מחיצה בבית הכנסת - חלק ה'

לפני כמה שנים כתבתי מספר רשימות בנושא המחיצה בבית הכנסת. מישהו החזיר אותי לשם השבוע אז אני רוצה להוסיף כמה דברים שנתחדשו לי מאז.

בזמנו ציינתי דברים ששמעתי מפי מספר גורמים שהרב סולובייצ'יק היה מורה שמחיצה הנצרכת היא בת עשרה טפחים. ציינתי שלא ראיתי לכך מקור כתוב, חוץ ממקום אחד.
לאחר מכן מצאתי שהרב יהודה הרצל הנקין, בשו"ת בני בנים ח"א סי' ב, מזכיר דעה זו גם כן בשם הרב סולובייצ'יק:

גם אגלה לו מה שראיתי ושמעתי מגאוני ארצי שהועד נאמנה שהגרי"ד סולובייצ'יק שליט"א כמה פעמים התיר תפלה במחיצה בת י' טפחים בשעת דחק גדול. ומעשה היה כאשר יצקתי מים על ידי מו"ז [=מורי וזקני] הגאון האדיר ציס"ע הרי"א [=צדיק יסוד עולם הרב יוסף אליהו] הנקין זצלה"ה ושאלוהו לגבי בית כנסת בבית ספר תיכון שעמדו הבנים מקדימה והבנות מאחור ומחיצת י"א טפחים ביניהם בתפלות המנחה, ולא אמר לא איסור ולא היתר אבל נתן רשות לרב השואל אחרי שישתדל להגביה המחיצה אם רואה רואה שאי אפשר לו לשכנעם להגביהה ואין דרך אחרת, שיכול להתפלל שם. 

בעז"ה בעתיד הקרוב נחזור לעסוק בשיטתו של הרב הנקין בעניין מחיצה.

גדר ההפרדה

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שנשכח את פורים לגמרי וניכנס לחלוטין להכנות לפסח, אני מבקש לשתף אתכם בנושא שקשור בקשר רופף לפורים, ומהווה עמדת תצפית לאחד הנושאים הבוערים העומדים כיום בפני רב הקהילה.

בטור הקודם במדור זה הזכרנו בין היתר את דברי השפת-אמת, על כך שאדר הינו חודש של תשובה מאהבה המגיע לפני ניסן שהינו ראש השנה לחודשי השנה. ובכן, באחת הערים שבין הודו לכוש התארגנה קבוצה של אנשים לא דתיים, חלקם דתל"שים וחלקם סתם אנשים שרוח ההתחזקות העוברת בעם נגעה גם בהם, והחליטה שהם מעוניינים לקיים קריאת מגילה בליל פורים עבורם ועבור ילדיהם ובני משפחותיהם. חדורי אמונה הם הצליחו למצוא אולם באחד מבתי הספר שבו יוכלו להתכנס. התכנון שלהם לאירוע בליל פורים כלל קריאת מגילה ולאחריו הפעלה לילדים וקצת כיבוד למבוגרים. הצעד הבא של הקבוצה היה לפנות לאחד מהרבנים המקומיים בבקשה שימצא עבורם מגילה כשרה שיוכלו להשתמש בה, ואדם שיוכל לקרוא עבורם את המגילה כנהוג.

לכאורה, עד כאן הכל נשמע מצויין. אשריהם ישראל שלא ממתינים שהקב"ה יעמיד עליהם מלך קשה כהמן, וחוזרים לאביהם שבשמים.

אלא, שלא הכל מושלם. התכנון של המארגנים היה כמובן לבוא כמשפחה, ולשבת כמשפחה לשמוע קריאת מגילה. בפני הרב שאליו פנו היו כמה אפשרויות להשיב, הוא יכול היה להחליט בין לשתף אתם פעולה ולשלוח להם אדם שיקרא עבורם מגילה, או לנסות להתנות את שליחת האדם בהפרדה בין המינים (עם מחיצה או בלעדיה), או לומר להם שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם היוזמה.

קשה לומר שיש כאן תשובה של שחור או לבן. אם הרב יאמר להם שהוא לא מוכן לשתף פעולה, הוא במקרה הטוב דוחף את המארגנים לפנות לתנועה הרפורמית (כאשר ברור שהם יכלו לפנות לתנועה הרפורמית מראש, אך העדיפו את הרב האורתודוכסי), ובמקרה הרע ממית את ההתארגנות הנוכחית וכל התארגנות דומה בעתיד. אם הרב יתנה את קיום האירוע בהפרדה, הוא לוקח סיכון שהמארגנים לא יסכימו לתנאי ואז חזרנו לאפשרות הקודמת. גם אם המארגנים יסכימו אין לו שום דרך לדעת אם בפועל התנאי שלו יתקיים. ואם תנאו כן יתקיים, יש סבירות גבוהה שהרבה אנשים שיגיעו לאירוע ולא יידעו מראש על ההפרדה ופשוט יסתובבו על עקבם (דבר זה אני כותב מנסיון מקריאת מגילה פתוחה לקהל הרחב שאני השתתפתי בה) וגם אם יחליטו להישאר - כנראה שהם לא יחזרו בשנה שאחרי. אם הרב יסכים לחלוטין לבקשתם מבלי להעלות את עניין ההפרדה בין המינים כלל, מלבד הבעיה ההלכתית, הוא בעצם מרים ידיים ומודה שלו, כרב אורתודוכסי, למעשה אין מה להציע לציבור הזה.

איך מחליטים בשאלה כזו? בדרך כלל זה עובר דרך התייעצות של הרב עם רבותיו ועם חבריו הרבנים המכירים מציאות דומה במקומם. הרב המדובר התייעץ עם מורה הוראה ידוע מהציבור הדתי-לאומי, ונתן את ברכתו והסכמתו לאירוע.

המארגנים, ששמחו לקבל את עזרתו של הרב הקהילתי, התחילו לפרסם את האירוע תחת הכותרת "כ-ו-ל-ם באים לקריאת מגילה". הם פרסמו מחוץ למוסדות החינוך באזור ובעזרת המתנ"ס המקומי גם במקומונים ויידעו את חבריהם בעזרת מיילים ובפייסבוק. בערב שבת שלפני פורים האולם כבר היה מוכן עם מאתיים כסאות. לקריאת המגילה במוצאי שבת הגיעו כשלוש מאות וחמישים איש, שרבים מהם נאלצו לשבת על הרצפה או לעמוד למשך קריאת המגילה ולהפעלה של הילדים שאחרי. למארגנים ולרב שסייע להם הגיעו לאחר מכן תגובות רבות של משתתפים ששמחו מאד על ההזדמנות שניתנה להם לבוא ולשמוע קריאת מגילה עם כל המשפחה.

למחרת האירוע שלחו המארגנים ידיעת יח"צנות למקומונים באזור יחד עם תמונות מהאירוע, ולא שכחו כמובן להודות לרב הקהילתי שסייע בידם. כמה ימים אחרי זה התמונות עם הידיעה פורסמו במקומון הנפוץ באזור. למחרת, הרב המדובר מקבל שיחת טלפון מרב העיר המזוהה יותר עם הציבור החרדי. הוא לא היה שמח. "אתה מנסה להקים לי עוד בית כנסת רפורמי בעיר? לא מספיק הבעיות שגורמים לי הרפורמים הקיימים, שאתה הולך ומעודד עוד קהילה רפורמית?", נוזף בו רב העיר.

הרב מצליח איך שהוא לסיים את השיחה עם רב העיר, והוא מקבל שיחה נוספת, הפעם מראש המארגנים של קריאת המגילה. "הרב, רציתי שוב להודות לך על כל העזרה והתמיכה. תשמע, אני כבר התחלתי לחשוב על השנה הבאה. בעקבות ההצלחה של השנה וחוסר המקום באולם שהשתמשנו בו, חשבתי שבשנה הבאה אולי נפתח שתי קריאות במתכונת הזאת. הבעיה זה המקום. אתה חושב שנוכל להשתמש באולם האירועים של בית הכנסת שלכם?"

החיים לא פשוטים...

שינויים בבית הכנסת

כבר כתבתי לא מזמן על כך ששהיתי בחו"ל בקהילה יהודית מאד חמה שחנכה בית כנסת חדש לאחרונה - נתון שמיקד אותי לשים לב לכל תופעה שהיא שונה מבתי הכנסיות בארץ.
בבית הכנסת בו התפללתי, המחיצה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים עברה באמצע אולם התפילה וחצתה אותו ממערב למזרח. המחיצה מתחילה בכותל המערבי, עוברת במרכז בית הכנסת עד הבימה, בבימה המחיצה שוברת שמאלה לכיוון צפון ואז שוב ממשיכה לכיוון מזרח. המחיצה איננה מגיעה עד הקיר המזרחי בו נמצא ארון הקודש, אלא נעצרת כמטר לפני הדוכן.
תופעה זו של הצבת המחיצה במרכז בית הכנסת היא לדעתי תופעה די שכיחה בארה"ב בקהילות דתיות-לאומיות. אני זוכר שלפני קרוב לעשר שנים ביקרתי בבית כנסת ישן בניו-יורק, בו היתה עזרת נשים בגלריה, והציבור הצעיר שהשתלט על בית הכנסת המזדקן, הציב מחיצה לאורך בית הכנסת ובעצם הפך חצי מעזרת הגברים להיות עזרת נשים.
התופעה הזו באה לבטא את השויון בין המינים, והיא סוג של נסיון של "ללכת עם ולהרגיש בלי".

