‏הצגת רשומות עם תוויות כי-תשא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כי-תשא. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 28 באפריל 2012

שלוש עשרה מידות - הגלוי והנסתר

על הדברים הבאים אני מבקש לקבל הערות. האם הדברים מופרכים? האם יש בהם אמת? אנא קראו מתוך רצון להגיב ועשו את המאמץ הקטן לחוות את דעתכם על הדברים.

בעבר כתבתי על ריבוי המשמעות שיש בפסוקים הבאים (שמות לד):
(ה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה':
(ו) וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:
(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:
1. לא ברור מי התיצב עם מי - ה' עם משה או משה עם ה'?
2. לא ברור מי קרא בשם ה' בפסוק ה - משה או ה'?
3. לא ברור מי קרא בפסוק ו - משה או ה'?
4. לא ברור היכן מתחילות י"ג המידות, ומה תפקידם של שני שמות ה' לאחר "ויקרא" - האם יש כאן פניה, תיאור מיהו הקורא, או אחת מי"ג המידות?

הפסוקים של י"ג המידות בפרשת כי-תשא, באים כנראה למלאות את דבריו של ה' המגיעים כתגובה לבקשתו של משה:
- הודעני נא את דרכך.
- הראני נא את כבדך.

הקב"ה משיב למשה על בקשותיו:
(יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ:
(יז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:
(יט) וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם:
(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
(כא) וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:
(כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:
(כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ:
בנוסף לארבע הנקודות הלא-ברורות שציינו לעיל ניתן להוסיף נקודה חמישית וששית. לא ברור מתשובתו של ה' האם הוא מתכוין להיענות לבקשותיו של משה (ואם כן, לאחת מהן או לשתיהן), ואם כן כיצד זה נותן מענה לבקשותיו של משה. 

לפני מספר חדשים כתבתי גם על פסוקי המאבק בין יעקב והמלאך (ראו כאן). שם הצעתי שהפסוקים כתובים בכוונה בערפול מסוים כדי לתת לקורא את התחושה שעד שהמאבק הסתיים לא היה ברור ידו של מי על העליונה. 

חשבתי שאולי אפשר להחיל את דברי על מאבק יעקב והמלאך גם במקרה הזה. 

הפסוקים מפרק לד אתם פתחנו באים לתאר את המפגש הקרוב ביותר בין האדם לבין בוראו. במפגש זה אמורים להתקיים הדברים הבאים: "לא תוכל לראות את פני", "ושכותי כפי עליך עד עברי", "וראית את אחורי ופני לא יראו". במילים אחרות, המקרא אמור לתאר, לנו הקוראים, מפגש בלתי-נתפש בין אדם לאלוהים בו בבת אחת מראים ולא מראים, מגלים ומסתירים. 
האם יש מקום להתפלא שהפסוקים כתובים באופן שהגלוי והמוסתר מעורבבים זה בזה? 

יום חמישי, 17 בפברואר 2011

מחשבה לפרשת כי-תשא

כחלק מהסקת המסקנות מחטא העגל הקב"ה מודיע למשה כי לא הוא, ה', ילך לפני העם, אלא מלאך. זאת, מהסיבה שהם "עם קשה ערף":
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ, מַלְאָךְ; וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ: כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה--פֶּן-אֲכֶלְךָ, בַּדָּרֶךְ.

מעניין שכאשר משה מבקש לבטל את הגזרה הזאת, הוא משתמש באותו נימוק "עם קשה עורף":
וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה', יֵלֶךְ-נָא ה', בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.

רש"י בפירושו מסביר את המילה "כי" מלשון "אם", ואז פירוש הפסוק הוא: ילך נא ה' בקרבנו, ואם העם קשה עורף - אז תסלח לעוונם.

חשבתי שאפשר לומר גם אחרת, ולהסביר את המילה "כי" כלשון סיבה. בחשיבה המודרנית מקובל לומר שאין ילדים רעים, יש רק ילדים שלא יודעים כיצד לנתב נכון את תכונותיהם. באופן דומה יש להסביר גם את הפסוק הזה. לפי פירוש כזה משה בא ואומר: נכון שהעם קשה עורף וזה גורם לו לחטוא, אך זה גם מה שגורם למיוחדות של עם ישראל היותו עם קשה עורף.

מעניין לציין שבשיחה הידועה (בה"א הידיעה) של הרבי מלובביץ' מכח בניסן תשנ"א, הוא אומר את הדברים הבאים:
מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בנ"י ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי' שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר - בגלות פנימי בעניני עבודת השם.
הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" - להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש…
ויה"ר שסוכ"ס ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמ"ש "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעוונינו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש…


העקשנות אינה בהכרח תכונה רעה, היא תכונה שניתן לנתב אותה לטוב באותה מידה שאפשר לנתב אותה לרע.

יום חמישי, 4 במרץ 2010

אור החיים לפרשת כי-תשא

"ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו..."
האור החיים מסביר פסוק זה כרמב"ן בעקבות חז"ל שהמילה "אך" באה למעט שמירת שבת במצב של פיקוח נפש, כלומר שפעמים יש לחלל שבת וזה כשיש מצב של פיקוח נפש.
האור החיים מסביר את הלימוד הזה לא רק כלימוד טכני של המילה "אך", אלא כדבר הבא לידי ביטוי בכל הפסוק. הפסוק הזה הוא לכאורה קשה מאד:
א. מה טעם נכתבה המילה "ואתה"?
ב. הפסוק לפני פסוק זה הוא "ויאמר ה' אל משה לאמר", אז מה טעם לחזור על מילת "לאמר"?
ג. מדוע "שבתותי" ברבים?

