תשעה באב - אשכנזים וספרדים

- רוב חיי הבוגרים ציינתי את תשעה באב בקרב אשכנזים. בישיבה בה למדתי, לראשונה עבורי, נאמרו הקינות בקול רם, במנגינה המתאימה לקינה, וכשהקהל משתתף באמירת הפזמון. אצל רוב המניינים האשכנזים בהם התפללתי, לפני אחרי שנותי בישיבה, הקינות נאמרו בלחש, אצל חלקם במהירות ובדילוג ואצל חלקם לאט וללא דילוג. באחד המניינים הללו הרב אף התנגד שיאמרו את הקינות בקול, משום שזה היה שינוי מנהג לטעמו. מאז שנעשיתי רב קהילה התחלתי להתפלל בקרב הספרדים בתשעה באב. למי שלא מכיר, אצל קהילות הספרדים הקינות נאמרות/מושרות ברובן ע"י הקהל כולו ביחד ובמנגינה די קליטה (שלפעמים יש בה קצת נימה שמחה, יש לציין). הסליחות הספרדיות הן גם הרבה יותר מובנות מאשר הסליחות האשכנזיות. [אני עכשיו רואה שחזרתי כאן על דברים שכתבתי לפני שנתיים.]

בישיבה בה למדתי לא שינו במהלך השנה מהנוסח האשכנזי המקובל. ישנן ישיבות, דוגמת ישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים שמנסים לגוון את הנוסח בימים נוראים ובהזדמנויות נוספות. נדמה לי שלא שמעתי עד היום על ישיבות בהם מגוונים את אמירת הקינות בין המנהגים האשכנזים והספרדים. אשמח לשמוע מהקוראים אם יש ישיבות/יישובים בהם הדבר מקובל.

אחרי שהתרגלתי לקינות הספרדיות ולצורת אמירתן, עבור מישהו שגדל בקהילה ספרדית המעבר לאמירת קינות אשכנזי יהיה מן הסתם טראומתי בדיוק כמו המעבר בין סליחות ספרדיות לאשכנזיות.

- הקינות הספרדיות מתמקדות כולן (לפחות אלו הנאמרות אצלי בבית הכנסת) באירועים שהתרחשו לפני חתימת המשנה. המאורע הכי מאוחר שמזכירים הוא עשרה הרוגי מלכות. בין הקינות האשכנזיות מוזכרים מאורעות מאוחרים בהרבה: שריפת התורה בימי מהר"ם מרוטנברג, חורבן קהילות שו"ם, מאורעות ת"ח ות"ת וכמובן שואת יהודי אירופה (האם יש ציבורים האומרים קינות לחרבן גוש קטיף??). האם ההבדל הזה מעיד על הבדל אשכנזי-ספרדי בתפיסת מהותו של יום תשעה באב?

- כאן בעיר מודיעין התקיים, לא בפעם הראשונה, ארוע "הלילה לא לומדים תורה" בהשתתפות הרב חיים נבון, חנוך דאום, יוסי שריד והגב' רות ירון. הארוע פורסם כמתחיל בשעה 21:00 בליל תשעה באב. להשערתי, אין אף קהילה ספרדית המסיימת את התפילה בליל תשעה באב לפני השעה 21:00. זה לא מפריע לי שהארוע הזה לא מסתדר עם הלו"ז של הקהילות הספרדיות, אבל אני חושב שזה מעניין שלא רק שהפורמט של ערב כזה הוא ממש רחוק מהמנטליות הספרדית (שלא מחלקת חלוקה ברורה בין המגזרים דתי/חילוני/מסורתי), הוא גם מתקיים בזמן שהספרדים ההולכים לבית כנסת בליל תשעה באב לא יכולים להשתתף בו (לפחות בתחילתו).

- אצלנו תפילת שחרית ארכה הבוקר קרוב לשלוש שעות. המניין האשכנזי הצמוד אלינו התחיל את התפילה כשעה אחרינו וסיים כשעה לפנינו. ממה שאני הבחנתי, הקהל אצלנו לא נראה ממהר במיוחד, על אף שידוע לי שחלקו לפחות הלך לעבודה לאחר התפלה. אמנם, מגיעים לשחרית פחות אנשים מאשר הגיעו בערב ולמנחה, ובכל זאת אני לא בטוח אם אורך התפילה היה משנה לאלו שלא הגיעו.

תורת הקינות

אדם שחי כל ימיו בארץ שיזדמן להתפלל שחרית בתשעה באב בבית כנסת בארצות הברית לא יבין בכלל מה קורה. הנוהג המקובל בארה"ב הוא שלא קוראים קינות, אלא לומדים קינות. השעות הראשונות של תשעה באב מוקדשים לדרשות של רבני הקהילות סביב נושאים הקשורים לקינות. כל עשרים דקות לערך הרב יעצור את דרשתו יודיע על עמוד בספר הקינות ויקרא קינה הקשורה למסר שהוא דבר עליו בקינה. יש רבנים שדבריהם קרובים יותר למילה הכתובה בקינות ויש רבנים שדבריהם קשורים בערך לנושא שעליו הקינה מדברת. מי שעוד לא מבין על מה אני מדבר יכול לשמוע דוגמא מאחד מהמוכשרים ביותר בתחום זה, ההיסטריון הרב ד"ר י.י. שכטר - כאן, ויוכל גם לשמוע השנה את דבריו בשידור חי (בארץ זה יהיה לקראת תפילת מנחה כבר) - כאן.

בנערותי הייתי מתפלל בבית כנסת רגיל בארץ, שבו המנהג היה שאחד המתפללים מוביל את אמירת הקינות. היו משתדלים לבחור את אחד המתפללים המסוגלים לקרוא הכי מהר והוא היה ממלמל את הקינות ומדי דקה-דקותיים הוא היה מודיע כמה עמודים לדלג, ולאחר כמחצית השעה הייתי מגלה שהציבור הגיע ל"אלי ציון ועריה". בשעתו, את הקינות הייתי קורא מספר קינות שלא מחולק לפסקאות או בתים, אלא הקינה מונחת כספר החתום. כל ניסיון להבין יותר מחלק קטן מהקינות היה אז מועד לכשלון.

כשהתבגרתי מעט יותר, גליתי את הקינות של רינת ישראל. פתאום גליתי את יופים של הקינות האשכנזיות. הכל לפי בתים עם פזמונים. חוץ מזה שהתבגרתי מאז הנסיון הראשוני שלי, עצם שינוי הצורה הפך את הקינה בכללותה למובנת. המילים הבודדות שנשארו קשות לי, נתבארו בעזרת פירושי המילים בתחתית העמוד. בשלב זה כבר התפללתי במקום שאת הקינות קרא אחד המתפללים לאט ובקול רם.

לאחר כמה שנים עם קינות רינת ישראל, גם כשנאלצתי לחזור לספר הקינות הישן עוד זכרתי בראשי את מבנה הקינות התקני ואת הבנתם. [לצערי, מעולם לא קניתי ספר קינות יפה, של רינת ישראל או מוסד הרב קוק. אני מקווה שאין בזה מידה של גאווה או טיפשות, אך זה תמיד היה נראה לי כקניית מזכרת מהודרת מהגלות, ולא הצלחתי להביא את עצמי לעשות זאת.]

לאחר שהתמנתי לרב קהילה, הכרתי, לראשונה, בחיי את עולם הקינות הספרדי. הספרדים, כמעט אפשר לומר, שרים את הקינות. לכל קבוצת קינות יש מנגינה בפני עצמה, חלק מהמנגינות אפילו נשמעות שמחות קצת. הקהל כולו אומר יחד את מרבית הקינות בקול רם. הקינות, יחד עם אופן אמירתם, הינם מובנים בדרך כלל.

עלינו להודות לקב"ה שהשפה העברית שגורה בפינו ובפי הציבור שאיתו אנו מתפללים ואין אנחנו נדרשים לפתרונות שמצאו רבני ארצות הברית (עפ"י השמועה, מי שהתחיל את הנוהג בארה"ב הוא לא אחר מהגרי"ד סולובייצ'יק, שהיה רב בבוסטון). עם זאת, בודאי בקהילות אשכנזיות, יש לעשות מאמץ להנגיש את הקינות לציבור - לפעמים זה בצעד כל כך פשוט של קניית מהדורה מעט יותר יקרה של ספרי קינות, או למנות אדם אחד שיקרא את הקינות בקול.

ענייני לשון לתשעה באב

ר' אליהו לוין מירושלים שלח לי את הקטע הבא:

ברשותכם רציתי לעורר את תשומת הלב לדיוקים במגילת איכה ובקינות.
במגילת איכה יש בפסוקים רבים הטעם 'קדמא' לפני מהפך. כידוע הטעמים 'קדמא' ו'פשטא' – אף ששוים בצורתם, הקדמא טעם מחבר, לעומת הפשטא שהוא מפסיק.
למשל פסוק ג' בתחילת המגילה: גָּלְתָה (טעם קדמא מחבר) יְהוּדָה מֵעֹנִי (טעם פשטא מפסיק).
בולט במיוחד בסוף המגלה: השיבנו (קדמא מחבר) ה' אליך (פשטא מפסיק) ונשובה. ולכן אין לעצור במלה מוטעמת בקדמא כמו במלה מוטעמת בפשטא. ההבחנה ביניהם היא בזה שהקדמא באה על האות המוטעמת בין מלעיל ובין מלרע (בדוגמאות שהבאנו בת' של גלתה ובב' של השיבנו), הפשטא באה תמיד על האות האחרונה במלה, ואם המלה מוטעמת מלעיל – מופיע פשטא כפול: בסוף המלה וגם באות המוטעמת.
בפרק ג כ וְתָשׁוֹחַ בחולם ולא וְתָשׁוּחַ. פסוק נט שָׁפְטָה הש' בקמץ חטוף (קטן) שהוא תנועה קטנה והשוא אחריו בפ' נח.
ד ז זַכּוּ ... צַחוּ – שניהם מלרע. ד יד נָעוּ מלרע!

עוד הערה בניקוד בקינות.
הקינה המסומנת ח' בסדר הקינות (השלישית שנאמרת ביום) מסתיימת במלים: איכה תפארתי מראשותי השליכו, וכך פותחת הקינה הבאה של הקליר. בקינות מנוקדת המלה כך: מֵרַאֲשׁוֹתַי (המ' בצירי והר' בפתח) ומפורש 'מעל ראשי'. אין זה מסתבר, כי אין זה הפרוש הנכון של המלה. יותר נכון היה לנקד: מְרַאֲשׁוֹתַי (המ' בשוא) כמו שמצינו בפרשת ויצא (בראשית כח, יא ויח), ואז הפרוש יהיה ליד ראשי. אבל גם פרוש זה איננו נוח. אמנם מצאנו ניקוד מֵראשותי (המ' בצירי) שאול (שמואל א כו יב), אבל שם מתפרש מהמקום שליד ראשו של שאול ובקינה אין שום אפשרות לפרש כן.
בספר ירמיה יג יח: אמור למלך ולגבירה השפילו שבו, כי ירד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם (המ' בפתח והר' בשוא) עטרת תפארתכם. אם נשוה ללשון הקינה תפארתי מראשותי השליכו, נמצא שהקליר כיוון לפסוק הזה. תפארתי ומראשותי שניהם מכוונים לגדולה, ועל זה מקונן הקליר בשם עם ישראל שאת שניהם השליכו. ולכן לסיכום: מַרְאֲשׁוֹתַי המ' בפתח והר' בשוא.
עי' ערוגת הבושם ח"ג עמ' 263 שפרושו השני משתמע כדברינו.
יהי רצון שנזכה לראות בהרמת קרן ישראל בישועה קרובה.

ר' אליהו שלח לי עוד דבר בעניין הלכות ומנהגי תשעת הימים ושבוע שחל בו שמצאתי בו עניין:
המשנה מחמירה בתספורת וכיבוס לעומת זאת בשר ויין מותר עד הסעודה המפסקת. משום מה בבשר ויין מחמירים החל מראש חודש (יש מתירים בר"ח עצמו [ויש מתירים עד שבוע שחל בו - תוספת שלי]). ובכיבוס לפי פירוש התלמוד גם החלפת מכובסים מקילים ומתחכמים אשתי קוראת לזה TRYING ON כלומר רק מודדים כמה בגדים בערב ראש חודש ובזה יצאנו ידי חובת אחד מממנהגי האבלות העיקריים, לעומת זאת (יש) מחמירים אפילו בתערובת יין (ובתערובת בשר כולם מחמירים).