כדי לקבע את ה"מנהג" החדש הזה בהצבת המחיצה באמצע אולם התפילה, בבית הכנסת בו הייתי נאלצו לשנות מנהגי בית כנסת שהיו מקובלים בקרב קהילות אשכנז זה כמה מאות שנים.
לדוגמא:
- הצבת הבימה במרכז האולם: מכיוון שהבימה היא זו שגורמת למחיצה לסטות ולא להיות באמצע, הזיזו את הבימה קדימה לעבר ארון הקודש כדי שברוב אורכה תהיה המחיצה באמצע (אני יודע שאפשר גם אחרת, אך כך היה למעשה ונראה לי שגם מבחינה אסטתית קשה לעשות אחרת).
- בבתי כנסת אשכנזים נוהגים שיש מושבים בין הבימה לארון הקודש. בבית כנסת זה מכיוון שהעבירו את הבימה קדימה לא היתה אפשרות להושיב אנשים במקום זה.

עם זאת, המחשבה שהעסיקה אותי הכי הרבה זה מדוע אנחנו לא רואים תופעה כזאת בארץ. אז אמנם, פה ושם אפשר למצוא בתי כנסיות בארץ שהמחיצה עוברת לאורך בית הכנסת, אבל זה יחסית נדיר מאד.

אני חשבתי על שתי תשובות לשאלה שהעסיקה אותי:
א. ככלל, הציבור הדתי בארץ הוא שמרני יותר מאשר הציבור בארה"ב. אינני יודע לומר בודאות מדוע זה כך, אך יכול להיות שזה קשור בכך שהחינוך היהודי והדתי בארץ חזקים בהרבה מהחינוך היהודי והדתי בחו"ל.
ב. הבלוג הזה ידע להעביר לא מעט ביקורת על הציבור המכונה חרד"לניקים בארץ, והפעם צריך גם להגיד עליהם מילה טובה. הגוון החרד"לי כמעט ולא קיים בארה"ב. מי שמתחזק מבחינה דתית, איננו מתחבר לקו "מרכז הרב" אלא קונה כובע שחור. בארץ, מכיוון שהציבור הדתי-לאומי והחרד"לי עדיין מתפקדים כציבור אחד, יש הרבה יותר זהירות בכל מה שקשור לשינויים במרחב הציבורי של קיום המצוות. בארה"ב, שאין את שומרי הסף החרד"לים, יתחוללו כל מיני שינויים כמו שתיארנו.

מחיצה בבית הכנסת - חלק ד'

הדברים המתפרסמים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה.

לחלק א' - המקור לעשיית מחיצה בבית כנסת - כאן

לחלק ב' - הפן ההיסטורי - כאן

לחלק ג' - טעמה וגדריה של המחיצה - כאן

סיכום להלכה

סיימנו את חלק ג' בסיכום שלוש השיטות בעניין גדרה של המחיצה:

א. המחיצה צריכה למנוע הסתכלות של הגברים לנשים.

ב. המחיצה צריכה למנוע אפשרות של שיחה משני עברי המחיצה (אך גם למנוע ראיית דברים המוגדרים כערוה).

ג. למחיצה יש גדר כמו כל מחיצה הלכתית הבאה לתחום שטח שמספיק לה (מעיקר הדין) אפילו עשרה טפחים.

כיצד יש לעשות למעשה? כאיזה מהשיטות?

בספר "פסקי תשובות" כרך ב' סי' קנא אות ד הוא מצדד כשיטה הראשונה ואת דעתו של הג"ר משה פיינשטיין הוא מביא רק בהערת שוליים (13#) ובו הוא כותב:

וכולם (= "דברי יואל", "ציץ אליעזר", "משנה הלכות" ועוד) הסכימו לדחות את דברי שו"ת אגרות משה שמקיל בעניין גובה המחיצה, וגם הוא לא אמר דבריו אלא לשעתו ובמקומות מסויימים.

לצערי גישה זו רווחת בקרב ציבורים שונים, שאין להם בעיה לטעון שנושא שר' משה כתב עליו למעלה מעשר פעמים בשו"ת שלו ולא הזכיר שזה רק "לשעתו ובמקומות מסויימים", איננו נחשב כהוראה לרבים. אמנם, ר' משה כתב שתבוא ברכה על אלו המחמירים לשים מחיצה שלא רואים דרכה, אך בודאי שהוא לא הסכים עם דברי הפוסקים המחמירים שאין להיכנס לבית כנסת שרואים את הנשים דרך המחיצה.

אך יש בעיה נוספת עם גישתו של ה"פסקי תשובות", לכאורה יש מנהג כבר כמה מאות בשנים בקהילות רבות ממזרח וממערב שבנו את המחיצה לעזרת הנשים באופן שניתן לראות דרכו את הנשים. בתמונה הבאה (מכאן) ניתן לראות בית כנסת בהולנד שנבנתה באמצע המאה ה17, ורואים בברור שניתן לראות את עזרת הנשים מעזרת הגברים:

אני חושב שכל אדם שביקר או ראה תמונות מבתי כנסת חדשים או ישנים ברחבי העולם חש מיד שהמנהג הרווח בכל תפוצות ישראל הוא כפי שכותב הג"ר משה פיינשטיין, המחיצה יוצרת הפרדה ממשית בין המינים אך בדרך כלל אינה מונעת לחלוטין הסתכלות.

[ישנה גישה האומרת כי אין להביא ראיה מכך שעובדה שכך בנויים בתי כנסת בהווה ובעבר כי לעולם ייתכן שבית הכנסת נבנה שלא כדין, וגם אם ידוע שאחר כך היה במקום מורה הוראה חשוב, ייתכן ולא עלה בידו לשנות את המציאות. דומני ששמעתי בעבר גישה זו מהרב צבי שכטר מארה"ב בשיעור באינטרנט, אך לא הצלחתי לע"ע למצוא אותו. אני מוכן לשקול גישה זו במידה ולא מדובר בדבר הרווח במקומות שונים בעולם, אחרת אין מנוס מלומר שכך המנהג ושעל כן יש להורות כך להלכה. יש הרבה יותר מה להרחיב בגישה זו, אך אין כאן המקום כעת.]

כאן במודיעין שבתי כנסת נבנים בתקציב דל יחסית, המחיצה המצויה היא חצי-קיר בגובה כמטר אחד ולמעלה מהקיר וילון שדרכו ניתן לראות במעורפל באופן שהנשים תוכלנה לראות מה מתרחש בעזרת הגברים אך הגברים לא יוכלו לראות במדוייק (אך גם הם יכולים לראות במעורפל) את הנעשה בעזרת הנשים. מחיצה כזו בודאי עונה לגדר השלישי שלעיל (זה המיוחס לרב סולובייצ'יק), אך האם היא עונה לגדר של ר' משה פיינשטיין?

על פניו נראה, שכיוון שהמחיצה היא גבוהה מגובה הכתפיים וכיוון שלא נוח לדבר דרכו כדבר איש אל רעהו, אזי היא מהווה הפרדה מספקת המבדילה בין גברים לנשים (על אף שבודאי רצוי יותר עזרת נשים המוגבהת בכמעין מרפסת). עם זאת, אני חושב שיש מקום לדרוש להחמיר מעט יותר ולדרוש שהוילון יהיה עשוי באופן שלא בקלות ניתן להסיט אותו הצידה. אם כל אדם העומד מצד אחד של הוילון יכול להסיט אותו הצידה וכך לדבר בחופשיות אל האדם העומד מנגד, אזי אין כאן הפרדה המונעת קלות ראש, כפי שהגדיר זאת ר' משה פיינשטיין, לכן נראה שיש מקום להקפיד יותר ולדאוג לכך שהוילון יהיה ברובו רציף ויהיו בו רק פתחים מועטים כדי שהוא באמת יהווה גורם חוצץ בין שתי העזרות.

מחיצה בבית הכנסת - חלק ג'

לחלק א' - המקור לעשיית מחיצה בבית כנסת - כאן

לחלק ב' - הפן ההיסטורי - כאן

טעמה וגדריה של המחיצה

בפעמים הקודמות ראינו כי יש הסכמה רחבה בין הפוסקים כי הצורך במחיצה בבית הכנסת נובע מההפרדה בין המינים שהיתה קיימת בבית המקדש. לצורך בהפרדה בין המינים בבית המקדש (ולאור זאת גם בבית הכנסת) ניתנו שני טעמים.

הרמב"ם בפירוש המשניות כותב כך (מסכת סוכה פרק ה משנה ב):
שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים.

