יום ראשון, 19 ביולי 2009

סרבנות גט וה"הסכם לכבוד הדדי"

הפעם אני מתעתד לכתוב על נושא שאני לא ממש מבין בו ועל ספר שלא קראתי את כולו.

לאחרונה קיבלתי את ספרה של הטו"ר רחל לבמור, "מנעי עיניך מדמעה - הסכמי קדם-נישואין למניעת סירוב גט" (גם ידידי הרב חיים נבון קיבל את הספר, וכתב עליו כאן, ברוח אחרת ממה שאני אכתוב). את הנושא הזה מעולם לא הבנתי ודפדפתי בספר על מנת למצוא תשובות לשאלותי.

ברור לכולי עלמא שאדם שהחליט בדעתו שהוא לא ייתן גט לאשתו ויהי מה, אכן לא ייתן את הגט והאשה תצא כנראה רק במיתת הבעל. למזלנו ולמזלן של הנשים יש רק אנשים בודדים מאד שהגיעו לדרגת רשעות כזאת. הסכמי קדם הנישואין לא נועדו לאנשים מהסוג הזה.

למי כן נועדו ההסכמים הללו? כנראה לרוב המכונים "סרבני גט" (או סרבניות גט, אני אשתמש כאן בביטוי סרבני גט מטעמי נוחות, אך הכוונה לשני המינים), שהם אנשים הטוענים בבית הדין שהם מוכנים להתגרש אם האשה תמלא אחר דרישותיהם, בין אם אלו דרישות ממוניות, משמורת או כל דרישה אחרת. קבוצה זו מוחזקת להיות הבעיה, שכן הרבה הרכבים חוששים לכוף בעלים כאלה לתת גט, מחשש לגט מעושה ואז תהליך הגירושין מתמשך עד שאחד מבני הזוג מתקפל ומוכן למלא אחר תנאיו של השני.

איך הסכמי קדם-הנישואין אמורים לסייע לפתרון הבעיה הזאת? ובכן, בהסכם כתוב שמרגע שאחד מבני הזוג מודיע לשני שהוא מעוניין לסיים את הקשר מתחיל תקופה של כחצי שנה. לאחר חצי שנה, אם הם לא הצליחו להגיע לשלום-בית מחד או להתגרש מאידך, בן-הזוג שבגללו מתעכב הגירושין (דהיינו, אם הבעל מסרב לגרש או האשה מסרבת להתגרש) צריך לשלם דמי מזונות מוגדלים לצד השני. [ניתן לעיין בנוסח ה"הסכם לכבוד הדדי" המוצע בספר גם באתר קולך - קישור.]

ועתה בואו חשבון, נניח שאמנון ותמר חתמו על הסכם קדם-נישואין לפני נישואיהם וכעת הם נמצאים בתהליכי גירושין. אמנון מתנה את נתינת הגט בכך שתמר תוותר על חלקה בדירה המשותפת, ולכן מתעכב תהליך הגירושין. תמר תבוא לאמנון לאחר 180 יום, כמופיע בהסכם ותאמר לו שעליו להתחיל לשלם דמי מזונות מוגדלים. האם לדעתכם אמנון יתחיל לשלם? ברור שלא! אז בפני תמר יש שתי אפשרויות: לגשת לבית הדין ולהוציא את ההסכם או לגשת לבית המשפט לענייני משפחה. נניח שאין בהסכם שהם חתמו עליו שום בעיה של גט מעושה, דבר שלעולם לא הוכח במבחן המעשה (והרי זה תלוי בהרכב הספציפי שבפניו בא התיק). אם תמר תפנה לבית המשפט לעניני משפחה, אמנון יטען שהוא מוכן להתגרש, לדידו תמר היא המסרבת להתגרש שכן היא לא מוכנה למלא אחר תנאיו (כך לפחות יציג את הדברים עורך דינו של אמנון). אם השופט בבית המשפט הוא איש ישר, אני מניח שהוא לא יפסוק בתיק שכן התיק הזה מתברר באותו זמן בערכאה אחרת - בבית הדין הרבני. ואם השופט הוא לא ישר, בית המשפט יפסוק בשאלה שהיא עדיין פתוחה בבית הדין הרבני ויערער עוד קצת את מעמד בתי הדין הרבניים במדינת ישראל. מנגד, אם תמר תפנה לבית הדין הרבני, אם הדיינים מסכימים לנקודת מבטה של תמר שאמנון הוא הסרבן, האם הם זקוקים ל"הסכם לכבוד הדדי" כדי לחייב את אמנון לשלם מזונות, או אם כבר לשבת בכלא / לעכל את חשבונו וכו'?

זה מה שלעולם לא הבנתי. לא מצאתי בספר החדש של רחל לבמור שום התייחסות רצינית למה שקורה בפועל. המחברת אף מציינת שעוד לא קרה שזוג שחתם על "הסכם לכבוד הדדי" הגיע לתביעת גירושין בארץ, כך שההסכם טרם עמד במבחן המציאות. עם זאת, מכיוון שכל העולם ואחותו מדברים על הנושא של הסכמי קדם-נישואין, אני מניח שחוסר ההבנה שלי נובע מקוצר הבנתי את המציאות בבתי-הדין, כך שאשמח אם מישהו יכול להסביר לי קצת יותר.

מה שכן מופיע בספר זה הניסיון הטוב שיש עם ההסכם הזה בארצות הברית. שם רבנים רבים ממליצים לזוגות לחתום על הסכם כזה. אך יש לדעת שהמציאות בארה"ב שונה לחלוטין מזו בארץ. בארה"ב זוג שרוצה להתגרש צריך להתגרש אזרחית, שם לא נדרשת הסכמה של שני בני הזוג. בנוסף לגירושין האזרחיים, עליהם כמובן לסדר גט בפני בית דין כשר. במציאות כזאת, הזוג יכול להתגרש והבעל לא יסכים בכלל לבוא להתדיין בפני בית הדין הרבני אם לא ימולאו תנאיו. במקרה כזה, זה בהחלט מועיל שהאשה יכולה לתבוע את בעלה בבית דין אזרחי על פי ה"הסכם לכבוד הדדי" שעליו לשלם מזונות כי הוא עוד לא גירש אותה בבית דין רבני.

אך בארץ המצב הוא שונה לחלוטין, זוג איננו יכול להוציא תעודת גירושין בלי גט. כל פנייה לבית משפט אזרחי שיתערב בסיפור הוא ערעור מכוון של מעמד בית הדין (שלצערנו אנחנו נאלצים להודות, שבהרבה מקרים הוא הביא על עצמו את מעמדו הרעוע).

לסיום, המחברת מציינת מעט בגאווה שהעידן שלנו רואה לראשונה הסכמים שנועדו לטובת האשה שנכתבו בידי נשים. זאת, בניגוד להסכמים דומים (מהכתובה ואילך) מדורות קודמים שנכתבו כולם בידי גברים. כגבר, אני חייב לציין, שזה לא מעודד אותי לחתום על הסכם כזה. למי שלא מבין למה, הנה משל: כשעל ילדים לחלק חתיכת עוגה ביניהם - האחד אמור לחתוך והשני בוחר ראשון את החתיכה שהוא מעוניין בה.

2 comments:

Michal Levy אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
Michal Levy אמר/ה...

צריך גישור, ובארץ מצב הוא שונה לחלוטין, זוג איננו יכול להוציא תעודת גירושין בלי גט. מה שכתבת הוא רלוונטי ומעניין.