פרשת הרב ברויד - האור כבה

המשך מ: הרב גולדווסר והרב פרופ' ברויד

בארה"ב נמשכים הפרסומים והתחקירים אודות פרשת הרב ברויד. בכתבה שפורסמה אמש תואר כי לאחר שהרב ברויד פרסם מאמר בנושא כיסוי ראש לנשים באחד מכתבי העת החשובים בארה"ב, Tradition, פורסם מכתב (קישור) של אדם בשם דוד כתר ובו סיפור על שניים מגדולי ישראל: הרב יהודה גרשוני והרב שך. לאחר זמן קצר, פרסם הרב ברויד מאמר קצר נוסף בTradition, כהמשך למאמר הראשון, ובו הוא מתאר כי בזמן האחרון הגיע לידיו מידע חדש שמצטרף ומחזק את הדברים שהוא כתב במאמר הראשון. בין היתר הוא הביא את מכתבו של אותו דוד כתר עם סיפוריו על גדולי ישראל הנ"ל כמחזק את דבריו.
התחקירן המבריק שחשף את פרשת הרב ברויד החליט לבדוק מה ידוע על אותו דוד כתר. הוא השיג את הכתובת ומספר הטלפון שדוד כתר הציג בפני זה שפרסם את מכתבו, וגם אסף אי אלו פרטים ביוגרפיים שדוד כתר כתב על עצמו כדי שדבריו ייראו כאמינים. התחקירן בדק את הכתובת (בארץ, אגב), את מספר הטלפון, את רישומי שמות העולים לארץ בתחילת קום המדינה, את שמות בוגרי אוניברסיטת קולומביה שדוד כתר טען שהוא בוגר שלה, ובאף אחד מאלה לא מצא זכר לקיומו של דוד כתר.

אם בתחילה התייחסתי לפרשת הרב ברויד כמשעשע, אין לי ספק כיום שמדובר בפרשה עגומה מאד. המצאת עובדות כדי לחזק תזה הלכתית, מעבר להיותה שקר מוחלט והונאה של הקוראים, היא פגיעה חמורה במסורה שלנו ובהעברת התורה מדור לדור.
בתחילה סברתי שקולו של הרב ברויד יוכל להישמע בעתיד שוב בבית המדרש, עתה אני יודע שנסתם הגולל על דרכו של הרב ברויד בבית המדרש, לפחות במישור הציבורי. אני מוריד את הכובע בפני אלו (מישקה, הכוונה אליך) שהבינו כבר בהתחלה שיש כאן סיפור הרבה יותר חמור מסתם שם-עט ושעשוע, ושהרב ברויד שם את עצמו בשורה אחת עם רבנים מסוג 'הבשמים-ראש' ודומיו.
בתחילה סברתי שאורו של הרב ברויד לכל היותר עומעם. עתה אני יודע שהאור כבה. זהו יום עצוב מאד עבורי. 

הרב גולדווסר והרב פרופ' ברויד

משהו שמגיע אלינו מעבר לים.

הרב פרופ' מתתיהו (מיכאל) ברויד מארה"ב משמש כדיין בבית דין של אמריקה, כפרופ' למשפטים ולאתיקה והינו מחבר פורה מאד שמפרסם מאמרים רבים (כאן תמצאו את רשימת המאמרים שפרסם בתחומין). בימים האחרונים בארה"ב ישנה תכונה רבה סביב תחקיר עיתונאי שהתפרסם בקשר לרב ברויד. בעקבות פרסום התחקיר העיתונאי, פרסם הרב ברויד הבהרה והתנצלות.

מעשה שהיה כך היה. לפני קרוב לשני עשורים (!) הרב ברויד יצר דמות וירטואלית, תחת השם "הרשל גולדווסר". הרב הרשל גולדווסר הגיב בכל מיני פורומים אינטרנטיים, ואף היה חבר בפורום הפנימי של ארגון הרבנים IRF (שהוא מעין מקבילה אמריקאית ל"בית הלל"). אך הוא לא הסתפק בזה, הרב הרשל גולדווסר אף פרסם כמה מאמרים בכתבי עת, תוך כדי שהוא מפנה בהערות השוליים למאמרים שפרסם הרב ברויד. במקרה מעט מבדח, הרב ברויד והרב גולדווסר שלחו הערות לתיקונים בסידור קורן החדש שיצא באנגלית, וההוצאה ראתה לנכון להודות לשניהם בהקדמה לסידור (כפי שאפשר לראות כאן). עם הזמן, וכחבר בפורומים השונים, נאלץ הרב ברויד גם להמציא זהות עבור הרב גולדווסר, ולכתוב היכן הוא גר (בארץ, אגב), אצל מי הוא למד וכד'.

כאמור, בשבוע שעבר ניגש כתב אתר אינטרנט יהודי אל הרב ברויד וביקש ממנו תגובה על כך שכתובת הIP של הרשל גולדווסר ושלו הם זהים. הרב ברויד הכחיש את הטענה, אך כשהתברר לו שהדברים עומדים לראות אור, הוא פרסם בעצמו את הסיפור (קישור), במקביל לפרסום העיתונאי (כאן וכאן). בדבריו הוא טוען שהוא "ניהל" את הרשל גולדווסר יחד עם חבר שלו, שאת זהותו הוא מסרב לחשוף. הוא גם מתחרט על כך שהוא היה חבר ע"י הזהות הבדויה בפורום של הIRF.
כתוצאה מהסיפור, הרב ברויד הושעה מכהונתו כדיין בבי"ד של אמריקה לתקופת זמן לא-מוגבלת.

ועכשיו לשאלה הגדולה: האם יש פגם במעשיו של הרב ברויד? ואם כן, היכן הפגם?

חשבתי על כך לא מעט בימים האחרונים, אך אני לא כל כך מבין מה חומרת העניין. לענ"ד הרב ברויד שיחק לפי הכללים. ייתכן והיה מצופה מאדם שמחזיק בתפקיד כדיין ומרצה על אתיקה שישמש דוגמא ומופת ותמיד יתייצב מאחורי שמו האמיתי ויאמר את אשר יש לו לומר. אני מבין את הטיעון הזה. אך בסופו של דבר השימוש שהוא עשה עם הדמות הוירטואלית היה בגבולות הסביר, ומבלי שהוא הפר איזה שהם התחייבויות שהתחייב אליהם, להבנתי.
במילים אחרות, במדיה הוירטואלית אני סבור שגם דמות וירטואלית היא לגיטימית. אם יש פורום שמעוניין שלא יהיו בו דמויות וירטואליות, עליו לנקוט באמצעים כדי למנוע זאת. כל עוד הוא לא דאג לודא שכל אחת מהדמויות הוא באמת מי שהוא אומר שהוא, אין לו לבוא בתלונות אלא לעצמו.

מה דעתכם?

גמר חסימה טובה

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שנה, בחודש אלול התשע"א, קבלתי החלטה להציף בקהילתי נושא שבער בליבי. הקדשתי מספר שיחות במהלך שבתות חודש אלול להצגת המחלוקות והדעות השונות ביחס לחתימה על כרטיס אדי לתרומת איברים. הסברתי באריכות מדוע לדעתי יש לכל אחד לחתום על כרטיס אדי. קראתי לכל הציבור לגבש דעה בנושא לחיוב או לשלילה ולא לשבת על הגדר. בנוסף, הצבתי בערב ראש השנה בבית הכנסת דוכן לחתימה על כרטיס אדי כדי שמי שהגיע למסקנה לחתום על הכרטיס יוכל לעשות זאת בלי השהייה.

לאחר מעשה ניסיתי לערוך לעצמי דין וחשבון והגעתי למסקנה שמבחינתי המבצע עבר בהצלחה מרובה והגעתי לתוצאות שהצבתי לעצמי. כחלק מאותו דין וחשבון, הסקתי שניתן בחודש אלול להניע תהליכים שהרבה יותר קשה להניע אותם בזמן אחר בשנה.

השנה, כשהתקרב חודש אלול, היה לי ברור שגם השנה עלי לנצל את חודש הסליחות כדי להניע תהליך חיובי בקהילה. בשנה האחרונה הזדמן לי לשמוע את הרב יעקב אריאל מדבר לפני קבוצה של רבנים. הרב אריאל הזכיר בדבריו שאת אחת השיחות החשובות של השנה, אם אני זוכר נכון, השיחה שלפני נעילה, הוא מקדיש לנושא של סינון אינטרנט. הדברים עשו עלי רושם עז בזמנו, אך לא עשיתי אתם כלום. כשהתחלתי לחשוב על מה עלי לשים דגש השנה, דבריו של הרב אריאל חזרו אלי.

הדברים גם התחברו לי עם ההתעוררות שחלה בשנה האחרונה בקהילה החרדית בארה"ב בכל הקשור לאינטרנט. היהודים שם כבר הכירו בכך שהאינטרנט לא יעלם מחיינו גם אם יפרסמו פשקווילים ש"אינטרנט=סרטן", ושכל מיני פתרונות הזויים כמו "אינטרנט חרדי" לא באמת יעבדו. בחודשים האחרונים נעשות פעולות רבות כדי להטמיע את הצורך בתוכנת סינון ובעוד אמצעי הגנה אפקטיביים.

וכך מצאתי את עצמי עומד מול קהילתי ומדבר על הצורך לנקוט באמצעי זהירות לנוכח הרשת שחדר זה לא מכבר לחיינו ולחיי ילדינו. בפרשת "כי תצא" דברתי אודות המצוה של "ולא תשים דמים בביתך", והזכרתי כמובן את הגמרא בברכות לב ע"א המדבר אודות "אדם אחד שהיה לו בן. הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות. מה יעשה הבן שלא יחטא?". בפרשת "כי תבוא" דברתי על כך שהאנושות יודעת לאמץ טכנולוגיות חדשות הרבה פעמים לפני שהיא מיישמת אמצעי זהירות לנוכח אותם טכנולוגיות חדישות (חידה לקוראים: איך זה מתקשר לפרשת השבוע). כך לדוגמא בחגורות הבטיחות של הרכב, ובפקק הפחת של החשמל בביתנו.

אני מקווה שביום מן הימים המחוקק ידרוש מספקיות האינטרנט לסנן אתרים מסוימים כל עוד הלקוח לא ביקש גישה אליהם. כיום זה מביך להיזכר בתקופה בה מכרו עיתונים יומיים עם פרסומות לזנות בעמודיהם האחוריים, וכשהמחוקק קם ואסר על כך, נשמעו הרבה קולות שהתנגדו לחקיקה מטעמים של חופש הפרט וחופש העיסוק ועוד כמה חופשים. אני סבור שלאחר שהמחוקק יסתום לפחות חלקית את פרצת הרשת, גם כן נביט אחורה מתוך בושה.

אך עד שהמחוקק יתעורר הברירה בידינו: האם היינו נוסעים במכוניות ללא חגורת בטיחות, אם המחוקק לא היה מחייב זאת? האם היינו נמנעים מלהתקין פקק ברשת החשמל הביתית, אם זה לא היה תקן מחייב? כשם שאנחנו יודעים להיזהר מסכנות אחרות שטכנולוגיה מתקדמת מביאה לתוך ביתנו, כך עלינו לנקוט בצעדי זהירות גם מפני הסכנות שהאינטרנט מביא אלינו.

