‏הצגת רשומות עם תוויות מנהגי חופה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מנהגי חופה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 11 במרץ 2026

הטעם שאין המברך על היין בחופה שותה מהכוס

לרגל מצוקות המלחמה ואנשים המחפשים נושאי שיחה שמחים להרמת הרוח, השיח בשכונה שלנו בימים האחרונים נסוב הרבה סביב מספר חופות של בני השכונה שנערכו בימים האחרונים ברחובה של עיר, בצמוד למקומות בהם יש ממ"דים. החופות הללו, השונות כל כך ממה שהזוגות תכננו, מרגשות בפשטותן ברמות שקשה לתאר בכתב.
 
והנה ראיתי היום שהגרש"ז אוירבך מביא בשם הרב זלמן סורוצקין (מאזנים למשפט סי' יב) טעם מקורי לכך שהמברך את ברכות "בורא פרי הגפן" בחופה אינו שותה בעצמו מהכוס של ברכה - בצילום המצ"ב.


על טעמו של הר"ז סורוצקין מעיר הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יח):
"ולענ"ד הוא תמוה דלא יתכן דחשיב כשותה בשוק דא"כ [לדבריו של הרב סורוצקין ייחשב כאילו - ר"צ] גם הקדושין הם בשוק ורב מנגיד אמאן דמקדש בשוקא, אלא הטעם הוא מפני כבוד החתן שדומה למלך ולא יאה שהמברך יקדים תחלה לטעום מהכוס וגם גנאי הוא שהמברך יטעום רק לאחריהם."


יום חמישי, 13 במאי 2010

חופה מסורתית

בעודי יושב ומסביר לזוג מה מסמל החופה ועובר להסביר באיזה סדר נעמדים מתחתיה, פונה אלי הכלה לעתיד ואומרת: "אהה, שכחנו להגיד לך שאנחנו מתכננים שתהיה חופה מסורתית".
אמרתי: "מה?!"
אז היא חזרה ואמרה: "אנחנו רוצים שתהיה חופה מסורתית".

בעודי חושב אם אמרתי משהו שעשוי להישמע רפורמי או משהו כזה, כנראה שהחתן הבחין במבוכה שעל פני והוא אמר: "נו, אתה יודע, כזה עם ארבע מוטות שהחברים מחזיקים. מסורתי".

יום שלישי, 2 בפברואר 2010

הרב עורך החופה - המשך

הטור העשרים למדור "דעת תורה" של אתר כיפה עלה לרשת (קישור). הנה הוא לפניכם.

בפעם הקודמת (עוד קישור) כתבנו את הנראה לנו בהגדרת תפקיד הרב כמסדר חופה וקידושין. הפעם אני מבקש להמשיך בנושא החופה והקידושין ולסקור עוד מספר נקודות הקשורות בה מנקודת מבטו של הרב. גזרו ושמרו לקיץ.

