מן הסתם נתקלתם בפרסום של ארגון רבני צהר יחד עם ארגון זק"א למבצע החלפת משלוח מנות בין חרדים לחילונים. מי שמכיר את ההלכה היבשה בודאי ירים גבה על המיזם הזה.
השולחן ערוך קובע (שולחן ערוך אורח חיים סימן קסט סעיף ב):
השולחן ערוך קובע (שולחן ערוך אורח חיים סימן קסט סעיף ב):
לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך
הג"ר שלמה זלמן אוירבך סייג את האיסור והתאים אותה למציאות חיינו שאנו נפגשים תדיר באנשים שאינם שומרים תורה ומצוות (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן לה):
בהא דצריך כל אדם לשום דרכיו ולכוין מעשיו לשם שמים, חושבני, במי שבא אליו אורח חשוב, אשר איננו שומר תורה ומצוה, אבל עדיין יש לו אהבה לבני תורה, וגם תומך במוסדות תורה וכדומה, ואם הבעה"ב לא יתנהג אתו בנימוס המקובל לכבד אותו במידי דמיכל ומשתי, בגלל זה שמצד הדין אסור ליתן לאכול אלא למי שיודע שנוטל ידיו ומברך (כמבואר בשו"ע או"ח סי' קס"ט סעי' ב'), וכמו כן אם אפילו בצורה מכובדת יבקש ממנו ליטול ידים ולברך, יראה הדבר כפגיעה ועלבון בכבודו, וזה גם ירגיז אותו מאד, ויתכן שבגלל הדבר הזה יתרחק חו"ש ביותר מהתורה, וגם יבוא לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בדרך התורה, דבכה"ג חושבני, שנכון באמת לכבד אותו באכילה ושתי', ולא לחשוש כלל לאיסור של לפני עור לא תתן מכשול, משום דאף שאין אומרים לאדם לעשות איסורא זוטא כדי להציל אחרים מאיסורא רבה, ואסור ודאי להפריש תרו"מ בשבת כדי להציל בכך אחרים מאיסור חמור של טבל, מ"מ בנידון זה, הואיל וכל האיסור של הנותן לו לאכול הוא רק עבירה של נתינת מכשול, וכיון שאם לא יתן לו לאכול הרי יכשל האורח באיסור יותר גדול, נמצא דליכא כלל שום עבירה, כיון דליכא הכא שום נתינת מכשול, אלא אדרבה יש כאן הצלה ממכשול גדול מאד ע"י זה שהחליף אותו בקום ועשה במכשול יותר קטן.
אך כשדנים בנושא משלוח מנות, הרי אין כל סיבה שעלינו לתת משלוח מנות לאדם שאינו מברך. אף אחד לא ייעלב אם לא ניתן לו משלוח מנות (במקרה שאותו אדם שאינו מברך לא הקדים ונתן לנו).
איך אם כן ניתן לתת משלוח מנות לאדם שאינו שומר תורה ומצות.
הרב עזריה אריאל, רב קהילת משכן-שמואל בהר חומה בירושלים (בנו של הרב ישראל אריאל ממכון המקדש), התייחס לנושא זה בקובץ הלכות שפרסם לבני קהילתו לקראת פורים (הקובץ נמצא כאן והוא מומלץ מאד, אם כי הוא נכתב לבני ירושלים):
משלוח מנות למישהו שכנראה לא יברך איננו פשוט. מצד אחד עניינו של היום הוא להגביר אהבה ואחווה, וכאמור זוהי הזדמנות חשובה להפיל מחיצות. מצד שני, ככלל אין לתת אוכל למישהו שכנראה לא יברך (שו"ע או"ח קסט ס"ב), אלא אם כן הוא מצפה לכך והדבר עלול לגרום אי נעימות ואף שנאה לתורה (מנחת שלמה ח"א סי' לה), והשאלה היא האם מותר ליזום משלוח מנות למי שאינו מצפה לו. בשנה שעברה הסתייגתי מן הדבר, אך כעת מצאתי פיתרון אפשרי: לתת מוצרים שניתן לשער שהוא היה אוכל בלאו הכי, ולא יאכל יותר רק בגלל שאתה הבאת לו (שימורים, קפה ודברים נצרכים כיוצא בהם, בניגוד ל"נשנושים"), וכן לתת מוצרים שסביר שיינתנו לילדים (כמו טופי). באופן זה זהו לכל היותר "מסייע לעוברי עבירה" ולא "לפני עוור" (חילוק דומה באגרות משה ח"ה סי' יג,ז), ובצירוף מצוות אהבת ישראל ומשלוח מנות, וגם האפשרות שקרבת הלבבות תקרב בהמשך את ישראל לאביהם שבשמיים, יש להקל. ומי שמיקל לתת משלוח מנות רגיל יש לו על מה שיסמוך, שכאשר כוונת הנותן למצווה אין כאן "לפני עוור" (שרידי אש ח"ב סי' ט), בפרט משום שבשיקול לטווח הארוך גם למקבל צפויה השפעה לטובה. לפיכך, אם הברירה היא לא לתת בכלל או לתת משלוח רגיל - עדיף לתת.
[להשלמת הנושא, יש להעיר למאמרו של פרופ' ידידיה שטרן, שכבר ציינתי אליו בעבר בספר "רבנות: האתגר", שבו הוא כותב שאחד האתגרים העומדים בפני הרבנים כיום זה "היחס לחילוניות" - המאמר נמצא כאן]
9 תגובות:
באחת הישיבות ביש"ע התעורר לפני שנים רבות פולמוס דומה, שכלל גם התכתבות עם כמה פוסקים ידועים.
הם היו מזמינים אליהם לסעודות השבת את החיילים ששמרו על הישוב, וכשהתחילו דברי התורה הארוכים שבסוף הסעודה - החיילים השבעים היו קמים ויוצאים. אח"כ הגישו את המנה האחרונה, וחשבו ללכת ולהביא אותה לחיילים. כאן התעוררה השאלה - עד כאן הכל היה בסדר, משום איבה ועלבון וכו', אבל אחרי שקמו והלכו הרי החיילים אפילו לא יודעים שהגישו אבטיח לשולחן, והאם מותר ללכת באופן יזום כדי לכבד אותם בו?
אוכל לשאול את מי שלמד שם באותם ימים איזה תשובות קיבלו וממי. בע"ה, בתגובה נוספת.
טוב, פחות ממה שזכרתי, אבל גם כן משהו:
הרב קנייבסקי - גלגל את השואל מכל המדרגות - אסור ואין הו"א.
הרב אבינר - אסר.
מעניינת תגובת ראש הישיבה - 'לפני עוור' זה לחזק את כח הרע בעולם, ולתת לחיילי צה"ל אבטיח לא יכול להיכלל בהגדרה הזו...
הנחת הכותב שהחילוני לא מצפה אינה פשוטה, אם שכנים בבנין רואים שהדתיים נותנים רק בתוכם הם עלולים להרגיש שהדתיים אינם מקרבים אותם או סגורים בתוך עצמם וממילא יש בנתינה דרכי שלום, וכך בתפיסה יותר רחבה אם הדתיים רק נותנים בתוך עצמם. בנוסף, רבים הם המסורתיים וממילא לא ברור שאינם מברכים ולגביהם אין לפני עיור או מסייע.
נדמה לי שיש מקום לחלק בין להגיש מזון לאדם לצורך אכילה מיידית באופן ישיר, לבין לשלוח מנות לשכן, כאשר יתכן שהמשלוח יעבור לצד שלישי, כדרכם של משלוחי מנות, יתכן שלבסוף יטעם מהם אחד מבני המשפחה שדווקא מברך, ובכלל אין לדעת האם אדם מסויים מברך או לא.
בסופו של דבר, במשלוח מנות יש יותר צדדים לתלות מאשר במקרה של השו"ע והרב אויערבאך, כדי לצאת מהחשש של 'מסייע בידי עוברי עבירה'.
השאלה אם החילוני מצפה היא מאוד אישית. פעם שמעתי קטע מהתכנית המלה האחרונה ששודרה בפורים - עירית לינור הופתעה מאוד מהמשלוח שנתן לה אורבך שם, והתפעלה שיש דבר כזה בכלל...
שמעתי מהרב אהרן ליכטנשטיין, בכנס שנערך ביארצייט של הרב אויירבך, שצריך לדייק שהתשובה כאן לא אומרת שמותר לתת אוכל למי שלא מברך, כי בהתנגשות בין שתי ההלכות (לפני עיוור, והלבנת פנים) השניה גוברת, אלא יותר מכך. אם כל ההלכה שלא לתת אוכל למי שאינו מברך היא משום החשש להכשיל אותו באי אמירת ברכה, הרי כאשר יש חשש שהמעשה הזה יכשיל אותו במשהו יותר גרוע - שנאת התורה בכללה, הרי שאין זו קולא לתת לו, אלא עיקר הדין.
אולי על פי דבריו, צריך לחשוב בכיוון, שהגברת אהבת הדתיים (שכרוכה באופן פסיכולוגי ברור לאהבת התורה)תעמיד את הבעיות של לפני עיוור במקום אחר לחלוטין. אמנם מן התשובה במנחת שלמה, אי אפשר לגזור את ההבנה הזו בצורה ישירה, אבל יתכן שצריך ללכת כאן צעד נוסף.
כמובן שיש לזה השלכות בתחומים רבים מאוד, ולא רק בנתינת אוכל או משלוח מנות למי שאינו מברך.
(נכתב בפורים)
נראה לי שמי שעובד במקומות עבודה משותפים עם אנשים שאינם דתיים, ונהוג שמביאים זה לזה משלוח מנות (ועושים הגרלה וכד'), אולי טוב שיקפיד לתת משלוח מנות לערבים, לדרוזים ולכל מי שאיננו יהודי, שממילא אינו חייב בברכה...
@אנונימי, אבל אז אתה נכנס לתוך חשש של 'לא תחנם - לא תתן להם מתנת חינם', שזה יכול להיות איסור תורה...
ומה לגבי משלוח מנות לעובד במשרד כאשר הוא מוסלמי?
הוסף רשומת תגובה