התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.
לפני שנה, בחודש אלול התשע"א, קבלתי החלטה להציף בקהילתי נושא שבער בליבי. הקדשתי מספר שיחות במהלך שבתות חודש אלול להצגת המחלוקות והדעות השונות ביחס לחתימה על כרטיס אדי לתרומת איברים. הסברתי באריכות מדוע לדעתי יש לכל אחד לחתום על כרטיס אדי. קראתי לכל הציבור לגבש דעה בנושא לחיוב או לשלילה ולא לשבת על הגדר. בנוסף, הצבתי בערב ראש השנה בבית הכנסת דוכן לחתימה על כרטיס אדי כדי שמי שהגיע למסקנה לחתום על הכרטיס יוכל לעשות זאת בלי השהייה.
לאחר מעשה ניסיתי לערוך לעצמי דין וחשבון והגעתי למסקנה שמבחינתי המבצע עבר בהצלחה מרובה והגעתי לתוצאות שהצבתי לעצמי. כחלק מאותו דין וחשבון, הסקתי שניתן בחודש אלול להניע תהליכים שהרבה יותר קשה להניע אותם בזמן אחר בשנה.
השנה, כשהתקרב חודש אלול, היה לי ברור שגם השנה עלי לנצל את חודש הסליחות כדי להניע תהליך חיובי בקהילה. בשנה האחרונה הזדמן לי לשמוע את הרב יעקב אריאל מדבר לפני קבוצה של רבנים. הרב אריאל הזכיר בדבריו שאת אחת השיחות החשובות של השנה, אם אני זוכר נכון, השיחה שלפני נעילה, הוא מקדיש לנושא של סינון אינטרנט. הדברים עשו עלי רושם עז בזמנו, אך לא עשיתי אתם כלום. כשהתחלתי לחשוב על מה עלי לשים דגש השנה, דבריו של הרב אריאל חזרו אלי.
הדברים גם התחברו לי עם ההתעוררות שחלה בשנה האחרונה בקהילה החרדית בארה"ב בכל הקשור לאינטרנט. היהודים שם כבר הכירו בכך שהאינטרנט לא יעלם מחיינו גם אם יפרסמו פשקווילים ש"אינטרנט=סרטן", ושכל מיני פתרונות הזויים כמו "אינטרנט חרדי" לא באמת יעבדו. בחודשים האחרונים נעשות פעולות רבות כדי להטמיע את הצורך בתוכנת סינון ובעוד אמצעי הגנה אפקטיביים.
וכך מצאתי את עצמי עומד מול קהילתי ומדבר על הצורך לנקוט באמצעי זהירות לנוכח הרשת שחדר זה לא מכבר לחיינו ולחיי ילדינו. בפרשת "כי תצא" דברתי אודות המצוה של "ולא תשים דמים בביתך", והזכרתי כמובן את הגמרא בברכות לב ע"א המדבר אודות "אדם אחד שהיה לו בן. הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות. מה יעשה הבן שלא יחטא?". בפרשת "כי תבוא" דברתי על כך שהאנושות יודעת לאמץ טכנולוגיות חדשות הרבה פעמים לפני שהיא מיישמת אמצעי זהירות לנוכח אותם טכנולוגיות חדישות (חידה לקוראים: איך זה מתקשר לפרשת השבוע). כך לדוגמא בחגורות הבטיחות של הרכב, ובפקק הפחת של החשמל בביתנו.
אני מקווה שביום מן הימים המחוקק ידרוש מספקיות האינטרנט לסנן אתרים מסוימים כל עוד הלקוח לא ביקש גישה אליהם. כיום זה מביך להיזכר בתקופה בה מכרו עיתונים יומיים עם פרסומות לזנות בעמודיהם האחוריים, וכשהמחוקק קם ואסר על כך, נשמעו הרבה קולות שהתנגדו לחקיקה מטעמים של חופש הפרט וחופש העיסוק ועוד כמה חופשים. אני סבור שלאחר שהמחוקק יסתום לפחות חלקית את פרצת הרשת, גם כן נביט אחורה מתוך בושה.
אך עד שהמחוקק יתעורר הברירה בידינו: האם היינו נוסעים במכוניות ללא חגורת בטיחות, אם המחוקק לא היה מחייב זאת? האם היינו נמנעים מלהתקין פקק ברשת החשמל הביתית, אם זה לא היה תקן מחייב? כשם שאנחנו יודעים להיזהר מסכנות אחרות שטכנולוגיה מתקדמת מביאה לתוך ביתנו, כך עלינו לנקוט בצעדי זהירות גם מפני הסכנות שהאינטרנט מביא אלינו.
את כל זה ויותר אמרתי בפני קהילתי בשבתות האחרונים (ציטטתי גם מהמאמר המצוין הזה).
אסיים ברגע של נחת: השבוע ניגש אלי אחד המתפללים ואמר לי: "דע לך, שנים שהתלבטתי בקשר לחתימה על כרטיס אדי. בשנה שעברה, לאחר שדברת על החשיבות שבדבר, חתמתי על הכרטיס. השבוע עשיתי חסימה לאינטרנט שבביתי".