לעומת זאת, במשנה תורה (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב) הרמב"ם איננו מזכיר את עניין ההסתכלות אלא:
כדי שלא יתערבו אלו עם אלו

דברי הרמב"ם במשנה תורה הינם לכאורה עפ"י פשט הסוגיא (דף נא עמוד ב), שמשמע שהקלות ראש היתה התערובת בין המינים:
בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

בנוסף הטעם של הסתכלות הוא קשה ביותר: הרי מי שנמצא למטה יכל לראות את הנשים שלמעלה? התוספות יום-טוב מתרץ קושי זה כך:
כי האנשים שלמטה היו הרואין בשמחה לא השמחים בעצמן. כמ"ש הר"ב במדות שם. כי השמחים היו חסידים

יש נפקא מינה ברורה אם הטעם הוא משום הסתכלות או משום תערובת המינים. לדוג' קיר זכוכית שקופה (כפי שניתן לראות לדוג' בתמונה הבאה מכאן - הזכוכוית שבתמונה אינה חד כיוונית), מונע לחלוטין תערובת אך איננו מונע הסתכלות כלל. כך שנשאלת השאלה: אילו מן הטעמים הוא המכריע - ההסתכלות או התערבות?

אחרונים רבים נטו אחרי דברי הרמב"ם בפירוש המשניות שהמחיצה צריכה להיות כזאת שלא ניתן לגברים לראות את הנשים, כך לדוג' כותב הג"ר אליעזר וולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן ח):
והנה שאלת המחיצה כבר נתעוררה בדור הקודם ובספר לב העברי ח"ש נדפס פסק דין על כך אשר עליו חתומים למעלה משבעים גאונים ובראשם המהר"מ אש והגר"ש גאנצפריד ז"ל ובסע' ה' מהפס"ד פסקו בסכינא חריפא וז"ל: אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכל להסתכל אנשים בנשים, רק יעשו כנהוג בימי קדם, וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה עכ"ל.


הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה נקט בשיטה אחרת (התשובה הראשונה בעניין זה נכתבה בתש"ו ור' משה פיינשטיין נשאל שוב ושוב על עניין זה כמעט בכל אחד מחלקי השו"ת העוסקים באורח-חיים). לדעתו יש לנקוט לדינא כדברי הרמב"ם במשנה-תורה שהצורך במחיצה הוא כדי למנוע עירבוב המביא לידי קלות ראש. ר' משה קובע כי עיקר דין המחיצה הוא למנוע תערובת המביאה לידי קלות ראש ולא מצד איסור הסתכלות (אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לט):
אבל מסתבר לע"ד שסגי במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים, דהרי חזינן שהמחיצה אינה מצד איסור הסתכלות

גובה המחיצה לפי ר' משה צריך להיות כמטר וחצי. הגדר להפרדה לפי ר' משה הוא שלא יהיה ניתן "לדבר ולהרבות שיחה עם הנשים בלי שום קושי וליגע בידיהם ואין לך קלות ראש גדולה מזו ונחשבו כמעורבין ממש ואסור מדאורייתא".

אמנם, בתשובות נוספות באגרות משה, ר' משה מסייג את דבריו מעט יותר. אמנם לשיטתו שהעיקר הוא למנוע תערובת יספיק גם מחיצת זכוכית שקופה, אך זה רק במקום שהנשים באות לבית הכנסת בלבוש צנוע ובכיסוי ראש. במקום שבאות נשים באופן שיש בו חשש לבעייה של תפילה כנגד הערוה, יש לדאוג שהמחיצה תהיה באופן שהגברים לא יוכלו לראות את הנשים.

ישנה גישה נוספת ביחס לדין מחיצה ששמעתי אותה מספר פעמים כתורה שבעל פה בשם הג"ר יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, אך לא ראיתיה בכתב, חוץ מהמעשה הבא המובא בספר מפניני הרב של הג"ר צבי שכטר (עמ' מו - ההדגשות שלי):
מעשה בבחור אחד מתלמידי הישיבה שהיתה לו הזדמנות לשמש כרב בבית הכנסת אורטודוקסי שבפנסילוויניא רק לימים נוראים, ולהרויח בזה סכום הגון, אלא ששמע שהמחיצה שמה היתה קצת פחותה מארבעים אינטשעס [=1 מטר], ושאל עצה מרבנו [הגרי"ד סולובייצ'יק] ז"ל, אם לקחת את המשרה או לא. והשיבו שאינו מן הנכון לנסוע לשם. ושאלו אותו התלמיד, שהלא אומרים בשמך שמספיק למחיצה שתהיה בת יו"ד טפחים, והיינו ל"ו אינטשעס [=90 ס"מ]. וכאן הרי היה קצת יותר גבוה מזה. והשיבו, אמת כן הדבר, אך הני מילי ברב שבדעתו להיות שמה משך כל השנה, ולהטיף דברי מוסר להבעה"ב, וללמדם תורה ומצוות, ולהשפיע עליהם, אבל שאחד ילך לשם רק על כמה ימים, ולא יוכל להשפיע עליהם כל כך, וגם שאין לו שום דוחק פרנסה, שהרי בחור היה, וגר בבית הוריו, בודאי אינו מן הנכון.

נמצא בידינו שלוש שיטות:
א. המחיצה צריכה למנוע הסתכלות של הגברים לנשים.
ב. המחיצה צריכה למנוע אפשרות של שיחה משני עברי המחיצה (אך גם למנוע ראיית דברים המוגדרים כערוה).
ג. למחיצה יש גדר כמו כל מחיצה הלכתית הבאה לתחום שטח שמספיק לה (מעיקר הדין) אפילו עשרה טפחים.

מחיצה בבית הכנסת - חלק ב'

חלק א' בנושא "מהו המקור לכך שיש לעשות מחיצה בבית הכנסת?" - כאן

מחיצה - הפן ההיסטורי

האמת היא שתכננתי להתחמק מלעסוק בנושא הזה. לא מפני שאני חושב שהוא לא חשוב, אלא מפני שאינני בקיא בו מספיק על מנת לתת בו סקירה מקיפה וגם אין בידי הכלים לערוך מחקר מקיף בנושא. אבל מכיוון ששני המגיבים לרשימה הקודמת בנושא המחיצה העלו את הנושא ההיסטורי אתייחס בקצירת האומר לעניין.

בחלקים הבאים אנו נראה את שיטות הפוסקים השונות הדנות בגדרי המחיצה. לא צריך להיות גאון גדול לראות שכמעט כל מי שכתב והעמיק בנושא חי בדור האחרון. אם נרחיב ונצרף לזה התייחסויות הלכתיות בכלל לעזרת הנשים אני מניח שנוכל אולי להגיע למאה וחמישים - מאתיים שנה. על אף שבפעם הקודמת הארכנו להראות שכבר בבית המקדש היתה הפרדה מפלסית בין המינים ושהסברא נותנת שכמו שאנו "מעתיקים" מבית המקדש לבתי המקדש-מעט שלנו הרבה אלמנטים, אז נעתיק גם את אלמנט ההפרדה בין המינים. אך אם זה כל כך הגיוני ופשוט, מדוע אין עניין זה מוזכר באף אחד מהראשונים. היינו מצפים למצוא בשולחן-ערוך בהלכות בית כנסת או ברמב"ם בהלכות תפילה איזה התייחסות לכך שיש לסדר מקום מיוחד לנשים. התייחסות כזו אינה בנמצא.

עפ"י ההבנה שלי את ההיסטוריה בנושא זה (ועיין במאמר זה שהפנה אליו אלחנן בתגובתו שם), ניתן לומר כך: בבתי הכנסת העתיקים ביותר המצויים בגליל ובגולן ושחלקם היו פעילים עוד בזמן בית שני, אין זכר לעזרת נשים. עם זאת, יש עדויות על בתי כנסיות קדומים הן בתקופות הגאונים בבבל והן בתקופות הראשונים בפרובנס שהיו להם מקום המוקצה לנשים.

מעניין שהציץ אליעזר (חלק ז סימן ח) כבר הרגיש צורך להתמודד עם שאלת חסרון ההתייחסות לעזרת הנשים בספרות ההלכתית:
וזה שלא נזכר בשו"ע מדין עשיית מחיצה בין בית הכנסת לעזרת נשים הוא מפני שאז לא היתה קיימת בעיה כזאת בכלל, כי כל בתי הכנסיות היו עשוים באופן שכותל עב היה מפסיק בין ביהכ"נ לעז"נ והיתה מגעת מהרצפה ועד הגג וקול התפלה היה מגיע להם דרך חלונות קטנים או דרך חלולים חלולים, שהיו עשוים בכותל, ולא עלה על הדעת כי תתקיים בכלל בעיא כזאת אם צריכים מחיצה.

