שביבים (בלק) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

"מקור ראשון" לחילול שבת
במגזין "נשים" של "מקור ראשון", שראה אור בימים אלה, מתפרסמת מודעה של "מעצבים ביקב" המבשרת על הנחות גם בתחילת העונה. בטקסט של המודעה מצויין כי החנות פתוחה במהלך כל השבוע. ומה עם שבת? שבת קודש? אז מופיע הסבר מידי: [מעניין של מי?] עד יום ו' מ-10 עד 20 וביום ו' מ-10 עד 19, שזה בסדר אם כי בדוחק רב, ומצאת השבת עד 23.
פרסום השעות הללו מעורר את הרושם כי מדובר בחנות שומרת שבת וזאת כדי להוליך שולל את קהל הקוראים שומרי-שבת, שחלקם עשויים שלא לרצות לפרנס חנות המחללת שבת. שכן, "מעצבים ביקב" שבמושב טל שחר פתוחה גם בשבת על פי המודעה עצמה. מתחתיתה שכח מישהו להוציא את השורה המודיעה: "לידיעת ציבור הקונות החנות פתוחה בשבת".
הניסיון הנואל הזה להסתיר בעורמה מציבור הקוראים/ות כי מדובר בחנות מחללת שבת ובכך לגרום לרבים שלא להעדיף על פניה חנות של יהודים שומרי שבת פסול מכל וכל, וחבל מאוד שיהודים שומרי שבת נותנים יד למעשה שכזה. פגיעה בקדושת השבת לא תסייע לשפר את מצבו הכספי של "מקור ראשון" וההיפך הוא הנכון.
אין זו הפעם הראשונה ש"מקור ראשון" מפרסם מודעה של בית מימכר המחלל שבת. מחיתי על כך בעודי עובד בעיתון "הצפה" במדור "בסוד שיח" ולמיטב ידיעתי חדלו מאז לפרסם מודעות של מחללי שבת. הפעם החליטו שחבל להפסיד מודעה אפילו של מחללי שבת ותיחכמו את תוכנה.
הארץ הדתית רעשה כאשר פורסם מכרז של רשות שדות התעופה התובע חנויות פתוחות בכל ימות השבוע חוץ מיום הכיפורים. והנה כאן, עיתון שבעליו דתיים והרוב המכריע של קוראיו שומרי מצוות ורק בשוליים ממש מנויים עליו מסורתיים מעודד ציבור דתי ללכת ולקנות בחנות מחללת שבת. הלא תבושו?
שאלתי פעם אישיות דתית מוכרת מאוד שזכתה במכרז של אחת מרשתות הטלוויזיה המחללת שבת בפרהסיה: מה תענה ביום הדין אם אכן אתה מאמין שקיים דבר כזה על זה שאתה נדחף בשביל כבוד או כסף למכרז כזה? מילא, אדם רעב ללחם מחלל שבת, מסייע למחללי שבת, מעורב בחילול שבת אפשר עוד לסנגר עליו, אבל אתה? מה לך כי תהיה שותף גלוי או סמוי לעוברי עבירה? מסתבר שלכל אלי ההון הללו יש את הרבנים שלהם שמוצאים להם נקודות היתר לפגוע בקדושת השבת וכו'. אותם רבנים כנראה מצאו נקודת היתר גם לפרסם מודעות זימה בעיתון "ישראלי" ולהכשיל בהן את עיני הרבים ?

היזהרו ממגנום וקורנטו בחו"ל
כותב גדי כהן משגיח הכשרות במפעל הגלידות של "שטראוס":
"חשוב להבהיר ולפרסם במיוחד בימים אלה כאשר אנו בפיתחה של עונת החופשות והטיולים בחו"ל. גלידת "שטראוס" היא חלק מקונצרן בינלאומי ענק הנושא את השם יוניליוור [המוכר בארץ יותר בתחום חומרי הניקוי אבל הוא גם הבעלים של "תלמה" ו"ורד הגליל"]. כתוצאה מכך ניתן למצוא גם בחו"ל את אותם המותגים המוכרים לכולנו בארץ כמו מגנום, קורנטו ועוד. ההבדל הוא שבכל מדינה מדובר בייצור הנעשה על-ידי המפעלים המקומיים והגלידות הללו אינן כשרות בשום אופן, ומדובר באיסורי תורה ממש [והדבר נכון גם לגבי חברות מתחרות]. רק אותם מוצרים הנושאים את השם "שטראוס" עם סימוני הכשרות המוכרים מהארץ כשרים. "שטראוס" מייצאת גלידות לבריטניה, צרפת וארה"ב להנות בהן את ציבור שומרי הכשרות במדינות הללו".