את כל זה ויותר אמרתי בפני קהילתי בשבתות האחרונים (ציטטתי גם מהמאמר המצוין הזה).

אסיים ברגע של נחת: השבוע ניגש אלי אחד המתפללים ואמר לי: "דע לך, שנים שהתלבטתי בקשר לחתימה על כרטיס אדי. בשנה שעברה, לאחר שדברת על החשיבות שבדבר, חתמתי על הכרטיס. השבוע עשיתי חסימה לאינטרנט שבביתי".

עוד על רבנים ופייסבוק

לפני כשבוע כתבתי אודות רבנים ופייסבוק בעקבות דיון שהתנהל בכנס של רבני צהר עם רבני קהילות מארצות הברית. אחד המשתתפים באותו דיון היה הרב ראובן ספולטר, לפנים רב קהילה בארה"ב וכיום תושב היישוב יד בנימין. אודות הדיון בכנס הוא כתב בבלוג שלו (קישור) ולפני מספר ימים הוא הוסיף עוד רשימה בנושא ובו תובנות נוספות אודות ההבדלים בין הרבנים מהארץ שאינם מחוברים לפייסבוק לבין עמיתיהם מחו"ל המחוברים.

בפוסט השני הוא עומד על כך שבניגוד לפייסבוק שנפוץ בין רבני הקהילות בארה"ב ואינו נפוץ בקרב הרבנים בארץ, תופעת שו"ת הסמס הנפוץ בארץ אינו קיים בארה"ב. הוא מסביר את ההבדל בכך שרב בארץ תופס את תפקידו להיות פוסק הלכה ומלמד תורה לבני קהילתו, ואלו הרב בחו"ל תופס את תפקידו כתומך רוחני של בני קהילתו. לדבריו, הרב בחו"ל אמנם מעביר שיעורים ונותן דברי תורה, אך עיקר זמנו ומרצו נתונים להתעניינות בבני הקהילה. לעומת זאת, רב הקהילה בארץ זמין לתת מענה לבני קהילתו, אך אינו מרגיש בהכרח שזה חלק מתפקידו להתעניין בחייהם האישיים. הוא מצטט את אחד הרבנים הישראלים שאמר שכנס שהוא דווקא מרוצה מזה שבני קהילתו פונים לרבנים אחרים בשאלות סמס כי זה מוריד ממנו עומס. לדבריו, רב בחו"ל לא היה מעלה בדעתו לומר דבר כזה, כי דרך השאלות המגיעות אליו הוא לומד להכיר יותר טוב את השואל ובעיותיו.

אני איני חושב שרבנים רבים בארץ היו מסכימים לאמירה שהם מרוצים שבני קהילתם שואלים שאלות בסמס, אך לגבי החלוקה שהוא עושה בין תפיסת התפקיד בארץ לחו"ל, וכן על כך שרבני הארץ צריכים ללמוד מעמיתיהם בחו"ל הוא כנראה צודק.

הרבנים והפייסבוק

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שבוע התפרסם כאן באתר כיפה וגם באתרים אחרים, טור אודות כנס משותף של רבני צהר עם רבנים מחו"ל. המושב שפרטים אודותיו הגיעו לתקשורת, עסק בפתיחת עמודי פייסבוק לרבנים. עפ"י המתואר בתקשורת, רבנים מארצות הברית הביעו את דעתם בדבר החשיבות בפתיחת עמודי פייסבוק כאלה, בסייגים מסוימים, ואילו עמיתיהם הישראליים עדיין בוחנים את העניין בעין חשדנית.

אין זה סוד שבשיח החינוכי/רבני הקיים בארץ, פייסבוק בפרט והרשתות החברתיות בכלל נחשבות לסמל הרוע בעולם (ראו כאן וכאן). לי לא לגמרי ברור מדוע. זה נכון שבקרב בני נוער ישנן תופעות שליליות של התמכרות לפייסבוק, ותופעות שלcyber-bullying נפוצות בפייסבוק, אך תופעות של התמכרות ישנן לעוד הרבה דברים באינטרנט (כמו גם התמכרות לאינטרנט עצמו). תופעת הbullying הינה תופעה נפוצה בעיקר בקרב בני נוער, והתקווה היא כי הם יצאו ממנה עם התבגרותם. פייסבוק גם יוצר בעיות חברתיות אחרות, בכל מה שקשור למעבר בין חיים וירטואליים לחיים האמיתיים, אך שוב זו תופעה שהיא קשורה בכלל לאינטרנט ולא מיוחדת רק לפייסבוק.

מאידך, ברור לכל מי שרק עוקב אחרי החדשות בעולם בשנה האחרונה, שמי שלא נמצא בפייסבוק פשוט לא מחובר לחיים המודרניים. כל "מהפכות הפייסבוק" אירעו בגלל שאנשים נמצאים ומחוברים לשם. מי שבוחר לא לקחת חלק בפייסבוק, בוחר במידה מסויימת לפרוש מן הציבור.

בואו נפרוט לפרוטות מה רב יכול לעשות בעזרת פייסבוק:

- כל רב שובר את הראש כיצד לפרסם את הפעילויות המתקיימות בבית הכנסת שלו: שיעורים סדירים, שיעורים מיוחדים, זמני תפילה וכד'. התקציב לפרסום בבתי כנסת בארץ הוא בדרך כלל דל מאד, ומנגד הרב שואף להגיע לכמה שיותר אנשים. פייסבוק מאפשר פרסום חינם לכל פעילות של בית הכנסת.

- שנים שהציבור הדתי-לאומי שואף להגיע לציבור המסורתי והחילוני. לפני כמה שנים התחילו ארגונים שונים להקים דוכנים מחוץ לקניונים ומקומות הומי אדם. הדוכנים הללו הם בדרך כלל הצלחה גדולה. בפייסבוק אפשר להקים דוכן וירטואלי. יש הרבה אנשים המחפשים להכניס רוחניות בחייהם, והם עושים את זה גם בפייסבוק. אם יהיו שם רבנים שיתנו להם מענה, הם יתחברו אליהם, אם לא, הם ימצאו אחרים שייתנו להם סוג של מענה.

- מחנכים וראשי ישיבות מקדישים הרבה מאד משאבים לשמירה על קשר עם בוגריהם. הקשר בין בוגר המוסד לבין מחנכיו בעבר מועיל לשני הצדדים. יש סיכוי טוב שבוגר של מוסד יתרום למוסד בו התחנך לכשיעמוד על רגליו מבחינה כלכלית. המחנך מצדו מעוניין שבחור הישיבה שסיים את שנות לימודיו בישיבה ימשיך להיות "בחור ישיבה". האם קיימת דרך יותר פשוטה לשמירה על קשר ועדכון מאשר פייסבוק?

- "רכילות" קהילתית. כל רב צריך להיות מעודכן בנעשה בתוך קהילתו. חבר/ת קהילה היה מאושפז בבית חולים, חבר אחר נמצא בחו"ל לתקופה ממושכת לצרכי עבודה. אלו דברים הקורים לעתים קרובות ויש להם השפעה על תפקודה של הקהילה. זה לא הגיוני שהרב יהיה האחרון שיהיה מעודכן בכל הפרטים הללו. כיום, אדם חושב שבזה שהוא כתב בסטטוס שלו בפייסבוק "נפלתי ואני עכשיו מרותק למיטה", אז כל מי שחשוב לו כבר יידע מה מצבו. אם הרב לא נמצא שם, הוא עלול לחשוב שאותו אחד נמצא בחופשת אוגוסט בחו"ל בשעה שהוא מחכה שחבריו יבואו לבקר אותו. עם זאת, בודאי שבסעיף הזה צריך להזכיר גם את הצד השלילי של החיבור בפייסבוק. זה ברור וידוע שהרב לא מעוניין להיות מעודכן בכל סטטוס שפלוני או פלונית החברים בקהילתו רושמים, ובודאי שהוא לא מעוניין לראות את כל התמונות של כל החופשות של חברי קהילתו. כדי להיות מחובר, אך לא מחובר מדי, עליו למצוא את שביל הזהב.

אחרי שמנינו את הסיבות החשובות והטובות שעבורן כדאי לרב להיות מחובר לפייסבוק, צריך להיות כנים ולהכיר בכך שהסיבה העיקרית, לטעמי, לא להיות מחובר לפייסבוק זה שזה יכול לגזול הרבה מאד זמן. כבר כיום שמאגרי המידע העצומים והמידע האקטואלי הוא כל כך נגיש, הזמן שכל אחד מבזבז על האינטרנט בצריכת וחיפוש מידע הוא עצום. להוסיף לזה עוד עידכון סטטוסים בפייסבוק, זה יכול להיות כבר הרבה מעבר ליכולת. אם התחלנו את העיסוק בנושא זה מתוך דבריהם של רבני קהילות בחו"ל, אז סביר להניח שהם המחזיקים במשרות רבניות כמשרה מלאה יותר קל להתעסק וללמוד כיצד למנף את השימוש בפייסבוק לתועלתם. בארץ, שהדבר האחרון שיש לרב זה זמן פנוי, ייקח עוד זמן עד שכולנו נגיע לפייסבוק.

ועכשיו רב צעיר גם בפייסבוק.

דברים המתחדשים בכל יום

א. יש גליון "מעיינותיך" חדש #28 לפורים. הגליון מכיל מאמר מהג"ר יואל כהן, מאמר מהרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), קטעים קצרים מביאורי הרבי ואדמו"ר הזקן למוטיבים מהמגילה (הקטע האחרון מומלץ במיוחד, לדעתי), וקטעי סיפורים אודות ר' שמואל מענקיש מתלמידי אדמו"ר הזקן - אפשר להוריד כאן.

ב. מחפשים דבר תורה או שיעור לפורים? הנה לכם דרשה מהג"ר יחיאל יעקב ויינברג בעל ה"שרידי אש" מסעודת פורים תרח"צ (1938).

ג. בימים האחרונים גליתי שבאתר וואלה! מקיימים מדי פעם ראיון עם דמות רבנית מוכרת, תחת מדור בשם "רב שיח". השבוע ראיינו את הרב אהרן ליכטנשטיין. כדאי גם לרפרף בין ראיונות הרבנים האחרים באתר (מופיע מצד שמאל) ולשים לב בעיקר לשלב השאלה הזהה בסוף הראיון.

ד. ביום שבו התבשרנו שמדור היהדות בNRG עומד להסגר, קיימו בכנס ירושלים מושב בנושא "הזדמנויות וסכנות בעולם האינטרנט".

ה. הקישור האחרון הוא באנגלית, אבל כדאי גם לאלו שאינם שולטים בשפה לנסות לעלעל ברשימה הזו אודות צנזורה ב"אחרית דבר" של ש"ס וילנא בהוצאה החדשה של ואגשל. אני חשבתי שזה מאד מעניין (אינני מבקר בבלוג on the main line הרבה, מכיוון שהנושאים שהוא עוסק בהם אינם מעניינים אותי כל כך, אבל כשאני כן מגיע לשם אני תמיד מתפעל מכישוריו הבלתי נלאים של בעל הבלוג שמצליח להגיע ולשים לב לדברים הכי אזוטריים ונדחים).

