הרב משה ליכטנשטיין (הדברים פורסמו בעלון "פתחי שערים", גיליון מספר 4) העמיד את אופי ימי התעניות במחלוקת ראשונים, לפיה הרמב"ם סובר שימים אלו נועדו לתשובה, ואילו הריטב"א סובר שימי אבל הם. דהיינו, שאליבא דהרמב"ם, מלבד היות ימי התעניות ימי צער ואבל על המאורעות שהתרחשו בהם, מהווים הם מתוך כך קרש קפיצה להתעוררות ולתשובה. לעומת זאת, אליבא דהריטב"א, ישנו עניין גדול בהתמקדות בעצם הצער והאבל על אותם מאורעות שקרו בימים אלו.
להלכה, כתב שם, שאנו פוסקים שהתעניות הנן ימים של התעוררות ותשובה, ולא רק ימי צער ואבל. וכן דעת החתם סופר בתשובה מפורסמת, שהוכיח כן מכך שבתעניות נוהגים אנו לומר סליחות, המעוררים לתשובה, ולא קינות, המבטאות צער ואבל על חורבן ביהמ"ק. למעט בתשעה באב, שאז אנו אבלים על חורבן ביהמ"ק – אומרים אנו קינות!
מקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה