יחס רבני למבקשים להחליף את מינם

בשבוע שלפני פסח התפרסם בכמה אמצעי תקשורת [בין היתר בגל"צ ובעיתון הארץ] סיפור אודות נער המבקש להחליף את מינו למין נקבה ושבשל כך סבל מאלימות קשה במוסדות החינוך בהם ניסה להשתלב. 

[הסיפור עצמו אינו מענייננו כאן, ראשית משום שאיני משוכנע כי אפשר לסמוך על דיווחי התקשורת בנושאים אלו, ושנית משום שהנושא העקרוני הוא בעיני החשוב כאן.]

 

מספר ימים לאחר פרסום הפרשה בתקשורת נשלח מכתב עליו חתומים כמה עשרות רבנים ורבניות לחיזוק הנער. באורח פלא המכתב הגיע גם לעיתון הארץ ופורסם שם. הנה המכתב לפניכם:

לאחר מספר ימים פרסם מיכאל פואה מאמר תגובה למכתב זה באתר ערוץ 7 (קישור). 

עם או בלי קשר לדבריו של מיכאל פואה גילו חלק מהרבנים החתומים על המכתב הזה את תוכנו של המכתב: קרי, מכתב שאינו מתמקד רק בגינוי אלימות, אלא תמיכה אקטיבית בתהליך שינוי המין. 

אחד מהרבנים הללו הוא הרב ד"ר רונן לוביץ שמיהר להוציא מאמר הבהרה (קישור) באתר ערוץ 7 (אינני  יודע מדוע זה לא נשלח לפרסום גם בהארץ). בין היתר הוא כותב:

אולם את חטאיי אני מזכיר וחרף כל האמור ברצוני להודות בכנות שטעיתי בכך שחתמתי על המכתב המדובר. המכתב התקבל בזמן הלחץ הגדול של ערב פסח, והוספתי את חתימתי מבלי לקרוא אותו בתשומת לב. עשיתי זאת מתוך תחושה שבכל מקום של אלימות יש לצאת להגנת הנפגע, ועל אחת כמה וכמה במקרה זה שסכנותיו מרובות, ומרובים בו גילויי חוסר סובלנות בוטה בחברה שמהווים חממה להנבטת זרעי אלימות בשמם של ערכי דת ומשפחה כביכול. כיוון שהכותרת היתה "מכתב לנערה טרנסג'נדרית", ולא "גילוי דעת" או "מכתב פומבי" וכדומה הבנתי שהמכתב יישלח אישית אל אותו נער כדי לעודד אותו, ולמנהלת בית הספר כדי לזרז אותה לפעילות מתקנת ותו לא.
כיוון שכך לא נתתי לבי לכך שהמכתב מכיר בזהות המינית החדשה שאימץ הנער לעצמו, וכי מבין השיטין עלול לבצבץ עידוד למעשה. כמו כן לא מצאתי את הזמן להתדיין בניסוח הדברים ולהביע הסתייגות מהקריאה שיש במכתב לחנך לכך "שמדובר בתופעה טבעית", קריאה שעלולה להתפרש באופן פסול, והיא חורגת בהרבה ממה שנכון ונחוץ כתגובה למקרה המדובר.
משיחות עם רבנים אחרים שחתמו על המכתב התברר לי שאכן לפחות כמה מהם שותפים לעמדתי זו, וחשו אף הם אי-נוחות רבה עם אמירות אלה, אלא שחיפזון פסח הביאם, כמוני, לפסוח על שינויים ותיקונים שנדרשו במכתב. ייתכן שהתקיים בנו בעניין זה הביטוי "מועדים לשמחה", כדברי ידידי הרב יהודה גלעד.

כתגובה להבהרתו של הרב רונן לוביץ כתב הרב יואל קטן גם הוא מאמר לאתר ערוץ 7 (קישור). זה לא קורה כל יום שאני מסכים לתוכן מאמרי הדעות של הרב יואל קטן. הפעם זה קרה (אם כי יש להודות שאני הייתי מתנסח קצת באופן אחר). הנה מה שבעיני הוא השורה התחתונה מדבריו:

אפשר וצריך להתנגד בחריפות לאלימות שהופנתה נגד אותו נער מסכן, אפשר אפילו לכתוב עצומה נגד זה, אבל איך אפשר לעודד את התופעה הזו של החלפת המגדר ולקרוא לנער המסכן הזה בלשון נקבה כפי שבחר לעצמו?

או במילים שלי:
יכלתם לכתוב מכתב עליו יסכימו כל קצוות המגזר הדתי שתוכנו: 'איננו מסכימים עם הדרך בה בחרת ללכת, אבל אנחנו מגנים בנחרצות כל שימוש באלימות נגדך'. במקום זה כתבתם מכתב שבמחשבה שניה גם הרב רונן לוביץ לא מרגיש בנוח לחתום עליו.