האם זו מצווה לערוך חופה וקידושין?
לענ"ד לא. כרב המחתן דרך ארגון רבני צהר, אני בדרך כלל אומר לזוגות (הלא-דתיים) מראש שאינני לוקח כסף עבור עריכת החופה. לא פעם החתן מגיב לדברי ואומר "כן, אתה עושה את זה בשביל המצווה". אז האמת היא שאינני מכיר מצווה לערוך חופה, לא מצאתי בשולחן ערוך חיוב או אפילו מידת חסידות כזאת ואינני מברך לפני החופה "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לערוך חופה". האם זה אומר שאינני מקבל שכר מצווה על כך שאני עורך חופות? אני מקווה שזה נרשם בשמיים תחת ההגדרה של "גמילות חסד", הליכה בדרכיו של הקב"ה ו"ואהבת לרעך כמוך". לאור זאת, האם יש בעיה לבקש כסף עבור עריכת חופות? לכאורה לא. האם ראוי ליטול כסף? על זה כתבתי כבר כאן, עיינו שם.
איזה כיבודים חייבים לתת לרב?כפי שכתבנו בפעם הקודמת, הרב חייב לנהל את החופה ולדאוג שהכל מתבצע בה כהלכה. הרב איננו חייב כלל ליטול חלק מטקס החופה. כיום מקובל שהרב עורך החופה מברך את ברכות הקידושין, אך עדיין ישנן מספר עדות (יוצאי ג'רבא, למשל) בהם החתן מברך אותם בעצמו. במספר מקורות הלכתיים ישנה הקפדה לא לחלק את ברכות הנישואין, שבדרך כלל מכונים בשפתינו "שבע הברכות", בין מספר מברכים כדי למנוע הפסק. חתן וכלה המקפידים בדבר זה, מן הסתם יכבדו את הרב לברך את כל "שבע הברכות". נכחתי בהרבה חופות של בני ישיבות (הן בציבור הדתי-לאומי והן בציבור החרדי) אך טרם ראיתי חופה שבה הודיעו לפני שבע הברכות "החתן והכלה ביקשו להחמיר בעניין אמירת שבע הברכות והם מכבדים את הרב באמירת כל הברכות, הקהל מתבקש לא להפסיק בין הברכות בשירה ונגינה". משום מה, אנו יודעים לבחור את החומרות שלנו. לעומת זאת, דווקא בחופות של זוגות לא-דתיים החומרא הזאת מתבצעת.

האם יש בעיה לנגן בזמן החופה?
כן. האם זו בעיה הלכתית? לא. הרבנות הראשית פרסמה לפני עשרות שנים תקנות לעריכת חופות. תקנות אלו לא שונו, עד כמה שידוע לי, עד היום. אחת התקנות היא שאין לנגן בכלי זמר בשעת החופה. מטרת התקנה היתה להבדיל את החתונות האורתודוכסיות מהחתונות הרפורמיות ולשמר את המעמד כמעמד דתי, כדוגמת מה שמתקיים בבתי הכנסת. גם כאן, באופן פרדוקסאלי, דווקא בחופות של זוגות לא-דתיים מקפידים על תקנה זאת יותר מחופות של דתיים. כיום בחתונות דתיות, אף אלו הנערכות ע"י בכירי הרבנות הראשית, לא מונעים מהתזמורת ללוות את מעמד החופה בנגינה.

כל רב יכול לערוך חופה?
בגמרא מובא שכל רב שאיננו בקיא בטיב גיטין וקידושין, אל יהא לו עסק עמהן. במציאות הקיימת היום בארץ, כשהרב הוא רק עורך הטקס, ובירור ייחוסי הזוג מוטל על רושמי הנישואין ברבנויות, לכאורה אפשר היה להשאיר את עריכת החופה בידי כל אדם בעל קול נאה, שיודע מעט הלכות הקשורות לחופה ולמילוי הכתובה ללא טעויות. למעשה, הרבנות הראשית, בשנים האחרונות, החליטה לאפשר רק לרבנים מוכרים על ידה לערוך חופות. כלומר, רק רב שמתפקד בתפקיד רשמי מטעם המדינה, קרי רב עיר, רב שכונה, רב צבאי וכדומה יכול לערוך חופות. הרבנות הבחינה מיד שזה גזירה שתגרום לה רק צרות ולכן הוסיפו לרשימה גם את מי שמתפקד כראש ישיבה או כאדמו"ר. משמעות התקנה הזאת היא שרב קהילה לא יוכל לערוך חופות לבני קהילתו. כיוון שברבנות הראשית הבחינו באבסורד שבדבר, הם גם הקימו את "ועדת החריגים לאישור עורכי חופות וקידושין". ועדה זו מתפקדת כאילו שהיא נלקחה ישירות מהסרט "סלאח שבתי". באופן זה גורמים ברבנות יכולה בעצם לאשר דה-פקטו מי ראוי להיות רב בעיניה. בשנתיים האחרונות נעשה מאמץ במועצת הרבנות הראשית לאשר לכל רב המכהן כרב קהילה לקבל אישור אוטומטי גם לערוך חופות. מכיוון שאני כבר קיבלתי, משום מה, את אישור ועדת החריגים הפסקתי לעקוב אחרי ההתפתחויות האחרונות.

יום שבת, 2 בינואר 2010

הרב עורך החופה

לקראת שמחת נישואיו של האי גברא רבה ר' איל לוגסי עב"ג תמר צרפתי הבעל"ט מספר רשימות בימים הקרובים יוקדשו לענייני נישואין וזוגיות.

פורסם באתר כיפה, במסגרת הטור "דעת תורה" (קישור).

לפני זמן מה התארס קרוב משפחה שלי. יום אחד לאחר אירוסיו הוא התקשר אלי ושאלתו בפיו: "אכפת לך שנעשה את הסידור הבא בחתונה שלי: חבר שלי יערוך את החופה ואתה תוודא שהכל נעשה כהלכה ותחתום על הטפסים לרבנות?". הייתי כה מזועזע מהשאלה, שלקח לי כמה שניות עד שהצלחתי להשיב בשלילה. חשבתי לעצמי, האם הוא היה חושב למנות את חבר שלו, חסר הניסיון וההכשרה, להיות התקליטן או הזמר בחתונה?
לאחר שהוא קיבל את תשובתי, הוא שאל אותי: "נניח ואתה הרב מסדר הקידושין, מה אתה צריך לעשות כדי שזה ייקרה שאתה ערכת את החופה?" או במילים אחרות, מה המינימום שאני דורש לעשות כדי לחתום על טפסי הרבנות.

מיותר לציין שהשיחה הזו יכולה להתקיים רק בציבור הדתי. בעבר נוכחתי לפחות בחתונה אחת, של דתיים כמובן, שהרב הסכים לפולערשטיק כזה והוא ישב בשורה הראשונה משגיח פחות או יותר בנעשה מתחת לחופה, עת זוג היפים רקדו ופיזזו תחת החופה כשבמהלך הדברים החתן גם קידש את הכלה. הרב המדובר, אגב, מכהן כראש ישיבה (שבה למד החתן בעברו). בציבור הלא-דתי רב שעורך חופה הוא איש דת, יכול להיות איש-דת מושחת אך בכל זאת איש-דת, הבא לבצע טקס דתי. בציבור הדתי, לעומת זאת, לא תמיד ברור למה צריך רב. אגב, יש אמת מסויימת בתפיסה הזו. בציבור הלא-דתי חושבים לפעמים שהרב "מקדש" את הזוג ע"י ברכה כזו או אחרת שהוא אומר, כשהאמת היא שמי שמבצע את הקידושין זה הזוג עצמו והרב הוא לא יותר מאשר משגיח.

כולם יודעים לצטט את מימרת רב יהודה בשם שמואל (קידושין י, א) ש"כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם", אבל אינני חושב שיש מישהו שבאמת חושב שהרב מסדר הקידושין בארץ נכלל בגדר של מי שחייב לדעת בטיב גיטין וקידושין. אם כבר, אז מי שכן אמור לדעת בטיב גיטין וקידושין הם רשמי הנישואין ברבנויות המקומיות. רשמי הנישואין ברבנויות המקומיות הם בדרך כלל פקידים שעברו הכשרה קצרה, ואני לא הייתי סומך עליהם לערוך גט. [צריך גם לציין שיש רבנים מקומיים הרושמים בעצמם את הזוגות, ויש גם רשמי נישואין שהם תלמידי חכמים, או לכל הפחות אנשים מאד רציניים המבינים את חומרת העניין בו הם מתעסקים ולא עושים כלום בלי שהם בודקים וחוקרים מספר פעמים.]

