ח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. ט כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה--יְהִי לְתַנִּין. י וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם. יג וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה.
הפסוקים הללו הם קשים מאד. נתחיל בכך שאין בכלל דיבורים בין משה ואהרון לבין פרעה, ובכל זאת התורה כותבת "ולא שמע אלהם". כמובן, שמן הסתם היו דיבורים רק שהתורה לא ראתה צורך לפרט אותם. אך גם על זה קשה, שהרי משה ואהרן נשלחו לפרעה לומר לו משהו, אז מדוע התורה לא אומרת לנו מה היתה השליחות שלהם?
זאת ועוד, משה ואהרן כבר היו אצל פרעה והוא אמר:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.
מדוע שהפעם הוא יאמר להם: "תנו לכם מופת"?
עוד יש לשאול, מה ההבדל בין תנין לנחש (רש"י מפרש תנין-נחש, אך אם כך השאלה רק מתחזקת: מדוע התורה שינתה מתנין לנחש? עי' נצי"ב החולק על רש"י)?
ועוד, וכי ה' לא ידע שהחרטומים יכולים לעשות תנינים? מדוע הוא לא צייד את משה ואהרן במופת אחר?
בפעם הקודמת שמשה ואהרן נפגשו עם פרעה:
א וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. ג וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם.
פרעה פנה אלהם ושאל בהתרסה "מי ה' אשר אשמע בקולו". משה ואהרן אינם עונים לשאלה/התרסה זו. פרעה בתגובה אומר להם "למה משה ואהרן" - הוא לא אומר: למה ה' מפריע לי עכשיו, אלא למה משה ואהרן. הוא לא מכיר בה' והוא לא מאמין שמשה ואהרן נשלחו אליו בשליחות מגבוה.
בפעם הבאה, בפסוקים שלנו, שה' שולח את משה ואהרן אל פרעה, הוא מצייד אותם בתשובה. כשפרעה יחזור על כך שהוא איננו מאמין לי ולכם "תנו לכם מופת" - תוכיחו שה' שלח אתכם. ה' מורה לאהרן להשליח את המטה ולהופכו לתנין. רואים בפסוקים שהתגובה של פרעה לתנין שונה בהרבה מתגובתו של משה לנחש ששם התורה מדגישה "וינס משה מפניו" (ד' ג'). כאן, איננו רואים את פרעה מפחד מהאיום החדש שהופיע לפניו. אולי אפשר לומר ש"תנין" הוא נחש פחות מפחיד מ"נחש". ה' אומר לפרעה, אם תקשיב בקולי לשלח את ישראל אז אהיה כתנין שלא פוגע באף אחד. אבל אם פרעה ינסה לשלוט בענינים, כנגד דברי הקב"ה, ולחיות על פי חרטומיו, אז התנין השקט ידע לבלוע את כל כוחותיה של מצרים.
על זה אומרת התורה "ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה