פולמוס אניות "צים" – הפלגה הכרוכה בחילול שבת

בשנות החמישים של המאה שעברה התעוררה סערה הלכתית. המעורר הראשי היה הרבי מלובביץ'. אוניות צים היו בבעלות מדינת ישראל. רוב העובדים בהם היו יהודים. הרבי מלובביץ' נשאל אם מותר להפליג בספינות אלו מארץ ישראל לארה"ב, או הפוך. שכן, באוניות מחללים שבת.

הרבי הפנה את השאלה לרב הראשי באותה תקופה, הרב יצחק אייזיק הרצוג באגרת מחנוכה תשי"ב (קישור):

פונים אלי נוסעים מהתם להכא ומהכא להתם בענינים שונים, ומתעוררת שאלת אופן הנסיעה. ולזאת אבקש את כהדר"ג שליט"א להודיעני אם עשו איזה תיקון, וטעמו ונימוקו עמו, להתיר הנסיעה בספינה ישראלית שנוסעת גם בש"ק.

כמה שבועות לאחר מכן הוא כותב לרב שלמה יוסף זוין שהוא עוד לא קיבל תשובה מהרב הראשי (קישור). לא ידוע לי אם הרב הרצוג ענה בסופו של דבר למכתבו של הרבי.

כמה שנים לאחר מכן, בתמוז תשט"ז הרבי פונה במכתב לרבנים הראשיים (קישור), ובו הוא כותב כנגד כל מיני שמועות שהגיעו לאזניו על התירים שונים להפעלת האניות בשבת:

באמת אין כל הנ"ל צריך אריכות, ולא באתי בשורותי האמורות, אלא מפני ששמעתי לתמהוני, שיש שני סוגים "מתירים" הפעלת המכונות ונסיעת האניות בשבת מפני ב' טעמים הפכיים: סוג אחד אומר שאין כל צורך לתפיסת יד אדם כיון שבמשך כל המעת לעת האני' מתנהגת בפועל באופן אווטומאטי; וסוג שני אומר היפך הגמור, שיש סכנה או עכ"פ ספק סכנה באם לא תופעלנה המכונות ע"י בנ"א, וצריכות הן השגחה מיוחדת, וסכנה גדולה... בהעמדת האני' בלב ים.
[...] בכדי לצאת ידי כל הטוענים, מביא אני עוד טעם הנשמע באויר, והוא שהעמדת האני' או הפסקת הנסיעה מעת לעת קשורה בהיזק כספי גדול, ולכן יחסרו האמצעים הדרושים לקנית נשק וכו' וכו'. אבל מובן שמטעם זה אין כל מקום למלחמה על שמירת השבת בבתי החרושת ובשדות וכו' אשר באה"ק ת"ו, שהרי ע"י שביתתם בשבת ההיזק הכספי עוד יותר גדול מהיזק הכספי אשר ע"י שביתה בנסיעת האניות.

 את המכתב הנ"ל שלח הרבי גם לרב משה פיינשטיין שמשיב לרבי בחודש אב תשט"ז (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן צב):

בדבר הנסיעה בספינות שמנהיגיה הם ישראלים ח' מנ"א תשט"ז. מע"כ ידידי הרה"צ הגאון המפורסם מוהררמ"מ שניאורסאן שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש.
את מכתבו אלי והעתקת מכתבו להרבנים שבא"י קבלתי אבל ידע כ"ג שאין שייך כלל להוראתי, כי זה ברור ופשוט שאסור למנהיגי הספינה לחלל שבת אף אם יפליגו ביום א' כי ליכא שום סכנה בזה"ז להעמידה בים וגם ידוע לכל אף לאין יודע פרטיות הנהגת הספינה, שאף אם הולך ע"י אוטומאט נמי צריכין לאנשים שיעשו מלאכה, ולכן אין שום היתר לחלל שבת להוליך הספינה וגם ע"י עכו"ם יש לאסור וח"ו לפני להתיר, ואיך עלה זה על דעת הו"ג שאתיר דבר כזה, וגם ידוע ומפורסם לכל מה שאמרתי בזה בפירוש שאסור להם להוליך הספינה. אך שאלה זו לא נשאלה לפנינו כי אין שייך לשאול זה באמעריקא /באמריקה/ והרשעים אין שואלין שאלות.
והשאלה שבכאן היא רק לאיזה יחידים אם מותרין ליסע בספינה זו אף שהם לא יעשו מלאכה הא יעברו על הנאה ממלאכת שבת שעבר ישראל במזיד, שע"ז הוריתי שלא חמור זה ממלאכה ממש שאם הפליג באב"ג מותר אף בידוע שיהיה אח"כ פקוח נפש ויצטרך לעשות מלאכה ולהנוסע יהיה פ"נ דאין בידו להעמיד הספינה. והוא מותר עוד מכש"כ דאין עושה מעשה ובע"כ הוא נהנה, וגם יש שאינם נהנים כלל דלא איכפת להו כלל אם יהיו בדרך עוד יום.
אבל מ"מ אין להתיר אף בג' דקמי שבתא מטעם שנימא שיש מצוה בהנסיעה כהי"א שהביא המג"א ס"ק ט"ו, דהיתר מצוה כיון שהוא עכ"פ דבר איסור אין להתיר אלא באי אפשר ליסע באופן אחר שזה לא שייך בזמננו שיש ספינות אחרות של א"י מאמעריקא וממדינות אחרות. אבל ההיתר דקודם ג' ימים שהוא אינו מחוייב להזהר עתה מלהכנס לדבר שיהיה סכנה בשבת ויהיה מוכרח לעבור איזה איסור דשבת, שליכא איסור כלל דלכן אף שלא לצורך כלל מותר כגון רק לטייל בעלמא, יש להתיר אף שיכול גם ליסע בספינות של נכרים מאחר שיש לו רצון וצורך הנאה גופנית או טעם אחר ליסע יותר בזו אף שאין בזה דבר מצוה. זהו מה שהוריתי וזהו טעמי ונימוקי. ובודאי היה מן הראוי אם אפשר לעשות תקנה לאסור לכל ישראל ליסע עמהן אולי ימנעו הרשעים מליסע בשבת אלא להעמידה באיזה נמל אבל זה אפשר רק לרבנות הראשית שבא"י, ועד שיתקנו שהנידון הוא רק לאיזה יחידים אין לאסור להם בג' ימים הראשונים.
והנה לא היה נוגע למעשה מכיון שהפליגה בע"ש שאסור, אבל אם היתה מפלגת באב"ג ודאי היה צריך להזהירם להרוצים ליסע מליהנות מהאור וכדומה שנעשים בשבת וגם אמרתי כן בפירוש וכדהעיר הו"ג.
ידידו מוקירו בלו"נ, משה פיינשטיין

הרב משה פיינשטיין כותב לרבי שאמנם זה פשוט שאסור להפעיל את האניות בשבת, אך הוא לא נשאל את השאלה הזאת. ובדבר השאלה שהוא כן נשאל, האם ליהודי מארה"ב או מארץ ישראל מותר להפליג באניות אלו, הוא מצדד שיש אופנים בהם אפשר להתיר. וזאת, אם הספינות יפליגו בחציה הראשון של השבוע. אך מכיוון שבמציאות הספינות מפליגות בחצי השני של השבוע, ההיתר אינו מציאותי, ולכן יש להעדיף אניות של גויים.

הרבי הגיב לדבריו של הרב משה פיינשטיין כמה ימים מאוחר יותר (קישור). בין היתר הוא טען שיש להפעיל לחץ כלכלי על בעלי האניות לשמור שבת. בנוסף, יש בזה חילול השם לעיני העמים ולעיני חלק מעם ישראל שרואים שאפשר לחלל שבת באין מפריע:

בטח גם לכת"ר ידוע המצב שבעוה"ר בעלי האניות ישמעו לפס"ד השו"ע באם יהי' מתן שכרם בצדם, יותר נכון באם יראו שהעדר קיום הפס"ד יגרום להפסד מעות, פירושו שיוגרע מספר הנוסעים, שילוח הסחורות ע"י אניותיהם וכו', ולכן כל הנוסע באני' מחליש עי"ז האפשריות שישמעו הנ"ל לפסק התורה, וכיון שנסיעת האני' ברור שאסורה אפילו באם תפליג ביום א' וכדברי כת"ר במכתבו, הרי נתינת היתר ח"ו לנסוע באני' זו אפילו אם הי' ההיתר ברור מכל וכל, שולל האפשריות שסו"ס יתוקן חילול שבת בפרהסיא ובמלאכות דאורייתא ע"י בעלי האניות.
שבנדון דידן מחוייב כאו"א להשתדל במניעת זה לא רק מפני הענין דכל ישראל ערבים זב"ז, אלא שמפני בעיני או"ה ובעיני חלק חשוב מעמנו בנ"י אניות אלו מייצגות כל בני ישראל ונחשבים לרכושם, היינו שכל בני ישראל הם הבע"ב בזה, ובקשר לזה לא אוכל להתאפק מלהביע תמהוני ועוד יותר צערי הגדול אשר אגודה"ר שותקת בכל הענין, אף שבודאי נודע גם להם שהלחץ בהנוגע לדתיות באה"ק ת"ו הוא דעת הקהל בארצוה"ב, ולו לא היו נפחדים מענינים שהם פחד שוא ומגלים דעתם ברורה בהנוגע להנהלת האניות וכן בהנוגע לשארי עניני יהדות אשר שם, ברור אשר המצב שם הי' שונה לגמרי מאשר שהוא עתה, והטענה הכוזבת דיש שם מרא דאתרא וכו', מובן שאין לה כל אחיזה במציאות כיון שידוע שהמלחמת מגן על הדת של הרבנים באה"ק ת"ו תלוי באם יראו שעוזרים להם מארצוה"ב, כיון שמכאן בא הממון והכסף יענה גם את הנ"ל.

באשר להיתרו של הר"מ פיינשטיין להפליג בספינה כזו כל עוד ההפלגה יוצאת בחצי הראשון של השבוע, חולק הרבי וכותב שהיתר כזה שייך רק כשאין ברירה אחרת. אך במקרה הזה יש ברירה אחרת, להפליג בספינה של גויים, ולכן אין להתיר.

גם הרב וייס, בעמ"ח "מנחת יצחק", נדרש לשאלת ספינות צים, בעקבות פנייה מהרבי. הוא מסכים לדברי הרבי וכותב לאסור, הגם שהוא מבין את הקושי לאסור את הדבר (שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן לט):

סוף דבר שיש לפנינו ענין מסובך מאד, שמצד אחד קשה לנו מאד, על ההכרח למנוע מלנסוע באניות ישראליות, אם המה נוסעים בשבת, ומצד שני החוב של קיום הדת תוה"ק, מכריח אותנו להורות כן, וצדקו דברי הה"צ הנ"ל, שכתב שם, שאם חלק גדול של נוסעים, ישמעו להוראות מורי הוראה בישראל, וימנעו מלנסוע באניות הנוסעות גם בש"ק, קרוב לודאי שעל כל פנים, חלק מאניות ישראליות, יסדרו זמני נסיעתן, באופן שביום השבת קודש ינוחו, ובזה החיוב עלינו לעשות בזה, כל מה שביכלתנו, וגם לפנות אל בעלי האניות, להזהירם על זה, ואולי ישמעו ויצייתו לדברנו, כאשר ידעו מה שלפניהם.

כיצד פעלו ברבנות הראשית לנוכח המציאות הזאת?

בשנת תשט"ו מפרסם הרב אליעזר ולדנברג, בעל הציץ אליעזר, ספר בשם שביתת הים. הנה עמוד השער שלו (קישור):

בהקדמה לספר כותב הרב ולדנברג שהוא נשלח מטעם "המועצה למען השבת בראשות הרבנות הראשית לישראל" לבקר בנמל חיפה וללמוד את הנושא לעומקו. בספר הוא מפרט את מסקנותיו ההלכתיות בנושא, שנראים תואמים לאלה של הרב משה פיינשטיין. אלא, שבהקדמה לספר הוא מציין שני דברים חשובים:

1. אין זהות בין היתר ליחיד לבין היתר לרבים. הוא מצטט את דבריו של בעל העקידת יצחק בפרשת וירא על כך שהיתר ציבורי הוא חמור מאד, וזו היתה חטאת סדום.

2. הוא אינו מקבל את ההנחה שלא ניתן להפעיל את האניות בשבת ע"י גויים (קישור):

אמנם הויכוח סביב הפעלת אניות צים בשבת אבדה מן העולם עם הנגשת הטיסות המסחריות. אך הדיון אודות האם להעדיף שיקולים הלכתיים צרים המקלים על חייו של היחיד, או שיקולים הלכתיים רחבים המקשים על היחיד אך פועלים לטובת הציבור, נשאר אתנו עד ימינו אנו. 

יישר כוחך ששברת - הרבי מליובאוויטש והרב יוסף חיים זוננפלד על מנהיגות

פירושו האחרון של רש"י על התורה מעורר תמיהה:

"לעיני כל ישראל" - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת חסלת פרשת וזאת הברכה

 וכי מה ראה רש"י לציין את שיא גדולתו של משה רבינו בשבירת הלוחות?!

הרבי מליובאוויטש בשיחה מונומנטלית התייחס לשאלה הזאת:

לדבריו, שבירת הלוחות מוכיחים את גדולתו של משה שהיה מוכן למסור את כל עולמו על מנת להציל את עם ישראל.

בספר חכמת חיים, ווארטים קצרים מרבי יוסף חיים זוננפלד, מופיעה גם כן התייחסות לשאלה על הרש"י האחרון. הנה דבריו:

בשונה מהרבי מליובאוויטש שראה במעשיו של משה ניסיון להציל את עם ישראל, רואה הגרי"ח זוננפלד במעשה זה ניסיון של המנהיג להציל את התורה עצמה.

ניתן לראות מהבדלי הגישה את משימת חייו של כל אחד מהמנהיגים.

מחשבה לפרשת כי-תשא

כחלק מהסקת המסקנות מחטא העגל הקב"ה מודיע למשה כי לא הוא, ה', ילך לפני העם, אלא מלאך. זאת, מהסיבה שהם "עם קשה ערף":
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ, מַלְאָךְ; וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ: כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה--פֶּן-אֲכֶלְךָ, בַּדָּרֶךְ.

מעניין שכאשר משה מבקש לבטל את הגזרה הזאת, הוא משתמש באותו נימוק "עם קשה עורף":
וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה', יֵלֶךְ-נָא ה', בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.

רש"י בפירושו מסביר את המילה "כי" מלשון "אם", ואז פירוש הפסוק הוא: ילך נא ה' בקרבנו, ואם העם קשה עורף - אז תסלח לעוונם.

חשבתי שאפשר לומר גם אחרת, ולהסביר את המילה "כי" כלשון סיבה. בחשיבה המודרנית מקובל לומר שאין ילדים רעים, יש רק ילדים שלא יודעים כיצד לנתב נכון את תכונותיהם. באופן דומה יש להסביר גם את הפסוק הזה. לפי פירוש כזה משה בא ואומר: נכון שהעם קשה עורף וזה גורם לו לחטוא, אך זה גם מה שגורם למיוחדות של עם ישראל היותו עם קשה עורף.

מעניין לציין שבשיחה הידועה (בה"א הידיעה) של הרבי מלובביץ' מכח בניסן תשנ"א, הוא אומר את הדברים הבאים:
מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בנ"י ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי' שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר - בגלות פנימי בעניני עבודת השם.
הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" - להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש…
ויה"ר שסוכ"ס ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמ"ש "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעוונינו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש…

העקשנות אינה בהכרח תכונה רעה, היא תכונה שניתן לנתב אותה לטוב באותה מידה שאפשר לנתב אותה לרע.