אז מה בכל זאת תפקיד הרב במהלך החופה? הרב צריך לדעת כיצד למלא שטר כתובה, וזה כולל לדעת מתי הכתובה נפסלת ואיך מתקנים טעות במקרה ונעשתה טעות. בנוסף לזה, הרב צריך לפקח שלא מחסירים שום חלק מחלקי הטקס: כיסוי ההינומא, ברכות הקידושין, מעשה הקידושין, מסירת הכתובה, וברכות הנישואין (וגם שבירת הכוס), וחדר ייחוד וכן לודא שהעדים כשרים ושהם מבינים את תפקידם.

אבל התשובה לשאלת קרוב משפחתי איננה מצויה בפרטים הללו, כי הם סך הכל פרטים. הרב הוא "מסדר הקידושין", או בעברית פשוטה הוא "מנהל הארוע" של החופה. כל אחד יכול לשאול מה בדיוק עושה מנהל בית ספר, ואפשר לענות לו ברשימת פרטים הממלאים את יומו של המנהל, אך בסופו של דבר מה שהוא עושה זה: מנהל. סכום הפרטים במקרה כזה איננו מגיע לכלל.

יום ראשון, 27 בינואר 2008

"קריבו שושבינין" - מלוויו של החתן לחופתו

מנהג ישראל הוא שכשחתן (וכן כלה) הולך לחופתו מלוים אותו שני אנשים, אחד מימינו ואחד משמאלו. לתפקיד המלוים קוראים שושבינים. השושבינים בדר"כ מחזיקים בידיו או בזרועותיו של החתן וכך הולכים הם לכסות את הכלה בהינומא ולאחר מכן לחופה. יש מקומות שנראה למתבונן מהצד כאילו שהשושבינים מחזיקים בידיהם את החתן כדי שלא יברח. המנהג הוא שלשושבינים בוחרים זוגות הנשואים בזיווג ראשון ובעלי ילדים. כך כותב הרב אליעזר מלמד (כאן):
ולא כל אדם ראוי להיות שושבין, אלא בוחרים דווקא זוג נשוי שיש להם ילדים, משום שיש בזה סימן טוב לחתונה שתעלה יפה. ומשתדלים שהשושבינים יהיו צדיקים וחכמים.ובדרך כלל נוהגים כיום שהורי החתן והכלה הם השושבינים, אבי החתן ואבי הכלה מלווים את החתן, ואם הכלה ואם החתן מלוות את הכלה. ואכן להם ראוי להיות השושבינים, שהרי מי מתאים יותר ללוות את הבנים בדרכם לחופה אם לא ההורים שגידלום וטיפחום עד הלום, שהם ליוו את הילדים וטיפלו בהם מינקות ועד בחרות, בדאגה ובמסירות, ברגעים היפים והקשים, ואכן מתאים שהם יזכו גם ללוות את ילדיהם ביום הגדול בחייהם, ולהכניסם לחופה.
עד כדי כך יש המקפידים על בחירת השושבינים, שיש והרב מסדר הקידושין עומד על כך, שבמקום שהורה אלמן או גרוש ילוו את בנם אהובם לחופה, יבחר החתן זוג הנשוי בזיווג ראשון להיות שושביניו.
בפשטות נראה שתפקיד השושבין הוא ללוות את החתן לפני כניסתו לחופה כשם שבעל בית חייב בליווי אורחו כאשר זה יוצא מביתו, כך מלווים ההורים את ילדם כאשר הוא יוצא מביתם. חשבתי שניתן להסתכל על זה גם הפוך - החתן לוקח איתו את שושביניו לתוך חופתו כאומר: בבית החדש אותו אני מקים ברצוני לקחת קצת מהעולם הישן שהייתי חלק ממנו ועם היסודות שאותם ספגתי מהשושבינים יקל עלי לייסד את ביתי שלי. נראה לי שבהסבר זה גם המנהג לקחת לשושבינים דווקא זוג הנשוי בזיווג ראשון עם ילדים יותר מתיישב.

מוקדש באהבה לידידי כאח לי זה כחצי יובל שנים יעקב אלסטר לרגל אירוסיו עב"ל יונה.