כל הקושיות מתורצות בלימוד חז"ל. הטעם שיש להציל נפש בישראל גם על פני חילול שבת הוא מפני הטעם של "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", וזה משמעות הכתוב "אך את שבתותי תשמרו" - יש להעדיף שמירת שבתות הרבה על פני שמירת שבת אחת, "שמרו שבתות הרבה על ידי שתעשה מיעוט שמירה בהם".
הסיבה שיש לומר "ואתה" ו"לאמר", כי התורה אינה יכולה לכתוב הכל ויש דינים הנלמדים כתורה שבעל פה מהרב. וכאן אומר הקב"ה למשה שדבר זה עליו ללמד את בני ישראל, שלא יעדיפו שמירת שבת אחת על פני שבתות הרבה.

יום שני, 1 במרץ 2010

בושש

הגמרא (ברכות דף מ עמוד א) מביאה את הדין הידוע לגבי בציעת הפת:
אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד.
רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא, אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא. אמרו ליה: הדר מר משמעתיה? אמר להו: לית דין צריך בשש.
[תרגום: רבא בר שמואל נקלע לבית ריש גלותא, הוציאו לו פת ובצע מיד (ללא שיביאו לו מלח או לפתן). אמרו לו: חזר מר משמועתו? אמר להם: זה אינו צריך בושש.]

רש"י נדרש להסביר את המילה "בשש":
בשש - עכוב, כמו: בושש רכבו (שופטים ה'), כלומר: פת נקיה היא זו, ואין צריכה לפתן.

חשבתי שזה מאד מעניין שרש"י מביא את הפסוק משירת דבורה במקום את הפסוק מהתורה "וירא העם כי בשש משה". אולי זה מפני שרש"י אינו רוצה להזכיר את גנותם של עם ישראל וחטא העגל ולכן מעדיף להביא פסוק משבחו של עם ישראל. האפשרות האחרת היא שרש"י חשב שהמילה בושש בשירת דבורה הוא הרבה יותר ברור מאשר בפסוק "וירא העם כי בשש משה" (ואולי ראיה לאפשרות זו היא שבפסוק על משה רש"י מסביר כתרגומו ואז מביא לראיה את הפסוק משופטים).

האם יש דרך להכריע בין האפשרויות?

יום רביעי, 11 במרץ 2009

מדרש לפרשת כי-תשא

"וענותך תרבני" בנוהג שבעולם, מלך ב"ו כל הימים שהבריות מושלמים לו, הוא נזקק ליתן להם דונטיבא, לחלק להם אנונות, והוא זקוק לחייהם, אבל אם מרדו בו ח"ו, אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם, אלא פוסק אנונות שלהם. למה? שכפרו במלכותו. והקב"ה אינו כן, אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה, והוא עוסק למעלה ליתן להם את התורה, שכלה חיים. הוי, ויתן אל משה ככלותו, יש עניו גדול מזה?! הוי, "וענותך תרבני":
המדרש מתאר את הסיטואציה בו בני ישראל חוטאים, והקב"ה בינתיים מכין את התורה למסירה למשה. המדרש מתאר הנגדה בין דרכו של הקב"ה לדרכו של מלך בשר ודם. מלך בשר ודם שעמו חוטאים כנגדו מעניש אותם ואיננו מעביר להם סחרות ותקציבים, ואילו הקב"ה איננו מעניש את העם (או לפחות עדיין איננו מענישם) אלא עוסק ליתן להם את התורה. והמדרש מסיים שזהו מידת הענוה הגדולה של הקב"ה.
אך מה העניין בניגוד הזה? האין זה נכון שיש להעניש את החוטאים?
לאזניים מודרניות (ואפילו פוסט-מודרניות) המדרש הזה מצלצל מאד מוכר. זו הרי הגישה החינוכית הרווחת כיום בעולם המערבי. עפ"י גישה זו, ילד ש"חוטא" כנגד הכללים המקובלים והמצופים ממנו, איננו נדרש לקחת אחריות על מעשיו. אלא המערכת נדרשת לתקן את עצמה באופן שיתאים לילד ויחזיר אותו למוטב (כיום אנו פוגשים מדי פעם גם בקיצוניות של השיטה הזו, כאשר המערכת נדרשת לשנות את הכללים שלה כדי להכיל ילד כזה).
לכאורה, זה מה שכתוב במדרש הזה. הקב"ה איננו מעניש את העם, הוא עוסק בהכנת התורה למסירתו לעם. כאילו לומר לנו שהחטא איננו נובע מפגם שיש בעם ישראל, אלא בפגם במערכת - בזה שהם טרם קיבלו את התורה. ברגע שהעם יקבלו את התורה, ממילא בעיות ההתנהגות והחטאים יפטרו מאליהם.
גם אם נלך בכיוון הזה, יש לסייג זאת. עם ישראל במתן תורה הינם משולים לנער די צעיר. קשה להאמין שהמדרש היה נוקט בשיטה מעין זו בדור הנכנסים לארץ (אם מישהו מכיר מדרש שסותר את דבריי, אשמח להחכים). ועוד יש להוסיף, שעפ"י המשך הסיפור הידוע לנו, לפחות חלק מעם ישראל בא על עונשו מידי משה (אך יתכן ויש כאן מחלוקת בין הקב"ה למשה, כפי שהמדרש מתאר את ההבדל בין מלך בשר ודם להקב"ה).
הקוראים מרעננה מוזמנים לשיעור ביום שישי הקרוב, עש"ק כי-תשא, בביכנ"ס "לכו נרננה" בשעה 9 בבוקר.