הלכה - תשובה לפי השואל

הזדמן לי במהלך חול המועד לדון עם אחד מהאושפיזין בסוכתי אודות פסיקת הלכה עפ"י השואל, כאשר ברור שההלכה היבשה אומרת שיש לעשות א' אך לשואל העומד בפני הפוסק צריך לפסוק ב' (כתבתי על זה גם כאן וכאן ויותר באריכות כאן).
כמעט באותו יום נתקלתי באגרת הבאה של הרבי מליובביץ' זצ"ל בעניין דילוג על הקורבנות למאחרים (קישור - ההדגשות שלי):
בנוגע לשאלתו שיש נערים המאחרים שאם לא יאמרו להם לדלג הסדר שקודם הודו, אזי לא יוכלו להתפלל בצבור ואיך להתנהג בזה.
הנה ידוע מרז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד, והוא שייך בכל ענין וענין במילא גם בנדון זה, ואף שהדין (בס' שערי תפלה לר' יעקב רקח הביא צא דעות שס"ל כן) ברור שמדלגים, אבל יש לראות את הנולד ובמשך זמן קצר, וכבר ראינו זה במוחש שההיתר לדלג מביא תומ"י להעדר חשיבות ענין התפלה, ותחלה מדלגין על הסדר שקודם התפלה דהודו, ואח"כ פסוד"ז ואח"כ וכו' ובפרט בשאלתו שהוא בנוגע לנערים וכו'. ובמילא בהנוגע לפועל, הנה אף שא"א לפסוק ובפרסום נגד הדין, אבל יש לצדד בכל האפשרי והאופנים שגם לא ידעו מההיתר לדלג, והוא ע"ד מאמר רז"ל אמרה תורה חלל שבת אחת כדי שישמור אחר שבתות הרבה (שבת קנא, ב). ומכש"כ בנדו"ד שב' הדברים הם באיש א'.

מה נכלל ב"דברי תורה"?

משנת רבי חנינא בן תרדיון בפרקי אבות (פרק ג משנה ג):
רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה--הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים, לא ישב" (תהילים א,א). אבל שניים שהיו יושבין, ועוסקין בדברי תורה--שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו; ויקשב ה', וישמע . . ." (מלאכי ג,טז).

רש"ר הירש דן בשאלה מה נחשב בתוך "דברי תורה" האמורים במשנה, שמי שלא עוסק בהם הרי זה מושב לצים (נדפס בסידור ע"פ רש"ר הירש בהוצאת מוסד הרב קוק):
בלאו הכי אי אפשר לומר ש"דברי תורה" כאן משמע במובנו המצומצם. שניים שאמנם אין ביניהם דברי לימוד תורה, אך דנים, כיצד לנהוג כדי לקיים מצוה על צד היותר טוב, הרי הם בודאי אינם "מושב לצים"! וכן מעיר הריעב"ץ בפירושו על משנה זו [אני לא מצאתי שם - אשמח אם מישהו יכול להראות לי היכן הוא אומר זאת], שבשום פנים אין לומר, ששיחת חולין בעניינים הדרושים לחיי האדם דינה כ"מושב לצים". אלא בהחלט מדובר כאן באנשים שמשיחים בדברים בטלים במקום לעסוק בדברי תורה.
סבורים אנו, איפוא, ש"דברי תורה" כאן משמעותם: הן חוקי התורה ודיניה והן הנחות יסוד למעשים המעצבים את הנסיבות האנושיות ולכל הדברים המתפתחים לפי הנחות יסוד אלה ולפי רוחם.

הרבי מליובביץ' דן בשאלה אחרת במשנה זו (פרקי אבות עם ביאורים ואמרות קודש מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, הוצאת קה"ת):
לכאורה מדובר כאן בשני קצוות מנוגדים, בקצה אחד "שכינה שרויה" ובקצה הנגדי "מושב לצים". וצריך להבין מדוע בהעדר "שכינה שרויה" הופך המעמד ל"מושב לצים"? הרי די בכך שנאמר כי אם אין ביניהם דברי תורה אזי אין "שכינה שרויה ביניהם", אך מה עושה זאת לחמור כל כך - "מושב לצים"?
ויש לומר שבדבריו מעמיד אותנו התנא על יסוד גדול וחשוב והוא: שבין דרך הישר להפך ממנה, אין "אמצע". כאשר יש סטיה מדרך הישר התוצאה הישירה והמיידית היא - דרך רעה.

האם בהכרח יש כאן מחלוקת או שיכול להיות שהרבי מליובביץ' מסכים לדברי רש"ר הירש?

יצא לאור: מעיינותיך לחודש ניסן ה'תש"ע

חוברות "מעיינותיך" יוצאים לאור ע"י גוף הנקרא "תורת חב"ד לבני הישיבות" המנוהל ע"י ר' משה שילת (בנו של הר"י שילת) והמשתייך לזרם הלא-משיחי בחב"ד. החוברות מושקעות ומעוצבות להפליא ומתוכננות בכישרון רב באופן שיתאימו לציבור הלא חב"די.

מעיינותיך #24 ניתן להוריד כאן:
שאלת הבן החכם - הרב יואל כהן
שלהבת י-ה - מתוך מאמרי הרבי על עבודת ה' (בעז"ה אתייחס לקטע הראשון הנקרא כאן "רגש של העדר שביעות רצון" אחרי פסח)
חנוך ל"בינוני" על פי דרכו - הרב יחזקאל סופר
החסידות ותורת הקבלה - הרב נחום גרינוולד
התחלת נשיאותו של הצמח-צדק - סיפור המעשה איך התחיל הצמח צדק להיות הרבי השלישי בחב"ד

יצא לאור: מעיינותיך לקראת י"ט כסלו תש"ע

חוברות "מעיינותיך" יוצאים לאור ע"י גוף הנקרא "תורת חב"ד לבני הישיבות" המנוהל ע"י ר' משה שילת (בנו של הר"י שילת) והמשתייך לזרם הלא-משיחי בחב"ד. החוברות מושקעות ומעוצבות להפליא ומתוכננות בכישרון רב באופן שיתאימו לציבור הלא חב"די.

מעט באיחור, קבלו סקירה על גליונות "מעיינותיך" ו"מעיינותיך לצעירים" שיצאו לאור בחודש האחרון.

מעיינותיך #23 (עוד לא עלה לרשת, אני מניח שבימים הקרובים הוא יעודכן כאן):
ראיון מיוחד לרגל י"ט כסלו עם הרב יואל כהן - הראיון (שהוא שונה מראיון עיתונאי רגיל) מתפרס על פני 13 עמודים, והוא לדעתי מרתק. ר' יואל מפרט את עיקרי החסידות באופן פשוט השווה לכל נפש אך עם הרבה עומק. כדאי מאד לקרוא.
השגחה פרטית לשיטת הבעש"ט - הרב נחום גרינוולד - מאמר זה מבהיר מאד את שיטת הבעש"ט בעניין ההשגחה הפרטית. אך קשה לי לומר שהוא משכנע. לדוגמא, מה דעתכם על המשפט הבא: "ברור הדבר מעל כל ספק שגם הרמב"ם וסייעתו סוברים שהקב"ה ברא ובורא בכל רגע ורגע את כל העולם כלו, עם כל הפרטים הקטנים ביותר שבדומם, הצומח והחי, בלי יוצא מן הכלל ח"ו."?
הניגון החסידי - הרב שמואל זלמנוב ז"ל, עורך ספר הניגונים "ניגוני חב"ד"

מעיינותיך לצעירים #9 (אפשר להוריד כאן) העוסק כולו בנושא ההתוועדות:
מדברים תכל'ס - התוועדות על התוועדות בהשתתפות הרב אייל לוגסי, הרב אלפרוביץ' מ"תורת חב"ד" והרב בני פוטוק, ר"מ בישיבת אדרת בבת-ים - מצאתי עניין בתוכן הדברים, אבל עולות על כולנה השאלות של התלמידים...
לומדים חסידות - מעלת ההתוועדות מהרבי הריי"צ
מתחת לאף של הק.ג.ב. - ראיון עם ר' מיכאל משולובין שהיה חסיד חב"ד תחת השלטון הקומוניסטי בבריה"מ.
איך עושים את זה? - מנחם איתן
ללא מילים - סיפור מהרבי הריי"צ על התוועדות (אהרוני ברנשטיין)
התוועדות מלחמה - סיפור מהתוועדות מהרבי זי"ע
י"ט כסלו - הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ

יצא לאור: מעיינותיך לקראת ראש-השנה תש"ע

חוברות "מעיינותיך" יוצאים לאור ע"י גוף הנקרא "תורת חב"ד לבני הישיבות" המנוהל ע"י ר' משה שילת (בנו של הר"י שילת) והמשתייך לזרם הלא-משיחי בחב"ד. החוברות מושקעות ומעוצבות להפליא ומתוכננות בכישרון רב באופן שיתאימו לציבור הלא חב"די.

מעיינותיך #22 ניתן להוריד כאן:
אחדות ה' - הרב יואל כהן
לשמוע קול שופר - קטעים מהרבי הריי"ץ
רצוא ושוב - הרב אלחנן ניר
עשר הספירות - הרב אריה ליב קפלן ע"ה
בדרך לרבי ובצילו - הסופר הרב שמואל אבידור (מתיאור הימים הנוראים אצל הרבי. אני מאד לא נהנתי מקטע זה. הסגנון ממש לא לרוחי, ובתוכן מצאתי מעט מאד.)

כרגיל מדובר בחוברת מושקעת ואיכותית מאד. על דבר אחד קצת הצטערתי - העיסוק בחגי תשרי הוא דל מאד יחסית (הקטעים מהרבי הריי"ץ ותיאורו של הרב אבידור שהתייחסותי אליו לעיל). אעפ"כ אני חושב שזה יכול להוות חומר קריאה טוב, למי שמחפש, לראש השנה.

מעיינותיך לצעירים #8 מוקדש לנושא התפילה (הלינק כרגע לא עובד, אני מקווה שיתקנו אותו - ראו כאן):
שעת קרב - ר' מנחם איתן
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה - זו תפילה - הסבר מתומצת ובהיר מאד על שלבי התפילה לאור החסידות והקבלה (עולמות עשייה, יצירה, בריאה ואצילות).
עבודה שבלב - ראיון עם ר"מים מישיבות תיכוניות (הרב עמיהוד קלכהיים מהישיבה התיכונית ברמת גן, הרב חגי קורן מישיבת למרחב בפתח תקוה, והרב אליקים פרנקל מישיבת שעלבים). מעבר לכל דבר אחר, הפאנל הזה מוכיח שיש איכות בקרב הר"מים בישיבות התיכוניות.
ביאורי חסידות לתפילה
תן לי סימן - ר' אהרוני ברנשטיין (סיפור השגחה חביב שארע לרב גבי הולצברג הי"ד)

הדבר היחיד שחסר בגליון הזה הוא טורו של ר' איל לוגסי שמשום מה נעדר הפעם, וחסרונו מורגש.

יצא לאור: מעיינותיך 21 לכבוד ג' תמוז

חוברות "מעיינותיך" יוצאים לאור ע"י גוף הנקרא "תורת חב"ד לבני הישיבות" המנוהל ע"י ר' משה שילת (בנו של הר"י שילת) והמשתייך לזרם הלא-משיחי בחב"ד. החוברות מושקעות ומעוצבות להפליא ומתוכננות בכישרון רב באופן שיתאימו לציבור הלא חב"די.

החוברת הנוכחית, מעיינותיך 21, יצא לאור לרגל ג' תמוז ועוסק כולו ברבי.
החוברת מחולקת לשני חלקים:
א. החלק הראשון הינו סיפורים ועדויות על הרבי מלובביץ' מזכרונו ומפיו של "החוזר" הג"ר יואל כהן.
ב. החלק השני הם "פתקים מהרבי" - תשובות קצרות שענה הרבי מלובביץ' לשואלים בנושאים שונים.

את חוברת מעיינותיך 21 ניתן להוריד באתר החדש של "תורת חב"ד לבני הישיבות" - כאן.

אגב, באתר החדש תוכלו למצוא פרטים על ספרים ש"תורת חב"ד" הוציאו לאור (ספר חדש שיצא לאחרונה: 'אוצר אגרות קודש'), את הדיסק שחולק יחד עם מעיינותיך לצעירים בפורים האחרון, קטעי וידיאו על הרבי, ונראה שבעתיד מתכוונים להעלות פרטים גם על השיעורים המתקיימים ע"י ברחבי הארץ.

ביקורת ספרים: "השביעי", הרב יצחק קראוס

הקב"ה זימן לידי לסיים לקרוא את הספר "השביעי" בדיוק בערב ג' תמוז, ועל אף שקיימים ברשת מספר ביקורות על הספר, אענה גם אני חלקי עמהם.

כותרת המשנה של הספר הוא "משיחיות בדור השביעי של חב"ד". אך יש לדעת שהספר איננו נוגע, לפחות לא במפורש, בשתי הנושאים החמים ביותר סביב ה"משיחיות בדור השביעי של חב"ד":

א. האם הרבי מלובביץ' ראה את עצמו כמשיח?

ב. חסידות/תנועת חב"ד לאחר הסתלקותו של הרבי - האם חב"ד אחד או שני חב"דים יש כאן?

מבקריו של הספר כתבו ששני נקודות אלו הינם נקודות התורפה הגדולות של הספר. עם זאת, אני חושב שלפחות לגבי השאלה הראשונה ניתן לקבל לפחות כיוון חשיבה רציני מקריאת הספר (ואולי זה רק תחושה שלי, מכיוון שהיתה לי דעה נחרצת בנושא הרבה לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הזה).

אם כן, לבטח אתם שואלים, במה הספר כן עוסק?

ובכן, הספר מנסה להראות ולהוכיח שכל פעולות הרבי מלובביץ' בארבעים ושתיים שנות פעילותו כאדמו"ר היו מכוונות להבאת המשיח ולהכנת העולם לקבלת פניו. המחבר, מראה זאת החל מניתוח השיחה הראשונה שהרבי נתן - "באתי לגני", עבור בכל מפעליו של הרבי - השליחים, המבצעים, וכלה בשיחות בעשור האחרון לחייו שבהם שב וחזר עוד ועוד על עניין המשיח באופן הכי גלוי ומפורש. במהלך הספר, המחבר מתאר כיצד הרבי ראה את תפקידו כאדמו"ר באופן שונה מקודמיו, כיצד הרבי הוציא את הדברים מן הכח אל הפועל בהדרגתיות כשניתן לראות שינוי עצום בפעילות ובתכנים בכל עשור משנות פעילותו, וכיצד הרבי לא נרתע לפנות לדרכים שאף אדם לפניו לא פנה אליהם - שליחת חסידים למקומות שוממים מיהדות, פנייה לגויים לקיום שבע מצוות בני נח ועוד.

המחבר איננו מסתפק רק בהצבעה על פעילות ומבצעים שהרבי כיוון מלמעלה, אלא מצרף לכל נקודה את הציטוטים המתאימים של הרבי מהשיחות, מאמרים ומכתבים, והכל מוסבר ומנותח בטוב טעם באופן ברור ולא מכביד על הקורא. המחבר אף מביא חלק מדברי הביקורת שהופנו אל הרבי על חלק מפעולותיו, ואת התגובות השונות של הרבי לדברי הביקורת. אחד הדברים שעבורי היה חידוש גדול היו התגובות שהרבי השמיע כנגד דברי ביקורת שהשמיעו חסידים מקרב חב"ד על חלק מהמבצעים, לדוגמא הקטע הבא (המופיע דווקא בהערות השוליים בסוף הספר, הערה 124 לפרק השישי):

ועד כדי כך - שבראותו שנכדו שר וצועק 'ווי וואנט משיח נאו', ובתמימות אמיתי - כדרכו של ילד קטן, הנה הנהגה זו נראית בעיניו "מוזרה"! בנוגע לעצמו אינו מסוגל לפעול על עצמו לשיר 'ווי וואנט משיח נאו', מכיוון שלאמיתו של דבר קשה לו לומר שהוא אמנם ממתין ומצפה באמת לביאת משיח צדקנו - אדרבה, הוא חושש מזה... כיום הוא אדם מכובד וכו', ומי יודע מה יהיה כאשר יבוא משיח צדקנו, הרי אז עלול להיות בלבול כל הסדרים וכו'".

המחבר הוא הרב ד"ר יצחק קראוס, רב ציוני-דתי המלמד במדרשה לבנות באוניברסיטת בר-אילן, שכתב את הספר כעבודת דוקטורט בהנחייתו של פרופ' חלמיש מאונ' בר-אילן. בהקדמה לספר, הרב קראוס מתאר כיצד כל החלק הרעיוני-הגותי של חסידות חב"ד לא היתה מוכרת לו עד לאחרונה (בתקופתו עוד לא היו את גליונות "מעיינותיך"...). אני הרגשתי במהלך הקריאה, שתכונה זו דווקא עזרה לו מאד בהגשת החומר כשלחן ערוך בפני הקורא, ולא כדברים הנתלים בכל מיני ביטויים אקדמיים נעלים מחד או בביטויים מעולם חכמת הנסתר מאידך.

אז אם פתחנו במה לא תמצאו בספר, נסיים במה כן תמצאו בספר. מי שמעוניין בסקירה מסודרת ושיטתית על פעולתו של הרבי מלובביץ' לאורך כל ימי שבתו על כסא נשיאותו, ימצא בספר זה את מבוקשו.

השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד, יצחק קראוס, הוצאת: ידיעות ספרים (סידרת: יהדות כאן ועכשיו)

שביבים (חקת) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

מוקדש ל-ג' תמוז יום ההסתלקות של הרבי מלובביץ' זי"ע

את הקטע הבא בחרתי לפרסם למרות שהקטע המקורי לא פורסם מעל במה זו, מכיוון שמצאתי טעם בדברים - בני.
על מאמרו ["בועטים בכל הקדוש והיקר", שאובאמה הוא שוט בידי הקב"ה להעניש את ישראל החוטאת] של הסופר, המשורר והמחנך החרדי, אורי מרטון, שפורסם ב"בסוד שיח" בשבוע שעבר, ספגתי נזיפה קשה מרבים ובמיוחד משניים שדעתם חשובה לי.
השניים: פרופ' טוביה בר-אילן והרב יואל קטן מסתייגים מכל וכל מאמירה שיש בה מן הקטרוג על עם ישראל. כתב פרופ' בר-אילן: "כיוון שמקושר לרבי זי"ע הנך חשוב להזכיר שהרבי התנגד תכלית ההתנגדות להפחדות מעין אלה, וחזר ושינן שלא תקום פעמיים צרה, וחס ושלום להפחיד שרידי חרב בכל הנושאים האלו, ואדרבה רק לבשר טובות על כולנו". פרופ' בר-אילן שלח לי קטעים משיחותיו של הרבי משנת תשנ"א, והנה כמה ציטוטים מתוכם :
"כאשר משה רבינו אמר להקב"ה [לא לבני ישראל עצמם] דבר שאינו הגון על בני ישראל "והם לא יאמינו גו'" לא כדי לקטרג עליהם ח"ו וח"ו, אלא לתועלת שליחותו לגאול את בני ישראל [שהקב"ה יתן לו אות שיאמינו לו שהגיע זמן גאולתם] ענהו הקב"ה ואמר לו: "מזה בידך ויאמר מטה", "מזה שבידך אתה צריך ללקות שאתה מוציא שם רע על בני , הם מאמינים בני מאמינים" ו"רמז לו [בהפיכת המטה לנחש], שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש", ועד ש"נענש לאלתר" כדאיתא בגמרא "החושד בכשרים לוקה כו', דכתיב והן לא יאמינו לי וגו'... ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו'". ומוסיף הרבי: "וכל זה כתבה התורה כדי להורות עד כמה צריכים להיזהר שלא לדבר לשון הרע על ישראל... ואיך אפשר להוציא שם רע על בניו של הקב"ה היפך פסק דין תורתנו הקדושה, תורת אמת, שכל אחד ואחד [גם אם מכריז להיפך] "רוצה להיות מישראל... רוצה לקיים כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו" ועל אחת כמה וכמה בדורנו זה, שאלה שאינם מקיימים תורה ומצוות הם "כתינוק שנשבה... שהוא כאנוס", ובפרט שגם הם "מלאים מצוות כרימון". ולהלן: "ישנם כאלה שרוצים לתלות עצמם באילן גדול_באמרם שדרך זו [לדבר דברים קשים, להפחיד ולאיים בעונשים כו'] היא "שיטת המוסר", כדרכם של ה"מגידים", בדורות שלפני השואה ר"ל כו', וטוענים שכל ספרי הנביאים מלאים בדברי תוכחה ואיומי עונשים. והמענה לזה: בנוגע לטענה על דבר "שיטת המוסר" נוסף לכך שבדורות האחרונים התקבלה בכל חוגי בני ישראל השיטה של תורת החסידות, ורואים במוחש שהיא הדרך לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לתינוקות שנשבו, שדיבור בסגנון הפכי מרחק אותם עוד יותר וביותר הרי אמירת דברי מוסר צריכה להיות על-פי כללי התורה, כפי שנהגו גדולי ישראל שהלכו בשיטת המוסר. [תנאי עיקרי, בנוסף לאהבת ישראל, שהמוכיח לא ישתרר על הציבור לראות עצמו גדול מכל העם, אלא להשוות עצמו לקהל , כלומר, שמצטער וכואב לו מצבם הירוד של הקהל שמוכיחם, שניכר ומודגש בדבריו שנאמרים אך ורק מתוך כניעת הלב...ש.ש].
ואכן, הרבי, אביהם ואוהבם של ישראל, מעולם לא השתמש בשיחותיו במילה "רע" אלא רק בחלופה: "היפך הטוב". גם כאשר ציטט מקורות בתנ"ך או בחז"ל נמנע הרבי מלהזכיר מלים שאפשר להבינם כקטרוג והסתפק ב- וכו' או וגו'.
ואין ספק כלל כי שיטת חב"ד כלפי המגזרים שאינם שומרים עדיין תורה ומצוות אומצה על-ידי המיגזר הליטאי החרדי בגדול. ודוגמא אחת קטנה. בשבוע שעבר ביקרתי עם איל ההון ר' בנימין פרל [שהקים למעלה מעשרים בתי ספר לקהילות יהודיות בלונדון] בחדרה, הוא ביקש להתרשם אישית מפרוייקט חינוכי מקומי, שזוכה להערכה רבה מצד צמרת משרד החינוך ולא רק. אברך ברוך כשרונות בשם בן ציון נורדמן, מנהל בעיר בית ספר יסודי וחטיבת ביניים [ובתוכנית בית ספר תיכון] ברמת לימודים גבוהה על טהרת הצוות החרדי-ליטאי, והתלמידים באים מבתים דתיים וחילוניים גם יחד. והלבוש של ההורים בהתאם... הפרוייקט הזה שאינו שייך לרשת "שובו" [המטפל בעיקר בעולים מחבר העמים לשעבר] זוכה לברכת מאורי הדור, הרבנים הגאונים שטיינמן, אוירבך [שמואל] וגריינמן [חיים] כולם שליט"א. סיפרתי על כך לאחד הרבנים החשובים בבני ברק והוא השיב לי בסיפור: "לאשתי יש מעונות לילדי גן. בבני-ברק. ראו הורים בגבעת שמואל כי טוב וגם המחירים זולים ופנו אל אשתי לרשום את ילדיהם. ומכיוון שהם דתיים מודרניים, גם בלבוש, שאלנו את הרה"ג יצחק זילברשטיין שליט"א כיצד עלינו לנהוג. תשובתו הייתה: "מה הבעיה?" ואז הסברנו לו את עניין הלבוש וכו'. ותגובתו: "הם יהודים? תקבלו אותם". שאלנו: ואם הורים יתלוננו? "תשלחו אותם אלי" הפטיר הרב.

"והלוואי והיה מעין זה בגדולים וד"ל"
שליח חב"ד בכפר סבא, הרב יוסף יצחק ליפקין, היה דובר=אורח בשבת האחרונה, בהתוועדות חסידית של בית חב"ד ברעננה. הוא ריתק את הקהל בסיפוריו ולהלן אחד מהם שריגש אותי במיוחד.
בחג השבועות תשמ"ו התאספו ילדים רבים מלוווים באמהותיהם, ברחבה שבין "770" לבין "768". ב-"768" נמצאת הספרייה ושם גם היה משכנם של הרבי והרבנית זי"ע. בתוך כל ההמון הזה איבד אחד הילדים הקטנים את אמו והחל בוכה. הדמעות זלגו כמים וגם רירי האף עבדו שעות נוספות. בדיוק באותה עת יצא הרבי את חדרו ועשה דרכו לבית המדרש. כולו מלכות ולבושו הדר. ראה הילדון את הרבי ורץ לקראתו וחיבק אותו תוך כדי שהוא מורח את כל תכולת פניו על מעילו המצוחצח. הרבי ליטף אותו, חייך אליו והוא חדל לבכות. הרבי המשיך בדרכו. האמהות כעסו על האמא שהזניחה את ילדה ובכך גרמה שהילד ליכלך את הסירטוק של הרבי וכו' וכו'. חג שבועות שמח כבר לא היה לאמא המסכנה הזאת ומיד לאחר החג שלחה מכתב התנצלות לרבי. במכתב היא ביקשה סליחה ומחילה על הצער ועגמת הנפש שגרמה לרבי ועוד כהנה וכהנה התנצלויות והסברים. הרבי מחק את המלים "מבקשת סליחה ומחילה" והוסיף בכתב ידו: "אין לשער גודל הקורת רוח וכו' והלוואי והיה מעין זה בגדולים וד"ל"
הרבי, כידוע, לא זכה לילדים אבל נהג כלפי חסידיו וכלל היהודים כאב רחמן, כאילו כולם היו בניו, ואהבתו לילדים הייתה לשם דבר. עיניו כנשיא הדור היו צופיות מסוף העולם ועד סופו ורבים הם הסיפורים המאומתים על דאגתו הרבה ליהודים בודדים בפינות שונות בקצווי תבל. וקצר המצע מהשתרע.

שיעור בכיבוד הורים
ב"ימי מלך" מספר המחבר הרב מנשה לאופר, כי מאז הגיעה לארצות הברית עד לפטירתה בשנת תשכ"ה, מדי יום ביומו, בימי שבת כבימי חול, היה הרבי מבקר אצל אמו הרבנית, שואל בשלומה ומוזג לה כוס חמין. זאת, למרות סדר יומו העמוס, כאשר כל דקה יקרה מכל יקר. מעולם לא עבר עליו יום שלא כיבד את אמו בביקורו. וכדי שלא להטריחה אף היה מחזיק בכיסו מפתח של דלת ביתה כדי שלא תצטרך לטרוח בשבילו לפתוח את הדלת.
הילדים שגרו בשכנות לדירתה של הרבנית האם היו רצים לפתוח את דלתות הבית הכבדות משהבחינו בהגיעו של הרבי שליט"א. אך הרבנית ביקשה מהם שלא לעשות זאת. נימוקה, כדי שלרבי, שכמעט אינו עושה עבודת יד תהיה לפחות "התעמלות" זו של פתיחת הדלתות הכבדות.
בלילי חג הפסח הייתה אימו של הרבי עורכת את ה"סדר" בקומה השנייה של "770". שם בדירתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ [האדמו"ר הקודם] ערך הרבי את הסדרים בהשתתפות זקני החסידים ואורחים נכבדים. הרבנית הייתה יושבת עם הנשים בחדר נפרד. לאחר ה"סדר", היה הרבי הקוה"ט מחזיק בידה של אמו ויורד עמה לאט לאט במדרגות, מדרגה אחר מדרגה.

לא להתפעל ממה יאמרו
כאשר הביע את דעתו על הסכנה שבהחזרת שטחי ארץ הקודש לנכרים_דבר הנוגד את ההלכה, תקפוהו בשל כך. נשאל הרבי מדוע אינו שת לפגיעות בכבודו_ אז השיב כי זו "גירסא דינקותא" שלו, ואין בכוחם של דיבורים כאלה או אחרים לשנות דעתו בנושא של "פיקוח נפשות". בין השאר סיפר את הדברים הבאים: "השם-יתברך עזר לי [לא על-ידי בחירתי ורצוני] ונולדתי כבכור אצל אדוני אבי מורי ורבי, שהתמנה אחר כך לרב ראשי ביקטרינוסלב [כיום דניפראפעטראווסק]. באותם ימים ובמדינה ההיא נאלצו לנהל ויכוחים, או להשיב על שאלות, ולספוג נזיפות וכיו"ב ולשם כך היה צורך בידיעת השפה הרוסית. כיון שהייתי בנו הבכור של הרב הראשי, ושלטתי בשפה האמורה [הרבי שלט עוד בשפות: אנגלית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, עברית ואידיש. את חלקן הגדול של השפות הללו למד בחדרים שבהם אסור להגות בתורה], נפל בחלקי הדבר.
"ואם כן, מורגל אני כבר מאותם זמנים שאין להמתין ל"כיבודים" ואינני מתכונן לשבת ולשתוק בענייני "פיקוח נפש". אסור לי לנהוג כן ולא לכך חינכוני וגידלוני.
"אני דבק בחינוכי , שכאשר מדובר בעניינים הכרוכים ב"פיקוח נפש", אין להבליג, תהא תגובתו של "פלוני בן פלוני" אשר תהיה! [מתוך שיחה שנאמרה ב-כף מנחם אב תשל"ט.]

מי עדיף - רשע או שאינו יודע לשאול?

הרבי מפיסצנה הי"ד, אש קודש, פסח ת"ש:
מזה שבאותו הפסוק רמזה התורה תשובה לבן רשע, רמזה תשובה לשאינו יודע לשאול, "והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי וכו'". פשוט אפשר לומר שבאמת אין כוונת התורה שנרחיק אפילו את הבן רשע, רק כיוון ששניהם הם בבחינת שאינו יודע לשאול ולפתוח בקדושה, זה שאינו יודע לגמרי לשאול, והרשע יודע ידיעות לא טובות, ואת הטובות אינו יודע לשאול, לכן לשניהם משיבה התורה בפסוק אחד, איך לפתוח להם בקדושה ואיך לקרבם, רק לשאינו יודע לגמרי, די בוהגדת וכו', ובזה את פתח לו. ולהרשע שיש לו ידיעות לא טובות ובשביל זה אינו יודע לשאול בקדושה צריך להיות מקודם הקהה את שניו ובזה את פתח לו ותקרבהו.
הרבי מלובביץ' זצ"ל, שערי הגדה, הגדה של פסח היכל מנחם, עמ' קמד:
מדוע השאינו יודע לשאול מופיע אחרון בין ארבעת הבנים, מקום שלכאורה מתאים לרשע? ללמדך כי הבורות וה"עם-הארצות" גרועים מן הכל. הרשע שאודותיו אנו מדברים, למד תורה וגם קיים מצוות, אלא שסטה מהדרך וברגע כמימרא ביכלתו לעשות תשובה ולהיות צדיק גמור. לעומתו, מי שאינו יודע לשאול, הרי גם לאחר שיעשה תשובה, יצטרך ללמוד עוד הרבה עד שידע כיצד להיות צדיק גמור.

למי שזקוק למשפטי קישור כדי להבין מה הקשר בין שני הקטעים דלעיל, בעצם יש כאן שני קטבים של התלבטות לא פשוטה. את ההתלבטות מיטב לבטא הרב מיכאל אברהם (אנוש כחציר, הארה 10, עמ' 194-197):
לאור דברינו עולה שהיגררות אחרי היצר הטוב אינה מצב חיובי לחלוטין. מבחינות מסויימות היא אפילו מצב גרוע יותר מאשר בחירה ברע. הבוחר ברע הוא לפחות בוחר, בעוד שהנגרר לטוב אמנם עושה טוב, אולם למעשה לא הוא עצמו עושה זאת, אלא יצרו. אם כן, ישנה זוית ראייה שמבחינתה בחירה ברע טובה יותר מאשר היגררות לטוב. זהו אדם אוטונומי יותר, שמביא לידי ביטוי את צלם אלוקים שבו.
...
זוהי קביעה שעלולה להתקבל בצורה לא אוהדת, בעיקר בעולם דתי, ובכלל בעולם אידיאולוגי. בעולמות כאלו ישנה חשיבות רבה לתכנים עצמם, ולפעמים לא מספיק מדגישים את חשיבותה של הבחירה כלעצמה.

ליל הסדר עם הרבי

בגליון "מעיינותיך" האחרון מובאים דבריו של הג"ר שלמה יוסף זוין מספרו סופרים וספרים אודות ההגדה של פסח של הרבי מלובביץ'. בין היתר כותב הגרש"י זוין:
הגדה חב"דית מיוחדת במינה היא: "הגדה של פסח" עם "לקוטי מנהגים וטעמים" של הרבי מליובאוויטש. החב"דיות שבה באה לידי ביטוי בנוסח ובמנהגים, אבל לא בפירושים, דרושים ורעיונות. לא לכך נועדה הגדה זו ולא לכך נתכוון המחבר. אבל מבחינה של "מנהגים וטעמים", ועליהם יש להוסיף "דינים ומקורים", ובעיקר מקורים, הרי זה הגדה נפלאה שמעטים דוגמתה, ומתאימה לכל אדם מישראל, כחסיד כאשר איננו חסיד. אלמלא הייתי חושש לסלידתם של חסידים מהגדרת החול לעבודת הקודש, הייתי אומר שזוהי עבודה מדעית ממדרגה ראשונה. על כל פנים: פנינה בספרות ההגדית.
את יתר דבריו של הרב זוין תוכלו לקרוא בגליון "מעיינותיך". על אף שכל משפט שלי רק יגרע מדבריו של הרב זוין אני רואה עניין לבוא היום, עשרות שנים לאחר שהרב זוין כתב את דבריו (ומאז נדפסו כנראה מאות הגדות עם פירושים שונים), ולומר שאני חושב שטעמם של דבריו לא פג. מתוך כעשרים הגדות שיש לי בארון הספרים, זה כמה שנים שאני מעדיף להסב בשלחן ליל הסדר עם "הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים" מאת הרבי מלובביץ'. ההגדה שבידי (כמופיע בתמונה) מכילה את אותה ההגדה שכתב עליה הרב זוין ונוסף עליה עוד הנהגות של הרבי עצמו. לאחר ההגדה מובאים "לקט ביאורים ואמרות קודש" על ההגדה והסדר.
בהגדה של פסח שהרבי הוציא מתחת ידיו (כמדומני שזה היה הספר הראשון שהוא הוציא לדפוס) ושעליה כתב הרב זוין, מכיל הערות קצרות על ההגדה שיש בהם מקורות לקטעי ההגדה ודברים מהראשונים ומגדולי האחרונים על קטעי ההגדה ופה ושם גם נכנס מימרא חסידית. לדוגמא:
בסוף ארבע הקושיות הוא מביא בשם המהרי"ל:
אינו שואל על החיוב לשתות ד' כוסות - כי הוא מדרבנן לגמרי ואין בו דבר מן התורה, משא"כ הסיבה שחיובה במצה, ומטבילין - שטיבול השני הוא במרור.
על המינוח "חכם/רשע/תם מה הוא אומר" הוא מביא מימרא חסידית מחותנו אדמו"ר הריי"צ:
רמז: האדם מה הוא ומהותו הוא מגלה באמירתו. (כלומר, ניתן לראות מה מהותו של האדם על פי דיבורו: "חכם מה הוא? [על פי מה ש]אומר).
יחד עם דברים מהאבודרהם:
סדר המקראות אינו כתוב כך, ומזכירם כדרך חכמתם: חכם ואחריו רשע שגם הוא חכם ומתוך זדון לבו מרשיע ואחריו תם שיש בו קצת חכמה לשאול.

חלק ההנהגות שנוסף במהדורה זו יראה מעט מיותר בעיני מי שאינו חסיד חב"ד. במיוחד הדברים היותר אזוטריים הנראים אף מצחיקים, כדוגמת:
- בלילה הראשון בהתקרב שעת חצות, נהג הרבי בקביעות לפנות לאחד הבחורים שעמד לידו ולשאול "מה השעה".
- במרק שבצלחתו של הרבי, היו מעין אטריות העשויים מביצים ותפוח אדמה - ומכל מקום מעולם לא אכל מהם.
- הרבי משתמש במזלג - למרות המסופר מרבותינו נשיאינו שבפסח השתמשו רק בכף ולא במזלג - ואוחזו ביד ימינו בלבד, והיה אף תוחב המזלג במאכל ולא רק מרים בו את המאכל.

החלק השני של ההגדה הזו מכילה כאמור "לקט ביאורים ואמרות קודש". בחלק זה ניתן למצוא רעיונות קצרים שנאמרו ע"י הרבי מלובביץ' בשיחות שונות. בחלק זה ניתן למצוא את דבריו של הרבי המפורסמים אודות "הבן החמישי" או דברים ידועים מהרבי הריי"צ:
"כל ימי חייך" - כל ימי חיי האדם, עליו לפעול ולהשתדל - "להביא לימות המשיח", לגרום להבאת המשיח.

כל זאת, יחד עם פירושים בעומק הפשט של דברי ההגדה. בניגוד להוצאות אחרות של ההגדה של הרבי מלובביץ' הקיימים בחב"ד, הגדה זו היא (כמעט כולה) בעברית ולא באידיש.



לסיכום העניין, אני מוצא בהגדה הזו מועט המכיל את המרובה. מלבד זאת, הפורמט בו ערוכים פירושי ההגדה מאפשר להשתמש בו במהלך ליל הסדר, מכיוון שהפירושים בו קצרים ומתומצתים.

אם נספיק לפני פסח, נכתוב על עוד אחת או שתיים מההגדות האהובות עלי. גם אתם מוזמנים לשלוח לי רשימות על ההגדות האהובות עליכם.

יצא לאור: מעיינותיך חדש לחודש ניסן

חוברות "מעיינותיך" יוצאים לאור ע"י גוף הנקרא "תורת חב"ד לבני הישיבות" המנוהל ע"י ר' משה שילת (בנו של הר"י שילת) והמשתייך לזרם הלא-משיחי בחב"ד. החוברות מושקעות ומעוצבות להפליא ומתוכננות בכישרון רב באופן שיתאימו לציבור הלא חב"די. זהו החוברת מספר 20 של "מעיינותיך" ועל זה מגיע יישר כח לכל העושים במלאכה.

מעיינותיך #20 ניתן להוריד כאן:

נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים - הרב יואל כהן (המשך ממאמרו בחוברת הקודמת בנושא "למה נברא העולם?")

בדרכי העבודה, הדרכות בעבודת ה' - מכתב מאדמו"ר הריי"צ

לומדים חסידות, ביאורים על קטעי חסידות - הרב אהרוני ברנשטיין

ללמוד איך להתפלל - הרב יוסף יצחק אופן

טעימה מההגדה - הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל (קטע מתוך ספרו "ספרים וסופרים" על אדמו"רי חב"ד וההגדה - בעז"ה נצטט מתוכו בימים הקרובים)

לעבדו בכל לבבכם, ביאורים לתפילה

לומדים תניא - בחורים ואברכים מספרים על חויותיהם מלימוד ספר התניא

אני הקטן מצרף את ברכתי לאנשי "תורת חב"ד לבני הישיבות" לרגל הוצאת חוברת ה20 של "מעיינותיך", מי ייתן ויזכו לראות גם את הוצאת החוברת ה200.

יצא לאור: מעיינותיך חדש לחודש כסלו

יצאו לאור חוברות "מעיינותיך" ו"מעיינותיך לצעירים" לחודש כסלו. חוברות "מעיינותיך" יוצאים לאור ע"י גוף הנקרא "תורת חב"ד לבני הישיבות" המנוהל ע"י ר' משה שילת (בנו של הר"י שילת) והמשתייך לזרם הלא-משיחי בחב"ד. החוברות מושקעות ומעוצבות להפליא ומתוכננות בכישרון רב באופן שיתאימו לציבור הלא חב"די. חוברת "מעיינותיך לצעירים" מיועד בעיקר לנערים בגיל תיכון (אך גם מבוגרים יותר יכולים ליהנות ממנו מאד) ו"מעיינותיך" מיועד יותר למי שיש מעט רקע במושגים חסידותיים אך נדמה שגם מי שחסר רקע יכול למצוא בו עניין. עד כמה שידוע לי, פעילות "תורת חב"ד לבני הישיבות" ממומנת באופן נרחב ע"י לייב לבייב, שכידוע נפגע לא מעט במשבר הכלכלי העולמי. אני שמח לראות שהמשבר לא פגע בהוצאה לאור של "מעיינותיך".

 

הפעם מוקדש חוברת "מעיינותיך" לנושא התפילה וחוברת "מעיינותיך לצעירים" מוקדש לנושא השליחות לע"נ השלוחים למומבאי הרב גבריאל ורבקה הולצברג הי"ד.

 

מעיינותיך #19 ניתן להוריד כאן:

למה נברא העולם? - הרב יואל כהן

תניא לנפש - התוועדות/ראיון עם הרב מנדל ווכטר בנושא לימוד תניא

שליבות התפילה - הרב יחזקאל סופר (עד כה זה המאמר היחיד שהספקתי לקרוא מהחוברת הנוכחית. ההרגשה האישית שלי הוא שהמחבר ניסה להכניס יותר מדי חומר לתוך מאמר של ארבע עמודים, ומבחינתי זה חבל. מאידך, אני בטוח שמי שמתמצא כבר בשלבי התפילה עפ"י עולמות אבי"ע ימצא במאמר זה סיכום די ממצא.)

הכנה לתפילה - הרב יוסף יצחק אופן

ביאורים בתפילה, ברכת יוצר אור - אדמו"רי חב"ד

בנוסף שני קטעים קצרים משיחות של הרבי זצ"ל בעניין לימוד חסידות ותפילה

 

מעיינותיך לצעירים #5 ניתן להוריד כאן:

אחריות - מנחם איתן

צימאון יהודי אמיתי - ראיון עם הרב חיים דרוקמן (לא כתוב מי הוא המראיין. לאורך כל החוברת, מודגש העניין המאד עקרוני בחב"ד שאין יהודים "חילוניים", אלא יש יותר שומרי תו"מ ופחות, אך בראיון זה מופיעים שאלות בנוסח: "האם יש לחשוש לחשיפת נוער עם חילונים?")

זה בכלל משפיע על מישהו? - ר' אייל לוגסי

הנר החמישי - סיפור על הרבי זצ"ל

כיצד לדעתך מומלץ להפיץ יהדות? - דעותיהם של חבר'ה בישיבות תיכוניות.

הפצת יהדות לאור הנרות - וורטים קצרים מתוך שיחות הרבי מליובאוויטש (טור מעולה, שאני מקווה יחזור גם בגליונות הבאים)

 

גליון "מעיינותיך לצעירים" הנוכחי הוא לדעתי מעולה. הוא מסקר ומסכם את פעילות השליחות, מפעלו הכביר של הרבי האחרון, באופן שגם מי שמרוחק מחב"ד יוכל לקרוא, להבין ולקחת ללב.

 

מעניין לעניין באותו עניין של הפיגוע בבית חב"ד במומבאי (שהתייחסנו אליו קצת כאן), בימים האחרונים מסתובב באינטרנט קטע משיחה של הרבי מצאנז-קלויזנבורג מפרשת לך-לך תשמ"ב, ובו והוא אמר כך (מכאן, הדברים מתורגמים מיידיש):

העניין של פרסום אלוקות בעולם הוא לא רק עבור יהודים אלא גם בשביל גויים שרואים יהודי מתפלל ועובד את ה', ויהיה יהודי יחיד שיסע להודו ובמקום זה יש מליונים עובדי ע"ז והוא יגלה אלוקות והוא יהרג שם וכל האומה הזו ידברו עליו והוא מקדש שם שמיים שעל ידו יתגלה למליוני אנשים שיש ה' בעולם.

הרבי באקדמיה

ה"אישים ושיטות" בלוג פירסם (לינק) בימים האחרונים לינק לסדרת כתבות שכתבה לפני כעשור העיתונאית אבירמה גולן לעיתון הארץ בעניין מחקריו של פרופ' מנחם פרידמן מאונ' בר-אילן (רשימת פרסומים) שניסה להתחקות אחר תולדותיו של הרבי מליובביץ' בזמן היותו סטודנט בברלין ובפריז. הרבי, אגב, היה סטודנט להנדסת אלקטרוניקה בפריז. הכתבות כתובות בצורה מרתקת שברגע שמתחילים לקרוא קשה להתנתק, מלבד זה הנושא לכשעצמו גם הוא מאד מעניין לטעמי. הכתבות נעשו כהכנה להדפסת ספר של פרופ' מנחם פרידמן על הרבי בשם "משיח בשר ודם" אך הספר (עד כמה שידוע לי, לפחות) מעולם לא ראה אור.

ב"אישים ושיטות" יש לינק לכתבות באנגלית, וזה הלינק לסדרת הכתבות בעברית.

באותו עניין הנה שתי תמונות של הרבי מאותן שנים (מכאן):

התמונה הראשונה מתקופתו כסטודנט בברלין

התמונה השניה, כחמש שנים מאוחר יותר בפריז

וזה תמונה של אותו מקום כפי שהוא נראה כיום (מכאן)

סיפור וזכירה

חז"ל למדו שיש מצווה לזכור את יציאת מצרים בכל יום, מהפסוק "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". דברי חז"ל אלו אף מובאים בהגדה במחלוקתם של חכמים ובן-זומא. אנו מקיימים מצווה זו כל יום בקריאת שמע שחרית וערבית. כל זאת, על אף שפסוק זה "למען תזכור" מובא בפשט כסיבה לשמירת חג הפסח - כדי שנזכור את יום צאתנו מארץ מצרים, ולא כציווי על מצווה נוספת שחובתה כל יום.
מלבד זאת ישנה מצווה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו. מצווה זו לרוב (כך הביא ספר החינוך) נלמדת מהפסוק "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". בפסוק זה אכן יש פועל הגדה - שמשמעותו סיפור. אך הרמב"ם הביא מצווה זו דווקא מפסוק עם שורש זכירה (שדווקא היה מקום רב לומר שזו מצווה לכל יום מימות השנה):
מצות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצריים, בליל חמישה עשר בניסן--שנאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם" (שמות יג,ג), כמה שנאמר "זכור את יום השבת" (שמות כ,ז). ומניין שבליל חמישה עשר--תלמוד לומר "והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור: בעבור זה" (שמות יג,ח), בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.
ידועה השאלה, מה ההבדל בין שתי מצוות אלו: סיפור יציאת מצרים וזכירת יציאת מצרים?

ר' חיים מבריסק מנה שלושה חילוקים בין שתי המצוות (מובא בהגדת "שיח הגרי"ד" עמ' לז):
א. זכירה זה לומר בקצרה שיצאנו, ואלו סיפור זה לספר בארוכה - וכל המרבה לספר הרי זה משובח.
ב. זכירה היא בינו לבין עצמו, סיפור זה לאחרים.
ג. זכירה זה על מנת לקבל עליו עול מלכות שמיים שכן זה חלק מקריאת שמע, סיפור היא מצווה העומדת בפני עצמה.

הרבי האחרון מחב"ד, הרמ"מ שניאורסון זי"ע, בהגדה שלו גם כן דן בעניין זה והוא מביא שישה חילוקים בין שתי המצוות:
א. זכירה זה גם בלב, סיפור זה דווקא בלב.
ב. זכירה די בזכירה בעלמא (היה יציאת מצרים), לעומת סיפור שזה צריך להיות דווקא בדרך של סיפור (עבדים היינו וכו' ויוציאנו).
ג. סיפור זה בדרך של שאלה ותשובה, מה שאין כן זכירה. (דומני ששמעתי דבר זה פעם גם בשם ר' חיים)
ד. "סיפור יצי"מ דפסח נימנה במנין המצות משא"כ הזכירה דכל יום, ונפ"מ לדינא" (אולי כוונתו שמכיוון שזה לא נמנה במניין המצוות זה לא דאורייתא לגמרי ואולי כוונתו מה שר' חיים אמר בסעיף ג' - שזה חלק ממצווה אחרת, וצ"ע)
ה. זכירה אינה לימות המשיח לשיטת בן-זומא ולפוסקים הפוסקים כמותו.
ו. סיפור הוא במשך כל הלילה (או לפחות עד חצות) גם אם סיפר כבר בתחילת הלילה, לעומת זכירה שמספיק זכירה אחת בלילה.