לאחר מעשה ניסיתי לערוך לעצמי דין וחשבון והגעתי למסקנה שמבחינתי המבצע עבר בהצלחה מרובה והגעתי לתוצאות שהצבתי לעצמי. כחלק מאותו דין וחשבון, הסקתי שניתן בחודש אלול להניע תהליכים שהרבה יותר קשה להניע אותם בזמן אחר בשנה.
השנה, כשהתקרב חודש אלול, היה לי ברור שגם השנה עלי לנצל את חודש הסליחות כדי להניע תהליך חיובי בקהילה. בשנה האחרונה הזדמן לי לשמוע את הרב יעקב אריאל מדבר לפני קבוצה של רבנים. הרב אריאל הזכיר בדבריו שאת אחת השיחות החשובות של השנה, אם אני זוכר נכון, השיחה שלפני נעילה, הוא מקדיש לנושא של סינון אינטרנט. הדברים עשו עלי רושם עז בזמנו, אך לא עשיתי אתם כלום. כשהתחלתי לחשוב על מה עלי לשים דגש השנה, דבריו של הרב אריאל חזרו אלי.
הדברים גם התחברו לי עם ההתעוררות שחלה בשנה האחרונה בקהילה החרדית בארה"ב בכל הקשור לאינטרנט. היהודים שם כבר הכירו בכך שהאינטרנט לא יעלם מחיינו גם אם יפרסמו פשקווילים ש"אינטרנט=סרטן", ושכל מיני פתרונות הזויים כמו "אינטרנט חרדי" לא באמת יעבדו. בחודשים האחרונים נעשות פעולות רבות כדי להטמיע את הצורך בתוכנת סינון ובעוד אמצעי הגנה אפקטיביים.
וכך מצאתי את עצמי עומד מול קהילתי ומדבר על הצורך לנקוט באמצעי זהירות לנוכח הרשת שחדר זה לא מכבר לחיינו ולחיי ילדינו. בפרשת "כי תצא" דברתי אודות המצוה של "ולא תשים דמים בביתך", והזכרתי כמובן את הגמרא בברכות לב ע"א המדבר אודות "אדם אחד שהיה לו בן. הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות. מה יעשה הבן שלא יחטא?". בפרשת "כי תבוא" דברתי על כך שהאנושות יודעת לאמץ טכנולוגיות חדשות הרבה פעמים לפני שהיא מיישמת אמצעי זהירות לנוכח אותם טכנולוגיות חדישות (חידה לקוראים: איך זה מתקשר לפרשת השבוע). כך לדוגמא בחגורות הבטיחות של הרכב, ובפקק הפחת של החשמל בביתנו.
אני מקווה שביום מן הימים המחוקק ידרוש מספקיות האינטרנט לסנן אתרים מסוימים כל עוד הלקוח לא ביקש גישה אליהם. כיום זה מביך להיזכר בתקופה בה מכרו עיתונים יומיים עם פרסומות לזנות בעמודיהם האחוריים, וכשהמחוקק קם ואסר על כך, נשמעו הרבה קולות שהתנגדו לחקיקה מטעמים של חופש הפרט וחופש העיסוק ועוד כמה חופשים. אני סבור שלאחר שהמחוקק יסתום לפחות חלקית את פרצת הרשת, גם כן נביט אחורה מתוך בושה.
אך עד שהמחוקק יתעורר הברירה בידינו: האם היינו נוסעים במכוניות ללא חגורת בטיחות, אם המחוקק לא היה מחייב זאת? האם היינו נמנעים מלהתקין פקק ברשת החשמל הביתית, אם זה לא היה תקן מחייב? כשם שאנחנו יודעים להיזהר מסכנות אחרות שטכנולוגיה מתקדמת מביאה לתוך ביתנו, כך עלינו לנקוט בצעדי זהירות גם מפני הסכנות שהאינטרנט מביא אלינו.
את כל זה ויותר אמרתי בפני קהילתי בשבתות האחרונים (ציטטתי גם מהמאמר המצוין הזה).
אסיים ברגע של נחת: השבוע ניגש אלי אחד המתפללים ואמר לי: "דע לך, שנים שהתלבטתי בקשר לחתימה על כרטיס אדי. בשנה שעברה, לאחר שדברת על החשיבות שבדבר, חתמתי על הכרטיס. השבוע עשיתי חסימה לאינטרנט שבביתי".
תגובה 1:
אכן כל הקולות הזועקים כאילו סינון אתרים מסויימים כברירת מחדל הוא "צנזורה", "כפיה דתית", "התערבות בחופש הפרט" ושאר ירקות, לוקים בצביעות חמורה עד כדי עיוורון. ביחס לטלוויזיה, למשל, העובדות הן שכל ספקי החבילות המורחבות של הערוצים חוסמים כברירת מחדל את הגישה לערוצים בעלי אופי מיני והלקוח נדרש לבקש במיוחד את פתיחתם. לא שמעתי וכנראה גם לא אשמע למה מה שהגיוני ומתקבל על הדעת גם בעיני האנשים מהסוג הנ"ל כשמדובר בטלוויזיה, אינו מקובל עליהם כשמדובר באינטרנט.
הוסף רשומת תגובה