"והכרתי סוסיך מקרבך" - על פרשנות מחודשת של הרב יעקב מדן

ראיתי מה שבעיני הוא חידוש גדול בספרו של הרב יעקב מדן על הפטרת פרשת בלק. 

אך כדי להבין את החידוש צריך קודם להבין את הבעיה הפרשנית.

ההפטרה, מהנביא מיכה פרק ה', מתחילה בנבואת נחמה לעם ישראל:

"והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. [...] תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו."

אבל אז יש שינוי מאד בולט.

‏"והיה ביום ההוא נאם ה' והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבתיך. והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך. והכרתי כשפים מידך ומעוננים לא יהיו לך. והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך. ונתשתי אשיריך מקרבך והשמדתי עריך. ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו."

‏"והכרתי סוסיך"! "והרסתי מבצריך"!

לא נשמע כמו נבואת נחמה.

מה קורה פה? 

בפירוש דעת מקרא על מיכה (פרופ' משה זיידל) הוא מביא את הפרשנות הקלאסית:

כלומר, זו אכן נבואת נחמה: כבר לא תצטרכו סוסים וערי מבצר...

הרב מדן, בספרו, מציע פרשנות אחרת:

לא נבואת נחמה יש כאן, אלא נבואת פורענות, אך לא על ישראל, אלא על אשור.

הערות נוספות על מלחמות התנ"ך

א. לפני ימים בודדים התפרסם מכתב של הרב צפניה דרורי, רב העיר וראש ישיבת קרית שמונה, אודות מאמר העוסק בנושא "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה". כשקראתי את תיאורו של הרב דרורי, נזכרתי מיד ששמעתי את אותם הדברים, מהם הסתייג הרב דרורי, בשיעור מהרב יעקב מדן, ראש ישיבת "הר עציון". אכן, חיפוש קל באינטרנט הביא אותי למאמרו בנושא, שהוא כנראה המאמר (או לפחות גירסא חלקית של המאמר) שהותקף ע"י הרב דרורי.

הרב מדן היה גם הרב הראשון שהותקף בפרשה הזאת, כשהרב שלמה אבינר בחר בסילוף של המאמר שלו אודות חטא אדם וחוה לפתוח את ההתקפה על התוכנית החדשה. הרב מדן, תלמידיו הרבים, ישיבת הר-עציון ומכללת הרצוג משום מה בחרו כמעט שלא להגיב על המתקפה הזאת.
הערב התפרסם מאמר קצר ומאד מאופק של הרב מדן על הדברים. בסוף דבריו, התייחסותו לסילוף דבריו:

במערכה הניטשת עתה בשדה המקרא רבו המבקרים את דבריי (ואת דברי חבריי). הם עושים זאת לשם שמיים, אך הציטוטים שהם מביאים, לעתים אינם מדויקים ומנותקים מהקשרם. מסרתי לעיל את כתובתי, ואני מפציר בקוראים המעמיקים לבקש ממני את מאמריי המבוקרים במלואם ולשפוט אותם בשלמותם. לא אוכל להגיב בפומבי על כל ביקורת על דבריי. וה' יראנו בנחמות ציון!

המאמר הנוסף שתוקף הרב דרורי, הוא מאמר של הרב אלחנן סמט על חטא המתאוננים.

דמיינו לכם מה היה קורה אם בית-הלל היו מוציאים הודעה לתקשורת ובו התקפה עם רמזים עבים שאחד הרבנים המובילים מהמכונים "רבני הקו" אינו ירא שמיים ודבריו קרובים לאפיקורסות...


[תסלחו לי על הערה קטנונית אחת על המכתב של הרב דרורי. טעות פרוידיאנית גרמה לו לכתוב במכתב העוסק בלימוד תנ"ך, שהפסוק "ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם" הוא בפרשת וישלח. כמובן שהפסוק הוא מפרשת וישב.
מכללת הרצוג, אגב, נקרית על שם הרב ד"ר יעקב הרצוג, ולא ע"ש אביו הרב הראשי.]
ב. אם בפעם הקודמת שכתבתי על הנושא הזה עוד הייתי סקפטי עד כמה יש כאן מלחמה כנגד התוכנית החדשה ללימוד
תנ"ך בחמ"ד, כיום יותר ברור לי שהמתנגדים אכן רוצים לראות בכסא המפמ"ר מישהו אחר זולת הגב' מירי שליסל.