לפני מספר ימים פרסם הרב אבידן פרידמן, אחד מחותמי המכתב שלא חזר בו מחתימתו, מאמר תגובה לרב יואל קטן (קישור). הרב פרידמן מסביר במאמרו שהטעם להתייחס למבקש להחליף את מינו עפ"י המין אותו בחר הוא מפני ש"משנים מהאמת מפני השלום". ולדבריו, הוא גם מבין את החלוקים עליו, כמו הרב קטן:

כנראה שהרב יסביר ש"עת לעשות לה', הפרו תורתך", וניתן לדחות גם על איסורים חמורים ביותר בשעת הצורך שכזו. כדי לשמור על ערכי המשפחה שהם תחת מתקפה בימינו, אסור להסתכן בחשש ולו הרחוק ביותר של עידוד "התופעה הזו של החלפת המגדר".

יש לומר, שאינני מבין מדוע התמקד הרב פרידמן בטיעון של "משנים מהאמת מפני השלום", שכן הוא סובר שאכן המבקש להחליף את מינו הוא במובן מסוים בעל המין החדש, או בעל המגדר החדש, או הזהות החדשה, או כל מילה אחרת שנרצה לבחור לטובת הענין.
אך עתה שבחר בטיעון שבו הוא מסכים שמדובר בשקר, אך שאפשר (ואולי צריך) לשנות מפני השלום, הרי שהטיעון הזה אינו מספק.
הכלל הוא שאם יש שני דרכים, באחד צריך לוותר על ערך האמת ובשני צריך לותר על ערך השלום, אז בוחרים בזה שבו מוותרים על האמת. אך אם יחד עם האמת עומדים גם ערכים אחרים, אין כלל גורף שבוחרים בדרך השלום. לדוגמא, אם עם האמת עומד גם הצדק, הרי ברור שלא נאמר שזה "הפרו תורתך" לדבוק באמת ובצדק על פני השלום.
במקרה הזה, לפני שיהיה אפשר לקבוע שמשנים מפני השלום, צריך לקודם לבחון מה הערכים העומדים בצד השני ורק אז לקבל החלטה אם במקרה הזה נכון לשנות או לא. טרם ראיתי ניתוח שעשה זאת.
[אין זה ענייני כאן, ואולי בעתיד נעמיק בזה יותר, אך יש לציין שחוץ מהמובן מאליו, יש לקבלת עקרונות "הנזילות המגדרית" גם מחירים נוספים בתוך קבוצות שאולי לא ציפו לכך בתחילת דרכה של התנועה המחשבתית הזאת. ראו כאן וכאן וכאן. ההתייחסות למחירים של התנועה המחשבתית הזאת נצרכת פי כמה כשמדובר בכאלה שעודם בגיל ההתבגרות ושיקול דעתם איננו כשל אדם בוגר. ואכמ"ל.]
גם הקביעה "שברמה ההלכתית [...] חייבים לדבר בצורה שלא פוגעת במישהו לפי הרגשות הסובייקטיביות שלהם", הוא שגוי. אונאת דברים ודומיו אינה נקבעת עפ"י הרגשה סובייקטיבית, אלא עפ"י נתונים אובייקטיביים. אנשים יכולים להיעלב, להתרגז ולהתעצבן מכל מיני דברים שזולתם עושים. אך כל עוד הזולת אינו פוגע במודע כדי לפגוע בו, הרי שאין לו למי לפנות בתלונה, כי אם לעצמו. [אם כי יתכן ויש דרך חסידות להימנע במקרים כאלה מלפגוע בזולת, אך זו ודאי אינה קביעה "בצורה ברורה ברמה ההלכתית"].
ככלות הכל, מטעמים אלו ומטעמים נוספים, אינני חושב שיש מקום כלל לטענת "משנים מהאמת מפני השלום" במקרה הזה.

לסיום דברי, עלי לומר שבאופן אישי אני מאוכזב מאד מחלק מרבני בית הלל (המכתב לא היה של רבני בית הלל, אך מספר רבנים/ות מבית הלל חתמו עליו). הן אלה שחתמו על המכתב הזה ומסכימים לתוכנו, והן אלה שאינם מסכימים לתוכנו אך בכל זאת חתמו עליו כי לא ראו צורך לקרוא על מה הם חותמים. 