בהרחבה מסויימת לדבריו ניתן לומר כך:
הסיבה שאין התייחסות לעזרת נשים בבתי הכנסת בהלכה נובעת מזה שנשים כנראה לא הגיעו לבתי הכנסת. קצת מפליא אותי כיצד יכול מישהו (או מישהי) לטעון אחרת, המציאות פשוט מוכיחה כך. כיום, במאה העשרים ואחת, כל בית כנסת שנבנה מקצה יותר מקומות לגברים מאשר לנשים, גם בקהילות שהנשים הן אקדמיות ושותפות מלאות בחיי הקהילה. זו עובדה, וברור שבזמנים קדומים הנשים היו מגיעות הרבה פחות. לא ניתן לטעון שהנשים בתקופת הרמב"ם היו מגיעות לבית הכנסת ואף על פי כן הוא כתב את הדברים הבאים ביד החזקה (הלכות אישות פרק יג הל' יא):
לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה ולקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה.

כאשר מיעוט הנשים (שהיה בודאי הרבה פחות ממה שקיים היום) כן היו מגיעות לבית הכנסת (אגב, צ"ע עד כמה התפילה בימי הראשונים היה נראה כמו התפילה בציבור בימינו, וד"ל.) הן היו יושבות בפתח או בחוץ (על הקיר החיצוני בבית מדרשו של רבי אלעזר אבוחצירא בבאר-שבע יש שלט קטן - "עזרת נשים"). גם על זה לא צריך ראיות מוכחות, הרי בדורנו כתב הג"ר משה פיינשטיין את הדברים הבאים (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יב):
והנה בכל הדורות נהגו שלפעמים היתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש
וברור שכוונתו היא שהאשה היתה נכנסת ויושבת בפתח או בסוף האולם, ולא שהיא היתה נכנסת ומתיישבת במזרח.

לסיכום, אינני רואה שום צד להסיק שעזרת הנשים זה המצאה מודרנית. בייחוד, מכיוון שקיומו של עזרת נשים היתה עובדה ידועה בכל תפוצות ישראל במזרח ובמערב, ובתי הכנסת המעטים שנבנו במאתיים השנים האחרונות ללא עזרת נשים נבנו כך בכוונה כדי שנשים לא תגענה אליהם ולא כדי שנשים יטלו בהם חלק בצורה שויונית לגברים.

בחלקים הבאים נעסוק בעז"ה בטעמה וגדריה של המחיצה לפי השיטות השונות.

מחיצה בבית הכנסת - חלק א'

בעז"ה זה הראשון בסדרה של רשומות שיעסקו בעניין המחיצה בבית הכנסת. הערותיכם יתקבלו בברכה.


מהו המקור לכך שיש לעשות מחיצה בבית הכנסת?

נדמה שכל הפוסקים שעסקו בנושא זה הביאו את המשנה בסוכה (דף נא עמוד א):
במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול.

והגמרא שם מבארת (שם ע"ב):
מאי תיקון גדול? - אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.
תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.
היכי עביד הכי? והכתיב (דברי הימים א כח) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל"! - אמר רב: קרא אשכחו ודרוש, (זכריה יב) "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד". אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה.


המהרש"א בחידושי אגדות מבאר עפ"י פירוש רש"י כיצד דברי הגמרא עונים על השאלה שהיא שאלה - כיצד הוסיפו לבנות מפלס מיוחד לנשים והרי זה שינוי מתבנית הבית?! כך כותב המהרש"א:
פי' רש"י שלא יבואו לידי קלקול ולפי שזה התיקון לא היה צורך עבודת המקדש אלא לאפרושי מאיסורא דערוה לא הוה בכלל הכל בכתב מיד ה' וגו' וק"ל:

לכאורה אנו אמורים ללמוד מכאן, שכיוון שבתי הכנסיות שלנו הינם מקדש מעט עליהם להדמות לבית המקדש ולכן כיוון שבבית המקדש היה הפרדה מפלסית על ידי אותו תיקון שהיו עושים כך יש לעשות גם בבתי הכנסת שלנו. אלא, שמהדברים שהבאנו עד כה, יש דווקא ראיה הפוכה. עפ"י הגמרא בסוכה התיקון שנעשה בבית המקדש היה רק פעם אחת בשנה לארוע מאד מיוחד, ובכל השנה כולו לא דאגו כל כך להפרדה בין גברים לנשים. אולי מכאן נלמד שגם בבתי מקדש מעט גם כן לא נצטרך הפרדה בין הגברים לנשים?


