יום שבת, 28 באפריל 2012

שלוש עשרה מידות - הגלוי והנסתר

על הדברים הבאים אני מבקש לקבל הערות. האם הדברים מופרכים? האם יש בהם אמת? אנא קראו מתוך רצון להגיב ועשו את המאמץ הקטן לחוות את דעתכם על הדברים.

בעבר כתבתי על ריבוי המשמעות שיש בפסוקים הבאים (שמות לד):
(ה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה':
(ו) וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:
(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:
1. לא ברור מי התיצב עם מי - ה' עם משה או משה עם ה'?
2. לא ברור מי קרא בשם ה' בפסוק ה - משה או ה'?
3. לא ברור מי קרא בפסוק ו - משה או ה'?
4. לא ברור היכן מתחילות י"ג המידות, ומה תפקידם של שני שמות ה' לאחר "ויקרא" - האם יש כאן פניה, תיאור מיהו הקורא, או אחת מי"ג המידות?

הפסוקים של י"ג המידות בפרשת כי-תשא, באים כנראה למלאות את דבריו של ה' המגיעים כתגובה לבקשתו של משה:
- הודעני נא את דרכך.
- הראני נא את כבדך.

הקב"ה משיב למשה על בקשותיו:
(יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ:
(יז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:
(יט) וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם:
(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
(כא) וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:
(כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:
(כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ:
בנוסף לארבע הנקודות הלא-ברורות שציינו לעיל ניתן להוסיף נקודה חמישית וששית. לא ברור מתשובתו של ה' האם הוא מתכוין להיענות לבקשותיו של משה (ואם כן, לאחת מהן או לשתיהן), ואם כן כיצד זה נותן מענה לבקשותיו של משה. 

לפני מספר חדשים כתבתי גם על פסוקי המאבק בין יעקב והמלאך (ראו כאן). שם הצעתי שהפסוקים כתובים בכוונה בערפול מסוים כדי לתת לקורא את התחושה שעד שהמאבק הסתיים לא היה ברור ידו של מי על העליונה. 

חשבתי שאולי אפשר להחיל את דברי על מאבק יעקב והמלאך גם במקרה הזה. 

הפסוקים מפרק לד אתם פתחנו באים לתאר את המפגש הקרוב ביותר בין האדם לבין בוראו. במפגש זה אמורים להתקיים הדברים הבאים: "לא תוכל לראות את פני", "ושכותי כפי עליך עד עברי", "וראית את אחורי ופני לא יראו". במילים אחרות, המקרא אמור לתאר, לנו הקוראים, מפגש בלתי-נתפש בין אדם לאלוהים בו בבת אחת מראים ולא מראים, מגלים ומסתירים. 
האם יש מקום להתפלא שהפסוקים כתובים באופן שהגלוי והמוסתר מעורבבים זה בזה? 

3 תגובות:

טוביה אמר/ה...

אני מסכים לגמרי על העיקרון, אבל חשוב להדגיש, שחלק מהערפול (הנקודה החמישית והשישית) הוא הדו-שיח של משה והקב"ה לפני המפגש. אני לא רואה הכרח שגם זה יהיה מעורפל (לפחות לא במובן הזה). נוסף לכך, לא חושב שאפשר להתיחס לפסוקים האלו, בנפרד מהפסוקים בתחילת הפרק, ששם ה' מבטיח לשלוח מלאך ו'לא אעלה בקרבך'. פסוקים אלו, קשורים גם לפסוקים בפרשת משפטים (כג כ-כג).

אהרון אמר/ה...

בודאי שזה הכיוון.
'המגעים המיסטיים' בין האדם לאלוקות אינם יכולים להיות נהירים עד תום. אי אפשר להעבירם בבהירות הלאה. הם חמקמקים בכוונה.
הם נתונים לעיבוד שונה אצל כל אחד. וכל זאת בכוונת מכוון.

מצד אחד הם מדגישים כי 'כל עוד לא היית שם אתה לא תבין זאת עד הסוף'.

מצד שני הם מעוררים אותך, הלומד, לתהליך, לעבור תהליך הרוחש דרך ההתעמקות בתמונת הסיפור הזו (ואם אתה רוצה להעמיק בעניין לך ותקרא את הספר של חביבה פדיה 'מרחב ומקום'. אבל זה ספר לא קל לקריאה ולהבנה. מזהיר מראש. ).

מצד שלישי, (ואת זה לימדה אותי זוגתי, שתחיה) הם תהליכים שאינם עוברים דרך מוח שמאל שלנו, דרך הרציו, דרך מרכזי הדיבור שבמוח. לכן אי אפשר /קשה לכתוב ולהבהיר אותם בצורה מילולית. זוהי כתיבה שנועדה 'לכתוב את שאי אפשר לכתוב'.

וכך גם תחילת ספר בראשית, המשאיר אותך באניגמה מכוונת.

וכן גם חלק מעולם המדרשים. וכן גם הרבה מספר הזוהר.

דוד אמר/ה...

האמת שרק רפרפתי.
בכל מקרה רואים מחז"ל שנחלקו וגם להם לא ברור אם מה שביקש משה ניתן לו או לא.