ראיתי שגם
ערוץ יהדות של YNET חוגג היום יום הולדת. ובכן, עד כמה שזכור לי גם הבלוג הזה יצא לאויר העולם באזור ט"ו בשבט לפני שנה. אני חושב שזה זמן טוב לסיכום ומבט לעתיד.
בשנה האחרונה נכתבו קרוב ל300 רשימות, רובם על ידי, ומיעוטם ע"י אורחים כדוגמת: ברוך אלסטר, חיים ולדומירסקי, הרב יואל קטן, הרב יואב שטרנברג, ר' אליהו לוין, ר' אוריאל פרנק, ר' יצחק רונס, א.מ.ל. וכנראה שהיו עוד שאינני זוכר כרגע (אני מקווה שאף אחד לא יעלב).
בשנה האחרונה זכיתי גם לתגובות מחכימות מכם הקוראים: נתנאל (אתה עדיין מסתובב כאן? לא שומעים ממך לאחרונה), אלחנן, אריה, יואב, הרב סיני, רועי, יוחאי (*2), חגי, שלומי, חמוטל, יניב. (גם כאן תסלחו לי אם שכחתי מישהו).
במהלך השנה האחרונה הבלוג זכה לפרסום (שלא בא מיזמתי, אגב, אך שמחתי בו) בפורומים של כיפה, ב"
אישים ושיטות" בלוג (בלוג מאד איכותי שאני ממליץ עליו, אך נמנע מלשים לינק קבוע משום שלפעמים בעל הבלוג מצטט קטעים מהמכונה "ברית חדשה"), אצל "
מנחם מנדל" (גם זה בלוג איכותי השייך לדוקטורנט בJTS - בית המדרש לרבנים הקונסרבטיבי), עיתון הצופה ובבא קמא (תודה לאחים הירשנהורן), בכנס האינטרנט של כיפה ובעלון השבת של צהר.
אודה על האמת שכשהתחלתי לכתוב, לא חשבתי על הפרסום ועשיתי זאת מתוך הנחה (שהתגלתה כמוטעת) שחבריי הקרובים ישתפו פעולה, יהיו מעורים, יעכבו, יגיבו ויכתבו - מעין פייסבוק כזה. בפועל זה לא קרה, חלקם עוקבים מדי פעם, חלקם בכלל לא, חלקם מגיבים בקביעות וחלקם כמעט אף פעם לא. עם זאת, לאחר שהבנתי איזה כח יש בבלוג הזה, ואיך יש בכוחה של רשימה אחת (גם כזו שבכלל לא צפיתי) לעשות רושם בבלוגים ובפורומים שונים התחלתי קצת יותר לחשוב מה אני רוצה מהפלטפורמה הזו.
הדוגמא שלקחתי לעצמי היא ה"
הרהורים בלוג" בשינוי קל המתאים יותר לרוח הציונית-דתית הישראלית. בהחלט הייתי מעוניין שכל אדם המגדיר עצמו תורני-לאומי (בין אם הוא מצביע איחוד לאומי ובין אם הוא מצביע הבית היהודי) וכל אדם המעוניין קצת לטעום אקטואליה תורנית-לאומית ימצא כאן משהו שיספק את רעבונו.
בשבועות האחרונים נכנסים לבלוג כמה מאות כניסות בשבוע, חלק גדול מהם מגיעים לכאן במקרה או בטעות ואינני יודע אם אי פעם יחזרו. ברור שגם חלק מהקוראים הקבועים הגיעו בדרך זו וחוזרים שוב ושוב. כך שבסיכומו של דבר אין לי מדד מדויק כמה אנשים יש שבאמת עוקבים אחרי הדברים המתפרסמים כאן בקביעות. הסטטיסטיקה המופיעה ברשת מדברת על ממוצע של טוקבק אחד למאה כניסות, כל אחד מכם יכול לספור את מספר התגובות בחודש, ולחשב על פי זה ממוצע של כניסות.
גליתי בשנה האחרונה שאני מצליח למצוא, חוץ מהשיעורים הקבועים, חברותות, עבודה, משפחה, מאות שעות על מנת לכתוב כאן. במלאת שנה, אני חושב שהגיע הזמן לשאול: האם זה היה כדאי?
לצערי, התשובה היא שאינני יודע. אמנם, הבלוג היה תמריץ מאין כמותו להעלאת דברי תורה ושיעורים שהכנתי על הכתב, דבר שמעולם לא הצלחתי לעשות קודם לכן, ואמנם הפידבק שקיבלתי מכם, הקוראים, היה כמעט תמיד חיובי. עם זאת, אני שואל את עצמי אם הקוראים של הבלוג באמת זקוקים לו, האם זה ממלא אצלם תוכן שאחרת לא היה להם. במובן מסויים ברור לי שכן. כמות החיפושים בגוגל המגיעים לבלוג בכל מיני נושאים שכתבתי עליהם ושאינם מופיעים באופן מרוכז במקומות אחרים ברשת מוכיחים זאת. (גם לי קרה פעם או פעמיים שחיפשתי משהו בגוגל ומצאתי את עצמי בבלוג).
לסיכום הנקודה הזאת, אני חייב לומר שאינני יודע אם אהיה כאן בעוד שנה.
אבל אני כן יודע שאם יש מהקוראים שמרגישים שקיום הבלוג הזה חשוב, יש דרכים לחזק את קיומו. זה מתחיל בהפצת הבלוג. כל פעם שאתם קוראים משהו שנהנתם ממנו, תשלחו לינק לחבר. אם אתם כותבים מאמר, מכתב למערכת לעיתון/עלון וכד' על נושא שנדון כאן, תזכירו את הבלוג. אם יש לכם אתרים, שימו לינק לבלוג.
למה חשוב לי שהבלוג יתפרסם?
כאן אנחנו מגיעים לנקודה השנייה. וזה הקריאה אליכם הקוראים הנהנים מהבלוג לקחת יוזמה. אם באמת חשוב לכם המשך הבלוג, תכתבו מדי פעם. אם הייתם בהרצאה מעניינת ויוצאת דופן, בכנס מעניין, ראיתם מאמר מיוחד, קראתם ספר חדש, תקדישו מעט זמן להעלות הגיגים בנושא על הכתב ותשלחו לי. אני מבטיח לפרסם כל דבר שהוא ברוח הבלוג (להזכירכם, אקטואליה תורנית. וגם קטעים של חיים ולדומירסקי, כמובן). וגם אם אינכם מרגישים ברי הכי לכתוב רשימה שלמה, עשו את המאמץ הנדרש על מנת להגיב לרשימות המעניינות אתכם ושיש לכם מה להוסיף בנושאים המדוברים.