אינטרנט והציבור הדתי-לאומי

1. הכתבה המרכזית בעלון "עולם קטן" השבת עסקה בהרגלי השימוש באינטרנט בקרוב בני הנוער של המגזר הדתי-לאומי. הכתבה מציגה מחקר שנעשה בקרב בני נוער במגזר (לא מופיע בכתבה כמה בני נוער, כמה מוסדות ובאיזה פריסה) אודות הרגלי השימוש שלהם באינטרנט. במספרים עצמם לא מצאתי יותר מדי חדש. עם זאת, תפס את עיני הפיסקה הבאה מתוך הכתבה:
לצערי המחנכים לא מדברים על עניין האינטרנט מספיק. הם מתביישים, וגם מפחדים שאולי עצם הדיבור על העניין הזה דווקא יעורר אותו. בפועל המדיניות החינוכית המתעלמת הזאת משאירה את הנוער להתמודד בעצמו עם מצפונו.
הדובר הוא עידו ליברמן (47) בעל מכון לש"ם (זה המכון שביצע את המחקר - לא מצאתי בכתבה מה הם ר"ת לש"ם). אודה על האמת שאין לי את הכלים כדי לדעת אם המשפט הזה הוא נכון או לא. הייתי תחת הרושם שבמוסדות החינוך היום נושאי השיחה והשיחות עצמן הן הרבה יותר פתוחות ממה שהיה בזמני. עם זאת, אני משתדל לעקוב אחרי כנסים המתקיימים בציבור שלנו על האינטרנט, ובדרך כלל הכנסים הם בנושאי "סכנת האינטרנט" ודומיו ולא בנושא "איך אנחנו כמחנכים מתמודדים עם הרגלי הגלישה באינטרנט בקרב תלמידינו?".
הקוראים מתבקשים להעשיר את ידיעותי בנושא - האם צודק עידו ליברמן? האם כן מתקיימים כנסים בנושא ההתמודדות החינוכית עם האינטרנט?

2. באותו עניין ובאותו גליון. מאמר המערכת הלא חתום של "עולם קטן" עסק גם הוא בעניין האינטרנט. כאן מצאתי את עצמי מסכים לכל מילה (וגם כתבתי בעבר טורים ברוח דומה). הנה הצצה:
למה צריך לסנן אתרים שכאלה מרשות הרבים ולא שהמצב יהיה הפוך בדיוק - שמי שרוצה יבקש להיכנס למסלול או לספק אינטרנט שיאפשרו לו את הכניסה אליהם?
במאמר המערכת מזכירים את היוזמה של ש"ס מהקדנציה הקודמת שספק האינטרנט יחוייב לסנן תכנים, ורק מי שמבקש להיות חשוף לתכנים מסויימים יוכל לבקש לראותם. לצערנו, בקדנציה הנוכחית לא שמענו מאף אחד מנציגי הציבור שלנו רצון לקדם את הצעת החוק הזו. הגיע הזמן שנציגי הציבור הדתי ישלבו ידיים עם הנציגות הפמיניסטיות של הכנסת במטרה למנוע חשיפה לתכנים פורנוגרפיים ברשת מכלל האוכלוסיה.

משבר האינטרנט ותיקונו

מדי חול המועד סוכות מתקיים כינוס בישיבת עטרת כהנים בנושא "הלכות הקודש והמקדש". משום מה בחג הסוכות האחרון בחרו להקדיש את הכינוס למה שהם מגדירים כ"משבר האינטרנט ותיקונו". הרצאות הכינוס (שכוללות גם שיעור של הרב נבנצאל ב"הלכות הקודש והמקדש" - הועלו לכאן).

האזנתי לרוב ההרצאות ולפניכם כמה הערות שלי:

- לא לחלוטין ברור לי מה מטרתו של יום עיון כזה. האם המטרה להבהיר לציבור התמים מהם הסכנות שישנם באינטרנט? האם המטרה זה להציב פתרונות?
אם זה להבהיר את הסכנות - קשה לי להאמין שמי שמשתמש באינטרנט לא מכיר את הסכנות שדיברו עליהם. אם זה להציב פתרונות - זה לא ממש קרה.
בתחילת דרכי כבלוגר אתר כיפה אירגן כנס בנושא "יהדות ואינטרנט". זה לא היה הכנס הראשון בנושא ועלו בו לדיון נושאים חשובים מאד על השימוש באינטרנט לציבור הדתי. לצערי, אתר כיפה כבר לא מארגן כנס כזה. ההרגשה שלי זה שכנס כזה הוא חשוב מאד ומועיל. לצערי, הכינוס של עטרת כהנים לא התקרבה בכלל לתחום הזה, ואני עדיין מחכה שמישהו ירים את הכפפה.

- הרב שלמה אבינר והרב יהושע שפירא דוגלים עדיין בעידוד אנשים לא להכניס את האינטרנט לביתם ("רימון זה תועבה" אמר והדגיש הרב יהושע שפירא, רק שעדיף מקצת תועבה על ים של תועבה). עם זאת, גם הם מבינים שאין סיכוי שזה יהיה פתרון לרבים.

- השיעור של הרב אלישע אבינר, שהיה בעצם שיעור פתיחה לכל היום, היה לטעמי המוצלח ביותר ומבחינתי היה אפשר להסתפק בו. השיעורים הנוספים, טובים יותר וטובים פחות, לא הוסיפו הרבה על דבריו (בטח לא מספיק ליום שלם).

- הרב יהושע שפירא, כידוע, היה ממקימי אינטרנט רימון. לקראת פרשת נח, מי שגולש עם אינטרנט רימון יכול בהחלט לומר שהוא את נפשו הציל (לפחות חלקית). אבל גם הוא צריך להיות ער לכך שרימון זה פתרון מגזרי. מעט מאד אנשים מהמגזר המסורתי-כללי יהיו מוכנים להצטרף לרימון כל עוד אתרים פופולאריים כדוגמת www.flickr.com חסומים. הפתרון הכללי יותר צריך להיות, לטעמי, על ידי חקיקה בסגנון מה שהציע בקדנציה הקודמת השר אריאל אטיאס. דווקא עכשיו שיש קואליציה ימנית-דתית יש סיכוי להעביר חקיקה כזו, אך כל הח"כים שלנו ישנים כהרגלם.

- בעיני, תקיפת האנונימיות ברשת ותקיפת פייסבוק לא יכולים לדור בכפיפה אחת. מי שמתנגד לאנונימיות, צריך לתמוך בפייסבוק. ומי שמתנגד לפייסבוק צריך להיות שלם עם האנונימיות של הרשת. בעיני, ראיית שניהם כרע טוטאלי זה פשוט תרתי דסתרי.

- ככלל, כמעט כל הדוברים בחרו לתקוף את פייסבוק ולקרוא לציבור השומעים להדיר את רגליהם מהאתר הפופולארי. אני אינני מבין מה הבעיה הגדולה בפייסבוק. האם זה באמת נמצא באותו שורה עם הסכנות הרוחניות הגדולות הקיימות באינטרנט. ואם כבר, האם צ'אטים זה לא משהו הרבה יותר מסוכן מאשר פייסבוק? אני לא יודע מה אתכם, אבל כשאני שומע רב מדבר על פייסבוק, ועוד כשהוא מדבר על זה כאל משהו חדש זה מתורגם אצלי במח לתמונה של מישהו מחזיק שלט גדול ועליו כתוב "אני נלחם את מלחמות האתמול".

- אחד או שניים מהדוברים העלו את נושא האלימות המילולית בטוקבקים, אך לא הציעו שום פתרון לעניין (חוץ מחסימת האפשרות לחלוטין). מדוע שאתרים תורניים לא יאפשרו טוקבקים מתורבתים על תכנים באתר שלהם? כך הם יוכלו להראות דוגמא אישית ואולי אחרים ילמדו מהם. זה לא נכתב בציניות, אני באמת מאמין שמשם תבוא הישועה.

- ככלל, בכל שיעורי הכינוס היה הרבה הרבה "קובלים על החושך" ומעט מאד "מוסיפים אור".

שו"ת אינטרנט

לפנים בישראל היה ביכלתם של רבנים גדולי ישראל לחדש חידושים חובקי עולם, אך הוצאות הדפוס היו כה יקרות שהם היו צריכים לשקול בפלס את דבריהם ולפרסם רק את המינימום הנצרך לאותה שעה. המליצה אומרת שהמגן אברהם היה כה עני שהוא רשם את חידושיו על פתקים קטנים והוא לא הבחין בכך שחצי ממה שהוא רשם היה על השלחן ולא על הפתק. אחריו היה צריך לבוא המחצית השקל, שהיה בעל ממון, כדי להרחיב את דברי המגן-אברהם ולהשלים את "המחצית" שנשאר על השלחן. כך או כך, ההנחה היא שגם אם ה"שאגת אריה" היה מפרסם עוד שני כרכים של ספרו, או אם ה"אגלי טל" היה מספיק לכתוב על כל ל"ט אבות המלאכה ולא רק על שתים עשרה, דבריהם עדיין היו נלמדים בשקיקה.
כיום המצב השתנה וכל אדם המעוניין בכך יכול לפרסם ככל העולה על רוחו ברשת, וגם מי שבוחר להדפיס את דבריו העלות היא לא גבוהה יחסית. מאידך, הדור ירד. מי שיכתוב היום באריכות יכול להניח מראש שאף אחד לא יטרח לקרוא את דבריו. הדרישה היא לכתוב בקיצור ובתמצית. [בהזדמנות זאת אני שמח להכיר לכם את האתר "חידוש". המגרעת הגדולה של אתר זה היא בדיוק בנקודה הזו של חוסר התמציתיות.]

מה לכל זה ולשו"ת האינטרנט?
שו"ת האינטרנט מאפשר לרב המשיב להרחיב מאד בכל תשובה ותשובה, זאת משום שאין ממש מגבלה של מקום. מאידך, אם הרב המשיב יאריך יותר מדי אף אחד לא יטרח לקרוא או להשתמש במדיום הזה. אדם מן השורה המעוניין לשאול שאלה את הרב לא רוצה לקרוא סימן שלם של יביע אומר כדי לדעת כיצד עליו לנהוג. לכן, הקיצור הוא בהחלט נצרך לטובת השואלים הרבים במדיום הזה. אבל פירושו של "קיצור" איננו להעלים לחלוטין את משמעותה של תשובה הלכתית. רב שמשיב מבלי שהוא מביא נימוקים ומקורות לדבריו, לדעתי איננו ממלא את תפקידו נאמנה. קל וחומר כשהרב משיב באופן שבכלל לא ניתן לדעת בביטחון שהרב הבין את השאלה.

אני מחזיק בבטן את הדברים הללו כבר הרבה זמן ומה שהמריץ אותי לפרסם אותם דווקא היום זו התשובה הבאה שהתפרסמה היום באתר כיפה (קישור):

שלום רב לכבוד הרבנים!
יש לי דיסק וינדוס מקורי של וינדוס 7 שאחי קנה ואני רוצה להשתמש בו גם למחשב שלי כמובן שהדיסק נקנה במחיר מלא רק שאני רוצה להשתמש בו לעוד מחשב בנוסף למחשב שמותקן בו כבר תוכנה זו החברה כנראה שלא נותנת אופציה כזו האם מותר לי לעקוף אותה או לא ?
מיותר לציין שיש בידי אופציה כזו לעקוף ע"י קובץ מיוחד לזה
אני התקנתי אותה ונשאר לי עוד יום להחליפה ובנתים אני משתמש בה על סמך הנסיון שלה שמתרת מספר ימים לשימוש חינם

תוכן התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד´
נראה לי שאסור, אלא א"כ מורידים מהאינטרנט, אבל מדיסקים קנויים אין להפעיל. אפשר להפעיל גם מהדורות ישנות יותר שאינן נמכרות עוד בחנויות.