אלא, שהגמרא הזו בסוכה מצטטת משנה במסכת מידות ששם כתוב כך (פרק ב משנה ה):
וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין


משנה זו מדברת על כל השנה כולה, וכך כתב גם הרמב"ם כשהוא מתאר את עזרת הנשים בהלכות בית הכחירה (פרק ה הלכה ח):
עזרת הנשים היתה מוקפת גזוזטרא כדי שיהיו הנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהיו מעורבבין

אבל אם היא היתה תמיד מוקפת בגזוזטרא כדי שהנשים יהיו למעלה, מה התיקון שעשו בחג הסוכות? אי אפשר לומר שיש כאן מחלוקת בסוגיות, שהרי הגמרא בסוכה ציטטה את המשנה במידות והרמב"ם פסק את המשנה במידות וגם את המשנה בסוכה (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב):
וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו לפי פסקי הרמב"ם הנראים לכאורה סותרים, עלינו להסביר שבאמת היתה הפרדה מפלסית לנשים בעזרת הנשים בכל ימות השנה, רק שלקראת שמחת בית השואבה הקפידו לתקן את אותה המרפסת, ז"א לדאוג לתקינותה.

אך לפי רש"י לא ניתן להסביר כך. רש"י הסביר בגמ' בסוכה שהשינוי שעשו בעזרת הנשים לא היה המרפסת לנשים אלא יתדות התקועות בקיר, ובסוכות היו שמים את קרשי המרפסת על גבי אותם יתידות:
נתנו זיזין בכתלים בולטין מן הכותל סביב סביב, וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות - לווחין שקורין בלנ"ק +(צ"ל פלנק"ש [=planks - הוספה שלי]) לוחות עץ וקרשים+, כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות, וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה.

[אגב, יוצא שיש מחלוקת בפרשנות בין רש"י ורמב"ם כיצד להסביר את המילים "בראשונה היתה חלקה" - מה היתה חלקה? לרש"י מדובר על כתלי עזרת הנשים שבתחילה היו חלקות אך לאחר מכן תקעו בהם זיזין. לרמב"ם מדובר על רצפת העזרה והכוונה היא כנראה שהמפרסות הללו הצרו את תחום העזרה.

עוד נושא לשוני במשנה במידות הוא מה פירוש המילה "בראשונה" רוב הראשונים כנראה הבינו שמדובר שבאיזה שהוא זמן במהלך בית שני הקימו את אותה גזוזטרא, אז "בראשונה" זה התקופה בבית שני לפני שעשו זאת. אך בביאורי הגר"א הוא כותב כך:פי' בראשונה דהיינו במקדש ראשון שלא היה דבר בולט מן הכותל. ובמקדש שני שהיו יראים מן היצה"ר עשו כצוצרה כדי שיהיו שם הנשים.]

אז ייצא שיש מחלוקת רש"י ורמב"ם אם היה הפרדה בין גברים לנשים בכל ימות השנה בבית המקדש??

הרב אברהם יצחק הכהן קוק התייחס לשאלה זו באגרת (שהתפרסמה גם באורח משפט אורח חיים סימן לה) שהוא שיגר לקהילות בארה"ב ובקנדה אשר רצו "לזלזל ביסוד איתן זה, ולבנות בתי כנסיות בתכונה כזאת, שלא תהיה בהם עזרת אנשים ועזרת נשים מיוחדת כי - אם כדרכי הגויים המה עושים, לבא בביהכ"נ =בבית הכנסת= אנשים ונשים יחדו, לבלע את הקודש, ולהשחית את קדושת האומה הקדושה וטהרתה, במקום שטהרתה צריכה לצאת משם שהם בתי כנסיות ובתי מדרשות של ישראל". וכך כותב הרב זצ"ל:

ולשיטת רש"י היו סומכים כל השנה על ההבדל של המעלות, והיה עיקר מקום הנשים בעזרת הנשים מלמטה, אלא שבשמחת בית השואבה, שהיה שם קיבוץ גדול ושמחה יתירה, אז לא הסתפקו בההבדל של המעלות גם לדעת רש"י, וגם שהיה הכרח שיהיו האנשים ממלאים את המקום הזה של עזרת נשים, ועל כן תקנו אז את הגזוזטרא, כדי שאפילו בדרך ההכרח, והמקרה המיוחד, של שמחת היום, לא יהיה במקום המקודש שום ענין היוצא מקדושת ישראל, ותמיד יהיו האנשים לבד ונשים לבד.

עפ"י דברי הרב, יוצא שהן לפי רש"י והן לפי הרמב"ם היתה באורח קבע הפרדה מפלסית בין גברים לנשים בבית המקדש: לרש"י הנשים בעזרת נשים והגברים בעזרת ישראל ולרמב"ם הנשים היו במפלס העליון של העזרת נשים והגברים במפלס התחתון.

כפי שפתחתנו, זהו המקור המובא בספרי הפוסקים להצריך הפרדה בין גברים לנשים בבית הכנסת.

לסיום, תמונה (מכאן) של אותה הגזוזטרא בבית המקדש: