ובבזה לא שלחו את ידם

בגליון "השבת" האחרון של מקור-ראשון הופיע מאמר של הרב אברהם וסרמן, ר"מ בישיבת רמת-גן ורב קהילה, על אי לקיחת הביזה במגילת אסתר. השאלה היא, מדוע הלוחמים היהודים לא לקחו מן הביזה? מסקנתו במאמר היתה מחודשת, ולטעמי מחודשת מדי (קישור):

הנה כי כן, תפיסת השלל במלחמה איננה מעשה עוול שראוי לגינוי אלא ההפך מכך. מרוב מלחמות ישראל נראה שהדבר לגיטימי ואף מעבר לכך: המלחמות במקרא מוגדרות כניצחון רק בשלב ה"גרנד-פינאל" של לקיחת השלל, הנחשב אף למניע ראשי ליציאה למלחמה באויב
...
על כן נראה שיש לפנות למקום אחר במגילה, שבו פירש רש"י פירוש אחר לפסוק (ט, י): "ובבזה לא שלחו את ידם – שלא יתן המלך עין צרה בממון". מה פשר הדבר?
...
אמנם יהודים שבו לאחוז בחרב, מה שנמנע מהם מאז חורבן הבית עשרות שנים מוקדם יותר, אלא שלמרבית הצער והאכזבה לא שבו לציון ולא כוננו בה את מלכותם העצמאית הבוטחת בה' המלמד ידינו לקרב ואצבעותינו למלחמה, הנותן שלל אויבינו בידינו.
...
הכול היה מתוקן לסעודת-הניצחון הגדול, הכוללת ביזת שונאינו ועלייתנו יחד לארץ ישראל. אלא שהגלות, המנטליות הגלותית המתמצה במשפט האומלל "אכתי עבדי אחשורוש אנן", הייתה לרועץ. אימת אחשורוש הייתה עליהם ולא מימשו אף את שהרשה להם, על אחת כמה וכמה שלא העזו לעלות ארצה בכוח, ולהקים את הבית השני כשהוא משוחרר מעול גויים.

למה זה חידוש גדול מדי? 

ובכן, המחבר אינו מתייחס לשאר הביזות בתנ"ך. 

הביזה בשכם של שמעון ולוי: "בני יעקוב, באו על החללים ויבוזו העיר אשר טימאו אחותם. כח את-צאנם ואת-בקרם, ואת-חמוריהם, ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו. ואת-כל-חילם ואת-כל-טפם ואת-נשיהם שבו ויבוזו ואת כל-אשר בבית." - האם זה תיאור למלחמה כמו שהיא צריכה להיות?

הביזה שנאסרה ביריחו ובמלחמת העי השניה, אך לא במלחמת העי הראשונה, ובמלחמת עמלק (שלפחות לפי הרמב"ם איננו מתנאי מחיית עמלק) - מדוע שם, לשיטת המחבר, נמנעה מעם ישראל ה"גרנד פינאל"? 

ובכלל, קשה מאד לקרוא את המגילה ולחזור על קריאת "ובבזה לא שלחו את ידם" שלוש פעמים ולהרגיש שיש כאן כמין ביקורת, במקום ציון של אבן-דרך. 

הרב יעקב מדן באחד משיעוריו על מגילת אסתר מתייחס גם לנושא אי לקיחת השלל (קישור). לדידו מלחמה שאין בה לקיחת שלל היא מלחמה רצינית הרבה יותר. הביטוי "ובבזה לא שלחו את ידם" באה לומר שהיהודים היו מאוגדים במחלקות מעין-צבאיות ולא באו כעושי פוגרומים. ברגע שיש שלל, יש מחשבות על מי יזכה להגיע לשלל הטוב ביותר, וזה פוגע באיכות המלחמה (כל זה חוץ מהדיון המוסרי שיש סביב שאלת לקיחת שלל).