אחרי שקראתם את דבריו של הרב המשיב, תשאלו את עצמכם:
1. מה כתוב בתשובה, מבחינת הבנת הנקרא – עברית פשוטה?
2. מה הסברא לחלק בין דיסק קנוי לבין הורדה מהאינטרנט?
3. האם הסברא הזו היא סברא נכונה?
4. האם אתם בטוחים שהרב הבין את השאלה?

הרב המשיב לא עזר לפתור אף אחת מהשאלות הללו, לצערי.

אז אם אתם רבנים המשיבים באינטרנט – השיבו באופן שברור מתוך דבריכם כיצד הבנתם את השאלה ומהי קו המחשבה שלכם בתשובה (ההמלצה שלי לרב משיב לדוגמא הוא הרב דרור ברמה המשיב באתר ynet-יהדות). ואם אתם שואלים שאלות באינטרנט – הגישו את שאלותיכם רק לרבנים שמכבדים אתכם במתן תשובה המוכיחה שהם הבינו את שאלותיכם ושתשובותיהם ברורות ומפורטות דיין.

בנושאים הקשורים לנידון כאן, אני מבקש הפעם להמליץ על מספר רשימות:
- שו"ת ס.מ.ס - ועכשיו הספר
- האדם המאמין בעולם המודרני
- ערב עיון - מסיני ללשכת הגזית

מה לכהן בבית קברות?

התרשמויות ממושב "חרדים לאינטרנט" בכנס איגוד האינטרנט הישראלי

מאת: אשת רב צעיר

אתמול התקיים הכינוס ה-14 של איגוד האינטרנט הישראלי (www.isoc.org.il). זו כבר שנה שלישית שאני משתתפת בכנס המעניין הזה וזוכה לשמוע דעות על דילמות הנוגעות באינטרנט ועל חידושים בתחום.
השנה הבחנתי בדברים מוזרים כבר מרגע הגעתי לתור הנרשמים בכניסה לכנס. קודם כל, יחד עם אנשי ההיי-טק ואנשי האקדמיה, עמדו בתור חרדים בתלבושת מלאה. וזאת כחודש לאחר שיצא איסור ברור של העדה החרדית על שימוש באינטרנט וגלישה באתרים חרדיים. בנוסף, לצד השלטים המכוונים לאולם המליאה ולשירותים ניצב שלט ענק המכוון לבית הכנסת. בעת ההרשמה נשאלו כל בעלי החזות הדתית/חרדית אם הם מעוניינים בארוחת גלאט לצהריים. בנוסף על כל זאת, אך כנראה ללא קשר, זה הכנס המקצועי הראשון בו השתתפתי אליו הגיעה אישה עם תינוק. מה קורה פה?! שאלתי את עצמי כאשר נכנסתי לאולם ההתכנסות וראיתי עוד חרדים, מה הביא לשינוי כל כך משמעותי בנוף?
כמובן שכבר עברתי על התוכניה מראש וידעתי שיהיה מושב בכנס המוקדש כולו לחרדים ולאינטרנט. גם תהיתי מראש מי ישב בקהל של אותו מושב – האם רק אנשים דתיים או שאחרים ימצאו בזה עניין. אך לא שערתי שיגיעו חרדים במיוחד בכדי לשבת בקהל ובוודאי שלא יגיעו בבוקר כאשר המושב הנזכר מתחיל רק בשעה 15:00. צר לי לאכזב אתכם, אך לא ניגשתי אל אף אחד מהללו ולא שאלתי את השאלות שסיקרנו אותי. שמעתי הרצאות, דיברתי עם קולגות ובשעה שלוש ניגשתי לאולם בו הייתה אמורה להתקיים הישיבה.
במשך כל היום הרמה הטכנולוגית של כל הנלווה להרצאות היתה ראויה לציון. הכל נעשה חלק מבחינת מעבר בין דובר לדובר והצגת המצגת הנכונה עבור כל מציג. היה אולם אחד שהועבר בשידור חי בטלוויזיה (22*) והנוכחים באולם זכו לראות מסך מפוצל מעוצב להפליא של השידור של הדובר בטלוויזיה יחד עם המצגת שאותו הציג. על כן די הופתעתי שהמושב של "חרדים לאינטרנט" התחיל באיחור בגלל בעיה של העלאת החומר של אחד הדוברים למחשב. הצטערתי גם שהמושב התחיל באיחור שכן היה עלי לעזוב לפני הסוף על מנת לאסוף את בני מהמעון.
אז אחרי כל ההקדמה הזו מה היה במושב "חרדים לאינטרנט"?
שלושה דיברו במושב:
אריה פרנקל, מנהל אגף יח"צ המשרד המגזרי גל-גורן BSD (שכונה הגורו של הפרסום החרדי) – יו"ר המושב.
הרב מרדכי בלוי שליט"א (כך בתוכניה), מפקח חינוכי ויו"ר משמרת הקודש והחינוך, שע"י בד"צ בני ברק.
אברהם דיקמן, מנהל אגף הדרכה ואתר האינטרנט פרוג (PROG)
באולם ישבו כ-80 איש, מתוכם כ-20 היו דתיים או חרדים.
ר' פרנקל פתח בכך שעל אף השימוש הנרחב של הציבור החרדי בסלוגן (הגאוני לדבריו) "חדש אסור מהתורה", דווקא בנושא האינטרנט לא השתמשו בו. הוא ציין מספר ספרי הלכה הדנים בשימושים באינטרנט לאור ההלכה, כאשר אין ביניהם איסור גורף להשתמש באינטרנט. הוא אמר שמטרתם בבואם לכנס להציף את בעיית האינטרנט בחברה החרדית ולחפש פתרונות.
הרב בלוי הוא שבלט מבין הדוברים. הוא התחיל את נאומו בשאלה "מה לכהן בבית קברות"? מה הוא עושה בכנס של איגוד האינטרנט הישראלי. המשיך וטען כי לא יתכן חרדי ש"רק גולש באינטרנט ל..." כמו שלא יכול להיות צמחוני שאוכל רק ארוחה אחת בשרית ביום. בשפתו הציורית אמר שמי שגולש באינטרנט הוא לא חרדי – אולי הוא חרדון. וכן שלא ניתן להכניס ילדים למסגרות לימוד חרדיות אם יש להם אינטרנט בבית כמו שלא יכניסו אותם אם יש להם טלוויזיה בבית.
הרב בלוי אמנם שיבח את הטוב שבאינטרנט אך אמר שכל עוד ניתן להגיע לתהום פעורה במרחק של קליק לא ניתן להכניס את האינטרנט הביתה. אמנם ככלי עבודה חייבים את האינטרנט ובעידן הדואר האלקטרוני "לא נחזור ליונת הדואר", אך השימוש צריך להיות רק לצרכי עבודה ולא לצרכי בידור.
על כן קרא הרב למספר שינויים אשר "יכשירו" את האינטרנט: להוסיף חסימות לרשת ברמה התחוקתית (לפי דעתי אין לכך סיכוי); שספקי תוכן כגון בנקים וקופות חולים יספקו אתרים חלופיים לחרדים אשר אינם כוללים פרסומות לא צנועות או מידע על מחלות שלא מדברים עליהם ופרוצדורות ש"אסורות" (דווקא רעיון מוצלח); שיהיה מעין אינטראנט –"אתם יודעים מה זה אינטראנט?" שאלה שאין מקומה בכנס איגוד האינטרנט – לחרדים הכולל רק אתרים שנבחרו כמתאימים לציבור (מי בדיוק יבחר את האתרים המתאימים לציבור החרדי? גוף חרדי שיחשף לכל התועבה באינטרנט על מנת לברור את התבן מהמוץ?!).
בראשית דבריו ציין הרב בלוי את פטירת הרב פרוש ואמר כי הדברים המובאים יהיו לזכרו, עוד שינוי מפרוטוקול ההרצאות המקובל בכנסים מעין אלו.
אברהם דיקמן בתפקידו מכשיר חרדים לעבודות המשתמשות באינטרנט. הוא ציין שעבודה מקוונת מהווה פתרון טוב לחרדים שרוצים לעבוד אך מתקשים במקומות עבודה שלא מתאימים לאורח חייהם. גם ר' דיקמן שיבח את האינטרנט ובעיקר את ארבעת האתרים החרדיים הבאים: אוצר החכמה, מאורות הדף היומי, קול הלשון והאתר שלו אתר פרוג.
לדבריו: "הממסד הרבני בציבור החרדי יודע שלא ניתן להתנהל ללא אינטרנט, אך לא ניתן להשתמש באינטרנט כפי שהוא היום". קצת פרדוקס, לא?
לפי דעתו "ניתן להיות יהודי ירא שמים ולהשתמש באינטרנט שימוש מושכל".
טענתו לבאי הכנס הייתה כי הציבור החרדי הצליח להתארגן ככח רכש בנושא הסלולרי, ולקבל מסלולים כשרים, ועליו לעשות זאת גם בנושא האינטרנט.
לצערי נאלצתי לצאת מוקדם ולא נשארתי לחלק של השאלות ותשובות, מה שבוודאי היה מרתק. כעת נשאר לי רק לתהות כמה חרדים אראה בכנס בשנה הבאה?

המלחמה נגד ובעד האינטרנט

הרב אלישע אבינר התייחס במאמר ב"באהבה ובאמונה" (הדברים התפרסמו גם באתר כיפה) למכתב שהתפרסם בעיתונות החרדית נגד אתרי האינטרנט החרדים.
במאמר הזה יש מספר דברים מטרידים מאד. המשפט הבא, לדוגמא:
אבל במבט שני - דווקא מפני שחלק מהאתרים התיימרו לפעול ברוח התורה ובהסכמת ה"גדולים", סברו "גדולי התורה" שתמיכתם הישירה או אפילו העקיפה מתפרשת כמתן לגיטימציה לתופעות השליליות שמתרחשות באתרים אלו. הם היו מודעים למחיר של סגירת האתרים, אבל הכריעו לטובת השיקול החינוכי. אפשר לחלוק על הכרעתם ולהעלות שיקולים הפוכים אבל אי אפשר לזלזל בצעד שנקטו בו.
אינני מזלזל ב"גדולי התורה", אך אני חושב שכל מי שחושב שאותם גדולים מבינים את כוחה של האינטרנט, את אפשרויותיה, ואת מידת מעורבותה בחיינו הוא טועה ובגדול. אין לי אפילו ספק קל שבקלים שאין אחד מהחותמים על המודעות הללו שמבין את המחיר של סגירת האתרים. בכלל, מתמיה אותי הצגת הדברים כאילו ש"גדולי התורה" הללו פועלים בעולם אוטופי חסר לחצים וכדומה.
המאמר מסתיים במשפט הבא, המטריד לא פחות:
היכן גדולי התורה, שאין להם מורא בשר ודם, שיורו על הפסקת פרסום טוקבקים מתלהמים, ואפילו על סגירת אתרים שאינם נשמעים להוראתם?!
מדוע, למען השם, זקוקים אנו לגדולי תורה שיורו על הפסקת פרסום טוקבקים מתלהמים או על סגירת אתרים? מיהו קהל היעד של הרב אבינר כשהוא כתב את המאמר הזה, חבריו הרבנים? האם אדם פשוט ונורמלי לא מסוגל להבין שאין שום סיבה שטוקבק שלא היה מאושר בynet יהיה מאושר בערוץ 7?

אחרי כל זה, אני צריך לומר שאני מסכים עם הטענה המרכזית של הרב אלישע אבינר, שצריך להקפיד על דיון תרבותי באינטרנט, הגם שמדובר במדיום אנונימי. כשהאינטרנט רק נולד היו רבנים שניסו להלחם לחלוטין בקיומו, מלחמה שלא היה לה שום סיכוי לחלחל לציבור. לאחר מכן, היו רבנים שהתנגדו לאנונימיות באינטרנט, כאילו שזה הגיוני שכל העולם יתנהל באנונימיות באינטרנט חוץ ממי ששומר תורה ומצוות שעליו יהיה אפשר לדעת על כל דעותיו, עיסוקיו ותחביביו בלחיצת מקש. המאבק (והייתי מעדיף בכלל מילה אחרת) באינטרנט צריך להיות על התנהלות באינטרנט - כיצד אנו, שומרי התורה והמצוות, נוכל ליצא החוצה התנהגות בריאה וחיים בריאים במסגרת הרשת, כמקבילה לחיים המלאים שאנו חיים בעולם הלא-וירטואלי.
בכנס הבא של אינטרנט ויהדות, שאני מקווה שיקרה מתי שהוא, צריך לדון לא בשאלה של האם אפשר להיות חברים בפורומים אנונימיים, והאם האנונימיות ברשת היא טובה או לא, והאם האינטרנט בכלל הוא רע או טוב, אלא כיצד הדרך הנכונה להתנהל באינטרנט וכיצד כל אחד מאיתנו, מהמשתמש הפשוט ועד לבעלי ועורכי האתרים, יכול לגרום לכך שהעולם הוירטואלי יהיה מקום טוב יותר.

חכמה בגויים תאמין, מאת: סגן-צעיר

יש לי רגשות מעורבים בקשר לרשימה שאני הולך להציג בפניכם. מצד אחד זה מאגר מדהים של ידע שבכוחו לעורר השראה ואפילו לפעמים לשמש כשיחת מוסר. מצד שני מקונן בליבי חשש שבכל זאת אולי יש כאן אפשרות שזה יכול להיגרר לכדי ביטול תורה. נדמה לי שניתן לסמוך על הקוראים לדעת לדלות את המוסר, ולהתמכר לתופעה במידה הנכונה. למי שזקוק למשהו לבין-הזמנים בכדי לחדש כוחות, זה בודאי אחת האופציות הפחות מזיקות שיש בעולם האינטרנט.
על מה אני מדבר? ובכן, אני מדבר על התופעה הנקראת 'שיחות TED'. מדובר על מאגר עצום של שיחות מאלפות בכל התחומים. ראשי התיבות TED מציינות: טכנולוגיה, בידור, ותכנון, ואכן יש השקעה מרובה להפוך את השיחות לצורה של בידור. יחד עם זאת, הרבה פעמים זה רק מוסיף לעוצמה ולרלבנטיות שלהם. השאיפה היא להגביל את הדובר ל-18 דקות (זמן אפיית מצה), ולאלץ אותו להיות קצר קולע ומרשים.
המאגר כולל כיום למעלה מ-450 שיחות קצרות (משהוא בין 6-20 דקות כל אחד) וכל יום-יומיים מתוספת שיחה חדשה. חלק מהשיחות מציגות את המילה האחרונה בטכנולוגיה (לדוג' החוש השישי [אנגלית], והמצאות מופלאות [עם כתוביות]) חלק מככבות בזכות צורת פרזנטציה מעולה ומעוררת התפעלות (הצגת נתונים כמו שלא ראית מימיך [עם כתוביות]) אבל לרובם יש מסר חזק וחשוב שבהחלט יכולה לגרום לכם לחשוב.
בפעם הראשונה שנתקלתי במאגר, נשאבתי לתוכו ונשארתי רוב הזמן פעור פה. כן, עד כדי כך. אילו הייתי תקוע על אי בודד עם כל הזמן שבעולם, יכולתי להעסיק את עצמי למעלה מחודש רק בלצפות פעם אחת בכל השיחות ועוד כמה חודשים רק לצפיות חוזרות (ותוך כדי כך כל הזמן מתוספים לאתר עוד פנינים). כרגע אני מגביל את עצמי לקחת איזו טעימה קצרה פעם או פעמיים בשבוע.
חידוש מרענן שעלתה לאתר רק לפני כחודשים הוא פרויקט התרגום שבו צופים מכל העולם עוזרים בכדי להעלות לאתר כתוביות לשיחות במגוון לשונות. זאת אומרת שכרגע דוברי העברית יכולים ליהנות מכתוביות בכ-65 שיחות, ועם הזמן המספר רק ילך ויגדל.
אני מביא כאן רק דוגמית מהמעט שהספקתי לטעום וליהנות ממנו באופן מיוחד. לכל שיחה צירפתי כותרת קצרה שמגדירה באופן תמציתי מסר תורני שניתן לדלות מהשיחה. אני אתחיל עם הבלטה של שש שיחות (האמת שדי קשה לצמצם ולבחור רק שש) ואם התגובות יהיו טובות אולי תהיה סדרת המשך.
הערה אחרונה לפני שאני נעלם ונותן לדוברים את הבמה. כמו בכל דבר שאין יסודותיו בהררי קדש (תורה בגויים אל תאמין), ישנם כמה שיחות (בודדות במספר) שאין תוכנם ראויה לבני תורה. אם זאת מכיוון שדי קל לזהות אותם, אינני מהסס להמליץ על החוויה בכללה תוך כדי זהירות רגילה לברור את התבן מהבר. אינני מדבר כאן על שיחות שמטיפות לכפירה בא-לקים והישענות רק על המדע (שגם כאלה יש במאגר), אותם אני דווקא חושב שכן חשוב לראות (למי שכבר בוגר, ובעל השקפת עולם איתנה, כמובן) בשביל לברר את האמת וללמוד מה להשיב.

1) אם אין לכם זמן לכל הדוגמיות ואתם רוצים להתחיל רק אם אחת מהם, אז המצגת המדהימה של סיר קן רובינסון הוא חובה, במיוחד לכל מי שעוסק בחינוך (ומי מאיתנו איננו עוסק בצורה זו או אחרת בחינוך מדי יום ביומו). זו אחד מהשיחות הראשונות שעלו לאתר והיא אולי החשובה שבהם (וגם אחת מהאהובות ביותר על הצופים). לצערי לשיחה זו אין עדיין כתוביות בעברית.
קן רובינסון (20 דקות) יצירתיות בבתי הספר (אנגלית)
חנוך לנער על פי דרכו

2) שיחה חשובה על מקומה של סייעתא דשמיא בתהליך היצירה.
אליזבט גילברט (20 דקות) גאונות (עם כתוביות)
מה אנו, מה חיינו, ומה חסדינו

3)עם שם כמו בארי שוורץ, אולי זה לא ממש בגדר 'חכמה בגויים', אבל שיחה מרתקת בכל זאת על הליכה הקו הדק בהפעלת ההיגיון כדי לעשות את הדבר הנכון.
בארי שוורץ (21 דקות) אובדן החכמה (עם כתוביות)
השולחן ערוך החמישי

4) השיחה המאוד קצרה הזאת כולל הרבה תובנות עמוקות על איך שצורת ההסתכלות שלנו משפיעה על ההתנהגות שלנו.
פיליפ זימברדו (7 דקות) גישה בריאה לזמן (אנגלית)
עבדי זמן עבדי עבדים הם

5) האמת שזה מתחיל כשיחה פושרת שכמעט נטשתי באמצע, אבל מאוד כדאי להחזיק עד הסוף. לאחר כ-10 דקות די בינוניות, כשהיא הגיעה לסיכום בשלוש הדקות האחרונות, אני חייב להודות שעברה בי צמרמורת.
קתרין פולטון (13 דקות) עתיד הנדבנות (אנגלית)
מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי

6) ולסיום, אחרי הרשימות הקודמות שלי, אי אפשר בלי אחת מהשיחות החזקות והאהובות עלי במיוחד. אם רק נוכל להיענות לאתגר.
סט גודין (18 דקות) השבטים שאנחנו מנהיגים (אנגלית)
אני ואתה נשנה את העולם

סוף דבר (מרב צעיר): גם אני קיבלתי את הטור הזה ברגשות מעורבים, והתלבטתי אם אחד הקוראים יכתוב לי בתגובה "מה הקשר ליהדות?". אחרי שנכנסתי והתרשמתי באמת כי-טוב, אמרתי לעצמי שבכל מקרה ראוי לפרסם מיזם מעניין כזה, גם אם אין לו ערך תורני. לאחר מחשבה מעט יותר מעמיקה נשארתי עם מספר שאלות פתוחות: מדוע אני מתרשם כל כך מהרצאות באנגלית, הרבה יותר מהרצאות שאני שומע בעברית? האם זה בגלל שעברית איננה שפת האם שלי? האם האנגלית יותר עשירה? האם מתוך אוכלוסיה הרבה יותר גדולה, יותר קל למצוא מספר דוברים מעולים? האם זה בגלל שבחו"ל תלמידי תיכון לומדים לדבר בפני קהל? אינני יודע. הדבר היחיד שאני יודע זה ששמעתי כבר מספר הרצאות מהאתר הזה באנגלית, הדוברים מעניינים (גם אם הנושא איננו עומד אצלי בראש סדר העדיפויות), רהוטים, חלקם מצחיקים, וזה פשוט תענוג לשמוע אותם. אני חושב שלכל מי שיש לו בשורה להפיץ לעולם, יש מאיפה להכין שיעורי בית.

עלה לרשת: פורטל הדף היומי

בימים האחרונים התבשרתי שאתר חדש בשם "פורטל הדף היומי" נמצא בשלבים האחרונים לבנייתו.

בפעם הראשונה שנכנסתי לאתר, הייתי בטוח שמדובר באתר שהוקם ע"י אחד מבתי המדרש שחדשות לבקרים מתעלמים מחלקים רחבים מעולם התורה, אך מהר מאד הבחנתי בטעותי. האתר מכיל הפניות ומאמרים בנושאים הקשורים ללימוד הדף היומי מכל מי שכתב על הדף הנלמד ושיראת ה' בליבו.

באתר, שכאמור טרם הסתיימה בנייתו לגמרי, תוכלו למצוא את הדף היומי הסרוק ממהדורת וילנא, כקובץ טקסט פשוט או עם ביאור הרב שטיינזלץ. תוכלו לקרוא מאמרים שנכתבו על נושאים מהדף היומי בעלון מאורות הדף היומי, בעיתון משפחה או במקור ראשון. תוכלו למצוא שיעור המתאים לכם או חברותא. גם פורום יש באתר, לשאלת שאלות והעלאת חידושים.