חמין במוצאי שבת מלוגמה
מובא ("דברי יצחק" אות לג) בשם אחיו של רבי אלימלך מליז'נסק זי"ע הלא הוא רבי משולם זושא מאניפולי זצוק"ל: הגמרא קובעת כי "חמין [שתייה חמה או מאכל חם] במוצאי שבת מלוגמה" [רפואה]. למרבה הפלא אין הגמרא מציינת לאיזו מחלה החמין היא רפואה? והתשובה היא: "שלא תשרה עליך עצבות. והדבר מרומז בפסוק: "ומחבש לעצבותם". שכן, מחב"ש היא ר"ת: חמין במוצאי שבת מלוגמה, וסמוך למילה זו כתובה המילה "לעצבותם" לומר לך ששתייה חמה במוצאי שבת היא רפואה לעצבות. וכותב מחבר "דברי יצחק" שטוב לומר כן בפה, כמה פעמים, בעת שתיית או אכילת חמין: "חמין במוצאי שבת מלוגמה". נסו ותיווכחו האמנם.

"כבוד הבריות"
המקרה המובא להלן בתמצית, מופיע בשו"ת "נודע ביהודה" מהדורא קמא/ אורח חיים סימן ל"ה והרי פרטיו.
והנה שורש השאלה, שאחד נכשל באשת איש שלוש שנים רצופות [בתקופה] שהיה בביתה. עתה נתעורר בתשובה, ואשרי לו שתורתו סייעה לו שלא ישתקע בטומאה. ונפשו לשאול [שאלה] הגיעה, שהוא עתה חתן האישה הזאת, שנשא את בתה: האם מחוייב הוא להודיע לחמיו שיפרוש מאשתו שזינתה, או שתיקתו יפה. שכן, המה אנשי- שם ויש להם בנים חשובים בתורה ובמשפחה יקרה ויש לחוש לפגם משפחה [בעקבות הפרסום עלולים להטיל פגם במשפחה] [והשאלה היא האם] משום כבוד הבריות רשאי הבעל- תשובה להיות בשב ואל תעשה, שלא להודיע לחמיו כלל... וגם שאל לסדר לו תשובה על פי כוחו כי הוא אדם חלוש מאוד ומתמיד בתורה הרבה...
והתשובה: ולכן העצה היעוצה בזה שהנואף יגיד רק לבעל האשה בהצנע... ולכן טוב לו שיתוודה בצינעא בפני בעל האשה שהוא עתה חמיו, ואם יתבייש בזה בפני חמיו טוב לו שיתבייש, ועובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו. וגם נראה לעניות דעתי שחייב על כל פנים לבקש [סליחה] על עצמו מאת חמיו, שהרי עוון זה שעבר על אשת איש יש בזה שני חלקי עבירה. חלק אחד בינו לבין המקום שעבר עבירה חמורה ובזה מועיל תשובה ויום הכיפורים. אבל יש בזה חלק שני: עבירות שבין אדם לחבירו, שהרי גורם לו לאסור אשתו עליו. והרי בעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר ולא תשובה מועילה וצריך על כל פנים לפייסו בדבר שאינו מועיל תשובה... ובזה שלא יפרסם בפני בית דין רק בפני בעל האשה ממילא יצאנו גם חובת כבוד המשפחה כי אין כאן פגם. כיוון שמעלתו מזכיר במכתבו שהבעל כבר זקן ובא בימים ולא יהיה להוט לישא אחרת אף אם זו אסורה לו. ולגרש את הזונה אינו מחוייב על פי הדין ורשאי להחזיקה בביתו ואינו חשוד שיבוא עליה באיסור שכיוון שזנתה מאוסה היא בעיניו... אמנם זה פשוט שלא יתייחד עמה בחדר, שזה דומה לאש בנעורת. ואם כן, אין אדם שירגיש בדבר ואין כאן שום פגם.
ואשר לדרכי התשובה: "אמנם מה שמזכיר מהתמדת לימודו נפלאות וגם שברון רוחו ושמירת פיו ולשונו מדברים בטלים , כבר יש יסוד גדול לסמוך עליו". ולהלן מורה לו הנודע ביהודה סדרי תשובה לשלוש שנים ראשונות ולאחריהן עוד שלוש שנים קלות יותר והנהגות לכל ימי חייו... ביניהן: לימוד תורה בעיון ומוסר ואמירת תהלים ואינו משחרר אותו מתעניות ומתיקון חצות וכמובן צדקה. ,"יתר סיגופים כבר הזכיר מעלתו שאינו שוכב על מיטה כלל ודי בזה..." ועוד: "ירחיק משחוק שלא ישחוק שלוש שנים הללו אפילו שלא ימלא פיו, ולשמחה מה זו עושה והוא יתאבל על עוונו.לא יסתכל בנשים ויהי שח עיניים וכל ימי השבוע לא ישתה יין ולא יין שרף ולא משקה המחמם רק תה עם צוקר יכול לשתות ולפעמים מעט קפה...". (ומעניין כל הדין ודברים בשו"ת הזה אותו למדנו מפי ועם הרב בנציון אלגזי, ראש מכון "צורבא מרבנן" בבית מדרש "אהל ארי" רעננה, באכסניה התורנית של הרב רונן נויבירט כולם שליט"א)