ביקורת ספרים: "אנוש כחציר" מאת הרב מיכאל אברהם

כשהרב מיכאל אברהם (אתר אישי) התחיל לכתוב את סדרת הספרים שלו הוא חשב שיהיו בסדרה שלושה ספרים: "שתי עגלות וכדור פורח", "את אשר ישנו ואשר איננו" והספר הנוכחי "אנוש כחציר". מתי שהוא (נראה לי שזה קרה לקראת כתיבת הספר השני) הוא החליט שיהיה גם ספר רביעי. כשאני התחלתי לקרוא את הספר הראשון לא היה לי מושג למה אני מכניס את עצמי, הספר היה נראה מעניין אז קניתי אותו. ספק רב אם הייתי קונה אותו אם הייתי יודע מראש שזה הולך להיות רק ההתחלה. אבל אינני מתלונן כי סך הכל נהנתי מהסדרה. אני מקווה שיבוא יום ואחד הילדים שלי יהיה מוכן לטרוח להתחיל לקרוא את הסדרה, הגם שהוא כבר יידע שזה לא נגמר אחרי יותר מחמש מאות עמודים, אלא אחרי למעלה מאלפיים עמודים (אם זה יכלול את הרביעי).

התלבטתי הרבה אם לכתוב על הספר הזה. מאז שהספר הראשון יצא קשה להגיד שהסדרה הצליחה לייצר איזה שהוא הד. עד כמה שידוע לי על הספר הראשון נכתב מאמר אחד של חברו הטוב של המחבר, ד"ר נדב שנרב שהתפרסם באקדמות (ניתן להוריד כאן, אם לא קראתם את הספר אז מומלץ מאד לקרוא את המאמר, הוא מתמצת את הספר הראשון בצורה טובה), מאמר שהוא רחוק מלהיות ביקורתי. על הספר השני ועל הספר הנוכחי, לא ידוע לי שנכתב אפילו מאמרון. ישנו קושי אובייקטיבי להכיל את כל המידע והפרטים הנמצאים בספר בודד (גם נדב שנרב עומד על עניין זה), קל וחומר שקשה להתבטא על שלושת הספרים יחד (וכלל אינני בטוח שבאמת ירדתי לסוף דעתו בהרבה נושאים...).

ובכל זאת, כמה מילים על הספר. הספר הראשון חילק את העולם לשני חלקים (שתי צורות חשיבה): אנליטי וסינטתי, והסביר מדוע אדם ישר לא יכול להחזיק בהשקפת עולם אנליטית (זו שמחפשת הסבר לוגי לכל תופעה ומחשבה). הספר השני ניסה להניח הצעה מנומקת בפני הקורא כיצד יש להסביר על פי השקפת העולם הסינטית (זו הנותנת משקל גם לאינטואיציה ולא רק ללוגיקה) את חשיבותו של המדע, המיתוס, והדת וכיצד יש לפשר על הסתירות ביניהם (בשתי מילים: מישורים מקבילים). הספר השלישי עוסק ביחסי גוף ונפש, רגש, שכל ורצון. הספר דן בין היתר ביחס בין הגוף והנפש - כיצד ניתן להסביר מציאות של ישות רוחנית המשפיעה על הגוף הגשמי, וביחס של האדם לכל הדברים הרוחניים הסובבים אותו - כיצד יכול אדם להביע דעה על אסטטיקה, יצירה, ערכים, מוסר. כלומר, על פי אילו אמות מידה יכול אדם להחליט שערך אחד הוא טוב והאחר הוא רע, שדבר מסויים הוא יפה ואחר מכוער (רמז: התורה).

בשלושת הספרים הרב מיכאל אברהם בעצם יוצר מעגל המתואר על ידו בסוף הספר השלישי כך:

האמונה היא הכלי שמסייע לנו להכיר באמיתות היסודיות [לדוגמא: זה שאנחנו יכולים להסתמך על כך שמה שאנחנו רואים אכן קיים.], אך קיומן של אלו [- האמיתות היסודיות] מעיד על תקפותה של האמונה.

ככלל, לא נהנתי מהספר הנוכחי. בעיית חיבור הגוף והנפש לא כל כך הציק לי, באופן אישי, והמחבר לא הצליח לשכנע אותי שזה שאלה ממש חשובה שכדאי לי להשקיע ולהבין את פתרונה. כמו כן, במהלך הספר הרגשתי כמה פעמים שהטיעונים אינם משכנעים, כך הרגשתי ביחס ליצירה בהגבלות וגם ביחס לנושא הסבלנות שהמחבר מסביר שסבלנות יכולה להיות רק כלפי אדם שהגיע (או מנסה להגיע) לאותם מסקנות כמוך (אולי בהזדמנות אחרת אתייחס לדברים יותר בפרטים). בנושאים אלו, הרגשתי שקודם יורים את החצים (לא יכול להיות שיש משהו טוב אצל הפוסט-מודרניים) ואח"כ מציירים את המטרה (יצירה וסבלנות אמיתית, ולא ריקה, ייתכנו רק אצל בעלי השקפת עולם סינטתית). גם הרגשתי שהספר הזה הוא יותר פילוסופי מקודמיו, אך אינני בטוח אם זה באמת כך או שהרגשתי כך רק בגלל שפחות התחברתי לנושאים.

לסיכום, הספר הראשון שינה אצלי השקפת עולם ופתח את עיני להרבה דברים שקודם לכן לא שמתי לב אליהם ואני ממליץ עליו מאד. הספר השני היה נחמד ועסק בנושאים הקרובים ללבי (תורה ומדע וכד'), כך שאני מניח שהשותפים להשקפת עולמי יהנו ממנו. הספר השלישי היה מבחינתי מאכזב ואני הייתי מוכן לוותר על השעות הרבות שהשקעתי בקריאתו. האם אטרח לקנות ולקרוא את הרביעי? כרגע, בטוח לא. אולי בעוד כמה חדשים/שנים אחליט שבכל זאת מעניין אותי ושהגעתי עד כאן אז כבר אמשיך הלאה.

לאחר שפרשתי את חוסר הנחת שלי מהספר השלישי, אחזור למה שפתחתי בו. הספרים של הרב מיכאל אברהם הינם קשים לקריאה ולעיכול. רוב רובו של האוכלוסיה הדתית (ואפילו האוכלוסיה הדתית המשכילה) איננו מסוגל לכסות אפילו ספר אחד מהסדרה. עם זאת, הספרים נוגעים בנקודות חשובות ביותר בחיינו שכל אחד נתקל בהם והם מאירים באור חדש על הרבה מאד נושאים, לכן ההמלצה שלי למחבר ולמו"ל למצוא דרך להוריד את הספרים הללו לעם, אם זה על ידי הוצאת ספר מקוצר שיכיל את הפובלציסטיקה ולא את הפילוסופיה, או ספר שיכיל רק את ההארות, או כל צורה אחרת. אחרת, זה פשוט חבל על כל ההשקעה והעמל הרב שהוכנס לסדרה הזו.