ממה שבררתי על מקים האתר גליתי שמדובר באדם המוחזק לתלמיד חכם, הנטוע בעולמה של תורה, שהקים את האתר כולו במימון עצמי אך ורק לטובת הגדלת תורה בעם ישראל. ירבו כמותו בישראל!

אז מה אתם מחכים? לכו לראות (ותספרו גם לחברכם):
http://www.daf-yomi.com/

הרהורים על רשתות חברתיות - חלק ב', מאת: סגן-צעיר

ובכן, לאחר שבשבוע שעבר (ברשימה: הרהורים על רשתות חברתיות - חלק א', מאת: סגן-צעיר) נכנסנו לעולם המושגים של הרשתות החברתיות וראינו ש:
1. הן באות לענות על צורך מוחשי ואמיתי,
2. הן מאמצות את תרבות הקיצור כפי שהיא משתקפת מהעולם המודרני,
יכולים אנו עכשיו לגשת לשאלה המרכזית והיא אכן מביאה איתה סכנה גדולה ויחד עם זאת מקופלת בתוכה גם הזדמנות אדירה.

האם יש כאן התפרקות תרבותית?
התפתחותן של הרשתות החברתיות מאפשרת לכל אחד ואחד לבנות לעצמו רשת ייחודית המתאימה לאמונותיו ותחומי ההתעניינות הפרטיים שלו. מבחינה גיאוגרפית זו אמנם יכולה להיות רשת חובקת עולם, אבל מצד שני - מבחינת תחומי עניין, האדם נחשף רק לקומץ דעות והשקפות הגורמות לו להרגיש בנוח. כל תחום אזוטרי ככל שיהיה יכול למצוא את מקומו ואת חבורת האנשים שתתעניין בו. מאידך, תחומים ותרבויות שאינן תואמות את השקפת עולמו של בעל הרשת, פשוט נמצאים מעבר לגדר והוא אינו צריך להתעמת איתם כלל וכלל. נוצרת למעשה מציאות וירטואלית נוחה שבה האדם לא צריך לבחון בדקדקנות את אמונותיו, והוא לעולם אינו צריך לשאול שאלות מעמיקות באשר לצדקת דרכו.
מבחינה תרבותית אין כבר משמעות ללאום, ואפילו מקומה של הדת הולך ופוחת. אין יותר מקור סמכות מרכזית. כל אחד מגדיר לעצמו את הפרמטרים, ומשבץ בתוכם את מה שמתאים לו. סיכום תמציתי ויפה של ההיסטוריה של גיבוש ופירוק זהויות תרבותיות, ובמיוחד תפקידה של הטכנולוגיה בתהליך, ניתן לקרוא בספרו של הרב יונתן סאקס The Home We Build Together.

מדורת השבט
כאן נכנס לתמונה סט גודין (שכבר הספקנו לפגוש בשבוע שעבר). בספרו החדש Tribes (שהייתי מגדיר כקריאה מחויבת לכל צוערי קורס קצינים), הוא מרחיב את הדיבור על חוקי המשחק החדשים בעולם (העסקים, ובכלל). המצב שחדש שנוצר, מאפשר לכל אחד שמאמין במטרה מסוימת, לאסוף סביבו קבוצת אנשים מסורים לעניין, ובעצם ליצור שבט. כל מה שצריך זה אדם אחד שמוכן לקחת על עצמו את תפקיד המנהיג ואין שום רעיון שאיננו בר השמה. על פי פרשנות זו, הרשתות החברתיות הן בראש ובראשונה כלי לגיוס תמיכה וליצירת שבט. ברק אובמה ניצל אפשריות זו במיומנות רבה בבחירות האחרונות. גם באיראן מנסים היום גורמי המהפכה החדשה להתחבר לפוטנציאל הנזכר כדי לגייס תמיכה כלל עולמית.
קווי התקשורת היום כבר לא יוצאים ממקום מרכזי אחד ומשדרים משם להמונים. כל אחד מחובר ישירות לכל אחד אחר בתקשורת ישירה ומיידית. הרשתות החברתיות הוכיחו את עצמן ככלי יעיל ביותר לגיוס תמיכה מהירה לכל מטרה שרק ניתן למצוא לה קהל. מי שיש לו את הרצון ואת הלהט הפנימי יוכל להיות מנהיג. במובן זה, אתגר הרשתות אינו בשביל אלו שכבר נמצאים בראש הפירמידה. הרשתות משנות את חוקי המשחק ונותנים כח דוקא בידי אלו שבאים לחולל שינוי ב'סטטוס קוו'.

מנהיגות אמיתית
בעולם שבו כל אחד יכול להנהיג, אכן נדרשת חשיבה מחודשת לגבי תפקידם של עיני העדה. הרבנים לא צריכים לצרצר, אבל מאוד כדאי שבכל אופן יקדישו תשומת לב מיוחדת למתרחש בשטח. בנקודה הזאת צודק לדעתי יונתן אוריך ("למי צרצרו הרבנים?"), ששאלת הרשתות החברתיות אכן צריכה להעסיק את הרבנים. יש צורך בהגדרה מחודשת של תפקיד הרב. הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאכן חוקי המשחק משתנים. התעלמות מן העובדות רק תוביל לכרסום מעמדם של הרבנים ולפגיעה באמונת חכמים.
אינני בטוח שאני יכול להצביע בבירור מה צריך להיות הכיוון. אני דווקא חושב שהפתרון איננו צריך לכלול אימוץ של תרבות הקיצור. יותר מתמיד אנו זקוקים דווקא לאלה שכן יכולים להעמיק ולחשוב. יותר מתמיד נזדקק לדמויות מעוררות הערצה כרבנים ומחנכים הדומים למלאכי ה' צבקות. יותר מתמיד חשובה היכולת לפתח קשרים חמים וארוכי טווח עם התלמידים, כך שכל מי שמחליט לקחת לידיו את אתגר המנהיגות, תמיד תעמוד מול עיניו דמות דיוקנו של רבו.

אני ואתה נשנה את העולם
רוחות של שינוי מנשבות בחלל העולם. זיהוי נכון של כיוון הרוח יכול לאפשר לרתום את הכוחות הטמונים בו למטרות נעלות. אין לי ספק שיש כאן הזדמנות. היוזמה צריכה להתעורר מלמטה, מהאנשים שמאמינים בכנות ביכולת לפעול ולשנות. האתגר האמיתי איננו למנהיגים, אלא לאנשים הפשוטים כמוני וכמוכם, ומכל מי שבאמת אכפת לו. אין כאן המלצה להתחבר דווקא לרשת חברתית זו או אחרת, אבל יש כאן קריאה לכל אחד ואחד לממש את הפוטנציאל שהטכנולוגיה החדשה מעמידה בפנינו, ולנצל אותו לפעול ביתר שאת לתיקון עולם. בדור המיוחד שזכינו לחיות בו יש ביד כל אחד מאיתנו את הכלים, אין הדבר תלוי אלא בנו.

הרהורים על רשתות חברתיות - חלק א', מאת: סגן-צעיר

הקדמה (ממני: רב צעיר)
לטובת הקוראים שאינם מתמצאים:
Facebook זה אתר אינטרנט המאפשר, לכל המעוניין בכך, לפתוח מעין בלוג (כמו זה). אך בשונה מבלוג רגיל, העמוד בפייס בוק של המשתמש נגיש אך ורק לאנשים שהוא הגדיר כחבריו. הייחודיות של פייסבוק ברשת זה שרוב (אולי כל) המשתמשים, רשומים בו בשמותיהם המלאים. סביר להניח שאם אדם יירשם כאנונימי, הוא לא יצליח להתקשר לחברים (מי רוצה להיות חבר של אדם אנונימי?) וממילא אין לרישומו באתר שום תכלית.
Twitter זה אתר אינטרנט הדומה מעט בקונספט לפייסבוק, אלא שבטוויטר (שתרגומו: צירצור) כל אדם יכול להיות מנוי של מישהו אחר שמצרצר. הטוויטר מאפשר לכותב לכתוב הודעה קצרה שאינה עולה על 140 תוים (אותיות! לא מילים!), והודעה זו תישלח לכל מי שנרשם לקבל את ההודעות של אותו כותב. או לחילופין אדם יכול לבחור לכתוב הודעות לאנשים מסויימים שהוא מכיר את כתובת הטוויטר שלהם. (כל זה כתבתי, לא מתוך היכרות, אלא מהשמועה, אז תסלחו לי אם יש טעויות קטנות).

הרהורים על רשתות חברתיות (I)
אני מעלה כאן כמה מהרהורי לבי בנושא החם והמרתק של רשתות חברתיות. ההתייחסות שלי כאן תתמקד ברשתות facebook (להלן: פייס-בוק) ו- twitter (להלן: טוויטר), אבל רוב המחשבות שאני מעלה כאן רלבנטיות באופן כללי בלי קשר ייחודי לרשת זו או אחרת. יש ברשימה זו הרבה קישורים – רובם לצערי באנגלית, אבל חשבתי לצרפם בכל זאת, ולו רק בתור ביבליוגרפיה. אשמח לקבל תגובות ומחשבות מהקוראים, שודאי יכולים להאיר את הנושא מזוויות ראיה נוספות.

מהפכת הרשתות החברתיות הינה תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. רק לפני כחודש כתבת השער בשבועון Time היתה: "איך טוויטר תשנה לנו את צורת החיים" (לינק). הדרך שבה אנו צורכים חדשות ומידע, משפיעה לא רק על התגובה הישירה שלנו לגירויים מבחוץ, היא אפילו משפיעה על צורת החשיבה שלנו (לינק). הויכוח אם זה טוב או לא אינו רלבנטי, זו המציאות בשטח. הנוער כבר שם, ולאט לאט ישנה תזוזה גם במרכזי הכובד של מעגלי השפעה נוספים.
גם עולם התורה לא יוכל להישאר מחוץ למשחק זמן רב. כאשר כללי המשחק משתנים, רק מי שמצליח להתאים את עצמו למציאות החדשה, הוא זה שישרוד. לפני כמה זמן עלתה ב'הרהורים בלוג' התהייה: האם כדאי יותר לנסות להשפיע דרך פייס-בוק? (לינק). בכתבה לפני חודש ב-nrg (למי צרצרו הרבנים?) ניסה יונתן אוריך להתחיל לגשש ולמצוא נקודת חיבור לטוויטר. בהמשך אתייחס לטענותיו לגבי חשיבות הקיצור, אולם לעניות דעתי הוא פספס נקודה הרבה יותר חשובה בסיפור. אולם, לפני שנגיע לנקודה המכרעת בסוגיית הרשתות, נטפל בשתי נקודות חשובות נוספות.

