מדי שנה בשעה שאני קורא את האזהרות אני שם לב למשפט פה ושם שאיני מבין לאשורו. השנה שמתי לב למשפט המופיע לקראת סוף האזהרות:
ועובר על דם בריתתהי נפשו להכריתוהיא תקוה ואחריתלשלח האסירים.
כמובן שהמחצית הראשונה מדברת אודות המבטל את מצוות מילה, ומקור לחרוז הוא מהפסוק (בראשית יז יד):
וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר
מה שלא מובן זה מה משמעות החצי השני:
והיא תקוה ואחרית לשלח האסירים
הרעיון היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה שהאסירים הם עם ישראל בגלות, והערל במקרה הזה אינו אדם שלא נימול אלא הגויים הנחשבים כערלים, כפי שמופיע במשנה:
נדר מן הערלים אסור במולי עכו"ם ומותר בערלי ישראל
לפי זה יהיה הפירוש כך:
אדם שלא נימול, ערל, חייב כרת. וזו התקווה לעם ישראל בגלות, האסירים, שהקב"ה יכרית את הערלים, הגויים.
על אף שזה מסתדר, אני לא לגמרי בטוח שלכך התכוין המשורר.
יש לכם רעיונות אחרים? אשמח להחכים.
תגובה 1:
שם השולח: חמר גמל תאריך: 08/06/11, 23:51:08
אולי אני מפליג בדמיונות, אבל יש לי תחושה שהקטע מתבסס על זכריה ט. הפסוק "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט, י"א) נדרש בכמה מקומות בחז"ל על דם המילה, שיחד עם דם הפסח היה הסיבה לגאולת ישראל ממצרים. כך שיש לנו את דם הברית, את שילוח האסירים, את התקוה, ובפסוקים ו', י' גם את עונש הכרת. יתכן שאבן גבירול דורש את דם המילה לא רק על גאולת מצרים, אלא שגם הגאולה העתידית תהיה תלויה בכך.
שם השולח: א.צ. תאריך: 09/06/11, 07:43:52
דומה לחמר גמל
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30598&pgnum=70
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 09/06/11, 16:58:14
חמר גמל,
יישר כח - הארת את עיני.
א.צ.,
תודה. לא ידעתי על קיומו של פירוש זה.
הוסף רשומת תגובה