בלי נוער הגבעות - מענה לעמנואל שילה

הנושא הזה בעיקרו הוא יותר מדי פוליטי לבמה הזו. לכן החלטתי מראש לותר על הכתיבה כאן ולהסתפק בכתיבת טוקבק באתר ערוץ 7 (או שמא יש לומר ערוץ פראבדה), אך מכיוון שמבקר הטוקבקים החליט לצנזר את תגובתי החלטתי לפרסם כאן בכל זאת תגובה קצרה.
עמנואל שילה פרסם בגליון האחרון של "בשבע" (או שמא יש לומר בפראבדה) מאמר תחת הכותרת "עם מרזל ועם נוער הגבעות" ובו הוא תוקף את מפלגת הבית היהודי על רקע התבטאותו של זבולון אורלב כי הם מפלגה ללא נוער הגבעות וללא סרבנים. טענתו העיקרית של שילה היא (לינק):
אי אפשר לקבל את הפלגנות הסלקטיבית של אורלב וחבריו, שמוכנים להכיל בתוך המחנה אנשי שמאל ופורקי עול מצוות, אבל מוציאים אל מחוץ לגדר את מרזל ואת 'נוער הגבעות'
מכיוון שכתבתי כאן בעבר על כך שלדעתי העובדה שאפילו קצין בכיר אחד לא פשט את מדיו כמחאה על הגירוש מגוש קטיף מראה על פגם מוסרי עמוק בפיקוד של צה"ל, אינני חושב שאני צריך להיות זה שאמור ללמד זכות על התבטאותיו של אורלב. יש להוסיף, שעל אף הכינויים שהדבקתי לעיל לכלי התקשורת מבית ערוץ 7, אינני מצפה מהם כלל לנהוג באובייקטיביות ואני מבין לחלוטין את ההשתמשות בכלים העומדים לרשותם לטובת קידומו של מייסדם/מנהלם. עם זאת אני כן מצפה להתנהגות מכובדת והגונה גם כלפי אלו שהם מבקרים וגם כלפי הקוראים (מישהו לדוגמא מבין מדוע בערוץ 7 חסמו את האפשרות לכתוב טוקבקים על ידיעות פוליטיות? עוד יותר, מישהו מבין מדוע הנהלת הערוץ לא פרסמו את נימוקי החלטתם בפני הקוראים?).
המאמר שפרסם עמנואל שילה הוא דמגוגיה זולה ואני די בטוח שגם הוא יודע את זה, ובזה הוא חטא בחוסר הגינות כלפי קוראיו. למי שלא מבין, אסביר.

המכנה המשותף עליו מבוסס הבית היהודי הוא רצון ושאיפה להיות שותף בהנהגת המדינה. ההנחה הזו והרצון הזה היה גם הבסיס שעליו הסכימו כל הח"כים כאשר הם פנו לניסיון הכושל של האיחוד והקמת המועצה הציבורית. השאיפה להיות שותף בהנהגת המדינה יכולה להתגשם, די בהגדרה, רק על ידי אנשים המכירים בכוחה ובזכותה של הנהגת המדינה. אנשים הרואים במדינה אויב, גם אם הם יראי שמיים גדולים, אינם יכולים אפילו לטעון שהם שואפים להשתתף בהנהגת המדינה - זהו אקסימורון. זה לא סוד שהגרעין הקשה והמוביל של נוער הגבעות לא מכיר כלל במדינת ישראל ובזים לחיילי צה"ל. הדוגמא שהביא עמנואל שילה מרועי קליין שכביכול היה נוער גבעות בגלל שגר במאחז לא חוקי פשוט מקוממת. גם עמנואל שילה יודע שיש אנשים לא מעטים בגב ההר הבזים לרועי קליין ולעמיחי מרחביה ולכל חייל אחר שהמשיך לשרת בצה"ל אחרי הגירוש.
אנשים אלו, שאינני מטיל דופי בקיום המצוות שלהם, אינם יכולים להיות שותפים במפלגה הרואה בהשתתפות בהנהגת המדינה ובמוסדותיה אידיאל.

ערוץ יהדות באינטרנט

עמנואל שילה, עורך השבועון "בשבע" כתב בטורו האחרון (גליון 297) על ערוצי ה"יהדות" באינטרנט (ynet ו-nrg):
ולגבי ערוצי היהדות באתרי החדשות באינטרנט, נראה שאלה הפכו למרכז הפצה אינטנסיבי של חתרנות אנטי-הלכתית. נדמה לי שמוטב כי כותבים דתיים נורמטיביים יסלקו את ידיהם מכתיבה משותפת, תחת הכותרת 'יהדות'... יש מספיק אתרי יהדות כשרים באינטרנט.