האם יש משמעות ל- "חברותא וירטואלית"?
השאלה הראשונה שאני רוצה לעסוק בה, היא השאלה "האם יש כאן באמת משהו אמיתי?". מצב שבו יש לאדם אלפי 'חברים וירטואליים', לכאורה היה צריך להעלות גיחוך במקרה הטוב. 'לא יתכן שיש פה חברות אמיתית – זו בודאי רק אשליה' יאמרו הספקנים. יש מידה של אמת בדברים מעין אלו. חייב להיות שאנו מקריבים משהו בעומק החברות, כשאנו פורשים את רשתנו בצורה כל כך רחבה. אבל זה רחוק מלהיות כל הסיפור. בהרבה מקרים הרשתות החברתיות מעניקות לנו כלים ויכולות להתחבר לאנשים בצורה שלא יכולנו לדמיין. כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים קשרים אלו אינם פחות מועילים מקשרים חיים אמיתיים (לינק).
בנוסף ניתן לטעון שהערך האמיתי של טוויטר איננו קשור כלל לפן הוירטואלי, אלא ליכולת שלו למנף קשרים וירטואליים לכדי קשרים חיים ואמיתיים (לינק). ציירו לעצמכם את המשל הבא (הוא לא קרה באמת, אבל מי יודע...): 'רב צעיר' קופץ לעיה"ק ירושלים לקנות ספרים. הוא שולח צרצור קצר בטוויטר לגבי תוכניותיו (ברור שזו במה יותר נוחה לעניין מאשר על גבי הבלוג עצמו או באי-מייל). 'סגן צעיר' (שמחובר גם הוא לטוויטר ועוקב אחרי 'רב צעיר') שמעולם לא זכה לפגוש את 'רב צעיר' פנים אל פנים, רואה שיש כאן הזדמנות ויוצר קשר שמוביל למפגש. זו רק דוגמא אחת קטנה. אני אישית באמת מחובר לטוויטר, ובזכותו יצא לי לפגוש אנשים שבלעדיו היו חולפים על פני ללא משים. שימוש אנונימי ברשתות חברתיות או בבלוג אכן מפספס חלק מיתרונות אלו (ראו דיון מעניין בנושא כאן).
צד אחר של המטבע הוא היכולת של רשתות אלו להעניק לנו נגיעה אישית לאנשים רחוקים מאיתנו (גיאוגרפית, תרבותית, דתית וכו'). כאן ניקח לדוגמא את הסיפור של הבחירות באיראן [אינני יודע מה יהיה שם כשירד האבק, אבל כל עוד קיים סיכוי שנזכה לראות נס גלוי מתחולל ממש מתחת לאף, אני מנסה לעקוב ולא להיות בבחינת 'איננו מכיר בניסו' (נידה לא.)]. כאשר קוראים את הצרצורים המגיעים משם, מצעירים המסכנים נפשם מול משטר אכזרי ועוין, אי אפשר שלא לחוש בפחד ולדאוג קצת לשלומם. אל אף שבימים כתיקנם חלקם בודאי מוכנים ללא היסוס לזרוק אותי לים, קשה למי שלבו בקרבו להישאר אדיש לגורלם. מהצד השני, גם כאשר ברור שטוויטר לא גרמה להתקוממות, ההרגשה שקולם נשמע בעולם, בודאי נותנת לאנשים דחיפה פסיכולוגית שאת ערכה קשה למדוד. הדוגמא שהבאתי כאן אמנם קיצונית, אבל ממחישה בצורה חזקה את הפוטנציאל העצום.

האם הקיצור הוא דבר טוב?
העניין השני מתייחס למעלת הקיצור. אין ספק שיש מעלות רבות הנובעות מהיכולת להיות קצר וקולע. חז"ל כבר עמדו על זה במאמרם "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (פסחים ג:). בעניין הזה ניתן ללמוד הרבה מהבלוג של סט גודין (Seth Godin). בבדיקה מלפני שבוע נמצא שיש לו למעלה מ-282,606 קוראים רשומים. הצד החזק שלו (שמושך כל כך הרבה קוראים), הוא יכולתו להעביר מסר חזק במספר שורות בודדות. כפי שכבר הזכרתי תרבות הקיצור גורמת לנו לשינוי בדפוסי החשיבה שלנו ואין זה דבר של מה בכך.
יחד עם זאת, יש נטייה ליחס חשיבות רבה מדי למגבלת 140 התווים. במקרים רבים מגבלה זו אינה אלא אשליה אופטית – שהרי ניתן להשחיל לתוך ה"מסר" קישור לרשימת בלוג, שאורכה כאורך הגלות. תרבות הכאן ועכשיו מתחילה הרבה לפני הרשתות החברתיות והעובדה שהם מאמצים תרבות זו, הוא רק סימפטום ולא לב העניין.

ועכשיו מכיוון שרשימה זו מתחילה להיות ארוכה יתר על המידה - לנקודה המרכזית בעיני נגיע בע"ה רק בשבוע הבא. בינתיים יש כאן חומר למחשבה. תגובות וצרצורים יתקבלו כאמור, בברכה.

בירור הלכה ממקור שאינו מוסמך, מאת: ר' איתם הנקין

זהו טורו הראשון של ר' איתם הנקין המתפרסם כאן. אני מודה לו שנענה להצעתי לפרסם מדבריו. זו הזדמנות טובה להזכיר לכל הכותבים המוכשרים המעוניינים מדי פעם להעלות את הגיגיהם ורעיונותיהם לרשת שאנו נשמח להוות אכסניה לרשימות בנושאי "אקטואליה תורנית".

בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת באינטרנט תופעה של אנשים שומרי תורה ומצוות השואלים בפורומים דתיים שאלות הלכתיות, פשוטות ומורכבות, במטרה לקבל תשובה מן הגולשים, וכמדומה מתוך כוונה לסמוך הלכה-למעשה על התשובות שיקבלו. זאת למרות שהגולשים, רובם ככולם, אינם מוכרים כבעלי הוראה ותלמידי חכמים שניתן לסמוך למעשה על שיפוטם וידיעותיהם. חלק מהעונים אמנם נוהגים כהוגן ומפנים את השואל לרב – הנמצא לעיתים בדף הסמוך באותו אתר, במדורי 'שאל את הרב' (אף שיש מערערים גם על פורמט זה, באופן עקרוני) – אך לא מעט גולשים רואים לנכון להשיב לגוף השאלה, במידה זו או אחרת של ידענות בהלכה. כך נוצרות פעמים רבות 'מחלוקות' וירטואליות מסועפות, בנושאים הלכתיים מובהקים ולא תמיד פשוטים – וככל שהנושא מורכב, כך גם נמוך הסיכוי שהדיון יקלע אל המסקנה הנכונה, או אף שהשואל יצא עם תשובה ברורה כלשהי. לעיתים אפשר גם להיתקל בגולשים המקפידים להדגיש – במידה הגונה או לא – את הבדלי הדיעות והמחלוקות בכל נושא העולה לדיון, מתוך מגמה ליצור את הרושם שכל דעה הינה קבילה למעשה ו'איש הישר בעיניו יעשה'.
לאור תופעה זו, ברצוני להביא לידיעת הציבור הלכה פשוטה הנחוצה להתפרסם: אדם המסופק בדבר הלכה ושאל על כך את מי שאינו מוסמך להורות, מלבד שנהג שלא כהוגן הרי דינו כמזיד, על כל המשתמע מכך. במידה והתשובה שקיבל אינה נכונה, והוא נהג על פיה, אין ביכולתו יכול לטעון ששגג בהלכה זו, שהרי ידע שיש בה ספק, וממילא היה עליו לשאול לאדם המוחזק כבעל הוראה (ובעניינים פשוטים או כשאין שהות לשאול, ניתן לעיין בספר המקובל להלכה ולמעשה – כדוגמת 'שמירת שבת כהלכתה', 'דרכי טהרה' וכיוצא בהם).
דבר זה, שהינו לפני הכל סברה פשוטה וברורה, מבואר בשו"ת צמח צדק (הקדמון, סימן מ'):
...דכיון שהיה מסופק בהוראה זו ושאל ללומדים, ולא שאל לבעלי הוראה המפורסמים, לא מיקרי שוגג. ודאי אִלוּ לא היה יודע כלל שיש איסור בדבר, היה מיקרי שוגג מצד שאינו יודע; או שהיה יודע והיה שואל בעל הוראה המפורסם והיה מתיר לו, מיקרי נמי שוגג; אבל האי כיון שידע שיש ספק בהוראה זו, תו לא מיקרי שוגג מצד שאינו יודע... ומצד שעשה על פי הוראה נמי לא מיקרי שוגג, כיון דלא שאל לבעל הוראה מפורסם שיהא ראוי לסמוך עליו

מקורו של הצמח צדק נמצא בתרומת הדשן (סימן רט"ז) בשם אור זרוע, הלומד מן הגמרא (יבמות ל"ז ע"א) לגבי מינקת האסורה זמנית להינשא, שאדם שנשא אותה מפני שהוא "עם הארץ כל כך שאינו יודע כלל מן האיסור" הריהו שוגג גמור; אבל אדם "שטעה בדבר הלכה בדבר שראוי להסתפק בו", כלומר שידע שיש כאן שאלה הלכתית ובכל זאת הכריע בה מדעתו, אינו יכול להיחשב שוגג במידה וטעה – שהרי היה עליו לפנות לרב מוסמך.
דין זה מפורש גם בדברי המהר"ם מרוטנבורג המובאים במרדכי (סוף יבמות סימן קכ"ח) ובתשובות מיימוניות (נשים סימן י"א), לעניין היתר עגונה: "...ואין לחוש שמא אחד מקרוביה יתירנה לינשא, דחכם מורה הוראות בעינן, כי רב נחמן ורב שילא בדורם, שיהא כדאי לסמוך על הוראתו". על פי דברים אלה, המבוססים על הגמרא (יבמות קכ"א ע"א), כותב הצמח צדק שבענייני עגונות חובה לפנות דווקא אל גדולי הדור, ואין להסתמך על "למדן היודע ספר אבל לא נהירין ליה שבילין דהוראה, אף על פי שהוא מוסמך" – כלומר על רב רגיל, המוסמך להוראה אך איננו בקיא בכל שטחי ההלכה.
הסיבה שבענייני עגונות יש לפנות דווקא "לבעלי הוראה המפורסמים", לעומת שאלות הלכתיות רגילות בהו אפשר לפנות לרב מן השורה, היא שדיני עגונות הינם מורכבים וסבוכים ביותר, ו"הכל יודעים שאין דינים הללו מסורים לכל כשאר דיני איסור והיתר", כלשון הצמח צדק – ולכן יש לפנות בהם דווקא למומחים שבדור (ראה גם דברי הרמ"א בהקדמתו לסדר הגט באבן העזר, שההוראה בעניינים אלו מסורה רק למורי ההוראה המובהקים). יש להעיר שישנם עניינים נוספים בהלכה שמחמת מורכבותם הם מסורים רק לגדולי הדור; כך למשל מעיר ה'פתחי תשובה' (יורה דעה סימן קפ"ח סעיף-קטן ז') ואחריו ה'דרכי תשובה' (יורה דעה סימן קצ"א סעיף קטן מ"ז, דיבור-המתחיל ולאשר [עמוד ע"ו]) באחד מהדינים היותר סבוכים בהלכות נדה, וזאת על פי דברי דברי ה'נודע ביהודה' (מהדורה תניינא, יורה דעה סימן פ"ח) בהלכה אחרת מאותו תחום, שהזהיר רב רגיל שלא לפסוק בה לבדו:
הוי זהיר ברוחך שלא לקפוץ להורות בדברים כאלו בלתי שאלה מגדולי הדור, כי אין הוראה זו כהוראת נטל"פ [=נותן טעם לפגם] או לשער בששים או לראיית נקב אם ניקב מעבר לעבר, שהם דברים השכיחים ורוב הקמים להורות בקיאים בהם, משא"כ בפתחי נדה ובדבר שאינו שכיח.

דברי המהר"ם שהזכרנו, הובאו להלכה על ידי הרמ"א; השולחן ערוך (אבן העזר סימן י"ז סעיף ל"ד) כותב בעקבות הרמב"ם (הלכות גירושין פרק י"ג הלכה כ') שעגונה שהעידו על בעלה שטבע ב'מים שאין להם סוף' אסורה להתחתן על סמך עדות זו, אבל אם כבר התחתנה אינה צריכה להתגרש – ועל כך מוסיף הרמ"א: "ודוקא שנשאת על פי חכם, או בטעות – שסברה שהיא מותרת; אבל אם נשאת בעבריינות, תצא". הבית שמואל על המקום (סעיף-קטן ק"ג) ציין לדברי הצמח צדק , שהכוונה דווקא ל"חכם מפורסם בהוראה" ולא לחכם רגיל, וכן ברור ממקורו של הרמ"א.
כך הדין בעניינים המורכבים והחמורים שבהלכה, שצריך לפנות דווקא לחכמים היותר מפורסמים; בדינים פשוטים, לעומת זאת, מובן שרב רגיל יכול להורות – אך דווקא רב (שהוסמך להוראה), וכמובן לא אדם מן השורה. כך למשל כתב בעל ה'שבות יעקב' (חלק ג' סימן פ"ה, וראה גם סימן קכ"א), לגבי הלכות נידה:
ואשתומם על המראה ותמה תמה אקרא, האיך עושין דבר זה במקום זה... להורות במקום שיש להם רב ומורה. ואפי' במקום שאין איש לא ישתדלו לדַבֵּר בענין הוראת אלו, ואין צריך לומר שהשואלים פשעו והזידו וסמכו עצמן על משענת קנה הרצוץ... בנדון שלפנינו, שלא שאל לרב וידען רק שסמכה על רעות נשים באיסור נדה, שהוא בכרת, אין לך מזיד גדול [מזה]
ולא רק בהלכות נידה, אלא גם בשאר תחומי ההלכה, מובן שאדם שסמך על אדם שאינו כדאי להורות, במידה שה"פסיקה" שקיבל היתה מוטעית – דינו כמזיד. כך מציין למשל ה'פתחי תשובה' (יורה סימן צ"ט סעיף-קטן ה'), בדין 'ביטול איסור לכתחילה': בשולחן ערוך (שם סעיף ה') נפסק שאם תערובת איסור נתבטלה בכוונה-תחילה, הריהי אסורה באכילה הן לאדם שביטל – במידה והתבשיל שייך לו – והן לאדם שעבורו נתבטל האיסור, ורק אם ביטל בשוגג יהיה מותר; וה'פתחי תשובה' מעיר שאשה שביטלה איסור על סמך דברי חברתה שאמרה שהדבר מותר, אינה נחשבת שוגג אלא מזיד – שכן כאמור, מי שהיה מסופק בהלכה במקרה מסויים וסמך בו על דברי אדם שאינו ידוע כבעל הוראה, דינו כמזיד (ובזה דחה את דברי ה'בית יעקב', שסבר שבדיעבד נחשבת כשוגג).
השלכה דומה אנו מוצאים גם בדין מלאכת שבת. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שי"ח סעיף א') נפסק שאדם שבישל בשבת, או עשה מלאכה אחרת, אם עשה זאת במזיד הרי התוצאה אסורה לו לעולם – וה'מגן-אברהם' (סעיף-קטן ג') מציין על כך שמי ש"עשה על פי הוראת חכם מקרי שוגג, והוא הדין בשוכח" – אבל אם ידע שיש ספק בדבר, ועשה מעשה שלא על פי הוראת חכם, אזי אם טעה ועבר הריהו מזיד ומלאכתו אסורה לו לעולם. וכן בכל מקום בהלכה, דינו של אדם כזה יהיה כמזיד. וראוי לפרסם את הדברים בכל מקום שאפשר.

* על אף שהדברים שלעיל פשוטים לחלוטין, בכל זאת כדי להימנע מלזות שִפתֵי השופטים שאינם יודעים לקבל וכו' (עיין בערכין ט"ז ע"ב ובבא בתרא ט"ו ע"ב), אציין שהדברים עמדו לפני עיניהם של שני רבנים ומורי הוראה מובהקים, שהסכימו לכל הכתוב כאן.

עוד על פגיעה בזכויות יוצרים

רק לפני שבוע וחצי כתבתי כאן על שמירת זכויות היוצרים של הדברים המתפרסמים בבלוג זה, והנה לפני מספר ימים מתפרסם באתר כיפה מאמר בנושא "ברכת החמה". עניין אותי לראות מה כתב הרב הנכבד אז נכנסתי לקרוא. והנה, תוך כדי קריאה אני אומר לעצמי: רגע, אני כתבתי את המשפטים הללו, לא הרב הזה. כל זה מבלי לתת שום קרדיט למקור.
הנה המאמר בכיפה - כאן.
הנה המאמר שהתפרסם בבלוג - כאן.

למי שעצל מדי לקרוא את כל המאמר בכיפה יכול להתרשם מכמה מהמשפטים הלקוחים ממני:
- קישור 1
- קישור 2
- קישור 3

הם לא היחידים. חוץ מלהעתיק משפטים מילה במילה, יש משפטים שהם משוכתבים מדברים שהתפרסמו באותה רשימה מהבלוג.

פניתי בעניין למערכת כיפה לפני מספר שעות, אך טרם קיבלתי תגובה מהם.
בימים הקרובים אשקול את צעדי המשפטיים בנושא.

עדכון:
באתר כיפה הוסיפו קרדיט מתאים:
חלק מהרעיונות המובאים במאמר מבוססים על דברי פרופ' דניאל י. לסקר שהתפרסמו בבלוג "רב צעיר"
תודה למנהל האתר, בעז נכטשטרן, ולכותב המאמר על הרצון לתקן.

נא להכיר: האתר רמבי"ש

קיבלתי בזמן האחרון פנייה מאחד ממקימיה של האתר רמבי"ש לפרסם את האתר כאן. אחד ממפעילי האתר ר' יעקב נוימן שלח לי תיאור של האתר שנראה שעוד ידובר בו רבות:

לרבים יוצא להתקל, בבית הכנסת או במקום אחר, בכתב עת תורני של מוסד פלוני, או בספר זכרון לאלמוני. בדרך כלל, תוך כדי רפרוף רואים כמה מאמרים שיוכלו לעניין אותנו, ואולי גם מאמר שעוסק בנושא שלפני כמה חודשים מאוד העסיק אותנו, אך לא ידענו כלום על קיומו של המאמר. בגלל זה הוקם האתר רמבי"ש.
רמבי"ש : רשימת מאמרים שלבני הישיבות – הוא מפתח מאמרים תורניים של מאמרים שפורסמו בכתבי עת תורניים או באסופות מאמרים. באתר מנוע חיפוש המאפשר לערוך חיפוש בשם המאמר, שם המחבר, תיאור ומילות ומפתח, ובשם המקור בו הודפס.
רמבי"ש מופעל על ידי מנתדבים, והוא זמין ברשת האינטרנט לכל דורש תורה ללא תשלום. כל מי שנדבה רוחו אותו לתרום להרחברת המאגר – מוזמן לפנות באמצעות טופס יצירת הקשר.
כיום מכיל המאגר כ-80 כתבי-עת/אסופות ולמעלה מ-3600 רשומות מאמרים – יותר ממחצית מהם זמינים ברשת האינטרנט. המטרה בטווח הקרובה היא לקטלג את כל כתבי העת ואסופות המאמרים שיצאו לאור משנת תש"ס והלאה, כאשר עיקר המאמץ הוא להשיג את הטקסט המלא על מנת לאפשר קריאה מיידית של המאמר.
מוסדות תורניים ואנשים שכתבו מאמרים, יכולים לפנות אלינו על מנת להוסיף את המאמרים שפרסמו. כמו כן, אנו מאפשרים למוסדות להרשם כמנויים (בחינם) ואז יוכלו לקבל דף חיפוש בו ניתן לערוך חיפוש בפרסומי המוסד בלבד.

לי אין אלא לקוות שהישיבות אכן ישתפו פעולה עם האתר הזה וישלחו אליהם את כתבי העת שהם מוציאים לאור. כרגע יש באתר מאמרים מכתבי עת ציונים-דתיים יחד עם מאמרים מכתבי עת חרדיים. כך לדוגמא, חיפוש של "פסח" מוביל למאמר של הרב שלמה פיק (שמן הסתם נכנס לאחר מכן לספרו "מועדי הרב") המביא שיעור של הגרי"ד סולובייצ'יק על סיפור יציאת מצרים ולמאמר של הג"ר אהרן לייב שטינמן בעניין החיוב לתת לעני ד' כוסות.
(מדי כותבי אני תוהה האם זה שהאתר מוגדר כאתר המרכז מאמרים של בני ישיבות, זה בא להוציא אפשרות שכתב עת דוגמת "מסכת" של מת"ן ימצא את מקומו באתר זה. נחיה ונראה.)

זכרונות מהשואה Holocaust Memoirs

לרגל יום הקדיש הכללי, עשרה בטבת, בימים האחרונים טרחתי להעלות לרשת סיפורים שאמי שתח' כתבה על נושא השואה וההצלה מהחיה הנאצית. הסיפורים כתובים באנגלית, ומבוססים כולם על עדות ראשונה מבעלי המעשים עצמם. שני הסיפורים הראשונים הינם על משפחתי, הראשון מצד אבא והשני מצד אמא. חלק מהסיפורים אינם קלים לעיכול.

הפיצו את הלינק בקרב מכריכם: http://holocaustmemoirs.blogspot.com
[למנויי אינטרנט רימון: משום מה חברת רימון עוד לא טרחה לאשר את האתר הזה, אני מקווה שזה יסתדר בקרוב.]

In preperation for the Tenth of Tevet, in the past few days I have been busy uploading a number of stories to the web. These stories were written by my mother about the Holocaust and about fleeing from the Nazi beast. The stories are all first hand testimonies and accounts. The first two stories are about my family; the first about my father's side and the second about my mother's side. The stories are all written in English. Some of the stories are not easy to digest.

Feel free to spread the link: http://holocaustmemoirs.blogspot.com/

הפרסום באינטרנט עובד!

בשבת האחרונה התפרסמה המודעה הבאה בעיתון "בשבע":
מחפשים עבודה?? כל המשרות לציבור הדתי, מאגר ענק של יותר מ-3,500 משרות, מכל הסוגים ומכל המקצועות, משרות חלקיות ומלאות, הכל מכל כל.

אני בטוח שחלקכם כבר ניחשתם - זו מודעה של חברת "גלאט ג'ובס". שונה במשהו מהסגנון הקודם של המודעה שלהם.