תומכיה של הגב' שליסל מפיצים כעת בקשה מהמורים/ות לתנ"ך לחתום על מכתב תמיכה במפמ"רית המותקפת. להלן נוסח המכתב, והמעוניינים לחתום עליה יכולים לשלוח את פרטיו למייל הזה:

לכבוד ד"ר אברהם ליפשיץ, ראש החמ"ד
והנהלת משרד החינוך
הצהרת תמיכה במפמ"רית לתנ"ך הגב' מירי שליסל ובתכנית הלימודים החדשה
אנו החתומים מטה, מורים לתנ"ך, מנהלים בישיבות, אולפנות ותיכונים דתיים, ומרצים במכללות דתיות להכשרת מורים מביעים תמיכה בגב' מירי שליסל מפמ"רית תנ"ך ובתכנית הלימודים החדשה שהיא מובילה בתנ"ך.
מינויה של הגב' שליסל, ותכנית הלימודים החדשה, הפיחו רוח חדשה בהוראת התנ"ך בחמ"ד. לאחר שנים ארוכות יזכו תלמידי החמ"ד ללימוד רלוונטי שיעסוק בערכים, במשמעויות ובמטען העצום שיכול להביא לימוד התנ"ך לחייהם. התרשמנו מהחזון, מיכולת הביצוע, מהעבודה הקשה והמחשבה הרבה שהושקעה בבניית התכנית, יחד עם הענווה, המוכנות לתת ביטוי לגוונים שונים בציבור הדתי, והמוכנות המתמדת לשמוע ולתקן.
אנו משוכנעים שאנו מייצגים את רוב מנינה ורוב בנינה של הציונות הדתית, ומקווים שיינתן למפמ"רית גבוי מלא לטובת תלמידי החמ"ד ומוריו.
בברכה

שם פרטי, שם משפחה, תפקיד, מוסד בו מלמד, כתובת דוא"ל

ג. לדעתי, אין להסתפק רק במכתב הזה. כפי שהשתקף באופן ברור ממכתבו של הרב דרורי, המתקפה אינה רק על הגב' שליסל, אלא, ואולי בעיקר, על רבני ישיבת הר-עציון, ומכללת הרצוג החוסה בצילה.
בשבוע הבא יתקיימו ימי העיון בתנ"ך המסורתיים. אני בטוח שגם השנה ציבור לומדי התנ"ך ומורי ומורות התנ"ך יצביעו ברגליהם בעד דרכם של מלמדי התנ"ך של מכללת הרצוג וישיבת הר-עציון. לענ"ד כדאי מאד שמכללת הרצוג יצאו מהדומיה שכפו על עצמם ויידעו כיצד למנף את ההצלחה הגדולה של ימי התנ"ך כדי להשיב מלחמה שערה לתוקפים אותם. אינני יודע אם אפשר כעת לשנות את הלו"ז ולכנס את כל הבאים לכמה דקות של מעמד הזדהות והבעת הערכה לרב מדן, לגב' שליסל ולתוכנית החדשה, אך בהחלט הייתי ממליץ על כך.
אני גם ממליץ להציב נורת אזהרה למתנגדיהם, ולהודיע שהחל מהשנה הבאה (או אולי כבר בחנוכה) יערך גם יום עיון במחשבת ישראל פעם בשנה.

ד. בשבועות האחרונים קבלתי כמה פניות להסביר מה בדיוק ארע בחדרו של הרב שלמה אבינר בשעה שכתב את מאמרו שבו הוא ציטט בצורה מסלפת מאמרים של רבנים אחרים, ומתוך כך תקף אותם על עמדתם. השואלים רוצים לדעת, האם הרב אבינר סילף בעצמו, או שהוא קיבל חומרים מסולפים מאחרים ופשוט נמנע מלבדוק את החומרים בטרם שלח את מאמרו לפרסום?
כמובן, שבשעות הפנאי שלי אינני מתחפש לזבוב ומתגנב לחדר העבודה של הרב אבינר, כך שתשובה מבוססת איני יכול לענות. אעפ"כ אני משוכנע שלא הרב אבינר סילף בעצמו, אלא שהוא הסתמך על מישהו שכנראה לא היה הרבה יותר מאשר קנה רצוץ.
ומדוע הוא לא מתנצל על הסילוף? כי אז זה אולי ייראה שהוא חוזר בו מהביקורת על התוכנית. זה אפילו יותר גרוע מלסלף חומרים של אחרים. 

ובבזה לא שלחו את ידם

בגליון "השבת" האחרון של מקור-ראשון הופיע מאמר של הרב אברהם וסרמן, ר"מ בישיבת רמת-גן ורב קהילה, על אי לקיחת הביזה במגילת אסתר. השאלה היא, מדוע הלוחמים היהודים לא לקחו מן הביזה? מסקנתו במאמר היתה מחודשת, ולטעמי מחודשת מדי (קישור):

הנה כי כן, תפיסת השלל במלחמה איננה מעשה עוול שראוי לגינוי אלא ההפך מכך. מרוב מלחמות ישראל נראה שהדבר לגיטימי ואף מעבר לכך: המלחמות במקרא מוגדרות כניצחון רק בשלב ה"גרנד-פינאל" של לקיחת השלל, הנחשב אף למניע ראשי ליציאה למלחמה באויב
...
על כן נראה שיש לפנות למקום אחר במגילה, שבו פירש רש"י פירוש אחר לפסוק (ט, י): "ובבזה לא שלחו את ידם – שלא יתן המלך עין צרה בממון". מה פשר הדבר?
...
אמנם יהודים שבו לאחוז בחרב, מה שנמנע מהם מאז חורבן הבית עשרות שנים מוקדם יותר, אלא שלמרבית הצער והאכזבה לא שבו לציון ולא כוננו בה את מלכותם העצמאית הבוטחת בה' המלמד ידינו לקרב ואצבעותינו למלחמה, הנותן שלל אויבינו בידינו.
...
הכול היה מתוקן לסעודת-הניצחון הגדול, הכוללת ביזת שונאינו ועלייתנו יחד לארץ ישראל. אלא שהגלות, המנטליות הגלותית המתמצה במשפט האומלל "אכתי עבדי אחשורוש אנן", הייתה לרועץ. אימת אחשורוש הייתה עליהם ולא מימשו אף את שהרשה להם, על אחת כמה וכמה שלא העזו לעלות ארצה בכוח, ולהקים את הבית השני כשהוא משוחרר מעול גויים.

למה זה חידוש גדול מדי? 

ובכן, המחבר אינו מתייחס לשאר הביזות בתנ"ך. 

הביזה בשכם של שמעון ולוי: "בני יעקוב, באו על החללים ויבוזו העיר אשר טימאו אחותם. כח את-צאנם ואת-בקרם, ואת-חמוריהם, ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו. ואת-כל-חילם ואת-כל-טפם ואת-נשיהם שבו ויבוזו ואת כל-אשר בבית." - האם זה תיאור למלחמה כמו שהיא צריכה להיות?

הביזה שנאסרה ביריחו ובמלחמת העי השניה, אך לא במלחמת העי הראשונה, ובמלחמת עמלק (שלפחות לפי הרמב"ם איננו מתנאי מחיית עמלק) - מדוע שם, לשיטת המחבר, נמנעה מעם ישראל ה"גרנד פינאל"? 

ובכלל, קשה מאד לקרוא את המגילה ולחזור על קריאת "ובבזה לא שלחו את ידם" שלוש פעמים ולהרגיש שיש כאן כמין ביקורת, במקום ציון של אבן-דרך. 

הרב יעקב מדן באחד משיעוריו על מגילת אסתר מתייחס גם לנושא אי לקיחת השלל (קישור). לדידו מלחמה שאין בה לקיחת שלל היא מלחמה רצינית הרבה יותר. הביטוי "ובבזה לא שלחו את ידם" באה לומר שהיהודים היו מאוגדים במחלקות מעין-צבאיות ולא באו כעושי פוגרומים. ברגע שיש שלל, יש מחשבות על מי יזכה להגיע לשלל הטוב ביותר, וזה פוגע באיכות המלחמה (כל זה חוץ מהדיון המוסרי שיש סביב שאלת לקיחת שלל). 

דברים המתחדשים בכל יום

לא הרבה, אבל כמה דברים שהצטברו על שולחני לאחרונה:
- ידידי הרב חיימי נבון נזעק גם הוא על מאמר המערכת הידוע לשמצה של "מעייני הישועה" וגרר דיון על פסיקת הלכה ומוסר. משתתפים: הרב חיימי, הרב ברוך אפרתי שמשיב, הרב אמנון בזק שמשיב לרב אפרתי והרב אפרתי שמקנח.
אני סבור שהשקפתו של הרב אפרתי בנושא זה אינו סדור דיו והוא לא מצליח להתרומם. למאמרו החשוב של הרב אהרן ליכנטשטיין בנושא מוסר ותורה - ראו כאן.
[עדכון ליום שלישי: הדיון נמשך עם מאמר מהרב איתיאל אורון, אני אתן לכם לנחש מאיזה בית מדרש הוא מגיע...]

- עוד מבית המדרש של ישיבת "הר עציון". בישיבה התקיימה ערב השקה לספר "תפלה כמפגש" - האזינו לדברי הרב יעקב מדן (בערך מדקה 55). ולאוהבי שיעורי הרב מדן - הנה עוד אחד (למה ישיבת "הר עציון" מסכימה להכנסת פרסומות באמצע השיעור? למה?).

- נקנח עם שני סרטים דוקומנטריים - על נשות הרעלה והשאל, על "הציונים הקיצוניים".