תופעת אתרי היהדות היא מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות של העשור האחרון. מי היה מאמין שערוץ יהדות יארח בתוכו את הויכוחים הכי יצריים באתרי החדשות של ידיעות ומעריב. אחרי שמעריב התחיל עם ערוץ היהדות שלו, ראו בידיעות את ההצלחה הגדולה לה הוא זוכה ופשוט העתיקו אותו והצליחו פי כמה וכמה. במהלך השנה האחרונה שמעתי שפינת השו"ת של רבני צוהר המתארח בערוץ היהדות של ידיעות זוכה לעשרות ואולי מאות אלפי כניסות בשנה.

אך עמנואל שילה טוען ש"יש מספיק אתרי יהדות כשרים באינטרנט". האמנם? על אילו אתרים עמנואל שילה מדבר? האתר היחיד שיכול להתמודד מול האתרים של מעריב וידיעות, מבחינת כוח אדם ונגישות למידע בזמן אמת, הוא אולי האתר של ערוץ 7. אך גם אתר ערוץ 7 סגור בפני כל מי שדעתו מעט שונה מהדעות של מנהליו וקוראיו הקבועים. רשימת הכותבים באתר ערוץ אינה מהשורה הראשונה של הציונות הדתית - לא מצד הפובלציסטים ולא מצד הרבנים (בצד הפובלציסטים יוצא מן הכלל הוא אורי אליצור שטורו הקבוע במוסף השבת של ידיעות מתפרסם באיחור של כמה ימים גם באתר ערוץ 7). אפילו רבנים מובילים מאד בציבור הדתי-לאומי, שדבריהם מתפרסמים מעל גבי עלונים רבים כל שבת, אינם מפרסמים דברים בדרך קבע בערוץ 7. באורח פלא, דווקא אותם ערוצים "חתרניים" כן יביאו את דבריהם של אותם רבנים.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי צרכן תקשורת מבית ערוץ 7. כמעט ולא פספסתי את תוכניתו של אדיר זיק ז"ל, ואני קורא באופן קבע את עיתון "בשבע". עם זאת, תמיד ידעתי שמשום מה תוכנית כמו "המילה האחרונה" של גל"צ, שלדעתי היא אחת התוכניות האיכותיות ביותר שיש ברדיו ושהוא כנראה זוכה לרייטינג עצום מהציבור הדתי, לעולם לא תשודר בערוץ 7 - הרי יש בזה משום מתן לגיטימציה לדעות של השכנים שלי. כיום, באתר ערוץ 7 ניתן לקרוא מאמרים של ימניים שאינם שומרי שבת, אך אין מספיק פתיחות כדי לשמוע אדם דתי, ואפילו רב, שהוא קצת פחות ימני או קצת יותר פתוח לציבור הרחב.

האמת המצערת היא שאין כיום תחליף באינטרנט בישראל לערוצי היהדות של ידיעות ומעריב. ניתן למנות שורה ארוכה של נושאים הנוגעים בציפור נפשה של הציונות הדתית שלא זכו בשום מקום לסיקור נרחב כפי שזכו בערוצים אלו, החל מפסילת רבני צוהר כעורכי חופות, דרך בחירת הדיינים וכלה בשערוריית פסק הדין בנושאי הגיור. הסיקור שנושאים אלו זכו להם בערוצי היהדות הן מבחינת תוכן חדשותי והן מבחינת מאמרים פובלציסטיים היה איכותי מאד, ולא נמצאה כדוגמתה בערוץ 7 או באתר אחר באינטרנט בארץ.

לצערי, גם מבחינת תוכן תורני גרידא יש חוסר גדול, ולא ייפלא בעיני אם טורו של הרב רפי פויירשטין בערוץ היהדות של ידיעות זוכה לרייטינג הרבה הרבה יותר גבוה בציבור הדתי ובציבור הכללי מאשר כל מאמרי פרשת שבוע יחד המתפרסמים באתר ישיבה. חיפוש פשוט של תוכן תורני באינטרנט יוביל בהרבה מקרים לאתרים שאינם דתיים לאומים (חב"ד, חרדים).

בנימת סיום אומר כי על אף שזאת לא הסיבה העיקרית, הדברים שכתבתי כאן מצטרפים לעוד מספר סיבות שמדרבנות אותי להמשיך לכתוב כאן את דבריי, ובזאת לתרום מעט להתהוות שיח תורני איכותי באינטרנט שאיננו "הפצה אינטנסיבית של חתרנות אנטי-הלכתית" אך בכל זאת מעניין ורב גוני. אני רק מקווה שיום אחד מישהו יתעורר ויבין שבמקום להשקיע בהוצאת עוד עלון שבת שלא יואיל לאף אחד, עדיף לפתוח ערוץ יהדות איכותי באינטרנט.