכות מרכזית. כל אחד מגדיר לעצמו את הפרמטרים, ומשבץ בתוכם את מה שמתאים לו. סיכום תמציתי ויפה של ההיסטוריה של גיבוש ופירוק זהויות תרבותיות, ובמיוחד תפקידה של הטכנולוגיה בתהליך, ניתן לקרוא בספרו של הרב יונתן סאקס The Home We Build Together.
מדורת השבט
כאן נכנס לתמונה סט גודין (שכבר הספקנו לפגוש בשבוע שעבר). בספרו החדש Tribes (שהייתי מגדיר כקריאה מחויבת לכל צוערי קורס קצינים), הוא מרחיב את הדיבור על חוקי המשחק החדשים בעולם (העסקים, ובכלל). המצב שחדש שנוצר, מאפשר לכל אחד שמאמין במטרה מסוימת, לאסוף סביבו קבוצת אנשים מסורים לעניין, ובעצם ליצור שבט. כל מה שצריך זה אדם אחד שמוכן לקחת על עצמו את תפקיד המנהיג ואין שום רעיון שאיננו בר השמה. על פי פרשנות זו, הרשתות החברתיות הן בראש ובראשונה כלי לגיוס תמיכה וליצירת שבט. ברק אובמה ניצל אפשריות זו במיומנות רבה בבחירות האחרונות. גם באיראן מנסים היום גורמי המהפכה החדשה להתחבר לפוטנציאל הנזכר כדי לגייס תמיכה כלל עולמית.
קווי התקשורת היום כבר לא יוצאים ממקום מרכזי אחד ומשדרים משם להמונים. כל אחד מחובר ישירות לכל אחד אחר בתקשורת ישירה ומיידית. הרשתות החברתיות הוכיחו את עצמן ככלי יעיל ביותר לגיוס תמיכה מהירה לכל מטרה שרק ניתן למצוא לה קהל. מי שיש לו את הרצון ואת הלהט הפנימי יוכל להיות מנהיג. במובן זה, אתגר הרשתות אינו בשביל אלו שכבר נמצאים בראש הפירמידה. הרשתות משנות את חוקי המשחק ונותנים כח דוקא בידי אלו שבאים לחולל שינוי ב'סטטוס קוו'.
מנהיגות אמיתית
בעולם שבו כל אחד יכול להנהיג, אכן נדרשת חשיבה מחודשת לגבי תפקידם של עיני העדה. הרבנים לא צריכים לצרצר, אבל מאוד כדאי שבכל אופן יקדישו תשומת לב מיוחדת למתרחש בשטח. בנקודה הזאת צודק לדעתי יונתן אוריך ("למי צרצרו הרבנים?"), ששאלת הרשתות החברתיות אכן צריכה להעסיק את הרבנים. יש צורך בהגדרה מחודשת של תפקיד הרב. הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאכן חוקי המשחק משתנים. התעלמות מן העובדות רק תוביל לכרסום מעמדם של הרבנים ולפגיעה באמונת חכמים.
אינני בטוח שאני יכול להצביע בבירור מה צריך להיות הכיוון. אני דווקא חושב שהפתרון איננו צריך לכלול אימוץ של תרבות הקיצור. יותר מתמיד אנו זקוקים דווקא לאלה שכן יכולים להעמיק ולחשוב. יותר מתמיד נזדקק לדמויות מעוררות הערצה כרבנים ומחנכים הדומים למלאכי ה' צבקות. יותר מתמיד חשובה היכולת לפתח קשרים חמים וארוכי טווח עם התלמידים, כך שכל מי שמחליט לקחת לידיו את אתגר המנהיגות, תמיד תעמוד מול עיניו דמות דיוקנו של רבו.
אני ואתה נשנה את העולם
רוחות של שינוי מנשבות בחלל העולם. זיהוי נכון של כיוון הרוח יכול לאפשר לרתום את הכוחות הטמונים בו למטרות נעלות. אין לי ספק שיש כאן הזדמנות. היוזמה צריכה להתעורר מלמטה, מהאנשים שמאמינים בכנות ביכולת לפעול ולשנות. האתגר האמיתי איננו למנהיגים, אלא לאנשים הפשוטים כמוני וכמוכם, ומכל מי שבאמת אכפת לו. אין כאן המלצה להתחבר דווקא לרשת חברתית זו או אחרת, אבל יש כאן קריאה לכל אחד ואחד לממש את הפוטנציאל שהטכנולוגיה החדשה מעמידה בפנינו, ולנצל אותו לפעול ביתר שאת לתיקון עולם. בדור המיוחד שזכינו לחיות בו יש ביד כל אחד מאיתנו את הכלים, אין הדבר תלוי אלא בנו.
תגובה 1:
שם השולח: מורד שטרן (האתר שלי) תאריך: 09/09/09, 19:48:29
פוסט יפה. ועמוק.
אני אישית לא רואה את הרבנים שנחשבים לחוד החנית של עולם התורה (הן מהציבור החרדי והן הדתי לאומי) מתייחסים ברצינות לטוויטר. אני גם לא רוצה לראות אותם שם, זה לא לרמה שלהם.
הוסף רשומת תגובה